עשו רצה שני עולמות... הטעות של העולם | הרב אמנון יצחק

נציב יום: לעילוי נשמת משה בן שרה מנוחתו עדן בזכות הנציב אמן ואמן. 

"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" (בראשית כה, ל)

יש להתבונן ולשאול: איך באמת בא עֵשָׂו לכל זה? והלוא מאמין גדול היה! לפי המבואר בכמה מאמרי חכמים זכרונם לברכה: היה בעל הרגשים גדולים ונפלאים! כיבוד אב באם שלו - עלה למעלה-למעלה ראש! לא לחינם טעה בו יצחק אבינו 'ויאהבהו' ואם כן איך הגיע כל כך לפשוע ולהרשיע עד כדי כך? 

מי שיעיין בספורנו, יראה שבמילים מועטות הביא תשובה לכך! וזה לשונו: "עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם" [מורי עסקה] – 'שראה שכל כך התמכר למלאכתו הנפסדת אשר לא כתורת האדם, עד שלא הכיר בנזיד כי אם צבעו "קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם: מִכְרָה כַיּוֹם" (שם פסוק לא) כי בהיות היום - כל מגמת פניך אל מלאכתך, באופן שאתה כל כך עייף שאינך מכיר את הנזיד! אין ספק שלא תוכל להתעסק בענייני הבכורה לשרת לאל יתברך ולעשות את הראוי לבכור' עד כאן לשון הספורנו. 

מה הוא אומר? - למה "קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם" בגלל שהוא מרוב מלאכה שהוא מסור כל כך לעולם הזה "לָצוּד צַיִד" (בראשית כז, ה) ולעשות את כל מה שהוא רוצה כל התאוות שלו כל היום עסוק בזה, הוא כבר לא רואה בעיניים אפילו מה הוא אוכל, הוא רואה רק את הצבע... 

[הוא רואה רק את הכסף משס, הוא לא רואה את התורה, את המוסר, את הרמאות שלהם, רואה רק את העסקא, עסקה, עסקה... עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ: 'מורי עסקה'] 

אז זאת אומרת, למה "עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם"? - שהוא ראה שכל כך התמכר למלאכה הנפסדת שלא כתורת האדם, יותר מדי ממה שצריך, עד שלא הכיר בנזיד כי אם צבעו "קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם: מִכְרָה כַיּוֹם" - כי בהיות היום כל מגמת פניך אל מלאכתך, אומר לו יעקב אבינו: "מִכְרָה כַיּוֹם" למה "כַיּוֹם"? - כי בהיות היום כל מגמת פניך רק אל מלאכתך, באופן כזה שאתה כל כך עייף שאתה כבר לא מכיר את הנזיד, אין ספק שלא תוכל להתעסק בענייני הבכורה. בשביל מה אתה צריך את הבכורה אם לא תוכל להתעסק בה?! אתה לא תוכל לשרת את האל יתברך ולעשות מה שראוי לבכור להתמסר רק למלאכת שמים, כי אתה כל המלאכה שלך זה רק הציד והשדה וכל העניינים הגשמיים. 

וכאן נגלה לנו סוד כמוס מהמון בני אדם! מה הטעות של העולם? הרבה עֵשָׂוים יש, מה הטעות של העולם? - יש רבים, יש גם גדולים וטובים שהלכו בדרך הזו של עֵשָׂו, נכשלו ונפלו ונאבדו מן העולם, מה, מה גרם להם? – הם נכנסו בעול טרדת הפרנסה, שנגזר על אדם הראשון בכל דורותיו לאחר החטא בעץ הדעת ונתקלל: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט) ויראו כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה ונהפך לִבָּם לחשוב אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה! והתחילו לרדוף לצבור הון תּוֹעָפוֹת יוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ 'משרה שניה' בכל ליבם ונפשם ברמ"ח (248) אברים ושס"ה (365) גידים אצים רצים מטורפים ומבולבלים אחרי תאוות הממון ולא נותנים לעצמם פנאי אפילו לעמוד רגע קט ולחשוב בתבונה: 'לאן? לאן אתה רץ?! לאן אתה הולך? מה יהיה בסוף שלך?!' 

לא באים למעלה: 'אשרי מי שבא לכאן והלוקשים בידו...' - באים עם התורה! עם המצוות!! 

