ביאורים ומעשים על הגדה של הרב שטיינמן בחלק שיר השירים - ד | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 04.06.2021, שעה: 18:12
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום חזרה בתשובה בדרך האמת למשפחת לב מבני ברק.
אמן.
חלק ד'
באורים ומעשים מתוך האגדה של הרב שטיינמן בחלק שיר השירים.
ופריו מתוק לחיקי.
הרב שטיינמן נשאל,
הרבה בחורים מתלוננים שאין להם טעם בלימוד.
מה אפשר לעשות שיזכו להרגיש טעם ומאור שבתורה?
וכך ענה.
פעם אמר לי החזון איש, זכר צדיק לברכה, שדיבר
עם אחד מגדולי ראשי הישיבות ושאל אותו למה אינו אומר פשט בשיעורים?
וענה לו שהתלמידים לא רוצים לשמוע פשט.
אמר לי החזון איש שהסיבה מפני שהוא בעצמו ראש הישיבה,
אין לו טעם בפשט.
ממילא אינו יכול לתת טעם לבחורים.
אבל אם היה לו עצמו טעם בפשט,
גם התלמידים היו רוצים לשמוע ממנו פשט.
וזה אחד מהטעמים שבחור לא רואה טעם בפשט.
היות ואומרים, תכף פלפולים.
אומנם הפלפולים טובים מאוד,
אבל הבחור נשאר בלי פשט.
אז איך יהיה לו טעם בלימוד?
יש מי שיוצאים נגד הפלפולים,
שזה לא דרך.
פלפולים, פלפולים, פלפולים, ולהגיע לאמיתה של תורה, כמו שאומרים,
להבין את הפשט כמו שצריך,
לא מבינים.
כתפוח בעצי היער
דרשו חכמים זיכרונם לברכה בשבת פח.
אמר רבי אלעזר,
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע,
יצאה בת קול ואמרה להם,
מי גילה לבנאי רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו?
ככתוב בתהילים קג,
ברכו אדוני מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו,
לשמוע בקול דברו.
בהתחלה כתוב עושה דברו,
ורק אחר כך כתוב לשמוע בקול דברו.
אז זאת אומרת
שהמלאכים מקדימים עשייה לשמיעה.
מי גילה בני ישראל את הסוד הזה?
אמר רבי חמא ברבי חנינא,
מי דכתיב כתפוח בעצי היער?
למה נמשלו ישראל לתפוח?
לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו,
אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.
התפוח, הפרי, יוצא לפני העלים.
וכך ישראל נמשלו לתפוח, שהקדימו את הפרי,
את הנעשה לנשמע.
אז מן הפסוק,
ומדברי חכמים זיכרונם רחם אשמע,
שזה שבח למלאכים, שהם עושי דברו,
ורק אחר כך לשמוע בקול דברו.
אומר הרב שטיינמן, שלוימן,
אומר שזה לכאורה תמוה.
בשלמה כלפי האדם
זה שבח.
כשאדם מקדים נעשה לפני שהוא שמע,
כי אדם יש לו בחירה,
הוא יכול קודם לשמוע ולהחליט מה שהוא רוצה.
וכשבחר בטוב הוא עושה רצון השם, אשריו.
אבל למלאכים אין בחירה,
הם אינם יכולים להתנגד לציווי השם עליהם,
והם מוכרחים לעשות את דבר השם
ולקיים שליחותם.
אז איזה שבח יש בזה במלאכים?
אלא יש לומר כי באמת בשורשו של דבר גם למלאכים
יש יכולת התנגדות.
רק דומם, אין בו יכולת התנגדות.
למשל, משליכים אבן,
היא לא יכולה להתנגד,
משום שהיא דומם.
אבל כל מי שיש בו דעת ושכל,
יש בו את היכולת להתנגד.
אה, מה שבפועל אין המלאכים מתנגדים לציווי השם?
זה משום שהכרתם והשגתם בגדלות השם כל כך גדולה,
שהם יודעים מי הבורא
ומהו הנברא,
והם מכירים את רוממות השם ואת אפסותם, אפסות הנבראים.
ממילא הם לא יכולים להתנגד לדבר השם,
ולא שייך כלל שיחשבו לעשות אחרת ממה שהם נצטוו.
המדרגה שלהם כל כך גבוהה שכאילו ניטלת מהם האפשרות לבחור בכלל.
וזה השם של המלאכים.
