ספר חשבון הנפש - חלק כ"א- מדת שתיקה
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום לעילוי נשמת, אושרה בת אלית, מנוחתה עדן.
לרפואת
אסם קץ'.
בת אנגוואץ',
יזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים, תחזור לביתה לחיים תומים שלום, בתוך כלל ישראל מהרה, אמן.
ספר חשבון הנפש,
חלק כא',
מידת שתיקה.
הרמז
למידה הזו,
קודם שתפתח פיך,
שתוק
וימלך בלבך,
מה תועלת יהיה בדיבור ההוא לעצמך או לאחרים.
מה שאומר לנו פה המחבר,
לפני שפותחים את הפה,
קודם כל לא, אל תבהל את פיך לדבר,
לא בבהילות, לענות וזה.
לפני שאתה פותח את הפה, קודם כל שתוק.
שתיקה
שבה הרבה. כל ימיי גודלתי בין החכמים, אמר רבי שמעון, ולא מצאתי טוב לגוף משתיקה.
מוות בחיים ביד הלשון.
אל תיתן את פיך לחטי את כל בשריך.
הפה מדבר, הגוף מקבל מכות.
תיזהר.
שים לב.
מילה בסלע,
שתיקותא בטרנד.
כן? אם מילה, נגיד, שווה כל מילה שווה סלע, השתיקה שווה שתיים.
כמו עוד הרבה מאמרי החכמים.
קיצור, לפני שאתה פותח את הפה, שתוק.
סייג לחוכמה, שתיקה.
וימלך בלבך,
תתייעץ עם הלב שלך,
מה התועלת שאתה הולך עכשיו להפיק מן הדיבור
בין לעצמך בין לאחרים.
אם יש תועלת לך, דבר.
מצמצם, אבל דבר.
אם יש תועלת לאחרים, דבר.
אם צריך להרחיב אפילו תרחיב.
העיקר שתהיה תועלת.
לא מדברים ללא תועלת. זה המעלה הכי גבוהה באנושות.
בבריאה.
שרק אנחנו קיבלנו את כוח הדיבור עם שכל והבנה.
אז צריך להשתמש עם זה בזהירות.
כי ממש מוות מחיים ביד הלשון.
איך אומרים לפעמים במשטרה?
חוקרים בן אדם על משהו אם הוא עשה את העבירה או לא.
אומרים הוא קשר את עצמו לדבר.
הפירוש?
הוא לא שם לב. דיבר, דיבר, דיבר. שואלים אותו הרבה שאלות לערבב אותו.
והוא אומר פה ככה וככה, ומי שמשקר אז הוא צריך להתפתל. בסוף תופסים.
אז הוא קשר את עצמו.
יש זכות אפילו של שתיקה בחקירה.
שואלים שאלה, העורך דין שלי אמר לא לענות.
אתה היית, העורך דין שלי אמר לא לענות.
שתיקה, שומר על זכות השתיקה.
אפילו כשאדם עבר עבירה חמורה והכול,
נותנים לו את זכות השתיקה.
אז עכשיו אנחנו ברמז. הרמז אומר, קודם שתפתח פיך, שתוק
והימלך בלבך.
מה תועלת תהיה בדיבור או לעצמך או לאחרת?
טוב, כבר ביארנו שהנפש הבהמית,
אפילו בתכלית שלוותה, גם כשהיא שלווה,
היא מתנועעת תמיד במהלך העצלות
מהרגשה לרעיון,
או מרעיון לרעיון,
ומרעיון לפעולה.
וזה משתלשל בסדר הזמן שנרשמו בה על ידי הדיוקנים החיצוניים.
עכשיו הנפש הבהמית שלווה, רגועה.
אין לה איזה דרישות, לא רעב ולא תאווה ולא כלום.
אבל גם במצב כזה,
שהיא במהלך של עצלות,
היא הולכת מהרגשה לרעיון.
