שגגה של מזכה הרבים הגדול | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: יוכבד בת סעדה תזכה לבריאות איתנה ללא ניתוחים ושום כאבים, ותזכה לעלות לארץ הקודש בשמחה, בדירה נאה, זיווג הגום וכשר, בעל מידות טובות, תזכה לגאולה פרטית וכללית, ותזכה להמשיך לזכות את הרבים בעושר ואושר אמן ואמן, - אמן!!

"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ השם וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" (שמות ד, כד) פירש רש"י: "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" למזה לפי שלא מל את אליעזר בנו ועל שנתרשל נענש מיתה". 

יש פה הערה גדולה מאוד, רואים כמה הוא כוחו של חטא כמה גדול. הרי משה רבינו עליו השלום הולך בשליחות של הקב"ה להציל את ישראל מהנגיסות של מצרים ולחציהם, ולהקריבם תחת כנפי השכינה, ולקבל תורה מן השמים, ולהכניסם לארץ הקדושה, ולבנות בית בחירה. ובשביל חטא קל שנתרשל במצווה ועסק במלון תחילה - לא עמדו לו כל זכויות האלה ונתחייב מיתה לולא שמל אותו. ולא עוד שבאמת לא היה רשאי למולו בדרך מפני הסכנה.

אומנם כמו שאמר הרב אברהם אבן עזרא זכרונו לחיי העולם הבא זכותו תגן עלינו אמן: "שהיה לו להניח את הילד במלון שיומל שם, ויהיה במלון עם אמו עד שיתרפא, והוא ילך לבדו בשליחות של המקום למצרים להצלת כלל ישראל, ורק בעבור שלא העלה זאת על לבו - נתחייב מיתה לולא מל אותו מיד". ידוע שבא נחש והתחיל לאכול אותו - עד למילה, ואז הבינה ציפורה ולקחה צור ומלה את בנה. אז הוא ניצל.

הרי כמה גדול חטא אחד בשוגג על שלא העלה על דעתו ולא היה מועיל לו כל הזכויות המעותדות, וכל המדרגות שלו הנעלות והיה חייב מיתה. מזה נראה, כמה אדם צריך להיזהר בכל המצוות היותר גדולות שלא יצא מזה שום חטא, וגם נראה שאין אמתלה לאדם לומר: "לא העליתי על לבי"... כי יש לו דעת וצריך להעלות על לבו כל מה שצריך, וגם נראה מזה כמה גדול נראה חטא אחד של מזיד חס ושלום! 

אם זה שגגה לאדם המופלא אִישׁ הָאֱלֹהִים (דברים לג, א) על שוגג שלא העלה בדעתו, וזה נקרא נתרשל שחייב מיתה, אז על מזיד! מה חייב? וגם אין שום אמתלה, עושה במזיד בלי אמתלה. פה היתה לו אמתלה ולא הועילה, 

- "לא העליתי על ליבי" 

מה זה 'לא העלית על ליבך?' בשביל יש לך לב? בשביל מה יש שכל? אז זה צריך לעלות על לבך. וכל שכן אם אדם חוטא כמה חטאים חס ושלום, חטאים לא מזידים.

ועל זה אמר המשורר דוד מלכנו עליו השלום (תהלים יט, יד): "גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם" איייייי. "שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין" (תהלים יט, יג) אנשים לא מבינים מה זה שְׁגִיאוֹת, 

- 'שגיתי, שגיתי!' 

למה שגיתה? בשביל מה יש שכל? בדברים חשובים אנשים לא שוגים. 

שמעתי כל מיני טענות: 'היה לי זה... ועזרתי להוא וזה... ולא הספקתי ולא יכולתי לחזור על השיעור אז....' 

כל מיני תירוצים כאלה.

תגידו לי: אם בן אדם יש לו טיסה בשעה מסוימת, הוא יכול לספר שמה: "מה, המטוס טס?! לא! אני רק רציתי עזרתי לו עשיתי זה...'' כל אחד מבין שטיסה יוצאת בזמן, אז מה, מה התירוצים? אז אתה צריך לעשות סדר עדיפויות בהתאם, אתה רוצה לטוס או לא רוצה לטוס? אם אתה רוצה לטוס אתה תטוס, ויש דברים שתצטרך אולי לוותר, אולי להמתין איתם כי מה יותר חשוב? זה השאלה! אז כשאדם יש לו 'תירוצים' זה מראה מה חשוב.

