ספר חשבון הנפש - חלק כ"ב - מדת ניחותא
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום,
נעילוי נשמט,
יונה החלוף היא בת שמואל,
מנוחתה עדן,
וכל צאצאיה ילכו בדרך השם יתברך
ויזכו להתחתן בזמן הקרוב.
אמן.
אוריה בן מירי אורפאל,
יסתכלו לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים,
וילך בדרך השם יתברך מתוך שמחה ודבקות,
דושה וטהרה, אמן.
מונה בת בביאן,
לידה טבעית קלה כטורנגולת בעתה ובזמנה,
תינוק בריא ושלם בכל האיברים והגידים,
שלום ליולדת ולנולד,
בעזרת השם, אמן.
לעילוי נשמט,
הגאי ארנון בן בתיה,
תהא נשמתו צרורה בצרון החיים, אמן.
לעילוי.
זהו.
אנחנו נמצאים בספר חשבון הנפש, פרק כב, חלק כב,
והמידה שאנחנו לומדים היום, ניחותא.
הרמז על המידה הזאת,
דברי חכמים בנחת,
ומהיות טוב אל תיקרא רע.
זאת אומרת,
כדי לזכור את המידה הזאת, הרמז הזה יספיק.
קודם כל, דברי חכמים בנחת.
אנחנו נראה שאנשים שצועקים וכועסים זה מידה שנאה לכסילים ולרשעים.
אבל אם אתה חכם,
ואפילו אם אתה לא חכם,
תתנהג כמו חכם.
דברי חכמים בנחת, והם נשמעים גם.
כשזה לא בנחת,
אף אחד לא מקשיב לך ומחפש לענות לך,
ואין פה מציאות שאתה תוכל להעביר דברים באופן כזה.
דברי חכמים בנחת.
ומהיות טוב,
אל תיקראי רע.
זאת אומרת, אם אתה יכול לעשות טוב,
אז אל תעשה פחות טוב,
תעשה יותר טוב.
נגיד יש מעשה בגמרא,
שאחד עמד להתפלל,
אפשר להתפלל גם מהלך,
כשנמצאים בחבורה ושיירה והולכים ומתקדמים,
אז אתה הולך איתם,
אתה לא עוזב אותם ונשאר לבד בדרך יחידי.
אז אתה, מה שהם עושים, אתה בדרך כלל עושה.
אחד עמד להתפלל,
צריך להתפלל בעמידה.
עמד להתפלל,
והשני שאל מה הוא עושה, אז הוא אמר,
הוא מתפלל בעמידה.
אז הוא אמר,
מהיות טוב, אל תיקראי רע.
מה הפירוש? אם אני יכול להיות טוב להתפלל בעמידה,
למה שאני אקרר רע?
כי מותר לי גם להתפלל תוך כדי הילוך, כשאנחנו בשיירה והולכים,
אבל
זה נקרא רע, ביחס למה שאתה יכול להיות טוב.
אתה יכול להיות יותר טוב,
נכון?
מלכתחילה צריך בעמידה,
זה יותר טוב, ככה הדרך להתפלל.
אז זה נקרא, מיות טוב אל תיקראי רע, זאת אומרת, תמיד חפש להיות יותר טוב.
לא לחפש את מה שאפשר גם.
למה אפשר גם? אפשר הכי טוב. למה אתה לא רוצה הכי טוב, הכי טוב?
אז זה ניחותא.
אפשר לענות לבן אדם נגיד בדרך כזאת כזאת,
אבל למה לא?
תהיה טוב, תהיה טוב,
אל תיקראי רע,
וניחותא וניחותא. טוב, מתחילים.
רוב מידות הישרות מצומצמות מאוד במידתן.
אנחנו מדברים, הרי לומדים עכשיו,
מרבי מנדלה,
טנובר,
כותו תגן עלינו עמים.
שאנחנו צריכים לשפר את המידות ולהלוך בהן כפי שהתורה דורשת.
