שבועת שווא אחת דוחה מאה זכויות - חלק א | הרב אמנון יצחק שליט"א

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'אל תדחנו' מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן)

פתיחה: שבועת שוא אחת דוחה מאה זכיות!!! זכיות!!!

ידוע גודל הנחיצות והחשיבות שיש לזכיות שבכחם לשנות, לעצור, להפוך ולבטל כל מיני גזירות קשות ורעות. ומצד שני להוריד שפע של ברכה וכל מיני ישועות מן השמים. וכן מובא בחז"ל בכמה מקומות שמהם אפשר לראות עד כמה שזה חיוני לנו ולכל כלל ישראל שיהיה לנו זכויות. וא"כ מה גודל הזהירות שצריכים בענין זה של שבועת שוא, שחוץ ממה שכשלעצמה היא עבירה גדולה עד מאד, עוד דוחה כל פעם שנשבעים מאה זכיות!!

והנה בברכות (דף י.) כתוב: אע"פ שחזקיהו ראה ברוח הקודש שיצאו ממנו בנים שאינם הגונים בכל זאת אמר לישעיהו בן אמוץ שיתן לו בתו כדי שתתחתן איתה "ואפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מינאי בני מינאי בני דמעלו" כלומר שע"י זכות אפשר שיהיו לו בנים הגונים.

ובתוספתא פאה (פ"א ג') כתוב: זכות יש לה קרן ויש לה פירות. 

ובמנחת בכורים שם כתב "יש לה קרן" יש לו שכר בעוה"ז ובעוה"ב.

ובירושלמי פאה (א' א') כתוב: כל בר נש ובר נש זכותיה בקופסיה.

ובשבת (לב.) כתוב: אמר ר' יצחק בריה דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר. ועוד שם לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס. ואם עושים לו מנכין לו מזכיותיו.

ומסופר שבזמן שישיבת מיר הגיעה ליפן. אחד התלמידים חלה בטיפוס באופן קשה מאד. מאמצי הרופאים להצילו לא הצליחו, והחלו בו סימני גסיסה, הרופאים קבעו שאפסו לחלוטין סיכוייו לחיות, ורגעיו ספורים. הידיעה הובאה במהירות למשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל. הוא ניגש לארון הקודש פתח אותו והתחיל לקרוא את דברי הגמרא בשבת (לב.) "ת ר מי שחלה ונטה למות וכו' ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה, ואחד מלמד עליו זכות ניצול. אח"כ צעק בקול פולח כליות בלב: רבונו של עולם! התלמיד החולה שעזב את בית הוריו בגרמניה, ונדד לישיבת מיר בליטא, האם אין לו זכות אחת מני אלף? ואחר המלצת זכות זו אמר תהלים יחד עם כל בני הישיבה, ובדיוק ברגע זה חלה הטבה מפתיעה במצבו של החולה! מצבו השתפר והלך עד שהחלים כליל ולא נשאר בו שום רושם של מחלה!

ולקמן (דף פט:) כתוב: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו. 

ובמסכת סוטה (דף כא.) כתוב: ויש זכות תולה ג' שנים. ושואלת הגמרא זכות דמאי מגינה כ"כ? ומתרצת הגמ' זכות דתורה, זכות דמצוה "ע ש. ובתענית (דף ט.) כתוב: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן: משה ואהרן ומרים. וג' מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן: באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. ובמסכת קידושין (דף עו:) הגמרא מספרת שהיו מקפידים על היחוס של החיילים שלא יהיה ביחוס אבותיהם שמץ פסול. ושואלת הגמ' וטעמא מאי, כלומר למה הקפידו על יחוס החיילים, עונה הגמרא אמר רב יהודה אמר רב כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן לנצח במלחמה. ובסנהדרין (דף קיא.) כתוב: אחד מעיר מזכה את כל העיר ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה. והביא המהרש"א שם כמו שכתוב באברהם אבינו שבזכותו נצלת עיר צוער.

ומצינו שגם אצל הגוים אם יש להם זכות הקב"ה מציל אותם כמבואר בגמ' מסכת ע ז" (דף ד.) והיינו דאמר רבי אלכסנדר מאי דכתיב (זכריה יב, ט) "והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים". ושואלת הגמ': ממי צריך הקב"ה לבקש? אמר הקב"ה אבדוק בספר זכרון מעשיהם, אם יש להם זכות אפדם ואם לאו אשמידם.

