על הנסים ועל הנפלאות - חנוכה חלק ב'
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום לעילוי נשמת אמנון בן שלמה מדעי
מנוחתו עדן
בהצלחה גדולה בכל העניינים לבן ציון בן חנן הנה
שהילדים יגדלו להיות צדיקים, יראה שמיים עם מידות טובות
וכל משפחת בזל יזכו לחלות לארץ ישראל במרבי אליהם יישוב קל, אמן.
תחילוי נשמת יחיא בן יוסף מנוחתו עדן.
אילנית בת יצחק רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמי ישראל
מהירה
על הניסים ועל הנפלאות
חנוכה חלק ב'
חכמים כתבו שהיוונים גזרו על ישראל
לא לשים מנעול על בריח בדלתותיהם.
ומי שיימצא ולא קיים את הפקודה יידקר בחרב.
בית שאין לו דלת, אין לו כבוד ואין לו צניעות.
כל הרוצה להיכנס נכנס בין ביום ובין בלילה.
ולא יכלו ישראל לאכול לשתות שלוש שנים.
עד כאן לשונו.
זה במדרש מעשה חנוכה.
ועוד כתוב שם,
גזרות נוספות קשות שגזרו היוונים על ישראל,
עד שגרמו לבטל את כל החתונות בעם ישראל כדי לבטל שמחותיהם.
והכול לצער את ישראל ולשבור רוחם.
ורצו לקחת מהם את הפרטיות.
שמחתו של אדם שרוי בביתו ובשלווה ויישוב הדעת.
אבל רצו להפיל את כולם בעצבות
ולעכיר את רוחם, לשבור את לבבם
ולהביאם למרה שחורה.
שליטתם של היוונים על ישראל הצליחה.
והם גרמו בגזרה.
גזרותיהם, שעם ישראל יעשו את עבודת השם ללא שמחה וחיות.
מענידי כך, קיבלו כוח לגזור עליהם גזרות נוספות.
אמרנו שכל הקללות זה בגלל שאין שמחה.
ושלטו בישראל ללא מצרים 180 שנה.
וכמו שכתב הבח
באורח חיים סימן, תרע,
שהטעם שימי חנוכה נקבעו רק להלל והודאה,
ולא נקבעו למשתה ושמחה כמו פורים,
מפני שכל הגזרה על ישראל בחנוכה הייתה בגלל שהכהנים התרשלו בעבודת בית המקדש.
ולכן נענשו ישראל שביטלו מהם היוונים את העבודה,
וזאת על ידי שגזרו על ביטול הקרבת קורבן התמיד,
ותמות כל השמנים.
על ידי כך לא יכלו הכוהנים להדליק נרות המנורה בבית המקדש.
משום כך,
כל הנס הגדול של חנוכה היה על ידי שהכוהנים תיקנו זאת,
על ידי שמסרו נפשם
על העבודה בבית המקדש,
ונלחמו מעטים נגד רבים וחלשים נגד גיבורים
כדי להחזיר את העבודה בבית המקדש,
ובזה הראו את חביבותם הגדולה
לעבודת בית המקדש.
זה הטעם
שכל הנס הגדול של חנוכה היה על ידי השמונאים הכוהנים,
אשר עובדים בבית המקדש,
והם תיקנו בזה שיראו חביבות גדולה ושמחה בעבודה.
לכן, כל הנס היה בנרות שדלקו שמונה ימים.
זה הטעם שכמוך חכמים לדורות עולם להדליק
בחנוכה נרות
שמונה ימים,
כדי להודות
ולהלל לקדוש ברוך הוא בימים האלה,
וזוהי העבודה שבלב.
עד כאן דבריו הקדושים של הבח הקדוש.
באר בעל השם משמואל, זכותו תגן עלינו, אמן.
שהכוהנים באותו דור עבדו בבית המקדש ללא שום חיסרון בעצם העבודה עצמם.
הם לא יחסירו בעבודתם שום קורבן,
אלא חטאם היה שלא עשו עבודתם בשמחה וחיות,
אלא כמצוות אנשים מלומדה.
כיוון שהיוונים החשיכו את ליבם של ישראל בגזרות, גרמו.
שעבדו הכהנים בבית המקדש בעצלות וקרירות ללא שמחה וחיות.
