שור חמור וכלב

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, שאילת בן ציונה,

רפואה שלמה והחלמה מהירה,

ולא יצטרך לניתוח כלל.

אמן.

אמן. השם ישמח אותו בכל מעשי ידיו,

ובעבודה שלו בפרט.

אמן. אמן.

ובלחש.

אמן.

אמן.

טוב, אנחנו לומדים על השור,

על החמור והכלב.

שלוש חיות

היו מעורבות ביציאת מצרים.

בלי השור לא יכלו לצאת.

החמור

עזר להם לצאת,

והכלב

לא הפריע להם לצאת.

מה הקשר ביניהם?

מדרש תנחומא ושלח ב'

ויקח משה את עצמות יוסף.

הלך לחפש היכן קבור יוסף.

תרא רחמת אשר,

שהייתה למעלה מגיל 200,

מבאי מצרים הייתה.

היא גילתה למשה רבנו היכן יוסף נמצא.

הלך ליאור

ואמר, יוסף, יוסף,

הגיעה השעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו.

השכינה מתעכבת בגללך.

אם תגלה עצמך מוטב.

ואם לאו,

נקיים אנו משבועתך.

וזרק טס מזהב,

כתוב עליו, עלה שור.

כהרף עין צף ארונו של יוסף,

שעליו נאמר, בחור שורו הדר לו.

אז יוסף נקרא שור,

והארון צף.

ארון מתכת,

כבד, שקוע בנילוס,

שלא ימצאו אותו,

כדי שלא יצאו.

פקוד, יפקוד

השם אתכם, ועליתם את עצמותיי מזה. ככה הוא ציווה את ישראל.

השביע אותם.

ואם הוא לא צף,

אומר לו משה רבנו, אנחנו נקיים משבועתך. הנה, אני קורא לך, אני יודע שאתה פה למטה.

אתה עולה, בבקשה. אתה לא עולה?

ביי ביי.

במדרש תנחומא מסופר.

מה היה המשך המ...

מעשה עם טס הזהב.

לאחר כשלושה חודשים נטל אותו מיכה והשליך אותו לתוך הכור ויצא לו עגל הזהב.

העגל הוא בנו של השור.

מעלה שור

נהיה עגל.

טוב, בהמה

נוספת חמור.

התורה מצווה כל פטר חמור תפדה ושה.

למה נתקדשו החמורים? חמור קדוש.

למה הם נתקדשו?

במסכת בכורות דף ה'

מבואר שהחמורים זכו לכך משום שסייעו לעם ישראל ביציאת מצרים.

כל אחד נטל תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים.

מחדד אמר שם,

כוונת הגמרא לבאם,

אמנם המצרים נמשלו לחמור בשר חמורים בשרם,

והמצווה הזו היא נגד מכת בכורות

שה' הכת כל החמורים את בחורי מצרים.

אבל היה קשה לחכמים במה זכו החמורים הטמאים,

באיזו זכות

יש לחיה טמאה שינהגו במצווה דאורייתא של פטר חמור.

אז תרצו, חכמים, שהחמור יתייחד מכל החיות שסייע לעם ישראל בנטילת ביזת מצרים.

והחתם סופר שואל,

למה נתן הקדוש ברוך הוא שתי אפשרויות במצווה?

או לפדות אותו בשה ולתת אותו לכהן,

ואז יוצא החמור לחולין,

והשה מתקדש והולך לכהן,

ואם לא ירצה,

אז וערבתו.

שתי מצוות, גם ככתם קיים מצווה וגם ככתם קיים מצווה.

לעומת זאת, בכור בהמה טהורה,

עולה קורבן השם.

ובכור אדם.

פודים אותו בחמישה סלעים.

למה רק

במצווה הזו של פטר חמור שתי אפשרויות?

או-או, ושתיהם זה מצווה.

אלא עומק העניין,

מצוות העריפה היא כנגד בכורי מצרים שנקראו חמור,

כי מצרים היא קליפת החמור.

ועל כן את המצרים עורפים.

ואילו האפשרות לפדות בשה

זה כנגד זה שהחמורים סייעו לעם ישראל בביזת מצרים,

ולכן הקדוש ברוך הוא חס

על אותם חמורים,

ונתן גם אפשרות זו

לא לערוף,

אלא לפדות בשה.