נגיד היא הרגישה עכשיו צלילים של מוזיקה,
או שהרגישה איזה משהו,
הרגישה ח...
חום או הרגישה קור או הרגישה משהו
או שהרגישה לפניה שאנשים דופקים בדלת או מסתובבים או אני לא יודע מה.
מהרגשה עולה לרעיון ומרעיון לרעיון
ומרעיון לפעולה.
כל זה הולך לפי סדר הדיוקנים החיצוניים שהיא קלטה.
דרך משל,
אם אתה רואה אבא
אז אתה נזכר אוטומטית כשאתה חושב ומסתכל עליו אתה נזכר שיש לו בנים.
אתה רואה בציורי עיניך או ליבך אתה רואה
את הבנים ואת הנכדים
ואתה נזכר שיש לו מכונית כזאת ויש לו בית כזה וזה מתחיל.
עובר מרעיון לרעיון וזה בגלל שראית דיוקן אחד.
ויכול להיות שאתה מסתכל אם אתה רואה אותו עם בגד כזה או נעליים חוץ מכבודכם כאלה אז אתה אומר אולי הוא קנה מתמו או אולי הוא לא קנה מתמו או אולי הוא עשה ככה.
ככה הנפש הבהמית
מרעיון לרעיון מרחפת לאפל ובמצב של שלווה.
או
על ידי תאוות המוטבעות בה
כגון ריקוד העגלים וקפיצת הגדיים.
יש לאדם תאווה לרקוד
אז הגדולים הם רוקדים כמו עגלים
והקטנים כמו גדיים.
אז בדבר הזה נוהג אפילו במהלך המחשבות.
אין לכוח הדמיון הבהמי שום ציור ותפיסה מפעולת הכישור כלל.
זאת אומרת,
הנפש הבהמית לא תופרת כישורים מכל הדברים האלה,
אלא לפי סדר הדיוקנאות
שבאות לפניה מעניין לעניין לעניין בלי קשר.
לא מתווה איזה תוכנית או איזה פעולה, זה לא היא.
זה הנפש השכלית.
הנפש הבהמית היא מתפעלת ומתרגשת
לפי טבעה, תאוותיה וענייניה, אבל בלי לקשר.
נגיד, הרגיש חום, אז הוא רוצה לפתוח את החלון.
הרגיש קר, הוא סוגר את החלון.
זה הנפש הבהמית מרגשת, לא צריך בשביל זה...
שכל זה אוטומט.
יש דברים שהם כבר הרגל.
כשאדם אפילו בלי שכל עושה את הפעולות האלה.
אמנם הנפש המשכלת
שולטת בעצלות ההיא בכל פעם שעולה ברצונה.
אם הנפש השכלית רוצה להתערב,
ולהכריע לכיוון כזה או כזה או לעשות משהו,
היא יכולה לקשר רעיונות
עם הרגשה של אותיות בכתב או בעל פה.
אתה קורא ספר או משהו ואתה יכול לחבר מזה דברים ועניינים וכל כך.
ועל כן נקראת הנפש המשכלת גם כנפש המדברת.
למה?
בשביל מה נפרעה בעדה נפש מדברת?
כדי לגלות את המחשבות של הלב שלו לאחרים.
איך אנחנו ניצול... הרי רק אנחנו בבריאה יכולים לבנות בניינים ולעשות זה ולעשות מטוסים ולעשות...
איך?
בגלל שדיברנו אחד עם השני.
בעלי החיים נשארים באותו סטטוס כל ימי חייהם.
אלפי שנים.
פרה תישאר פרה,
גדי יישאר גדי, חתול יישאר חתול.
הם לא משתדרגים.
האבולוציה לא עובדת עליהם.
היא החליטה, אלה יישארו ככה, רק אנחנו נהיה ככה. מהפיצוץ ככה
הוחלט על ידי הפיצוץ שרק אנחנו נהיה עם לשון מדברת
ועם הבנה ועם הכל כדי שנוכל
להתמודד עם החיים, כי
אם לא היה לנו שכל, אוי ואבוי.