וזו הכוונה של דברי הבא.
כל חטאם של הכהנים שהתרשלו בעבודת בית המקדש,
כי עיקר ההתרשלות
היא לקיים את המצוות ללא שמחה וחיות פנימית.
אבל כשגברו החשמונאים על היוונים וניצחום,
קיבלו על עצמנו לעבוד בהתלהבות ובשמחה יתרה.
זה הטעם
שבחנוכה אנו מוצאים מצווה יחידה
בהדלקת הנרות,
שיש בה מהדרין ומהדרין מן המהדרין.
כל ישראל מהדרין בו להיות מוסיף והולך,
בכל יום ביום בהדלקת הנרות,
ולא מסתפקים בהדלקת נר אחד שהוא מעיקר הדין.
בזה אנו מראים חביבות גדולה
ושמחה עצומה בקיום מצוות השם.
זה התיקון
למה שהתרשלו הכוהנים בעבודה בבית המקדש,
וזוהי עיקר העבודה בימי החנוכה.
משום כך, צריך להדליק את נרות החנוכה
בחביבות יתרה, בשמחה מיוחדת.
זה עיקר הזיכרון לניסים הגדולים שאירעו להם בימים אלו,
בזכות שאירעו את חיבתם למצוות בית המקדש.
כתב הגאון בעל החבות יאיר, זכר צדיק ברכה,
בהגהות מקור חיים, על השולחן ערוך, אורח חיים סימן תרעיו,
סעיף ב'
כל תקנת הדלקת נר חנוכה היא זכר לשמחה שהיה בזמן הנס של חנוכה,
שהיו מדליקים נרות ושמחים.
וזה לשונו.
נראה לי שעיקר מצווה הוא שהיה מדליק אצל הנראה חצי שעה,
לראות אותם
ולשמוח בהם,
כי הם גם כן זכר לשמחה שהיו מדליקים אחר הנס.
ולכן הרואה גם כן מברך,
ולא סגי שידליק וילך לו למקום אחר.
זאת אומרת,
גם בן אדם שהולך בדרך וראה נרות ואין לו להדליק,
הוא עובר הוראה,
יכול לברך עליהם.
אבל לא מספיק להדליק וללכת למקום אחר,
אלא צריך לשבת, להתבונן בהם כמה שאפשר.
אם אפשר את החצי שעה מלא,
יש בזה סגולות גדולות מאוד.
סגולת נרות חנוכה להכניס שמחה לאדם בכל השנה כולה.
כמסופר,
פעם אחת הזכירו לפני בעל אוהב ישראל מה אהבת,
זכר צדיק לברכה,
אותו תגן עלינו אמן.
אדם אחד היה שקוע במרש שחורה ועצבות גדולה.
הורה לו שיביט ויסתכל בנרות חנוכה,
ולאחר מכן הפך להיות איש חדש,
ונפטר מעצבות ומרירות והתהפך לאדם שמח.
על פי זה מבאר החכם צבי, סימן פז,
מדוע עשה הקדוש ברוך הוא את נס פך השמן שהדלק שמונה ימים?
הרי בבית המקדש יכלו ישראל להדליק אפילו בשמן טמא,
כי טומאה הותרה בציבור.
אלא שהטעם לכך,
הקדוש ברוך הוא רצה להראות חיבתן של ישראל לפניו,
לכן עשה להם נס שיספיק השמן הטהור לשמונה ימים,
כדי שידליקו את נרות המנורה בשמן טהור ולא טמא.
מענידי שירו הכהנים את שמחתם הגדולה במצוות,
חביבותם לעבודת בית המקדש,
שנלחמו במסירות נפש עם היוונים להשיב את העבודה לבית המקדש,
גרמו שהמצוות שלהם היו חביבות במרום,
לכן השם עשה להם נסים ונפלאות.
על פי זה נתרץ את שאלת המפרשים,
שמקשים מדוע אנו כה מתפעלים מנס השמן של חנוכה שדלג שמונה ימים,
אף על פי שהוא הספיק רק ליום אחד.
לכאורה,
גם לרבי חנינא בן דו סאי ראה נס דומה,
שביתו הכינה נרות לחבוד שבת מחומץ במקום נרות משמן,
ונעשה לה נס ודלג במשך כל יום השבת כולו.
