ספר חשבון הנפש - חלק י"ג - סבלנות ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לעילוי נשמת משה חי בן תמרה,

תנוח נשמתו בגן עדן, יזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו, אמן.

ספר חשבון הנפש,

חלק יג, שזה

השלמה של המידע סבלנות.

אתמול אמרנו כמה הקדוש ברוך הוא היטיב לנו

ביכולתו וחוכמתו ובחסדו בלי תכלית.

ואיך בראת הברואים והבריאה כולה והכול להיטיב עם בני האדם.

ולא רק כל השלמויות שהוא עשה לנו בכל העניינים,

גם ברוחניות, שאדם יכול להגיע לדרגות גבוהות בעשיית צדקה עם כל בשר ורוח,

ועוד כל מיני דברים.

עכשיו אנחנו ממשיכים בחלק שנתנו רמז אתמול,

שאפילו רוב מיני ייסורים ומכאובות

לא נבראו,

אלא לטובתו של האדם

לעורר אותו, להזדרז ולבקש לו תרופה,

לגדור בפני סכנת כלל הגוף,

או סכנת איזה איבר פרטי.

ובתגבורת המכאובות זמן ארוך,

שהם נעשים יותר קשים מן המיטה עצמה,

מיטה זה צ'יק צ'אק,

וייסורים לאורך זמן זה קשה מן המיטה.

יש שם מבקשים את המוות במטמוניות,

ולא מתים,

וסובלים, סובלים, סובלים.

אז הוא אומר גם,

כשמתגברים מכאובים זמן ארוך, והם נעשים יותר קשים מן המיטה עצמה,

הכין השם מתברך תחבולה לשכך את זעפם של הייסורים על ידי ההרגל.

זאת אומרת, שאדם פשוט מסתגל

לייסורים הוא כבר חי איתם.

אם לא היה הרגל...

האדם יוצא מדעתו ומת.

אבל הקדוש ברוך הוא נותן לאדם את זה לאט לאט, עד שהוא מתרגל.

וההרגל הזה שומר עליו

שלא יעשה שטויות.

או על ידי תרופות מחלישות

את הרגשת צינורי המוחין,

את העצבים,

תרופות שמחלישות את העצבים שדרכם אתה מרגיש את כל הכאבים.

כגון

אדם שרגיל למחוק את הנר הדולק באצבעותיו,

מתקשה על ידי כך,

עור של שתי האצבעות הללו,

ולאט לאט מסתלקת מהן אותה הרגשה החדה הקבועה בראשי אצבעותיו של האדם.

יש לנו עצבים,

ואנחנו מרגישים כל דבר, חום, כוויה וכו',

אבל כשהוא מתרגל כל פעם לעשות ככה, לאט לאט

מתקשה המקום ואין לו כבר תחושה בקצה האצבעות.

אז זו דוגמה איך אדם מתרגל ומסתגל לכאבים וייסורים, כי ההרגל גורם

שהוא כבר לא חש אותם כבר כמו בהתחלה. בהתחלה הוא היה רגיש,

אבל מרוב שזה חוזר על עצמו,

אז ההרגל עוזר לו.

זה השם נטע באדם את הכוח להתרגל.

ויש מצב עוד יותר למעלה מזה, לא רק ייסורים ומכאובות,

ולא רק קשים וארוכים,

אלא יש למעלה מזה דאגה ופחד,

שהם קודמים הרבה להתחלת הצער עצמו,

שהאדם עוד לפני שהוא מסתבך באיזה חולי או משהו, הוא דואג מהחולי, מפחד מהחולי.

הוא שמע שפלוני קיבל את המחלה,

שהוא מתחיל לפחד, אולי גם הוא וזה.

איפה כואב לך? אומר לו כאן, אחר כך אם הוא פעם אחת מרגיש איזה כאבים באותו אזור, ומייד יואו, אולי זה.

הפחד והדאגה זה עוד יותר מעצם הכאבים עצמו.

ולמה יש את זה? למה השם נוטע באדם אפשרות של פחד ושל דאגה?

כדי לזרז את האדם

להימלך בנפשו השכלית,

להתייעץ עם השכל, לקחת עין.

להיפטר מהתחלת הצער, לא להגיע לצער.

דהיינו, לפנות מדרכו, שלא לפגוע בו כל עיקר, לא להיפגש עם זה.

אדם שרואה שכולם קיבלו שפעת וכולם משתעלים וכולם מתעטשים והכול,

אז הוא מפחד להידבק, נכון?

אז או שהוא לא נמצא במחיצתם כי השכל אמר לו, אז אל תסתובב שם.

