הפלא ופלא - אות י - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

יוני הרדיסאות

יוני הרדיסאות הם יונים שיודעים לשיר בשפת בני אדם. הם נקראים "הרדיסאות" על שם הורדוס שגידל ואילף יונים אלו לראשונה, כדי שיקראו בקול רם: מלך, מלך (חולין קלט, ב).

יוסף

מי שקרוי בשם "יוסף" – "או הוא גיבור בעריות, או הוא זן ומפרנס לאחרים, כמו יוסף שזן וכלכל את אביו ואת אחיו". כן מבואר בספר "מגיד מישרים" (פרשת שמות).

\

נתינת השם "יוסף" לרך הנימול – עשוי למשוך אליו קנאה. כן כתב החיד"א ("מדבר קדמות" י, כח), ואף נתן רמז לדבר: "יוסף" בגימטריה "קנאה".

יוסף הצדיק

יוסף היה מסלסל בשערו, כמנהג הנקבות, משום שבמקור הוא היה אמור להיות נקבה, אלא שהוא התחלף בעת עיבורו מנקבה לזכר (ראה ברכות ס, א). כן כתב בעל "תורי זהב" (פרשת וישב).

\

יוסף הצדיק לא מחל לאחיו על כל אשר הם עוללו לו, ונמצא שהם מתו ללא מחילה, ולכן הגיע העונש הנורא של עשרה הרוגי מלכות. כן כתב "רבנו בחיי" (בראשית, פרשת ויחי).

מפני מה באמת יוסף לא מחל להם? כי הם גזלו ממנו את האפשרות לעסוק בתורה, ומחמת מעשיהם כתרה של תורה הוסר ממנו וניתן ליששכר.

יורד לאומנות חברו

אדם שיורד לאומנותו של חברו – כדאי לו לקחת בחשבון שבבוא היום הוא יכנס למרה שחורה. כך כתב בעל "אך פרי תבואה" (בסופו). הוא מוסיף לספר: "ראיתי איש אחד חייט, והיה יורד לאומן אחר בפרנסתו, ובאותה שנה בא עליו מרה שחורה רח"ל, ובא אצלי ונתן לי כמה זהובים ולא רציתי לקבל רק על תנאי ליתן לאותו אומן שהפסיד".

יחזקאל הנביא

בעבר הרחוק היה עמוד של אש נראה מעל קברו של יחזקאל הנביא. כך היה במשך שנים רבות, עד שבאו למקום אנשי דלא מעלי, ונסתלק עמוד האש. כן כתב רבי פתחיה מרגנשבורג, אחיו של רבנו יצחק הלבן מבעלי התוספות (בספרו "סבוב הרב רבי פתחיה" עמוד 16).

יין

אדם ששותה יין במידה הנכונה ובזמן הנכון – לא יבוא לידי חולי. כן כתב הרשב"ם (בבא בתרא נח, ב).

\

אדם שנתרפא ממחלה, אך עדיין גופו תשוש ואין כוחו עמו – "שתיית יין היא ראש רפואת תשוש הכח; אחר שנחלש מהחולי – היין מחזירו לבריאותו". כן כתב היעב"ץ בהגהותיו (שם).

\

שתיית מים לפני שתיית יין מונעת שכרות מופרזת. כמו כן, אכילת חסה או כרוב תוך כדי שתיה – גם היא מונעת שכרות. כן מבואר בספר "שבילי אמונה" (נתיב רביעי).

\

מתחת לגיל עשרים – היין מזיק. לכן, "אין ראוי להשקות לנער עד עבור עליו עשרים שנה". כן כתבו בעל "מגיד משנה" (בהנהגות) ובעל "שבילי אמונה" (הנתיב החמישי).

\

יין שהופק מגפן מודלית הוא איכותי פחות מיין שהופק מגפן נמוכה. כן כתב רש"י (מנחות פו, ב): "יין שגדל מן הדליות אין יינו יפה, ויין שגדל בגפנים נמוכים יינו יפה".