אז כל שכן שיהיה נס כזה בשביל כלל ישראל, מה ההבטעה כאילו?
אלא שעיקר שמחתנו על מה שבנס פך השמן שדלג שמונה ימים,
הראה לנו השם שאנו חביבים לפניו ומסרה שכינתו עלינו.
נס חנוכה היה הנס האחרון שהראה לעם ישראל
לפני שהם יצאו לגלות ארוכה.
הוא אירע
לעם ישראל כאשר כבר לא היה רוח הקודש בעם ישראל,
ונעלם כל חזון של נבואה.
זאת מקמת העמים.
כדי שנזכור בתוקף ימי גלותנו המרה שתמיד השם יתברך לא יעזבנו,
הוא משגיח על כל אחד מישראל
מתאים לו ברוחניות ובגשמיות. זאת אומרת,
זה הנס האחרון לפני שיצאו לגלות.
והנה,
כל הנס היה על ידי ששמחו הכהנים במעט השמן הטהור שמצאו והדליקו אותו מבית המקדש.
כי אם היו מזלזלים במעט השמן שמצאו
ולא היו מדליקים אותו,
לא היו זוכים לנס הגדול.
מכך לומדים את החשיבות העצומה של מעט טוב שאדם זוכה למעבודת השם,
וכשאדם שמח בזה
הוא מודה לשם שזיכה אותו ברוב רחמה וחסדה, והטוב הזה גדל והולך.
מה היה בוער להם להדליק?
יחכו עד
שיסחטו זיתים,
יחזרו, ובעוד שמונה ימים הם יליקו. מה בוער עכשיו?
לא, הם חיפשו, חיפשו, חיפשו, חיפשו, חיפשו,
עד שמצאו. מה מצאו? פך שמן. נו, אז יש לכם לי יום, ואחר כך מה יהיה?
אז תלכו להמתין עוד שבעה ימים עד שיגיע השמן החדש, אתה, אתה...
לא. מה שיש בידי לעשות, אני עושה.
כל מה שאני יכול. אחר כך השם יש לי.
ככה היה.
זה תמיד בעבודת השם.
עשה מה שביכולתך לעשות.
כתב החתם סופר, שבהדלקת נר חנוכה מודים ישראל גם על המלחמות שהיו אז.
כמו שתיקנו חכמים לומר, על הניסים ועל הניפלאות ועל התשועות ועל המלחמות.
בחנוכה הבינו שכל מה שמתרחש עימם תמיד רק לטובתם.
ועל הכל צריך להודות.
הכל יודוך תמיד, תמיד, תמיד, תמיד.
שיש שגור בפיו של האדם, על כל דם.
כתב הרמב״ם, ברכות חנוכה, פרק ג',
הלכה ג',
שהתקינו חכמים שבאותו הדור לקבוע עד שמונת ימי חנוכה לימי שמחה והלל.
וכן כתב הטז
בשם המרשל,
יש חיוב לשמוח מחנוכה.
וכתבו הקולבו והראש ומרדכי.
וכתב הלבוש, הטעם שאין מספידין בהם,
כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.
וכתב בה על סדר היום, ימי חנוכה הם ימי ששון ושמחה,
שלא להתענות בהם.
ואין להתענות בהם.
עצב בהם כלל,
כי אם להראות בהם ששון ושמחה על כל הטוב שעשה עימנו אלוהינו בימים ההם
ובזמן הזה.
מבקשים המפרשים,
מדוע כתב הרמב״ם שימי חנוכה הם ימי הלל ושמחה?
בגמרא נאמר שהם ימי הלל והודאה,
ולא כתבו שהם ימי שמחה.
יש הרבה תירוצים במפרשים,
אבל נבער זאת בכמה אופנים.
טעם ראשון לכך, מפני שעל ידי מצוות נר חנוכה נמשכת שמחה גדולה לאדם,
ועל ידי זה זוכים להשראת שכינה.
מי ששמח,
זוכה.
מובא בספרים שהשכינה יורדת בהדלקת נר חנוכה למטה מעשרה טפחים,
ומשום כך יש להדליק את נרות חנוכה למטה מעשרה.
והשכינה הקדושה היא שמחתן של ישראל,
ואם שמחת ישראל בבואה לשכון עמהם,
לכן זוכים שמחה גדולה בימי החנוכה.