ואף אם עולה על דעתם איזה הרהור מה, מהתהפכות שהם עוברים והמעשים הירודים - ישיבו לבבם בהחפזם: כי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב ואין דרך אחרת מזו! 

מה שאומרים האברכים - זה לא, לא הגיוני! אי אפשר לחיות ככה, לא-לא, כָּל הָאָדָם האלה כֹּזֵב אלה כוזבים, זה לא, חייבים לעבוד, מה הפירוש?! 'אנו בנו ארצה...' 

ומה שנוגע לרוחניות, בזה האנשים האלה בעלי ביטחון: 'נו, ומה יהיה איתך, עם מה תבוא לשמים?' 

- 'אל תדאג! השם יעזור, השם יעזור...' 

- 'מה זה 'השם יעזור'? מה, אתה חושב שהקדוש ברוך הוא מכניס ככה במערוף אנשים ככה לגן עדן!? מה, מה, מה זה? איך הוא יעזור לך? במה? 

עזר לך! הנה, תראו הביא את כל התורה כתובה בספרים, פעם היית צריך לכתוב את זה ביד, בשביל שיהיה לך ספר היית צריך לכתוב אותו ביד, עכשיו הכל מודפס, עם ניקוד עם פיסוק עם הכל, רק תפתח את הספר, בגדול פורמט גדול אותיות גדולות תלמד! נו, הנה נתן לך את הגן עדן מול הפנים, איפה יש לך זמן?! – 'לא, אני עייף, חזרתי מהעבודה אני שבור אני רצוץ, אני הרוס אני גמור...' כל השמות היפים שיצר הרע אומר שזה: 'סכנת נפשות' אם אתה תפתח עכשיו ספר – "עלול למות" ממש... 

וכך הולך לו האדם מתאווה אל תאווה ומדחי אל דחי עד שנעשה רשע גמור! והוא במחשבתו עושה את הישר בעיני השם! כתוב: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" אז אני מקיים את זה, עד זעה, עד שאני לא נוטף לגמרי, לא קיימתי את המצווה בהידור. 

כך היתה דרכו של עֵשָׂו הרשע, כתוב: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז) עד גיל שלוש עשרה (13) לא הבחינו ביניהם, ראו דומים שניהם, אותו דבר הולכים לתלמוד תורה הכל בסדר, בגיל 13 כבר ניכר! 

רש"י מפרש: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" – 'לצוד ולרמות את אביו בפיו'. 

"אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" – 'לצוד ולרמות את אביו בפיו'. – 'ושואלו: 'אבא! איך מעשרים את המלח? ואת התבן?' 

כסבור אביו: שהוא מדקדק במצוות! 

"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם" – 'אינו בקי בכל אלה, אלא כלבו כן פיו'. 

אין לנו השגה, איך אפשר הדבר שעשו הרשע ירמה את יצחק אבינו עליו השלום?! עד שיחשוב עליו שהוא מדקדק במצוות! ויאהב אותו וירצה לתת לו את הברכות, כמו שכתוב בפרשה ובמאמרי חכמים זכרונם לברכה. והלא כל אדם פשוט מכיר את בניו! בפרט שהוא עוסק בחינוכם, בוחן אותם. קל וחומר מי שהוא בעל רוח הקודש! שיודע לקרוא את הפרצוף ואת מעשה בני אדם. 

כידוע שהמהרח"ו - רבנו חיים ויטאל זכרונו לחיי העולם הבא, סיפר על האר"י הקדוש הרבה עובדות נוראות שהיה אומר לאנשים הנכנסים אליו את כל מעשיהם מיום הוולדם עד שבאו לפניו! 

ידוע גם מכמה ספרים מצדיקי עולם שהיו מכירים בפרצופו של האדם את כל מהותו. 

ולכן הקושיה עומדת בעינה: איך יכול עֵשָׂו לצוד ולרמות את יצחק אבינו?! העולה תמימה, רגל במרכבה! 

