איסור טלטול ספר תורה עבור אסירים וחולים בשבתות ובמועדים, גדרי כבוד התורה ההלכתיים ודיני כתיבה ותיקון אותיות דבוקות בספר תורה

- - - לא מוגה! - - -

הזוהר הקדוש והירושלמי אומרים לנו ההלכה בני אדם החבושים בבית העשורים אין מביאים אצלם ספר תורה אפילו בראש השנה ביום הכיפורים בחומש דברים, פרק יג' כתוב אחרי השם אלוהיכם תלכו התורה צועדת בראש ואנחנו הולכים אחרי התורה אנחנו הולכים לקראת התורה וזה לא יפה שהתורה תבוא אלינו זה לא כבוד לספר תורה ולכן גם הזוהר הקדוש בפרשת ויחי וגם הירושלמי מסכת סוטה אומרים את ההלכה הזו שאסור להגלות לטלטל ספר תורה גם לאותם האנשים שלא יכולים לבוא לבית הכנסת נמצאים בית הסוהר אין לנו טענות עליהם הוא אנוס אפילו אחי זה לא כבוד שנביא אצלו ספר תורה ולכן הם פטורים אנוס רחמנה פטרה אבל אסור להביא לשם ספר תורה אפילו בראש השנה ויום הכיפורים הפוסקים חזרו על זה עוד פעם לקמן בהלכות ראש השנה בסימן תקפד וכך ההלכה אלא שהמגן אברהם אומר כל זה בכל השנה כולה קריאת התורה היא רק בדרבנן אז אנחנו פוטרים אותן והעיקר הוא שלא להגלות את הספר תורה אבל אם זה בשבת זכור או שבת פרה שם החובה בקריאת התורה היא מדאורייתא אין ברירה אנחנו ניקח להם ספר תורה כדי שישמעו את קריאת זכור ופרה וכך ההלכה למעשה אם לא ידעו את ההלכה הזו ובשבת פרה לא יביאו להם ספר תורה יביאו להם השבת הזו שבת הזו אנחנו נקרא זאת חוקת התורה אז מי שלא קיים היה אנוס בשבת פרה אחרי פורים לא שמע פרשת פרה השבת הזו יכול להשלים אלא שצריך להדגיש לחזן תגיד לחזן שיוציא אותך שומע או משמיע אחדם מכוונים צריך שהחזן יכוון על אותם האנשים שרוצים לצאת ממנו ידי חובה לקיים את המצווה מן התורה אז כאן זה דאורייתא אין לנו ברירה נוכל לקחת להם את ספר התורה במקרה הזה שכן מותר כתבו הכנסת הגדולה מהרמרה קנאתי בשאר האחרונים שצריך מניין עשרה אנשים שילוו את הספר תורה גם כשאיתרנו לא יפה שנשלח את הספר תורה עם אדם אחד אלא כבוד התורה הוא שילכו עשרה ללוות אמר רמרה קנאתי זה לא הקדמון שהיה לפני שבע מאות שנה אחד מהראשונים אלא הוא היה לפני כשלוש מאות שנה מחכמי סלוניקי הוא מדגיש את דברי הכנסת הגדולה וכל האחרונים העתיקו אותו שצריך לכתחילה כבוד התורה שלכתחילה יהיו עשרה אנשים תודה אם לוקחים את זה ברכב אל תיקח רכב פרטי תיקח מיניבוס במיניבוס יש לך מקום לתריסר אנשים הכל יכול להסתדר יכולים לקחת את הספר תורה בצורה המכובדת ביותר זה מה שצריך זה מה שרצוי לנהוג ולעשות לפעמים אין אפשרות לפעמים אין אפשרות לקחת מניין, יש לזה תקלה, אונס, אין אפשרות מה עושים במקרה הזה? הפוסקים נתנו לנו שתי עצות איך להתגבר על הבעיה העצה הראשונה היא טובה, העצה השנייה היא פחות טובה העצה הראשונה כתבו חקרי לב רבי חיים פלצ'י בשאר האחרונים להתיר את היריעות הרי הספר תורה כל היריעות מחוברות אחת אל אחת אתה לוקח מחט וחוט של גיד