הפלא ופלא - אות ט | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

ט

ט' בגימטריה 9. הסיפרה 9 מסמלת עוצמה אין סופית, שלא תימוט לעולם. צא וראה: כאשר נכפיל את הסיפרה 9 ב-2, התוצאה תהיה 18. כמה הם 18 בגימטריה קטנה? 9. כאשר נכפיל את הסיפרה 9 ב-3, התוצאה תהיה 27. 27 בגימטריה קטנה = 9. כאשר נכפיל את הסיפרה 9 ב-4, התוצאה תהיה 36. 36 בגימטריה קטנה = 9. וכך לעולם.

מסיבה זו אמרו חכמים במסכת ברכות (נה, א): "הרואה ט' בחלומו – סימן יפה לו".

\

כל קבוצה בת שלוש אותיות רצופות, החל מהאות ב' ועד האות ת', תהיה תוצאתה במספר קטן: תשע (ב,ג,ד=9. ה,ו,ז= 9. ח,ט,י=9. כ,ל,מ=9. נ,ס,ע=9. פ,צ,ק=9. ר,ש,ת=9).

ואילו כל קבוצה בת שלוש אותיות רצופות, החל מהאות א', תהיה תוצאתה במספר קטן: שש (א,ב,ג=6. ד,ה,ו=6 וכו').

רבי יונתן אייבשיץ מבאר, כי זאת הסיבה שהתורה התחילה מהאות ב' – בראשית ברא – ולא מהאות א', משום שאמת במספר קטן הוא תשע, ואילו שקר במספר קטן הוא שש, וכידוע, כל יום משבעת ימי בראשית – נברא בג' צירופי אותיות, שתחילתם באות ב' (יום א' – ב,ג,ד. יום ב' – ה,ו,ז... יום ז' – ר,ש,ת) באופן שכל יום במספר קטן הוא תשע, כמנין אמת.

אילו התורה היתה פותחת באות א', הרי שכל יום היה נברא בשקר (יום א' – א,ב,ג=6. יום ב' – ד,ה,ו=6... יום ז' – ק,ר,ש=6).

טבילה

קבלה בידינו, כי טבילה בודדת במקוה – לעולם לא תזיק לטובל. הדברים אמורים גם אם הוא נמצא בסיביר, והוא טובל בקרח, ואפילו אם הוא חולה במחלה קשה. כן מבואר בספר "נחלי ישראל" (עמוד צח) ובספר "משמרת שלום" (דיני השכמת הבוקר, סימן ב), בשם ה"בעל שם טוב": "קבלה מקודש הקדשים הבעש"ט זיע"א, כי כשצריך למקוה וטובל את עצמו פעם אחת – לא יזיק בשום אופן".

\

אם תהפוך קנקן כלפי מטה ותכניס את צדו הפתוח לתוך מים – הקנקן לא יתמלא במים, אפילו אם הפתח רחב. הסיבה לכך היא – כותב בעל "חוות יאיר" (סימן רלג) – "לפי שאין ריקות בעולם".

מסיבה זו פסק הב"ח להלכה, כי כלי שהוטבל באופן שהצד הפתוח הוכנס לתוך המים תחילה – לא עלתה לו טבילה.

\

מקובל בשם ה"בעל שם טוב" שאמר, "שמה שזכה לכל המדריגות שלו – הכל הוא בעבור שהתמיד בטהרת המקוה תמיד" ("בעל שם טוב", על התורה, פרשת יתרו).

\

טבילה היא בדרך כלל בתוך מים, אך יש מקרים שניתן לטבול במקום שאין בו מים כלל. כיצד?

ב"שולחן ערוך" (יו"ד הלכות מקוואות סימן רא סעיף לג) נפסק: "כל שתחילת ברייתו מן המים, כגון יבחושים אדומים – מטבילין בו, ומטבילין בעינו של דג גדול שנימוק שומן עינו בחורו".

כמו כן, כתב המהרי"ל (הלכות טבילה): "ואפילו הרבה דגים הצבורים ומקובצים, ואין שם שום מים, מותר לטבול בתוכם".

הואיל ודגים נחשבים למים, לכן אשה שטבלה לנדתה ולאחר הטבילה מצאה שאריות דגים בין שיניה – אין זה נחשב לחציצה ועלתה לה הטבילה, שכן "דגים דינם כמים ממש, דכל גידולי מים הרי הם כמים". כן מבואר בשו"ת "מנחת יצחק" (ח"ז, סימן עה).