אז רוב המידות הישרות
מצומצמות מאוד במידתן, זאת אומרת לא להיות קיצוני בהן ולא רחוק מהן, פחות מהן.
שאם חיסר מהן או הפריז עליהן,
אתה שר מדרך הנכונה.
צריך לדעת בדיוק
את גבולות המידה.
לא להפריז ולא לחסר.
כמו שטיט
לכלוך
מגונה,
כך
התפארות והתקשטות יתרה גם היא מעושה.
וואי,
וואי.
אדם שמתגנדר יותר מדי וזה וזה וזה, זה ממש כמו טיט.
אדם שמתפאר,
וואי, וואי, וואי, וואי, זה אני,
אדם שמתפאר,
זה ממש כמו טיט.
אז התפארות והתקשטות יתרה,
יתרה, כשאתה חורג, כשאתה עובר את המידה,
זה ממש כמו טיט.
וכמו שהצביעות מגונה מאוד,
ככה קלות גם היא מגונה מאוד.
מה זה צביעות?
אדם מטעה את הבריות
שיחשבו שהוא איש חסד.
אדם צבוע.
הוא מצבע את עצמו בדברים שאין בו.
אז הוא רוצה שיחשבו אותו איש חסד וזה ופה ושם, אבל מה?
הוא לא כזה.
אז הוא חורג
מהמידה
והוא מגונה מאוד.
אותו דבר,
גם הקלות
אדם שמזלזל
בכבוד הבריות
ובגנותן, גם זה מגונה מאוד.
ההוא מחפש הצבוע להיות מכובד בעיני הבריות, לכן הוא מוכר להם.
תותים שהוא איש חסד
והקלות
זה אדם שבכלל מזלזל בבריאות, מה אכפת לו מהם?
הוא רואה רק את גנותן.
גם זה מגונה מאוד.
ועל זה נאמר בתורה, וייתם נקיים
מאדוני ומישראל.
התורה מבקשת מאיתנו שנהיה נקיים,
והוקש הניקיון מישראל לניקיון
מהקדוש ברוך הוא.
כמו שאתה צריך להיות נקי כלפי השם, שהוא יודע בדיוק מה אתה אומר, מה אתה חושב, מה אתה מתכנן,
הכל הוא יודע, ואתה צריך להיות נקי,
כי לא יעזור לך כיסוי ומילים יפות כאלה ואחרות.
הכל חשוף לפניו.
אתה יכול לעשות תרמית על בני אדם, את הקדוש ברוך הוא אי אפשר לרמות.
אז אם מבקשים ממך להיות נקי, וייתם נקיים מאדוני,
ואומרים לך גם, ומישראל, זאת אומרת, באותה רמה.
זה לא יעזור לך שהם לא יודעים להכיר במעשיך וכוונותיך.
לא יעזור לך.
אתה מחויב, על פי התורה, להיות נקי.
נקי, נקי.
ממש כמו מהשם, קח מישראל.
ומאחר
שצריך להקפיד על הנקיות,
שלא יתגנה בעיני הבריות,
מדובר כרגע חיצונית וגם מעשית במעשיו,
אז כל שכן שצריך להקפיד עוד יותר,
שלא יהיה שנוא להם.
אם מבקשים מאיתנו לא להתגנות
בעיני הבריות בבגדים שהם לא נקיים,
או במעשים שלא ראויים,
אז ודאי שאנחנו צריכים להקפיד עוד יותר לא להיות שנואים על בני אדם.
לפיכך,
צריך להיות
מדקדק במשא ומתן ובעסקה עם הבריות מאוד מאוד,
ולהיות שוקל בדעתו,
במתינות,
ביישוב הדעת, קודם שהוא מתחיל בעסק או בדיבור.
שלא יצא מזה מחלוקת, גנות, שנאה, קטטה.
אה, חס ושלום.
יש כל מילים,
תחשוב טוב,
כשאתה מתחיל להיכנס למשא ומתן עם בני אדם בכל נושא,
אז שזה יהיה בדרך שלא תביא לידי גנות, שנאה, קטטה ומחלוקת.
