באר חפרוה שרים

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

לעילוי נשמד מרים בת איתל,

תהא נפשה צרורה בצרור החיים,

אמן.

אמן.

נהורי בן שושי,

יזכה לגדול לתורה, חופה ומעשים טובים,

יהיה בריא בגופו ונפשו,

ויסב נחת להוריו,

ויהיה לו קל בלימודים,

ויעלמו לו קשיי הקשב והריכוז במהרה,

אמן.

אמן.

הראל בן יהודה ויעל, יזכה לתשובה שלמה ואמיתית,

מהרה.

אמן.

מאור בן משה גוזי,

השם יזכה אותו לרפואה שלמה ואיתנה,

בעזרת השם יתברך,

והמחלה תעבור לחמינאי,

יימח שמו וזכרו.

אמן.

אמן.

שלמה בן פודה,

יזכה לעלות ברוחניות וגשמיות

במעלות התורה והיראה,

נחת מכל יוצא חלציו,

הוא ובנה ביתו מתוך אושר,

אושר וכבוד,

לכבודו של השם יתברך,

מהרה.

אמן.

אמן.

באר חפרו השרים.

כמה שאלות.

מפני מה אברהם יצחק

נשאו את נשותיהם בקלות יתרה.

אברהם נשא את שרה,

היא הייתה הבת של אחיו,

הרן.

ויצחק את רבקה,

שהיא הייתה ביתו של ביתואל,

שהוא בן הדוד של יצחק.

ואילו יעקב

נשא את נשותיו,

רחל ולאה,

שהן בנות דודו,

תוך עמל עצום של ארבע עשרה שנות עבודה.

למה?

מדוע אברהם ויצחק חפרו בארות?

בתורה העריכה על כך עשרות פסוקים.

ויעקב אבינו לא חפש.

באר אחת.

למה?

מה הטעם שאברהם אבינו קרא לבית המקדש הר,

ואילו יצחק קרא לו שדה,

ויעקב קרא לו בית.

למה?

מה עניין שבע כבשות הצאן

שאברהם כרת איתם ברית

עם אבימלך,

ומה עניין שם הבאר,

באר שבע.

הגמרא מבארת שאברהם אבינו קיים את כל התורה ואפילו עירוב תבשילין,

ויעקב קיים את כל התורה אפילו עירובי תחומין.

למה הדגשה אצל אברהם עירובי תבשילין ויעקב

עירובי תחומין?

אם הם קיימו את כל התורה,

אז למה האפילו והאפילו משתנים אצל שניהם?

בפזמון ברוך אל עליון ששרים בשבת,

מופיעות המילים נחלת יעקב יירש בלי מצרים נחלה.

מדוע נחלת יעקב אבינו בלא מצרים, בלי גבול?

מפני מה אצל אברהם אבינו כתוב בעת הנפש אשר עשו בחרן?

שאברהם גייר אלפים ורבבות,

ואצל יעקב לא כתוב שגייר אפילו אחת.

אפילו לא את לבן חותנו שהיה אצלו עשרים שנה.

מה ההבדל בין שבת ליום טוב?

מדוע בשבת אסורה מלאכה אפילו לצורך אוכל נפש,

וביום טוב מותר?

טוב, יוצאים לדרך.

בפסוקי התורה מבואר כמה פעמים שהאבות הקדושים פרסמו את השם בעולם.

אצל אברהם כתוב שלוש פעמים

באים בין שם מזבח לאדוני, בי יקרא בשם אדוני.

בפעם השלישית מפורט בהרחבה שכרת ברית עם אבימלך

הוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך

וכרתו שניהם ברית.

לקח אברהם שבע כבשות צאן,

ועל כן קרא למקום ההוא באר שבע,

כי שם נשבעו שניהם.

אז באר שבע על שם השבועה.

ואז מפורש בתורה,

ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם אדוני אל עולם.

אז שלוש פעמים.

ויבן שם מזבח לאדוני,

ויקרא בשם אדוני,

וויקרא שם בשם אדוני.

שלוש פעמים.

