מנין הכח לשוב בתשובה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, אדם בן אבנר וחני, תשובה שלמה אמיתית,

יזכה להתחתן השנה מהרה.

הצלחה בלימודי הקודש,

שהנציב יום יהיה לו גם לכפרת עוונות,

יאריך ימים ושנות חיים,

והשם ימלא חסרונו בכל ובכל כול, אמן.

ואתה תשוב ושמעת בקול אדוני ועשית את כל מצוותיו.

מצווה, למעלה מן הטבע אנחנו מוצאים בעניין התשובה.

לא המחילה שעל ידי תשובה היא החידוש,

אלא התשובה עצמה.

זה שהשם מוכן למחול

על ידי שעושים תשובה,

על פי שכל אי אפשר להבין את זה, מה פתאום?

עשית את שלם.

עשית מעשה עשוי.

אז מה התשובה מחזירה את המעשה?

כבר דיברנו בזה בדרשות האחרונות.

אבל פה אנחנו שומעים

שלא המחילה שעל ידי תשובה היא החידוש,

אלא התשובה עצמה.

כי האפשרות של תשובה,

אין השכל מחייב,

כמו שאמרנו.

מה האפציה הזאת?

אמרנו לך, אם תהרוג בן אדם, תחזור בתשובה,

אפשר לכפר לך, הכל בסדר.

מה זה הדבר הזה?

אפשרות של תשובה, אין השכל מחייב.

כיוון שחטא גם,

הוא יורד ממדרגתו.

אדם שחוטא,

נגיד היית אזרח הגון ועכשיו רצחת,

אתה כבר לא בן אדם, אתה נקרא רוצח.

אתה כבר מדרגה אחרת,

אתה ירדת למדרגה של רוצח, שפל שבשפלים.

זאת אומרת, כיוון שחטא

וירד ממדרגתו,

איך אפשר לא לעלות?

הלא קנה בנפשו נטייה

ואהבה לעבירה.

אדם היה אזרח הגון, בעל אוהב, הכול,

ועבר עבירה בניאוף.

אחד המרצים עכשיו

שלחו לי שמתכתב עם איזה בחורה,

והיא שואלת אותו, אתה נשוי? אז הוא אומר לה,

אשתי נשואה.

בשביל להמשיך לדבר איתה, לא, אני רוצה אותך כידידה לדבר, כי מצאתי אותך שאת בסדר, כאילו, את,

בשביל שיחות את בסדר.

מרצה נשוי,

מהמרצים החדשים, מהאפורים.

אז אם אדם קנה כבר בנפשו נטייה ואהבה לעבירה,

איך אפשר לא לעקור אותה מליבו?

יש לו נטייה, הרי למדנו כבר שעבירה גוררת עבירה. ברגע שנכנסת לידיים של עבירה,

אז אתה כבר תפוס בידה והיא כבר גוררת אותך.

זה כמו אם כריש תפס אותך ברגל בים,

גמרנו, אתה נגרר איתו למצולות.

עבירה גוררת עבירה.

איך אפשר לעקור

את הנטייה והמשיכה לעבירה,

אחרי שהיא מיקמה את עצמה כבר.

כשם שקשה לה שוב מדרכו

למי שעבר בשנה,

כיוון שנעשה לו כהיתר,

הרי למדנו ברבנו יונה,

אדם

שעבר עבירה בשנה כמי שהותרה לו, זו הגמרא.

ומוסיף רבנו יונה, ככלב השב על כאו,

כסיל שונה בעבלתו.

כמו כלב שאוכל דברים נמיישים, מקיא אותם, ואחר כך אוכל אותם עוד פעם. זה מגעיל שאין גועל יותר מזה.

אדם שחוזר על אותה עבירה פעמיים,

זה כזה בן אדם.

פעמיים רק בחיים. פעמיים.

לא כל יום כמה.

פעמיים בחיים.

וזה כבר הופך להיות לו כאילו מותר.

פעם ראשונה עוד הוא מהסס, עבר.

פעם שנייה הוא אומר, יואו, אוי ואבוייך, אני נכשלתי בזה וזה וזה, אוי ואבוי וזה וזה.

אחר כך הוא אומר, כבר טעמת את זה, זה עוד פעם אחת וזה.

טאק, עוד פעם נפל.

אחרי פעמיים הוא אמר, תשחק אותה חסיד, תשחק את זה.