או תלך עם מסכה, או שתשים צעיף, או שתעשה ככה,

או שתתרחק, או שתיקח הרבה ויטמין C. יש כל מיני עצות שהשכל יכול לתת.

אז זה טוב כשאדם יש לו פחד או דאגה.

זה בשביל שיקדים להתייעץ עם הנפש השכלית

ולהקדים תרופה למכה.

עוד לשון ציורית, הוא אומר, או על כל פנים לחונקו בחדר הורתו בטרם שיתגלה לאוויר העולם.

זאת אומרת, לפני שיגיע הנזק

או המחלה,

טרם ייוולד, כמו שאומרים, כבר חונק אותו בבית הורתו.

אלא שבכל זאת,

מחמת שאדם עשוי להתרשל,

מכירים את האנשים, הם מזלזלים,

או לאטום אוזנו בפני ההתראה הזאת,

היה לו דאגה,

אבל הוא הזניח את זה, או אטם את אוזניו,

בעזרת השם לא יקרה כלום, הכל בסדר.

וזה מחמת העצלות,

או רוח התאוות המושרשים בנפש הבהמית,

על ידי כך הוא נלכד לפעמים בחבלי ייסורים הבאים עליו בעיסח הדעת,

וגם אחרי כל זה,

אף על פי כן עדיין חוט של חסד של הקדוש ברוך הוא מתוח עליו,

להוסיף לו עוד יגון על יגונו,

על ידי החרטה.

עכשיו הוא מתחרט,

למה לא נתתי דעתי איזה טיפשות וזה.

הרתע זה גם צער.

זה תוספת יגון

על היגון שהוא כבר הסתבך,

אבל זה לפחות מתקן.

הרתע הזאת

מסתכל לאחוריו ומצטער הרבה על שלא נזהר בשעת הכושר שעוד היה יכול,

וגם לא שמע לכל מוכיחיו ומוריו.

ואז מתחדד הכאב יותר ויותר ויורד לחדרי בטן.

ועל ידי כך

מתחוקק

בעומק הנפש לזיכרון לימים הבאים לא לחזור ולהיכשל בהם עוד.

זה נצרב לו בתודעה,

אין עצלות יותר בפני כל דאגה ופחד, צריך להתכונן

ולא לעשות שטויות.

תראו רק כמה אנשים ניצלו

שרצו מהר,

כפי ההוראות של פיקוד

העורף

ניצלו ממש ברגעים האחרונים שנכנסו לממ״ד

ולא מתו.

זאת אומרת,

זו המתנה שהשם נתן לאדם, את הדאגה והפחד.

אם אין לו פחד אז הוא שאנן ואז הוא יכול ללכד.

ואם הוא מחיש את עצמו כי הוא התייעץ עם הנפש השכלית ושמע וראה והבין,

זה עושה הצלה, תשמעו, ירו לפה אלפי אלפי אלפי טילים,

וכמעט לא הצליחו לפגוע בשום אדם.

זה לא יאומן, זה ניסי ניסים שאין כדוגמתם.

אבל הקדוש ברוך הוא נתן לנו כלי שאיתו נוכל להישמר, קוראים לו דאגה ופחד.

ואם אנחנו לא השתמשנו בו, אז תבוא החרטה,

ותעזור, למה? להבא, לא לאחורה,

להבא.

שפעם הבאה אתה כבר תשתמש בדאגה והפחד מוקדם יותר.

תראו כמה אנשים נופלים מפיגומים.

כל יום, יומיים אתה שומע עוד אחד נפל, עוד אחד נפל.

כי לא היה להם דאגה ופחד.

הם הולכים, הולכים, הולכים. לא קושרים את עצמם כמו שצריך, לא מתקינים את הפיגומים כמו שצריך.

חביבי, נתראות, טאח, ישר למטה.

מה, אם בן אדם שומע והוא יודע שהוא על פיגום, הוא יודע שמתו 30 השנה רק בדרך הזאת,

אז מה, אתה לא צריך להיזהר? איפה השכל שלך?

אה, עכשיו השכל שלך ברצפה.

כן, הוא הגיע למטה לרצפה וזהו.

אז לכן החרטה תגרום שאתה כבר תיזהר בפעמים הבאות.

ואפילו שכבר יסתלק ממך הכאב,

אתה כל פעם תיזכר.

ולפעמים זה בא אחרי חטא גרדה.

אדם עשה חטא,

אבל זה נטפל

לצער הדאגה מן הפורענויות,

וזה עוקץ אותו בעומק הנפש.