והנה ידועים דברי הגמרא בסוטה יוד,

שאברהם נטע אשל,

אכילה שתייה לינה,

על מנת להכניס את כל באי העולם בברית השם,

ועל ידי זה הקריא את שם השם בפיהם של כל העולם.

על ידי שהם באו, אכלו ושתו משלו,

רצו לברך אותו.

אמר להם, זה לא משלי אכלתם, משל אלוהי עולם.

מיד הודו לקדוש ברוך הוא.

אבל אמצעי שהשתמש בו בנוסף, אברהם אבינו, הוא פחות ידוע.

בעל ידו הוא גם פרסם את שם השם,

זה היה באר.

הנה,

גם יצחק חפר בארות

ופרסם את השם.

ככתוב, וכל הבארות אשר חפרו עבדי האביב בימי אברהם, סיתמום פלישתים,

בהימלאום עפר.

למה היה חשוב לפלישתים לסתום את הבארות

ולמלא אותן בעפר? מה אכפת לך שיש באר מים?

אנשים שותים, נהנים, למה אתה סותם?

בהמשך כתוב,

וישוב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסדתמום פלישתים,

ויקרא להם כשמות

אשר קרא להן אביו.

מה העניין לקרוא דווקא בשמות שקרא אביו?

הפלישתים סדתמום, הוא פתח והחליט.

הטיל עליהם שוב את השם שאבא שלו קרא.

הוא מפרש בתורה שהוא חפר עוד ארבע בארות.

עסק,

שטנה,

רחובות.

ובאר שבע.

מחדד אספורנו,

את השם באר שבע נתנו גם אברהם

וגם יצחק.

אצל אברהם כתוב באר שבע בקמץ,

ואצל יצחק כתוב באר שבע בסגול.

למה?

אפשר לשים את זה לא בסוף פסוק, אלא לעשות עוד כמה מילים.

כיוון שאברהם קרא לבאר

על שם השבועה,

שהוא נשבע עם אבימלך,

אכן קרא לבאר שבע, שבע, מלשון שבועה.

ואילו יצחק חפר ארבע בארות,

נוסף לשלוש בארות שהיו בימי אברהם,

וביחד כמה נהיו? שבע.

אז לכן נקרא באר שבע,

על המספר שבע.

שם זה על השבועה,

ופה זה על המספר שבע.

אם כן, מדייק את התורה.

ויקרא אותה שבעה.

על כן שם העיר באר שבע.

ויקרא אותה שבעה.

אה?

כיוון שזוהי הבאר השביעית,

ולכן קרא אותה באר שבע בסגול.

על כל פנים למדנו, אברהם חפר שלוש בארות,

ויצחק ארבע בארות,

אך יעקב לא חפר שום באר.

למה יעקב לא חפר שום באר?

מדוע?

נו.

טוב.

הרמב״ן

פותח פתח לבאר את עניין הבארות.

אברהם חפר את הבארות בבית אל ובבאר שבע,

ויצחק חפר באר בגרר,

והכל למען מטרה אחת,

לפרסם את השם

על ידי הבארות,

הם פרסמו את השם.

אבל יעקב לא.

למה?

כי הוא הוליד שבטי יה השנים עשר. בנים, כולם עובדי השם.

אז הייתה לו קהילה גדולה בבית, עדת ישראל.

לא היה צריך לפרסם את שם השם בעולם,

כי על ידי בני משפחתו בכל מקום שהלכו,

התפרסם שמו הגדול.

במאמר מוסגר,

הרמב״ן כותב שיש עניין נסתר ועמוק בבארות הללו,

שכן עסק,

שטנה ורחובות

הם כנגד שלושה בתי מקדש.

שניים הראשונים נחרבו, עסק ושטנה,

זה שמות של ריב.

התעסקו איתו,

עסק.

זה ריב.

שטנה.

זה שנאה.

ואילו בית המקדש השלישי שמו רחובות,

כי אז ירחיב השם גבולנו בבניין מקדשו במהרה בימינו, אמן.

אמן.

אבל עדיין לא התבאר די הצורך איך בארות גורמים קידוש השם.

