בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק יח' 05-07-2019

נציב יום: שירה בת מרים רפואה שלמה מהרה שתוך שאר חולי עמו ישראל, בזכות הנציב יום וזיכוי הרבים, אמן. א מ ן !!!

חלק יח' "ואהבת לרעך כמוך"; מה הבדל בין אהבת השם לאהבת ישראל? בין "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובין ואהבת ורעך כמוך"?

אהבה משמעו על שני אופנים;

הראשון: אהבה פירושו שיהיה מוותר מרצונו על דבר הנאהב בקיומו. מזה אהבה? זה וויתור, שאדם מוותר על הרצונות שלו על דבר שהוא נאהב בקיומו.

דבר שני: דבקות במחשבה ותשוקה עצומה להשתעשע עם הנאהב.

אז אחד זה וויתור על דברים לטובת הנאהב, ודבר שני למדרגה יותר מעולה - זה שהוא דבוק במחשבה, ויש לו תשוקה עצומה, כלפי הנאהב. בשתי הכוונות האלה אנחנו מוזהרים ב"ואהבת את השם אלוקיך"

כמו שכתב הרמב"ם "בהלכות יסודי התורה" פרק ה הלכה ז': "ומנין שאפילו במקום סכנה אין עוברין על אחת משלש עבירות הללו; שפיכות דמים, עבודה זרה, וגילוי עריות?.

מנין לנו שאפילו שאדם נמצא בסכנה-הוא לא יכול לעבור. אלא יהרג ואל יעבור על שלוש אלו, מנין אנחנו לומדים את זה? שאפילו במקום סכנה צריך למסור את הנפש?

שנאמר: "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" אפילו הוא נוטל את נפשך!, והוא נתינה כל אשר לו על דבר כבודו ואמונתו של הקב"ה, זאת אומרת: הוא נותן את חייו! לגמרי! לא נותן משהו ומוותר, מוותר על חייו, למען כבודו ואמונתו של הקב"ה ולא עובר על שלוש עבירות אלה.

דבר שני: כמו שכתב הרמב"ם שם פרק ב' הלכה א': "האל הנכבד והנורא - מצוה לאוהבו, שנאמר: "ואהבת את השם, והיאך היא הדרך לאהבתו" וממשיך.... "מי שמתנהג בהלכות עולם הטבע ולא הגיע לדרך חסידות למצוא אופן דבקות בהשם. הוא לא הגיע לדרגה השניה הזאת שיהי דבוק וחושק בקב"ה, לא הגיע לדרגה הזאת של החסידות, לא מצא אופן להיות דבוק בהשם",

אז הרי זה מתפרש: האהבה שלו לאהוב את השם - באופן הראשון שעל כל פנים יעמוד חזק באמונתו, ולא ימירנו בשום אופן, אפילו במסירות נפש.

זאת אומרת: אתה מאמין בהשם? אתה יודע שאתה לא תעבור על שלוש עבירות? אתה יודע שהוא אמר: "ייהרג! ואל יעבור", אז אתה לא תמיר את זה ולא תחליף את זה ולא תוותר על זה, ותוותר על החיים אפילו במסירות נפש. זה האופן הפשוט הרגיל באהבת השם. זה מי שלא הגיע לדרך החסידות למצוא אופן להיות דבוק בהשם כמו אופן השני שאמרנו.

למי שמתנהג במעלת הנפש הרי זה מוזר באופן השני: להשקיע מחשבתו באהבה ודבקות, באיזו שעה רצויה לזה, להזכיר את שמו יתברך "בקריאת שמע" ותפילה.

זאת אומרת: מתי אתה תמצא את עצמך דבוק בהשם ממש - בשעה שאתה קורה "קריאת שמע" אז אתה בכל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים שלך אתה צריך להיות שקוע בתוך זה להגיד כל דבר ולהגיד ולהתכוון, ואז אתה דבוק בהשם בין "בקריאת שמע" בין בתפילה.

ומשום כך כתוב: "ואהבת את השם" ולא כתוב כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך", מה ההבדל בין "את" לבין "ל"?

ב"ל" שם את המשמעות אלא כמו הפרוש הראשון, שמניח רצונו לרעו. "ואהבת לרעך כמוך" זאת אומרת שאתה מוותר על דברים שלך לטובת הנאהב. "ואהבת לרעך כמוך" אז אתה מוותר על רצונך מפני אהבתך אותו.