זאת אומרת, מצוות העריפה

זה כנגד בכורי מצרים הנקראים חמור,

ועל קטע מצרים עורפים, אז החמור צריך לערוף אותו.

מצרים זה קליפת החמור.

ולמה יש עוד מצווה לפדות?

השם חס עליהם.

הם סייעו לעם ישראל וכו'.

אבל מאז כל החמורים

הבכורים

קדושים

וצריך לפדות אותם או לערוף.

הרב שטיינמן, זכר צדיק לברכה,

אומר לחמורים אין בחירה,

הם לא עשו את זה מרצון.

העמיסו עליהם, יאללה, דיו.

אז למה שיקבלו שכר?

לומדים מכאן הנהגת השם.

לעולם אינו מקפח שכר כל בריאה?

אפילו שהיא לא התכוונה, ולא רצתה, ולא חשבה, ולא תכננה, ולא בחרה,

ולא כלום.

עצם זה שנעשה בזה קידוש השם,

נעשה בזה משהו לצורך ישראל,

משהו שהשם חפץ בו,

הקדוש ברוך הוא לא מקפח את הר

כל בריאה.

וכתב

מזה לומדים מוסר,

קל וחומר, אדם

שהוא בעל בחירה ועושה דבר ברצון,

ברצון,

בבחירה בוודאי שיש שכר ויש עונש.

ומטעם זה יתבאר

שהכלבים

גם זוכים לשכר,

לא בגלל שמגיע להם.

זה שהם לא נבחו,

זה לא כאילו עשו ועד, קבינט,

ואמרו, אנחנו עכשיו

נובחים רק על המצרים, לא נובחים על ישראלים.

לא.

לא הייתה הסכמה.

איך כולם פתאום,

שום כלב לא חרץ לשונו.

מה זה?

זה לא בבחירה,

זה לא ברצון,

אלא משום שככה נגעת הקדוש ברוך הוא, שהוא לא מקפח

הר שום בריאה.

למה?

למה באמת הם לא נבחו?

למה הם לא נבחו?

אז יש כמה טעמים,

אבל אחד מהם הוא מעניין.

כתוב שבזכות ארבעה דברים יצאו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם,

לא שינו את לשונם,

לא סיפרו לשון הרע ולא נכשלו בעריות.

אז הם לא סיפרו לשון הרע. חוץ מדתן ואבירם,

לא סיפרו לשון הרע.

עכשיו, כשהם יצאו ממצרים,

הכלבים גילו להם שבזכות שלא סיפרו לשון הרע,

הם יוצאים. למה?

הם לא חרצו את לשונם.

הכלבים

הם גורמים לרשון הרע.

ואנשים נבהלים, מדברים, מפחידים, אומרים זה,

זה מחזיק כלב, ועושה ככה,

וזה, ככה, וכל מיני.

בקיצור,

ששששש, סיילנס,

שקט.

זה בא להגיד,

בזכות זה אתם יוצאים ממצרים, לא סיפרתם לשון הרע.

טוב,

טוב, הכלב זכה לקבל שכר גדול,

בשר בשדה טרפה, לכלב תשליכון אותו,

כמו כל הבשר של מחמוד, שזרקנו,

שהכלבים יאכלו, קיימנו את המצווה דאורייתא.

לכלב תשליכון אותו.

וזכו הכלבים לשכר,

מכיוון ש...

במכת בכורות,

היו המצרים קוברים מתיהם,

והכלבים נובחים על המצרים, אבל לא על ישראל.

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אחד אפילו, ממיליונים שהיו אחד לא זוכר.

לכן חייבים טובה לכלבים,

ואת הטרפה צריך להשליך לכלב.

בפרק שירה,

ובילקוט שמעוני כפז,

מתבהר שהכלבים זכו לעוד שני דברים.

לבד מבשר הטרפה,

זכו לומר שירה לקדוש ברוך הוא, על שלא נבחו בפיהם.

לכן הפה שלהם זוכה לומר שירה.

בעוד זכו להיות שותפים בספר תורה,

כי מעבדים את אורות הספר תורה על ידי צועתן.

מה זה?

לקחת צועה ולערבב

בשביל לייצר

את האורות.

