הפלא ופלא - אות ד - חלק ג | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

דם נידה

לאן נעלם דם נידתה של האשה במשך כל תשעה ירחי הלידה? הקב"ה מעלה את הדם לדדיה והופכו לחלב, ממנו תאכיל את התינוק שיוולד לה. כן מבואר ב"ילקוט שמעוני" (איוב ו): "אמר רבי מאיר: כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם, בדין הוא שתהא רואה, מה הקב"ה עושה? מסלקו למעלה לדדיה ועושה חלב, כדי שייצא הוולד ויהיה לו מזון לאכול".

\

לדם נידה קיימת תכונה לעצור דם חבלה או כל דם אחר שיוצא מגופו של אדם. כן כתב ה"חת"ם סופר" (פרשת תזריע) בשם "סולת בלולה": "פעם אחת נחבל אחד ומכתו הוציאה דם ולא היה אפשר להרופא להשקיט זילת הדם, עד שהרגיש שהיה סמוך לו אשה בשעת וסתה והוציאה לחוץ ושקט זילת הדם; להורות נתן, שדם נידה מושך זילת הדם של החבלה".

\

גם אצל זכרים קיימת מציאות של דם נידה. כן כתב החיד"א בספרו "מדבר קדמות" (מערכת נ, אות טו).

החיד"א מוסיף לספר: "ושמעתי מפי מגידי אמת, שידעו בבירור, שאדם אחד מישראל היה לו וסת בכל חודש רואה דם, ודרך נשים לו, ואם תאחר וסתו – יש לו צער, והראוני את האיש, וזה האיש מגדולי הקהל, והוליד כמה בנות".

\

דם נידה מסוגל לכיבוי שריפות. כן מבואר בספר "פחד יצחק" (ערך דליקה) בשם המקובלים. מסופר שם, שבחודש כסלו בשנת תמו פרצה שריפה בבית גוי אחד והיא התפשטה מבית לבית עד הגיעה לחצר היהודים. היהודים לקחו כתונת אשה מוכתמת בדם נידה והניחוה על הבית שכנגד האש ומיד דעכה האש.

\

דם נידה הוא סם המוות לבעלי חיים. כן כתב הרמב"ן (ויקרא, שמיני, יח, יא): "והוא (דם נידה) סם המוות, ימית כל בעל חיים שישתה אותו או יאכלנו".

\

מכל ברואי תבל אין לאף נקבה דם נידה, פרט לנקבת אדם, נקבת קוף ונקבת ארנבת. כן כתב רבי יהודה החסיד בספר "גימטריאות" (פנחס, אות ז), בשם "פסיקתא זוטרתא" (שמיני, ד"ה את זה תאכלו) – לגבי ארנבת, וכן מבואר בספר "מעשה טוביה" (עולם הקטן, פרק יא) – לגבי קוף.

דם שעירים

"כאשר ישימו את דם השעירים על אבן ספיר – יחתוך אותו, מה שלא יכול לעשות שום ברזל בעולם, שזה היה ענין השמיר אשר היה מחתך האבנים בדמו, ושבזה הדרך בעצמו פסל בצלאל אבני החושן הקשים". כן כתב ה"כלי יקר" (מלכים א, ה, ט).

דמעות

הטמפרטורה של דמעות הנובעות מתוך שמחה היא נמוכה, כלומר הדמעות קרות. מאידך, הטמפרטורה של דמעות הנובעות מתוך צער ועגמת נפש, או כאב, היא גבוהה, כלומר הדמעות חמות. כן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק יא).

דן

כל הבאים מארץ כוש הם משבט דן ללא כל ספק, ודינם כתינוקות שנשבו. כן כתב הרדב"ז (שו"ת ח"ח סימן קעט): "אלו הבאים מארץ כוש, הם משבט דן בלי ספק, ומפני שלא היו ביניהם חכמים בעלי קבלה – תפסו להם פשטי הכתובים, אבל אם היו מלמדים אותם – לא היו פוקרין בדברי רז"ל, והוי כתינוק שנשבה לבין הגוים".

דקל

עץ הדקל אינו יונק מן האדמה כשאר האילנות, "אלא גידולו מסיבת שיונק מלמעלה, ומלמעלה יורד שפע למטה בשרשים כדי שיתקיים בקרקע". כן מובא ב"מדרש תלפיות" (ענף דקל).

דרגה רוחנית

אדם שמעוניין לדעת מהי דרגתו הרוחנית, יעצום את עיניו ויצייר שם הויה במחשבתו. "אם הוא רואה את השם הויה מצוייר במחשבתו באותיות של אור ממש – אז יידע שנפשו זכתה למדרגה מעולה". כן כתב בעל "ערבי נחל" (סוף פרשת וזאת הברכה) בשם האריז"ל.

על פי האמור הוא ביאר את הכתוב: "כי אשב בחושך ה' אור לי" – באופן זה: "הנביא משבח להשם יתברך שזיכהו למדריגה זו, 'כי אשב בחושך', רצונו לומר: כאשר אשב בעיניים סגורות, אז 'ה' אור לי', רצונו לומר: שמצוייר לפני שם הויה בצורת אותיות אור".

\

כשאדם השיג דרגה מסויימת – יסתיר זאת במשך תשעה חודשים. אם הוא יגלה זאת לפני כן – הוא עלול לאבד את דרגתו החדשה ולשוב למצבו הראשון. כן מבואר בספר "דרכי צדק" (אות נז): "קיבלתי, שגילה מורו של רבי לרבי (הרה"ק ממעזריטש להרה"ק רבי אלימלך), כשאדם בא למדרגה, הן בראיה והן בשמיעה, יסתיר הדברים תשע חודשים, כי כל הדברים הם בסוד עיבור ולידה, כמו שכתוב בכתבי האריז"ל, אף באורות עליונים, ואם יגלה קודם זמנו הוא בדוגמת נפל".

דרכי האמורי

כאשר פתילת נר שבת נופלת על צידה ועומדת לדעוך, אם יניחו כנגדה מן הלחם שנאפה לכבוד שבת – הפתילה תשוב למצבה התקין ותמשיך לדלוק כראוי עד תום השמן.

ברם, יש שאוסרים לעשות זאת משום "דרכי האמורי". כן כתב בעל "דברי יצחק" (אות ל): "מה שנוהגים העולם בליל שבת כשפתילת הנר משתלשל על צדו ומתקלקל, אזי נוהגים להניח כנגדו מלחם המיוחד לשבת, ואז תיכף חוזר לשמור תמונתו ולדלוק על השיעור השוה, והעולם מחזיקים את זה לאות ומופת, אמר כ"ק אדמו"ר הגה"ק מהר"ש מבעלזא זצ"ל על זה, שדבר זה הוא מדרכי האמורי ואסור לעשות כן".

דרשות

המרבה לדבר בפני ציבור – מפיק תועלת רבה. הרבי מקוצק היה אומר: "לא כל מי שיודע לדבר, מדבר; אך כל מי שמדבר, יודע לדבר".