עושה דברו לשמועם כל דברו.
השבע זה שהם נמצאים במעלה נשגבה כל כך
של הכרה והשגה בגדלות השם,
עד שלא שייך אצלם להתנגד לדבר השם, ולא שייך לשאול שאלות
על מה שמצווים אותם.
אלא מוכרחים לקיים את הציוויים בשלמות.
והנה,
אם יאמרו לאדם שומר תורה ומצוות לאכול חזיר, חס ושלום,
יאמר, לא שייך שאני אוכל.
נביילס וטרייפס, כן,
אבל חזיר, חס ושלום.
ואף על פי שיש לו בחירה,
ואם הוא רוצה,
הרי ביכולתו לאכול,
מכל מקום הדבר הזה רחוק ממחשבתו עד כדי כך
שהוא לא יעשה זאת.
אבל כאמור, ביסודו של דבר הוא לא משולל בחירה,
ותמיד כשירצה הוא יאכל חלילה לאכול.
אבל מצד שני, יש עבירות שהן קלות בעיני הבריות.
שודש בעקבה.
וכשאדם עומד מול אחת כזאת,
הוא פוסע על שתי הסעיפים,
ויש לו ניסיון אם לעשות או לא לעשות. פה כן יש לו ניסיון.
ועליו להילחם, להתגבר על כוח הרע, ולהימנע מלעבור על דבר השם.
בין אם זו קטנה, בין אם זו גדולה.
דוגמה,
נמצא באמצע הלימוד,
ויש אפשרות להתרפות לרגע מן הלימוד.
והוא מתגבר,
טלפון צלצל.
והוא באמצע... לא, לא, לא, לא עונה.
לא עונה, לא מסתכל גם. לא מסתכל.
עומד בניסיון.
במקרה כזה, האדם עומד בניסיון באמת.
זה לא דומה
כמו לא לאכול חזיר.
כי אולי זה דחוף,
אולי פיקוח נפש,
אולי אולי לא...
אצל רע אומר לו, חביבי, חייבים לענות.
אז מה קורה?
יש לו את האפשרות. זה לא כמו אכילת חזיר.
אכילת חזיר זה לא מתחיל אצלו.
זה לא... הוא הולך להכיר רק כשאתה מציע לו את זה.
זהו.
אבל ביטול תורה, לא מופקע ממנו.
הרבה אנשים מבטלים תורה.
ולכן זה ניסיון גדול יותר.
הנה, כשבני ישראל נשאלו אם הם רוצים לקבל את התורה,
הם היו בדרגה גבוהה כל כך,
שלא היה שייך שלא יאמרו נעשה.
כמו שהמלאכים בדרגה גבוהה כל כך, כל כך,
שלא שייך שיסרבו,
ישראל היו בדרגה כזאת כל כך, כל כך גדולה, שלא שייך שלא יגידו,
נעשה קודם.
לאחר יציאת מצרים,
אחרי קריעת ים סוף, הם הלכו והתרוממו.
כמו שכתוב בספרים, כל יום יצאו משער טומאה ונכנסו משער קדושה.
עד שהגיעו למצב מרומם ונעלה,
שכמעט לא הייתה להם בחירה.
אמנם, כמו שאמרנו, תמיד יש בחירה,
אבל זה היה כל כך רחוק,
יותר,
יותר, יותר רחוק מלאכול חזיר.
וזה נחשב שכמעט אין בחירה,
ואין שום התחלה של מחשבה שלא לעשות את רצון השם.
וזה מה שאמרו.
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע,
יצתה בת קול ואמרה להן,
מגילה לבנאי רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו.
המלאכים בדרגה עליונה כזאת,
שלא שייך שיתנגדו לרצון השם,
לא מצד עצם אבייתם,
כי באמת כל מי שאינו דומם ויש בו דעת יכול להתנגד.
אבל כיוון שהשכל זך ומלוטש,
והם משיגים את רוממות השם, לא שייך שיתנגדו.
אמנם קצת קשה עם הלשון של חכמים,
בלשון חכמים זה זהב.
מגילה לבנאי רז זה?
זאת אומרת, יש פה סוד.
יש פה רז, לא מדרגה.
פה התירוץ זה שכאילו המדרגה לא אפשרה להם להגיד משהו אחר.
אבל זה לא מתאים כל כך עם הלשון מגילה לבנאי רז זה.
הם התעלו והתעלו והתעלו למדרגה כזאת, שזה לא סוד.