כותבים ספר תורה,

כותבים על גבי קלף,

ויש בו תערובת של צועה של כלבים.

מה זה?

מה זה?

אלא הכלבים הם עזים.

עזים שבחיות זה הכלבים.

הוא לא פחד, הוא יכול לעמוד מול נמר לעשות וואווויפיפיפיפיפ.

קבלו הקטנים האלה, הפיצ'י, כמו שיש לי יגאל.

אז

עם ישראל גם כן נקרא עזין שבאומות.

עם ישראל, עזין שבאומות.

וישראל קיבלו את התורה, שהתורה היא עז לעמו יתן, עז,

זין, עוז, עזין.

אז העזים שבחיות נכנעו,

ביטלו את העזות שלהם מפני העזות דה קדושה של עם ישראל,

לכן הם שותפים

בצד של העזות של הקדושה של ישראל, שקיבלו את התורה שהיא עוז.

כיוון שהם התחברו בעניין הזה,

להנציח את זה,

אז מביאים בדרך של חוצפה, של עזות,

משהו מהם,

לתוך הקדושה.

קדושה של עם ישראל, שזה ספר תורה שם עוז לעמו ייתן.

אמנם זה הכול עם סיד והכל, אין לזה שום ריח ואין לזה שום,

הכול מתבטל לגמרי,

בטל בשישים, בשש מאות, לא משנה.

אבל זה רק בשביל להראות שהיה להם צד שהם סייעו לעם הקדוש,

שיוצא לקבל את הקדושה הגדולה ביותר, וביטלו את עזותם

מפני עזותו של העם שמקבל עוז לתורה.

אז לכן לוקחים דווקא את זה,

בשביל להזכיר את העניין הזה,

שאת העזות שלהם הם ביטלו.

למה הם מקבלים שלושה מיני שכר, הכלבים?

זה כבר לא הב-הב, זה הב-הב-הב.

שלוש פעמים הם מקבלים.

בירושלמי מביאים חכמים, זיכרונם לברכה, מעשה נפלא.

שוחט

היה בציפורי,

כשהאכיל את היהודים נבלות וטרפות.

פעם שתה יין

ונפל

ומת

וכלבים לקקו את דמו.

שאלו

את רבי חנינה

האם לקחת את המת מהכלבים?

אמר להם פסק דין מזעזע.

הוא גזל את הכלבים

בשעה שנתן ליהודים לאכול נבלות וטרפות שהם שייכים לכלבים.

לכן תניחו לכלבים, כי משלהם הם אוכלים.

הם אוכלים את הנבלה והטריפה הזה שהאכיל את כולם, נבלות וטרפות.

תשאירו, זה שלהם.

אז מתבאר ששלושת החיות מעורבות בגאולה

ונציע הטעם נכון בזה.

ספר מנחת אליהו מביא רעיון נפלא.

המגלה עמוקות מבאר על דרך הסוד

את הפסוק בתהילים

תשאת חושך

ויהי לילה

בו תרמוס כל חייתו יער.

חושך?

ראשי תיבות חמור שור כלב.

בשעה שהעולם בחושך,

החיות הללו מושלות.

תודה רבה.

בזוהר הקדוש מבואר,

שור וחמור

הם שני כתרים של צד הטומאה.

לכן אסור לחרוש בשור וחמור יחדיו,

כמו שכתוב בזוהר הקדוש.

חיבור ביניהם

מביא קלקול לעולם,

ואי אפשר לעמוד בפני החיבור שנוצר משניהם יחדיו,

כי זה מייצר את שיא כוח הטומאה.

יתר על כן,

חטא העגל עצמו נעשה מחיבור של שור וחמור.

מיכה הביא טס

זהב, שכתוב עליו, עלי שור.

ויונוס ויומברוס,

הרתומי מצרים, בניו של בלעם הרשע,

השתמשו בכוחות הטומאה מקליפת החמור,

ומשם יצא העגל.

שילוב

בין הטס של עלי שור

לבין יונוס ויומברוס מקליפת החמור.

אז העגל נעשה מחיבור של שור וחמור.

הוא מבואר בתיקוני הזוהר,

לכן העגל היה בצורת שור וחמור יחדיו.

