בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק כב' 10-07-2019

נציב יום: שירה בת מרים תעבור את הניתוח בהצלחה גדולה בקלות, תהיה לה החלמה מהירה כל תוצאות הבדיקות יהיו תקינות וטובות, ולא תצטרך לשום טיפולים נוספים בזכות נציב יום מהרה אמן!

חלק כב' "ואהבת לרעך כמוך"; על ידי אחדות נח לבקש סליחה אף על פי שעבר כבר פעמיים שלוש.

בספר הקדוש "עטרת ישועה" פרשת מקץ, כתב על פי הנ"ל: אם עבר אדם פעמיים ושלוש על איזה חטא - קשה לבקש סליחה, כמו שנאמר אצל משה רבנו, שנתרשלו ידיו מלהתפלל על ישראל על שחטאו מספר פעמים. אומנם התיקון לזה, כאשר אנחנו באחדות ומקיימים "ואהבת לרעך כמוך" אז יש חברו שלא פגם בזה החטא. מה שאדם עבר פעמיים ושלוש - חברו לא עבר בכלל. - ונחשב כאילו הוא גם כן קיים זאת.

כמבואר בספרים שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" המועיל לזה שיהיה נחשב כאיש אחד, {כמו שלמדנו אתמול} ובכללות הקומה {כולם יחדיו} קיימו כל המצוות. כי כל אחד קיים איזה מהמצוות, ונמצא קיים כל התרי"ג מצוות בתנאי שאתה כלול עם כולם כאחד.

מתי אתה יכול להיות כך?

כשאתה מקיים "ואהבת לרעך כמוך" ואז למדנו אתמול שאפילו בגלגול לא צריך לבוא, כי הוא מקיים את כל המצוות. כשעושים כל המצוות בכלל כל ישראל- כל המצוות עולות למעלה.

"בתורת כוהנים" פרשת קדושים "ואהבת לרעך כמוך" אמר רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה", בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם" כלל גדול ממנו!", ולמדנו כמה פרושים בזה, היום - עוד אחד!.

כי הנה עיקר קיום תורה ומצוות בכלל ישראל שעל ידי הכלל זוכים אל הקדושה.  אז עיקר קיום תורה ומצוות צריך להיות- בכלל ישראל. לא כל אחד יעשה מצוות עושה באופן עצמאי וזהו ולא כולל עצמו עם כלל ישראל, אלא לעשות בכלל ישראל ועל ידי זה  זוכין אל הקדושה.

כמו שכתב בפרשת קדושים, זאת אומרת שמה פרשת קדושים נאמרה "בהקהל" דהיינו בכלל ישראל. ולכן צריכים לעשות כל מצוות "בשם כל ישראל", כדי לבטל את עצמו אל הכלל, שאדם יבטל עצמו אל הכלל. ועל זה אמר "זה כלל גדול", כלל גדול זה אומר מכלל דאיכא קטן.

אם אומרים "זה כלל גדול" - אז יש כלל קטן, מה זה הכלל הקטן?

להיות כל המצווה נעשית בכל רמ"ח איברים של האדם שהוא נקרא "עולם קטן", "כל עצמותי תאמרנה", בכל רמ"ח איברים עושים מצווה.  והאדם כולו זה עולם קטן כשהאדם עושה את המצוות בכל איבריו - במחשבה בדיבור ובמעשה, עושה הכל בכל איבריו - זה נקרא "הכלל הקטן", שהוא כולל את כל הרמ"ח איברים בעשיית המצווה, כמו שכתוב: "ערוכה בכל רמ"ח איברים היא שמורה". "וכלל גדול" זה שאתה כולל את עצמך עם כל ישראל. כשאתה כולל את הרמ"ח איברים בכל מצווה זה הכלל הקטן, הכלל הגדול זה שאתה כולל את עצמך "בשם כל ישראל".

"לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל! הנה אנחנו באים לקיים מצוות" - כך וכך, "בשם כל ישראל"! זה הכלל הגדול.