\

גלי קול מזיקים לאיכות היין, ולכן אין לדבר בשעת עשיית יין. כמו כן, יש להרחיק את תעשיית היין מכל מקור רעש כדי שלא לפוגמו. כן כתב הריב"ש (שו"ת סימן רצו).

לדעתו, מדיני הרחקת נזיקין – חייבים השכנים להרחיק ממקום היקב כל סוג מפעל מרעיש שעלול לפגום את היין.

\

"טבע היין, דאפילו סתום וחתום בחבית במרתף, בזמן דריכת הענבים, אפילו רחוק מאוד, היין שבחבית מתנועע מעצמו, כל זמן שהיין בכוחו, עד שלוש שנים". כן כתב החיד"א בספרו "חומת אנך" (שיר השירים ז, ל).

הוא חוזר וכותב זאת גם בפרשת מטות: "אנו רואים היין שבמרתף מונח בחבית סתומה, ובעת דריכת הענבים, אפילו רחוק מאוד, היין שבחבית מתנועע, והוא פלא".

\

הנחת כלי חרס חדש מלא מים על גבי חבית יין – שומרת על היין שלא יתקלקל. כן מבואר בספר "שבילי אמונה" (הנתיב הרביעי): "הרוצה שלא יתקלקל היין, ישים על פי החבית כלי חרס חדש מלא מים".

יין אדום

אחד מדברי הביקורת שעם ישראל התלונן על המן היה, שהם יכלו לטעום בו רק את טעמו של יין לבן, ולא את טעמו של יין אדום, וזאת למרות שהם חשבו בשעת אכילת המן על טעם יין אדום. זאת כוונת הכתוב – מבאר ה"חת"ם סופר" – "'בין לבן ובין תופל' – טפלו על המן שהוא לבן, שלא היה מורגש בו טעם יין אדום".

יין לבן

יין לבן בריא יותר מיין אדום. כן כתב ה"מרדכי" (פסחים רמז תריא). מסיבה זו – הוא כותב – אם שתה יין אדום ואחר כך הובא לפניו יין לבן, אף אם היין הלבן גרוע יותר מהיין אדום, יש לו לברך על היין הלבן את ברכת הטוב והמטיב, מכיון שיין לבן בריא לגוף יותר מיין אדום.

ים המלח

למרות שמלח המופק מים המלח מזיק לעיניים, ים המלח עצמו מועיל לעיניים, והטובל בו כשעיניו פתוחות מעלה ארוכה לעיניו הפגומות. וכה כתב ה"מאירי" (שבת קח, ב): "אף על פי שבמלח היוצא מימה של סדום אמרו שמסמא את העיניים, הפוכה סדום והפוכים דרכיה, מימיה מרפאין, ומלח היוצא ממנה מסמא".

בסוף דבריו מנמק ה"מאירי" תופעה זו: "אותם מים מרפאין את החולה ומסמאין את הבריא, כדרך הרבה מהדברים הרפואיים".

ימי אהבה; ימי שנאה

לכולם יש גם ימי אהבה וגם ימי שנאה. ההבדל ביניהם הוא, כמה זמנם של כל אחד מהם נמשך. כן כתב בעל "ישמח משה" (אמור, עמוד לג): "אין לך אדם שאין לו שעה, רק ההפרש הוא בין השלם לבלתי שלמים – בהתמדת הטוב".

ימי הבחרות

לדעת ה"מגיד מישרים" (פרשת ויקהל), ימי הבחרות נמשכים עד גיל ארבעים – "חובין דאדם חטי עד ארבעין שנין, דאינון שני בחרות, לא איתפס עלייהו כולי האי כמו האי דחטי בתר ארבעין שנין".