עכשיו יש להבין,

איך ייתכן

שאותו טס זהב,

שימש מצד אחד לקדושה להעלות את הארון של יוסף,

מצד שני

משרת את שיא הטומאה, עגל הזהב.

אל העומק העניין הוא,

יש שור וחמור

לצד הטומאה ויש לצד הקדושה.

אומרים חכמים,

זיכרונם לברכה,

במדרש רבה,

יעקב אמר לעשיו,

ויהי לי שור וחמור.

שור זה יוסף,

שנאמר בכור שורו הדר לו,

וחמור זה ישכר.

שנאמר, יששכר חמור גרם.

אז הוא אומר לו, יש לי שור וחמור.

יוסף ויששכר.

למה צריך להודיע לו את זה?

שור זה גם משיח בן יוסף,

וחמור זה משיח בן דוד, שיבוא על חמור.

מבאר הגאון מווילנא בספרד אתניעותא ד',

שכנגד כוחות הקדושה שבשור ובחמור,

יש גם כוחות בטומאה.

מי השור בטומאה?

עשו.

שנאמר, סבבוני פרים רבים.

זה עשו.

מי זה החמור בטומאה?

ישמעאל.

שבו לכם פה עם החמור.

עמד דומה לחמור.

וכן נאמר, אשר בשר חמורים בשרם.

החיצוניים לעולם משתוקקים לינוק מהקדושה.

לכן, כנגד חלקי הקדושה

בשור ובחמור,

שהם עמוד התורה יששכר,

ועמוד החסד יוסף,

כי הוא זן את כל העולם.

כנגדם, בסוף כל המדרגות יונקים החיצוניים את שורש הטומאה

בשור ובחמור,

אלוהי סבישמעאל.

עכשיו נבין,

שבחלק השור יש מלחמה בין יוסף, שהוא שור של הקדושה,

לבין עשו, שהוא בטומאה.

אז יש מלחמה,

יוסף ועשו,

שניהם שור.

זה בקדושה וזה בטומאה.

יוסף

הוא כנגד עשו.

נבואר במדרש

בשעה שנולד יוסף.

תתנו של עשו, מי שיכול להילחם בעשו זה יוסף, משיח בן יוסף.

ביקש יעקב ללכת חזרה לארצו

בשעה שנולד יוסף.

אז הוא לא פחד להיפגש עם עשו.

הוא חיכה עד שנולד יוסף.

כשנולד יוסף,

הוא עוזב את בית לבן.

הוא יודע שהוא הולך להיפגש עם עשיו כי הוא ממתין לו להורגו,

ואז הוא כבר לא פחד.

ביקש יעקב ללכת חזרה לארצו,

ואינו חושש מעשיו אחיו, כי נולד יוסף,

שנלחם בעוז ובגבורה כנגדו.

בער

העץ יוסף,

מטעם זה זרעו של עשיו לעולם נופל בידי יוסף ובנימין.

מי זה בנימין?

אח של יוסף.

בני רחל.

הבנים של רחל,

כמו שעמלק

נפל בידי יהושע, עמלק זה מעשיו,

נפל בידי יהושע,

שהוא מבני בניה של רחל,

ואגג,

שהוא עמלקי, נפל בידי שאול,

והמן

נפל בידי מרדכי הימיני, שהוא מבנימין.

זה שנאמר בפסוק,

והיה בית יעקב אש,

ובית יוסף

להבה

ובית עשיו לקש.

מי מדליק את הקש?

יוסף,

כי הוא הלהבה.

קש זה מנופח,

זה 51 מדינות, ועוד אירופה, זה הרבה קש.

בא יוסף עם הלהבה,

מדליק את כולם.

עומק הקשר שלהם לשור

מתבהר להפליא בספר תורת חיים,

בבא קמא יוזן.

שור מסמל פרנוסה,

פרנסה.

כן?

חורשים עם השור, מביאים את התבואה.

אז יוסף ועשיו נלחמים כנגד זה בעניין הממון,

לא?

סוחר,

ממון,

מכס,

25 אחוז,

גרינדן שלי, פנמה, זה מה?

ממון.

ממון.

יוסף ועשיו נלחמים זה כנגד זה בעניין הממון,

כי שור זה פרנסה.