אתם רואים, תינוק אין לו כלום, הוא יכול למות.
אם לא יטפלו בו, הם לא ידברו איתו, הם לא ישחקו איתו, הם לא יעשו לו, הם לא יחנכו אותו, הם לא ילמדו אותו.
אז יש לנו נפש המדברת כדי לגלות מחשבות לאחרים
על ידי מראית העין או שמעת אוזניים,
וככה לומדים ומתלמדים, משלימים ומשתלמים בחבורה זה עם זה.
אתם רואים, יש בתי ספר, יש גנים, יש פה, מלמדים כל הזמן.
אבל,
נכון שיש בנו את המועלה של הנפש המדברת,
אבל כשמפליגים בדיבור,
מרבים לדבר בלהג הרבה.
וסופה להעשות ממנה יצר הרע של תאווה המלומדת.
ושפחה לגאווה ורדיפת הכבוד.
הדיבור יהפוך להיות שפחה לגאווה.
איך משיגים גאווה? משתיקה לא משיגים גאווה.
מזה שאדם מדבר, מראה ידיעות, הוא בתוך העניינים, הוא מבין עניין, ואז אנשים מתפועלים, וואי, וואי,
וגם הוא שר, והוא יודע לזה, והוא יודע
לחרז שירים, והוא יודע, פי, זה,
מה הוא קונה בזה?
גאווה וכבוד.
אז הופכת להיות מעלת הדיבור, שפחה
אצל הגאווה והכבוד.
הגאווה והכבוד מאלצים כאילו את הדיבור לדבר כל הזמן.
אז זה לא טוב.
שתיקה זה מעלה, אמרנו, תשתוק
ותימלך בלבך מה תועל תהיה בדיבור לעצמך ולאחרים.
ומה גם שדברים בטלים מביאים לידי לשון הרע.
כי ברוב דברים לא יחדל פשע,
הרבה דברים מביא חטא.
אז לכן,
זה מביא לשון הרע, אחר כך מביא רכילות.
רכילות זה מספר, הייתי פה, ראיתי שם,
כן, שמעתי, לא שמעת, אבל זה כמו אלף רכיל שמוכר במרכולת
ממקום למקום.
זה מביא לליצנות.
זה כת שלא מקבלת פני שכינה, ליצנים, שקרנים, רכלנים,
לשון הרע, שקרים, שקרים, וכל אלה לא מקבלים.
מהדיבור מפסידים
קבלת שכינה. לא נכנסים במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.
כמו שאמרו חכמים במשנה ועבוד, כל המרבה דברים מביא חטא.
אז מה עושים?
מה עושים שלא ניכשל ולא נפליג בדיבור וניכשל חלילה?
לא. דרך החינוך זה לפנות את ליבו להמלאכה בעוד שלא נפתח הפה.
תמיד
להתייעץ המלאכה זה להתייעץ
עם הלב, אם כדאי או לא כדאי לפתוח את הפה. בדרך כלל, תמיד עדיף לא לדבר.
אמרו חכמים, כל זמן שאתה לא מדבר אתה מלך.
ברגע שפתחת את הפה את העבד.
למה?
אם אמרת משהו, אתה כבר משועבד
לקיים את הדבר.
איך אמר ליברמן?
תוך 24 שעות,
אין חמאס.
כל היום מזכירים לו את זה. למה? הוא נהיה עבד למילה הזו שהוא אמר. מי אמר לך להגיד?
מי אמר לך להגיד?
צדיקים אומרים מעט
ועושים הרבה.
רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט לא עושים.
אז זאת אומרת,
החינוך צריך להיות כזה.
בשבוע שאתה עובד על השתיקה אתה צריך
להמתין קצת, לחשוב אם כדאי לפתוח את הפה.
ועוד,
מתי שרוח התאווה לדבר קלוש ואתה עדיין סמוך להתחלה,
תחנוק אותו בחדר הורתו.