ומדוע יצחק אבינו חפר תחילה את שלושת הבארות שחפר אברהם,

ולמה קרא להם דווקא בשמות שקרא אביו.

רבנו בחייה,

וגם על פי דברי הכתב והקבלה,

מבארים בהרחבה.

הבארות שחפרו האבות הן בעצם גיור.

לחפירת הבארות

שתי פנים.

אחד זה פן רוחני,

חפירת הבאר כמו לחפור לב שהוא סתום.

בשני גשמי.

לא רק צריך לאכול אשל, צריך גם לשתות.

אז כשאתה עושה בכל מקום בארות,

וכל הציבור נהנה, עובר,

מי עשה את הבארות?

האבות הקדושים.

מברכים אותם, מברכים את אלוהיהם.

מי גרם?

אז זה שהוא נותן להם לשתות.

אז צריך בארות.

בארות, אתה שם במקומות מסוימים,

ואנשים עוברים בדרכים האלה תמיד, מקומות ראשיים,

ונתקלים בבארות ושותים תן. אל תשכחו שפעם זה לא היה כמו היום, ערים מסודרות ומקורות.

אם אין באר, אין מים.

אין ברזים.

אם אין באר, אין מאיפה לקחת מים.

אז אם אתה עושה בארות במקומות ומעניק לאנשים

שתייה במקומות אסטרטגיים אז ודאי...

מי שיוקירו לך על זה תודות.

מן הבארות שחפרו אברהם ויצחק איכלו אנשים במקום לחפור לעצמם באר משלהם,

או במקום לשלם על מים של אחרים,

הם פשוט שתו בחינם.

וככה שתו אנשים ובהמות מן הבארות.

וכששאל איש את חבריו לאן אתם הולכים,

אומרים הולכים לשתות.

איפה אתה הולך לשתות? מה באר בחינם?

איזה באר? הוא אומר, באר אל עולם.

ויקרא בשם אל עולם.

זה בארות של הקדוש ברוך הוא זה.

וככה התפרסם שמו של הקדוש ברוך הוא.

אז לא רק אשל,

אלא גם בארות להפיץ את שם השם בעולם. בקיצור, כל מה שרק אפשר לעשות,

שאנשים יודו לקדוש ברוך הוא.

וככה הם גיירו אלפים ורבבות

מאנשי העולם.

מי מחנק בחינם?

ראיתם סדום שהייתה משופעת בכל טובה?

הרגו אנשים שלא יענו אצלם.

מאברהם ויצחק ההפך.

לגמרי.

לכן היה חשוב לפלישתים לסתום את הבארות האלה.

את המעמיד פה דוכן להניח תבילין?

לסגור את זה.

את עושה ישיבה בתל אמין? לסגור את זה.

פלישתים,

לסתום את הכול, שלא יהיה השפעה חס ושלום הדתה.

אבל חילון, כן.

לחנן את כולם, לעשות אותם כופרים, זה כן.

אז זה הפלישתים כבר היו מזמן.

אז מלבד העובדה שהבארות היו בחינם וגם פגעו להם קצת ברבחים, לאלה שהיו פלישתים,

היה כאן עניין מהותי,

עניין רוחני.

הבארות הפיצו אמונה בשם יתברך.

לכן רבו הפלישתים עם האבות הקדושים על כל באר, לסתום אותה.

כנראה היה להם יועמ״שית, והיא החליטה שווי.

ועם מה הם סתמו את הבארות?

עם עפר, עם חומריות.

כנגד מים זקין של אמונה,

הם באו עם העפר, עם העפרוריות, עם הגשמיות,

עם המחשבות שלהם של גשמיות.

לא להפסיד, ושזה, ושלא...

יתרחקו מהם ולא יידלדלו,

ואז בבחירות לא יהיה להם מספיק.

אז צריך לעשות הפגנות, קפלניסטים והכול, כי הם הולכים לאבד את ההגמוניה, אוי ווי ווי.

אז הם מסתמים את הרחובות,

מדליקים מדורות בכבישים ועושים את זה פלישתים.