וכל העניין שטראמפ נבחר עכשיו זה בשביל לסדר את כל העניין. הפרנוס זה שביידן הסנילי

הפיל את אמריקה ונתן כספים לכל מיני ארגוני טרור ודברים אחרים.

לא דאג בקיצור לאזרחים שם.

כתב רבי צדוק הכהן מלובלין,

זכר צדיק לברכה,

בספרו פרי צדיק, שיוסף

הוא חלק הקדושה שמפרנס את כל העולם.

כנגדו קליפת עשה גוזלת כולם.

זה הקול שלי.

make America great again!

וואי וואי וואי וואי.

אנחנו נעשה את אמריקה גדולה יותר ממה שזה,

על חשבון מי? אומות העולם.

ממילא,

יוסף הוא המשביר,

הוא מאכיל את כל באי העולם בלי חילוק

במפרנס הגדול של בית אבא.

יוסף

גמל חסד עם אחיו,

אף על פי שהם גמלו עימו רעה.

זה חסד בעוצמה.

זה נתינה בשיא תפארתה,

בלי חילוקים.

וכנגד יוסף, שהוא כוח הקדושה,

נמצא עשו הגזלן שגוזל אחרים ונותן לעצמו את הכול.

עשו הוא סמל הקנאה,

הגזלה והרציחה היא הקול שלו.

ועל זה אני לא רוצה להרחיב בדוגמאות, תחשבו לבד.

יוסף,

טוב לבריות,

עושה חסד עם כל העולם.

עשו לו לא טוב, האחים, המצרים, הכול.

הוא עושה טוב לכל העולם.

עשו רע לעולם, גונב וגוזל וחושב שהכול שלו.

רואים את זה היום? מעתה מאירים דברי החכמים,

איך השילוב של יוסף

וישכר

יש לי שור וחמור,

שאמר יעקב, איך זה גובר

על השילוב של עשו וישמעאל,

שילוב של עשו וישמעאל,

אמרו חכמים בבבא קמא יוזן,

הפסוק אומר, אשריכם זורעי על כל מים,

משלחי רגל השור והחמור.

מה זה זורעי? מה זה זריעיו?

זה זורע צדקות,

צדקה.

מה זה מים?

מים זה תורה.

ממילא עוסק בתורה ובגמילות חסדים,

זוכה לחלק בנחלת השבטים יוסף וישכר,

שהם נמשלו לשור, שזה פרנסה, אמרנו, וחסד וחמור.

ומטעם זה,

האויבים המשולים גם לשור וחמור,

שהם עשו וישמעאל, נופלים לפניו.

לכן כתוב, משלחי רגל השור והחמור.

איך?

אשריכם זורעי על מים.

זורעי זה צדקה,

מים זה תורה.

בזכות הצדקה, החסד והתורה,

משלחי רגל השור והחמור

משלחים את עשו וישמעאל ולא יכולים עלינו.

שור זה יוסף,

נתינה וחסד, מפרנס את אחיו, המשביר.

חבר הגמור מעשיו,

גוזל ונותן לעצמו.

חמור,

ישכר עמוד התורה.

הוא נושא את התורה כרחיים על הצוואר של החמור.

בתנחומא דרשוהו, וייט שכמו לסבול.

מה לסבול?

את התורה,

שהתורה מעדנת ומקדשת את האדם.

וזה ישכר נגד ישמעאל, שהוא פרא אדם,

עמרי,

גנב,

ושתוף בזנות,

אונסים וכו'.

כי כנגד קדושת התורה נמצא ישמעאל,

פרא אדם, שהוא החומרי מכולם,

ושתוף בזנות יותר משאר העולם.

בתוספת עומק נתבונן ונראה.

קדושת התורה קשורה לחוכמה.

כנגד זה עומדת טומאת העריות,

שהיא קשורה ל...

טיפשות ולסיכלות.

כנגד התורה שהיא המעולה מכל החוכמות בעולם, עומד לו החמור שהוא הטיפש שבחיות.

כמו שכתוב בבבא בתרא ע' ד'.

והטיפשות היא רעה חולה

כי היא הפתח הגורר לידי עבירה.