לכן צריך להיות שוקל בדעתו, במתינות ויישוב הדעת,
ולערוך את העסקים והדיבורים בנחת עם הבריות.
כולנו מעריכים אנשים כאלה, שהם רגועים, שלווים,
מדברים בנחת,
מכבדים, מכובדים.
אז תחשוב שגם אתה צריך להיות ככה, אל תהנה רק מהאנשים כאלה שהם בודדים,
תהיה גם אתה כזה.
כי הצעקה והכעס נאה לכסילים ולרשעים.
ואפילו בשעה שאתה צריך להתנהג עמהם במידת הדין,
מכל מקום יטריח להעמיק בכל מיני תחבולה ועורמה,
לא להפריז על המידה אפילו כחוט הסערה.
כמו שפוסק הרמב״ם,
שאדם לא יטיל אמה יתרה בתוך ביתו.
צריך שיהיה לאבא אימה בבית.
אם לא מתייראים מהאבא,
השמר החיים יכולים לעשות הכל, ואני שומע, לצערי הרב,
בהרבה בתים ילדים חצופים ומכניסים מכשירים נגד רצון ההורים, או מסתירים, ואחר כך מגלים,
ואחר כך מתחצפים,
ואנחנו עושים ככה ומדברים ככה,
ומזלזלים,
מאבדים את העשתונות.
אז אפילו אם אתה צריך
להטיל אימה, שהיא לא תהיה יתרה.
זאת אומרת, לא לחרוג מהמידע. מה שתראו לך,
נגיד, כתוב,
לרב זרוק מראה בתלמידים.
מותר לרב לזרוק מראה בתלמידים
בשביל
להעמיד אותם במקום ולתקן אותם,
לחנך אותם, וכו' וכו' וכו'.
אם הוא יהיה נחנך יותר מדי,
אז לא יחשיבו אותו לא כלום, והוא לא ישפיע עליהם כלום. יכול להיות שהם גם יקלקלו את אלה שנמצאים מסביבתו וכו' וכו'. לכן,
זרוק מראה בתלמידים.
אז יש דברים שבמינון מסוים מותר.
גם אם מותר להכות ילדים,
אז גם כן זה צריך להיות לא מכת אכזרי,
אלא מכת חינוך.
בכל אופן,
רואים שצריך להיות בניחותא.
כל דבר צריך להיות בניחותא.
וכמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכם, להיות טוב, אל תיקרא רע.
תמיד תחפש לעשות יותר טוב.
נשתמש בדברי
הרמב״ן באיגרתו,
שהוא מצווה לבנו כך.
במה יתגאה לב האדם?
אם בעושר,
אדוני מוריש ומעשיר.
אם בכבוד,
הלוא לאלוהים הוא.
שנאמר והעושר והכבוד מלפניך.
אז איך מתפאר בכבוד קונו?
ואם מתפאר בחוכמה,
זאת אומרת, אדם מנכס לעצמו את המידות האלה וחושב שהוא, זה הוא, אני חכם, אני, אני, אני מכובד, אני.
ואם מתפאר בחוכמה, מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים ייקח.
זאת אומרת, נכון,
יכול להיות שאתה חכם יודע ללמוד, יודע ללמד הכל, ופתאום נתקע,
שוכח דברים,
מתבלבל,
לא זוכר,
וכולי וכולי, ונעלם.
כך היה גם עם הלל.
הלל הזקן בעצמו,
שקצת התפאר על ציבור,
ושכח הלכה.
אם נבלת בהתנשא,
זמותה יד לפה.
אם אתה מתנבל
בהתנשא, אתה
קצת גאווה, ככה, אומר דברים,
אז זמותה יד, אתה רוצה להגיד איזה משהו, יד לפה,
יד לפה.
אין, אין, אין, לא יוצא כלום.
יד, כאילו שמו יד על הפה, ולא יוצא כלום.