הנה פה משה רבנו התרשל, התרשל עם סיבה כי זה סכנה בדרכים, לעשות מילה ולהמשיך בדרך? זה סכנה. אומר לו האבן עזרא: סכנה? אתה צודק! תשאיר את אשתך, תימול את הילד, תשאיר אותו תתקדם, היא תבוא אחר כך מה מה הבעיה? 

איייי אין אמתלה לומר "לא העליתי על ליבי" מה יגידו כל האומללים האלה שדפקו את החיים שלהם לנצח? ואת הזרע שלהם לעולם? כל אלה שהכניסו להם את ננו - צ'יפ והכניסו להם את כל העקרות, ואת כל הצרות ואת כל החלבונים האלה, מה הם יגידו "לא העליתי על ליבי?" 

לא רציתם לשמוע את הצד השני! כמו שאמרתי לאמנון לוי: "אתה לא נותן להשמיע את הצד השני, תנו להשמיע את הצד השני!", 

יש צדדים - התשקורת - זה הכלבים של הדמוקרטיה, הם צריכים לשמור שיהיה דמוקרטיה, מה זה דמוקרטיה? זה שנותנים לכל אדם להתבטא גם, אז תגיד צד א' ותגיד גם צד ב', תן לציבור לשקול. מה נהייתם אתם המבינים בכל דבר, מה אתם דוחפים את האג'נדה שלכם? או את הכסף שמשלמים לכם ואז אתם רק כמו המקרופון הזה שהוא רק מעביר, ואומרים לך: 'תעביר' ומעביר כך וזהו, וזה לא מעניין אותך בכלל מה מדברים מה אומרים... 

ראיתם אתמול? איך הוא נלחץ! כשאני התחלתי להגיד עם המשקפיים שאנחנו הולכים לחלק במבצע עם הדף, רק אמרתי "הידעת? רבים מתו מהחיסונ.....!" 

- "לא! מה פתאום!! אף אחד לא מת מהחיסון אבלבלבלבל!!!!" 

לא נותן לדבר! למה? שלא חס וחלילה חס ושלום יחשבו... אבל מפורסם, גם אתם מפרסמים את זה שאנשים מתו מהחיסון, אז למה לא עשית להם בלבלבלבל....... איייייייי. אין אמתלה 'לא העליתי על ליבי', אין אמתלה כזאת.

הדברים היוצאים מכך: כי הנה מדרך האדם בשעה שהוא עוסק במצווה רבה כמו פדיון שבויים או פיקוח נפש, או מכל שכן קידוש השם הוא טרוד במצוות האלה, אינו משגיח כל כך על תצווה צדדית שתבוא לו, כגון: תפילה או שאר מצוות. אומנם 'העוסק במצווה פטור מן המצווה' - אבל אם אפשר לעשות את השתיים למה לא לעשות?

ואם תבוא לו שגיאה בהם? מה שלא שם על ליבו, אינו מצטער כל כך אחרי שהוא עוסק במצוות גדולות מזה הרבה, והוא טרוד בזה, אז הוא בכלל לא, אז הוא בכלל לא מצטער על זה, מה יש לו להצטער? 

- 'אתה יודע מה עשיתי? איזה מהפכות! איזה דברים מאיזה פה שם?...' 

- 'כן, אבל פספסת כמה דברים!' 

- 'נו נו מה אפשר לעשות ש... ככה זה ככה זה...'

והנה כאן ראינו שאפילו שהקב"ה הפציר בו, והוא לא רצה שילך, ורק אהרן שילך בשליחותו, ועם כל זה לא בחר בו, בודאי שלא הוכשר בזה רק הוא, הוא הציע את אהרן, השם לא הסכים ולא בחר באהרן, ובחר דוקא בו. אז הוא התחיל לעבוד במה? הוא עוסק עכשיו כשהוא הולך למצרים, הוא למצוות "פדיון שבויים".

רבי פנחס בן יאיר - כשהוא הלך למצוות "פדיון שבויים" נקרע לו נהר גנאי לפי בקשתו, כמה גדולה מצוות "פדיון שבויים"? חזרה בתשובה – יותר! אבל "פדיון שבויים" ופיקוח נפש, אנשים שמה מקבלים מכות...

כמו שאתמול קיבלו פה בפוגרום שעשו המשטרה בבני ברק; היו כמה חרדים שהיכו מכונית, הכו מכונית, ושברו לה את הזכוכיות קצת וכמה דברים, לא ידוע מה ואיך זה התחיל ואיך זה הגיע, אבל רואים תמונות וצילומים. ואז המשטרה שלחה, מה זה יחידות! פפ...... כולם שחורים כמו עמלקים, הגיעו עם אלות ועם חביט, וחביבי ניידות – כמויות!! מסוקים באוויר, ותקיפה! כל מי שעובר ברחוב פך תיך תך תך, כמו בליל הבדולח, ונכנסו לישיבת ויז'ניץ, ופוצצו שמה בחורים כאילו להראות את נחת זרועם, זהו (אסתר ו, ט) " כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יכה את המכונית" לא יאומן כי יסופר! 