אבל "את" השם – "ואהבת את השם" - משמע שאתה דבק בו, את עצמו את עצמיותו. כביכול אתה אוהב את השם. יש הבדל בין ל- לבין את.

"ואהבת לרעך כמוך" אפשר לקיים רק באופן הראשון - שאדם יוותר על רצונותיו לטובת הנאהב זהו. לא יותר מזה אי אפשר. אבל אצל הקב"ה אתה נדרש ליותר מזה. כמובן שזה כולל גם את זה, עד כדי וויתור על עצמו דהיינו להיהרג ואל יעבור, אבל הדרגה היותר נכבדת - זה ואהבת את השם להיות דבק וחושק אותו להיות כמו "בקריאת שמע" ובתפילה מרוכז בדבקות.

"ובהעמק דבר" בראשית כה' כז: מבאר על פי זה מה שכתוב "ויאהב יצחק את עשו" לא כתוב ויאהב לעשו,את עשו, אהבה שעניינה במחשבה ובלב, כתוב לשון "את" עד כדי כך אהב יצחק אבינו את עשו. במחשבה ובלב. אבל אם זה אהבה שעניינה רק למלא את רצון השני לוותר לטובתו - זה נכתב ב- למד. ל לא את - ל. אז זה ההבדל בין אהבת השם לאהבת ישראל.

עכשיו "אהבת רעים" צריכה להיות משותפת גם באהבת השם.

יש שכותבים לבאר את הכוונה שאמר הלל: "אם אני כאן  - הכל כאן". בשמחת בית השואבה כתוב שהלל הזקן הגיע לשמה ואמר: "אם אני כאן - הכל כאן, אם אני לא כאן מי כאן?"

וכולם שואלים: מה זה? הלל העניו הגדול ביותר אומר: "אם אני כאן! הכל כאן?" איך, איך אפשר להגיד כזה דבר?

ז הסברנו, אחד מההסברים היה: אם אני כאן, זה כלפי שכינה - אז הכל כאן.

והסברנו: גם אם אני כאן - הוא היה בסוף ימיו כבר, הרי הוא חי 120 שנה, אז הוא בגלל שאני מבוגר וזקן אני לא אבוא פעם אחת, אז אם אני כאן הכל כאן אבל אם הוא מטריח עצמו מגיע עד לירושלים והכל למרות שהוא זקו בן 115-117 בן 118 מי לא יבוא אם אני כאן הכל כאן, אבל אם הלל לא יבוא "אם אני לא כאן מי כאן"?

יגידו: "אם הילל לא בא...... אז אני גם לא בא".

טוב, אבל עכשיו תשמעו פירוש מדהים!.

יש כותבים לבאר את הכוונה שאמר הלל "אם אני כאן - הכל כאן" הלל בא להורות לנו איך לקיים את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך- אני השם" ככה מסתיים הפסוק.

הנה הכלל הזה של הלל כשהוא אמר "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול התורה, הכוונה "מאי דסאני עלך לא תעביד חברך", הכלל של הלל היכה גלים בקרב ההמונים ונתן להרבה בני האדם מקום לטעות, ולחשוב שעיקר העיקרים - ואהבת לרעך כמוך בלבד!. גם כשזה מופשט משיתוף שם שמים.

"יש עניין לאהוב! יהודים! ואהבת לרעך כמוך! זהו!"

כמו שהחילונים אומרים: "העיקר זה ואהבת לרעך כמוך !"

והם שונאים אותנו,

"ואהבת לרעך כמוך!". זה העיקר הם אומרים, וחושבים שאפשר לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך"בלי שיתוף שם שמים.

והדברים הגיעו לאוזניו של הלל, ומצא הזדמנות לפרש את כוונת דבריו בזמן אסיפת עם גדולה "כשמחת בית השואבה" שכל העם נמצאים בשמחת בית השואבה מצא הלל הזדמנות לתקן את הטעות של ההמונים.

נאמר: "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" אז כולם שמחים כולם בנויים לקבל דברים, כשאדם שמח - הוא פתוח לשמוח, וכשהוא בצער - לא רוצה לשמוע אף אחד. כשהוא בדאגות הוא לא רוצה לשמוע אף אחד. כשהוא בשמחה - הלב מתרחב והוא פנוי לקבל דברים.

