הפלא ופלא - אות כ - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

כ

כאב

דרכו של עולם, שכאשר כואב – נוגעים במקום הכאב. זוהי טעות המעכבת את ריפוי המחלה. הרוצה להתרפאות – לא יגע כלל במקום הכאב. כן מבואר בספר "שיח זקנים" (ח"ב עמוד קצ).

כידוע, הרב מטשעבין סבל מכאבים עזים בכבד, והמהרי"ד מבעלזא אמר לו את העצה הנ"ל, ונהג כן ונתרפא ("שר התורה" עמוד 669).

\

אדם שחלה במחלה כל שהיא, אפילו במחלה קלה, ככאב ראש וכדומה – יהא רגיל לומר בכל עת ובכל שעה בכוונה: "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי. רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונוושעה כי תהלתנו אתה". "וזה תועלת גדול לרפואה". כן כתב בעל "זר זהב" (בסוף סידור "ישועות ישראל").

כבוד

הכבוד נוגס נתחים כבדים מהעולם הבא, הרבה יותר מתאוות אחרות. כן מבואר בספר "כתר ראש" (קלז) בשם הגר"א: "כבוד המדומה זו מידה רעה; ואינו דומה הנכיון בעולם הבא עבור הנאה גולמית של מעדנים, מהנכיון עבור כבוד, שהוא הנאה רוחנית". בהמשך הוא כותב: "לא יתכן שינכו עולם הבא בשביל תרנגולת שאני אוכל, שזה גשמי וזה רוחני, אבל אני ירא שינוכה לי בעבור הכבוד שיש לי, שזה גם כן רוחני".

כבוד; בזיון

אדם שמקפיד לברך את ברכות הנהנין בנחת, ומתוך התבוננות בתוכן הברכה – עליו נאמר: "כי מכבדי אכבד", "ומובטח לו שיהיה מכובד בעיני הבריות". מאידך, המזלזל בברכות הנהנין, עליו נאמר: "ובוזי יקלו" ("רב האי גאון". וכן מבואר ב"זוהר" פרשת עקב דף רעא, א).

כבוד האשה

משה רבנו לא סלח לשבט שמעון על הפגיעה בכבוד אשתו – צפורה. זמרי, שהיה משבט שמעון, אמר למשה: "בת יתרו – מי התירה לך?". היתה זו פגיעה קשה בכבוד אשתו, וכיון שהשבט לא ביקש את מחילתו – משה הקפיד עליהם ולא בירכם לפני מותו. כן מבואר בספר "פרקי תורה" (פרשת וזאת הברכה).

כבוד הבעל

אשה שמכעיסה את בעלה – צריכה להתענות שלושים יום. ואם תוך כדי כעס היא הכתה את בעלה – "אז תתענה ארבעים יום בשנה אחת". כן כתב בעל "שלטי גיבורים" (הו"ד "במרדכי" ב"ק פרק החובל דף נ מדפי הספר).

כבוד שבת

העמל והטרחה לצורך הכנת הבית והמאכלים לכבוד שבת קודש – הם חשובים ועדיפים יותר מ-1000 תעניות. ואם כתוצאה מהעמל והטירחה לכבוד שבת ניגרת ממנו זיעה – הקב"ה מוחק את כל עוונותיו (מדרש תנחומא בראשית ג; "מחזיק ברכה" ל"חיד"א" בשם "כוונות האר"י"; "שערי תשובה" סימן רנ, ס"ק א).

כדור הארץ

מבנה העולם הוא עגול, משום שיסודותיו בנויים על התורה, ואם ישאר העולם רגע אחד ללא תורה הוא מיד יחרב. לכן העולם נברא עגול, כדי שלא תהיינה שעות היום והלילה שוות בכל כדור הארץ, וכשבחלק אחד ינומו את שנתם, בחלקו השני של כדור הארץ יעסקו בתורה, וכך לא יווצר מצב שבו העולם יהיה ריק מתורה. כן כתב רבי חיים מוולוז'ין ("נפש החיים" שער ד, פרק כה).

כהן

עזים שבאומות – ישראל. עזים שבישראל – כהנים. כן כתב המהר"ל בחידושי אגדות (קידושין ע, ב): "כמו שישראל הם העזים שבאומות, כך הכהן עז שבישראל, והטעם: כי כל הנוטה אל החומר הוא מתפעל ואינו עז. ישראל אשר הם נבדלים מהחומר – יש בהם כח עזות, כמו האש שהוא פועל בתוקף. וכן הכהנים שהם עוד יותר קדושים, הם עוד יותר רחוקים מן החומר, ולפיכך יש בהם עזות מצח יותר, ואינם מתפעלים משום אדם, כדרך העז שאינו מתפעל".