והנה עסק משה רבנו במצוות פדיון שבויים ופיקוח נפש, וכמה קידוש השם לשעתו לדורות יצא על ידי משה רבנו, ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף, במלחמת סיחון ועוג, ואחר כך גם בכיבוש הארץ, וגם כל עם ישראל עד היום מקיימים הם ובניהם אחריהם את התורה, וכל זכות הרבים הזאת תלויה בו, כי משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו.

אבל בגלל שגגה נתרשל ולא עלה על דעתו – היה ראוי למיתה. ואז מה? אז לא יהיה גאולת ישראל! לא יאומן כי יסופר! פעם הייתם מעלים דעתכם דבר כזה? 

והנה ידוע כי בשביל פיקוח נפש של ישראל אחד - חייבים למסור נפש, וככל שכן כמה וכמה קידוש השם והכל היה על ידו, ואילו היה מת, היה בטל כל זה! למה? כי רק משה היה מוכשר לזה, "אִם אֵין אַתָּה גּוֹאֲלָם אֵין אַחֵר גּוֹאֲלָם" זה לשון חכמים, אם אין אתה גואלם אין משה גואלם. 

ואם כל זה לא הועיל לו, משום שהתרשל במילה מחמת הסכנה של הילד, ורק שגגה יצאה מלפניו שלא עלה על ליבו להניח הילד עם אמו במלון. ובשביל השגגה הזו לא היה נקרא 'זכה', ולא היה זוכה בעבור החטא לזכות את הרבים, להוציאם ממצרים ולזכותם בקבלת התורה, ולא אז מוכשר הזה בשביל זה החטא, וכל שכן נתחייב מיתה.

יצא לנו מזה: שאף על פי שאדם עוסק במצווה רבה, אין אמתלה לפטרו מן הדין, על מצווה שגגת צדדית שבאה לידו, ומזה החובת עול המצוות עד היכן מגיע לפקח ולעיין בהם בכל כוחו ושכלו. וגם אנו רואים מזה כי עיקר מעלת עשיית המצווה - הוא מה שעושה את רצון השם. ואחרי ששגג באיזה דבר - אם כן אינו עושה את רצון השם. ובשביל זה נחלש כוח המצוות היותר גדולות שעוסק בהם! 

שגג - מה זה אומר? לא עשה את רצון השם! לא עשית את מצוות השם - אז כל כוח המצוות גדולות שהיו טמונות בך והיו ראויות להיעשות על ידך כמו משה רבנו - נחלש! אם כן עיקר המכוון של כל המצווה, זה עבודת הלב עם המעשה לעשות את רצון השם. 

זאת אומרת: להראות בכל רגע – 'האם אני עושה את רצון השם במעשים שאני עושה כרגע או לא?' 

כל הזמן לתת על לבו: 'איך אני עושה את רצון השם? על הצד הבטוח ביותר!'.

יש אנשים שחושבים שמצוות השם זה רק המצוות הכתובות בתורה, כגון תרי"ג מצוות. והם לא יודעים שיש עוד מצוות שהם בין אדם לחברו שמסתעפות. נגיד: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) זה עולם בפני עצמו, "זה כלל גדול בתורה!". 

אז יש אנשים שמדברים איתם על 'שלום בית' איך להתנהג עם האישה, נותנים להם יעוץ ושולחים אותם לרבנים שיטריחו אותם - וזה לא משנה אצלהם כלום! והם נשארים באותם מידות גרועות וזה לא עוזר. יש כאלה שהתגרשו פעם אחת ופעם שניה ופעם שלישית ובדרך לרביעית ועוד ממשיכים - לא יאומן כי יסופר! 

ולא יכולים להגיד "לא ידעתי! לא לקחתי בחשבון...' 

לא הבנתי!... מה פירוש? אתה רואה שגגה של אחד הגדולים בעולם, שגגה עם הסבר עם אמתלה, עם הצדקה! בטוח שיש לך הצדקות, בטח! אין בעל שאין לו הצדקות, אין אישה שאין לה הצדקות, אבל - זה רצון השם? 