ממילא כתב המהר״ל,

מפני זה אמרו חכמים, זיכרונם רחם במסכת סוטה ט',

קורבנה של סוטה עשוי מסעורים מאכל בהמה,

כי היא עשתה מעשה בהמה וקורבנה מאכל בהמה.

מתי הדעת מסתלקת?

כשהטיפשות שולטת.

ואז עושים עבירות בצרורות.

זה שאמרו חכמים, אין אדם חוטא,

אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.

ובסוטה ג' כתוב, מטעם זה כשהחל העם לזנות,

אמרו חכמים במדרש ובסנהדרין קובע,

זה היה במקום שנקרא שיטים.

שטות.

אין נכנסת.

רוח שטות.

אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות.

זוהי הקליפה שנשמענו.

כחמור שהוא הטיפש מכולם,

ובשעה ששולטת בו רוח שטות,

בוער בו יצר הזנות.

כי שיא החומריות הוא יצר העריות.

וזה מה שאמרו חכמים בקידוש של מ״ט פלא.

עשרה קבין של זנות ירדו לעולם, תשעה נטלו הערבים.

קליפת ישמעאל היא קליפת הזנות.

מצרים הייתה ערוות הארץ,

המקום הכי מטורנב שהיה בעולם.

וזאת למה שישמעאל הוא בן של שפחה מצרית,

הוא בן העמה.

רוב הפלסטינים הם מצרים.

רוב הפלסטינים שמספרים לכם

זה מצרים.

במסכת פסחים ק״ג אמרו חכמים זיכרונם לברכה שהעבדים הם שטופי זימה.

מה השורש שלהם?

העבד הראשון, כנען.

מהו ציבת הבנים שלו?

אהבו את הזימה.

והם השפלים שבאומות העולם, הטיפשים מכל האומות,

והכי שטופים בעריות, והדברים קשורים זה בזה.

למה הם טיפשים?

כי יש להם רק שלוש פרסי נובל.

כמה הם?

מיליארד שמונה מאות מיליון.

יש להם שלוש.

ישראל, נגיד, בין 15 ל-20 מיליון,

25% מפרסי נובל בעולם שלהם.

מעתה יאיר האור?

בתיאור המרכבה העליונה,

מופיעים שני פסוקים, סותרים זה את זה.

בנביא יחזקאל א'-ד',

ארבע דמויות במרכבה, אדם, אריה, שור, נשר.

בנביא יחזקאל י'-ד',

אדם, אריה,

כרוב ונשר,

במקום שור, כרוב.

בחגיגה י'-ג' שאלה,

למה הוחלף השור לכרוב?

הנביא ביקש רחמים,

מאחר והשור נעשה קטגור,

איך ייתכן שהוא יעשה סנגור?

לכן החליפו שור לכרוב,

מבאר בי יונתן אייבשיץ,

זכר צדיק וברכה.

איך ייתכן שבחטא העגל עם ישראל מאמין לדברי הערב רב שאומרים,

אלה אלוהיך ישראל.

מי פתי יאמין לדבר כזה?

אלא מה טענו הערב רב? טענה גדולה,

שאותו העגל

הוא דמות השור במרכבה העליונה.

אותו טס זהב

שכתוב עלה שור,

שהשליך משה להוציא את ארונו של יוסף,

שהוא מקור השפע והפרנסה שבמרכבה, דמות השור,

כי יוסף נקרא בכור שורו.

הבכור של רחל,

ותפקיד הבכור לפרנס את האחים הקטנים,

כמו יוסף שהיה משביר.

אותיות כרוב!

אותיות בכור.

אז השור הוחלף בשור שקוראים לו יוסף בכור.

כרוב.

לא לחינם הוחלף השור לכרוב.

שכן כרוב פירושו תינוק, קרביה,

ועל כן הוחלף השור לפני תינוק בדמות יוסף.

שור בכור כרוב.

עכשיו,

אותו הטס זהב שעליו כתוב עלי שור,

שהמקור שלו בצד הקדושה,

להשתמש בו משה לעלות את ארון יוסף,

נטלו המכשפים המשוקצים,

וינקו משיפולי קדושתו,

עד שישתלשלו לעומק הטומאה,

היונק תמיד מהקדושה,

וממנו עשו את העגל.

בעוד שיקרו שקר גדול אלה אלוהיך ישראל,

כביכול דמות מהמרכבה העליונה,

ויחסו לעגל אלוקות.