\

כהנים בטבעם הם בעלי מריבה. כן כתב בעל "ישמח משה" (אמור ד, כד): "'אמור אל הכהנים' – אף שהם בעלי מריבה בטבע, כמו שנאמר: 'ועמך כמריבי כהן', מכל מקום יהיה 'בני אהרן' ויגברו על טבעם ויהיו מתדמין לאהרן אוהבי שלום ורודפי שלום".

יתר על כן: כהנים בטבעם הם שופכי דמים. כן כתב בעל "דברי שאול" (פנחס): "הנה הכהנים קפדנים הם, ויש להם בטבעם לשפוך דם, ועל כן ניתן להם העבודה שימלאו ידם לה'".

\

אין לכהנים לחשוש מצרעת מדבקת ומשאר מחלות מדבקות, מפני שהם מושגחים בפרטיות יותר מכלל ישראל, ומחלות מדבקות מסוכנות רק לנעדרי השגחה פרטית ברמה כזו. כן כתב בעל "משך חכמה" (ויקרא מצורע).

\

עצה לאריכות ימים ושנים: לכבד כהנים. כן כתב בעל "אגרא דכלה" (פנחס עא, ב): "הנה תתבונן ב'שולחן ערוך' (סימן קסז, יד) פסק הרמ"א: אם הכהן תלמיד חכם – טוב להקדימו, הגם שיש תלמיד חכם גדול ממנו. וכתב ה'מגן אברהם': ומאריך ימים בכך. והנה סוד ה' ליראיו כי 'אורך ימים בימינה' כתיב, דהיינו בהתכבד לכהן שהוא ימין כנודע".

\

דבר בדוק הוא, כי כל אדם שמשתמש בכהן בהשתמשויות שאינן לכבוד הכהונה – אינו רואה סימן ברכה בענייניו. כך הורה הנסיון. כך שמענו וכך ראינו. כן כתב בעל "כנסת הגדולה" (או"ח בהגהות "בית יוסף" אות לא).

\

אליהו הנביא נגלה לרב האי גאון, והצביע על קבוצה גדולה של כהנים שהתקבצה סביב הר הזיתים כמנהגם מידי חג הסוכות, ואמר לו: דע לך, כי מכל הקבוצה הגדולה הזו, רק אחד מהם בלבד הוא כהן אמיתי. כך מסופר ב"אוצר הגאונים" (סוף סוכה).

קל וחומר בזמנינו, מחמת רוב הגלויות והצרות שעברו על ראשינו, אין וודאות לייחוסם של הכהנים. משום כך – כותב בעל "שאלת יעב"ץ" (סימן קנה) – ראוי שהכהן יחזיר את הכסף לאבי הבן לאחר הפדיון.

כהן גדול

כהן גדול שנמשך בשמן המשחה – בו ברגע הוא גבה ונתיפה. כן מפורש ב"ילקוט שמעוני" (תהלים רמז תשנ): "שמכיון ששמן המשחה היה יורד עליו, אם היה קצור – היה מאריך, אם היה שחור – היה מתלבן, ואם היו פניו רעות – היו משחקות".

לא זו בלבד, אלא בו ברגע שמידת גופו של הכהן הגדול גדלה – גם בגדיו גדלו ותאמו למידת גופו החדשה. כן כתב רבי יהונתן אייבשיץ ("תפארת יהונתן" שמות, תצוה, ד"ה ועשית בגדי קודש).

\

לא רק הנביאים היו יודעים ומגידים לישראל את עוונותיהם ומעשיהם, אלא גם הכהנים הגדולים היו יודעים מה מעשיו וחטאיו של כל אחד מישראל, והם נתנו לכל אחד ואחד עצה ומסילה כיצד לעבוד את ה', כל אחד לפי דרכו. כן כתב הגר"א (משלי כז, ט).

\

קולו של הכהן הגדול היה כה אדיר וחזק, שהיה נשמע עד העיר יריחו, שהיתה רחוקה עשר פרסאות מירושלים. כן מבואר במסכת יומא (לט, ב).