ימות המשיח

בימות המשיח, כל מחשבה שתעלה בלבו של אדם – מיד היא תתבצע ותצא לפועל. כן כתב בעל "מדרש תלפיות" בספרו "ידו בכל": "כשיבוא המשיח תיגדל אז מעלת עם ישראל כל כך, שאם יחשבו איזה מחשבה – יהיה נעשה מזה תיכף מעשה, כגון: אם יחשוב אני רוצה לעוף באויר – אז תיכף יהיו לו כנפים ויעוף למרומי האויר, וכן בכל הדברים שיחשוב – יהיה נעשה מזה מעשה".

ימים נוראים

דרגתו של כל אדם ואדם בעולם הבא נקבעת לפי דרגתו בימים הנוראים. כלומר, לא לפי הזמנים הקלילים והרפויים, וגם לא לפי הזמנים הממוצעים, אלא לפי הזמנים הכי גבוהים ואיכותיים של השנה – הם הימים הנוראים. כן אמר רבי יחזקאל לוינשטיין (הובאו דבריו בספר "כנסת יחזקאל" ימים נוראים עמוד שלח, וכן מבואר בספר "אפיקי איל" עמוד ע).

\

גם אדם שהבכיה גורמת נזק לעיניו – אל ימנע מלבכות בימים הנוראים מחשש שמא ינזקו עיניו, כי מובטח לו שלא יארע לו כל נזק, "וזהו נס נסתר". כן מבואר ב"אלף המגן" (תתקפד, מה).

יממה

בכל רגע נתון משמשים בו זמנית יום ולילה. במקום אחד יום ובמקום אחר לילה. כלומר, אין זמן כל שהוא במשך היממה שבכל כדור הארץ יש רק יום או רק לילה, אלא תמיד יש יום ולילה.

לדעת בעל "המאור" (ראש השנה כב), זו כוונת הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", שבכל זמן יש גם ערב וגם בוקר.

רמז לכך יש גם בכתוב הבא: "ויום ולילה לא ישבותו", כי בכל רגע נתון יש גם יום וגם לילה.

יסורים של אהבה

כל סוג יסורים שבאים על אשה – נחשבים ליסורים של אהבה. במסכת ברכות (ה, א) מובא, שיסורים של אהבה הם יסורים שאין בהם ביטול תורה. נמצא, לפי זה, כי מאחר ואשה פטורה ממצות תלמוד תורה, שוב כל יסוריה יחשבו ליסורים של אהבה. כן אמר הגאון רבי חיים קנייבסקי.

יעב"ץ

חמשה אנשים בתולדות עם ישראל מכונים יעב"ץ:

א. מוזכר בדברי הימים (ד, ט).

ב. מוזכר ביומא (פ, א).

ג. בנו של ה"חכם צבי", שראשי התיבות של שמו הם: יעקב עמדין בן צבי – ראשי תיבות "יעב"ץ", וכך הוא היה חותם את שמו, וכך הוא גם קרא לספרו – "שאילת יעב"ץ".

ד. החסיד יעב"ץ.

ה. רבי יעקב בן צור, מגדולי חכמי מרוקו.

יעד

אדם שהציב לעצמו יעד והוא רוצה להשיגו – "דרוש לזה דעה חזקה והחלטה בטוחה שלא יזיז ממנו בשום אופן, ולא יפחד אותו שום דבר, ולא יעכב אותו שום ענין עד שישיג חפצו. ואם אינו בטוח בנפשו ויעלה בלבו ספיקות, יחלש אומץ רוחו ואין לו עוד תקוה לגמור מלאכתו, כי כאשר יתגנב אל לבו שום ספק – כבר התחיל נפילתו". כן מבואר בספר "נר ישראל" (פרשת בא).

יעל

יעל היא בעל חיים אכזרי ביותר. במסכת בבא בתרא (טז, א) מובא, כי כאשר היעל מרגישה שהגיע זמנה ללדת, היא עולה לראש ההר כדי ללדת את הוולד לתוך התהום. הקב"ה – ברוב רחמיו – באותו הרגע מזמין אל מתחת לוולד נשר כדי שהוולד יפול עליו ולא יתרסק למוות. הנשר לוקח את הוולד בכנפיו ומניחו לפני אמו.