הם לא יכולים להגיד אחרת. זה ברור. מה שהשם יגיד, אנחנו נעמוד.
לא כל כך מסתדר.
אבל בסדר, נמשיך.
והנה, בזמן מתן תורה,
כלל ישראל התעלו לרומא מעלה כדרגת המלאכים,
עד שכמעט לא הייתה להם בחירה,
והיו בדרגה עליונה, ושכלם היה זך, והבינו
שלא שייך להתנגד
למה שהקדוש ברוך הוא אומר.
גם לא שייך שתעלה בליבם מחשבה
שהקדוש ברוך הוא יצווה אותם דברים שלא יוכלו לעמוד בהם?
אני, קצת קשה לי שצריך להגיע עד למצב כזה שאומרים רז וסוד ומדרגה ומלאכים והכול.
מכי יעלה על הדעת שהקדוש ברוך הוא יגיד איזה דבר שלא נוכל לעמוד בו?
מכי יעלה על הדעת שאנחנו יכולים ואפשרים לסרב למה שהשם אומר?
הרי אם אנחנו מבינים שאבא אומר ואימא אומרת ומבקשים משהו, אז כיבוד אב ואם זה צריך לעשות.
אז מה בכלל השאלה שהקדוש ברוך הוא אומר? כאילו, צריך בשביל זה.
מי שלא מכיר את השם, לא מבין מה זה השם, לא כלום, מי שאין לו אמונה באמת אמיתית שיש השם והוא חי השם,
אצלו יש שאלות.
זה אני יכול, זה אני לא יכול, תירוצים של אהבל.
אבל מי שהוא חכם באמת ומבין מי זה השם ויודע שיש השם באמת
ושצריך לעמוד אחר כך לדין ושהוא נותן לך את הכל ואתה חייב לו הכל
ואין לך כלום בלעדה וכל רגע אתה יכול להשתנות ממצבך,
אז מה שייך בכלל להגיד איזה סברה, אני אחשוב, אני אעשה את זה, זה?
צריך לעשות פשוט ומייד.
לא מבין מה ההתפעלות כל כך.
על הפסוק בקהלת,
אם יישוך הנחש בלא לחש
ואין יתרון לבעל הלשון.
מביאים את זה בהגדה פה על השמיעיני את קולך.
אם יישוך הנחש בלא לחש
ואין יתרון לבעל הלשון. כתב התרגום,
כת מתגרן חיוון קלן לטרקעה ולנזקע בעלמא
על חווהון דבית ישראל דלא עסקין
בפתגמי אורייתא בחשאי.
כלומר, בית ישראל נטבעים על כך שלא עסקו בדברי תורה בחשאי,
בחשאי, מה שקוראים בעברית כאילו.
אם יישוך הנחש בלא לחש.
זאת אומרת, הנחש נושך
את אלה שהם בלא לחש,
אלה שלא עוסקים בפתגמי התורה בחשאי.
שאלו את הרב,
מה הכוונה של התרגום
שהנחשים הסרפים מזיקים את בני ישראל כעונש
על שלא עסקו בדברי תורה בלחש?
הרי אדרבא, בגמרא,
בעירובין נ״ד מסופר שברוריה,
אשתו של רבי מאיר,
השכחתיה להו תלמידה
להווה גריס בלחישה.
באצ'אבה,
בעטה בו.
היא שמעה את התלמיד, גורס בלחישה,
בעטה בו.
אמרה לו, לא כתוב כך בשמואל ב' כג ה'
ערוכה וקול ושמורה?
אם ערוכה ברמח איברים שלך משתמרת,
ואם לאו, אינה משתמרת.
טענה,
תלמיד אחד היה לרבי אליעזר
שהיה שונה בלחש.
לאחר שלוש שנים שכח תלמודו.
הרי לנו שצריך ללמוד בקול ולא בלחישה.
ולכן כשהיא שמעה אותו בלחישה, בעטה בו.
ומביאה הגמרא עוד מעשה
בתלמיד ששנה כל הזמן בלחש ושכח את כל תלמודו.
אז שאלו את הרב, מה הכוונה שהתרגום אומר שהנחשים משרפים מזיקים בבני ישראל כיוונות על שלא עסקו בדברי תורה בלחש?
ואנחנו שומעים פה גמרות
שאומרות שלא ללמוד בלחש.