כאשר עם ישראל היו עונים "אמן" או "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" אחר ברכתו של הכהן הגדול – עופות השמים שהיו מעליהם היו נופלים לארץ מעוצמת הקול האדיר. כן מבואר בסידור היעב"ץ (סדר עבודה במקדש, דף שלה, ב) על פי עדותו של בן נכר רומי שראה זאת במו עיניו.

\

לכהן גדול אסור לשאת אלמנה. הסיבה לכך היא, משום שחוששים שמא הכהן הגדול יתן עיניו באשת איש מסויימת, ובעת הזכירו את השם המפורש ביום הכיפורים בכניסתו לקודש הקדשים – הוא יתכוין להמית את בעל האשה כדי שיוכל לישאנה; משום כך אסרה התורה על הכהן הגדול לשאת אלמנה, "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה".

כהנת

אדם שנושא אשה ממשפחת כהונה, אם הוא ישכיל להזהר בכבודה, הוא יצליח בכל אשר יפנה. כן כתב רבי אליעזר פאפו, בעל "פלא יועץ", בספרו "חסד לאלפים": "שמעתי, שהנושא כהנת צריך להיזהר מאוד בכבודה, ואז יצליח ואז ישכיל".

כויה

אש סופגת כויות. ולכן, אדם שנכווה מאש, יקרב – ככל שניתן – את מקום הכוויה לאש. כן כתב בעל "אבני פז" (או"ח סימן סב): "דרך הטבע, כאשר האדם אשר נכווה ידו מן האש, רפואתו שיסמוך מקום כוויתו סמוך לאש, ואז מושך האש החום של הכוויה אצלו ונתרפא בזה".

\

אדם שנכווה באש או במים רותחים – יאמר מיד לאחר שנכווה: "יברכך ה' וישמרך" – שלוש פעמים, "יאר ה' פניו אליך ויחונך" – שלוש פעמים, "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" – שלוש פעמים. "וזה בדוק ומנוסה". כן כתב החיד"א בספרו "כף אחת" ובספרו "עבודת הקודש".

כוכבים

להבדיל מן השמש שמאירה רק ביום, ולהבדיל מן הירח שמאיר רק בלילה, הרי שהכוכבים מאירים גם בלילה וגם ביום באותה מידה.

ראיה לדבר: "אם יירד אדם בבור עמוק אפילו בחצי היום וישא משם עיניו לשמים – יראה הכוכבים". כן כתבו בעל "שבט מוסר" (פרק יא) ובעל "משנה למלך" (פרשת דברים).

\

לכוכבים יש נפש, דעה והשכל, עוד יותר משיש לבני אדם. כן מפורש ברמב"ם (יסודי התורה ג, ט): "כל הכוכבים והגלגלים כולם בעלי נפש ודעה והשכל והם חיים ועומדים ומכירים את מי שאמר והיה העולם. וכשם שמכירים את הקב"ה, כך מכירים את עצמם ומכירים את המלאכים שלמעלה מהם. ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם".

כוסו של אליהו

גדולי ישראל היו נותנים לשתות מעט מכוסו של אליהו – כוס חמישית – לחולים במחלות קשות. בספר "זכור לאברהם" מסופר על אחד הגדולים שהשקה חולה במחלה הידועה מכוסו של אליהו, ותוך פרק זמן קצר ביותר המחלה נעלמה. כן מבואר בהגדה של פסח "נחלת אריה" (עמ' שלח).

כוש

כל הבאים מארץ כוש הם משבט דן ללא כל ספק, ודינם כתינוקות שנשבו. כן כתב הרדב"ז (שו"ת ח"ח סימן קעט): "אלו הבאים מארץ כוש, הם משבט דן בלי ספק, ומפני שלא היו ביניהם חכמים בעלי קבלה – תפסו להם פשטי הכתובים, אבל אם היו מלמדים אותם – לא היו פוקרין בדברי רז"ל, והוי כתינוק שנשבה לבין הגוים".

כיבוד אב ואם

ה' טבע טבע בבריאה, כי כל אדם שיכבד את הוריו – גם בניו יכבדוהו, שכן טבע זה, של כיבוד הורים, עובר לבנים בירושה. כן כתב ה"אור החיים" על הפסוק "איש אמו ואביו תראו".

