בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק יב' 17-06-2019

נציב יום: בלחש. לענות אמן חזק. – "אמן!", אנחנו בחלק יב' ב"ואהבת לרעך כמוך"

באיזה דרך יגיע אדם לאהבת כל אדם?.

כתב "אורחות צדיקים" בשער האהבה: ובאיזה דרך יגיע אדם לאהבת כל אדם? אשכילך ואורך, הדרך הוא: שיעזור בנפשו ובממונו כפי יכולתו. לעזור בנפשו = זה לשרת לכל אדם, הן עני הן עשיר ויטרח בעבורם.

זאת אומרת: להיות מוכן לטרוח עבור כל אדם בלי לעשות חשבונות. זה נקרא "עזר בנפשו".

"העזר בממונו": הוא שילווה לעשיר בעת הצטרכו למעות, לעשיר, וכן לעני ילווה בעת דוחקו. לא יגיד: "העשיר? יש לו כסף, למה הוא צריך אותי?" לפעמים עשיר גם צריך.

והעני ילווה בעת דוחקו, וכן יפקדהו במתנה לפי כוחו. לא צריך לחכות עד שהוא יבקש הלואה, אם אתה יודע שמצבו דחוק - אפשר גם לתת מתנה.

ולקצות עיתים ישלח מתנות ודורונות גם לעשירים, בשביל שתרבה אהבה, כשאדם נותן מתנה, "הנותן מתנה לחברו - צריך להודיעו", למה? כדי שתתרבה האהבה. אם הוא לא יודע ממי הוא קיבל את המתנה - אין לו את מי לאהוב, אבל אם הוא יודע שקיבל מתנה מפלוני - אז מתרבת האהבה, "לקצות העיתים" לא תמיד, מיד פעם ככה בקצות עיתים, באופנים אפילו רחוקים מידי פעם לתת מתנה אפילו לעשירים. לא חניפות, לא בשביל אינטרס, בשביל לשמור על אהבה.

ויהיה וותרן בשלו: אם אתה רוצה שתרבה אהבה - אל תעמוד תמיד, אנשים לא אוהבים את זה כמו שאתה לא אוהב את זה, תהיה וותרן. "איוב היה וותרן בממונו לכן התברך ממונו, כל הנוטל פרוטה מאיוב - היה מתברך!". היה ברכה בממון שלו היה וותרן.

אם יהיה לו עסק עם בני אדם - יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות. ואל יקפיד אל דבר מועט על חברו. לעולם יהיה חפץ שחברו ייהנה ממנו, ואל ישתדל הוא ליהנות מחברו.

כי החבר מרגיש שאתה רוצה רק ליהנות, לחפש..... יקראו לזה לנצל, לנצל. אז תמיד תשתדל שייהנו ממך, ותשתדל לא ליהנות מאחרים.

וגם כל דבריו יהיו בנחת עם בני אדם. לא מלמעלה ולא בכעס, בנחת, לדבר בנחת.

בבייש אותך אדם - אל תחזיר לו ותבייש אותו.

הטעה אותך - אל תטעה אותו.

ותסבול על צווארך עול העולם - ואל תכביד עליהם. העולם הוא לא הכי.... מצב לא הכי... תסבול! מה לעשות? זה העולם!. אבל אל תעמיס עוד על העולם.

ולא יתקוטט עם בני אדם, מה יועיל? אם זה לשם שמים מה שהתורה מחייבת - בסדר גמור אבל אם לא - מזה מועיל?. עומדים על דקדוקים... כן לא מה..... "בדיל ויעבור".

ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות.

אני מכיר אחד מסלובודקה שכשאתה דופק אצלו בדלת והוא פותח (את ידיו למלוא רוחב גופו, ואומר בקריאת שמחה גדולה!): "אוי! אוי, אוי מה שלום כבודו?",

כל בן אדם מקבל ככה, הרגיל את עצמו ככה. אדם מרגיש שהוא חשוב, תראה מזה איך הבן אדם מקבל אותי, מתרבית אהבה, כי כשאתה מסביר פנים - זה מרבה את האהבה.