אז גם אם הוא חלילה נכשל, לא בכוונה,

לא בחוסר שימת לב, אלא היה לו איזה חטא,

גם כן

יכול לבוא הצער של הדאגה שהיה לו,

ועוקץ אותו בעומק הנפש.

וזה, זה, זה המקור של התשובה.

ולמה נבראה התשובה?

למרק את כתמי העוונות הישנות

ולמחות זכר יצרה מלבבנו.

אז רואים שכל המהלך של ניסורים

זה לעורר,

התרעה.

והשם נתן עוד יותר מזה דאגה ופחד לפני,

בשביל שאתה תדע להיזהר, כי הולך להיות או להתרחש משהו.

ואז אם תשתמש בנפש השכלית שהשם נתן לך,

כמובן שתוכל לצלוח

את הסכנה, ולא יקרה לך כלום.

ואם לא,

לא דאגת ולא נתת על לבך מעצלנות או מתאוות,

אז אתה תלחד בייסורים,

ואז יהיה יגון על יגונך. תצטרך להוסיף עוד יגון שקוראים לו חרטה. איזה טיפש, למה עשית? איך לא שמתי לב? פאפאפאם.

וזה,

כן, זה כמו אחד שהזיק הגרלה ביד ואמר, עזוב, אני... בוא, אתה רוצה לקנות אותה? יאללה, תקנה. והוא הרוויח את הסכום הגדול. וואי, איזה צער, איזה צער.

והמטרה של החרטה בסוף היא להביא את הבן אדם להיזהר להבא,

ועל ידי התשובה הוא גם ימחק את העוונות אחורה ויישאר זך ונקי. נו, זה לא כל זה הטבה נפלאה של הקדוש ברוך הוא,

בשביל שבן אדם יוכל להיות תמיד נקי ולקבל את כל הטובות והנאות שאמרנו אתמול.

וגדולה זו מצינו באותם שנכשלו בפשעים גדולים ועצומים,

שאין להם מנוחה כל ימיהם.

והם רצים ומתוודים את חטאם במקהלות,

כמו בספר כור ההיתוך, שהאכילו עיר שלמה נבלות וטרפות.

היו באים לבית הכנסת ומספרים לכולם מה הם עשו, שהם רוצחים,

וגרמו לאנשים שימותו וכו' וכו'.

ואחר כך

התחלמו על מפתן הדלת והתחננו שידריכו עליהם.

ושלוש שנים הלכו ככה, והלכו יחפים וכל יום במקום מה.

ואיזה צער הם קיבלו על עצמם בשביל לתקן.

אז יש אלה שנכשלו בפשעים גדולים ועצומים ואין להם מנוחה כל ימיהם, והם רצים ומתוודעים את חטאם במקהלות.

הרבה רוצחים הבאים במחתרת,

מתעוררת רוח סערה בלבם תכף,

ואין להם מנוחה עד שהם באים למקום המשפט

ומוסרים את עצמם למיטה. זאת אומרת,

מסגירים את עצמם.

הם לא יכולים לסבול

את המעשה לאחר מעשה.

בהתחלה הם חשבו כמה מתוקן כמה.

הרי זה מייסר אותם,

לא כולם,

אבל יש כאלה, והם רצים להסגיר את עצמם.

ועל ידי כך מסתלק הנזק.

זאת אומרת, כשהם נענשים בהריגה,

מבערים את הרע מקרבם,

ומתכפרים במיטתן.

כמו שאמר הכתוב, אדם עשוק בדם נפש,

עד בור ינוס,

אל יתמכו בו.

זאת אומרת, אדם הרג נפש,

והוא נס אל הבור.

זאת אומרת, מוסר את עצמו להריגה

בבית המשפט, בית הדין וכו'.

כל זה, מה שאמרנו עד עכשיו,

לא מדובר אלא מהרפתקאות רעות

שהיינו יכולים להימלט מהן קודם לכן.

או שיש בידינו למצוא תרופה להתריס כנגדם עכשיו,

אפילו אחרי שזה כבר קורה.

אמנם לאותן מאורעות קשות המתרגשים לבוא עלינו בכוח,

שלא היינו יכולים להתכונן לזה,

שלא היה לנו יכולת לקדם אותם ולא להתקומם כנגדם בבואן.

מה עושים עכשיו?

הכין לנו הקדוש ברוך הוא תרופת פלא.

חינוך לסבלנות.

פה,

כל זה הקדמנו בשביל להבין שיש תרופת פלא,

קוראים לה סבלנות.

על ידי הסבלנות אתה יכול להקהות את צער הנפש,

להיות סבלן, לקבל את זה בסבלנות,

לדעת שהכל מאיתו יתברך.