וזה הלל הענב.
הענב מאוד.
פעם אחת.
העיר הערה לציבור.
אז זאת אומרת,
אדם צריך לה...
תבין,
אין להתפאר בחוכמה, כי מסיר שפה נאמנים וטעם זקנים מכך.
נמצא הכל שווה לפני המקום,
כי בא פה משפיל גאים,
וברצונו
מגביה שפלים.
זאת אומרת,
הקדוש ברוך הוא, מי שחושב שהוא גאה מציאות,
שהוא באמת מגיע לו הגאון,
אז השם משפיל אותו.
ברצונו, מגביה שפלים.
כשיש רצון מלפניו יתברך,
לוקח את אלה שהם שפלים בעיני הבריות ומגביה אותם.
אז לכן מציע,
מבקש,
דורש,
מסביר,
הרמב״ן נבנו, לכן אשפל עצמך
וינסאך המקום.
אם תהיה שפל, אתה לא יכול לרדת.
אתה יכול רק לעלות.
כי השם אוהב את אלה שהם שפלים,
את אלה שהם ענבים, והוא מגביה אותם.
על כן אפרש לך איך תתנהג במידת הענבה ללכת בתמין.
כל דבריך יהיו בנחה.
ניחותה.
כל דבריך יהיו בנח.
בראשך כפוף, לא כמו אלה שהולכים ומדברים ככה.
ועיניך יביטו למטה לארץ,
אבל ליבך יהיה למעלה.
ואל תביט בפני האדם ותדברך עמו.
מדרך הענבה,
שאדם
משפיל מבטו ולא מביט ישירות לאדם.
וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך.
וואו.
וואו.
וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך.
בסוף שואלים למעלה, המלכת את כונך?
שאלה שנייה, המלכת את אברך?
וואו.
אז זאת אומרת שהחבר צריך להיות כמו מלך.
איך מתנהגים למלך?
ככה צריך להתנהג. זה אומר, כל אדם יהיה גדול ממך בעיניך.
אז הוא נותן דוגמאות.
אם חכם או עשיר הוא,
עליך לכבדו.
חכם, צריך לכבד אותו, בגלל החוכמה שיש בו, בעשיר, בגלל העשירות.
למה?
כי מתנת אלוקים היא.
אם השם נתן לו מתנה,
עושר זה מתנה מאת השם, זה לא שאדם יודע לעשות עסקים ובגלל זה הוא מצליח. בגלל שהשם גוזר, יש הרבה אנשים שיודעים לעשות ונופלים.
אז עליך לכבדו.
ואם רשו,
ואתה עשיר או חכם ממנו,
אז עומד לפניך עני,
אתה עשיר,
או אתה חכם, או אתה שניהם,
אז תחשוב בלבך כי אתה חייב ממנו,
אותך יטבעו יותר ממנו, כי אתה חכם,
כי אתה קיבלת מתנה, עשירות,
והוא זכאי ממך, הוא יותר זכאי ממך.
שאם הוא חוטא,
הוא שוגג,
ואתה מזיד.
זאת אומרת,
ככה אתה צריך להסתכל על הדברים,
כן?
שגגות של תלמידי חכמים נחשבים זדונות.
זאת אומרת,
בכל דבריך ומעשיך ומחשבותיך ובכל עת חשוב בלבך כי לא תעומד לפני הקדוש ברוך הוא ושכינתו עליך,
כי כבודו מלא עולם.
תזכור,
מסתכלים עליך כל רגע, ואתה במבחן.
לכן דבריך היו באימה וביראה כעבד לפני ריבו,
ותתבייש מכל אדם.
ואם יקרעך איש,
אל תענהו בקול רם,
רק בנחת, עוד פעם, ניחותא, כעומד לפני ריבו,
אז רואים שהנחת והניחותא,
הם יכולים להביא אותנו למה שמבקש הרמב״ן,
אבל אם בן אדם יוצא מהגדר,
אז זה כמו טיט.
