יסוד הפורים - כח האחדות - חלק ב'
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום,
להצלחת הקמפיין ובניית הבניין של שופר גדול בירושלים במהרה בימינו, אמן.
אסתר בת שמחה תזכה לחזור בתשובה שלמה, בשמחה, בבריאות איתנה,
באריכות ימים,
ותרבה נחת מכל יוצאי חלציה, אמן.
אשם בלחש והברכה בקול.
תזכה להתחתן עם יהודי כאשר יראה שמיים שלא נוגע בזקן ובפאות,
ומשפחתה
יזכו לחזור בתשובה שלמה.
בריאות איתנה,
סיעתא דשמיא בכול.
מודים לקדוש ברוך הוא על הנס
במניעת פיגוע האוטובוסים,
ויתגדל ויתקדש שמו בעולם, אמן.
תומר בן אילנה יתרפא מהרדימות בידיים וברגליים,
ותסור ממנו מחלת הסוכרת,
ותיתקע בראשו של אסד במהרה בימינו, אמן.
אמן. לעילוי נשמת אהרון בן יחיא,
נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן.
אמן.
אנחנו ממשיכים חלק ב', יסוד הפורים,
כוח האחדות.
סיימנו ביום שישי את הסיפור עם רבי חיים מוולוז'ין ונפוליאון בן אפרטה.
שהוא אמר לו, בכוח האחדות מנצחים ובפירוד נכשלים.
הפסוק אומר, ויהי בישורון מלך,
יחד שבטי ישראל.
על ידי האחדות,
כל עם ישראל יכולים לקנות מעלות גדולות ו...
נשגבות.
הגאון מבין לה בפירושו על משלי,
והוא באחד ומי ישיבנו.
כלומר,
כשעם ישראל באחדות,
אז השכינה שורה בישראל.
אבל כאשר מדנים בין אחים,
אז בגעלה נפשי.
וזה מבואר
בספרי
וזאת הברכה.
כתוב, ויהי בישורון מלך.
מתי?
יחד שבטי ישראל.
כאשר עשויים אגודה אחת
ולא עשויים אגודות.
אם רוצים את מלך המשיח,
צריך להיות שע יחד שבטי ישראל.
זאת אומרת, השכינה תשרה בתוכנו.
בזה מובן,
כאשר חנו ישראל למרגלות הר סיני כאיש אחד בלב אחד,
זה בדיוק היה הזמן המתאים לקבל את התורה.
גדול השלום,
שבכל המסעות כתוב, וייסעו ויחנו,
נסעו במחלוקת, חנו במחלוקת.
כיוון שבאו כולם לפני הר סיני,
נעשו כולם חניה אחת,
וייחן שם ישראל.
לא כתוב ויחנו,
אלא לשון יחיד, וייחן.
אמר הקדוש ברוך הוא, בשעה זו
אני נותן תורה לבניי.
סדר ההצלה בנס הפורים,
גם הוא נעוץ באחדות.
בזכות מה ניצלו?
מגזרת המן,
להשמיד, להרוג לבית כל היהודים באחדות.
למה היה שביעי באוקטובר? בגלל הפירוד.
ככל שהתאחדו, ההצלחות גברו בשדה הקרב.
אסתר המלכה
ידעה זאת היטב,
והיא הכירה שכדי להינצל
מגזרת המן
על כל בני ישראל, להיות באחדות.
ולכן,
כששמעה שהמן הרשע אמר,
יש,
ישנו עם אחד,
שהוא צריך להיות אחד,
אבל כעת מפוזר ומפורד.
זאת אומרת, זה הזמן להכות בהם. כמו שעמלק בא ברפידים שהיו ברפיון,
היא ענתה לאומתו ואמרה למרדכי,
לך כנוס את כל היהודים.
עייבים להתאחד כולם.
וכך נוכל להינצל מגזירתו של המן
שהוא ינק מהפירוד והפיזור כמו סנוואר.
הדבר מפורש,
וחכמים זיכרונם ברכה בכמה מקומות.
נציין את דברי המדרש שוחר טוב, כב ז.
אין אתה מוצא ימים קשים שהיו ישראל באפלה,
ויושבים בחושך ובצרה,
כאותן הימים שהיו בימי המן,
שאמר לאחשוורוש,
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד.
כיוון שידעה אסתר,
התחילה לומר למרדכי,
לך כנוס את כל היהודים.
אות לזה שכל ההצלה הייתה בזכות האחדות
של כולם יחד.
בזה אנחנו אומרים בפיוט
שושנת יעכו וצהלה ושמחה בראותם יחד.
תחילת מרדכי, כלומר,
כלל ישראל זכו לניצחון והצהלה משום שהיו באותה העת
באחדות גמורה,
וזה בראותם יחד.
העניין להיות ביחד.
ועכשיו ניתן יהיה לתרץ דקדוקים במגילה בפסוקים.
בפרק ט',
פסוק ט״ז, כתוב
ושאר היהודים אשר במדינות המלך
נקהלו ועמוד על נפשם
ונוח מאויביהם
והרוג בשונאיהם.