אולם אם אנו מבינים או לא, הכתוב מעיד על כך, כמו שחכמים זכרונם לברכה מבארים: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" שיודע לרמות, הוא היה אומן, רב אומן ברמאות. וכמו שהוזכר השבח של יעקב אבינו: "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" אז אנחנו מבינים כמה כוחות מפליאים למעליותא הוזכרו כאן דרגה אחר דרגה; אִישׁ, תָּם ו: אִישׁ, יֹשֵׁב אֹהָלִים אִישׁ - זה אדם חשוב! לשון חשיבות ושררה, תָּם – זה שלמות, לא שקרן, אין בו מכל זה. תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים - שוקד בתורה תדיר. וכך גם בהפך, בצד הרע, לגבי עֵשָׂו שהיה גם: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" איזה אִישׁ? - אִישׁ שיודע לרמות ולצוד את אביו, כלומר; כמה גדול היה האיש הזה ברמאות שיכול היה לרמות את אביו, יצחק עליו השלום! 

לפי זה, אנחנו לא צריכים לחפש טעמים: איך הוא רימה רשע את אביו? - שהרי הכתוב מעיד עליו: שהוא היה גדול מאוד ברמאות! גדול מאוד ברמאות. 

אבל מה שיש לנו להתבונן בזה, זה מה שנוגע אלינו, לדעת בראש וראשונה: רימה רשע הזה את עצמו! כל האנשים שדומים לו לעֵשָׂו שהולכים בעצתו ועושים מלאכת העולם הזה, המלאכה החיונית החשובה הרצויה והמתמדת, אלה חבריו של עֵשָׂו מהכת שלו. אז קודם כל, שידעו שהם מרמים את עצמם. בוודאי אנחנו מבינים שהוא לא התנהג כמו הדיוט, אדם פשוט, בל נשכח שהוא הבן של יצחק! והוא הנכד של אברהם!! והוא גדל בביתם. והוא ידע איך להתנהג בתהלוכות והכל והוא היה מלך הרמאים! אף אחד לא ידע שהוא רמאי עד כדי כך! כולם האמינו שהוא עם הפאות ועם הזה עם השטריימל והכל זה... אלא כך עלה במחשבתו... 

מה עלה במחשבתו? - שאף על פי שהוא אִישׁ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה - אפילו שישים את כל מגמתו ואת כל המחשבה אחר תענוגות העולם הזה ואהבת העולם הזה, אבל הוא אמר: 'אני לא אניח את ידי גם מהעולם הבא! ואני אשתדל להשיג עולם הבא, איך? - בכיבוד אב ואם! אני אקיים את המצווה הזו בשלמות ואני אהיה בן העולם הבא! ולא יגרע שכרי, כי אני אמצא "חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (משלי ג, ד). 

והטעות הזאת היתה בעוכריו, כי הוא נמשך אחרי הבלי העולם והנאותיו בכל ליבו ונפשו ורק הפה שלו דיבר דברי צדק ואמרי יושר, הוא היה דרשן גדול! אבל לא 'נאה מקיים', נאה דורש, אבל לא מקיים. זאת אומרת זה היה עֵשָׂו ושיטתו. 

זה כמו אנשים שהם עשירים, את כל ימיהם הם משקיעים בעשירות, הם חושבים: 'שהם מביאים את הכסף' לא משנה, נגיד שהם חושבים ואז יש להם מעט זמן ללמוד, כי הם עסוקים, צריכים להשגיח על הפועלים שלא יפסידו את ממונם והם גם חושבים: 'שמפרנסים משפחות!' וכולי והם אומרים: 'אני נותן צדקה - זה יכפר על הכל! "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב). 

נכון, צדקה יכולה להציל מִמָּוֶת – פה, אבל לא מהעולם הבא! 

והבאנו פעם משל לשתי (2) אחיות שנישאו, תאומות; אחת נישאה לעשיר ואחת נישאה לעני. ונפרדו למשך עשרות שנים ולא ראו אחת את אחותה. האחות שנשאה לעני, עניות מרודה, אין כלום בבית, אבל בעלה אוהב אותה! מרעיף עליה אהבה, אין מה לדבר מאה אחוז (100%) חייי נישואין 100% אבל מצב הכלכלי על "הפנים" לא מצליחים להתרומם. אחותה השנייה, עשירה! לא חסר לה שום דבר, כל מה שעולה בנפשה לקנות, על המקום, מעברים (אשראי) צ'יק מגיע 'אמזון' הכל בבית. אבל עם בעלה? איפה הוא?! כל הזמן עסוק וטרוד טרוד ועסוק ועסקים בחוץ לארץ וסין ויפן ופה ונוסע וחוזר בקושי רואה אותו, אם הוא בא 'היי ביי' וזהו. והיא מתמרמרת: 'איזה חיים אלה?! מה אני צריכה את כל החומר הזה?! אין לי בעל! אין לי כלום! אני יושבת פה כל היום מסתכלת על כל העושר ואין לי מה לעשות איתו, מה אני אעשה איתו?!' 

