ואהבת לרעך כמוך. כיצד לקיים מצוה זאת? חלק כה | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'מצווה ועושה' שחיברו הרב שמואל דוד פריעדמאן שליט"א עמודים תפו-תפח)

ואהבת לרעך כמוך חלק כה

מי שיש מחלוקת עליו אין התפילה כהוגן;

ובספה"ק ליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן רלט' כותב: 'ועל כן צריך כל אחד קודם התפלה לקבל על עצמו מצות עשה "ואהבת לרעך כמוך" כדי שעל ידי זה שיש אהבה ושלום על ידי זה יוכל לדבר בתפלה אבל כשאין שלום ויש מחלוקת אי אפשר לדבר ועל כן אפילו אם אחד רוצה שלום רק שהם חולקין עליו עם כל זה אין השלום בשלמות על כן אי אפשר לדבר ולהתפלל אף שהוא איש שלום מאחר שהם חולקין עליו וזה שאמר דוד המלך ע"ה תהלים קכ': "אני שלום" כי אני איש שלום ומצדי היה שלום עם כלם ועם כל זה "וכי אדבר המה למלחמה" היינו שאף שאני שלום עם כל זה אי אפשר לדבר מחמת המלחמה והמחלוקת שהם חולקין עלי'.

סגולה שיתנהגו עמו ברחמים;

ובספר פני מבין קדושים דף קסג' עמוד א' ד"ה ואהבת כתב על האר"י הנ"ל: שצריך לקבל קודם התפילה "ואהבת לרעך כמוך" הפשט דאיך מועיל מה שמתפלל בעד חבירו? 

ותירץ עפ"י משל; לשני אוהבים ונתפס אחד למלך ונגמר דינו למיתה 

וביקש אוהבו: 'שיתנו לו זמן לילך לביתו ולצוות והוא ערב בעדו שאם לא יבוא יהרגו אותו!' 

ויהי יום המועד בא אוהבו וביקש: 'שיתנו חופש להערב ושיהרגו אותו כדינו!' 

ואמר המלך: 'כי אין להרוג עבור אחד שני אנשים!' 

ורואה: כי אוהבים אלו נקשרו יחד וכאילו הורג שני נפשות!! 

וזה פירוש: התפלל בעד חבירך וה' אינו רוצה לצער שני אנשים ולכן קודם התפילה שמתפללין בעד כללות ישראל צריך לקבל על עצמו "ואהבת" וכו' ואז ה' ינהג ברחמים כי אין עונשין שני אנשים הובא בפרד"י קדושים. 

וכעי"ז מובא בשם האדמו"ר מורי"ם מגור זצוקללה"ה על מאמר חז"ל יומא עה': '"דאגה בלב איש ישחנה" - חד אמר: 'ישחנה מדעתו' וחד אמר: 'ישיחנה לאחרים' ואמר בשלמא מדעתו ניחא אבל ישיחנה לחבירו מה מועילו? אך דאם ישיחנה לאחרים מסתמא ישיחנה לחבירו ולאוהבו ויש לחבירו צער ועגמת נפש מזה ובשמים לא נגזר צער לחבירו ועבור זה יסיר השי"ת הצער והעגמת נפש ממנו כדי שלא יגרום צער ועגמת נפש לחבירו.

חיזוקם של ישראל אינו מצד הריבוי רק מצד הקיבוץ;

ובספר בית הלוי פרשת וישב ביאר היטב הענין דהנה דרך הנלחמים בהכינם עצמם למלחמה לאסוף לאנשי חיל הרבה ומי שמחנהו גדולה יותר קרוב הוא שהוא יהיה המנצח את חבירו והנה התועלת מריבוי החיל הוא דעל ידי הריבוי יוכל להתחזק במקומות הרבה וכן יוכל להזיק לשכנגדו במקומות מרובים עד שחבירו יהיה פרוץ מרובה על העומד ויפול אבל אם יקבץ כל ריבוי החיל שלו כולם למקום אחד וכן המורים בקשתותם יצמצמו בעת המלחמה לירות בקשתותם כולם למקום ולנקודה אחת ממש הרי יהיה כל הריבוי ללא תועלת וכל עיקר תכלית והתועלת מהריבוי הוא שכל אחד מהם יכוין לירות חציו במקום מיוחד בפני עצמו ועי"ז יפילו מהשונא הרבה ונמצא כל תועלת הריבוי הוא מה שיש לו נפרדים הרבה יותר משכנגדו והפירוד של הריבוי הוא חוזקו של המחנה וע"כ אסיפת החיל למלחמה יוכל להקרא רק ריבוי ולא קיבוץ 