בזוהר הקדוש מבואר עוד עניין נוסף מבהיל מאוד.

במסכת עבודה זרה ט'

מבואר ששת אלפים שנה, שנות העולם הזה.

שני אלפים תוהו

מהאדם הראשון עד אברהם.

שני אלפים אחרי זה, תורה.

ושני אלפים אחרונים, ימות המשיח.

ובעוונותינו יצאו מה שיצאו, והוא עוד לא בא. כבר היה יכול לבוא מלפני אלפיים שנה,

אם היינו מוכנים.

מקשים בגמרא.

התורה ניתנה בשנת 2448 לבריאת העולם.

אם כן,

איך ייתכן שמשנת אלפיים כבר החלו אלפיים שנות תורה?

אם התורה ניתנה ב-2448 זה כבר 448 שנה אחרי ההתחלה של האלפיים.

ותרצו,

אברהם נולד 500 שנה קודם מתן תורה.

באיזה שנה לבריאת העולם הוא נולד?

1948, לבריאת העולם, כמה שזה סמלי.

נתתי באצטדיון טדי הראשון פתיחה.

ב-1948 לבריאה נברא אברהם אבינו.

ב-1948

לספירת הנוצרים.

קמה מדינת ישראל,

שעוקרת את תורתו של אברהם אבינו.

זה ליצירה וזה לנוצרים.

היי, היי, זה כל כך סימבולי.

אברהם נולד 500 שנה קודם מתן תורה. כשהיה בן חמישים ושתיים,

אז הייתה שנת אלפיים לבריאת העולם בדיוק.

כשהוא היה בן חמישים ושתיים,

אז הייתה בריאת העולם בדיוק אלפיים.

וכיוון שבשנה זו כתוב,

ואת הנפש אשר עשו בחרן אברהם עשה נפשות, גייר את העולם.

אז זה התחלת שנות התורה.

הוא הפיץ את התורה שהוא השיג אותה בשכלו

לכל באי עולם.

ואיך הוא עשה זאת?

על ידי הבארות.

זה אומר,

אומרת, הזוהר הקדוש אומר,

אולם מבואר, כשסיתמו הפלישתים את הבארות,

חזרו כל הגרים לסורם.

למשכן העפר, לחומריות.

למה?

כיסו את באר מים החיים של האמונה שהפיץ בהם אברהם.

לכן היה חשוב לי, יצחק, לחפור תחילה קודם את הבארות של אביו

ולקרוא להם בשמות שקרא אביו,

ובאופן זה יחזרו שוב אותם גרים למוטב.

ורק אחרי שחזרו גרי אברהם לצדקתם התפנה יצחק להוסיף גרים משלו,

חפר עוד ארבע בארות,

שהם ארבעה מוקדים נוספים להפיץ את שם השם יתברך בעולם.

זה היה תפקידם של לעבוד בעולם.

אז יפלא, אז למה יעקב אבינו לא המשיך בדרך הזו להפיץ אמונה בעולם?

איך הוא ויתר על כלי עצום כל כך לקידוש השם בעולם?

אלא,

באור העניין כדברי הרמב״ן,

ליעקב היה תפקיד אחר מאשר לאברהם וליצחק.

אברהם ויצחק היה להם תפקיד לברור את הפסולת,

מה שאמרנו אתמול בהרצאה באשקלון,

היה צריך לברור את הפסולת, את ישמעאל ועשיו.

אך עדיין לא היה מוטל עליהם לקיים את עם ישראל,

אלא להפיץ שם שמיים בכל אומות העולם.

ועל ידי זה אולי גם הצאצאים

של הבנים שלהם, ישמעאל ועשיו, יחזרו למוטב על ידי הבארות.

אתה לא יכול להשפיע על הילדים, על הצאצאים שלהם.

אבל יעקב אבינו, המיטה שלו הייתה שלמה, יצאו ממנו 12 שבטי ים.

תפקידו היה אחר, לשמור על הקיים שלא ייכנסו רוחות זרות פנימה.

לכן החרדים מתנגדים

להיות פתוחים ליבה

בכל התחרות של החילונים.