ופה כתוב שהנחשים מענישים על מי
שלא עוסקים בדברי תורה דווקא בלחש,
שצריך בלחש.
אז איך זה מסתדר?
אז צריך בלחש או לא צריך בלחש?
אם אתה לומד בלחש,
ברוריה בועטת בך.
ואם אתה לא לומד בלחש בקור רם,
אז הנחשים ישרפו אותך.
מה הולך פה?
שאלו אותו.
אמר התרגום כאן מדבר,
בשעה שגזרה המלכות לא לעסוק בתורה.
ואי אפשר לשבת ולעסוק בתורה כראוי.
מכל מקום חייב אדם ללמוד בלחישה ככל יכולתו.
אתה לא יכול ללמוד בבית מדרש,
בקול שכל מי שעובר בחוץ ישמע אותך. יש גזרה של המלכות.
אז מכל מקום בשעת הגזרה צריך ללמוד בלחישה.
ומי שמשתמש בגזרת המלכות כהיתר להתבטל לגמרי מן התורה,
מגיע לו עונש נורא של הנחשים המצטרפים.
זאת אומרת, בית ישראל נטבעים שלא עסקו בדברי תורה בחשי.
בשעת הגזרה אתה לא פטור.
אתה לא יכול בקול,
אבל בלחישה אתה יכול.
אז אם אתה לא לומד, יבוא בעל הלשון הזה, הנחש,
והוא יישך.
אם יישוך הנחש,
בלא לחש.
כשאין לחש בשעת הגזרה, הוא יישוך.
ועוד תרץ,
שגם כשמוציא דברי תורה מפיו,
כשאתה קורא בקול, לומד, הנה, עכשיו לומדים בקול.
מכל מקום העמל והיגיעה בעיון
ובהתבוננות בתורה, הוא לא בפה,
הוא בלב.
אתה קורא,
אבל מי מפרק את הקול? מי עכשיו משכיל על דבר?
מי מעיין? הלב.
על זה רומז כאן התרגום במה שאמר בלחישה.
לומר, מי שאינו לומד בעיון כפי כוחו,
אלא רק משמיע קולות ולא מעיין,
כמו במכתב באליהו,
אפילו שהוא שוקד על תלמודו,
אפילו שהוא מעביר שיעור.
ראוי להיענש על התרשלותו בעיון של התורה בידי נחשים שרפים.
זאת אומרת, זה לא מספיק לקרוא וכאילו הבנו.
צריך לעיין
בשביל להבין את הדברים בעיון, בהתבוננות, בתורה נעשה בלב,
לא בפה.
אז נגיד, קראת שורה, אבל אתה צריך לעיין מה כתוב בשורה ומה המסקנות ומה ההשלכות ולאן זה הולך ועד איפה וכן הלאה.
אז זה תירוץ שני.
אחד זה בזמן הגזירה שצריך ללמוד בלחישה ולא פתור.
מצד שני זה צריך את העיון שזה בלחישה, זה בלב.
אתה תקרא בקול, הכול טוב ויפה, אין גזירות.
צריך, חיים הם למוצאיהם, למוציאיהם בפה.
תוציא בפה, יפה.
ערוכה בכול ושמורה.
אם אתה בכל רמח איברים לומד, פססס,
משתמרת התורה.
אבל העיון צריך להיות בלב,
צריך להיות בלחישה.
עכשיו משהו שלא ידעתם,
לא יודע כמה ידעו את זה,
אני אשאל אתכם שאלה.
למה היונה היא סמל השלום?
היא יונת השלום.
למה אומרים על היונה
שהיונה היא סמל השלום?
ידעתי.
יונתי בחגבי הסלע.
היונה מסמלת השלום.
מה הטעם לדבר שלא אמן?
כן. נראה על פי מה שכתב בעל הטורים בפרשת תזריע על הפסוק.
תביא כבש בין שנתו לעולה
ובין יונה
עוד תור לחטאת.
ספר ויקרא, יב' וו'.
בזה לשונו.
בכל מקום מקדים תורים לבני יונה.
חוץ מכאן.
לפי שאינו מביא אלא אחד.
כתוב, בן יונה או תור.
לא שתי תורים,
כמו שכתוב בהרבה מקומות,
אלא תור.
בן יונה זה אחד.
או תור לחטאת.
אז כתוב פה על פרט.
כל מקום מקדים תורים לבני יונה.
חוץ מכאן.
למה? לפי שאינו מביא אלא אחד.