שואל הגאון,
בפירושו למגילת אסתר על דרך הפשן,
למה בלשון יחיד ועמוד ונוח והרוג?
למה לא נקהלו ועמדו ונחו והרגו?
מדגישה המגילה את עניין אחדותם של ישראל,
אחדות גמורה ושלמה שהיו כאיש אחד.
ולכן מדבר בלשון יחיד.
וגם בפסוק כתוב
וקיבלו היהודים,
אבל קוראים וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות
ואת אשר כתב מרדכי עליהם.
גם כאן יש לצמוח מה זה הלשון וקיבל.
למה לא קיבלו?
אלא המהר״ל הקדוש אומר,
וקיבל לשון יחיד.
כולם קיבלו בשמחה וברצון.
בכל אחד אמרו נעשה ונשמע.
לא היו דעות מחולקות.
בעוד
ישראל היו מנצחים את המן
מצד שהיו עם אחד.
וכך כתב גם הגאון בפירושו על הפסוק הזה.
אם כי אין, ישנה הדגשה מיוחדת בנס פורים,
בין בגזרה שנגזרה על עם ישראל,
בין באופן המלחמה וניצחון על המן
ובין בקבלה שקיבלו על עצמם בעיצומו של היום.
כולם סובבים
סביב הציר של האחדות השרויה ביניהם.
זה התחיל בפירוד,
זה הסתיים באחדות בניצחון גמור,
וגם קיבלו את התורה מחדש באהבה.
עכשיו
נוכל לבאר את חמש השאלות מהשיעור הקודם.
שאלנו,
מה הקשר של מחצית השקל
ליום טוב של פורים,
שחכמים תיקנו לקרוא בפרשת שקלים,
כמו אתמול בשבת,
לפני ראש חודש אדר?
האמת, שיש בזה עומק גדול.
על שייח הקדוש בספרות תורת משה,
שמות ל', יג',
מבאר בשם הגאון רבי שלמה אלקווץ,
זכר צדיק וברכה,
עניין נתינת מחצית השקל
ולא שקל שלם
להורות
על אחדותם של בני ישראל,
שלא יעלה על לב איש מישראל להיות נפרד מחברו,
כי כל אחד הוא רק חצי,
ובהתחברו עם אחד מישראל
נעשה שלם.
לכן מביאים רק
מחצית השקל.
גאון,
רבי יהונתן אייבשיץ, זכר צדיק וברכה.
עניין מחצית השקן להורות.
כל אחד לבדו הוא רק חצי.
כדי להיות שלם
צריך להתייחד ולהתאחד עם כלל ישראל.
בזה נוכל להבין
פשט הגמרא במגילה יג.
אמר אש לקיש,
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה עולם,
שעתיד המן נשקול שקלים על ישראל.
לפיכך
הקדים שקליהם לשקליו.
לכן,
באחד באדר משמיעין על השקלים, לפני שיגיע יד באדר.
כלומר,
הקדוש ברוך הוא ביודעו שעתיד המן הרשע לומר לשון הרע על כלל ישראל.
לפני אחשוורוש,
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד,
הקדים רפואה למכה
ונתן לה את מחצית השקל,
המצווה הזאת,
כדי שיזכו באחדות.
כי מה שטמון במחצית השקל
זה אחדות.
וזה יקדם
לגזירה של המן
וינצלו מגזירתו של המן.
התאחדו לפני כן, וכך
מופיע גם בספר ישמח ישראל, פרשת שקלים.
עוד שאלה שאלנו בשיעור הקודם.
מדוע חכמים, זיכרונם לברכה,
תיקנו מצוות משלוח מנות דווקא בפורים,
ולא בשאר מועדים?
היות שנתבהר לנו עכשיו שכל עניין הפורים זה אחדות,
לכן קבעו חכמים,
דווקא בפורים, ראוי להרבות במשלוח מנות
איש לרעהו,
אשר כל מטרתו להרבות אחדות ורעות
בין אדם לחברו.
וידועים דברי החתם סופר,
זכר צדיק ברכה,
בשוֹת אורח חיים, סימן קצו בשם הגרש אל כבץ,
בתעם מצוות משלוח מנות
כדי להרבות רעות.
כעין זה בבח, אורח חיים, תרצה.
תעם משלוח מנות
כדי שיהיה שש ושמח עם אוהביו ורעיו,
להשכין ביניהם אהבה ואחווה ורעות.
וגם הגאון רבי יעקב מליסא,
זכר צדיק וברכה בספרו מגילת סתרים.
בספר שפתי חיים הוסיף
הדבר בא לומר שתכלית מצוות משלוח מנות
ליצור אהבה הדדית
על ידי כך לעורר את כוח האחדות לדורות.
על פי זה המבואר במסכת דרך ארץ זוטה
פרק ב',
אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך,
הביא נושא ונותן בטובתו.
ואם כן, על ידי שכל אחד דואג לרעהו,
שגם הוא יוכל לקיים את מצוות סעודת היום,
בכך מתרבה האחדות בעם ישראל.