טעם נוסף לריבוי שמחה בחנוכה,
מפני שאין השכינה שורה עליהם תוך שמחה,
ולכן צריך לקבל את השכינה הבאה לשכון עימנו בימי החנוכה בשמחה וטוב לבב.
לכן, תקנו חכמים להרבות בשמחה.
טעם נוסף לכך,
מפני שעל ידי שמתבוננים בניסים הגדולים
שהראו לעם ישראל בחג החנוכה, בימי החנוכה,
מקבלים ישראל אמונה שלמה שכל העובר עליהם,
הכל תמיד לטובתם.
וזאת,
כשרואים
את כל הגזרות הקשות שגזרו היוונים על ישראל לבטלם מהמצוות,
היו רק לטובתם.
על ידי זה זכו כל עם ישראל לימי החנוכה,
שבהם נמשך לעם ישראל במשך שנות גלותם האור הגנוז לעתיד לבוא,
שהוא אורו של משיח.
אתם שומעים?
הם היו בגלות יוון
180 שנה, וכל זה נקרא לטובה.
אז מה זה גזרות אחרות שיש לפרק זמן קצר? זה גורניסט וגורניסט.
אם 180 שנה זה לטובה, שמזה יצאים ימי החנוכה לדורי דורות,
שבהם מאיר אורו של משיח.
טעם נוסף לכך,
מפני שכל הניצחון של החשמונאים במלחמה עם היוונים,
היה על ידי כוח הביטחון בשם,
כפי שכתב התשבץ.
החשמונאים היו אומרים במלחמה, אם מזמור יושב בסתר עליון,
שהוא מזמור הביטחון, ובזה ניצחו את היוונים במלחמה.
לכן אור גדול זה של ביטחון.
מציל מכל צרות ומושיע מכל אויב.
אך כל זה ברחמיו הגדולים ורוב חסדיו.
הוא מתחדש ומאיר לעם ישראל בכל שנה
בימי החנוכה הקדושים,
ובזה זוכה האדם לפתוח בשם ולסמוך על רחמיו הגדולים,
שבוודאי הושיענו בכל מה שצריך להיוושע,
ולכן הם ימי שמחה והלל, כמו שכתב הרמב״ם.
עוד ביאור לכך?
כתב הפני יהושע,
כל מה שעשה השם את הנס של השמן שידלוק יותר מכפי מידתו.
שמונה ימים להודיע חיבתן של ישראל לפניו,
כי הנרות במקדש
היו עדות שהשכינה שורה בישראל,
כמו העדות בנר מערבי שלא קבע לעולם,
וממנו היה מדליק הכהן את הנרות,
ובו היה מסיים.
על ידו, ידעו ישראל ששכינה של רב ישראל.
כך גם כשחנכו הכהנים את בית המקדש.
אחר שטימאו היוונים את המקדש,
רצה הקדוש ברוך הוא להראות חיבתם לפניו,
ושהשכינה שטרויה עמהם.
זכר לנס הזה מדליקים לירות חנוכה,
וחביבות גדולה מתגלה ומתחדשת בכל שנה מחדש בימי החנוכה,
לכן הם ימי שמחה מיוחדים לישראל.
המדליק את הנרות מתוך שמחה גדולה,
ומרבה בשירים ופיוטים בשעת הדלקת הנרות,
מתגלה חביבותו לפני הקדוש ברוך הוא ממש.
על פי מה שכתבו האחרונים,
שהשמחה בחג החנוכה היא זכר לשלושה דברים שאירעו בימים ההם בזמן הזה.
חנוכת המזבח,
שחידשו אותו הכהנים אחר שטימאו אותו היוונים,
חנוכת בית המקדש,
אחר שטימאו אותו היוונים, פרצו בו שלוש עשרה פרצות.
בכתב היה עבץ,
שחנוכת המשכן במדבר הייתה בכ״ה כסלם,
שאז סיימו לבנות אותו,
ונכנסו בו בראש חודש ניסן,
כמו שנאמר בנבואת חגי,
ולכן צריך להרבות בה בשמחה ובש...