ותופר תתיר את היריעה ואז יש לך שני חומשים זה לא ספר תורה שלם זה שני חומשים ואז מותר לקחת בלי מניין אתה מגיע לשם ערב שבת זכור, הגענו אתה לוקח עוד פעם את המחט עם החוט של הגיד ותופר את זה מחדש משלים את הספר תורה כך נעשה גם בחזרה כשנחזור משם שוב צריך מניין לשעת חירום אין מניין משום מה לא הצלחנו אז גם בזה נצטרך עוד פעם להתיר את היריעה ועוד פעם לחזור או עצה כעין זו יש לנו כאן מגיע מקצועי, המגיע הזה יש לו בן פורת יוסף עין חדה הוא פותח את הספר פרשת פנחס ושם לצערנו מצוי טעויות פרשת פנחס אנחנו קוראים כל החגים פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה, כיפור וגם בכל ראשי חודשים יש לך קרוב ל-39 ימים בשנה שקוראים באותה הפרשה כשהוא החזן עם הקולמוס מוליך כל הזמן את זה על האותיות האותיות במשך השנים מתחילים להתפורר, יש שם הרבה פעמים סדקים, לפעמים המם בחרטום למעלה התקלף הדיו, אז יש לך מצד אחד כ', מצד אחד ו', זה פסול, ספר תורה זה פסול. אז אם הוא בדק, יצא לו דבר כזה, תגיד לו אל תתקן, נעביר את הספר תורה בלי מניין ואז שם הגענו למקום שאנחנו צריכים יוציא את הקולמוס והדיו שם יתקן. אז במקום להתיר את העיר לאות הוא עשה את האפשרות השנייה אם יש לנו מגיע מקצועי המגיעים אלה שיש להם בלי עין הרע עיניים חדות שהם מרגישים מיד, יש להם חוש מיוחד להרגיש בטעויות בקדות רבה יכולים למצוא טעויות גם בספרי התורה החדשים וגם בישנים יכולים למצוא אז אם יש מגיע זה הפתרון שגם הוא טוב לכתחילה אבל זה טוב כשתגיע לשם עד שם זה בסדר אתה מגיע אתה חייב לתקן אי אפשר לברך שם מתקן איך תחזיר בחזרה הוא חייב להתיר את היריעות זה הפתרון עוד עצה שכתבו מארשדם ופחד יצחק אבל עליה יש ויכוח הם כתבו עצה כזו אני מדליק נר מטפטף מהשעווה על המילים זאת חוקת התורה ואז הספר תורה נהיה פסול מגיעים לשם מוצאים את השעווה כך הם מייעצים כל האחרונים חלקו על זה בתוקף שאגו על הדבר הזה למה לא? הם מצטטים לנו את דברי הזוהר הקדוש והרמב״ן הרמב״ן בפירושו על התורה בהקדמה על פי הזוהר אומר אמנם הלאו לא תעשון כן להשם אלוהיכם הוא מוגבל רק לשבעה שמות הקודש י״ו״כ אדנות אל אלוהים שדי צבאות אהיה אשר אהיה אבל במילים האחרות אם מחקת את המילים זאת חוקת התורה אין את הלאו לא לוקה אפילו אחי אומר הרמב״ן אסור לנו סתם ככה לבוא ולמחוק את האותיות של הספר תורה למה כל התורה כולה קודש שמותיו של הקדוש ברוך הוא ואסור לנו לבוא ולמחוק אם כך איך אתה מטפטף מהנר הזה אתה מטפטף על הספר תורה אתה מוחק את המילים זאת חוקת התורה זו הטענה כנגד וככה הלכה אין היתר לטפטף זאת ועוד בעיה שנייה בוא ונאמר האדם הזה לא שאל אותנו לא שאל חכמים טפטף וכעת יש על המילים זאת חוקת התורה יהיה שעווה הגענו למקום השני ורוצים כעת להכשיר את הספר איך אתה מכשיר? אתה מקפל את היריעה והשעווה נופלת אחרי שהשעווה נפלה וכעת אתה רואה יפה את