תמשיך, ובסוף תעשה תשובה על הכול.

אתה כבר בפנים.

כמי שהותרה לו כבר.

כאילו זה כבר היתר.

ואדם,

אם הוא מרגיש שזה כבר מותר,

אז מי עושה חרטה

על דבר שמותר?

עושים חרטה על דבר שאסור, אבל אם זה כבר בעיניו כאילו מותר,

אז נגמר, הוא לא צריך אפילו לעשות חרטה.

אז זה ברור שאדם כזה כבר לא מתחרט,

כי זה כבר אצלו מותר, ולא מתחרטים על המותר.

רק על אסור.

אבל גם קשה, גם אם לא שנה בעבירה,

לשוב לאותה קרבה לחטא.

למה?

לשוב מאותה קרבה לחטא.

קשה לו.

למה? כי הוא התקרב כבר לחטא.

אפילו זו פעם ראשונה.

הוא עבר,

הוא קרוב כבר לחטא.

הוא כבר מסור בידו.

כבר עבירה קוררת עבירה. גם במצב כזה קשה. כל שכן,

עבר ושנה כמי שהותרה לו.

ששמה בכלל על מה הוא מתחרט. אין מה להתחרט, זה כבר מותר בעינם.

אז רואים שיש פה קושי. קושי. איך בן אדם יכול לשוב בתשובה בכלל?

איך הוא יכול לשוב בתשובה?

וכיוון שחטא אדם הוא נעשה בעל עבירה.

לא בעל תשובה, בעל עבירה. יש בעלות לעבירה עליו.

הוא, בעלים על העבירות, והעבירות יש להן בעלות עליו. הוא נקרא בעל עבירה.

בעל עבירה.

וחפצו מגמתו להוסיף לעשות עבירות כאלו.

אבל עדיין לא הותרה לו.

הוא לא עבר פעמיים, רק פעם אחת הוא עבר.

למדרגה של מניעת התשובה

הוא עוד לא הגיע רק בפעם השנייה.

כי אחרי הפעם השנייה כבר התשובה התרחקה ממנו, וכי זה כמו היתר, אז ממילא אין על מה לשוב.

ואז הוא מתרץ, מה אני אעשה? זה מה שאני, מה יכולתי? ניסיתי, אז זה וזה, לא יכולתי, ומספר סיפורים לעצמו, וזהו.

אבל פה, שזה רק פעם ראשונה,

אז הוא עוד לא הגיע למדרגה שכבר נמנעת ממנו כאילו תשובה.

אבל האפשרות של חטא הוא כבר הגיע.

וזו מדרגה של ירידה.

והמדרגה הזאת של ירידה כבר הופכת להיות קניין בנפש.

מה שלא היה אצלו קודם החטא.

אז אם זה קנה שביתה אצלו כבר בלב,

איך אפשר לא לעקור את זה מהלב עכשיו? אחרי פעם אחת רק, פעם אחת.

הרי האדם הראשון חטא חטא אחד, וירד ממדרגתו,

ולא חזר לאותה מדרגה שהיה.

נתמעט בהכרתו, בקומתו, בהרבה דברים.

ונתקלל, הוא והעולם, ב-40 קללות.

אז זה פלא פלאות.

מה הפלא פלאות? לא המחילה שיש על ידי תשובה זה החידוש, אלא עצם התשובה זה החידוש. איך אפשר לשוב בתשובה? איך אפשר

לשוב בתשובה?

מלבד זאת,

קשה היא התשובה מצד העונש.

כשאדם מקבל עונש,

זה מקטין את דרך הבחירה של החוטא.

כי אחרי שהוא בא לידי חטא,

אי אפשר לא לעלות באותה דרך הבחירה שהיה לו קודם החטא. זה כבר לא אותה דרך בחירה.

אי אפשר לא ללמוד כבר בדעה צלולה,

כמו שהוא למד קודם שחטא.

אתמול שמענו פה בהרצאה בבני ברג,

בן אדם שעמד ואמר שבאמצע הלימוד באים למחשבות על העבירות שהוא עשה.

איך נכנס לך מחשבות כאלה?

הנה, כתוב.

אי אפשר ללמוד בדעה צלולה כמו שלמד קודם החטא.

הדעה לא צלולה, אתה מעורבב.

עכשיו יש לפניו דרך אחרת.

