אשא עיני - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'אשא עיני' באדיבות הרב המחבר שליט"א (לכתבה בענין ספריו - לחץ כאן) - - - 

מַדּוּעַ בְּכָל הַתְּמוּנוֹת הַיָּפוֹת הָיָה זְבוּב שָׁחוֹר

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

מָשָׁל לָאָדָם שֶׁקָּנָה מַצְלֵמָה מְשֻׁכְלֶלֶת מְאֹד וְחָפֵץ הָיָה לְהִתְפַּרְנֵס מִכָּךְ, וְנָסַע שָׁנִים רַבּוֹת בְּכָל רַחֲבֵי תֵּבֵל וְצִלֵּם אֶת כָּל הָאֲתָרִים וְהַמְּקוֹמוֹת הֲכִי יָפִים בְּכָל הָעוֹלָם, כְּשֶׁבְּכַוָּנָתוֹ לְפַתֵּחַ אֶת כָּל הַתְּמוּנוֹת וּלְמָכְרָן וּלְהִתְעַשֵּׁר מִכָּךְ עֹשֶׁר רַב, וּלְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים הָלַךְ לַחֲנוּת "פּוֹטוֹ" וּבִקֵּשׁ שֶׁיְפַתְּחוּ לוֹ אֶת כָּל אַלְפֵי הַתְּמוּנוֹת מַרְהִיבוֹת הָעַיִן שֶׁצִּלֵּם בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים בְּפוֹרְמָט גָּדוֹל, שֶׁיּוּכַל לְמָכְרָן. וְאָכֵן, לְאַחַר כַּמָּה יָמִים הוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁכָּל הַתְּמוּנוֹת שֶׁלּוֹ מוּכָנוֹת וְשֶׁיָּבוֹא לְקַחְתָּן.

 לְשִׂמְחָתוֹ הָרַבָּה לֹא הָיָה גְּבוּל, וְהוּא הֵבִיא אַרְגָּזִים רַבִּים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיס אֶת כָּל הַתְּמוּנוֹת הָרַבּוֹת בְּתוֹכָם. וְהִנֵּה מִסְתַּכֵּל בַּעַל הַחֲנוּת בַּתְּמוּנָה הָרִאשׁוֹנָה, וְהוּא רוֹאֶה שֶׁעַל כָּל הַתְּמוּנָה מְצֻולָּם זְבוּב שָׁחוֹר מֵת. הוּא הִסְתַּכֵּל אַף בִּתְמוּנָה הַבָּאָה, וְכָךְ גַּם הָיָה בָּהּ, וְכֵן הָיָה גַּם בַּתְּמוּנָה הַשְּׁלִישִׁית, וְהָרְבִיעִית, וְכָךְ הִסְתַּכֵּל בַּעַל הַחֲנוּת בְּכָל אַלְפֵי הַתְּמוּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְרָאָה שֶׁבְּכֻלָּם יֵשׁ תְּמוּנָה עֲנָקִית שֶׁל זְבוּב שָׁחוֹר מֵת. פָּנָה אֵלָיו בַּעַל הַחֲנוּת וְשָׁאַל אוֹתוֹ, הַאִם הִנְּךָ חוֹבֵב זְבוּבִים וּמִשּׁוּם כָּךְ צִלַּמְתָּ כָּל הַזְּמַן זְבוּב שָׁחוֹר מֵת? וְהוּא עָנָה לוֹ מִיָּד: מַה פִּתְאֹם! וְכִי יָרַדְתִּי מִדַּעְתִּי שֶׁאֲצַלֵּם זֹאת שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת? וְכִי בִּשְׁבִיל כָּךְ טָרַחְתִּי לִנְסֹעַ בְּכָל הָעוֹלָם? הֲרֵי אֲנִי צִלַּמְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הֲכִי מְעַנְיְנִים בָּעוֹלָם...