הרמת טלפון לשאול: 'שמה שאני הולך לעשות להגיב לענות, לא לענות, לעשות, לא לעשות, זה רצון השם?' 

אתה יודע מה זה רצון השם? לא יאומן כי יסופר! זאת אומרת: אף אחד לא מתכוון כל כך לעבוד את השם. עושים מצוות' בשביל לא להסתבך לעולם הבא בעיקר', וכל השאר? מסתדרים... יש לנו הבנות שלנו; "כך אני מבין - וזה הנכון, תשמע, אני יודע איזה סחורה יש לי, ואני צריך לטפל בה ככה וככה וככה..." 

אנשים לא מבינים שהקב"ה מסתכל בלב שלך, מאיפה זה נובע, ולמה זה נובע. איזה מידות זה: זה גאווה! מה זה? חוסר אכפתיות? אין לך "נושא בעול עם חברו"? אתה לא מעריך בכלל מה שעושים לך! כאילו שעושים בשבילך וברור שכולם צריכים להיות סרים למשמעתך, ואם לא עושים בדיוק את מה שאתה אומר - אז זה כבר מצדיק פרופגנדות ודברים וכו'.

שווייה שווייה, שווייה שווייה, עם שיקול דעת עם שכל, תראה מה התוצאות של כל מהלך שאתה עושה, מה יכול להביא, יש יעמיק את הפער הריחוק, איך יגרום לניכור אחר כך, ואיך אחר כך מתגרשים עוד פעם. זהו! אין טעם להישאר ביחד ביי ביי. אף אחד לא רוצה להיות לעבד חוץ מלביבי (ביבי נתניהו), אבל אחד לא רוצה להיות עבד.

אז מה אנחנו רואים: שעיקר המכוון של כל המצווה זה עבודת הלב עם המעשה אבל לעשות את רצון השם יתברך. ועוד אנחנו לומדים: כמה גדול העונש למצוות, בשביל שגיאה אחת היה מפסיד משה רבנו כל זכות הרבים וכל קידוש השם שנתקדש שם שמים על ידו, מבהיל! מבהיל למי שמתבונן בזה.

אבל יש לנו כבר הקדמות עוד לפני משה רבנו, אדם הראשון - נכשל בשגגה ולא במזיד וגרם מיתה לכל העולם, ונתמעטה קומתו חוכמתו והרבה דברים. גם כן שגגה קלה.

וראובן, איבד את המלכות ואת הכהונה והבכורה, בשביל מעשה אחד שגגה אחת, הוא חשב שהוא עושה לכבוד אמו ושכח את כבוד אביו, ומה קרה? איבד את הכל! "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר" (בראשית מט, ד) אז רואים שזה לא מקרה חריג אצל משה רבנו, ככה זה עובד! ומי יודע מה כל אחד הפסיד בשטויות שהוא עשה עד עכשיו. ואדם חושב שהעולם מתנהג רגיל, מי יודע למה היית מזומן? למה היית מוכן? כבר לא תקבל את זה - כי איבדת את זה! 

את המאמר הזה כותב רבי ישראל סלאנטר, וזה מופיע ב"חוכמה ומוסר" פרק א' במאמר קפ"ז, והוא אומר: "לא היה משה רבנו עליו השלום ראוי לכך שיבוא השגיאה על ידו! אז איך זה שבאה על ידו שגיאה כזאת? רק להורות לרבים קודם מתן תורה, כמה יגדל עול המצוות שיקבלו עליהם". 

כשהוא הגיע למצרים הוא בטח סיפר להם: "אתם יודעים? שבלע אותי נחש!" 

ראיתם שנחשים מסוגלים לבלוע אנשים, לבלוע צביים לבלוע.... הגיע אליו עד לברית, ואז הבינה ציפורה מה הולך פה. 

אז "הוא לא ראוי לזה" אומר רבי ישראל סלאנטר: "לשגגה הזאת, אלא הניח לו הקב"ה את השגגה הזאת בשביל להורות לרבים קודם מתן תורה, כמה יגדל עול המצוות שיקבלו עליהם, ולהיזהר בכל תוקף ועוז!".

והנה משה רבנו עליו השלום היה טרוד אז, היה צריך ללכת ללחום עם גדול וחזק מאוד, הרי כל המחשבות שלו תפוסות במשימה הגדולה שהוא הולך עכשיו לבצע, הוא הולך למי ששולט על כל העולם, והוא צריך להתמודד אתו אין לו צבא, אין לו מי שיבוא אתו להילחם נגד המלך הזה "וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו, יב)? הוא צריך לעסוק בדבר שלא נוסה בו מעולם, אז כמה טרדה יש לו כמה טרדה? 