על זה הוסיף בן עזאי "זה ספר תולדות אדם"!! זה כלל גדול יותר!" ממה שאמר רבי עקיבא, כלל גדול ממנו. שלא רק צריכים לעשות תורה ומצוות בכלל כל ישראל כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך" אלא צריך לכלול עצמו עם כל הדורות!!!!! "זה ספר תולדות אדם", מהאדם הראשון עד עכשיו.זה הכלל הגדול שכולל כל הנשמות כמו שהם היו כלולים באדם הראשון, שכולם תלויים זה בזה.

הרי מחצב כל הנשמות כולן זה מנשמת אדם הראשון, שאדם הראשון הכיל את כל נשמות ישראל שצריכים לצאת ממנו.

אז אומר "זה כלל גדול" יותר כי אתה צריך להכליל את עצמך בכלל כל הדורות!! וצריכים לשמור זה הכלל לעשות כל מצווה בכלל כל ישראל, ואז חל עליו שם שמים ככתוב: "אני השם".

ופירש "ואהבת לרעך כמוך" כי בכל נטיה יש רצון אהבה לתקן נפשו, אטו כשעושה ביותר לשמו יתברך - שיזכה לעשות נחת רוח לבוראו, וכן יאהב לחברו, שבשאר מצווה נמשך קדושה לכל אחינו בני ישראל, ואז יהיה לקב"ה נחת רוח מכולנו ואז כח הכלל מסייע לזה.

פעם סיימתי הרצאה בלונדון,

ולא הבנתי!

ניגש אלי איזה בחור ג'ינג'י ואמר לי: "כבוד הרב יש לי בקשה ממך, שכל מצווה שאתה עושה - תגיד "בשם כל ישראל" - והלך זהו. הוא ידע את זה מזמן.

ניגש אלי כנראה ששמע שאני לא אומר או אני לא יודע או שהבין ככה או שאני לא יודע מה -  ניגש אלי אמר לי את זה בקצרה והלך.

מפליא!.

בהקדמה לספר "שב שמעתתא" כתב: "כל היצורים הנבראים הם בכללם איש אחד, זה מופת על אחדותו יתברך שמו.

כמו שכתב הרמב"ם בספר "המורה" חלק א' פרק עב': כי האחד! אומנם ברא אחד!. שהקב"ה הוא אחד ברא אחד את האדם הראשון אחד שכלול בו הכל.

והנה לזה ראוי, לכל איש, קודם כל מעשה טוב בכל לימוד, לכוון לשם ייחוד... ובשם כל ישראל!! כמו שאמרתי קודם, ולקבל עליו מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

ומובא "בזוהר הקדוש" בפרשת קרח: "דאחד לא שרייה אלא באחד".

ואחדות על ידי המצוות, משרה שכינה בישראל על ידי עשרים ושתיים האותיות של התורה שבהם כלולים תרי"ג מצוות, שס"ה לא תעשה ורמ"ח מצוות עשה, כנגד הגידים והאברים שבאדם.

זו היתה כוונת הלל שאמר לגר: "ואהבת לרעך כמוך - ואידך פירושא הוא זיל גמור". פירוש: שאר המצוות הם פרושים להאחדות, אשר על ידם יתלכדו בני ישראל ויהיו לאחד.

"ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה", על ידי שאינו מקפיד על חברו, רק מקבל הכל בסבר פנים יפות, ואין לבו חרד ומקפיד על שום דבר, כי בלאו הכי אי אפשר לקיים "ואהבת לרעך כמוך" אם יסור ממנו מידת ההקפדה שהוא ממידת הגבורה, ועל ידי שאינו משמש במידת גבורה - לדברי העולם הזה - נח לו בזה המידה להיות ירא וחרד על דבר השם, וזה כלל גדול בתורה. זה מביא "האמרי פנחס".

מתי התוכחה מצויה?

בזמן שאוהבים זה לזה.