העגל דיבר.

אמר, אנוכי, השם אלוקי עבור.

וכאילו העגל יהיה עכשיו המפרנס,

והראייה שהרי את המפרנס הגדול יוסף העלו בדיוק עם אותו טס.

מגלה הרמז

על הזוהר הקדוש, כי תישא שם אז

המילים עלי שור

הן במניין 611. עלי שור 611 כמניין סמ' בלילית,

שזה השר של עיסר.

וראה פלא,

המילים גמילות חסדים,

שזה כנגד יוסף עכשיו,

גמילות חסדים 616. כמניין עלי שור וכמניין סמ' בלילית.

כנגד

שרו של עיסר

וכנגד יוסף.

וגם עמוד ה...

התורה, שהוא כנגד יששכר,

התורה זה מניין 611. כמניין

יהיה פרא אדם אמור,

זה כנגד ישמעאל.

כי זה לעומת זה עשה האלוהים.

יוסף

כנגד עשיו,

יששכר כנגד ישמעאל.

עכשיו

נבין מה באים לסמל לנו השור והחמור ביציאת מצרים.

אמרו חכמים במדרש,

עם ישראל נגאלו בזכות שלא שינו את שמם ולשונם,

או בזכות שלא היו פרוצים בערווה,

ועל שלא דיברו לשון הרע.

ומעתה,

החמור,

שהוא כנגד קליפת ישמעאל,

קליפת הזנות בעריות.

הקדוש ברוך הוא מסמן להם, לעם ישראל, בעת יציאת מצרים,

שהם רוכבים על החמורים

להורות שאינם פרוצים בעריות.

בזכות זה הם יצאו מצרים.

אז נתן להם מרכב על החמורים,

שהחמור זה כנגד קליפת ישמעאל, שהם פרוצים בעריות, והם לא היו פרוצים בעריות, לכן הם רוכבים על החמורים,

ולכן החמורים

נושאים את כל הרכוש הגדול שהם לוקחים.

והשור

הוא כנגד קליפת עשיו,

כנגד הגזל והתאווה,

וממילא עם ישראל,

הם היו מאוחדים כל כך, עד שלא דיברו לשון הרע זה על זה.

והשוטרים הגנו בגופם על העבדים ולא הלשינו עליהם,

שלא הספיקו במכסת הלבנים,

והסכימו לקבל מכות במקום האחים שלהם,

העבדים.

אז השור הוא כנגד קליפת עשיו,

שהוא נגד גזל ותאווה,

שזה כל אחד דואג לעצמו,

ופה לא דיברו לשון הרע וסייעו אחד לשני.

ויתר על כן,

התבאר שבעצם כל הירידה למצרים הייתה למען מטרה גדולה. איזו מטרה?

לרסן את התאווה בכור הברזל.

שאלו, אם ירדו למ״ט שערי טומאה ועבדו עבודה זרה,

הרי בזה הם מקלקלים ביסוד האמונה.

ואם הם קלקלו ביסוד האמונה כי הם עובדים עבודה זרה,

לשם מה ירדו למצרים?

מה התועלת? מה העניין להביא אותם למצרים אם השם יודע שהם יגיעו למ״ט שערי טומאה? מה התועלת?

אין זאת אלא שהם באו לתקן את החומריות והתאוות.

ואת זה הם תיקנו בתכלית, בעבודה קשה,

בחומר ובלבנים,

עד שהם לא יתאוו אפילו לא למאכל ולא לשיני וגם לא לשאר תענוגי העולם הזה.

זאת אומרת, זו הייתה המטרה, להכשיר אותם להיות עבדים

בלי שאיפה לחומריות,

כדי שיוכלו לקבל את התורה ולהיות עבדים להשם יתברך,

שכל העניין זה רוחניות ולא גשמיות.

ועבודה זרה, אפשר לפתור את זה מהצ'יק צ'אק.

אבל אם אדם קשור לתאוות,

זה קשה מאוד לעקור אותו מזה.

אדם כופר, אפשר להחזיר אותו ככה.

אמונה, צ'יק, אפשר.

הנה, אתם רואים, בשנה,

עשר מכות,

ויאמינו בשם ובמושב דו. צ'יק צ'אק, צ'יק צ'אק.