אבל בישראל הוא ממש להיפוך דכל חיזוקם של ישראל אינו מצד הריבוי רק מצד הקיבוץ דאם כל הנאספים לבית הכנסת לתפלה יכוונו לבם כולם לנקודה אחת 'לאביהם שבשמים' ולבקש ממנו על דבר אחד הנוגע לכולם מתחזקים אבל הריבוי מאנשים מופרדים בלבותם בלא קיבוץ אין בו מעלה מצד הריבוי כלל 

ומה דאמרו בגמרא תורת כהנים בחוקותי: 'כי אינו דומה מועטים העושים מצוה למרובים העושים מצוה' אין המעלה מצד הריבוי בעצמו רק משום דבריבוי אזי הקיבוץ מהריבוי הוא יותר גדול במעלה דאם הם מרובים וכולם נקבצים לנקודה אחת הלא זכותם יותר גדול מן מועטים הנקבצים אבל עיקר הזכות אשר בשבילה יגיעו לישועה הוא הקיבוץ.

ועפי"ז מפרש הכתוב: "בזעקך יצילוך קבוציך ואת כולם ישא רוח" ישעיה נז: "בזעקך יצילוך קבוציך" כלומר כשאתם נאספים הרבה אנשים לתפלה אין התועלת מהריבוי רק הקיבוץ שלך הוא "יצילוך" דמה שהנאספים נעשים 'כולם אגודה אחת' באהבה ואחוה בלב שלם זהו המציל אותך 

וזהו המבואר בספרי המוסר: אשר קודם התפלה יתבונן כל אדם במצות "ואהבת לרעך כמוך" כדי לקשור לב כולם כאחד ודרשוהו במדרש בראשית רבה פד, א על יעקב אבינו ע"ה דבסך הכל היו הוא ושנים עשר (12) בנים ועם עשו היו ארבע מאות (400) איש ראשי גייסות ומה זה נחשב י"ב אנשים נגדם?! רק כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו "ואת כולם ישא רוח" זה עשו ואלופיו אמר בהם כולם לשון רבים דבהם ליכא קיבוץ שיהיו נקראים: 'אחד' רק הם ריבוי וע"כ הם נקראים בלשון רבים: 'כולם' דאינם מיוחדים באגודה אחת ישא הרוח וכמו שרוח נושא ומטלטל את נוצה ואבק דכיון דכל אחד נפרד מחבירו קל הוא לפני רוח.

שלום ואחדות בימי הדין;

אמרו רז"ל ירושלמי נדרים פרק ט' הלכה ד': "ואהבת לרעך כמוך" ויקרא יט, יח – 'זה כלל גדול בתורה' והוא מצות עשה שיהיה אחדות ושלום בישראל וכמו שאמר הכתוב משלי ג, ל: "אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה" 

ויש עוד סגולה אל האחדות בימים הללו שעי"ז נזכה בדין בבית דין של מעלה בימי הדין וכנודע תנחומא שופטים יח: "חבור עצבים" כו' הושע ד, יז משא"כ "חלק לבם" הושע י, ב ונפקא מינה; בין כל השנה ובין הימים אלו לענין האחדות הוא מה שאמרו רז"ל יומא פז' עמוד א': 'רב הוה ממצי נפשיה לההוא טבחא אף שהטבח פגם כנגדו כשראה רב שאין לו דעת לפייסו השתדל רב להמציא עצמו לפיוס ובזה יש נפקא מינה דבשלמא בכל ימות השנה אין בזה רק עשה ולא תעשה משא"כ על מי שפגם נגדו רשאי אני לשנאתו וכמו שאמר הכתוב: "אם לא גמלך רעה" משא"כ עכשיו שהוא מצד הסגולה לזכות בדין.

והנה תיבת 'כולכם' מורה יש אחדות וכולם בלב אחד אכן יש ג"כ חסרון במשמעות תיבת כולכם כמו שכתב רש"י ז"ל פרשת דברים א, כב: "ותקרבון אלי כולכם" ולהלן ה' כי הוא אומר: "ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם" כו' – 'אותה קריבה היתה הוגנת' כו' הרי דלשון 'כולכם' מורה דכל אפין שוין שאין עמי הארץ מכבדין לתלמידי חכמים וילדים לזקנים ולזה אמר: "אתם נצבים היום" – 'בראש השנה' רצה לומר שיהיה לכם תקומה כדברי מדרש אגדה שהביא רש"י ז"ל דנצבים היינו; תקומה בראש השנה בדין אם יהיה "כולכם לפני ה' אלקיכם" רצה לומר שתהיו באחדות אך לבל תטעו שאני מתיר לכם ג"כ משמעות הבי של תיבת כולכם דהיינו; שיהיה כל אפין שוים לזה אמר: "ראשיכם זקניכם" ואח"כ "כל איש ישראל" אף שיהיה אחדות מכל מקום לא יהיה בכם כל אפין שוין אלא החשוב חשוב קודם!' (ערבי נחל פרשת נצבים דרוש ט').