 בִּרְאוֹתוֹ כָּךְ, בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בַּעַל הַחֲנוּת שֶׁיָּבִיא שׁוּב אֶת הַמַּצְלֵמָה לִבְדֹּק שֶׁמָּא הִתְרַחֲשָׁה אֵיזוֹ תַּקָּלָה בְּפִתּוּחַ הַתְּמוּנוֹת, וּכְשֶׁבָּדַק אֶת הַמַּצְלֵמָה רָאָה שֶׁעַל הָעֵינִית שֶׁל הַמַּצְלֵמָה הָיָה דָּבוּק זְבוּב שָׁחוֹר מֵת, וְלָכֵן בְּכָל אַלְפֵי הַתְּמוּנוֹת שֶׁצִּלֵּם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת הָיְתָה דְּמוּת שֶׁל זְבוּב שָׁחוֹר מֵת. כְּשֶׁרָאָה זֹאת הָאִישׁ פָּרַץ בִּבְכִי מַר, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁכָּל עֲמָלוֹ שָׁנִים רַבּוֹת הָלַךְ לְטִמְיוֹן, וְשִׂמְחָתוֹ נֶהֶפְכָה לְתוּגָה, וְאֶת הַנַּעֲשָׂה כְּבָר לֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיב.

הַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה לִזְבוּב

וְהַנִּמְשָׁל הוּא –

הִנֵּה כָּל אָדָם נִשְׁלָח לָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לִלְמֹד הַרְבֵּה תּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה הָאָדָם לְנֵצַח נְצָחִים לִזְכּוֹת לַחֲזוֹת וְלִרְאוֹת בְּנֹעַם זִיו הַשְּׁכִינָה וּלְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְזִיו שְׁכִינָתוֹ, אֲשֶׁר אֵין קֵץ לַתַּעֲנוּג הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא הַזֶּה.

 אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יַעֲלֶה לְאַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן - אִם לֹא שָׁמַר אֶת עֵינָיו וּפָגַם בָּהֶן וְהָיָה הוֹלֵךְ אַחַר יִצְרוֹ, הַדּוֹמֶה לִזְבוּב (ברכות סט), וְנִדְבְּקוּ כָּל הַמַּרְאוֹת הָאֲסוּרִים בְּעֵינָיו לְהַחְשִׁיךְ אֶת אוֹר קְדֻשָּׁתוֹ, כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְעוֹלַם הָאֱמֶת יִרְאֶה כִּי לָרִיק יָגַע, וּלְנֶצַח לֹא יִרְאֶה אוֹר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים, כִּי הַפּוֹגֵם בְּעֵינָיו לֶעָתִיד יִהְיֶה סוּמָא מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם וְלֹא יוּכַל לִרְאוֹת מְאוּמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" וְהַ"בֶּן אִישׁ חַי", וְלֹא יִהְיֶה קֵץ לְצַעֲרוֹ הַגָּדוֹל.

הַחֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט

וְרֵאשִׁית כֹּל יֵשׁ לִזְכֹּר, כִּי שְׁמִירַת עֵינַיִם אֵינָהּ מִמִּדַּת הַחֲסִידוּת אֶלָּא מֵעִקַּר הַדִּין מַמָּשׁ, כְּמוֹ שהרה"ג הַמְקֻבָּל רַבִּי אֶפְרַיִם הַכֹּהֵן זַצַ"ל הָיָה רָגִיל תָּמִיד לוֹמַר בִּדְרָשׁוֹתָיו שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט, וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם הוֹלֵךְ בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר אֲשֶׁר בָּהּ מְצוּיִים הַמִּכְשׁוֹלוֹת - אוֹ שֶׁהוּא חוֹזֵר לְבֵיתוֹ עִם מְאוֹת עֲבֵרוֹת שֶׁל "וְלֹא תָתוּרוּ" אִם הוּא לֹא שָׁמַר עַל עֵינָיו כָּרָאוּי חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ שֶׁהוּא חוֹזֵר לְבֵיתוֹ עִם מְאוֹת מִצְווֹת שֶׁל קִיּוּם מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה "וְלֹא תָתוּרוּ" אִם הוּא זָכָה לִשְׁמֹר עַל עֵינָיו בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. (גליון קול סיני אלול תשנ"ג)