-         "מה עיוני? מה נשמה! מה, מה אתה רוצה?, שמח שמח!".

ואז הוא הכריז ואמר: מה שאמרתי "דעלך סאני לחברך לא תעביד, זוהי כל התורה כולה!" מתי נאמר כן? אם מקיימים את הפסוק בשלמות! כתוב "ואהבת לרעך כמוך- אני השם!!!" בלי "אני השם!! אין קיום ל"ואהבת לרעך כמוך". כי צריך שיתוף של גם "אני השם".

 לכן הוא אמר ככה: "אם אני כאן"!! בתוך השמחה שכולם אוהבים את כולם, שמחת בית השואבה כולם אוהבים את כולם כולם שמחים כולם מאושרים, "אם אני כאן"!! סוף הפסוק שכתוב "ואהבת לרעך כמוך-אני השם!! אם אני כאן שכתוב בסוף הפסוק: "אני" כאן, אז הכל כאן. זהו זה מה שאני מתכוון שלאהוב לרעך אז זה לא בלי שיתוף של הקב"ה - זה עם. "ואני השם", שהוא סוף הפסוק -הוא מכריז על ראש הפסוק "ואהבת לרעך כמוך". אז אתה מקיים בכנות ובנאמנות, אבל אם אין אני כאן - אם אין השם שותף בזה - אז מי כאן?. לא נחשב כל אהבת הרע לכלום!!! כי אין זה אהבה אמתית ובר קיימא. צריך להיות משותף עם השם.

זאת אומרת: לא אתה עכשיו אוהב את החבר רק בגלל אינטרסים, בגלל כל מיני חשבונות וכל מיני.. לא! בגלל שהשם ציווה ורוצה את אהבת הבריות כמו שצריך, אבל בגדרי ההלכה, ולא מחוץ לגדרי ההלכה, ולא להפריז על המידה, מה שהשם לא הסכים ולא עלה בדעתו, וכל זה.

ולהגיד: "מה! ואהבת לרעך כמוך! ואהבת לרעך כמוך!"

אלא "אני כאן", צריך להיות שאני כאן, אם אני נמצא בתוך זה.

אחד מבקש ממך שתעשה איזה עבירה בשבילו: "תבוא, תעיד לי ותגיד שאתה ראית ככה וככה",

הוא אומר: "מה זה? "ואהבת לרעך כמוך"! הוא בבעיה - אני חייב לעזור לו",

-         הלו! הלו!! זה לא "ואהבת לרעך כמוך!" כי אני כאן! זה נגד ההלכה.

וכן על זה הדרך תעשו את כל הדוגמאות.

האדם צריך ללמוד מאהבת השם את ישראל. עכשיו זה סיפור הסיפורים משהו מדהים!, איך החפץ חיים מנתח את הדברים מבהיל על הרעיון.

החפץ חיים "בשמירת הלשון" חלק א' "שער התבונה" פרק ה': האריך לבאר על פי משל נאה להשקיט את לב האדם שלא יעלה בדעתו לנקום ולנטור.

או איך אדם אוהב להחזיר, איך הוא אוהב לנטור ולנקום ואי ואי ואי אין מתיקות יותק מהנקמה, פשששש. מחכה לזה בכיליון מתי תבוא לו ההזדמנות.

וזה לשונו: "פירשתי את הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך אני השם" לכאורה מה הסמיכות שכתוב "אני השם" להתחלת הפסוק? למה השם הסמיך: ל"ואהבת לרעך כמוך - אני השם"? למה צריך להסמיך מאת זה לראש הפסוק? איזה ראש הפסוק? "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך כי אני השם" למה הסמיך את זה להתחלה של הפסוק?

אז הוא אמור: "אמרתי בזה לתרץ את התחלת הפסוק שכתוב "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת"

לכאורה יפלא: אם הזמן דחוק לאדם מאוד, והוא מבקש מאת חברו שיטיב לו באיזה דבר, ויש ביכולתו לעשות לו דבר זה הוא לא רוצה, ובפרט אם ציער אותו, איך יוכל האדם שלא תהיה לו תרעומת עליו, ולא יעבור על "לא תיקום ולא תיטור", ואף יאהב אותו כמוהו?! מה כתוב: "לא תיקום ולא תיטור" מתי זה מתקיים? ביקשתי ממך טובה למה לא עזרת לי?! יכולת לעזור לי למה לא עזרת לי?!