טבילת אש

הראבי"ה (הו"ד בסמ"ק ח"ב סוף מצוה קנו) פסק, כי משומד שחזר ליהדות, צריך להעביר תער על ראשו, וכן צריך לטבול כגר.

אם המשומד לא הספיק לטבול, אלא הועלה על המוקד על קידוש השם – נחשב לו כאילו טבל, כמבואר במסכת סנהדרין (לט, א), כי הטבילה המקורית היא באש, ורק "אשר לא יבוא באש – תעבירו במים".

טביעה

כמה זמן אדם יכול לשהות בתוך המים, שלאחר זמן זה ההלכה מתייחסת אליו כאל אדם מת. נפקא מינה לעגונה שבעלה נצפה על ידי עדים כשהוא טובע בים או בנהר, ואיש לא ראה אותו יוצא מהם.

לדעת הריב"ש (שו"ת סימן שעז), אין לקבוע את מות האדם אלא לאחר שלוש שעות של שהייה במים.

מקורו של הריב"ש הוא ממסכת בבא קמא (נ, א), שם מספרת הגמרא על נחוניא חופר שיחין, שבתו טבעה בבור מים גדול. אנשים רבים אצו לבקש מרבי חנינא בן דוסא שיתפלל להצלתה. הגמרא מספרת: "בשעה ראשונה" אמר להם "שלום". כלומר היא חיה. "בשעה שניה" אמר להם "שלום", "ובשעה שלישית" אמר להם "עלתה". ואכן, לאחר מכן סיפרה הבת שזקן אחד הצילה, הרי שניתן לשהות במים עד שלוש שעות.

המהרי"ט (שו"ת אבן העזר סימן כו) טוען, לעומתו, כי לא יתכן שילוד אשה ישהה במים שלוש שעות וישרוד ללא אספקת חמצן לריאותיו. לדעתו, הבת לא נפלה לתוך המים, אלא נתפסה בזיזים שהיו קבועים בדפנות הבור.

רבי עקיבא איגר (שו"ת תנינא מ"ז) כותב, כי יש להחמיר כדעת הריב"ש ורק לאחר שלוש שעות של שהייה במים יש להכריע שהבעל מת.

\

הרוצה להציל אדם מטביעה – אל יאחז בגופו וימשכנו לחוף, אלא יאחז בשערות ראשו או בזקנו וימשהו החוצה, שכן "אם יחזיק בגופו ממש – ימשוך אותו לנהר וימותו שניהם, אך אם יחזיקו בשערות ראשו או בזקנו – בזה יכול להצילו ולא יזיק לו". כן מבואר בספר "אהבת דודים" (שיר השירים ג, ב).

טבעת נישואין

הקפדה על קידושי אשה בטבעת עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ וכולה עשויה מכסף – הינה "סגולה נפלאה, שאפילו אם הכלה עקרה, תוכל ללדת". כן כתב רבי משה שטרנבוך (שו"ת "תשובות והנהגות" ח"א, סימן תשמו, ד"ה אמנם. ראה גם "טעמי המנהגים" עמוד תיב, ד"ה ראה, בשם הקדמונים).

טהרת המחשבה

אדם שזכה לטהרת המחשבה – לבל תעלה במוחו שום מחשבה פסולה – הוא יכול להרגיש בחוש הריח הגשמי שלו כל דבר שנעשה נגד רצון הבורא. כן כתב בעל "ישמח משה" (פרשת שופטים): "הנה נודע, שהריח בא מן המוח, ומי שזוכה לתקן ולטהר המוח, הוא מרגיש בחוש הריח דבר שהוא נגד רצון הבורא".

ט"ו בשבט

אדם שאוכל בט"ו בשבט מן האתרוג שניטל למצות ארבעת המינים בסוכות – יהיה סמוך ובטוח שיזכה להשלים את שנתו. כן כתב בעל "קדושת היהודי": "ראיתי בכתב יד ישן בשם היהודי מפשיסחא, שמי שאוכל אתרוג בט"ו בשבט – בטוח שישלים שנתו".

טוב; רע

בכל דבר רע יש מעט טוב, ובכל צרה בעולם יש מעט תועלת. ולכן, "בכל ענין שיבוא על האדם וכל המאורעות המעיקים לו – ימצא בהם שורש הטוב, היינו שיחפש בזה המאורע ענין הטוב המתנוצץ בזה, ואז נעשה הרע כסא אל הטוב ויתהפך למציאות הטוב, מה שאין כן כשמתבונן רק בהרע, והרע הוא ענין אבדון ח"ו – אזי יומשך לאבדון ח"ו". כן מבואר ב"אגרא דכלה" (פרשת קורח) בשם ה"בעל שם טוב".