דרך של בחירה על ידי הגשמה והקטנה,

על ידי טרדה ודאגה.

אז הוא טרוד ודואג,

והוא מרגיש שהוא קטן,

ועכשיו הוא צריך לבחור מתוך זה.

אם קודם הבחירה הייתה לפני החטא, היא יותר קלה,

כי הדרך סלולה,

אין עקבות, מה שאתה רוצה אתה יכול לבחור.

אבל עכשיו, אחרי החטא,

זה כבר דרך הגשמה והקטנה, טרדה, דאגה.

בהקפי גודל היגיעה והטרדה,

תקטן העבודה והעלייה.

מתקטנת דרך העבודה.

זה לא אותו בן אדם כבר.

ועבודת השם זה כבר לא אותו דבר.

וגם דרך העלייה זה כבר לא אותו דבר.

זה כבר חיים של 40 קללות,

וזה משנה את דרך הבחירה.

מקטינים את האפשרות של העלייה.

ואחרי עונש כזה,

איך אפשר לחזור בתשובה?

איך אפשר לדרוש גדלות

ממי שנתקטן מעצמו?

הוא עשה עבירה בעצמו, קיטן, קיטן את עצמו, נהיה קטן.

עכשיו אומרים לו,

תעלה.

קודם היה קשה לעלות, בלי החטא.

מי יעלה בהראשים?

ומי יקום במקום קודשו? קשה.

עכשיו, אחרי שהוא החליק במדרון,

עוד יותר קשה לעלות. אומרים, תעלה, תעלה. מה תעלה? עכשיו החלקתי.

איך אפשר לדרוש גדלות ממי שנתקטן מעצמו וממי שניטל ממנו יחד עם זה,

גם הכוח של גדלות?

עוד דבר. מלבד זה,

קשה להבין את היתרון של התשובה.

מה מוסיפה התשובה?

לאדם

שיכופר החטא על ידה.

איך התשובה מכפרת על החטא שאדם עשה?

איזה יתרון יש לתשובה שיכולה לכפר על החטא שעשה?

הלוא כמה שאפשר לאדם להימנע מלאכתו בעתיד,

הוא צריך להימנע

גם בלי תשובה.

גם כשאדם צדיק הוא צריך להימנע

מלאכתו

גם בלי תשובה.

כמה שאפשר לאדם להימנע מלאכתו בעתיד,

צריך

להימנע גם בלי תשובה. הרי אחד מהתנאים

שאדם עושה תשובה ומתחרט על העבר ומקבל עתיד לא לחזור שוב לאותו חטא, אותו עוון.

אז אותו דבר היה צריך גם לפני שהוא חטא,

תמיד צריך להימנע, סור מרע.

ומה שאפשר להכיר בגדלות השם,

בגדלות האדם,

שמזה באה חרטה על החטא,

ראוי להכיר

גם מצד חיובו התמידי

בלעדי החטא?

אז מה מוסיף אדם בתשובה שלו?

באיזה זכות תבוא להמחילה?

זאת אומרת,

אם מה שגורם לך

לשוב בתשובה

זה שאתה מתבונן בגדלות הבורא, כמו שלמדנו אתמול פה בדרשה,

שגדלות הבורא זה שהוא מוכן למחול לבן אדם,

והוא מוכן למחול לו

על ידי שאדם מתבונן בגדלותו, כמה חסד יש לבורא וכמה חסד שהמציא בכלל תשובה, ונתן דרך לאדם לעלות מפחד מעשיו,

וגם מגדלות האדם, שיש בכוחו לעשות תשובה.

אז אם אדם מכיר בגדלות השם, גדלות האדם,

ומזה באה חרטה על החטא,

הרי גם ראוי להכיר את זה, את גדלות הבורא וגדלות האדם,

גם מצד החיוב התמידי של האדם לעבוד את השם בלעדי החטא.

אז מה מוסיפה אדם בתשובה שלו,

בזה שהוא שב בתשובה,

באיזה זכות תבוא למחילה?

הרי החיובים לפני החטא והחיובים אחרי החטא,

הם בעצם זהים

בהכרת גדלות השם וגדלות האדם.

אז באיזה זכות תבוא למחילה?

את השאלה הזו שואל הגאון רבי יצחק בלאזר,

זכר צדיק לברכה, בכוכבי אור.