עוד
הערנו בשיעור הקודם,
בעניין של אביי בר-אבין,
מרבי חנינא בר-אבין,
שהיו מחליפים סעודתם.
ורשי הקדוש אמר,
כל שנה הלך אחד לסעוד אצל חברו,
ושכשנו, לכאורה,
זה שהתארח לא קיים מצוות משלוח מנות באותה שנה.
המארח קיים, המתארח
לא קיים.
אבל,
מעיון בדברי הבח
בסימן תרצה,
נוכל להבין את הנהגתם,
וכך לשונו.
אלא כן הוא בפירוש,
כיוון דתא המשלוח מנות,
כדי שיהיה שש ושמח
עם אוהביו ורעיו,
ולהשכין ביניהם אהבה ואחווה ורעות.
אם כן,
אם יסעוד אחד עם חברו ורעהו,
הרי הם בשמחה ובטוב לב משתי יחד,
ופטורים הם מעתה מחיוב משלוח מנות.
לכן הוא יכול לעשות שנה אצלו,
ואחר כך שנה הבאה אצלו.
היינו,
על ידי שאחד מסכים ללכת לסעוד אצל חברו,
והדבר גורם לקירוב לבבות,
לריבוי אהבה ואחדות ביניהם,
והרי זהו עיקרו של הטעם של מצוות משלוח מנות.
ולכן,
שניהם יוצאים ידי חובת המצווה הזאת.
כי המתבאר מובן.
למה נתקנה מצוות מתנות לאביונים דווקא בפורים?
כי עניינה שכל אדם ידאג לא רק לצורכי סעודתו,
אלא שלא ייוותר אפילו אחד שאין לו צורכי סעודה,
כולל העני המתבייש לבקש.
ולכן
אין צורך לדקדק
מי המקבל,
אם הוא ראוי לכך ואם הוא לא ראוי לכך,
אלא כל הפושט יד נותנים לו.
כי עיקר המצווה אינה נתינה,
אלא להראות אכפתיות שכולם ללא יוצא מן הכלל יקבלו.
וכך
כל כלל ישראל ישמחו בשמחת הפורים
כאיש אחד בלב אחד.
בזה תתרבה ותגדל האחדות.
אם נחכים ונשכיל בפורים הקרוב
להתאחד כלל ישראל,
אפשר שלא נצטרך יותר להילחם.
ולעניין הקושייה האחרונה ששאלנו בשיעור הקודם,
מה שייכת קבלת התורה מרצון שוב?
הרי כבר קיבלו את התורה,
אמנם באונס,
אבל קיבלו.
מה זה לקבל שוב? זה אצלכם, התורה אצלכם.
יש לומר,
ביארנו שעל מנת לקבל את התורה צריכים להיות באחדות,
כמו שכתוב בהתחלה,
וייחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד.
לאחר שקיבלו את התורה באונס,
כיוון שכפה עליהם ארכה גיגית,
שוב,
שרר בעם ישראל פירוד.
כמו שאמר אמר,
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים,
והתורה לא יכולה לשכון בתוכם במצב של פירוד.
רק אחרי שהשתלשלו העניינים,
שאסתר אמרה,
לך כנוס את כל היהודים,
כלל ישראל הגיעו לדרגה גבוהה יותר של אחדות,
והפעם התקיימה
בחינה נוספת של קבלת התורה מרצון ולא מאונס.
מכאן למדנו כמה עלינו לנהוג.
זהירות
ביום הקדוש והחשוב הזה להרבות אהבה,
אחווה,
שלום ורעות,
ולא חס ושלום להפך שיש
קלי דעת שהם מזלזלים בפורים על אחרים וצוחקים עליהם ולועגים עליהם.
עיצומו של היום זה אחדות,
ורק על ידי זה זוכים לנס ישועה והצלה.
ובשעה שאוהבים זה את זה באותו יום,
הקדוש ברוך הוא כל כך שמח בזה,
שכל מה שגם אנחנו שואלים, כל הפושט יד,
נותנים לו גם מן השמיים.
מה שתבקש,
גם כן תקבל.
איך לא נודה לשם על ימים יפים וטובים,
קדושים ומעולים כאלה?
הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך
והכל נשבחוך,
והכל,
מהכל,
מהכל יאמרו,
אין קדוש כשם,
הכל יודוך,
והכל נשבחוך,
והכל,
מהכל, מהכל יאמרו,
אין קדוש כשם.
תזכור למצוות, שבועתו,
שיהיה לכם כל טוב, ברית והצלחה.
מי שמישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה,
מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה, מישה נכנס, איי, איי, מישה נכנס, נכנס אדר, מרבים בשמחה, מישה נכנס, נכנס אדר, מרבים בשמחה.
הרי נקווה לקיים יצוות חכמים דאורייתא בשפה דאורייתא גומם נחשש חסה דאורייתא
כבד את אביך ואת אמך דאורייתא לעשות נחת רוע על הקדוש ברוך הוא
ולעשות נחת רוע על התנא הקדוש יהיו שפתותיו