כיבוש

עצה לכבישת עיר: "כשצרים על עיר לתופשה – אין מקיפים אותה מארבע רוחותיה, אלא משלוש רוחותיה, ומניחים מקום לברוח לכל מי שירצה להמלט". כן לשון הרמב"ם (מלכים ו, ז). וביאר בעל "תולדות אדם" (ח"ב, פ"ג): "מצאתי טעם נכון, כי באמת היתה זאת תחבולה נפלאה ותועלת גדולה להצרים על עיר, כדי שאנשי העיר לא יתייאשו מן החיים, כי אם היו מתייאשים מחייהם היו נלחמים בחוזקה והיו עושים רעות רבות, יען וביען האיש המתייאש במלחמה מחייו הוא כאיש חולה המתייאש מן התרופה אשר לא ישמור עוד לפיו מחסום מכל אשר יתאווה, אבל כשיש להם פתח לברוח – היא סיבה גדולה שיתייאשו מהמלחמה, ואז יהיה בנקל להצרים לכבוש את העיר".

כיור

המים החיים שניתנו בכיור לצורך קידוש ידיים ורגליים – מעולם לא פסקו, לא חסרו ולא הסריחו. כן מפורש ב"תרגום יונתן" (שמות מ, ל).

כינויי שמות

ראשונים רבים נקראו בשם אחר ממה שקראום הוריהם בברית. שמם החדש הוא כינוי שהוזכר בפסוק שבו מוזכר שמם.

כך, למשל, שמו של רבנו תם היה רבי יעקב בן רבי מאיר, שהיה חתנו של רש"י. הכינוי "רבנו תם" הוא על פי הפסוק (בראשית כה, כז): "ויעקב איש תם".

כך גם שמו של רבנו יקיר היה רבי אפרים. הוא כונה רבנו יקיר על שם הפסוק (ירמיה לא, יט): "הבן יקיר לי אפרים".

גם שמו של אחד מגדולי הראשונים, רבנו פורת, היה רבנו יוסף. הוא כונה רבנו פורת על שם הפסוק (בראשית מט, כב): "בן פורת יוסף".

כיסוי הדם

החיות זכו שתקויים בהם מצות כיסוי הדם ולא הבהמות. הסיבה לכך היא, משום מעשה שהיה: בעת אשר רבקה ראתה את יצחק, היא הפילה את עצמה מן הגמל וכתוצאה מכך נשרו בתוליה. יצחק חשד באליעזר שבא על רבקה ולכן אין לה בתולים. אליעזר סיפר ליצחק את כל אשר קרה ואף הראה לו את מקום הנפילה מהגמל. בהגיעם למקום הנפילה הם ראו את חיות השדה סובבים סביב דם בתולי רבקה ושומרים עליו. בשכר זאת הם זכו למצות כיסוי הדם ("כלבו" סימן קח).

העופות זכו למצות כיסוי הדם, משום שהם לימדו את אדם הראשון כיצד לקבור את הבל, וזאת על ידי שעוף אחד קבר עוף אחר באדמה מול עיני אדם ראשון (מדרש תנחומא פרק י).

כל נדרי

מקובלנו, כי בליל כל נדרי "באים הנשמות לבית הכנסת לתקן נפשותם ולסייע לנפשותינו". כן כתבו בעל "מגן אברהם" (תרכא, ו) ובעל "שער יששכר" בשם המדרש.

לדעות אחרות, גם "נשמות האבות מצטרפין עמנו בבית הכנסת בתפילותינו". כן כתב בעל "חת"ם סופר" (דף שנ).

\

מקובלנו מהאר"י ז"ל, כי במה שמחבקים ומנשקים את ספר התורה בליל כל נדרי מתוך חרטה על העבר – מתקנים את חטאת נעורים. כן כתבו בעל "אלף המגן" (תריט, יח, בשם כתבי האר"י) ובעל "ערבי נחל".

כמו כן, "על ידי הוצאת ספר תורה בחיבוק ונישוק בליל כל נדרי – מתקנים מה שפגמו בנדרים ושבועות" (שם, ו"גנזי יוסף").

\

אדם שמברך את ברכת שהחיינו בכניסת היום הקדוש ברתת ובזיע ובכוונה – מובטח לו שיחיה לשנה הבאה. כן מובא בספר "ברכת מועדיך לחיים" (בהקדמה לחלק ב).

כלב

קיימת תכונה בכלב, שהוא מוכן למסור את חייו למען בעליו. "כלב", נוטריקון: "כולו לב", כי הוא נותן את כל לבו למען בעליו (מהרש"א סנהדרין צז, א).