ואם ימצא יונה,
לא ייקח תור.
זאת אומרת, יש לך אפשרות להביא כבש בין שנתו לעולה
ובין יונה או תור. מה שתמצא.
אם תמצא יונה, תביא יונה. אם תמצא תור, תביא תור.
אבל אם יש לך את שניהם,
אל תיקח את התור.
למה?
כי בן זוגו מתאבל עליו
ואינו מסדווג לאחר.
תשמעו, בעל התורים זה לא יאומן.
זה לא יאומן. איזה מוח, איזה שכל, איזה ידיעות.
כל הפירוש של בעל התורים
כתוב בספרים,
שזה היה דורון חתונה שלו, זו הייתה דרשה שלו.
ביקשו ממנו להכין דרשה, כן? חתן אומר דרשה.
כל מה שאתם קוראים בבעל התורים
על התורה,
עם כל זה שהוא מתמצא בכל התנ״ך, כמה פעמים יש לפי המסורה מופיעה המילה הזאת והמילה הזאת ואיפה ומה, והוא קושר ביניהם מה הטעם בין זה לזה,
למה העברית?
כל הדברים האלה הוא כתב
לדרשה שלו.
יש אומרים שהוא עשה את זה בערב אחת.
ולהבין שתור
הוא מתאבל,
אם לוקחים לו אז גם לדעת הטבע,
מה זה?
זה לא אנושי.
לא אנושי.
התור
הוא מין של עוף.
אם אחד מבני הזוג מת,
השני אינו מזדווג לעולם.
אבל היונה,
אם מת בן זוגה,
היא מחפשת בן זוג אחר.
לכן עדיף לקחת יונה,
אם אתה מוצא רק,
אם אתה מוצא יונה ותור, את מי תעדיף? תיקח את היונה. למה?
בכדי שבן זוגה יזדווג. אבל אל תיקח תור
כיוון שבן הזוג לא יזדווג לעולם.
לכן נחשבת היונה סמל השלום.
שהיא עושה
שלום בית.
היונה עושה שלום בית.
לוקחים אותה, ובזה משאירים את התור
עם בן זוגו,
ולא לוקחים אותו,
ושהבן זוג יתאבל כל ימי חייו, לא יוכל להזדווג יותר.
אז היונה היא נקראת יונת השלום. היא עושה שלום.
במה היא עושה שלום?
שהיא נקרבת במקום התור.
בזה היא עושה שלום.
איי, איי, איי. מי ידעה שזה יונת השלום?
אה?
זה, התורה הקדושה מלמדת אותנו
דברים גדולים וחשובים ועצומים.
אתם שומעים?
מסירות נפש.
היונה
במקום תור,
כדי שיהיה שלום בית.
המשך יבוא.
כבוד הרב, מאור עינינו, אין דף, עט ודיו היכולת להכיל את אשר ליבנו מבקש לומר. ב"ה בזכותכם רואים אנו עד כמה גדול אלוקי ישראל, כמה גדול אלוקי הרב אמנון יצחק, יה"ר שהשי"ת ישמרכם מכל מרעין בישין, וכל אויביכם שהם אויבי התורה הקדושה, שיפלו תחת רגליכם, אכי"ר. קשה ועצוב לראות את התופעה של קריעת מודעות, ואי אפשר להתרגל לכך. מר ממש. ואשרי הבחור שמדביק מחדש. כבוד הרב מלמד שאין אדם מלאך – אלא חצי אדם וחצי מלאך. אך כבוד הרב עצמו – אדם כמלאך. אתמול זכיתי למעט ביזיונות. שעת ניסיון קשה מאוד, אך ב"ה בזכותכם נשארתי שפויה לגמרי. יהי רצון שבזכות הבזיון שקבלתי ונתתי ברכת הדיוט למשפחה שהגיעה מרחוק לישועה – שיהיו להם בשורות טובות. בשורה משמחת נוספת, גיסי הניח ציצית ובירך, ואשתו ואנשים מסביב שמחו מאוד וענו אמן. ועוד כמה דברים יפים אירעו ביום שני. האוכל של א. מ. מטובל בטוב טעם ונדיבות, יה"ר שימשיכו ויצליחו, אמן. שוב אודה לכבוד הרב ולכל העמלים במלאכה – יהי רצון שהשם יתברך יגשים כל משאלות ליבכם לטובה. ותודה מיוחדת גם לרבנית היקרה, שאם לא אודה לה – הרי זו כפיות טובה ממש. ודבר אחרון היום בבוקר עברנו מהמקום, ששמו שלט ענק של מורינו והלב היה מלא שמחה לראות. יה"ר שנזכה ברחמים לקבל פני משיח צדקנו במהרה, אמן.