וישא ויתן עם חברו- לטובתו. זאת אומרת: תמיד כל משאך ומתנך על אחרים - זה לטובתם. לדאוג לטובתם, לראות מה חסר להם.

וינחם כל אדם מעוצבו ומדאגתו. אתה רואה אדם שהוא עצוב, אתה רואה שהוא דואג, תנחם אותו, תכנס לעניין, תרומם אותו ממצבו. אם גילה לך את סודו אל תגלה אפילו אם הוא יכעיס אותך.

"אה! הוא עשה ככה? אני אגלה!"

-         לא! אל תגלה, "הולך רכיל? מגלה סוד!" לא מגלה, סוד זה סוד. האמינו אותך על סוד, אמרו לך את הסוד - שמור אותו לעולם, כשתגיע לשמים תקבל על זה שכר גדול על זה ששמרת הכל בכספת.

ולא ידבר על אדם רע, {כמובן חוץ מאלה שההלכה מחייבת}.

ולא ישמע שידברו רעות על אדם. בדרך כלל אנשים אוהבים לשמוע רעות;

"מה? מה, כן, מה אתה אומר? לא! לא, ספר עוד פעם! לא מאמין, לא מאמין",

סוחט אותו סוחט, שיחזור על זה כמה פעמים שיהיה בטוח......

ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות, ובזה ייזהר ביותר. כמו שאמרנו "בצדק תשפוט עמיתך" לפי הכללים שלמדנו.

ואז יהיה אהוב לכל.

ויכבד כל אדם במעשיו ובדיבורו {בדבריו}.

ולא יתגאה על שום אדם, אפילו שאתה מכובד יותר מפלוני, ורם מעלה מאלמוני, לא יתגאה על שום אדם. אתה לא יותר גדול ממשה רבינו, הוא היה "עניו מכל האדם!", זה הפריע לו, הוא לא הפסיד מזה, הוא זכה שהשם דיבר אתו בזכות זה.

אז לא יתגאה על שום אדם אך ייכנע תחת כל אדם, ובכל יכוון לשם שמים. כל מה שהוא עושה יכוון לשם שמים, "כל מה שאני עושה - זה לשם שמים!". בהתנהגות בהתייחסות כל מה שלמדנו עכשיו - לשם שמים.

איך אפשר אבל להגיד שייכנע בפני כל אדם? מזה שבן אדם לא יהיה נחשב לכלום? אפשר דבר כזה? אי אפשר אתה אומר אה? אז איך אתם אומרים בסוף התפילה "ונפשי לעפר הכל תהיה" מה זה ונפשי לעפר לכל תהיה?

כמו עפר שדורכים עליו הוא לא מרגיש והוא לא כועס, אך ככה אתה. נפשי לעפר הכל תהיה, כמו מרמס רגל, זה לא איזה דרישה מיוחדת, זה אתה אומר בעצמך, אתה אומר בעצמך!.

ויתחבר עם כל אדם שתלמד ממנו דברים אשר יביאוך לעבודת הבורא יתברך. או למי צריך להתחבר? מי שיכול להביא אותי ללמוד עוד דברים איך אני מתחבר להשם.

ואמרו חכמים:

אה! איזה חוכמה!!

"שתרצה לחבר עם אדם {הכוונה להתחבר עם בן אדם} הכעיסהו, אם מכעיסים מישהו ככה מתחברים? כן. אם יודה לך האמת בשעת כעסו - התחבר לו. אתה עשית משהו שמכעיס אותו אבל על דבר אמת, והוא כעס, אבל הוא הודה לך על האמת אפילו שהוא כעס, אחד כזה מקבל תוכחת תתחבר אליו, ואם לאו - עזוב אותו.

אל תבחר לחבר {הכוונה להתחבר} מי שיכיר ערך עצמו ומי שאינו מכיר עצמו - אין טוב בחוכמתו.

קנה לך חבר שמוכיח אותך כשאתה עושה שלא כהוגן.

ותתחבר למי שמלמד אותך לעשות הטוב.

ותתחבר למי שעוזר אותך בנפשו ובממונו - זה חבר נאמן.