הם שומרים את הבית פנימה, שלא תיכנס רוח זרה לבפנים,

וזה כל מה שהחילונים רוצים.

לקחת אותם לצבא, לקחת אותם לעבודה, לא שהם דואגים להם.

שיתקלקלו,

זו המטרה.

צהל זה כור ההיתוך,

שם הופכים את כל האנשים.

נכנסים עם כיפה, יוצאים בלי כיפה,

הרבה מאוד, גם מהמזרחי וגם מהמתנחלים וגם מהחרדים.

אין מה לעשות.

אתה יושן באוהל עם עשרה חבר'ה,

כולם חלק מהקיבוץ, חלק מתל אביב, חלק מפה, חלק משם,

וכולם אומרים את הדעות והשטויות והקשקושים, מה הם רואים ומה הם עושים.

בן אדם צריך שלוש שנים לשמוע את זה במוח שלו.

איך הוא יכול לשמור על ה...

איך הוא יכול לשמור על המוח שלו נקי?

איך הוא יכול?

וגם אם הוא מדבר מתורה, זה...

מזלזלים בו.

לא כולם חזקים שיישארו, כשהם שנכנסו, כך ייצאו.

קשה מאוד.

אז עכשיו עובדים עליהם, נעשה לכם בדיוק כמו שאתם, ניתן לכם שואה ללמוד ותתפללו, ניתן לכם בשר שלכם וניתן לכם

חרית ברית, הכל חרית ברית.

ככה הם אמרו עם נצח יהודה וגם כן שמה מתקלקלים, הכל שקר.

המטרה לקלקל אותם, להוריד אותם מן הדת.

אז זה היה התפקיד של הפלישתים,

ככה הם עשו, ולכן עבודתו של יעקב שונה מהאבות. הם היו צריכים לפזר את שם ה' בעולם,

והוא היה צריך, יעקב, לשמור על הבית, כמו שאומרים, על הקדושה והטהרה.

כתוב במדרש, ויקח מאבני המקום.

שנים עשר אבנים היו ונחשו אחד

לרמוז על שנים עשר שבטי יא,

שכולם עובדי השם, עם אחד.

על פי זה,

ולכן אומר המשך חוכמה, ל״ג י״ח.

איך יעקב אבינו עשרים שנה אצל חמים לבן לא החזיר אותו למוטב?

כיוון שתפקידו של יעקב לא היה לגייר אנשים ולבנות עם מגויי הארץ,

אלא לשמור על העם, על השבטים הקדושים שיצאו ממנו.

מבאר את הגמרא בפסחים פח,

מה שמו של הר המור...

מוריה,

בית המקדש, מה שמו?

אברהם כראו הר אשר יאמר היום בהר אדוני יראה.

זה היה בזמן העקדה שהייתה בהר המוריה.

יצחק כראו שדה,

ויצא יצחק לסוח בשדה, שמה הוא היה מתפלל.

יעקום כראו בית,

שנאמר ויקרא שמה מקום ההוא בית אל.

זה בית.

אומר המשך חוכמה,

אברהם ויצחק קראו למקום המקדש הר ושדה,

כלומר מקום פתוח,

מקום שמפיץ אמונה בעולם,

שזה היה תפקידה, לחפור בארות,

לקרוא בשם השם אל עולם.

הר ושדה הם פתוחים לכל.

אבל יעקב קרא לו בית, מקום סגור,

כי תפקידו היה לשמור על הקיים.

לכן דווקא שבע כבשות הצאן נטל אברהם אבינו,

כמו שמובא בפרקי רבי אליעזר כ'ת',

לפי שאין מאמינים לגר עד שבע דורות.

זה הרי מאברהם אבינו ועד משה רבנו,

שהיה מתן תורה, שבע דורות.

וזה מה שאנו אומרים בהגדה של פסח.

מתחילה עובדי העבודה הזרה היו אבותינו,

טרח אבי אברהם.

לכן צריך להמתין שבע דורות.

ואז כתוב, ועתה קרבנו המקום לעבודתו.