'כולם נסקרין בסקירה אחת';

האדם אינו יכול לעמוד על זה בעצמו בימי המשפט רק בתוך כלל ישראל וכשיכלול את עצמו בתוך הכלל על דרך אמרם ז"ל: 'שכולם נסקרין בסקירה אחת לפניו' כי דבר זה זכות היא לישראל מה שנראים לפניו ית' בכלל: "ואהבת עולם אהבם" ומושך חסד עליהם אבל אדם פרטי שאינו כולל עצמו בתוך כלל ישראל אינו מושפע ממרום מאהבת הכלל וע"ז אמר הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך" ממש! כי אהבת ישראל מושפע משפע אהבת המקום לישראל ובפרט בימי הדין ומשפט ואם לא יכלול את עצמו בתוך כלל ישראל יכול להיות ח"ו בסכנה כמו ב: 'עיון תפלה' לפירוש הרמב"ם ז"ל ולזה אמרה השונמית: "בתוך עמי אנכי יושבת" כמבואר בזוהר הקדוש: דאותו יום ראש השנה היה (קול שמחה להרה"ק ר"ר בונם מפרשיסחא זי"ע).

באם מחזיק במחלוקת בימי הדין הוא גרוע מהשטן ח"ו;

הגאון בעל נודע ביהודה בדרושיו דרושי הצל"ח דרוש ד' לשבת תשובה כותב בזה הלשון: 'תמיד בכל שנה ושנה אני עומד ומזהיר על המחלוקת כי זאת היא עבירה חמורה שבחמורות! ויש בה הפסד מה שאין בכל העבירות שמחלוקת מפסיד הגוף והנשמה והיא עבירה חמורה כעבודה זרה ואש היא עד אבדון תאכל ואלו האנשים שיש להם שנאה בלב אחד על חבירו עוברים על לאו מפורש בתורה: "לא תשנא את אחיך בלבבך" וכתיב הושע ד, יז: "חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו".

ועוד זאת רעה חולה כי זהו גורם חורבן הקהלה כי עבור זה אינם משגיחים כלל על תקנת הקהלה ואף שגם הם מפסידים אומרים: "תמות נפשי עם פלשתים" ועבורם העניים לוקים וכל דמעות העשוקים עליהם תפול לכן אני מבקש שלא יהיה עוד שום שנאה קדומה בלב שום אדם על חבירו והימים הראשונים יפלו ולהבא כל אחד ידון את חבירו לכף זכות ולא ישא עליו חטא לחשדו שהוא גרם לו איזה רעה ואם יש בלבו על חבירו יוכיחנו בינו לבין עצמו ופן ינקה חבירו עצמו בפניו ו: 'הדן את כל אדם לכף זכות דנין אותו לכף זכות' ובפרט ביום הגדול והנורא הבא עלינו לטובה! צריכים כל ישראל להיות אוהבים נאמנים ובזה יכופר עונם.

וזהו שאינו מטהר לבו מאיזה שנאה קדומה הרי זה קוץ ממאיר וסילון מכאוב לכל ישראל כי הוא מעכב סליחת ומחילת כל ישראל והוא גרוע מהשטן שאף השטן ביום הכיפורים מלמד זכות על ישראל ונהפך למליץ וזהו עומד בקושי ערפו וע"י גורם חובה לכל ישראל ואף שהמנהג שמבקשים: 'מחילה!' בערב יוה"כ אין פיהם ולבם שווים והרי זה 'גונב דעת עליון ועושה עין של מעלה כאילו אינו רואה!' וגדול עונו מנשוא על כן הירא את דבר ה' יקבל עליו מעתה בלב שלם: "ואהבת לרעך כמוך" ולדון את כל האדם לכף זכות ואז יזכה שיעבירו לו על כל פשעיו ואין צריך לא סגופים ולא תעניתים כי 'המעביר על מדותיו מעבירין לו כל פשעיו' עד כאן לשונו הקדוש.