הרי זה לא היה תלוי בך.

לא היה תלוי בך, לא יכולת לקדם את פני הרעה, לא ידעת שיהיה דבר כזה.

וזה בא עליך בכוח איזה דבר, איזה מצב.

מה העצה?

להרגיל את עצמך בחינוך למידת הסבלנות.

בזה תקהה את שער הנפש.

כמו שמחלישים הרגשות של כאבים על ידי תחבולות,

והם מסוגלים לקחת תרופות, להקהות את העצבים.

ככתוב, רוח איש יכלכל מחלהו.

אתה עם הרוח שלך יכול לכלכל את המחלות והצרות והאיסורים.

זה תלוי ברוח שלך, אם אתה סבלן לקבל הכל בסבלנות.

לסבול, סבלנות זה מלשון לסבול.

אתה סובל בסבלנות.

ככה אתה יכול לכלכל.

עשו פעם סקר,

בדקו בין חילונים לחרדים.

מי מאריך ימים יותר?

חרדים.

מי מתרפא ממחלות?

יותר.

חרדים ב-50 אחוז,

כי יש להם ביטחון ואמונה בשם.

זאת אומרת, בדקו באותו סוג מחלות.

סבלנות.

לפיכך,

אנחנו חייבים לעשות את רצון הבורא יתברך שמו.

קודם כל, לטרוח לכתחילה

בדעה ובבינה שהוא חנן אותנו,

לשמור את צעדינו ולהשתמש בהם בכל כוחנו בדעה ובבינה שלא להגיע לא לצרות, לא למחלות, לא לסכסוכים,

לא לכלום.

ואם בכל זאת,

באת עלינו הרעה בהשגחתו יתברך, זה לא בסתם.

עדיין מחויבים אנחנו להכיר שזה טובה מאת השם יתברך.

וצריך להכיר שזה בטובה האחרונה הזאת,

שקוראים לה מידת הסבלנות,

שעימה נוכל להקל, לצערנו,

ולקבל את פצעי האוהב הנאמן.

נעטרות נשיקות שונא,

ונאמנים פצעי אוהב.

שונא שלך, מעתיר עליך נשיקות.

אתה צדיק, אתה זה, אתה פה, אתה שם.

הוא לא יוכיח אותך,

כי הוא שונא, מה אכפת לו שתיכנס לגיהינום, העיקר שהוא ואתה תהיו בסדר, הוא יוכל להוציא ממך מה שהוא רוצה, הכל בסדר.

אבל נאמנים פצעי אוהב.

אוהב,

לפעמים הוא פוצע אותך קצת, שהוא אומר לך איזה תוכחת,

הוא אומר לך איזה מילה, הוא אומר לך פה,

זה נאמנות, הוא דואג לך.

אז גם הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, אז לפעמים הוא צריך, כמו שאומרים, גפסא קטנה, משהו קטן ככה,

בשביל לעורר את הבן אדם.

זאת אומרת, השאיר לנו הקדוש ברוך הוא את מידת הסבלנות להשתמש עימה עתה,

כדי להקל את צערנו ולקבל את פצעי האוהב הנאמן,

שהוא המיטיב העליון יתברך,

ולקבל את זה באהבה,

כי ודאי לא נבראו,

אלא לטובתנו.

אבל אוי לו לאיש המפונק,

שלא נתחנך לסבלנות מימיו,

שהרי בין היום ומחר,

סופו לשתות מכוס הייסורים של ניסיון

או כפרה המיועדים לבוא על האדם בעולם הזה.

מי שמפונק ולא הכין את עצמו ולא למד את מידת הסבלנות,

אין דבר כזה שאתה תעבור את העולם בלי כוס של ייסורים,

שאו זה יהיה לניסיון לבדוק מה חוכמה, כשהכול טוב,

אז זה בעיה להיות צדיק?

לא בעיה.

זה מה שאמר השטן, הקדוש ברוך הוא, אני אוהב, אתה נתת לו הכל, הוא משופע בכל טובה וברכה,

אז זה לא חוכמה.

עכשיו בוא נראה,

תיגע בו ונראה אם הוא ממשיך להיות כמו שאתה אומר, שהוא ירא שמיים.

אז יש ייסורים שצריכים לבוא על אדם בשביל לבחון אותו, ניסיונות,

ויש ייסורים שבאים לכפר לו, כפרה.

ייסורים מכפרים.

אז אם אתה מפונק ולא הכנת את עצמך,

אתה, חביבי, לא תעמוד בזה.

ואדם לעמל יולד.