האותיות האם הספר תורה חזר להיות כשר או לא? רוב הפוסקים אומרים כדעת גט פשוט שעדיין יש סימן שאלה ואולי הספר פסול כך כותב הגאון רבי חיים פלאצ'י הוא חושש לדעת הרב גט פשוט שהספר תורה עדיין נשאר פסול משום תעשה ולא מנעשוי חק תוכות אני אסביר התורה אומרת לנו וכתבתם על מזוזות ביתך כשאדם בא לעשות ספר תורה תפילין ומזוזות צריך לכתוב אבל אם זה חק תוכות זה פסול מה זה חק תוכות? נשפך לו דיו הוא לוקח סכין ולוקח עם הסכין מגרד באמצע הוא גרד יפה ויצא לו צורה של מם יפה מאוד זה פסול אתה לא כתבת את המם אלא אתה חוקק בפנים חק תוכות ויצרת צורה של מם תעשו ולא מן העשוי ולכן ספר תורה תפילין ומזוזות שעשית דבר כזה פסול גם פה כשהיה השעווה על האותיות זאת חוקת התורה הספר היה פסול הוצאת את השעווה אתה לא כתבת את המינים זאת חוקת התורה אתה קילפת את השעווה חג תוכות זו הבעיה קל וחומר עם אותו הטיפש הולך לקשקש בעיפרון על האותיות זאת חוקת התורה שמגיעים למחוז חפצם בא מוחק את זה את המחיקה של העיפרון, וממילא יוצר יש מאין. גם זה חקתוכות אליבא דקולה עלמא, דבר כזה הוא פוסל. ולכן גם העצה של השעווה, גם היא עצה גרועה מאוד, וגם של הקשקוש בעיפרון, אין יותר לעשות כדבר הזה. צריך למחות בידי אותם האנשים שעושים את זה, הם מסבכים אותנו. והיה, אם עשו את זה כבר, שואל אותנו כעת הגבאי, נו, איך אני מכשיר את הספר תורה? תשאל אותו, איזה סוג שעווה זה היה? לפעמים זה היה צבע בהיר. צבע בהיר, היה אפשר לראות את המילים, זאת חוקת התורה. הספר לא נהיה פסול. אם לא היה פסול, הם היו חייבים לקחת עשרה. מה שהם הביאו בלי העשרה, לא עשו טוב. והספר נשאר בחזקת כשר, אתה מקלב את השעווה, מעיקרה זה לא נפסל. אבל אם הוא לקח שעווה בצבע שחור-אדום, ממילא זה כיסה לגמרי את האות, זה לא היה שקוף. ממילא המילים האלה נפסלו. כדאי שהסופר ייקח סכין, ימחק את האותיות, זאת חוקת התורה, יאמר אני כותב לשם ספר תורה, ואחזור עוד פעם ויכתוב, ואז נוכל להכשיר את הספר תורה הזה הלאה וכי לו. בזמנם היו בעיות קשות בהלכה הזו, בגלל, אז לא היה חשמל. אדם יושב בלילה לקרוא בספר תורה או להגיע, היו יושבים לאור הנר, ולפעמים מעביר את הנר מצד לצד, היה נשפך, היה מצוי מאוד בספרי התורה את הבעיה הזו. ברוך השם, היום יש לסופרים חשמל, החשמל שלנו לא מטפטף, הכול בסדר, ספרי התורה נקיים, רק שאותם הטיפשים שבאים להעביר ספר תורה, שלא יעשו את השטות הזו ולא יטפטפו את השעווה, העצה הזו היא העצה לא טובה. הרבה פעמים החזן באמצע קריאת התורה, הם לא רידו את השעווה, באמצע קריאת התורה רואה שיש שם את השעווה הזו. מה היה? מה יעשה? ימשיך? לא ימשיך? מחלוקת גדולה בין הפוסקים. אם זה בחול, הוא יכול לקלף את זה באותו רגע. בשבת הוא לא יכול לקלף, הוא מתקן, מכשיר את הספר תורה למאן דאמר. מי שחולק על מהרם בן חביב ואומר שאין כאן חקתוכות, אז הוא כן מכשיר. זו הבעיה, המחלוקת