אז אנחנו מנסים עכשיו לתרץ ולהסביר.

ונראה לומר,

כי לאחר החטא,

גם החרטה

והעזיבה

עניינים של גדלות הן.

זה שאתה מתחרט,

זה גדלות.

כשאדם יכול להתחרט על מה שעשה,

זה גדלות.

ולעזוב את החטא,

זה גדלות.

כשאתה יכול מהיום לעזוב את החטא, אחרי שאתה עשית אותו,

לעזוב אותו,

זה גדלות.

כמה אנשים מוכנים להתחרט לומר, חטאתי, עוויתי, פשעתי, באמת?

סתם, בין אדם לחברו, כמה אנשים יכולים?

לא כל בן אדם מסוגל. אפילו שהוא יודע שהוא טעה וזה,

אז הוא מנסה לתרץ, לא, לא הבנת, לא, כן הבנת,

זה קשה לאדם להתחרט.

אז עצם החרטה זה גדלות,

ועזיבת החטא זה עוד יותר.

אם אחד תקוע לו בפה,

אם אדם תקוע לו בפה,

משהו שהוא אוהב וטעים,

אומרים לו נוויילס.

אם הוא מסוגל להוציא את זה מהפה ככה באמצע הביס,

איי, איי, איזה גדלות,

שאדם יכול להוציא מהפה כבר,

יש לו את הטעם,

את הטייבה,

את הכול, הרירים כבר יצאו,

ועכשיו אתה מוציא את זה בהרף עין, לא לוקח את הביס, גומר ואומר, מה, מה,

מה אתה אומר?

ובינתיים בולע.

אלא יכול על המקום.

זה גדלות.

את זה אפשר להבין, וקל להבין, קודם החטא.

אבל קשה להוציא לפועל אחרי החטא.

אחרי החטא. כי אחרי שהתקטן האדם,

אי אפשר לא לפעול פעולות גדולות.

אדם ששקוע כבר בעבירה, בטומאה, בזה, קשה מאוד להגדיל אותו, לגדל אותו. קשה מאוד.

ואחר שנלקחו ממנו אופני החיים שהיו מכשירים אותו ומסייעים לו,

אי אפשר לא לברוא אותם מעצמו.

כי הוא איבד אותם,

איבד את הכלים, איבד את הכוח של השמירה,

לשמור על עצמו. עובדה, הוא נפל.

אין לו את הכוחות.

אז איך זה מבקשים ממנו?

איך מבקשים? לכן,

החוכמה לא עמדה על העצה של התשובה.

לא מפני שהיא לא ידעה מזה,

כי תשובה נבראה קודם בריאת העולם.

אבל החוכמה, שאלו לחוכמה, חוטא, מה עונשו?

מה תקנתו? מה אפשר לעשות איתו?

החוכמה לא הבינה את האפשרות של האדם לזה,

שיש תשובה, החוכמה יודעת.

יודעות שהתשובה נבראה לפני העולם.

אבל שלאדם היא את האפשרות, הכוח,

לקום ולחזור בתשובה.

איי, איי, איי.

זה לא היה בכוחה של החוכמה לעכל.

גם האדם הראשון שהבורא העיד עליו,

שהחוכמה שלו מרובה משל מלאכי מעלה,

גם הוא לא עמד על עניין התשובה.

רק השם שהוא חוקר לו,

הוא אומר שיש אפשרות באדם גם לזה.

אדם זה, שנברא בצלם,

אפשר לו

גם בקטנות להיות גדול.

זה דבר שלא מסתבר.

על פי שכל זה לא מסתדר.

אבל השם יודע שגם בקטנות,

גם בביב שופכין,

יש לאדם כוח לעלות בעצמו.

גם כשרבו המפריעים,

אפשר לא להתגבר עליהם כאילו לא היו כלל.

ואפשר להפוך חיי גיהנום,

לעשות אותם חיי גן עדן,

ויש כוח באדם,

ולעלות למדרגה של קודם החטא,

ואפילו יותר.

זה רק השם יודע את הסוד הזה,

והוא אמר לנו אותו.

יעשה תשובה ויתכפר לו.

מה זה יעשה תשובה?

החוכמה לא מבינה את זה, הנבואה לא מבינה את זה.

אומר השם, אני בראתי אתכם, אני יודע איזה כוחות נתתי בתוככם, יש לכם את הכוח.