ואז הרגשת הצער והכאב תהיה לו חדה יותר מכל אדם.

ולא עוד אלא שתיטפל אליה גם צער החרטה, אבל חרטה לריק,

כדרך הבוערים האומללים.

המלאים חרטות של מה בכך לאמור.

איי-איי-איי,

אם לא הייתי נכנס לעסק הזה, לא היה קורה לי המקרה הרע הזה.

איי-איי-איי, אם הייתי מתעכב עוד שעה במקום פלוני,

לא הייתי נכשל בכך וכך.

איי-איי-איי.

הוא כל הזמן חושב שזה כאילו תלוי בו,

ואם הוא היה זה,

הכל גזור מן השמיים.

אתה לא יכול,

היית להתגבר או להימלט או להסתדר.

אין דבר כזה.

הכל גזור מן השמיים,

והקדוש ברוך הוא לא ברא אותנו נביאים שנוכל לדעת העתיד, מה צפוי לנו.

ויכול להיות שייפול על בן אדם. מה, אברהם אבינו השם שאל אותו, אתה רוצה שאני אנסה אותך או לא?

הוא ניסה אותו.

הביא אותו למצב שהוא צריך לקפוץ לכבשן האש.

זה ניסיון, אה? מי יכול לעמוד בדבר כזה?

ולכן הקדוש ברוך הוא לא ברא את כולנו נביאים,

ולא הרשה לנו אלא להשתמש באותה זהירות

של בינה שהוא חנן אותנו ברחמיו,

אבל לא להתחכם יותר מדי,

כמו שאמר הכתוב, תמים תהיה עם אדוני אלוהיך.

תקבל כל גזירה מאיתו יתברך לפי מה שהוא מחליט,

והמבעט בייסורים של הקדוש ברוך הוא,

ומתרעם על מידותיו חס ושלום,

לוקה ומשתלם בעוון כפליים,

וטועם טעם חיבוט הקבר כבר בחייו,

עד שמרירתו פוקעת מקרבו,

ופעמים הוא יצא מדעתו,

או ימות מתוך חירופין וגידופין, רחמנא לצלן.

אז השם נתן לנו חוכמה בינה,

אבל לא להתחכם יותר מדי.

אתה יכול להתכונן לקראת כל מה שאתה רוצה, אבל גזירות השם

הן גזירות שאתה לא יכול למנוע אותן.

אם הן מגיעות,

שזה לא בגללך,

אלא לניסיון,

או לכפרה על העבר,

אם אתה לא עשית תשובה כמובן.

אל תתרחם, ואל תזה, ואל תהיה חכמולוג,

תדע שהכל זה היה לטובתך, כי אתה...

צריך לדעת לקבל את גזירות השם.

הוא יוכל לעשות בנו מה שהוא רוצה.

אל תשכח שאתה פה זמני, וזה פה עולם הניסיון.

בעיקר זה לצאת מפה נקי,

שתוכל

לשחוק ביום האחרון.

אז השם נתן לנו מידע שקוראים לה סבלנות.

מתי תוכל להתגבר על כל מה שקורה

במידת הסבלנות?

אז תזכור,

שני השיעורים.

כל ההטבות שתיארנו, שהשם ברא לכבודנו ונתן לנו והכל והכל והכל,

תדע לך,

הכל זה טובות מהשם.

כל דעביד רחמנא לטבעביד,

וגם הדאגות, וגם הצרות, וגם הייסורים, וגם הכל.

זה איתותים והתעוררויות והכל.

הכל זה הכוונה מאת השם לטובתך.

וכדי לעמוד בכל הדברים שעלולים לבוא,

תכין ותרחוש את מידת הסבלנות

לדעת שברוך השם,

הכי טוב שאפשר.

כל רגע זה המצב של הכי טוב שאפשר.

אני שמח שהייתם סבלנים לשמוע אותי,

ויהי רצון שכך תקבלו כל דבר מאת השם יתברך,

ובעיקר לטובה.

אמן.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין כדוש כשל.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו

אין כדוש כש.

הכל יאמרו והכל ישבחוך.

אין כדוש כש.

שיהיה לכם יום טוב, בריאות,

הצלחה,

תכסוג והארת פנים מאת השם יתברך.

יאר השם פניו אליך ויחונקה.

ייתן לך חן וייתן לך חנינה וחסד וכל טוב.

אמן.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא, גומל נפשי שלך לעשות דאורייתא. כבד את אביך ואת אימך דאורייתא.

לעשות נחת רוח על הקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח על התנא הקדוש עם שפתותיו דובבות בקבר.