יותר גרוע: לא רק שלא עזר גם ציער אותי! ציער אותו! אז איך אדם ישלוט על הנקמה על הנטירה איך הוא יכול לשלוט על זה? ועוד אומרים לו: לא, לא רק שלא תיקום ולא תיטור אלא "ואהבת"!! לרעך זה!! "כמוך!!. כמעט לא אנושי לא? איך זה? אז הוא אומר אני אסביר לך איך תתפטר מה"לא תקום ולא תטור הזה"?,

אז בא תשמע!.

החפץ חיים, עכשיו תחשבו יושב לפניכם בן אדם זקן בן תשעים קוראים לו החפץ חיים, והוא עכשיו מסביר את זה, לא אני, הוא מסביר!,

"ביארתי את הכתוב על פי משל נאה:

ראובן היה לו שנאה על איש אחד ששמו שמעון, ראובן שונא לשמעון ועשה אתו מריבה.

בא אחר כך איש בשם יהודה ויהודה הזה היה מחוזק בעיני שמעון ובעיני כל שהוא איש אמת

וסיפר לו לאמור: "איך שהאיש שמעון שיש לך שנאה עליו, ואמרת לי שהוא אדם שאינו הגון, אדם בזוי. אני ראיתי אחר כך באיזה ימים שהיה אצל גדול הדור אחד המפורסם לגאון וצדיק, וגם חכם גדול שאין כמותו וראיתי שהבוא כיבד אותו למאוד והראה לו את אהבתו בכמה עניינים., לכן שגגת בזה הכי עד מאוד. טעית באיש!".

כששמע ראובן את הדבר הזה נשתומם על העניין,

והשיב: "שמע! עכשיו הכנסת לי ספק בלב, אפשר שהאמת עם רבי שמעון, ורק בחמת שכל איש ישר בעניו - אז היה נדמה לי שהדין עמי".

אז כבר מהספק הוא אומר: "אולי.... בגלל שאדם תמיד חושב שהוא צודק ובדרך איש ישר בעיניו, אז דנתי אותו לכף חובה! אבל או, או, אולי באמת תדין עמי, ורק בשמעון הזה הוא מרמה בדיבוריו החלקלקים לגדול הדור? עד שנדמה בעיניו, בעיני גדול הדור, שהוא אדם נכבד". זה שני צדדים. ואף על פי כן למרות שיש שני צדדים לא אוסיף עוד לדבר עליו - מחמת הספק שהכנסת בלבי. עכשיו יש לי ספק כי לא בטוח או ככה או ככה, לא יודע כבר, אם אתה ראית אותו אצל גדול הדור מכבד אותו והוא גם חכם והכל וזה... רואה, אז אני כבר בספק. אז אני כבר לא אוסיף לדבר עליו".

יפה ? יפה התקדם.

אחרי כמה ימים בא אליו יהודה, מוחזק בעיניו לאיש אמת מספר לו: "תשמע! ראיתי פלא יותר גדול, האיש שאמרתי עליו שיש לך עדיין ספק כי יכול להיות שהוא מרמה ולא אדם הגון - ראיתי אותו שהוא הזדמן אחר כך אצל חכמי הדור הראשונים, וגם הם נשאו לו פנים עד מאוד, והראו לו אותו תאווה לעין כל, ועל איש גדול דור אחד שסיפרתי לך מתחילה אז השבת לי "אולי הוא הטעה אותו", אבל על אנשים כאלה שאני ראיתי אותו עכשיו אצלם - לא שייך לומר את זה!".

ואז כששמע ראובן את הדבר הזה - השיב תכף: "הדין עמך יצר הרע הטעני בעיקר הדבר!".

זהו, חזר בו. יפה! יפה.