צעודות
וכן כתב הלבוץ'
מפני שלושה דברים אלו אירעו בימי החנוכה לכן ימים אלה שמחה והלל והודאה להשם יתברך
המצווה החשובה ביותר היא להדליק את נרות החנוכה ועל זה נאמרו הבטחות גדולות.
המהדרים ומדקדקים במצווה חשובה זו
מבטיחים לו חכמים זיכרונם ברכה
שכל הזעיר בהדלקת נרות חנוכה יזכה לבנים תלמידי חכמים.
והזוהר הקדוש מוסיף
שיזכה לבנים תלמידי חכמים יראה השם שיפיצו את אור התורה והיראה וירבו שלום בעולם.
מידה כנגד מידה כשם שהוא האיר ביתו
בהדלקת נרות חנוכה
יזכה שבניו יהיו תלמידי חכמים שאירו עולם בתורה ובירת שמיים.
ויקשו המפרשים
הרבה אנשים זהירים בהדלקת נרות חנוכה מדוע רובם אינם זוכים להבטחה זו.
התירוץ הוא על פי דברי הזוהר הקדוש.
כתב שהדבר העיקרי והחשוב ביותר שיש להדר בהדלקת נרות
שבת הוא להדליק את הנרות מתוך שמחה עצומה.
כי באותה שעה מתגלה האור הגנוז, אור השכינה הקדושה,
אם מדליק בשמחה גדולה,
זוכה להמשיך על עצמו את האור הגדול של השכינה מתגלה בשעה זו,
כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה.
כך גם לגבי נרות חנוכה.
בהם מתגלה אור הגנוז, שהוא אור השכינה,
כמו שכתב הרמב״ן,
שחשובה הדלקת נרות חנוכה כמו הדלקת המנורה,
שהיה מדליק הכהן הגדול בבית המקדש.
כך כתב בני יששכר בשם בעל הרוקח.
בעוד,
הערת חנוכה היא מהאור הגנוז.
לכן עיקר ההידור בהדלקת הנרות להדליק בשמחה גדולה,
כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.
כתב בעל אמירי,
ההידור החשוב ביותר,
להיעדר בהדלקת נרות שבת וחנוכה מתוך שמחה וטוב לבב.
במי שמדליק בחיבוב מצווה והערה מפורסמת,
שמחה רבה בהתעוררות גדולה.
מבאר הזוהר הקדוש, הטעם לברכות הגדולות שזוכה אדם על ידי הדלקת הנרות.
בגלל שמחתו של האדם בהדלקת הנרות של שבת זוכה לאור שכינה.
וממשיך אור השכינה על בניו.
ונמשך אור תורה ויראה על בניו.
וזוכה שבניו יאירו את העולם ותורה ויראת שמיים וירבו שלום בעולם בתנאי שמדליקים בשמחה רבה.
הטור והבח תרצו שההבטחה הזו של חכמים
נאמרה רק לאלו שמהדרים בהדלקת הנרות לעשות אותם נרות יפים,
וכל הסגולות וההבטחות הרבות
נאמרו דווקא למי שזוכה להדר במצווה הזו.
ולכן יש קונים מנורת חנוכה מכסף טהור,
או יש כאלה מצופות
בזהב וכסף, גם יפות גדולות למי שאין אמצעים.
ולקחת את הפתילות הכי טובות ושמן זית מישראל,
וכמה שאפשר יותר להדר ולשיר ולהתבונן בהם,
וללמוד קצת ממגילת חנוכה,
ולדבר בשבח הצדיקים,
ולשמוע את הסדרה שאמרנו, ימי חנוכה,
ולהשמיע על הילדים.
וזה יכניס הרבה אור בתוך הבית.
עידה במחזיק ברכה מפרש
שההידור שצריך להדר בנרות חנוכה, לזכות
להבטחת חכמים, זיכרונו לברכה, לבנים ותלמידי חכמים,
זה דווקא בשמן זית זך.
והמהדר במצווה זו,
הדלקה משמן זית,
טבעם שהם מפיצים מרבים אורה,
לכן מידה כנגד מידה יפיצו בנם אורת התורה.
כל ההידורים שכתבו הפוסקים
להדר בנרות חנוכה,
הן להדליק בחנוכה, בנרות חנוכה של כסף,
והן ההידור אשר כתבו הפוסקים להדר בשמן זית.