הגמרא (שם) מציינת את ההשגחה הפרטית שמלווה את הוולדות: "ואלמלי הנשר מקדים רגע אחד או מתאחר רגע אחד – מיד מת".

יען, בת יענה

בת היענה אינה דוגרת על ביציה, אלא מניחה אותם בחול ומביטה עליהם מרחוק. הבטה זו מחממת את הביצים ומפרה אותם.

בת היענה נקראת גם "יען" מלשון עין, כי בעיניה קיים כח רב עוצמה. כן כתב האריז"ל ("עץ חיים" שער ח, פרק א, בשם הראשונים).

יעקב אבינו

קח את כל ימי חייו של יעקב אבינו, חשבם אחד לאחד, ותמצא, שאפילו יום אחד הוא לא ישב בשלוה. כן כתב היעב"ץ (בסידורו "בית יעקב" בהנהגת תלמוד תורה): "אין צדיק בעולם שסבל יותר מיעקב, והיו כל ימיו חיי צער כנודע; ואמרו, היודע לחשב שנותיו של יעקב, ימצא, שלא ישב יום אחד בשלוה".

יציאת נשמה

רעשים עשויים למנוע את הנשמה לצאת מהגוף. גם מלח בפה עשוי לעכב את יציאת הנפש. כן כתב ה"שולחן ערוך" (יו"ד שלט, א). והוסיף הרמ"א (שם): "אם יש דבר שגורם עיכוב יציאת הנפש, כגון שיש סמוך לאותו בית קול דופק, כגון חוטב עצים, או שיש מלח על לשונו, ואלו מעכבים יציאת הנפש – מותר להסירו משם, ואין בזה מעשה כלל, אלא שמסיר המונע".

יצר הטוב; יצר הרע

אדם שמסופק על עשיית דבר מסויים האם הוא מעשה מצוה או שמא הוא מעשה עבירה, האם מקורו מהיצר הטוב או שמא מהיצר הרע – עליו להתבונן, האם הרצון לעשיית הדבר לא ינוח ולא ישקוט והוא חוזר ונעור ללא הפוגה, או שמא הרצון עולה במחשבתו פעם או פעמיים ונעלם ללא שוב.

אם הרצון לעשיית הדבר הוא תמידי ללא הפוגה – דע לך, כי מקורו מן היצר הרע, אשר לא ינוח ולא ישקוט עד אשר יביאך לידי עבירה; אך אם הרצון לעשיית הדבר עולה במחשבתך פעם או פעמיים בלבד – סימן שהוא מצד היצר הטוב, "שאומר לאדם פעם אחת או ב' פעמים, ואם אינו שומע – אזי שוב אינו תובע יותר". כן כתב בעל "דביר המוצנע" (סוף פרשת בראשית).

יצר הרע

היכן שוכן היצר הרע בתוך גופו של אדם? כותב הגר"א (בפירושו למגילת אסתר א, ב) בשם ה"זוהר": "משכן היצר הרע וכוחותיו הוא בחלב ודם, ולפיכך אסור לאוכלן".

\

אדם שמתגבר על יצרו הרע לחלוטין במשך שש שנים רצופות – שוב הוא לא ישלוט עליו יותר. כן כתב בעל "באר מים חיים" (משפטים צא, ב), בשם ספר "הקנה": "מי שיתרחק עצמו מתאות הנאות הגופניות כאשר יוכל עד קצה האחרון להיות רק פת במלח תאכל וכו' משך ששה שנים רצופים – אז שוב לא יירא ולא יפחד מגירוי היצר הרע עוד להיות מן המתאוים בעם להתמשך אחרי היצר הרע, אף כי יאכל אחר ששה שנים".

