בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק כא' 09-07-2019

נציב יום: לטובת כל אלה שתרמו לתלמוד תורה והמתנדבים בעם

חלק כא' ב"ואהבת לרעך כמוך"; כתב הר"ן בדרשותיו בדרוש החמישי: "מצוות התורה נחלקות לשלושה חלקים;

חלק הראשון מהם: נתלה באמונות ובדעות לבד - כמו האמונה במציאות השם יתברך, ושהוא משגיח, באמונת הגמול והעונש. בכל משהו ממין אלו המצוות - אין ספק שהלב התחלה להן, ושורשם ויסודם עד שכמעט הם בלתי יוצאות ונמשכות ממנו כלל, אבל התחלתם ותכליתן בו. וזה החלק אינו רושם הגוף בעצם כי אם במקרה.

החלק השני: הם המצוות המדותיות, כצדקה וגמילות חסדים, ואלה אין ספק ששורשם יסודם הוא הלב, ומפנה שזה החלק כולל הרבה מן המצוות,

אמרו: "על אותו שבא לפני הלל

ואמר לו: "שילמדהו את כל התורה על רגל אחת"

והשיב לו "ואהבת לרעך כמוך" ואידך גמרא הוא זיל גמור".

רצו בו שמי שיקבע בלבו זאת התכונה הטובה - יקלו עליו רוב ענייני המצוות. וזהו החלק רושם הנפש והגוף יחד. יוצא מזה שמי שמקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" יהיה לו קל לקיים את שאר המצוות.

החלק השלישי מן המצוות: הוא החלק שנעלם טעמו מעיני ההמון, והם הנקראים חוקים, וזה החלק אף על פי שיראה ממנו שלא יהיה ללב בו מבוא רב - אינו כן. כי צריך שיהיו אלו המצוות גם כן נעשות בכוונה לשם שמים, עם היות שנעלם טעמן.

עד כאן דברי הר"ן, אני לא עומד לבאר את כל דבריו, כי העיקר לנו זה מי שמקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" יהיה לו קל בקיום המצוות כולן.

כשאדם מתנהג באהבה ומיטיב לחברו, הקב"ה מטיב לו ומצילו מיצר הרע.

הכהן הגדול מלובלין זכותו תגן עלינו אמן בספרו "פרי צדיק" פרשת קדושים אות יא' כתב: הנה אמרו זכרונם לברכה בתורה כוהנים ד': "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. צריך לברר מה שייכות זה לכלל כל התורה, הלא זו רק מצוה שבן אדם לחברו.

ובגמרא בשבת לא' כתוב שמה בגר שבא להתגייר, ביקש שילמדו אותו את כל התורה כולה על רגל אחת, ואמר לו הלל: "דעלך סני לחברך - לא תעביד".

מה פירש רש"י: "לחברך" זה הקב"ה שהוא ודאי כלל לכל התורה כולה. אם "ואהבת לרעך כמוך- מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", "חברך" זה הקב"ה- אז זה ודאי כלל גדול בכל התורה כולה, וזה כולל את כל התורה כולה.

ואמנם כאן בפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אין שייך לומר כן, כי לאהבת השם יש מצווה מיוחדת "ואהבת את השם אלוקיך" אז איך אומר רש"י כך "לחברך", זה הקב"ה?

והנה בתנא דבי אליהו פרק יח': כתוב: "לא תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך" שאינו מדבר אלא כנגד הקב"ה, שאין לו אחים אלא ישראל שנאמר: "למען אחיי ורעיי". אז מי זה אחים? אחים זה האחים של הקב"ה, אז "לא תשנא את אחיך בלבבך" ובזה אתה מקיים "ואהבת לרעך כמוך". זה הקב"ה שהוא נקרא גם רעי. "רעיך ורע אביך".

והנה הרמב"ן זכרונו לברכה בפרשת "קדושים" יט' יז' פרש: "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" כמו "והוכיח אברהם את אבימלך".