"הכלי יקר", ספר דברים לא יז' אומר: "בזמן שיש שלום ורעות בין ישראל- אז אין הערבות מזיק להם כל כך, כידוע לכם "כל ישראל ערבים זה לזה", פירושו של דבר השני חוטא בגינו, כי אם הוא לא הוכיח אותו נתפס בעוונו, "וכשלו איש באחיו" שנאמר "וכשלו איש בעוון אחיו", אז כל ישראל ערבים.

עכשיו בזמן שיהיה שלום ורעות בין ישראל אז אין הערבות מזיק להם כל כך, אדרבא זה מועיל! כי בזמן שרואה את חברו נוטה מדרך השכל אז הוא מדריכו להחזירו למוטב - מיראת הערבות. כי אם הוא לא יוכיח אותו - הוא ייתפס בעוונו, הוא ראה ושתק, כי אין התוכחה מצויה - כי אם מן האוהב לנאהב. "כי אשר יאהב השם – יוכיח" השם אוהב אותנו "אהבתי אתכם" והוא מוכיח אותנו - מאהבה! "כאב את בן ירצה".

אז אם יש אהבה אז הערבות לא מזיקה, ואתה לא לחשוש להוכיח את חברך כי אתה אוהב אותו והוא אוהב אותך - אז הוא יקבל את זה, אבל אם אתה יודע שזה לא ככה לא אוהבים - אתה יודע שלא יקבל. אז אתה חושש להגיד לו כדי שלא יענה לך כך וכך. ואתה נמנע מהערבות ואתה תלקה בגללו.

וכן נסמכה מצוות "הוכיח תוכיח את עמיתך" למצוות "ואהבת לרעך כמוך" שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך, הוכח תוכיח את עמיתך" כי אתה אוהב את אחיך – ודאי שתקיים את "הוכח תוכיח את עמיתך" בקלות. כי אין המצווה מצויה כי אם אוהבים זה לזה.

אבל בזמן שאין שלום במעגלותם - אז לא די שאינו מוכיחו - אלא אדרבא! שמח במפלתו, כדי להדיח עליו הרעה ושייספה בעוונו. אבל אתה גם כן תלקה, אתה צריך להוכיח".

ואם תרצה לומר: שהמצא ימצא איזה איש שלם שיוכיח גם את השונא שלו - אז השונא לא מקבל תוכחה ממנו, כי הוא חשוד בעניו שהוא לא מתכוון לטובתו.

-         "אתה מעיר לי בשביל נייעס! אה!"

זאת אומרת: כשיש אהבה זה הדבר הטוב ביותר שאז ההוכחה והתוכחת תתקבל ויועיל לשניהם.

מי שעובר על "ואהבת לרעך כמוך" סופו לבוא לידי שפיכות דמים.

מובא בספרא על הפסוק: "כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה",

מה זה "ושנאה"? מה תלמוד לומר?

לומר: ראה מה שנאה גורמת!. עבר על "ואהבת לרעך כמוך"– סופו לעבור על "לא תשנא את אחיך", ועד שהוא יבוא לידי שפיכות דמים.

הכל מתחיל ב"לא אוהב", מ"לא אוהב" בא לשנוא, משנאה באים לשפיכות דמים.

על הפסוק הזה לפעמים יצויר ש"שם עלילות דברים" {על האשה} לא מחמת שנאה אלא מחמת לקחת אחרת, אז הוא מעליל עליה שהיא כזאת וכזאת, "עשתה כזה וכזה וכזה", בשביל להתיר לעצמו בעיני הרבים שלמה הוא מחליף.

ועם כל זה תפס הכתוב מה הסיבה?

שנאה! "ושנאה". להראות עד איפה מגיע השנאה שיכול להגיע עד כדי שפיכות דמים, שאם הביא עדי שקר - הורגין אותה.

זאת אומרת: אם הוא יביא עדי שקר להגיד שהיא זינתה? ואשה שהיא בעולת ועשתה מעשה כזה -דינה מיתה, אז הוא יכול לגרום להרוג אותה, למה הוא רוצה להתפטר ממנה? כמו שהרבה נשים היום רוצות להתפטר מהבעל, מעלילות עליו עלילות,

או הולכות למשטרה אומרות: "היכה אותי פעל בי ועשה בי ועשה זה"

-         בשביל להכניס אותו לכלא הכול, לקחת לו את הכסף ולהתפטר ממנו וכו' וכו' וכו', ועוונם בראשם.