כל זה כדי לשמח את האדם בשעת ההדלקה,
כדי שידליק אדם את הנרות מתוך שמחה של מצווה.
כל ההידורים האלה משמחים את הלב.
כשאתה בא להכין את הנרות מלפניך, מנורת כסף,
בפתילות, בשמן, מהכל, ולארגן את זה, וואי, וואי, וואי.
זה נותן שמחה בלב.
וכן,
ההדלקה.
אמרנו, בשמן זית,
מפיץ את האור הזך
ומדליק אדם את הנרות בשמחה וחדווה,
ויודע שלא יהיו בביתו כל מיני שמנים שיפיצו כל מיני רחות לא נעימים,
אלא שמן זית שירחו גם טוב.
יש הרבה שנוהגים ללבוש בגדי שבת
מפני הדלקת נרות חנוכה,
וזאת מפני שהבגדי שבת גם משמחים את האדם,
ובזה זוכה עוד יותר לשמחה בשעת ההדלקה.
בספר העולה צדיקים יש סיפור נפלא.
שאלו את הגאון רבי אליהו חיים מבגדד,
זכר צדיק וברכה,
כיצד זכה לבן גדול וקדוש כזה שהאיר את כל העולם כולו באור תורתו?
האשים להם הרב לפני שנים רבות.
לא היה מצוי שמן זית כלל בכל העיר בגדד
להדליק נרות שבת וחנוכה.
כולם הדליקו בלית ברירה בשמן שום שמין, סומסום,
שאורו לא היה דולק יפה כמו שמן זית.
לא הייתה ברירה כי לא היה מצוי שמן זית כלל,
וגם
היה יקר מאוד.
אני לא ויתרתי והשגתי שמן זית זך וטהור
מכמה סוחרים מהעיר דמשק בסוריה,
ולאחר תורח רב מאוד הגיע השמן לבגדד ימים ספורים לפני החנוכה.
כולם שמחו מאוד שהשנה יזכו להדליק את נרות החנוכה
ושמן זית זך.
למרות מחירו היקר של השמן זית,
מכרתי אותו בזול לכל תושבי העיר,
ושמחתי מאוד שבאותה שנה
כל תושבי בגדד הדליקו נרות שבת וחנוכה משמן זית זך הדולק בהידור רב,
והשמן זית הספיק עוד לתקופה ארוכה.
מיד לאחר מכן
זכיתי להולדת בני הקדוש המכונה הבן איש חי,
זכר צדיק לברכה,
שהאיר את עיני ישראל בתורה הקדושה,
והינני יודע,
כל זה זכיתי,
רק בזכות שזכיתי לזכות את הרבים בהדלקת נרות שבת וחנוכה בהידור רב ובשמחה.
נו,
כל מה שזכה אריה הקדוש למעלותיו,
בזכות השמחה.
כל מה שזוכים זה רק...
מעשה ביהודי יקר שהתגורר בהונגריה
בשם רבי יצחק,
יהודי תמים וישר דרך,
בכפר קטן בגבול הונגריה,
התעורר יום אחד לשם עטופי מלחמה רוסיים והבין כי גורלו נחרץ.
הכפר הקטן
בו התגורר נכבש בידי השלטון הקומוניסטי.
הוא היטיב
להבין את המשמעות הנגזרת מכיבוש זה.
מעל אתר קיבל החלטה להימלט עם משפחתו מהכפר למרכז אירופה מאימת הצורר הרוסי.
הוא בחר באיבן המבריחן,
ששמו הטוב הלך לפניו כמבריח גבולות מקצועי,
שילם לו מבעוד מועד
והמתין להודעה על ליל הבריחה.
כשהגיע הלילה נקש איוון בדלת
ואמר עכשיו.
רבי יצחק מלא אסוף את המשפחה ומעט מטלטלין
והצטרפו לקבוצה גדולה הצועדת אחריו לאורך הדרך.
לא קלה הייתה הדרך.
טיפסו על הר גבוה.
העושך החל לרדת.
הידרדרו במורד,
באפלה עמוקה.
צעדו בין קוצים ושיחים,
סתדות עזובים, חורבות נטושות,
ואיוון
הדריך אותם ביד רמה.
אולם גזר שתי גזרות שאין לסטות מהן.
אין לרעיש
ואף לא לדבר בלו מילה אחת.