חז"ל מספרים על רועים שחלבו חלב ולא שמו את לבם לעובדה שנחש התקרב לצלוחית החלב והוריק את ארסו לתוכה. כאשר הרועים רצו לשתות מהחלב, הכלב נבח בכל כוחותיו. הרועים לא הבינו מה פשר הנביחות ונגשו לשתות מהחלב. בראות הכלב זאת, הקדים לשתות את החלב ומת. הרועים קברו את הכלב והניחו מצבה על קברו וקרו לה "נפש הכלב". כן מפורש ב"פסיקתא דרב כהנא" (פרשתא י) ובתלמוד ירושלמי (תרומות דף מד, א).

\

אדם שמתעסק עם כלבים וחושב עליהם – נהיה עז פנים וקשה עורף כמותם. כן מבואר בספר ה"חינוך" (מצוה תקעא): "טעם מחיר הכלב, כי הכלבים ידוע שהן עזי נפש, ושמא מתוך חשבו בהן ובטבען – החזק תחזק נפשו ותקשה ערפו מהנחם על חטאיו כאשר ראוי לו".

\

"יש כלב מריח פסיעות הגנב עד שתופסו". כן כתב ה"רוקח" (פרשת בא יא, ז). הכלב יכול לאתר את הגנב לפי ריחו, גם אם הגנב נמצא בין אלפי איש. כמו כן, הוא יכול לאתר את החפץ הנגנב, גם אם הוא טמון עמוק באדמה. כן כתב רבי יהודה חסיד (בספרו "אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות" עמוד קכט).

\

יש זמן שבו אין להכות כלבים. אימתי? בחג הפסח, ובפרט ביום ראשון של פסח, ובחוץ לארץ – אף ביום שני. הסיבה לכך היא, משום שבליל פסח ביציאת מצרים נאמר (שמות יא, ב): "לא יחרץ כלב לשונו", והם שמרו על ציווי ה' באותו לילה ("בן איש חי" פרשת צו אות לט).

\

בכל בעלי החיים אין הבדל בין הנולדים ראשונה לנולדים אחריהם, פרט לכלב, שהראשון שנולד משתגע בקלות ומזיק לבריות. כן מבואר בספר "שער השמים" (מאמר ד, שער א): "כל בעלי חיים שווים בטבעם, הנולדים ראשונה לנולדים אחרי כן, לבד מין הכלב, כי הנולדים ראשונה ישתגעו בנקל, ועל כן משליכים אותם למים, ובארץ אינדיאה הוא מפורסם וידוע משאר ארצות, כי הנולדים ראשונה הם כחיות רעות מזיקות לבני אדם, ועל כן יאסרו אותם".

\

הכלב משהה את אכילתו במעיו במשך שלושה ימים. הסיבה לכך היא, מכיון שמצואת כלבים מעבדים עורות לספרי תורה, תפילין ומזוזות, לכן ברא ה' את הכלב באופן שישהה את אכילתו במעיו שלושה ימים, כדי שבצואה לא יהיה עיפוש וריח רע. כן כתב בעל "שפתי רננות" (שנת תכ).

\

הבעל חיים היחידי שנקשר בשלשלת על ידי בעליו הוא הכלב. הכלב נענש בבזיון זה, משום שהוא שימש בתיבה, זמן בו כל העולם היה שרוי בצער. כן כתב ה"יד רמ"ה" (סנהדרין קח, ב)

כלב שוטה

כלב שוטה הוא כלב מסוכן. כיצד ניתן להבחין בכלב אם הוא שוטה? "כלב שוטה – פיו פתוח, רירו יורד, אזניו סרוחות, זנבו נתון בין שתי ירכותיו, מהלך לצדדין והכלבים נובחין בו, ויש אומרים: אף הוא נובח ואין קולו נשמע". כן מבואר במסכת יומא (פג, ב).

כלה וחמותה

על השנאה העצומה שיש בין כלה וחמותה – כתב הרמב"ן (חולין סב, ב, ד"ה ואני אומר): "אם ידור גדי עם נמר – תדור כלה עם חמותה".

חז"ל מספרים על אשה שאמרה לכלתה שתמשח את עצמה בשמן אפרסמון. לאחר שכלתה עשתה כבקשתה, היא חזרה ובקשה מכלתה שתדליק את הנר. הכלה עשתה כבקשתה, והאש נתפסה בשמן ושרפה את הכלה (שבת כו, א). ללמדך, עד להיכן שנאת חמות לכלתה יכולה להוביל.