לימים נפגשו האחיות וכל אחת מספרת מה עבר עליה מאז, אז העניה מקנאת, היא רואה את הבית של עשירה היא מקנאה בה, אז מה זה מה זה מי חולם על דברים כאלה?! פת לחם במקרר שיהיה משהו לאכול ואת יש לך כזה וזה וזה וזה...' 

אומרת לה: 'אל תקנאי בי! אל תקנאי בי, איך בעלך? איך בעלך, איך את ובעלך?' 

אומרת: 'אין! אין, אין כמו בעלי, אין-אין, זה המתנה שהאלוקים נתן לי! אין' 

- 'ומה איתך?' 

אומרת לה: 'כל זה לא שווה כלום! אין לי בעל, עסוק-עסוק עסוק ביזי ביזי ביזי... לא רואה את הבעל, בשביל מה התחתנתי? וכל מה שאני רוצה דוחף לי 'תקחי' מה אני צריכה את כל זה? עדיף לי בעל כמו שלך ולחיות בעניות כמו שלך!' 

זה המשל. 

יש ספר תורה; יש אחד אין לו כסף, הוא לא יכול לקנות עליות, אם הוא קונה פעם ב... עשרים (20) שקל, אבל התורה אוהבת אותו! מה זה אוהבת אותו!! למה היא אוהבת אותו? - כי כל מה שכתוב בתורה הוא מקיים, אבל אין לו כסף, אין לו כסף. 

ויש אחד שהוא עשיר אדיר 'כל נדרי' מאתים אלף דולר (200,000$) מיליון דולר, כל דבר בתורה, קונה ספרי תורה, עושה זה עושה זה... והתורה חוגרת שק עליו! ואומרת: 'מי צריך את כל הכסף שלך?! אני רוצה שתקיים מה שכתוב בתורה! אני צריכה אותך טס מיפן לסין לזה פה ושם ואחר כך 'היי ביי'?! בשביל מה התחתנת איתך?' 

התורה זה "מוֹרָשָׁה" (שמות ו, ח) זה ארוסה! האשה הראשונה של האדם, זה התורה, היא הארוסה שלך, אחר כך זה האשה השנייה. אבל האדם 'אין לו זמן' בשביל התורה כי הוא עסוק ביפן בסין, אין לו זמן. אז לכן הוא חושב: שאם הוא יתקע איזה סכום לתורה אז זה כאילו מכסה על הכל! 

זה הטעות של אנשים! הוא חושב: 'אם הוא יתן צדקה - זה יכסה על כל מה שהוא עושה עבירות! וביטול זמן ודברי הבל וכולי וכולי וכולי...' התורה לא צריכה את זה, היא צריכה, תביא לי את הכי עני, הכי תפרן, הכי מסכן - אבל שמקיים את מה שאני אומרת! אני דואגת לו עולם הבא מלא ושלם!! העולם הזה זה מעבר, זה נגמר צ'יק צ'ק 'עשיריות' עפות מהר! 

אתם זוכרים שבוע שעבר היינו פה? יום שישי אותו דבר, צ'יק צ'ק זה עבר צ'יק צ'ק זה עובר. 

אז זאת אומרת זה היתה הטעות של עֵשָׂו, הטעות שלו היתה: 'נכון אני הולך אחרי העולם הזה והכל ואני אלוף העולם ב... ב ב וב... אבל אני לא אניח את העולם הבא! אני אכבד את אבא שלי משהו שאף אחד לא כיבד - וככה אני אקנה את העולם הבא!' 

זה מה שאמרו חכמים: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" - לצוד ולרמות את אביו בפיו! כי בפיו היה מדבר גדולות ממש!! אבל הלב לא חושב כך. ועליו נאמר: "שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע" (משלי כו, כג) זה מה שכתוב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה, כח) וזה גם מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה: 'רשעים הם ברשות לבן! שנאמר: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא) 

השכל אמר לו: 'שאסור לרצוח את האח!' 

אבל הלב אמר לו: 'כן!' "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ" – 'הרשעים ברשות ליבם'. 