העצומה, ולכן צריך לגעור באותם האנשים שלא יעשו את השטויות האלה ולא יטפטפו שעווה, אלא אין ברירה, מקרה שעת הדחק, שעת חירום, או שתביא את הסופר שיחפש איזה טעות, או שיתירו את התפירה בין היריעות של הספר תורה, יעשו אחד מהשניים. אלה הדברים שממולצים, אבל לא לטפטף שעווה. כל זה אני אומר לגבי שבת זכור או שבת פרה. אין ברירה, אנחנו חייבים לזכות את האנשים, להעביר להם ספר תורה כשר, ואלה הפתרונות. אבל אם זה לגבי שאר ימות השנה, אני חוזר על דברי הזוהר הקדוש והירושלמי, שאסור להעביר, אסור להגלות ספר תורה ממקום למקום, ולכן כתבו לנו גדולי האחרונים. הגאון בעל, היעבץ, בעל מור וקציעה. גם הגאון חידה, בספרו מחזיק ברכה כאן אצלנו, כותבים, אסור להעביר ספר תורה לבית אבלים. שוב, יש להם שבוע שהם יושבים, שני וחמישי בשבת, ורוצים להביא לשם ספר תורה. באים אלינו, באים לגבאי, אומרים לגבאי, תן לנו ספר תורה, לא ייתן להם, עדיף שלא ייתן להם, אין היתר בדבר. אחינו האשכנזים מקלים יותר בדבר. ולמה? הירושלמי שואל, איך היו מעבירים ספר תורה לריש גלותה? עונה הירושלמי ואומר, ריש גלותה היה מזרעו של דוד המלך, אדם כל כך חשוב, התורה מתכבדת שאנשים כאלה קוראים בה. אז אומר הביאור ההלכה על המקום אצלנו, דיבור המתחיל אין מבין, כלומר, אם אצל אדם אחד ריש גלותה מותר, גם לצורך עשרה, גם כן יהיה הדבר המותר. אז גם בבית האבלים יש עשרה, ולכן חלק מאחינו האשכנזים מקלים בדבר, הם מעבירים לבית האבלים ספר תורה. אבל זה לא חלק, לא מוסכם. הרי הלשון של הזוהר בפרשת ויחי, שאסור להעביר ספר תורה ממקום למקום, אפילו מביקנישתא לביקנישתא, מבית כנסת לבית כנסת. האם בבית הכנסת השני אין מניין? יש מניין. אפילו אחי הזוהר הקדוש מחמיר, וזו הסיבה שהגאון חידה ויעבד בשאר האחרונים, החמירו שלא לקחת ספר תורה לבית האבלים, וככה המסקנה. אין לתת להם ספר תורה, אלא אם אומרים לך, אז מה יהיה על המצווה של קריאת התורה? תענה להם, הסדר יהיה כך. מחר יום חמישי, יתפללו, יגמרו את כל התפילה, אחריה עלינו לשבח, יבואו לכאן, לבית הכנסת, ויקראו כאן בתורה. האבלים לא חייבים בתורה, הם לא חייבים בקריאת התורה, הם יישארו בבית, אבל אנחנו שחייבים בקריאת התורה, אחריה עלינו לשבח, נבוא לכאן. אותו דבר גם לגבי שבת, אבל להדלות את הספר תורה, לא טוב. בנושא הזה דן גם הגאון רבי דוד פרדו, והוא מפרש את הזוהר שהמדובר הוא על עץ הרע. זאת אומרת, לפי הפרשנות שלו יכול להיות שלבית חתנים כן אולי יהיה מותר. שם אין עניין של צרה, אולי גם בליבת הזוהר אולי יהיה צעד להתיר. שוב, גם לגבי בית חתנים, היום הדבר נעשה מצוי מאוד. הרבה פעמים הם הולכים לבית מלון. במלון אין ספר תורה. במקום שיטרחו, ילכו למקום רחוק, רוצים להביא למלון ספר תורה שם ולקרוא. שוב, יש לנו מחלוקת. הגאון רבי דוד פרדו התיר, מעתיק אותו גם מחותנו הגאון חידה בברכי יוסף, אבל יש