שלום כבוד הרב, נשלח סרטון של אדם שאינו מוכר, המסביר בקצרה ותוקף בחריפות את התנהלות מועצת הרבנות, בטענה שהיא גורמת להכשלת הציבור בענייני נבלות וטריפות. אמנם הדברים ידועים לרבים, אך ייתכן שהצפייה בסרטון תועיל גם לכמה תמימים שעדיין אינם מודעים למציאות, ותפתח את עיניהם (לקליפ "אתה מוריד לנו את האמונה ברבנים" shofar.tv/videos/10084).
הקנאות הטהורה והכנה של כבוד הרב שליט"א כלפי ה' יתברך נדירה ומייצגת את אהבתו וביטולו המוחלט להשי"ת. כבוד הרב מהווה דוגמה למחויבות מוחלטת לתורה ולקיום מצוות, ופועל אך ורק לשם שמים, ביושר ובאומץ. תודה להשי"ת שזוכים לראות דרך זו בפועל. שבת שלום ומבורך (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זה וסגולת "עבדו" אלו סגולות שממש עובדות חזק... ניסיתי את הסגולה הזאת לא רק על פרנסה אלא על עוד דברים ועובד ממש טוב. תודה כבוד הרב על הסגולות שאתה נותן לנו, על החיזוקים בתשובה, על כל שעה ושעה שאתה זמין עבורנו, יה"ר שהשי"ת יברך אותך בכל הברכות הכתובות בתורה (אמן) אתה כמשה רבנו של הדור שלנו!
בוקר טוב. ב"ה ראיון מרתק ומעשיר – כל מילה של הרב נאמרת בקפידה, בקול מדוד ובדיוק. ניכר שליטה ברוח, התנהגות מרתקת ודקויות שמלמדות רבות, מעבר לדברי התורה המיוחדים והנדירים שמועברים. נוכחותו של הרב בדורנו מהווה מקור חיזוק, ברכה והשראה, במיוחד בזמנים מאתגרים. תודה על ההקשבה, ההכלה, הברכות והעצות – הכל נאמר מתוך לב טהור ומסירות אמיתית. שבת שלום (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זכינו בכבוד הרב, תלמיד חכם מופלג, סיני ועוקר הרים "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה) יראת השמים, הטהרה והעמידה על האמת ניכרות בכל דבריו. זכותו תגן על כל עם ישראל, אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV). יהי רצון שהשי"ת יברך את כל העוסקים עמו בהפצת תורה ואמונה, בכל ברכות התורה. שבת שלום וחג שמח.
בסיום הראיון אמר המראיין: „אני לא התחנפתי אליך.” דווקא משפט זה הדגיש את ייחודיות הדברים שנאמרו: "אצלי אתה לא מצטרף למניין... זה שולחן ערוך ...!" הרב בחר לומר את האמת בבהירות וביושר, ללא התחנפות וללא ויתור, מתוך נאמנות מוחלטת להלכה ולדרך התורה. גם כאשר הדברים אינם קלים לשמיעה – הם נאמרים בכבוד, בצלילות ובאחריות. ראיון שממחיש כיצד אמירת אמת נקייה משאירה רושם עמוק ויוצרת כבוד אמיתי (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב היקר, ב"ה עכשיו זכיתי לצפות בראיון, לראות לא רק לשמוע וכל רגע התמוגגתי ושמחתי באיזה רב זכינו לדבוק כמה חוכמה ושנינות. קןדם כל אין מתאים יותר מכבודו להביאו לערוץ שהמראיין כינה אותו ״קול האמת״ אכן רבנו הוא הוא קול האמת שאפשר להשתמש בדמות רבנו כלוגו ״האמת״ שנשמע 40 שנה + ויישמע לנצח אמן. לא צריך להיות מומחה בשפת גוף להבחין איך הרב יושב נינוח בשילוב ידיים שנשאל שאלות והתשובות נשלפות במהירות, שנינות, חינניות בחדות מיוחדת במינה בחיוך ובחן שהשי"ת חננו… מצא חן בעיני ה׳. רק איש אמת כרבנו יושב נינוח ורגוע… כי רק איש אמת שמדבר מהלב שפיו וליבו שוים יושב רגוע מחייך ושולף תשובות חדות כמו תער... זה אחת