טווס

שלוש מאות שישים וחמשה גוונים וצבעים קיימים בעולם, כמנין ימות החמה, וכולם נמצאים בנוצותיו של הטווס היוצרים את מראהו המרהיב. כן מבואר ב"מדרש תנחומא" (תזריע פ"ב) וב"רבנו בחיי" (שמות כה, יח).

טומאת קרי

אדם שרוצה להנצל מטומאת קרי תוך כדי שינה:

א. לא יתכסה מידי הרבה בשמיכות, ולפחות שלא יכסה את רגליו (משנ"ב סימן תריט ס"ק יד).

ב. לא יישן עם גרביים לרגליו ("אלף המגן" סימן תריט ס"ק ל"ג).

ג. יזהר שלא יהיו נעליים ובגדים סמוך למראשותיו ("עבודת הקודש").

\

ברית הלשון וברית המעור מכוונים זה כנגד זה, וכל הפוגם בפיו בדברי שקר ובשאר דיבורים אסורים – סופו לבוא לידי פגם הברית. כן מבואר בספר "ויקרא אברהם" (עמוד קעח). הוא הביא רמז לדבר מהפסוק: "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג", שכל הנכשל בדברי שקר – נכשל בהוצאת זרע לבטלה, שאותן טיפות הם צדיקות ונקיות, ואין ראוי להשחיתן ולהרגן.

טורקיה

צמר שמוצאו מטורקיה – הוא הצמר המשובח ביותר. כן מבואר בספר "שולחן העזר" (סוף דכ"ג) בשם הצדיק שר שלום מבעלזא: "בעת החורבן חלקו עצמם שרי מעלה עם הנטיעות שבארץ ישראל, והשר ממדינת טורקיה לקח לו שבח הצמר, ועל כן הטליתים שבאו משם הם משובחים".

טחול

האבר שגורם לאדם להיות שמח ולצחוק הוא הטחול. כן כתב ה"כוזרי" (מאמר רביעי אות א – לא): "טחול שוחק, מפני שכוחו הטבעי הוא לנקות את הדם ואת רוח החיים מעכירות ומסתימה, ובהיות שני אלה נקיים – תבוא השמחה ואתה השחוק".

הטחול גורם לאדם כבדות ועייפות. מסיבה זו, היו נוטלים את הטחול לגיבורים, כדי שלא יעפו ולא יגעו (ראה רש"י סנהדרין כא, ב).

טיסה

אדם שטס במטוס ומתברר שהמטוס נקלע למקום סכנה – ימהר לקחת את התפילין מן המקום שהניחם ויתפסם בידיו ("תפארת יונתן" עמוד כא).

טל

הארץ היחידה מכל ארצות תבל שמגדלת את פירותיה מכח הטל ולא מכח הגשמים – היא ארץ ישראל. כן כתב הגאון מוילנא (דברים לב, ב): "ארץ ישראל מגדלת פירות בימות החמה שאין זמן גשמים שם, וגדלים מטל השמים".

\

הטל מרזה את הגוף. כן מבואר בספר "ילקוט משה": "סגולת הטל לכחש הבשר. על כן נשים שמנות ביותר רוחצים בשרם במי טל וגם שותים ממנו ונעשים רזים. וזה בדוק".

\

הטל היורד על התבואה והפירות הוא הגורם למתיקותם. כן כתב הגאון מוילנא (דברים לג, יג): "המתיקות לפירות ולתבואה הוא על ידי הטל".

\

הטל יורד באופן שווה בכל המקומות, שלא כגשם שירידתו אינה שווה בכל המקומות. כן מבואר בספר "פאר לישרים" (הרה"ק מרוזין, דף לו): "המטר אינו יורד בכל המקומות בשווה, רק פעם במקום זה ופעם במקום אחר, אבל לא כן הטל שיורד בכל המקומות בשווה".

טלית

הקפדה על לבישת טלית קטן כשרה כדת וכהלכה בכל ימות השנה, גם בימי הקיץ החמים וגם בזמנים קשים – מונעת סבל רב וצער נורא בשעת הגסיסה. כן אמר רבי מנחם מנשה זצ"ל (בספרו "אהבת חיים", פרשת שלח לך).

\

למרות שעשיית מצוה אינה מצילה מיצר הרע, מכל מקום הנזהר במצות ציצית לקיימה כהלכתה בכל ימות השנה – מלאכי מרום יצילוהו מלחטוא. כן כתבו הרמב"ם (מזוזה ו, יג) ו"שערי תשובה" (כד, ד).