כלי אכילה

קבלה מהמהר"ם שיק, כי אל לו לאדם לשחק בסכינים ומזלגות ושאר כלי אכילה, וכל העושה זאת פוגם בפרנסתו ואף מונעה לחלוטין. כן מובא ב"ארץ צבי" (סימן נא).

כלי זכוכית

שבירת כלי זכוכית בתוך הבית – היא סימן טוב לבני הבית. כן כתב בעל "אוצר יד החיים" (אות צב) בשם ה"שיטה מקובצת": "מה שאומרים העולם בנשבר זכוכית בתוך הבית שזה סימן טוב, כן הוא להדיא בשימ"ק מעילה יז, ב".

כליות

מקור "כח גברא" הוא בכליות. כן כתב ה"אבן עזרא" (שמות כט, יג): "כליות, מגזירת נכספה וגם כלתה נפשי, כי שם כח התאוה למשגל".

בספר "תורת המגיד" (פנחס, קצד) מובא: "נודע, כי כליות יועצות, ונודע פעולתן בגשמיות לבשל הזרע שיהיה יורה כחץ, וכנגדו ברוחניות לייעץ איך יהיה ענין המחשבה, ועל ידו נמשכת המחשבה כהוגן".

כניסת שבת

מתי הוא הזמן המדוייק בו נכנסת השבת בשמים. כידוע, השבת אינה נכנסת בו זמנית לכל יושבי תבל, וכאשר בחלק אחד של כדור הארץ נכנסת שבת, בחלק אחר עדיין חול. ומכאן שאלו הקדמונים, כפי איזה חלק בכדור הארץ נוהגים בשמים? נמנו וגמרו, "שהמקום האמיתי הוא ירושלים, שהוא באמצע העולם". כן כתב החיד"א בספרו "פני דוד" (פרשת תשא, אות ז).

כניעה

לעולם כניעת אשה לבעלה תלויה אך ורק במצבו הרוחני של בעלה, באופן תמידי, ללא יוצא מן הכלל. כן כתב בעל "ערבי נחל" (חיי שרה מג, א): "דרכי האיש תלויות במעשיו הטובים, ולפעמים ייצא מן הכלל, כי לפעמים יש צדיקים אשר אין דרכם מצליח וכן להיפך. וענין זה של הכנע אשה לבעלה – לא ייצא לעולם מהכלל ותלוי תמיד בצדקת האיש".

כך גם מבואר בספר "חסד לאברהם" (עמוד שלט), כי אדם שאשתו אינה מצייתת לדבריו ולא נשמעת לו – אות וסימן שאינו ירא שמים, שהרי אדם שהוא ירא שמים – דבריו נשמעים".

כסא שלמה

שלמה המלך, החכם מכל אדם, רצה לפסוק בדיני ממונות שלא על פי עדים, כמבואר במסכת ראש השנה (כא, ב).

בחכמתו הרבה הוא בנה כסא עם מנגנון מיוחד, הבודק את מהימנות בעלי הדין שבאו לפניו להתדיין, ואם אחד מהם היה משקר, היו גלגלי הכסא מתחילים לנוע ולהפעיל את החיות שהיו קבועות בכסא, וכך ידע שלמה שהוא אינו דובר אמת, כמבואר ב"זוהר" פרשת יתרו (דף עח, א).

אך יצאה בת קול משמים ואמרה לו, כי אין להכריע אלא על פי עדים בלבד, ולא על פי כל גורם אחר.

כעס

כעס שנמצא בלבו של אדם – מהווה סכנה חמורה לבריאותו, וכל רגע שמשהה את כעסו – הנזק גובר. לכן יש למהר ולהוציאו החוצה. כן כתב בעל "ענף יוסף" (עין יעקב, ברכות סב, א): "אם נתעורר כעס – לא יחזיק בלבבו, כי סכנה עצומה. ומנהג חכמים, שהיו הולכים במקום צנוע לפלוט כעסם על עצים ואבנים, שלא תפליט באברים הפנמיים ויסתכן ח"ו, ועל זה אמרו: 'עד דריתחא קדרך שפוך ולא תבליע'".