כל המעליל עלילות דברים - עוונו בראשו לא ינקה, בין אם זה הגבר על האשה, בין אם זה האשה על הגבר- לא ינקה.

על ידי אהבת חברים מגיע שבח להשם יתברך.

בספר "שיח שרפי קודש", בערך אחדות שם מביא הרב הקדוש הרב רבי מפרייסב זכר צדיק לברכה: שפעם אחת בא "תולדות יעקב יוסף" זכותו יגן עלינו לבית המדרש של הבעל שם טוב הקדוש, והיה רואה אברך אחד שהיה הולך וחוזר בבית המדרש המוחות גדולים ולא היה מכירו.

אז קרב אליו "התולדות" אל האברך ושאל אותו: "מאיזה מקום אתם?"

אז השיב לו האברך "תכף" כי כך דרכן למי שאין להם פנאי עונים תכף.

וכך היה הרבה פעמים עד שלבסוף היה שואל אותו "התולדות",

את "התולדות" האברך הזה שואל אותו: "מה נפקא מינה לכם מאיפה אני?" אתה חוזר כל פעם ושואל: "מאיפה אני, מאיפה אני, מאיפה אני?"

ענה לו "התולדות": "אם שני אנשים ממרחק באים יחד ומתוך דיבורם אשר ביניהם שואלים זה לזה בשלומם - מתוך זה באים לידי אהבה ויכירו זה את זה. ולזמן מרובה אם פגעו אינש באינש ורואין זה את זה - שמח כל אחד עם חברו, ויתן כל אחד ואחד שבח להשם יתברך שזכה לראות את עצמו עוד הפעם ויוצא מזה שבח להשם יתברך!".

ואכן, כשאני מגיע לחוץ לארץ, ובדרך כלל זה אצל האשכנזים, אז תמיד ניגשים אליי אנשים ואומרים: "שלום עליכם!, שלום עליכם!, שלום עליכם"

ואתה עונה "עליכם השלום! והשלום"

מזה הדבר, הדבר הזה - שרואים יהודי שבא ממרחק או משהו אומרים לו "שלום עליכם" אז "שלום עליכם" ועונה וככה יראי השם מתחברים אחד לשני, וכשנפגשים עוד פעם "או! שלום עליכם - שלום עליכם!" ככה מתחברים ישראל, ישראל מתחברים.

אז הוא אמר לו ככה: "כתוב "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל" השם יתברך ממתין ומצפה; מתי יגיע לו שבח והודאה מישראל!?

"ואתה קדוש יושב" מה זה "יושב?"

ממתין,

"תהילות ישראל", מתי? מתי יגיע לו שבח והודאה מישראל?

כי מאוד מאוד חביב מלפני השם יתברך תהילות ישראל".

ככה הסביר התולדות לאברך הזה.

גמר וסיים "התולדות" את התורה הזאת להסביר אותה התעיף עניו והאברך איננו, נעלם! מול הפנים שלו נעלם!

וראה שזה מעשה פלא, נכנס "התולדות" לבעל שם טוב הקדוש זכותו תגן עלינו והוא סיפר לו את כל המאורע.

ענה לו הבעל שם טוב: "זה היה אליהו הנביא זכור לטוב!, והוא בא לכאן לשמוע ממך את פרוש התורה של "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל", ועתה אומר אליהו הנביא את התורה הזאת בשמים משמך!",

ואתה {אנחנו הכוונה} ראה נא כמה גדול אהבת חברי לשם שמים, אפילו שאין אתה מכירו, אם אתה רואה שהוא ירא שמים ומאנשי מידות טובות - צריך אתה להתחבר אליו!.

"יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ" (תהלים קיט, עד), ועל ידי זה  מגיע שבח להשם יתברך "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל" (תהלים כב, ד) אמן.

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".