אבל תאוות, מי שיש לו תאוות, הנה, עשה בעל תאווה עד היום,

הם לא יכולים להתפטר מזה.

נס וגאס, לא יכולים.

לא יכולים.

תאוות זה קשה, לכן היה צריך להתיש את החומר של עם ישראל.

אין.

כלום.

בעיה של אמונה, שנה קטנה, צ'יק צ'אק,

נסדר את זה.

ואז הם עלו למ״ט שערי קדושה,

ספירת העומר,

עד קבלת התורה ביום החמישים.

וכך מסמל הקדוש ברוך הוא,

ששתי הקליפות הטמעות של עשיו וישמעאל ניתקנו בשלמות.

ולכן היו רואים,

השור והחמור, לסייע לעם ישראל לצאת ממקלט.

נשאר לנו הכלב.

בזוהר הקדוש,

תקשיבו טוב, מבואר החיבור בין שור לחמור.

חיבור, תקשיבו טוב.

חיבור בין שור לחמור

יוצר כלב.

מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין,

שהכלב

הוא חיבור של שני כוחות הטומאה,

השור והחמור,

לכן הוא הגרוע מכולם.

הוא מכיל גם את השור וגם את החמור.

בשעה שנשא,

עשיו, את מחלת בת ישמעאל,

הוא עשיו

והוא מתחבר לישמעאל,

נתחברו שתי הקליפות האלה,

של שור,

עשיו,

וחמור ישמעאל. מה יצא מזה עמלק?

הכי גרוע.

בזוהר הקדוש מבואר שעמלק נוטריקון עם ילק,

שזה הכלב.

מגלה העמוקות,

מחדש סוד נפלא, לא תאמין.

אם נתבונן באותיות הפנימיות שבמילים

שור וחמור,

האות הפנימית בשור וו, נכון?

שור,

שין וו רש, מה הפנימית וו.

בחמור, מה הפנימי?

מו.

חמור,

מו.

תחברו.

יוצא ביחד.

פה! כלב.

שמעת מהחיבור

של שור וחמור?

מהפנימיות שלהם, מה יוצא? כלב.

מו,

46,

ועוד ו,

6, 52. כלב.

במערשע בסנהדרין מבאר שהמילה כלב

כולו לב.

הכלב נאמן לאדון שלו מאוד מאוד.

זה טוב או לא טוב?

טוב, לא? כולו לב.

אבל המהר״ל אומר,

הכלב נמצא תחת ממשלת האדון שלו בלבד, ואינו חפץ בשם יתברך.

בבקשה.

נאמן לאדון, אבל לא לאדון הקול.

זה שורש עמלק.

יש עשיו?

United States, Europe,

יש

חמור?

ישמעאל,

שניהם

יוצרים כלב,

עמלק,

ומתוכם יוצאים כאלה שהם עמלקים. ככה קראו לכל הנוח'בות האלה,

שהן רק להשמיד את ישראל, רק להשמיד את ישראל בצורות הכי ברוטליות שיכולות להיות, שהנאצים לא חשבו עליהן.

לשחוט ילדים ולתלות אותם עם הגולגולות על חבל.

דברים איומים, לא כולם יודעים בכלל מה הם עשו שם.

לא יאומן כי יסופח.

כן, אבל הכל רמוז לנו בתורה הקדושה מראש,

אלפי שנים קודם.

איפה שורש כל הבעיות?

אבל עם ישראל אין להם שכל.

אין להם שכל.

כתוב במפורש איך נפטרים מכל הבעיות, מכל זה.

ניש צייכל, ניש צייכל.

ניש צייכל.

יש הרבה מה לדבר, אבל ערב שבס ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שומרי שם בד בקור.

עונג שבת ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שם בדקו.

עונג שבת עם מקדישה מקדישה מקדישה שמות שבת עם מקדישה מקדישה שמות שמות שונות

עד שלום שומרי שומרי הרי אני מכוון גם עם משפחותך חומי דוריתו וסמכות דוריתו.

כבד אדום ביכו ודימחו דוריתו לא נעשו נחבור.

אורחו תנוק גדוש

שיהיו שפתות דובבות בגב הפחד הנאומים שומר.