הסיבות מיני רבות שגרמו לי לדבוק ברבנו כשפגשתי לראשונה ביוטיוב… שעונה בשלוף 40 שנה לאלפי שואלים שמפתיעים בשאלות והתקלות לכאורה, נסיונות שווא להתקלות יותר נכון… …ולא שהרב יודע את השאלות מראש ומסוננים גם עבורו מראש בפתקים חחח חחח ב"ה הרב עומד אמיץ חזק ובלי פחד מול כל שאלה שתשאל כי אמת יש אחת!!! המראיין סיכם את זה ב 4 מילים, כששאל את רבנו על ספייקס (ספק) והרב ענה ״ספק זה עמלק״ - ״אי אפשר להתמודד איתך״ ב-4. המילים האלה המראייין סיכם את עוצמתו של הרב את החוכמה והבינה והשכל החד והחריף שהשי"ת חננו... שאף אחד לא יכל ולא יכול ולא יוכל על רבינו "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב). אלפי מיליוני סרטונים של שו״ת ביוטיוב יעידו על כך שכל מי שניסה לקנטר, להפיל, לבלבל, לעצבן, לנסות להוציא מריכוז וכו' וכו' את רבנו לא צלח והשואל חזר הביתה עם זנב בין הרגליים… רק יחידי סגולה מצליחים בכך... יה"ר ברכת ה׳ עליך תמיד תהיה ..ותמיד תמשיך להיות ״וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה״ (ירמיה טו, יט) קול השי"ת מדבר מגרונך... תודה לכבודו על כל הפרשנות והניתוחים על טראמפ וכו׳ שבזכותו ובזכות פרשנותו מצליחה להבין מה קורה בעולם, מי נגד מי. כל ראיון כזה גורם לשמןח יותר להפנים יותר לעכל יותר (לא מובן מאליו אף פעם) זכות נפלה בחלקנו שאנחנו דבקים בך, בדרכך, בשעורייך בכל! יהי רצון שנזכה תמיד לדבוק באיש יקר וחשוב לעם ישראל בכלל ולנו בפרט... המושיע הפרטי שלנו, שנשתל מלמעלה עבורנו כדברי הגדולים שמעידים על רבנו! וכמו שהרב אמר פעם לבחור בשו״ת שאמר לרב ״איפה אנחנו ואיפה אתה הרב בעולמות העליונים, פה אנחנו זוכים איך שהוא...' והרב ענה; ״אבל יש עצה מי שיידבק בי יש לו חלק ממה שאקבל שם״ יהי רצון שנקבל ולו פיסה... שהשי״ת תמיד אוהב אותך! ותמיד תמצא חן בעיני השי"ת ...חן חן תמצא, חן חן מצא! תודה על שעה ורבע של ראיון של אושר! ישר כוח ועלה והצלח ביתר שאת ועוז אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב שליט"א. חזק ואמץ!!! השאלה של המראיין על קורח והשוואתו לשואה השאירה אותו בהלם עם התשובה של כבוד הרב על התיקון של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא! יה"ר שהמראיין יחזור בתשובה. אשרינו שזכינו שיש לנו רבי כזה! (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה סיימתי לצפות בראיון כולו – ראיון מרגש, מעשיר ומעורר לב. ניכרת הבנה רחבה ועמוקה בכל נושא שהוצג, ותשובות בהירות ונוגעות, הנאמרות מתוך יישוב הדעת ואמונה פשוטה. דברי הרב בביאור שיטתו של רבי יואל מסאטמר זצ״ל בסוגיית הציונות נאמרו בעומק ובאחריות, מתוך נאמנות לדרך התורה. במיוחד בלטה האמירה הברורה כי כל הנהגת השי"ת מדויקת ומכוונת, ודברים אלו נאמרו בכזו בהירות עד שהם מסירים ספק ומחזקים את האמונה. לאורך הראיון ניכרת הנהגה של סבלנות, אהבת ישראל וברכה – כדוגמת הנהגתו של משה רבנו ע״ה, שבירך את העם גם מתוך קושי. למרות אתגרים ומניעות, הרב ממשיך במסירות להאיר את עיני הציבור ולהרבות חיזוק ואמונה. זכות גדולה לעם ישראל שזוכה להנהגה כזו (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).