וכמו כן הזוהר הקדוש אומר: 'כיוון שהראש של עֵשָׂו היה גדול מאוד, הראש היה גדול, אבל הלב היה דרק... אבל הראש היה טוב מאוד - לכן קברו את הראש שלו במערת המכפלה! רק הלב שלו היה רע. 

אבל שלא נטעה לפרש, שיצחק אבינו חס ושלום אהב רק את עֵשָׂו, אלא גם אותו אהב "כִּי צַיִד בְּפִיו" וכך אומר הספורנו: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו" – 'גם אֶת עֵשָׂו'. ואו' "וַיֶּאֱהַב" אף על פי שידע בלי ספק: שהוא לא שלם כיעקב! "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כה, כח) לבדו! כי היא הכירה ברשעו של עֵשָׂו. זאת אומרת את כל הרמאות הוא השקיע באבא, את האמא אי אפשר היא יודעת הכל, הוא כל הזמן נמצא בבית, האבא נמצא בעליונים לומד תורה יֹשֵׁב אֹהָלִים בישיבות, בתלמוד תורה, בטח הוא בא לו עם מבחנים של מאה (100): 'הנה הוצאתי 100 במבחן! תראה, אתה רואה? קיבלתי את זה 100 במבחן תן 100 שקל...' 

ובוודאי כך הדבר, כי כל מה שנדקדק לפרש: איך טעה יצחק אבינו בעֵשָׂו? אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה, על כל פנים קל וחומר הוא שידע ואהב את יעקב אבינו עליו השלום! שהיה "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". ואכן כבר אמרו חכמים זכרונם לברכה (בתנא דבי אליהו זוטא פרק יט): 'יעקב ועֵשָׂו חלקו עוד במעי אמם את שתי (2) העולמות; עֵשָׂו לקח עולם הזה. ויעקב לקח עולם הבא!' ודאי אי אפשר לומר שכל כך היה שוטה עֵשָׂו עוד מתחילתו במעי אמו. הרי אלה שני האנשים שכל העולם עומד עליהם ובזכותם!! 

ואמרנו שהראש של עֵשָׂו היה גדול מאוד! אז איך יכול להיות שהוא ויתר על כל עולם הבא ולא ירצה בו בכלל?! איך הוא בחר והחליט כי יזכה לעולם הבא דרך הנאות העולם הזה?! 

כי הוא אמר: 'אני אעסוק בעולם הזה, קודם כל אני ארוויח את העולם הזה ואני אדאג לעולם הבא, כמו שאמרנו על ידי הכיבוד אב ואם וכולי...' 

כשבא יעקב מבית לבן, ראה עֵשָׂו בנים, בנות, עבדים ושפחות! אמר לו: 'יעקב אחי! לא כך אמרת לי? שאתה תיטול את העולם הבא ואני אטול את העולם הזה?! מנין לך כל אלה?' 

מיד אמר עֵשָׂו: 'רצונך? בוא נעשה שותפות!' 

[בילי הדבילי (ביל גייטס) ישר...] 

זהו מה שכתוב: "וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ" (בראשית לג, ה) כלומר, אני רואה שיש לך גם עולם הזה! אם כן, כל החלוקה שלנו שחלקנו בבטן היתה מקח טעות! וכי אתה חושב שאני לא רוצה בעולם הבא?! אני רק לא רציתי לוותר על עולם הזה, אבל מכיוון שאני רואה שיש לך גם עולם הזה, גם אני רוצה את העולם הבא! אז בוא נעשה שותפות'. 

על כל פנים, כך באמת חשב יצחק אבינו. מה חשב? – 'למה אני רוצה לברך את עֵשָׂו דווקא, בעוד שאני יודע: שיעקב הוא יותר שלם ויותר צדיק והכל! למה? - אני רוצה: שעשו ודורותיו יתמכו ביעקב ובדורותיו; יעקב - יהיה כולו קודש קודשים לשם. ועשו יפרנס אותו, כמו יששכר וזבולון. 

למה? - כי יצחק פחד על יעקב שלא ישתקע בפרנסה בעולם הזה כמו כל התועים של היום ויחלש בעסק התורה חס ושלום! יצחק דאג: שיעקב ישאר תמיד באוהלה של תורה. לכן מצינו בחכמים שאמרו: 'אלמלא לא קיבל יעקב אבינו את הברכות - היו בני ישראל תמיד עניים ודלים!' כי יצחק אבינו רצה: שעשו יפרנס את יעקב ועם ישראל יהיה כמו שבט לוי, שאין להם להתעסק בכלום חוץ מהתורה! 