חולקים גם על בית חתנים, גם זה לא מוסכם. למה? כי יש לנו עוד תקלות. חוץ מהבעיה אם להגלות ספר תורה ממקום למקום, אם מותר או לא, חוץ מזה יש לנו עוד בעיות אחרות. היינו, צריך לשמור על קדושת הספר תורה. כשאתה מעביר את זה לבית חתנים, למלון או לבית אבלים, הרבה פעמים לא שומרים על קדושת הספר תורה. כגון, אם בבית הזה של האבלים יש שם ילדים קטנים, האימא מחליפה על התינוק. בחורף הילד הקטן קר לו, הוא מחכה שמיד ילבישו אותו מהר, אבל בקיץ חם. הרבה פעמים האימא הולכת לאהרון להביא את הטיטון, הילד קופץ מהמיטה, מתחיל לברוח לה, ואז הוא מסתובב בלי מכנסיים ליד הספר תורה. זה ביזיון. והביזיון הזה הוא גם סכנה. תראו את הגמרא בברכות כד. משמעות הסוגיה, כשעוברים חלילה על האיסור הזה של ביזיון בספר תורה, זה גם סכנת חיים. זו הבעיה הראשונה. בעיה שנייה, הרבה פעמים אותם האבלים, יהודים מרעי שמיים, אין להם ילדים קטנים, לא בנים ולא נכדים, אבל אלה שבאות לנחם, הרבה פעמים אלה שבאות או שכנות או חברות או קרובות משפחה בקיץ הן באות בלבוש פרוץ. הן לא מבינות את המסכנות האלה, איך אישה בלבוש פרוץ כזה חצי ערומה תעמוד ליד הספר תורה. הן לא מבינות את המסכנות האלה. אם היא רואה את הספר תורה היא רצה מן השקט את הספר תורה וכולי, אבל מן השקט הכל טוב ויפה, יש לה כוונה טובה, אבל הגוף שלה חצי ערום, זה לא ביזיון לספר תורה. זו הבעיה השנייה. זאת ועוד. הרבה פעמים הספר תורה מונח כאן על השולחן, מעליו, בקומה שמעל, יש שירותים. אם יש שירותים, איך אפשר שהספר תורה פה ומעל זה יש שירותים? זה לא בסדר. במלון אתה מביא את זה לשם, אתה יודע מה יהיה. אתה לא המנהל של המלון, אתה לא יודע מה יש מעל זה, מה למעלה או... ולכן, בגלל כל התקלות האלה, כל הבעיות האלה, גבאי ירא שמיים, שבאים אליו ואומרים לו, אנחנו רוצים ספר תורה לבית האבל או למלון, בשום אופן לא ייתן. היו כאלה שלא עשו חשבון של ההלכה ונתנו, וגנבו להם את הספר תורה. זהו, לך תרוץ אחריהם עכשיו, תחייב אותם שישלמו לך 40 אלף דולר להביא ספר אחר, מי ייתן לך? לכן, עצה טובה לגבאי שידע גם לענות לו. יש גבאים, אנשים טובים, עם לב זהב, והם לא יודעים לענות את המילה לא. כאן, במקרה הזה, כמו שאמרנו, תיארנו את המציאות, את הבעיה הקשה, מה עלול להיות עם אותם ספרי התורה, שמחלילה יבוא לידי ביזיון, וזה גם סכנה, ולכן מן הראוי שלא ייתנו להם ספר תורה, לא לבית המלון ולא לבית האבלי. תגיד לך, אז מה נעשה? תגיד לו. מהמלון שאתם נמצאים עד בית הכנסת, יש לכם עשר דקות או חמש דקות מרחק, תלכו תתפללו בבית כנסת, החתן וכל השושבינין יקומו בזמן, יתפללו בבית הכנסת, זה מה שרצוי לעשות ולא כדאי לארגן את המניין שם, באותו המלון. סיפר לי משגיח על הכשרות בבית מלון, יש שם תעודה מהרבנות, אין להם בדץ, אבל מהרבנות יש. הוא אומר לי, תראה, אני יום אחד הלכתי להתפלל וחשבתי שיש ספר תורה, מניין. אתמול