שלא יצא לפועל.
ואם הלב שלך רחש לומר איזה דבר על הצד בדיחותא,
אז תרגיל את עצמך לחזור ולבלוע אותה לתוך המעיים.
כמו שנתפאר דוד המלך עליו השלום,
זמותי בל יעבור פי.
אם היו לי איזה מחשבות מסוימות,
לא הוצאתי אותן.
בל יעבור פי, שלא אחר כך.
למה?
כי הוא אמר פעם לקדוש ברוך הוא, למה אני לא אלוהי דוד כמו אלוהי אברהם, אלוהים צוות זאת.
למה?
הוא אמר לו, אני ניסיתי אותם, בחנתי אותם, והם עמדו בניסיון.
אז הוא אמר, נשאני אדוני ובחנני.
אמר לו, אתה לא תעמוד בניסיון.
המדרש אומר דבר יפה,
אדם שמוכר כאן קנים,
אם יש לו קנקנים חזקים,
הוא לא מפחד להקיש עליהם ולהגיד לו, בוא תראה כמה זה חזק.
טח, טח, נותן מכות.
לא נשמר.
אבל אם יש לו קנקן חלש,
הוא לא מראה להם ככה, אם הוא יעשה ככה, הוא יישמן.
הוא אומר, אני לא מנסה את מי שאני יודע שהוא לא יעמוד בניסיון.
לכן, לא ניסיתי אותו.
ואני יודע שלא תעמוד בניסיון.
אז הוא אמר לו, על כל פנים.
נשאני אדוני ובחנני.
ומה היה בסוף? שהוא נכשל בבת שבע.
אז המפרשים אומרים, זמותי, בל יעבור פי.
הלוואי והמחשבה שזמותי,
שחשבתי שאני יכול לעמוד בניסיון,
הלוואי ולא הייתי עובר עם פי ואומר את הדברים ומוציא אותם בקול.
ככה לא הייתי נכשל.
אז זאת אומרת,
אדם צריך לדעת,
אפילו אם אתה כבר,
יש לך איזו מחשבה להגיד משהו או זה,
עצור, עצור, עצור, שתום.
ותמלך עם לבך אם יש בזה תועלת, בטוח.
לך או לאחרים.
כי אתם יודעים, זה נגרר.
ולפעמים אדם אומר דבר שלא במקום הראוי ולא נכון,
באנשים ובסביבה לא נכונה,
וזה יכול לעורר אפילו קטטות ומי יודע מה.
ולכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, תן דעתך עד שיצא מפיך.
זה קיצור של הקיצור של הרמז.
תן דעתך עד שיצא מפיך.
אבל תזכרו,
יש,
אמרנו,
דבר שהקדוש ברוך הוא נתן לנו מתנה שיהיה לנו כוח ההרגל.
כשאדם מתרגל
ומרגיל את עצמו, זה הופך להיות טבע.
טבע.
ויש פה הרבה דוגמאות, אני לא אכנס לכולם,
אבל הרעיון
נגיד,
יש בבתי משפט קצרניות
שהן כותבות
במחשב,
בשיטה עיוורת.
הן לא מסתכלות איפה האותיות.
הן שומעות מה אומרים בדיון,
והאצבעות לבד יודעות לאן ללכת.
הן לא אומרות עכשיו, השכל לא אומר, תלכי לעוד זאת, ולעוד זאת, ולעוד זאת, ותעשי ככה.
אתה מדבר מי עוזר, ררררררררררררררררררררררררררררים הסתכלת עליכה ויכולה לדבר עם השופט ולהגיד לו כן מה לא למחוק
תוסיף איתו, מה זה?
אלפו,
הרגילו, חינכו
את הנפש הבהמית לעשות אוטומט.
אוטומט.
יש אנשים שיש להם נפש משכלת וגם נפש בהמית, נכון?
שומע צלצול בבוקר של השעון, אוטומט הוא קם.