ואז עוד יהודה וסיפר לו עוד דבר: "תשמע, אני יודע שהאיש הזה שמעון הוא הזדמן אצל חכמי ישראל הראשונים, התנאים הקדושים, רבי מאיר רבי יהודה ורבי שסידר את המשניות וחבריו. שהיה שם מצוי אצלו אליהו הנביא, וגם הם פיארו אותו ושיבחו אותו, וסיפר אליהו הנביא לפני התנאים איך שהוא דיבר על שמעון הזה למעלה בשמים - ואליהו שמע מפי הקב"ה שהוא אוהב את רבי שמעון!"

כששמע את זה ראובן – נרתע! ונפל על פניו ואמר: "אוי לי! אוי לי שאני חשבתי בתחילה שאני צדיק והוא הרשע! לפי מה שאני רואה עתה - לא כן הדבר! טעיתי לחלוטין. כי הקב"ה הוא שורש הכל, והוא יודע מה שנעשה בחושך ובגלוי, ותמים פעולו וכל דרכיו משפט, וכשהוא אוהב לאדם בודאי הוא לא אוהבו על לא דבר! זה סיבה שהוא אוהב אותו. ובעניין הזה שהיה לי עם האיש הנכבד רבי שמעון הזה, אני מתבונן שיש בזה כמה פנים;

אחד: שהדין עמו בעצם העניין. קודם כל הוא צודק בעצם העניין שהיה בינינו. רק בגלל שהעניין היה נוגע לי, אני לא הכרתי את שמעון אז היה נדמה לי בדעתי שהאמת והצדק אתי. וזה יותר קרוב לי מהכל.

או שאפשר שבשגגה בא הדבר לידו והתחרט בעצמו על זה מאוד, ואפשר גם בדעתו לפייס אותי עבור זה. או כל מיני ענייני זכות שאיני יודע. ובין כה ובין כה יש לי עוון גדול מה שאמרתי ודיברתי על האיש שהקב"ה אמר עליו שהוא אוהבו! ומסתמא שורש נשמתו למעלה קדושה ונוראה עד מאוד!.

ואני קראתי ופרסמתי אותו לאדם שאינו הגון, לאדם בזוי לאיש מרמה, שהקדיח תבשילו! מעתה אני מתחרט על זה מאוד מאוד, ואין שום שנאה עליו, מאחר שהקב"ה אוהבו!!".

אז ככה היה צריך להיות עם כל השסניקים שילמדו את החפץ חיים הזה, ובפרט שלא עשיתי להם שום דבר רע ולא כלום, בודאי שהקב"ה אוהב אותי יותר מהם כי החזרתי כל כך הרבה יהודים בתשובה, וחלק מהם מאלה ששונאים אותי, אז לפחות הוא אוהב אותי כמו כל ישראל, לפחות, קצת יותר קצת יותר כי אם הוא נותן לי את הזכות הזאת להחזיר בתשובה - זה לא דבר פשוט, לא כל אחד זוכה, גם אם רוצה לא זוכה,

אז איך, איפה החפץ חיים לשיטתם? אז תשמעו דבר פשע!

כשהייתי עכשיו בארצות הברית, עשינו הרצאה, ובן מאדם תרם הרצאה לעילוי נשמת סבתא שלו, יפה? יפה מאוד.

ואחרי זה רב אחד חשוב, הזמין אותי לדבר עם העשיר ועוד אחד לדבר אתם על פעילות שאפשר לעשות בארצות הברית וכו' וכו',

והקראתי להם פתחתי להם את הזוהר הקדוש, וחובת הלבבות ורבי יהונתן אייבישיץ, והסברתי להם,

אמרתי להם: "תשמעו! אם היה פה אליהו הנביא, ואומר לכם: "אני יכול להפוך פה את אמריקה, אני יכול להחזיר פה יהודים בתשובה! ואני יכול לעשות ככה וככה, וצריך קצץ כסף בשביל לעשות את הפעילות הזאת כן צריך להפיץ קצת דיסקים הרצאות עניינים, ולעשות לפתוח רדיו וכל מיני דברים, מה אתם אומרים; הייתם נותנים לו? או שהייתם אומרים לו "לא! המצב קשה...???"..

והם עשירים! עשירים גדולים!! לא צחוק.

אז אמרתי להם: "רבי יהונתן אייבישיץ אומר: "שמי שמחזיר בתשובה אז מחיה מתים יותר מאליהו הנביא ואלישע הנביא!", כי זה תחיית המתים האמתית, אלישע הנביא ואליהו החיו את הגוף של המת, אבל מחזיר בתשובה מחיי את הנשמה של המת ומוציא אותה מגיהינום ומכניס אותה לגן עדן. זוהי תחיית המתים האמתית. זה אחד.