ביום שבת קראנו, הוא אומר, אני נכנס, אין היכל, אין ספר תורה, אין כלום. באו לשם הגויים, צלבנים, היו מתפללים את התפלה שלהם באותו חדר. מנהל המלון, לא אכפת לו, יהודים נותן להם עם הספר תורה, באים גויים, עד כדי כך. אותו חדר שהם מתפללים את התפלה שלהם, איך אפשר לעשות את החדר הזה בית כנסת? הייתכן? ולכן, בגלל הבעיות האלה שאנחנו מעוררים, לכן הגבאי, אין לו ברירה, אלא לענות תשובה אחת, אנחנו לא נותנים. אני מצטער, אנחנו לא מוציאים ספרי תורה מההיכל, בשום אופן לא ירשו להם. אפילו אם הם אומרים, אני אביא מיניבוס, אני אביא מניין, אני אתיר את התפירות. כל הפתרונות האלה, בשביל שבת זכור, שמה זה דאורייתא, לזכות את הרבים וכולי, אין לנו ברירה, אתה מחפש את הפתרונות האלה על ידי שיתירו את היריעות. אבל מה שאין כן, אם זה לצורך בית האבלים או שבת חתן או כיוצא בזה, יש לנו בעיה קשה בדבר. הגאון בעל צפיחית בדבש דן בנושא הזה והוא אמר עצה. הוא אומר, כל זה כשהספר תורה שייך לציבור, כמו ספרי התורה שיש לנו כאן בהיכל, אבל אם זה לא שייך לציבור, אלא פרטי. אני הולך עכשיו לסופר, אני אומר לו, קח 40 אלף דולר, תכתוב לי ספר תורה. ואני אומר מראש, אני עושה תנאי שהספר הזה, אני אוכל להעביר אותו לבית חתנים, לבית אבלים וכיוצא בזה. הרב אומר, כאן מעיקרה זה ספר של יחיד, בזה יש צעד להקל בדבר. מעתיק אותו להלכה בנו, הרב פתח אדביר, גם רבי חיים פלצ'י בספרו יחפץ חיים, גם הוא מביא את הכולה הזו, ויכולים לסמוך על זה להקל. הכולה הזו נפוצה מאוד אצל אחינו בני ישראל האשכנזים. יש להם ספר תורה שנקרא, הספר הזה, גמילות חסדים, גמ״ח. יש להם ארון קודש קטן, ומעבירים את זה מבית אווילים לבית אווילים, מטלטלים את זה. טוב, יש להם על מי לסמוך, כמו שאמרנו, צפיחית בדבש כתב להתיר. אפילו אם לא יתירו את היריעות, גם כן הרב התיר. אבל אם זה ספר תורה ששייך לציבור, מה שנמצא כאן בהיכל שלנו, כאן הבעיה חמורה יותר, ולכן לא נוכל להרשות להם לקחת את הספר תורה, אלא הגבאי צריך לענות להם בתקיפות. ההלכה אוסרת לתת להם לאותם האבלים, לא כדאי. אחרת גם הגבאי אשם, אם חנאי לה יבוא הספר תורה לידי ביזיון, כמו שתיארנו, אז ממילא גם הגבאי שותף במחדל הזה, וזה לא טוב. שוב, בית כנסת, מעל בית כנסת שרוצים להעביר ספר תורה, ואתה לא מוציא אותו לרחוב, אלא אתה מוריד אותו דרך חדר המדרגות מחדר לחדר, בזה יש מקום להקל. הגרע במעשה רב החמיר בזה, ויש עוד מהאחרונים שהחמירו בזה, כך מצטט המהרשם בדעת תורה ועוד. אבל בספר בית שלמה כותב, אם זה באותו בניין, מחדר לחדר, יש מקום להקל. בכל מקרה, כדאי שעשרה ילוו. אם עשרה מלווים, יהיה אפשר לכתחילה להקל, כדעת הרב בית שלמה. תראה בספר ציצי לעזר, חלק יא, שם הכותרת של השאלה לגבי הכותל המערבי. בכותל המערבי יש לנו חלק תחת כיפת השמיים, וחלק במנהרה, קשת וילסון בפנים. עכשיו, אם אנחנו נמצאים