ואמר הכתוב: אל תשנא את אחיך בעשותו לך שלא כרצונך - אבל תכיחנו: "מדוע עשית ככה?"

לא לשמור שנאה בלב,

תבוא תגיד לו: "למה עשית ככה?",

ולא תישא עליו חטא" לכסות השנאה בלבך.  אתה שומר לו את זה בפנים ולא אומר לו כלום לא שואל שום שאלות וזהו, זה איסור התורה אוסרת, תבוא ותוכיח אותו, כמו שהוכיח אברהם את אבימלך.

וכן השם יתברך מתנהג עם ישראל, גם הקב"ה עושה ככה עם ישראל. כמו שנאמר "במשלי" ג' יב': "את אשר יאהב השם יוכיח, וכאב את בן ירצה" והשם יתברך אוהב לכלל ישראל, זה מתוך אהבה כמו שנאמר במלאכי א' ב': "אהבתי אתכם אמר השם".

אז במה מתגלית האהבה? בתוכחה, כשאתה מוכיח, לא שומר! אומר!

והתגלות אהבה בכל פרט נפש לישראל-  הוא תלוי בהתנהגות האדם. כידוע מהבעל שם טוב זכותו תגן עלינו: הוא גם כן במדרש על התהלים קכא' ה': "השם צלך" כמו שאתם מתנהג עצמו - כך הקב"ה מתנהג עמו. כמו הצל שנוטה עצמו - כפי נטיית האדם.

הגמרא בראש השנה יז': "למי נושא עוון? למי שעובר על פשע". בשביל שאדם יתנהג ברחמנות לעבור על פשע כמו כן הקב"ה מתנהג עמו, ונושא לו עוון גם כן. ויש לומר: זאת כוונת לשון הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך אני השם"

זאת אומרת: אם אתה אוהב את הרע שלך כמוך, גם אני השם אותו דבר מתייחס אליך אותו דבר.

מה העניין "אני השם" בזה?

רוצה לומר: אם אתה מתנהג עם אחיך ורעך באהבה ולא תשא עליו חטא - ככה אני השם מתנהג אתך גם כן כך. זה "השם צלך על יד ימינך". אני השם בדיוק איך שאתה, איך אתה מתנהג עם רעך? ככה אני מתנהג אתך. ולזה אמרו ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, זה כלל גדול לקיים את כל התורה.

שהלא יצר האדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו - לא יכול לו. ואיך זוכים שהקב"ה יסייע ביד האדם ויעזור לו ולא יניח אותו ביד יצרו? על ידי "ואהבת לרעך כמוך".

כמו שאתה מתנהג עם הבריות בדרך הטוב לזולת - ככה השם ישים עינו נגדך להשגיח עליך, להטיב לך ולהדריך אותך בדרך הטוב והישר.

אז "מאהבת", אתה מרויח סיוע מהקב"ה בהתאם לאיך שאתה מתנהג כלפי חבריך.

באופן אחר כתב בספר "ים התלמוד" בבא קמא בפתיחה אות ה: ומפרש מה שאמרו מצוות "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול לכל התורה כולה. אם יאהב את חברו - לא יעשה עוד עבירה.

כי יאמר: "איך אעבור עבירה ועל ידי זה יענש חברי?!",

למה?

"כי כל ישראל ערבים זה לזה", כשאחד חוטא - נענש החבר גם בשבילו, כמו אדם שעושה חור בספינה וכולם טובעים.

יחשוב אדם בלבו: "כמו שאני איני רוצה שחברי יעשה עבירה ועל ידי זה  אני אקבל עונש – כמו כן איך אוכל אני להרע לחברי שהוא ייענש בסיבתי?!"

זה כשהוא אוהב אז הוא יעשה ככה לא להפיל את חברו גם, על ידי כך ימנע מעשות עבירה ועוון.