כמובן שאין נדליק שום אור.
השטח בו אנו צועדים מוקף מכל עבר חיילים רוסיים,
היזהרו
לא לעורר תשומת ליבם, סכנת חיים.
שעות צועדים.
רבי יצחק נזכר שלא הדליק נרות חנוכה.
הוא החיש צעדיו.
התקרב לאיוון ולחש לו,
אני רוצה להדליק כמה נרות לזמן קצר וקצוב.
מתוך האפלה ראו את הפנים המאדימות בכעס.
רק מאימת הרוסים הוא לא צעק עליו.
רבי יצחק הבין שאין ברירה.
פיקוח נפש.
ועדיין שאף לזכות להדליק נרות.
הבין שהמשימה הזו לא תעלה בידיו הלילה.
בצער ובכאב על מניעת המצווה
כבר חשב לוותר.
אלא שעה זו ראה איוון.
להיכנס לחורבה נטושה, לנוח שם.
הרגש בליבו של רבי יצחק שב.
רוצה הוא בכל מאודו להדליק נרות.
דברי הקבוצה שראו את רצונו בוער,
חשבו כי אין חשש גדול.
וגם איוון נאלץ להסכים בגלל לחץ הציבור.
כולם התייצאו מסביב במטרה להסתיר את האור שתכף יבער.
ואז נשא רבי יצחק את קולו בברכה נרגשת והדליק ארבעה נרות בזה אחר זה.
פניו האירו בשמחה, נרגש עד קלות הנפש.
הנה, בשעת לילה קומו חרב, בשום מקום בין הגבולות.
זוכה להדליק נרות חנוכה למרות הכל.
והחל לשיר מה עוז צור.
סתיו!
עצרו!
צווחה מקפיאה דם נשמעה לפתע מפתח חורבה.
כולם קפצו ממקומותיהם.
איוון הביט בקצין הרוסי שלפניו
והשיג שזהו זה.
בגלל היהודון הזה שהחליט להדליק נרות נגזר גורלו לגורל כל חברי הקבוצה.
במבט חטוף הבין שמדובר בקצין בכיר,
לא כזה שניתן לשחד אותו או לירות לו בראש ולהמשיך.
בטח מאחוריו יש גדוד שלם.
כולם הבינו, אין ברירה, ידיהם מונפות למעלה.
מקווים שיסתיים האירוע בהובלתם למאסר של כמה שנים עם עבודות פרך ולא בהרג מיידי.
הקצין פתח ואמר,
וכי מה חשבתם לכם?
לצאת מגבולות רוסיה?
אני עוקב אחריכם עם גדוד שלם כבר כמה שעות.
מתלבט מתי להרוג את כולכם.
עכשיו ניתנה לי הזדמנות כי כולכם מרוכזים במקום אחד.
כולם הביטו בו בחרדה.
אבל אז קחקח הקצין בגרונו.
נו ואמר,
מה זה הנרות הללו?
אלו נרות חנוכה?
לפתע פתאום הקצין הגברתן והאטום המבע התרכך ונמס,
דמעות נקבו בזוויות עיניו,
והחלף הזה,
מה עוז צור יש?
כבר יובל שנים
הוא שכח מה
עושו.
אני לא מאמין, אני לא מאמין, נרות חנוכה.
חברי הקבוצה לא מבינים את המחזה,
קצין קשוח אומר להוציא אותם להורג,
עומד נרגש,
בוכה,
מבקש
מרבי יצחק לסייע לו לפזם את הנעימה היהודית העתיקה,
והוא אומר, אני זוכר הדלקת נרות בבית אבא על החלון עם השיר הזה.
בסוף הוא אמר לרבי יצחק, תראה,
האמת, החלטתי להוציא את כולכם להורג כאן בתוככי החורבה,
אבל מראה נרות החנוכה הצית בי זיכרונות נרגשים מבית אבא.
איך היה משורר ברגש מול הלהבות המרצדות?
איך מחא כפיים בהתלהבות כשרקד לפניהם?
אז אני לא מסוגל.
כך חטא מדבריו, יצא מהחורבה כשגדוד שלם מלווה אותו בדרכו החוצה.
חברי הקבוצה הבינו כי לא זו בלבד
שהנרות של היהודי לא הזיקו,
אלא בזכותם נפשם הייתה להם לשלל.