על פי זה מבארים את הגמרא בשבת ק׳ יח׳. כל המחנק את השבת,

נותנים לו נחלה בלי מצרים.

שנאמר, אז תתענג על אדוני והרכבתיך על במותי ארץ,

והאכלתיך אמר נחלת יעקב אביך.

מה הקשר בין עונג שבת ליעקב אבינו?

גם בתפילה

של מנחה אנחנו אומרים

אברהם יגל,

יצחק ירנן,

יעקב ובניו ינוחו בו.

למה אצל יעקב שבת היא מנוחה?

הגמרא ביום הכ״ח.

אברהם קיים את כל התורה ואפילו עירובי תבשילין.

למה מדגישים אפילו עירובי תבשילין דווקא?

למה אצל יעקב אמרו עירובי תחומין?

ממשיכה משך חוכמה בפרשת אמור לבאם.

מה ההבדל בכלל בין שבת ליום טוב?

המרחק ביניהם כמו מצוות בין אדם למקום למצוות בין אדם לחברו.

בשבת אסור להוציא מרשות לרשות.

אל יצא איש ממקומו

וגם מלאכת נפש אסורה.

ביום טוב מותר לבשל

ומותר הוצאה מרשות לרשות.

למה?

כיוון שיום טוב היסוד שלו זה השפעה לעולם,

לקשר

בין בני אדם,

בין אדם לחברו,

לשמוח איש עם ריחהו,

ואין שמחה אלא בבשר ויין.

אז לכן אפשר לבשל,

אפשר לצאת, אפשר לבקר חברים, אפשר להתארח,

כי ההוצאה מותרת, מותר להוציא מרשות לרשות.

לעומת זאת השבת,

היסוד שלה זה השפעה אל הקדוש ברוך הוא לבדו.

ביום זה יושבים ועוסקים בתורה,

אסור לבשל,

יש להכין הכול מערב שבת,

אסור להוציא מרשות לרשות.

צריך להישאר בבית או בבית כנסת וללמוד.

מטרת היום קשר לקדוש ברוך הוא.

יום טוב,

קשר

בין האנשים,

שבת,

קשר עם הקדוש ברוך הוא.

ולכן אברהם,

הרי הוא יום טוב.

אברהם אבינו הוא חסד לכל העולם כמו יום טוב.

אברהם אבינו זה יום טוב של העולם.

הוא בישל לכולם, והתטועה של.

לכן מתאים לו הגדרה, עירוב תבשילין.

עירוב שמקשר בין שבת ליום טוב ומתיר לבשל.

כל-כולו נועד לספק את הצורך של בן אדם לחברו.

השפעה חוצה.

אז לכן

אצל אברהם נקטו חכמים אפילו חירובי תבשילין.

מה שאין כן,

יעקב אבינו, יעקב אבינו הוא בחינה של שבת,

הוא חסד כלפי הבית פנימה.

תיתן אמת ליעקב.

תורה בלבד.

לפי זה הגדרה שלא נפלאה, עירובי תחומין.

לא לצאת מהתיחום,

להישאר בבית.

כלומר, ההשפעה צריכה להיות פנימה.

לכן, מובן היטב.

למה לא חפר יעקב בארות?

למה הוא לא גייר את לבן?

זה לא היה תפקיד שלו כלל.

התפקיד שלו היה עירובי תחומין,

להשפיע בתוך הבית פנימה.

כיוון שיעקב הוא בין אדם למקום, בחינת שבת.

לכן, כל המענק את השבת בקדושה, בדברי תורה,

נותנים לו נחלת יעקב בלי מצרים, בלי גדרות,

בלי גבול.

ובאר המהרל הקדוש ששבת היא מעין עולם הבא,

ומי שמענג אותה ברוחניות זוכה לשכר אין קץ,

נחלה רוחנית ללא מצרים.

הבית יוסף הקדוש מביא בשם אמהרי אבו האב, זכר צדיקים קדושים לברכה,

שיש פן נוסף

למי שמענג את השבת.

יש את הפן הגשמי.