הוא לא, הנפש השכלית לא צריכה להגיד לו,
הלו, שעון, עכשיו אמר לך לקום.
אוטומט הוא קם.
יש כאלה אוטומט מתהפכים.
אז תלוי איך אתה מרגיל את האוטומט, את החינוך.
אבל בסך הכל אפשר לחנך
את הנפש הבהמית להרבה דברים, ואז אתה פנוי.
אתה יכול לעסוק,
כן, בכל מיני מלאכות ולחשוב בדברי תורה.
אתה יכול להגיד, לחשוב רעיונות.
אתה פנוי, כי הרגלת את הגוף שלך לעשות במלאכה או בכל מיני עניינים
שהבהמה כבר, הנפש הבהמית עושה את זה לבד.
זה נקרא חינוך.
אז לכן,
כשאתה מתרגל לשתוק, קודם כל לשתוק.
מדברים אליך, קודם כל תשתוק.
תחשוב, לענות לו או לא לענות לו. יצא לי מזה טוב או לא יצא לי טוב.
להרחיב או לצמצם.
וככה אתה תתרגל.
זה החינוך.
וזו מידה חשובה מאוד,
שהם מדברים עליה חכמים.
אין כמו המידה הזאת, פחות מסתבכים בעולם.
בשתיקה
אין תחנית דיבור,
מעלתה פי אלף אלפים
מתחנית צום.
יש אומרים שזה למעלה משלושים וחמש אלף תעניות,
תענית של יום אחד.
ויש תענית של שעות,
שאדם מרגיל את עצמו לשתוק.
זה מעלה גדולה מאוד, מעלה גדולה מאוד.
אז לכן,
שנים אני הייתי מתענה בשבת, תענית שתיקה.
ילדים לא ידעו מה, רק הייתי מדבר איתם בתנועות.
שנים.
בהתחלת התשובה עשיתי תענית 40 יום
כל חודש אלול עד אחרי כיפור.
ולמרות שהייתי נותן הרצאות וזה פה אפשר.
אפשר להסתדר.
בלי שום בעיה.
סיפרתי לפעם שהיה בן אדם אחד שרצו להכניס אותו לכלא
לשלוש שנים.
והוא שאל אותי, מה אני יכול לעשות?
אמרתי לו, תעשה שלושה חודשים,
תעניד דיבור בשבת.
הוא אמר לי, אני לא יכול, אני עם אימא שלי, אני מטפל באימא שלי,
אני צריך לדבר איתה, היא מדברת אליי, אני צריך לדבר איתה.
אמרתי לו, טוב, תחליט אם אתה רוצה להיות שלושה חודשים
עם האימא, ואחר כך שלוש שנים בלי האימא.
יותר טוב שאתה תהיה שלושה חודשים בלי לדבר עם האימא, ולא שלוש שנים בכלא, לא?
שמע לי,
ביטלו לו את המשפט.
מעלה גדולה.
הכל יודוך והכל ישן חוכה והכל יאמרו והכל יאמרו
אין קדוש כשל הכל יודוך והכל ישן חוכה והכל יאמרו והכל יאמרו
אין קדוש כשל הכל ידוך
והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשל הכל ידוך והכל ישן בחוכה והכל והכל 1991 יאמרו
אין קדוש כאן שישמחו במהלכותך.
שומרי שומרי שם,
וכל עונש שם ישמחו,
וכל עונש שם ישמחו,
שומרי שומרי שם,
וכל עונש שם.
המקדשי,
מקדשי, מקדשי שמיר,
שבת,
מקדשי,
מקדשי, מקדשי שמיר,
שבת, שיהיה לכם יום טוב, בריאות והצלחה.
הרי אני מכבד,
כי הם יום טוב, בריאות ובשמה דאוריתם, ובנפשי שחסר דאוריתם.
כבד את אביך ואת אמך דאוריתם.
נא הקדוש,
שיהיו שפתותיו.