סִפּוּר נוֹרָא

סִפֵּר הגה"ח רַבִּי יִשְׂרָאֵל גְּרוֹסְמַן זַצַ"ל, שֶׁנָּכַח פַּעַם כַּאֲשֶׁר נִכְנַס אַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם לָאַדְמוֹ"ר הָרַהַ"ק רַבִּי מֹשֶׁה מָרְדְּכַי מִלֶּעלוֹב זַצַ"ל, וְהָרַבִּי הָפַךְ אֶת פָּנָיו מִמֶּנּוּ וְלֹא רָצָה לְהַבִּיט בְּפָנָיו, וְהוּא תָּמַהּ בְּלִבּוֹ עַל כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה אַבְרֵךְ זֶה תַּלְמִיד חָכָם. אָז פָּנָה אֵלָיו הָרַבִּי מִלֶּעלוֹב וְאָמַר לוֹ: הִנֵּה אִם מִזְדַּמֵּן לָאָדָם נִסָּיוֹן הַאִם לֶאֱכֹל אֵיזֶה מַאֲכָל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר חַס וְשָׁלוֹם אוֹ לָאו, וְהוּא לֹא עָמַד בְּנִסָּיוֹן זֶה וְנִכְשַׁל חַס וְשָׁלוֹם וְאָכַל אֶת הַמַּאֲכָל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר, בְּוַדַּאי שֶׁהִנּוֹ נֶחְשָׁב כְּרָשָׁע, כָּךְ זֶה גַּם כַּאֲשֶׁר מִזְדַּמֵּן לָאָדָם נִסָּיוֹן שֶׁל שְׁמִירַת הָעֵינַיִם וְהוּא לֹא עָמַד בָּזֶה, סִיֵּם הָרַבִּי אֶת דְּבָרָיו. כִּי הָרַבִּי הִרְגִּישׁ מִיָּד כִּי אַבְרֵךְ זֶה נִכְשַׁל בִּשְׁמִירַת עֵינָיו, וְלָכֵן הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ מִמֶּנּוּ, כִּי הַנִּכְשָׁל בְּחֵטְא וְעָווֹן חַס וְשָׁלוֹם הֲרֵי הוּא נֶחְשָׁב רָשָׁע, וְכָתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי רָשָׁע. (ארחות אהרן – שמירת עינים)

וְכֵן כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה בְּסִפְרוֹ "שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה" (שער ראשון אות ו), שֶׁהָרָגִיל בְּעָווֹן זֶה הוּא נֶחְשָׁב לְמוּמָר לַעֲבֵרָה אַחַת וְהוּא עִם רְשָׁעִים נִמְנֶה, וְהֵבִיאוּ זֹאת הַרְבֵּה אַחֲרוֹנִים לַהֲלָכָה. (החיד"א - מדבר קדמות מערכת מ' אות נב, ובעל השבט הלוי בצוואתו ועוד הרבה).

חוֹבָה הִלְכָתִית

וּבְוַדַּאי שֶׁיֶּשְׁנוֹ חִיּוּב הִלְכָתִי לָלֶכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּמָקוֹם שֶׁמְּצוּיִים נָשִׁים כְּשֶׁרֹאשׁוֹ וְעֵינָיו לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בִּרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁפָּסַק הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל רַבִּי מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין זַצַ"ל, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "וְיֵשׁ חִיּוּב עַל כָּל אָדָם לְהַבִּיט כְּפִי הָאֶפְשָׁר לְמַטָּה כְּשֶׁהוֹלֵךְ בַּשּׁוּק וְכוּ' וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁפּוֹגֵעַ בְּנָשִׁים". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. (שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן מ).