עכשיו שפיר נכלל כל התורה כולה במצוות "ואהבת לרעך כמוך" כי כל אחד שומר על כל אחד שלא יעשה עבירה - ממילא זה כל התורה כולה,

וב"פרדס יוסף" בפרשת קדושים כתב: שכן שמע בשם הגאון רבי עקיבא איגר זכרונו לחיי העולם הבא; אז בדין ערבות אם אתה אוהב - אז אתה גורם שלא יהיו עבירות בישראל, וזה כלל לכל התורה כולה.

ועכשיו משהו מדהים, וזה חשוב! דיברתי אתכם פעם בעבר להגיד, "בשם כל ישראל, בשם כל ישראל, בשם כל ישראל" כל מצוה שעושים "בשם כל ישראל" למה?

בספר "בית שמואל" האחרון פרשת שמות כתב לפרש מה שכתוב במסכת שבת על הגמרא שאנחנו חוזרים עליה עשרות פעמים עוד מעט! בשבת לא':

"מעשה בנוכרי אחד שבא לפני שמאי

אמר לו: "גיירני על מנת שתלמדני את כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת".

דחפו באמת הבניין שבידו.

בא לפני הלל - גייריה, הלל כן גייר אותו,

ומה אמר לו?

"דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה! ואידך פירושה הוא זיל גמור" - השאר זה הפירוש לך תלמד.

כבר עמדו המפרשים על זה: מה זה כלל לכל התורה כולה?

וכתב לפרש: הנה איתא לכל אחד מישראל צריך לקיים את כל התרי"ג מצוות.

אפשר?

אי אפשר.

לכן צריך להתגלגל עד שיקיים את כולן, וצריך להיות גם כהן וגם לוי וגם ישראל. והנה, הגר הזה רצה להתגייר רק באופן שיקנה שלמות בפעם הזאת בעולם ולא יצטרך שוב להתגלגל, ויהיה עומד שם לאחר הפטירה של הנשמה במנוחה ועונג ועידון.

אז מה זה "על רגל אחת?" מה זה הוא יעמוד על רגל והוא ילמד אותו, מה אני יעמוד על רגל ואתה תלמד אותי?

אומר: "על רגל אחת" זה פעם אחת. כמו "שלושה" רגלים שלושה פעמים.

אז הוא אומר: אני רוצה ברגל אחת בפעם אחת. וזהו שאמר "גיירני, על מנת שתלמדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת" כדי שאוכל לקיים זאת בפעם אחת שאני בעולם שלא אצטרך להתגלגל.

אז מה זה "דחפו באמת הבנין ואמר לו: "דבר זה אי אפשר!", כי יכול לקיים מצוות כוהנים, הוא גר אז איך הוא יהיה כהן? חייב להתגלגל בשביל להיות כהן, ואיך יקיים מצוות יבום? וכן הלאה, אז יש דברים שאי אפשר לשעות בגלגול אחד.

והנה, איתא בספרים: מי שמקשר עצמו עם כל אחד מישראל כנפשו - הרי נחשב כגוף אחד עם כל ישראל, וכל מה שמקיים אחד מישראל – כאילו קיים הוא. ומפרשים על פי זה את המשנה בשבת ק': "ספינות קשורות זו לזו מטלטלין מזו לזו"

וזה אשר השיב לו הלל: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה!" רצית כל התורה בפעם אחת? זו היא כל התורה כולה, שבמצוות שיעשה חברך! – תצא ידי חובתך גם אתה. עד כאן תוכן דבריו.

והנה לדבריו לא מובן מה שסיים "ואידך פירושה הוא זיל גמור" מה זה פירושה הוא ואידך זיל גמור?

אז הוסיף ה"ישמח משה" בפרשת שמות לפרש: כי בודאי צריך לקיים כל המצוות שאפשר לקיים. קודם כל, כל אדם צריך לקיים את כל המצוות שיש לו ואפשר לו לקיים, דאז אפילו שיש  מצוות שלא היה יכול לקיימן - הוא לא נחשב חסר משום זה, כי משלימין לו ישראל מצד האחדות, אף שאינו מקבל שכר על מה שלא עשה, כי הוא לא עשה, הם עשו, אבל מכל מקום הוא נחשב שלם, כי הוא כלול בכלל ישראל.