והכוח הזה של התשובה הוא דוגמה של מעלה.

כמו שיש במידותיו של הקדוש ברוך הוא שתי מידות.

אדוני,

אדוני.

שתי מידות אלה של רחמים.

למה שתיים?

אחת קודם החטא

ואחת זה רחמים אחרי החטא.

אני השם לפני החטא,

מידת רחמים. אמרנו, למה צריך רחמים לפני החטא?

כי אם אדם הרהר לעשות עבירה,

והשם יודע גם כן שהוא יעשה את העבירה בפועל אחר כך,

כבר יש לו מידת רחמים

לא לקצר את תהליך חייו.

מרחם עליו השם.

וגם אחרי שהוא עבר את העבירה,

שהוא תכנן,

עדיין יש לו מידת רחמים.

זה רק השתיים הראשונות, יש 13

מידות של רחמים.

אז כמו שאצל הקדוש ברוך הוא יש

את המידות

המידות האלה,

גם באדם

שיש עליו חיוב להיות דומה לקדוש ברוך הוא. זה אלי ואנווהו,

זה אלי ואני הוא.

הביא דומה לו.

הביא דומה לו.

אדם צריך להיות דומה לקדוש ברוך הוא במידותיו. זה ספר תומר דבורה,

שהוא מראה מהם 13 מידות רחמים,

והוא אומר שכל אדם חייב בהם.

אם ירצה השם,

אולי, אם נספיק, נתחיל.

אז יש באדם אותה אפשרות של שתי הדרכים,

דרך של עלייה קודם החטא

ודרך עלייה של אחר החטא.

אז יש באדם את הכוחות האלה.

והמידה השנייה של מקום

גדולה הרבה מהמידה הראשונה,

כי במקום שקלטה המידה הראשונה,

כשאדם חוטא,

מתחילה המידה השנייה.

אבל אצל הבורא אין כל פלא, ב-13 מידות,

שזה 13 דרכים,

שכל דרך זה נצח מיוחד.

כי את מהותו יתברך אנחנו לא תופסים ולא משיגים.

וגם משה רבנו, שהבין את 13 המידות במובן האמיתי,

גם עליו נאמר, כי לא יראני האדם בחי.

ועל 13 מידות נאמר,

וראית את אחוריי אבל פניי לא יראו.

גם מה שראית זה בחינה של אחוריי.

ועדיין אתה לא רואה את הפנים.

ובכן, אין כל פלא אם המידות

נצחיות הן,

בכל מידה תוספת נצח על נצח הקודמי.

הפלא הוא בנוגע אלינו, בנוגע לאדם.

אם אנחנו מצווים ללכת בדרכי המקום,

זאת אומרת

שיש אפשרות כזאת אצלנו גם.

שכן בצלם אלוהים האדם נברא,

וביכולתו להמציא דרך עלייה גם לא בדרך הטבע.

כי על פי טבע זה לא מובן.

כי גם עניין התשובה

זה אחת

מהמידות הללו.

להמציא גדלות מתוך קטנות.

להמציא אפשרות במקום שאי אפשר.

זה החידוש שגילה לנו הקדוש ברוך הוא.

כי אדם ברוב גדלותו אפשר לו לעשות תשובה למרות

כל הקשיים שערמנו בהתחלה.

ועל החידוש הזה לא עמדה החוכמה.

לכן היא ענתה,

חטאים.

תרדף רעה, אין מה לעשות. עשה חטא,

הרעה תרדוף אותו עד

שתפגע בו.

אבל יוצר האדם

הוא ל...

והדור רואה גדלותו של האדם

כי אפשרית לו גם עלייה כתשובה.

יכול אדם מכל מצב

לעשות תשובה.

מה יותר גרוע ממנשה שתיארנו אותו בהרצאות האחרונות,

ואת מעשיו,

מתוך הדוד,

חוזר בתשובה.

ומתמיד בה 33 שנה.

אז זאת אומרת,

יש באדם את הכוח

עם כל הקשיים

הלא מובנים, הלא טבעיים, לעשות תשובה.

באיזה אופן מגיע האדם לידי עלייה,

לא כדרך הטבע,

על ידי חרטה על החטא.

חרטה.

מרוב ההתמרמרות

על מה שעשה.

אז הוא בא לידי הסכמה וקבלה לשנות את דרכו בעתיד.

זהו.