\

עצה להתגברות על היצר הרע: "והעצה לזה, שישים אל לבו בעת התגברות התאווה והחמדה עליו – לזכור האיך שעד עתה היה טוב וישר לפני אלקים במידות ומעשים טובים והרגיש חיות דקדושה, ועתה עבור תאווה המגונה בשעה קלה יפסיד כל זה ח"ו". כן מבואר ב"מגן אברהם" (פרשת מקץ).

\

אם לא היה קיים היצר הרע – לא היתה שום תשוקה בעולם, ואפילו לא תשוקה לרוחניות. כן מבואר ב"תורת המגיד" (ואתחנן רב): "כל התאוות שיש לאדם, אף בדברים המותרים, הוא נמשך מפאת היצר הרע; ואפילו זה ההתחשקות שיש לאדם לתורה או לעשיית מצוה – זו ההתחשקות נמשכת מפאת היצר הרע, ואלמלא היצר הרע – לא היה לאדם שום התחשקות, ולכן אמר ב'זוהר', דאלמלא יצר הרע – חדוותא דשמעתתא לא הוי".

\

כוחו של היצר הרע רב יותר בחוץ לארץ מאשר בארץ ישראל. כן כתב המהרש"א (נדרים כב, א).

לדעות אחרות, אדרבה, בארץ ישראל שליטת היצר גדולה יותר, לפי שארץ ישראל קדושה יותר, וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

לדעה זו, האחרונה, היצר הרע שולט בירושלים יותר מכל העולם, לפי שהיא קדושה יותר מכל הארצות. זו כוונת הפסוק (זכריה ג, ב): "יגער ה' בך השטן, ויגער ה' בך הבוחר בירושלים", כאשר הכוונה לשטן שהוא בוחר בירושלים מפני גודל קדושתה.

יצר הרע שלאחר נס גלוי

ישנו מלאך מיוחד בשמים שנברא לאחר עשיית נס, שכל מטרתו להשכיח את כל ההרגשים הנפשיים המתעוררים בלב האדם לאחר שאירע לו נס. או – כלשון הגר"ש ברעוודה – "יש יצר הרע מיוחד הקרוי 'יצר הרע שלאחר נס גלוי', שכל יעודו להחליש את האדם שלא יתפעל מהנס שאירע עמו ויתעורר לעשיית תשובה". כן אמר בעל ה"חזון איש" להגר"ש ברעוודה.

יראת שמים

אדם שמשתוקק להיות ירא שמים למרות הגורמים המונעים זאת בעדו – יקפיד בכל יכולתו לקיים מצות קימה בפני תלמידי חכמים ולעמוד ממקומו כל אימת שיראה תלמיד חכם. כן מבואר ב"מדרש תנחומא" (בהעלותך, פרק יא).

גם הקפדה על אמירת מאה ברכות כדת וכהלכה מידי יום ביומו, מסוגלת מאוד להביא את המברך לדרגות גבוהות ביראת שמים. כן כתב בעל ה"אמרי אמת" (ליקוטים, עמוד קטז).

\

ברכה הכוללת את כל הברכות שבעולם היא לזכות ליראת שמים. כן כתב החיד"א בספרו "יוסף תהלות" (מזמור קכח): "הרוצה לברך לחברו או את בנו – אין צריך להאריך לברכו בעושר וכבוד ושלוה, רק כה יברך: 'תהיה ירא שמים', וזו ברכה הכוללת הכל, דכיון שהוא ירא שמים – ממילא יזכה לכל הברכות הכתובות, וזה שנאמר: 'הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'', דדא ביה – כולה ביה".

\

אדם שאשתו אינה מצייתת לדבריו ולא נשמעת לו – סימן שאינו ירא שמים, שהרי אדם שהוא ירא שמים – דבריו נשמעים. כן כתב בעל "חסד לאברהם" (עמוד שלט).