מכיוון שהיה מקיים כל מה שהיה יכול לקיים, הרי מפרשים דעתו: שאם היה יכול לקיים גם השאר -ודאי שהיה מקיים, רק אנוס הוא, הוא לא יכול לקיים, יש דברים שאי אפשר לקיים, אז כיוון שהוא בגלגול זה אינו יכול לקיים - הם משלימים לו. כל זה בתנאי; שהם רואים שהוא משתדל לקיים את כל מה שיש בידו ואפשר, ולכן משלימין לו מצד האחדות.

מה שאין כן, כשאינו מקיים מה שיכול - אם כן אין לו פירוש וביאור על דעתו. אין לנו פירוש שהוא באמת רוצה לבאר את כל התורה כולה, דזיל מה גם בשאר - אם היה יכול לקיים ולא היה מקיימן? אולי הוא לא רוצה בכלל לקיים?. אז מה פתאום שאנחנו מצד האחדות ניתן לו השלמה למה שהוא בעצמו את שלו הוא לא מקיים והוא יכול! אה מה פתאום שיהיה השלמה? לכן אין משלימים לו מצד האחדות.

וזה דברי הלל: "ואידך" רוצה לומר, שאר המצוות שאתה תוכל לקיים – "פירושה היא", שאר המצוות שאתה יכול לקיים זה מפרש בדיוק מי אתה ומה אתה רוצה, רוצה לומר שהם יפרשו דעתך, לפי מה שאתה יכול לקיים, דרק מצד אונס אתה לא יכול לקיים, ואז ישלימו לך מצד האחדות! על כן "זיל גמור"- כדי שתקיים כל שבכוחך. לך תלמד עכשיו את כל השאר בשביל שתוכל לקיים כל מה שבכוחך והם ישלימו לך את השאר, ותוכל ב"רגל אחת" בפעם אחת - בלי לחזור בגלגול לקיים את הכל.

סוד גדול הדבר הזה.

הובא בספר "דעת משה" לאדמו"ר הרב הקדוש רבי משה מביין מקראקה זכר צדיק לברכה השם יקום דמו! אמר בשם הרב הקדוש מרוז'ין זכותו תגן עלינו אמן:

"לפני שנים היה מנהג לברור גבאים חדשים בשמיני עצרת, וזה גרם שנעשה מחלוקת ופירוד לבבות ביום שמיני עצרת. זה יום שמחת תורה".

ואמר: "למה זה גורם מחלוקת והכל?

כי מאחר שאי אפשר לכל אדם מישראל לקיים את כל התורה במחשבה, דיבור ומעשה, לכן קבעו את המצווה - "ואהבת לרעך כמוך" שזהו כלל התורה כולה.

אם כל אחד אוהב את השני, אתה אוהב אותי אני אוהב אותך וכולם אוהבים את כולם - אז כולם משלימים לכולם את המצוות. ואז אתה יכול לקיים את כל המצוות במחשבה, דיבור ומעשה.

ולכן ביום שמיני עצרת שבו מסיימים את התורה, שזה כולם מסיימים את התורה, וכאילו כולם קיימו את כל התורה כולה - מתגבר יצר-הרע להכשיל אותם במחלוקת ופירוד הלבבות!!

כמו שהוא עשה במתן תורה, אוי ואבוי אם יקבלו את התורה כמו שצריך אז הוא גמר את הסיפור, הקב"ה ישחט אותו, אז הוא חייב להטיל מ ח ל ו ק ת .

מפה רואים שאם הוא כל כך מתאמץ ביום הזה – סימן שהיום הזה הוא השלמה של התורה של כולם, לכן צריך להיזהר מאוד מאוד שלא תהה מחלוקת, כי אז אתה שומע לעצת היצר, והורס כל מה שנבנה בשם כל ישראל.

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".