אחרי שהוא ראה מה עולה לעצמו, מה הזיק לעצמו,

כמה הפחית את עצמו,

כמה הוא שנוא, משוקץ ומתועב

בעיני השם על המעשים

חסרי ההיגיון.

בכפיות טובה,

מול הקדוש ברוך הוא, בניצול כוחותיו.

למרוד בו.

אחרי שהוא רואה את כל זה,

הוא כמו שאומרים, כמו שאומרים, דופק את הראש בקיר ואומר, אני לא חוזר לזה,

אני משיגנר מה שעשיתי.

פושע, בוכה, מתחרט,

ומקבל בהסכמה ובקבלה לשנות את דרכו בעתיד.

ולעלות בדרך עלייה אחרת.

כי אי אפשר לעלות כבר בדרך של העלייה הרגילה.

הוא צריך לעשות עכשיו גדרים ושמירות,

שלא ייפול עוד פעם ולא יתקרב עוד פעם לאותם מקומות,

לאותם מקרים, לאותן סיטואציות שהביאו אותו לידי החטא.

להתרחק מאותם החברים, מאותן הסביבות, הכול,

בשביל לשמר ולשמור את עצמו שלא ייפול עוד פעם.

כמו שאמרה הגמרא במנחות כט,

מאי טעמה טליה קרעי דה?

למה בה יש רגל תלויה באוויר?

לא כמו בחטא, סגור, בהא.

למה יש רגל תלויה שמה?

העולם הזה נברא בהא.

העולם נברא בהא.

למה ההא תלויה הרגל באוויר?

עונה הגמרא, דהי הדר בתשובה מאי ללה.

אם הוא חוזר בתשובה, מעלים אותו דרך החור שמה.

שמה בהא למעלה,

דרך שמה מעלים אותו.

אבל למה שלא יעלו אותו דרך המקום שהוא ירד, למטה,

בתחתית של האי פתוח לגמרי. משמה הוא ירד, כמו אקסדרה פתוחה.

נפל למטה. שיעלה משמה.

למה שלא יעלה מאותה דרך?

לא מסתייע המילתא.

רש״י אומר,

הבא לתאר

באי סיוע מפני יצר הרע.

איל כך עבדלי סיוע, פתח יתרה.

זאת אומרת, לא יכול לחזור אף פעם באותה דרך.

צריך להמציא דרך חדשה.

בדרך הקודמת הוא כבר לא יכול לעזור. יצר רע ישתלט שם על המקום,

אתה לא יכול.

אז מן השמיים עושים לך סיוע נוסף,

ועושים לך פתח שדרכו אתה תוכל לעלות, והבלט טהר,

מסייעים לו דרך פתח אחר, לא באותה דרך. כבר לא יכול לחזור באותה דרך שהיה בהתחלה.

כבר דרך חדשה צריך.

אז מפה רואים שהתשובה זה לא דבר קל.

דבר חמור מאוד.

דבר שהוא למעלה מן הטבע.

אבל יש אפשרות באדם לעשות גם דבר כזה.

לזה צריך אבל חיזוק אחר חיזוק.

שמירה על שמירה.

כי צריך התאמצות יתרה.

בהתאמצות הזאת,

אין החוטא מוכשר לזה.

כמו שאומר הרמב״ם

בלקו תשובה פרק ב',

שהחוזר בתשובה צריך לעשות

שינוי השם.

שינוי השם

זה דרך התשובה.

מה זה שינוי השם?

אם היו קוראים לך אברהם אז יקראו לך יוסף.

לא זה הכוונה.

כלומר, שינוי השם.

כלומר, אני האחר.

ועיני אותו האיש שעשה את אותן המעשים.

אשר ייפלא.

מניי למד הרמב״ם?

כי נחוץ שינוי השם לתשובה.

אלא שלא ייתכן עניין התשובה אלא באופן זה שיהיה ניתן להאמר שהאיש שחטא עבר ובטל מן העולם,

ובעל תשובה הוא איש אחר.

מה?

זה אתה, רוני?

לא.

לא מאמין.

בואנן, לא מאמין. זה אתה?

לא בגלל החזות.

זה התנהגות, איזה זה, איזה זה.

והוא יודע מי זה היה, רוני.

עכשיו הוא רואה, מה זה?

אדם אחר לגמרי.

זה נקרא שינוי השם.

כלומר, עיני אותו אדם.