\

נזק גופני עצום נגרם לאדם על ידי כעסו. "על ידי הכעס, החום הטבעי מתגבר ושורף המאכל, ואינו נעכל עיכול הראוי, ומתוך כך אינו יכול לצאת מהרה מן הגוף, ובא לידי תחתוניות". כן כתב ה"שיטה מקובצת" (נדרים כב, א).

\

כאשר אדם כועס, המרה נכנסת לפעולה הגורמת להרגעת הכעס. כיצד? "כבד כועס – מרה זורקת בו טיפה ומניחתו" (ברכות סא, ב).

מעשה באדם שמרתו נפגעה, והיה מרבה לכעוס כעס רב מבלי יכולת להרגע, מכיון שהמרה לא יכלה להוציא את הטיפה המרגיעה את הכעס ("פחד יצחק", ערך כליות יועצות).

\

בשעה שאדם כועס – שני גידי הלב ניצבים בצורת שתי וערב. כן מבואר בספר "חמדת יהודה" (עמוד תלט) בשם ספר "ברכה והצלחה" (ח"ב, אות טו): "שמעתי בשם צדיק אחד, ששני גידים יש בלב, וכאשר אדם כועס – ניצבים בצורת שתי וערב".

\

מי שמביט בפניו של אדם שכועס – משכח את תלמודו, מוסיף טפשות, וניזוק ממלאך חבלה שנוצר על ידי הכעס. כן מבואר במסכת נדרים (כב, א), בספר "חסידים" (סימן תתשכו) ובספר "שבט מוסר" (עמוד קכז).

\

בשעה שאדם כועס – מסתלקת ממנו הנפש הקדושה. כן כתב בעל "מאור ושמש" (תזריע שכז): "וחוש הראות רואה, שבשעת הכעס נעשה אדם לבן ביותר והולך ממנו כל אדמימות שבפניו, וזהו סימן הסתלקות הנפש הקדושה".

\

אם אדם מטיח בך דברים קשים, ואתה מעוניין לשכח את כעסו – העצה הטובה ביותר היא, שכאשר הוא מטיח את דבריו, אל תביט בפניו. אם תנהג כן – תוך שניות תחזה כיצד חמתו שוככת. כן מבואר בספר "ראש יוסף" (עמוד תתלא).

\

אדם שחש שהוא עומד לכעוס על הזולת בדברו עמו, שיביט בשתי הציציות שלפניו, "והשם יתברך יצילהו". כן מבואר ב"אזהרות והנהגות" מבעל "בני יששכר".

\

לאחר שאדם מילא את כריסו באכילה ושתיה – יזהר מאוד שלא לכעוס, שכן הכעס בעת הזאת יכול לבקוע את כריסו. כן אמר אליהו הנביא לרבי נתן (גיטין ע, א).

כף יד

כל בני האדם שחיו לפני נח, נולדו עם כפות ידיים עשויות מקשה אחת, ללא חלוקה לאצבעות. נח היה הראשון שכפות ידיו היו ככפות ידינו, עם אצבעות מחולקות. כן כתב בעל "פענח רזא" (פרשת בראשית).

כפוי טובה

אדם שמשלם רעה תחת טובה – אין לו תקנה לעולם, וה' ישלם לו כמידתו גם לאחר שייטיב את דרכיו וישוב בתשובה. כן כתב ה"מלבי"ם" (משלי יז, יג): "משיב רעה תחת טובה – ה' משלם מדה כנגד מדה, והגם כי האדם המריע יכול לשוב מדרכו, המשלם רעה תחת טובה יתן לו ה' כמדתו, שגם אם ישוב ויעשה טוב – ישלם לו ה' רעה תחת טובה, והרעה לא תמוש מביתו גם בעת ייטיב מעשיו".

כפר דכריא

בעבר היה קיים כפר שהיה מסוגל ללידת זכרים, כלומר, שכל הנשים שהתגוררו בו ילדו זכרים. אשה שרצתה ללדת נקבה – היתה יוצאת מחוץ לעיר ויולדת נקבה. כמו כן, אשה ממקום אחר שרצתה ללדת זכר – היתה באה לאותו כפר ויולדת זכר. כן מבואר ב"מדרש איכה" (ב, ד).

כפרת הציבור

מקובלנו מחבירו של רבי בצלאל אשכנזי, בעל ה"שיטה מקובצת", כי אדם שמת לכפרת הציבור – שכרו רב מאוד, והוא יזכה לשבת במחיצת האבות, ואף אם היה חי אלף שנים ומתייגע בתורה – לא היה זוכה לזה.