\

"אמרו חכמי האמת, כי מי שאינו זהיר במצות ציצית – כשנפטר מן העולם, מלבישים אותו בלבוש אחר, ועל ידו אוחזים בו כמה מלאכי חבלה ומכניסים אותו בגיהנם". כן כתב בעל "תולעת יעקב".

\

אדם שמקפיד שכל חוטי ציציותיו יהיו שלמים, גם כאשר מבחינה הלכתית הציצית כשרה – אל לו לחשוש ממחלות לב לכל סוגיהן. כן אמר רבי מאיר אבוחצירא. כמו כן, מובטח לו שלא יהיו לו כאבי שיניים. כן כתב בעל שו"ת "באר משה" (ח"ח סימן מו).

טלפון

במסכת עירובין (מג, א) מובא, כי שמועות חז"ל הועברו על ידי שדים מסורא לפומבדיתא. כיצד? אומר ה"אור זרוע": "כגון שהיה שד אחד בסורא ושד אחד בפומבדיתא, ואמר לו אותו שד שבסורא דרך לוח חלול וארוך". הרי לנו טלפון קדום בידי השדים.

טעות גוי

כתב הגאון רבי משה רבקש זצ"ל, בספרו "באר הגולה" (חו"מ סימן שמח), כי אסור להטעות גוי בחשבון, אלא ידקדק עמו בחשבון ויתן לו את המגיע לו – "ואני כותב זאת לדורות, שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם, ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו לאחרים ברכה".

והוסיף הגר"ח קנייבסקי, כי למרות שבעל "באר הגולה" חי בדור של שנות ת"ח ות"ט, שבו הגויים השמידו קהילות שלימות מעם ישראל, בכל זאת הוא יצא בתוכחה מגולה שלא להטעות גויים.

טריפה

קיימת עצה שעל פיה כל אדם יוכל לבדוק בהמה בעודה חיה האם כשרה היא או טריפה: יניח את היד על גבי הבהמה, אם תשפיל עצמה לארץ תחת ידו – ודאי כשרה היא, ואם לאו – טריפה היא. סימן לדבר: "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, ושפל רוח להחיות" ("דרכי משה", יו"ד, תחילת סימן לה, בשם רב יהודה חסיד).

על פי האמור, יש שביארו את הכתוב (בראשית לב, יד): "ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו", כי יעקב בדק בידו את בהמותיו, על ידי שהעביר את ידו על גבם, ואותם בהמות שהשפילו עצמן לארץ – השאירן יעקב בידו, ורק אותן בהמות שנשארו בקומתן הזקופה תחת ידו – שלח לעשו.

\

אם ברצונך לדעת איזו בהמה כשרה להקרבה ואיזו פסולה, הבט וראה: אם היא הולכת ברצון למזבח – כשרה היא, ואם אינה הולכת ברצון – טריפה היא.

במדרש (ויקרא ג) מסופר על פרה שלא רצתה ללכת למזבח, ואחד הכהנים הניח בושם מסויים תחת אפה, והתעטשה, ויצאה מחט מבני מעייה, והתברר שהיתה טריפה, ולכן לא הסכימה ללכת למזבח.

מכאן למדנו, כי גם הבהמה עצמה יודעת אם היא כשרה או טריפה.

\

על ידי מבט ב"דוקין שבעין" ניתן לקבוע האם הבהמה טריפה. ב"רבנו בחיי" (פרשת צו, עה"פ "הכהן המקריב את עולת איש") מבואר, כי בטרם הקריבו הכהנים בהמה הם היו מסתכלים לה בדוקין שבעין, וכך היו יודעים מה טיבה.

\

ניתן להבחין בין בהמה טריפה לבהמה כשרה על ידי משיכה בקרניה – "אם תרצה לידע בבהמה אם כשרה אם לאו, קודם שחיטתה קח אותה בקרנותיה, ותמשוך הקרנות לאחריה, אם הם אדומים – אזי היא טריפה". כן מבואר בספר "קושיות" (אות רמח).

\

יש שמבחינים בכשרות הבהמה על ידי הסתכלות בעיניה, כמבואר בספר "דרכי דוד", שאם מעיינים בעיני הבהמה ורואים שם מראות בועא, כעין פצעים, אזי ניתן לקבוע בוודאות שיש לה סירכא, אך אם עין הבהמה צלולה ובהירה – כשרה היא ללא כל סירכא.