ואחר כך הקראתי להם את הזוהר הקדוש פרשת תרומה.

ואחר כך הראיתי להם שאפילו אם אדם יגיע בדרגות במידות שלו להיות כמלאך - לא יהיו לו כזכויותיו כמחזיר בתשובה.

ועוד כמה דברים, בקיצור הם התפעלו וזה... ואמרו שהם מוכנים להשתתף ולעשות ו...

למחרת, העשיר חוזר בו, ולא משלם את מה שהוא התחייב לעילוי נשמת הסבתא שלו, וגם ברכתי אותו ברכות שלא יסתבך עם השלטונות, כי יש לו כל מיני דברים שהוא חושש מאוד, בקיצור ברכות מהלב!.

למה הוא חוזר בו?

יש לו רב, ספרדי שסניק שאמר לו: "לא לתת את הכסף", זאת אומרת: הוא נדר! נעשה בשביל זה, ושניהם נהיו גזלנים!! למה? כי הוא שמע שמועות של השסניקים מפה מישראל. והמחלה נדבקה בו, והוא מדביק את האחרים.

ואיפה החפץ חיים הזה?

ומה עם גזל?

זה שסניקים.

לא יאומן כי יסופר!

ורבנים צלצלו, צלצלו ממש לאלה שעשו הרצאות במיוחד ולהגיד להם: "לא לעשות! ולא לבוא" ולא זה ולא זה, עם איומים גם. עם איומים. פששששש. לא יאומן, ממש: "ואהבת לרעך כמוך"

זוהי הכוונה של הפסוק, "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני השם",

"ושמא תאמר: באיזה אופן אני יכול לפעול בעצמי שלא תהיה לי שום תרעומות עליו? זה במישהו שבאמת ציער אותו שבאמת עשה לו משהו לא כראוי, איך אני יכול לנקום ולא ליטור? ועוד לאהוב אותו!!? איך אני יכול?

לזה בא הכתוב ואומר: "אני השם"!! פרוש: אני השם אוהב אותו, "אני השם" אני אומר לך: "אני אוהב אותו!". כמו שכתוב במלאכי: "אהבתי אתכם אמר השם" בנים אתם להשם אלוקיכם, אז אם אומר לך "שאני השם אוהב אותו" אז גם אתה תוכל לאהוב אותו.

ובאמת הדבר פשוט: כי אדם בצד שהוא מסתכל רק למטה בחברו שהוא מלובש בחומר גשמי אז הוא לא נחשב בעיניו כל כך, כי אומדים את הבן אדם: לפי גופו מראהו לפי פרנסתו, לפי כל מיני חשבונות, חשיבותו בחברה, כמה אנשים מודדים אנשים לפי החומר, ככה מסתכלים עליו ככה..... ומבטלים אנשים צ'יק צ'אק.

ועוד אם הבן אדם גם כן כנגדו באיזה דבר, או שהבן אדם הזה לא מסכים אתו בדעותיו בכמה עניינים, אז ודאי שיש לו סיבה ככה לסלוד ממנו ולשנוא אותו לנקום בו וכו'.

אבל לא כן הקב"ה, כי הוא יודע את שורש נשמת קדושת ישראל שהיא גדולה ונוראה עד מאוד. כמו שכתוב בזוהר הקדוש בכמה מקומות, ששורש קדושת נשמת ישראל - הוא למעלה במקום נורא עד מאוד. לכן חשיבותם ואהבם אצלו - היא גם כן למאוד".

עד כאן דבריו הנעימים של החפץ חיים להסביר לנו איך אפשר להתגבר על "לא תיקום ולא תיטור ועוד לקיים, ואהבת לרעך כמוך אני השם"

וזה מי שבאמת הציק וציער ולא עשה את רצונך ולא ביטל את רצונו מפניך ולא הכול, גם הוא מחויב ב"ואהבת לרעך כמוך" הוא לא קיים, זה לא אומר שאתה יכול לא לקיים.

שמעתם?

איך אנשים לא פוחדים?

הרי מי שעובר על נדר - בניו מתים,

אז איך אנשים לא מפחדים?

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".