צריכים לראות את זה בפועל.

עיני אותו אדם.

כתינוק שנולד דמי.

גדר התשובה בכל העבירות

שאפשר

להפריד

עוד בין העבירה

לאיש העושה אותה.

אבל ההפרדה

היא שינוי השם.

שאינו אתה האיש שעשה העבירה,

אלא שנפרד ממנה ונהיה לי איש אחר.

זה מה שאני אומר בהרצאות, אם שמעתם.

אני אומר,

גברת,

אם את רוצה לרפא מהמחלה,

את צריכה לעשות תשובה כך וכך וכך.

ובעצם זה את משנה את הזהות.

זה כמו תיק במשטרה שהיה על תעודת זהות מספר כך וכך וכך.

ואם מחליפים

את מספר תעודת הזהות,

כבר לא יכולים להאשים את אותו בן אדם שהיה עם המספר הקודם.

כי עכשיו מחפשים את החדש.

אין חדש.

הוא לא קיים כרגע.

אין.

אז צריך לשנות את השם.

מעבריין, חוטא, פושע, מורד,

לבעל תשובה. זה אדם אחר.

אם זה בן אדם אחר, לא חלים עליו

כל האישומים הקודמים.

זה נקרא שינוי השם.

יש פה בן אדם חדש, תינוק שנולד.

וכמה גדולים דברי חכמים, זיכרונם לברכה, שאמרו.

לא דיין לבעלי תשובה

שמוחלים להם

אלא שקוראים אותם רבי.

בעל תשובה.

רבי אלעזר בן דורדיא,

עבריין.

עשה עבירות קשות ביותר, מאוסות, מגונות,

נתעבות בעיני השם.

חזר בתשובה.

ברגעים.

בשעה קלה.

מן השמיים מכריזים עליו רבי.

מה זה מכריזים עליו? איך הוא נהיה רבי?

לא הבנתי.

מה, הוא עבר בחינות ברבנות?

יורה יורה, ידין ידין.

ברבנות אומרים, אתה לא יכול להיות רב. רב אתה לא יכול להיות רבי?

רב אתה לא יכול להיות אם אתה לא עובר בחינות אצלנו.

אנחנו קובעים אם אתה רב.

אז איך קוראים לו מן השמיים? רבי בלי תעודות.

השמיכה הזאת של רבי

לא זכו להרבה מהמוראים, חכמי הש״ס.

לא זכו.

נקראו רב,

לא נקראו רבי.

לא זכו לשמיכה הזאת.

ורבי אלעזר בן דורדיא חוטא,

בשעה קלה מן השמיים הכריזו עליו רבי.

מה פירוש? יש פה מישהו חדש.

זה לא הוא.

ההוא זה אלעזר.

עכשיו זה רבי אלעזר.

עשה תשובה, זה לא אלעזר.

רבלייזר. זה לא רבלייזר.

זה רבי אלעזר.

מן השמיים מכריזים עליו

כי למדרגה גבוהה משל צדיקים גמורים

הגיע על ידי החרטה ועזיבה של תשובה.

וזה הכוח הגדול שיש לאדם, להתחרט.

זה אחד מעיקרי התשובה.

חרטה ולא לשוב לחטא.

שני העיקרים המחייבים שאמר המהריט,

רבי יוסף מיטרני, שלמדנו השבוע.

אז זאת אומרת, יש כוח.

למרות שזה קשה,

למרות שזה כבר בנחיתות ובירידה ובקטנות ובדאגה ובטרדות ובעונשים ובכל ובג'יפה של הג'יפה,

עם כל זה יכול אדם להתחרט,

להתמרמר, לבכות

ולהחליט שהוא לא חוזר יותר ויוצא לדרך חדשה, לא באותה דרך שהייתה קודם,

עם הגנות ושמירות וחיזוקים והכל.

זה כשהוא רוצה באמת בחרטה אמיתית.

אם החרטה האמיתית, היא תחזיק מעמד.

אם החרטה זמנית, היא לא תחזיק מעמד.

לכן הכל תלוי בעומק החרטה.

והשם אומר, סלחתי כדבריך.

איך שאתה מדבר ומתכוון, ככה אני סולח.

לא התכוונת הרבה? גם אני.

התכוונת מאוד? גם אני.

אני סולח כדבריך.

שיעור הבא, עוד כמה דקות.