והספורנו הביא ראיה גדולה לכל זה: שבברכות שנתן ליעקב, שהוא התכוון כמובן לברך בברכות האלה את עֵשָׂו, לא מצינו רק ברכות גשמיות: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְרֹב דָגָן וְתִירֹשׁ: יַעַבְדּוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים, הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ" (בראשית כז, כח-כט) כל זה הוא מברך אותו ברכות גשמיות! ענייני העולם הזה!! למי? - הוא חושב שהוא מברך עכשיו את מי? - את עֵשָׂו, מה הוא נותן לו? - ברכות גשמיות, למה? - שירעיף ויעטיר על יעקב את כל הטובות של העולם הזה! אם הוא יהיה עשיר, גביר גדול והכל ויהיה לו הכל הכל הכל, כל העולם הזה, אז מה זה להחזיק את יעקב אבינו? - קטן עליו! וככה יעקב אבינו יוכל לעסוק בתורה תמיד בלי שום דאגה. 

ורק אחר כך, כששלח את יעקב לחרן, אז כתוב: "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם" (בראשית כח, ד) - ברכות רוחניות! כי קודם הוא חשב שהוא מברך את עֵשָׂו - נתן לו גשמיות. ומי קיבל אותם? – יעקב, אז עם מה נשאר יעקב? - עם ברכות גשמיות. ורוחניות איפה? - אחר כך כששלח אותו לחרן נתן לו "אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם". 

והנה היה כל זה כשעדין לא ידע על המכירה, כל זה כשלא ידע יצחק אבינו שבעצם עֵשָׂו מכר את הבכורה! הוא לא ידע מזה. אבל מיד שאמר לו עֵשָׂו... השם סיכל אותו! טיפש!! הוא אמר ליצחק: "אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח" (בראשית כז, לו) אז הוא גילה עכשיו ליצחק: שבעצם הוא מכר את הבכורה! מה זה "לָקָח"? איך לוקחים בכורה? אם מישהו מכר אז השני "לָקָח" אז מה הבין? - הבין יצחק אבינו עכשיו: שבעצם הטיפש הזה עֵשָׂו מכר את הבכורה את הרוחניות! 

על כן אמר יצחק אבינו: 'הלוא כדין ברכתי אותו! "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (בראשית כז, לג) אם אתה ויתרת על הרוחניות, אז אין לסמוך עליך שאתה תפרנס אותו! ולכן טוב שברכתי אותו ו: "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" נתן חותמת עוד גושפנקה, שזה מה שראוי. כי אי אפשר לסמוך עליו! לכן חשוב שיהיו הברכות ליעקב, שלא יצטרך לעֵשָׂו. 

ויש בזה גם רמז: כלומר, אם אתה יכול למכור את הבכורה עבור נזיד עדשים [להיות מורי עסקה...] איי איי אי אי... אי אפשר להאמין בך שאתה תתמוך ביד אחיך! 

[לכן מורי עסקה יוצא נגד מזכי הרבים! - עֵשָׂו ממש! לא יאומן כי יסופר, אי אפשר לסמוך על אדם כזה, אתמל עשיתי עסקה, עשיתי עסקה...' למה אני אומר את זה? - כי הרשעים האלה שמים אצלהם באתר, את כל מה שהתדרדרות שמים סרטונים נגדי אז הם שמים וזה ומכנים אותי בשמות ופה אז אני רק מזכיר מי האנשים האלה שדים...] 

אז הבין יצחק: שהוא לא רוצה כלל בעולם הבא! כי אם אתה מוותר על הבכורה שהיא שלך ואתה מוותר עליה - אז אתה לא רוצה עולם הבא, לכן בדין ברכתי את יעקב "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה". 

אם כן אנחנו מבינים קצת כל יום עוד טיפה מה קרה שם, מה היו השיקולים, מה התובנות וכולי. ושלא ניפול בפח של עֵשָׂו וחבריו בשיטתו של עֵשָׂו ולא נרמה אנחנו את עצמנו: 'שיהיה לנו עולם הבא אם נעסוק כל הזמן במלאכת בשר ודם ונאמין שאנחנו מפרנסים את עצמנו...' 

שבת שלום!