יש אנשים שהם לפני איזה ראיון או משהו - אז הם כל הזמן טרודים: 'איך אני אגיד? מה אני אגיד אם ישאלו אותי ואם זה...' 

כולה ראיון. ופה הוא הולך להתמודד עם מלך, שהוא מוקף כולו אריות ונמרים בכניסה, ושרים ולוחמים וצבא ענק, אתה הולך להיכנס ככה ולהגיד לו (שמות ט, א): "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי"? איך אני עושה את זה?' 

אז הראש שלו תפוס במה? בהצלת עם ישראל בהתמודדות עם המלך העריץ הזה, נו! 

- זה עדיין לא מגונן עליך! - חביבי, אתה לא יכול לעשות שגגות ולהתרשל; 'לא עלה על דעתי! והייתי טרוד במחשבות והיה לי ככה והיה לי ככה...' 

 הלו! הלו! אז אתם מבינים כמה אני עדין? 

זה הקב"ה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן (שמות לד, ו). 

והוא אומר: "חביבי! אני לא הורדתי אותך פה לעולם הזה בשביל שתביא לי תירוצים, אתה צריך לבצע בכל המצבים בכל התנאים ולהעלות על דעתך הכל, זה התפקיד שלך, אז אל תמשך אחרי דברים טפלים, ואל תכניס לראש שטויות, ואז ממילא הם יעסיקו אותך ותשכח כמה מצוות. מה לעשות? ככה זה עובד!"

ומה יגדל עונש של התרשלות דבר, כשאין לך טרדה! אם לאדם אין בכלל טרדה והוא התרשל ואי ואי ואי, אם משה רבנו היה טרוד כמו שהסברנו עם כל זה הקב"ה לא ויתר, אז אחד שבכלל לא טרוד והוא סתם מתרשל ואי ואי ואי. 

ואם הוא התרשל בגלל טרדת רשות, זאת אומרת הוא העדיף טרדה של רשות מטרדת המצוות 

- "לא היה לי סידור - הייתי חייב לסגור, לכן לא הגעתי לתפילה כי היה לי סידור" 

טרדת רשות אתה מעדיף מטרדת המצוות?! מה, אתה לא לוקח בחשבון מה יותר חשוב, בפני מי אתה עומד וזה...? מה, הקב"ה לא יסדר לך את הדברים באופן כזה ואחר אם אתה שומר לו על המצוות שלו, הוא לא יקל מעליך? זאת אומרת: בן אדם ככל שהוא שומר על רצון הבורא - הקב"ה יסיר ממנו כל טרדות הרשות ולא יצטרך להם. 

אני לא רוצה להגיד עכשיו בשידור דוגמא, אבל אני אגיד לכם אחרי השידור עד איפה זה מגיע.

ובכן, מה יגדל עונש של התרשלות בדבר שאין בו טרדה, או כל שכן התרשלות של טרדה של רשות? או התרשלות של עצלות חס ושלום, עצלות! 

"לא יודע, לא היה לי כח, רציתי ככה עוד 5 דקות לשים את הראש...". 

אתם רואים אנשים שהולכים בבית הכנסת איך הם הולכים? מהר לאט זריזים. כשאתה רואה אחד הולך כמו שהולך אֲגַג מַעֲדַנֹּת (שמואל-א טו, לב) ככה לאט לאט, אתה רואה? זה לא בוער לו כלום! שום דבר לא תופס אותו, הראש שלו לא תפוס במצוות.

אתה רואה בן אדם זריז במלאכתו - במלאכת שמים? - אוה! אז אתה רואה שהבן אדם הזה כל הזמן תפוס במצוות, הזמן אצלו עובד; כל הזמן איך להזיז דברים איך לעשות, איך לפעול ואיך להפעיל, רואים (משלי כ, יא): "גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר" גם בהילוכו רואים מי הבן אדם מה טיבו. 

ואם בן אדם מתרשל בגלל תאוות! או מידות רעות חס ושלום, אפשר לשער מה העונש שממתין לו? אז הרחמן יצילנו ויעזרנו ומכל שכן מהרבה כאלה, ועל זה יימס כל לב המתבונן בזה, ותפילתנו לרחמן לרחם עלינו, ולשים חלקנו מהזריזים הרוצים לעשות רצון אבינו שבשמים, הן בסור מרע והן בעשה טוב - בזכותם בזכותנו תעמוד לנו לרחם על נפשותינו סלה אמן, נצח ועד, אמן ואמן. אמן!! 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".