לכן, כשרואים אנשים עצבנים וצועקים וכל מיני דברים,
זה מידה של רשעים, של כסילים.
אז אם אתה לא רוצה לחשב כזה בעיני אלה שמבינים,
אז תדבר בניחותא, הכל אפשר בניחותא.
אותם מילים.
אם תגיד אותם בדציבלים גבוהים,
לא תהיה מקובל על הבריות.
תגיד אותם
כמו שצריך,
תהיה מקובל ואהוב והכול.
אז לא כדאי.
כדאי, לא.
חשוב שאדם יהיה לו הרבה רעים,
רעים טובים,
ולא רעים,
בגלל ההתנהגות שלו.
הכל ביד שלך, תחליט.
גם בבית.
יש נשים שאין להן סבלנות לשמוע את הבעלים,
יש בעלים שאין להן סבלנות לשמוע את הנשים,
והם מראים את עצמם כאילו הם שומעים ולא שומעים, וגם לא אכפת להם מה אומרים, רק בשביל ככה שלא יהיה מריבה וקטטה.
כן, כן, כן, כן, והכול חריט.
למה לא?
רצית להתחתן?
הנה,
מן השמיים זימנו לך את הבת פלוני לפלוני.
אם השם אומר שזה מה שצריך להיות, זה הזוג שצריך להיות,
וגם אם זה נישואים שניים,
וזווגים לאדם, לפי מעשיו,
אז קיבלת מהשם,
מהשם אישה משכלית.
מה שהביא לך, זה מה שאתה צריך, זה התיקון שלך. או עזר או כנגדו, אבל זה בגללך.
נו, אז תתנהג, יפה.
נתנו לך מתנה, ואל תהיה כמו האדם הראשון. האישה אשר נתת,
מה?
אתה מבזה את המתנה שהשם נתן לך, ואתה...
אז לכן בן אדם צריך להיות בניחותא.
אם החיים עוברים בניחותא,
מה הבעיה? תקשיב חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה. לאנשים ברחוב, עוצר אותך בן אדם, שואל שאלות, מסביר לו, מכוון אותו,
יש לך סבלנות, יש לך זה, אתה מתנהג יפה, איזה יופי ממש.
למה בבית לא ככה?
למה לילדים אין לך סבלנות? רצית להביא ילדים, פללת וזה, הגיעו.
מה עכשיו?
תעוף לחדר, תצא את הבתו בניח.
מה קרה? מה?
לאט לאט לא.
בניחותא, בניחותא, בחביבות, בחיבוקים, בזה.
תבנה אותם טוב, אל תבנה אותם כאלה שאחר כך, אוי ואבוייך, הם יסתדרו בחיים,
עם כל המידות שאתה נוטע בהם.
תהיה חוכום.
בניחותא.
גם כשאתה שרת השיר בניחותא.
הכל יונדוך, והכל ישבחוך.
והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך
אין קדוש כשם ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי קורעי עונש
ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי
עונג שבת ענג מקדש
מקדש שמי סבא
אה מקדש שמי סבא ראש חודש שבט
יום גדול
היום משה רבנו התחיל לבאר את התורה עד זן באדר
יום מסוגל
ללמוד תורה
ולבקש מהשם שיבטח לנו
את המוח לעבודתו יתברך
לקבל ממנו חידושים
ורמזים עליונים
וייתן לנו את התורה
ומי שזכה בספר תורה
אנחנו קיבלנו את הכוונות, יש סרטון
פעם ראשונה מכרנו עליות וקנו יהודים עיקרים
וברוך השם
מי שרוצה תורה, מעכשיו
מפעיל הזמן קדימה
יום טוב
הרי נמכוון כי היום מצוות חכמים דאוריתא בשמחה דאוריתא גומן נפשו יש אסד דאוריתא כבד את אביך ואת אימך דאוריתא לעשות נחת רועה לקדוש ברוך הוא
ולעשות נחת רועה לתנא הקדוש יהיו שפטותיו דוברות בקבר