מי שמענג,

הכוונה,

קונה לחמות שבת

דברים שאינם הכרחיים,

מותרות,

כמו שלמותרות אין גבול,

הכרחי זה דבר מצומצם,

אבל מותרות

זה אין גבול.

כך מידה כנגד מידה יזכה לנחלה בארץ ישראל ללא גבול, ללא מצרים.

לכן החרדים קונמים כלי כסף וסרוויסים וכל מיני דברים ומייפים את השולחן

ומאכלים ומה שלא רגילים וכל מה שרק אפשר לכבד את השבת, להרבות,

חוץ מזה שהכול חוזר, כי בשבת זה הוצאות על חשבון הקדוש ברוך הוא.

עכשיו נבין מדוע יעקב שונה מאברהם ויצחק גם במציאת הזיווג.

שאלנו,

למה אצלהם זה בא בקלות ואצלו זה לקח הרבה שנים?

אומר המדרש רבה ס״ח ג׳,

יש מי שזיווגו בא אליו

ויש מי שהולך אצל זיווגו.

יצחק

זיווגו בא אליו ללא שום טרחה

על ידי הבאר.

ויעקב הלך עד חרן

למצוא את בת זוגו על הבאר

ועבד למענה ארבע עשרה שנה בעמל וטורח.

למה?

הטעם כיוון שיעקב בנה בית,

לא כאברהם שקראו הר,

ולא כי יצחק שקראו שדה.

אברהם ויצחק לא בנו בית, אלא הפיצו את האור החוצה.

לכן הם לא היו צריכים לעמול על הבית קשה כל כך.

הכל פתוח והגיע אליהם בקלי קלות.

יש לזה עוד הסבר.

כתוב

שמשה היה צריך לבוא אצל

הקדוש ברוך הוא להיכנס לאוהל מועד.

ואילו אצל שמואל,

הקדוש ברוך הוא בא אליו.

קרא לו שמואל,

שמואל,

כמה פעמים עד שהוא האמין בכלל, עלי אמר לו,

למה אצל משה היה צריך משה לבוא אל השם בעצם?

כי שמואל הסתובב בכל הארץ להפיץ תורה.

אצל אחד כזה, הקדוש ברוך הוא אומר, אתה מסתובב בשבילי בכל מקום, אני אבוא אלך, אני לא מטריח אותך.

אתה כבר הצרחת את עצמך יותר מדי.

כשרבנו, הוא לא היה צריך לצאת ולהפיץ.

הכל היה לידו, הכל העם מסביבו.

אז הוא לא היה צריך ללכת.

לא, לא, אז אתה תבוא אליי.

אתם שומחים על זה חשבונות?

יא בביי.

אז גם פה אותו דבר.

אברהם ויצחק פעלו בכל העולם, להשפיע על כל העולם.

אז למה צריך לטריח אותם גם לחפש אישה איתה, ואליכם, אל תדאגו.

אבל אתה לא עשית את זה.

אתה בנית בית.

אה, מי שבונה בית, אה.

יעקב הלך עד חרן למצוא בת זוג, ועבד 14 שנה. וואי, וואי, וואי.

הטעם כיוון שיעקב בנה בית, לא כאברהם,

שקרע הר, ולא כי יצחק שקרע שדה.

הם הפיצו את האור החוצה,

לכן הם לא צריכים לעמוד על ביתם קשה.

אבל יעקב בנה בית.

אז זורעים בדמעה,

ברינה יקצורו.

על ידי זרעה ברכה בעמלו וזכה לבניין עד העד לשבטיה נחלה בלא מצרים.

ועל כן.

הבאר

לא נועדה עבור אומות העולם,

אלא הייתה בארו של יעקב, כלומר בניין של עם ישראל.

זה היה הבאר שלו.

ומוסיף אור החיים הקדוש על הפסוק,

באר הפרו השרים,

שהאבות הקדושים תיקנו על ידי הבארות את המקור העליון של התורה שהוא נקרא באר.

אברהם ויצחק,

על ידי פרסום האמונה בשם יתברך בעולם,

ויעקב,

על ידי שגולל את האבן מעל פי הבאר.