מלמד אותך לעשות כהוגן, לעשות טוב, עוזר בנפש בממון - זה חבר אמיתי. זה נאמן!

אבל חבר שמחניף לך ומיישר לך את הטעויות והשגגות והמנחם אותך על מעשיך הרעים - תסתלק מעליו.

-         זה שד זה, מה זה? כל מה שאתה עושה

– "זה בסדר! לא נורא! מה קורה?..... כולם... אנחנו בשר ודם...",

-         זה שד!.

וכן חבר שיקח ממך כל צורכו, ויזיק אותך היזק גדול עבור הנאה מועטת - מהר סור מעליו! אחד שמנצל אותך, לוקח כל מה שהוא צריך ממך ובשביל הנאה מועטת הוא מוכן להזיק אותך, אחד כזה מהר תסור מעליו.

עד כאן משער האהבה "מאורחות צדיקים".

במסכת כלה, פרק ד' הלכה י' אמרו: "אם אתה חפץ להידבר באהבת חברך - הווי נושא ונותן בטובתו. כשאדם מתעסק בטובת חברו, ונושא ונותן ודואג לו - זה מגביר את האהבה. ככתוב: "ואהבת לרעך כמוך" מתוך ש"ואהבת לרעך" הרי הוא "כמוך".

בספר התניא חלק א' פרק לב' כתב: "כי על ידי שגופו נבזה ונמאס בעיניו, אדם לא מחזיר מענייני הגוף, על ידי שגופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה".

זאת אומרת: אדם לא משקיע מהעניינים של הגוף ומחשיב את בגוף והכל סביב הגוף, אלא מה?

"הוא שמח בשמחת הנפש, בחוכמה המצוות בתורה, הרי זו דרך ישרה וקלה לבוא לידי קיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן".

למה?

"כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו, והנפש והרוח - אה! מי יודע גדולתן ומעלתן ושורשן ומקורן באלוקים חיים!".

מה אתה מחשיב את הגוף הנגוף? שזה פיג'מה! זה כלום, מה אתה משקיע? בעוד שהנפש היא "חלק אלוקא ממעל", שורשה במרומים, למעלה מן המלאכים! אז אם אתה יודע את הדברים האלה

"וגם אתה יודע "שכולן מתאימות", דהיינו כל הנשמות, "ואב אחד לכולנא". נשמה של פלוני ואלמוני ואני וכולם - זה נשמות כולן מתאימות "ושכולה אין בהם". יש להן שורש עליון הבורא יתברך, אב לכולם, לכן נקראו כל ישראל אחים ממש, כל ישראל אחים",

וזה מצד השורש של הנפש בהשם אחד, רק הגופים מחולקים לכל אחד פיג'מה אחרת זה הכל, אבל זה לא החשוב.

"לכן, העושים גופם עיקר! {הפוך ממה שלמדנו} ונפשם טפלה - אי אפשר להיות אהבה ואחווה אמתית ביניהם, אלא תלויה בדבר לבדה".

כי כל אחד אגואיסט דואג לעצמו, אגואיסט לעצמו לגופו! אבל אם הוא יודע מזה נשמה - ידאג גם לנשמה של השני, הוא יודע שלכולם יש אב אחד, ושכולם מתאימות, אז יכול להיות חיבור.

אבל אם אני זה אני זה הגוף והוא הגוף - אני צריך לאכול ואני צריך לאכול, אני צריך לישון ואני צריך לישון, מזה? כל אחד דואג לאינטרס שלו. אבל אם זה טפל והנשמה עיקר - יש חיבור!!

זה שאמר הלל הזקן על קיום מצווה זו: זו היא כל התורה כולה, והשאר זה רק הפרוט. כי יסוד שורש כל התורה - להגביה ולהעלות את הנפש על הגוף - מעלה מעלה עד העיקר והשורש העליון של כל העולמות, וגם להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בכנסת ישראל. דהיינו המקור נשמות כל ישראל - שיהיו אחד באחד דוקא, ולא שיש פרוד חס ושלום בנשמות! כי הקב"ה לא שורה במקום פגום ולכן אנחנו אומרים: "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך". מתי תהיה הברכה "באור פניך"? כשאנחנו נהיה כולנו כאחד.