מִי חַיָּב לְשַׁלֵּם עַל הָעֵז

וְאֶת חֻמְרַת הַדָּבָר בְּעֵינֵי חֲזַ"ל אָנוּ לוֹמְדִים מֵהַסִּפּוּר הַמּוּבָא בַּגְּמָרָא (בבא קמא מח), בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁעָלְתָה לֶאֱפוֹת לֶחֶם בְּבֵיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁהִיא נִכְנְסָה לֶאֱפוֹת שָׁם, יָצָא בַּעַל הַבַּיִת מִבֵּיתוֹ, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל לִרְאוֹת אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁעַת לִישַׁת הַבָּצֵק, וְנִכְנְסָה הָעֵז שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת לַבַּיִת וְאָכְלָה אֶת הַבָּצֵק וּמֵתָה מִכָּךְ, וְחִיֵּב רָבָא אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לְשַׁלֵּם אֶת כָּל דְּמֵי הָעֵז שֶׁמֵּתָה מֵהַבָּצֵק, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָאִשָּׁה לָשָׁה אֶת הַבָּצֵק הִיא מְרִימָה קְצָת אֶת שַׁרְווּלֶיהָ וּמְגַלָּה קְצָת אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ, וְלָכֵן הָיָה בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב לָצֵאת מִשָּׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל לִרְאוֹתָהּ כָּךְ, וְלָכֵן בְּשָׁעָה זוֹ עָלֶיהָ מֻטֶּלֶת חוֹבַת הַשְּׁמִירָה שֶׁל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ שָׁם, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא הָיְתָה צְרִיכָה לִשְׁמֹר עַל הָעֵז שֶׁלֹּא תֹּאכַל אֶת הַבָּצֵק וְלָכֵן הִיא חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי הָעֵז שֶׁמֵּתָה.

 וְכֵן פָּסְקוּ הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (חו"מ סימן שצ"ג סעיף ג), וְהָרַמְבַּ"ם (הלכות נזקי ממון פ"ג ה"ד), שֶׁבְּאֹפֶן כָּזֶה הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי הָעֵז, כֵּיוָן שֶׁהַבַּעַל הַבַּיִת חַיָּב לָצֵאת מִבֵּיתוֹ בְּשָׁעָה זוֹ. (וּמִשּׁוּם חֲשַׁשׁ יִחוּד הָיָה יָכוֹל לְהַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה).

וְלוֹמְדִים אָנוּ מִכָּךְ שֶׁבִּזְמַן חֲזַ"ל הָיוּ הַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים בְּחוֹבַת שְׁמִירַת קְדֻשַּׁת הָרְאִיָּה שֶׁל הָאָדָם, עַד שֶׁהוּא הָיָה חַיָּב לָצֵאת מִשָּׁם. וּמִסִּפּוּר זֶה אָנוּ לוֹמְדִים אֶת חוֹבַת הַשְּׁמִירָה הַמֻּטֶּלֶת עַל הָאָדָם בְּכָל עֵת.

תְּבַטֵּל אֶת הַשִּׁעוּר תּוֹרָה

אֶת חֲשִׁיבוּתָהּ הָעֲצוּמָה וְאֶת חֻמְרָתָהּ הָרַבָּה שֶׁל שְׁמִירַת הָעֵינַיִם אֲפִלּוּ תְּמוּרַת בִּטּוּל תּוֹרָה בָּרַבִּים, נִוָּכַח מֵהַסִּפּוּר הַבָּא: פַּעַם נִגַּשׁ הרה"ג רַבִּי אֵלִיָּהוּ מַן שְׁלִיטָ"א לַגָּאוֹן הַגָּדוֹל רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנְיֵבְסְקִי, הַ"סְּטַיְפְּלֶר" זַצַ"ל, וּשְׁאָלוֹ מה לעשות, הֱיוֹת וְהוּא מוֹסֵר שִׁעוּר קָבוּעַ בישיבה פֶּתַח תִּקְוָה, וּבְדַרְכּוֹ מִבְּנֵי בְּרַק לְפֶתַח תִּקְוָה יֶשְׁנָם נִסְיוֹנוֹת רַבִּים בִּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם. וְהֵשִׁיב לוֹ הָרַב: סְ'טוֹיג נִישְׁט דִּי גַאנְצֶע מַעֲשֶׂה. כְּלוֹמַר, לֹא מִשְׁתַּלֵּם כָּל הַסִּפּוּר. אֲבָל, הוֹסִיף הָרַב, יֵשׁ לִי עֵצָה בִּשְׁבִילְךָ, קַח מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ וְתִצְבַּע אוֹתָם מִבִּפְנִים בְּטוּשׁ שָׁחוֹר וְכָךְ תּוּכַל לִנְסֹעַ לְלֹא חֲשָׁשׁ. (קדושת החיים עמוד תעד)