מי זה האבן?

יצר הרע הוא נקרא אבן.

ועל ידי שגולל יעקב אבינו את היצר הרע, את האבן, מעל פי הבאר, שזה התורה,

יכלו בני ישראל לאחר מכן לקבל את התורה.

בזה שהוא שמר על הבית

והכשיר אותו והכין אותו לקבל את התורה,

הוא הסיר את האבן מעל הבאר.

יצר הרע לא רצה שעם ישראל יקבלו את התורה,

אבל בזכות יעקב אבינו והחינוך שנתן לבנם.

ואז סיבב הקדוש ברוך הוא ניסיון עצום ליעקב אבינו,

אחרי שלאבן רימה אותו ונתן לו את לאה במקום את רחל,

עשה איתו עסקה חדשה,

שבע שנים נוספות תאוות תמורת רחל.

עובד יום יום,

כובש את יצרו,

ותחת השקר והעורמה עבד בנאמנות יתרה.

ותראו פלא,

בדיוק באותן שבע שנים

נולדו לו אחד עשר מילדיו,

כי על ידי העמידה האיתנה בניסיון קשה כל כך,

זכה באותן שנים ממש לבנות את הבאר שלו, באר אל עולם.

הם לא הגיעו לתשעה חודשים,

ונולדו כולם בתוך הזמן הזה.

אתם שומעים?

אז יש תפקידים

בעולם,

כתוב יוחס צדיק דרכו.

יש צדיקים בעולם, והקדוש ברוך הוא מייחד לכל אחד צדיק,

איזה דרך יעבוד את השם.

אז יש כאלה כמו אברהם ביצחק, ויש כאלה כמו יעקב, ויש כל מיני אופנים.

אבל מפה אנחנו רואים שתראה

התרצנו את השאלות ששאלנו בהתחלה שהיו קשות,

והנה הכל עכשיו מבוהר.

כל מעשה אבות זה סימן לבנים.

אנחנו צריכים ללמוד מהם וללכת בדרכיהם.

חייב אדם לומר,

מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי, אברהם, יצחק ויחקור?

אני התחלתי עם אברהם אבינו.

משתדל ללכת בדרכו,

לעשות מה שהוא עשה, פחות או יותר.

אני גם כן פתחתי אוהלים.

אתם ראיתם את האוהלים שאני פתחתי?

אה?

סופי שבוע.

מלונות, אוכל, שתייה.

וככה באו חילונים בהתחלה ונהיו חרדים.

אחר כך המצאנו פטנט, בוא תישא.

טיול, סעודה, עיון.

בדרך, באוטובוס היו רואים את הווידאו, בחזור רואים וידאו,

שעתיים-שלוש עד טבריה,

ושם אוכלים, ודרשות, והכול.

אה?

צריך ללמוד מהאבות הקדושים,

ולפי המציאות שלנו פה, נעזור.

לנו היה יותר קל מאברהם אבינו.

והוא לא היה לו קלטות לזרוק בכל המקומות וזה וזה. הוא היה צריך שיבואו אליו, הוא ידבר איתם, יעמוד עליהם, וכו' וכו'.

אבל השם פתח לקראת הסוף

דרכים חדשות שאפשר איתם

להזיז קדימה, קדימה, קדימה, עוד ועוד ועוד יהודי.

אז כל אחד צריך להשתדל לעשות מה שהוא יכול.

ואין בן אדם שאין לו תפקיד,

הוא צריך לזהות מה הוא.

אז שיהיה לכם בהצלחה.

הכל יודוך והכל יש שם חוכה והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל יש

חוכה והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הָא מַקֹל יוֹדוּךָ וֶא מַקֹל יוֹדוּךָ וַאַמָּה אֶקֹּוֹאשַ וְאַמְּ כןְּטוּךָ אֵעְמִּכָאֶנְיוּשָׁ הֵא מִקְָדֹשְׁכְוּדֻךָ וַאַמְּאתְיְׁךְ יוֹרֶהוָ אִַםֶהְאֶנְיוֹשְׁכָּֽ כַּה