שנים אחר כך סיפר בי יצחק את סיפורו,
ומכך אנו למדים
כיצד זיכרונו של מעמד הדלקת הנרות של חנוכה
לא מש מליבו של קצין רוסי אכזרי,
גם אחרי שלושה עשורים.
זכר היטב את ההתלהבות של אביו,
את השירה המרגשת,
את מחיות הכפיים,
את הריקודים סביב המצווה.
והמצווה שקיים רבי יצחק עכשיו מתוך שמחה גדולה, והשירים
הצילו את חיי הקבוצה.
מכאן לומדים כוח עצום של שמחת המצוות,
להשיב את ליבם של ישראל לאביהם שבשמיים,
ולעורר בהם את הניצוץ החבוי ולהציל יהודים
ממוות לחי.
אם אבא שלו היה מדליק,
כמו שמדליקים סתם אנשים, כן?
הם הולכים את הברכות, מדליקים והולכים לאכול, לשתות, לא יודע מה זה.
הוא היה הורג אותם.
אבל הטקס שהיה עושה אבא שלו, וכמה היה חשוב לו והכול, זה נכנס לו עמוק עמוק, אפילו שהוא כבר פקר והפך להיות גורניש.
זה,
אתה יודע כמה חשוב לעשות מצוות במצווה, זה מנחיל לילדים גם, להמשך, לדורות הבאים, את החשיבות של המצוות, כשרואים איך מהדרים בהם.
מעשה ביהודי,
שהייתה פרנסתו מכך שהיה מסתובב מכפר לכפר
ומוכר סחורה,
אבל בדרך קבע החזיק מנורת חנוכה עם נרות.
ואם היה נתקע בדרכים,
היה מדליק את הנרות על אם הדרך,
ביער,
בהתלהבות ובשמחה רבה, ושר שירי חנוכה בשמחה וחדווה,
וממשיך בדרכים.
באחת השנים נקלע בדרכו,
בליל חנוכה,
עצר להדליק את הנרות,
הרי שהדליק בשמחה ואישר את הפיוטים,
שמע שאגה מקפיאת דם.
שלושה שודדים חמושים הגיחו מתוך היער ברצונם להורגו.
ביקש מהם, רק תנו לי לעשות וידוי,
ואני מוכן להיפרד מן העולם.
בפתע הגיעו ארבע עשרה חיילים,
ראו אותו קשור,
שאלו אותו מה קרה,
סיפר להם שהם רוצים להרוג אותו.
תפסו את שלושת השודדים, קשרו אותם והרגו אותם.
וסיפרו לו שהדוכס יצא ליער לצאת ציד,
מרחוק ראו החיילים אורנה רוט דולקין,
וכך הגיעו לשם.
בזכות זה הוא ניצל
ממוות לחיים.
כשסיפר את זה לרב שלו,
אמר לו הרב שזכה מפני שמעשה זה היה בנר רביעי של חנוכה.
ועד אז הוא הדליג
ארבע עשרה
נרות של חנוכה.
והם שעמדו לו להנצל בדרך פלאית
לחיים בזכות נרות החנוכה שהדליק מתוך שמחה.
כמה הגיעו?
14 חיילים
כנגד 14 נרות,
והצילו את חייו.
בשעת הדלקת נרות חנוכה באה השכינה הקדושה ושורה בביתו של כל אחד מישראל,
ואינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה.
לכן נדליק השנה ובכל שנה
בשמחה
גדולה
ונזכה
לגילוי שכינה ובקרוב
להדלקת הנרות על ידי הכהן הגדול בבית מקדשנו ובתפארתנו,
במהרה, בימינו,
אמן.
אמן.
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.
בואו לפניו, לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה
עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו
לפניו בירננה ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת ביקורת עונג שבת
ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שבת ביקורת עונג שבת עונג מקדישה מקדישה מקדישה מקדישה מקדישה שמחה ונרות
חנוכה שמחה בנרות של שבת שמחה
והשראת שכינה
הריני מכבד
לקיים עצות חכמים דאוריתא בשמחה דאוריתא גומל נפשו איש חסר דאוריתא קבל את אביך ודאוריתא לאסון נעתרו על הקדוש ברוך הוא