מִכָּךְ אָנוּ לוֹמְדִים שֶׁאַף לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, כִּי תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּבִפְרָט תַּלְמוּד תּוֹרָה דְּרַבִּים, אֲבָל אִם זֶה גּוֹרֵם לְנִסְיוֹנוֹת בִּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם - אֵין זֶה מִשְׁתַּלֵּם כְּלָל אַף אִם יִתְבַּטֵּל כָּל הַשִּׁעוּר תּוֹרָה דְּרַבִּים בִּגְלַל זֶה.

 אֶלֶף טְבִילוֹת לֹא יְטַהֲרוּ אוֹתוֹ

וּמַעֲשֶׂה הָיָה עִם הָרַהַ"ק רַבִּי יוֹאֵל מִסַּאטְמֶר זַצַ"ל, שֶׁפַּעַם כַּאֲשֶׁר שָׁמַע שֶׁבַּחוּרִים שֶׁשָּׁהוּ בְּמַחֲנֵה קַיִץ, הָלְכוּ לְחַפֵּשׂ טְרֶמְפִּים בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי לִנְסֹעַ לִטְבֹּל בְּמִקְוֶה לִכְבוֹד שַׁבָּת, עָנָה וְאָמַר: אֶלֶף טְבִילוֹת לֹא יְטַהֲרוּ אֶת הָאָדָם מֵרְאִיָּה אַחַת טְמֵאָה שֶׁרָאָה. וְרַק אִם יְקַבֵּל אָדָם עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן בְּתוֹךְ הַיּוֹשְׁבִים בָּרְכָבִים, יוּכַל לִנְסֹעַ כָּךְ. (ישראל קדושים פ"ג מח)

 וְכֵן הָיָה מַעֲשֶׂה בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת, כַּאֲשֶׁר רָאָה הָרַהַ"ק רַבִּי יוֹאֵל מִסַּאטְמֶר זַצַ"ל קְבוּצַת חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מִתַּלְמִידָיו מְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם, וּשְׁאָלָם עַל מַה הֵם דִּבְּרוּ, אַחַד הַחֲסִידִים אָמַר לָרַבִּי שֶׁהֵם חָזְרוּ עַל מַה שֶּׁמּוּבָא מִצַּדִּיקִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִדּוֹן לְמַעְלָה לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, מַנִּיחִים עַל מֹאזְנֵי הַמִּשְׁקָל בְּכַף הַזְּכֻיּוֹת אֶת כָּל הַדְּרָכִים שֶׁעֲלֵיהֶן הוּא נָסַע לַצַּדִּיקִים, וַאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים גַּם לוֹמַר שֶׁאֶצְלֵנוּ יוֹסִיפוּ אֶת הַגֶּשֶׁר הַגָּדוֹל שֶׁל וִילִיאַמְסְבּוּרְג עִם כָּל הָרַכָּבוֹת וְהַמַּשָּׂאִיּוֹת שֶׁעָלָיו, וּבְוַדַּאי יִהְיֶה לָנוּ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה מִכָּךְ. הֵשִׁיב לוֹ הָרַבִּי: הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים אוּלַי כַּמָּה שׁוֹקֵל וְכַמָּה הוּא כֹּבֶד מִשְׁקָלָהּ שֶׁל רְאִיָּה אַחַת אֲסוּרָה?! (זכר צדיק לברכה עמוד 634)