כתב בספר הקדוש "בת עין" פרשת אמור: אי אפשר להשיג בחינת "ואהבת לרעך כמוך" כי אם על ידי בחינת שיפלות תחילה, ולהתרחק מבחינת גאווה מאוד. כי ברגע שאדם מתגאה קצת אפילו, זאת אומרת: מתי אדם יכול לקיים בחינת "ואהבת לרעך כמוך" על ידי בחינת שיפלות תחילה, ולהתרחק מבחינת גאווה מאוד. כי כשאדם שמתגאה אז הוא מה, מה, מה כל פעם יש לו בפנים, דיסקוסים,

-         "מה פתאום אני!"........ זה הגאווה גורמת,

אבל אם יש לו שיפלות - מה הבעיה? בקשו משהו - עושה, ראה משהו - עושה לבד, לא מחכה, ככה אם אתה מחכה פרושו אתה אומר "מה פתאום אני הוא יעשה", מתעלם כאילו, מאיפה זה נובע? מהגאווה, חשיבות יתרה. זהו ופה אדם נופל, אני לא יכול לאהוב אנשים למה? כי רוצה שישרתו אותו יעשו לו והוא לא יעשה, אז איך יאהבו אותו? הרי כולם מרגישים אם הוא מתחמק מזה ומזה ומזה, שמים לב, שמים לב, לא חבל? כל מי שאהוב למטה - אהוב למעלה, אז אם יאהבו אותך למטה - יאהבו אותך גם למעלה, והחשוב זה שיאהבו אותך למעלה. וגם אם פה לא הבחינו שאתה בעל גאווה לא הבחינו, כי אתה יודע בין הטיפות שלא ישימו לב, עושה אבל עושה לאט שהם יעשו יותר, עושה לאט לא הוא לא עושה עושה, בשמים רואים הכל רואים, רואים את הקצב את המהירות את הרצון, רואים! רואים הכל. אתה לא יכול להטעות למעלה, פה אתה יכול להטעות אנשים, בדיוק אתה הולך לשירותים, בדיוק כואב לך הבטן, בדיוק זה... בדיוק זה.... בשמים רואים הכל, הכל רואים, פששש. איזה פאדיחה יהיה אחר כך, מושיבים את כולם!, "בא תראה!, בא תראה!".

הרב הצדיק רבי נפתלי מרופשיץ זכר צדיק לברכה כשהיה ילד, המלמד שלו לימד אותו ששני יודין ניצבים ביחד זה שם הוויה. אתם יודעים כשכותבים יוד ועוד יוד אחד ליד השני זה שם השם. נכון, יוד ויוד ועושים פסיק למעלה - זה שם השם, נכון? יוד ויוד. שני יודין, יודין, שני יהודים שהם ליד אחד השני עומדים אותו דבר ושווה זה שם השם. אם הוא כמוך, אבל אם זה שווא, שזה שתי נקודות אחד מעל השני - זה מלשון שווא, זה חריט בריט.

יהודי לא צריך להיות אחד מעל השני אחד ליד השני. אחד ליד השני - שם השם שורה עליהם, יש שכינה, אבל אם זה אחד על השני- זה הכל שווא. ככה הוא לימד אותו.

אז הוא אמר לו שהכוונה ששני יודין, ששני יהודים עומדים שווה זה אצל זה אוהבים זה אצל זה מכבדים זה אצל זה, ואין אחד מתנשא ומתגאה על חברו, אז זה ביחד - שם, הם גורמים להשראת שכינה. אבל כשאחד למעלה מחברו, שהוא מתנהג כלפי חברו שהוא למעלה וחברו למטה - אין זה שם, הקב"ה לא שורה על כאלה.

זה הפשט בפסוק "ואהבת לרעך כמוך" שאתה אוהב רעך כנפשך ועומדים שני היודין! ביחד! כמוך! בשורה אחת! מה המשך של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך? אני השם!". אז שם השם שורה על היהודים האלה. כדאי להשקיע בזה.

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".