ובספרי פ' עקב (פיסקא לח) כתוב שכשאבותינו באו לארץ באה ברכה לרגלם שנא' "ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, ובורות חצובים אשר לא חצבת כרמים אשר לא נטעת", ומה ת"ל מלאת, חצבת, נטעת, אלא זכותך היא שגרמה.

וראיתי לנכון לפתוח בענין חומר השבוע בדברי הילקוט מעם לועז (שמות פ' יתרו כ, ז) שכתב וז"ל: וזוהי אחת הפרשיות הפרשיות הפרשיות שצריך אדם ללמוד אדם ללמוד מדי פעם עם אנשי ביתו ובניו כדי שיתרחקו שיתרחקו שיתרחקו מזה כמו שמתרחקים שמתרחקים מן שמתרחקים מן הנחש, כי עון השבועה חמור ביותר חמור ביותר.

וצריך אדם להרגיל את בניו מקטנותם שידברו אמת ולא ישבעו לאמת דבריהם, שאם יהיו רגילים בשבועה, יהיו דומים לגוים, שהם הולכים ונשבעים תמיד על כל דיבור ודיבור. וחיוב זה מוטל על האבות. וגם על מלמדי התינוקות שיזהירו על כך. ובעונות רגילים בזה כ"כ אנשים מסוימים עד שאינם נותנים לעצמם דין וחשבון כמה פעמים נשבעים הם בכל יום ויום, לפי שפיהם רגיל לילך ולישבע על כל שטות בלי כל תועלת ובלי הכרח. ואין הדבר חטא בעיניהם וגורמים חילול ה' בפרהסיא. והם גורמים לאריכות הגלות הנורא הזה ואילו היו הרגילים היו הרגילים בשבועה יודעים כמה גדולה הפורענות הפורענות הפורענות שהם גורמים להם ולכל העולם ולכל העולם כולו בודאי היו עושים תחבולות תחבולות תחבולות להגמל ולא לישבע כלל אפילו לשום אפילו לשום הכרח גדול.

ולכן אע"פ שבזמנים קדומים היו נשבעים לקיים המצוות, כמו שנאמר (תהלים קיט) "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך". להכניע היצר הרע, זה היה יפה להם שהיו יראי שמים ובגלל השבועה נזהרו ביותר, אבל כיום, בזמנינו אין ראוי לעשות כן מפני ב' סיבות: 

האחת: מפני שהשטן הוא יצר הרע מסית האדם, וירויח לא רק זה שיעבור על המצוה, אלא יעבור ג"כ על השבועה. ועוד, אפילו אם יכניע היצר ולא יעבור, אבל כתבנו לעיל שלא כל אדם ראוי לישבע אע"פ שזה על אמת, לכן כל בעל נפש יברח משבועה כבורח מפני ארי, שאין זה דבר של מה בכך.

ואנו רואים שיש אנשים שאם כועסים על עבדם או על חברם, מיד קופצים ונשבעים אוי להם ולנפשם! שכבר כתבנו שגורמים לחילול ה'. ואם רוצה לזרוק עבדו יכול לעשות כן בלא שבועה, הכלל הוא שכל אדם מישראל לא ישבע אא"כ מחויב שבועה שאומר לו הדיין לישבע, אז יש לו רשות לישבע, אבל בשאר דברים יש להתרחק מאד מאד. 

ואפי' אם הוא חייב שבועה ישתדל לפייס את חבירו ולא להביא הדברים לידי שבועה, וכך תהיה לו הצלחה בכל מעשה ידיו. כל זה שאמרנו כאן הם לגבי השבועה מסוג הראשון היינו שבועת שוא. עכת"ד.

וגם ברמב"ם הלכות שבועות הלכות שבועות (פי"ב, ה"ח) כתב שצריך להזהר בקטנים הרבה וללמד לשונם דברי אמת בלא שבועה, כדי שלא יהיו רגילים להשבע תמיד כעכו"ם, וזה הדבר כמו חובה על אבותיהם ועל מלמדי תינוקות.

וגם הגאון מוילנא כתב באגרתו וז"ל: וגם באתי לבקש מאתך מאד מאד בבקשה גדולה ועצומה ושטוחה, שתדריך את בנותיך מאד שלא יצא מפיהם קללה, שבועה, וכזב ומחלוקת, רק הכל בשלום באהבה ובחבה ונחת וכו' ועל קללה ושבועה וכזב תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל. כי חס ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד. וע"ש מה שכתב עוד בזה.