תחת כיפת השמיים, וגם ההיכל נמצא שם, אין לך בעיה. כל המתחם הזה, בית כנסת אחד, מי שזכה בהקמת ספר תורה, הולך ומביא לנו את הספר. אבל בחורף אי אפשר להניח את ההיכל בחוץ. הגשם ירטיב את ספרי התורה, הכל ילך לאיבוד. מה עושים בחורף? הכל נמצא בפנים, בקשת וילסון, בתוך המנהרה. לפעמים יש כמה שעות, יש אוויר מאוד יפה, אנשים מתפללים בחוץ. ואז שולחים אחד שילך להביא מההיכל בפנים ספר תורה. הרב אומר, אסור. נכון שהכל נקרא אצלנו בשם הכותל המערבי, אבל כאן המתחם הזה מקורה, בחוץ זה תחת כיפת השמיים. כן, מה התקנה? צריך שעשרה ילכו להביא את הספר תורה, וגם בחזרה. בדרך כלל, להגיד לאנשים, תלכו להביא, אנשים רצים, יהיה לך מניין. אבל בחזרה, תסתכל, תראה. מתחיל האדם ללכת, אז בהתחלה אולי יש מניין, הולכים איתו לאט, הוא מתקדם מהר, לאט-לאט, עד שהוא מגיע לאחד ולבדו נמצא. זה הבעיה. צריך להדגיש לאנשים, כאן במקרה הזה שהמתחם הוא חלק מקורה, חלק לא, צריך להקפיד שיהיו דווקא עשרה. כך גם בשטיבלחים. הרבה פעמים הספר תורה בשטיבלח פסול, אז הולכים לחדר השני לאבי. שוב, גם שם יעשו את הדבר הזה, וכן כל כיוצא בזה. בסדר, אז מותר, מותר, בחיי גוונה. לא, לא. כדאי שיבוא עשרה. בכל מקרה... אז תגיד להם, תגיד להם אחרי ההבדלה, תגיד להם, כבוד הספר תורה, אנחנו רוצים עכשיו להוריד את זה. בואו אחי, בואו רעי, תרקדו קצת, יעשו ריקידה אחת לסימן טוב. תחילת השבוע לרקוד זה, אין לך יותר טוב מזה. יעשו ריקידה לפני הספר תורה, תוביל את הספר תורה בשמחה, בשירים, בתוף ובכינור. מה? אתה יכול לפתות את האנשים בקלות רבה שיעשו את החומרה הזו, זה מה שרצוי לעשות. לכן גם במוסאיוף, במניין של החצר, גם שם הם עוברים תחת כיפת השמיים, גם זה לא טוב. אין להם שום היתר להוציא מתוך בית הכנסת, להעביר לשם ספר תורה, אלא אם כן בהליכה יהיו עשרה שילוו את הספר תורה, וכן גם ישימו לב בחזרה. יגיד להם החזן, אני לא אתחיל מוסף עד שתחזרו, אל תפחדו, אני לא ממהר. ילכו לשם העשרה, יחזירו את הספר תורה בכבוד הראוי לו להיכל, ואחר כך יחזרו לחיים טובים ולשלום. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות. אסור, אמרנו כל התורה אשמותיו של הקדוש ברוך הוא, ואם אתה פוסל אתה עובר על דברי הרמב״ן. זאת ועוד, אחרי שחיברת את שתי האותיות. איך אתה מכשיר את הספר תורה? אתה לוקח, מחק ואתה מוחק. עוד פעם מחק תוחות, אז התיקון הזה לא טוב. צריך למחוק את שתי האותיות ועוד פעם לכתוב אותן מחדש. העסק ביש. ולכן, כדי לא להגיע לכל זה, אל תיתן להם ספר תורה. זהו, זה הפתרון הכי טוב. כך ראוי לעשות בלכתחילה. אצל המלך כתוב, והייתה אמו וקרא בו כל ימי חייו. הגמרא דורשת שנכנסת אמו ויוצאת אמו. אלפי צפחית מדבר שזה מצוין. כיוון שזה פרטי שלו, והוא כתב את הספר על מנת כן שייכנס וייצא אמו, לכן אין בעיה. אבל לפי החולקים מה? אז הם מצטטים את דברי הרב נחשון גאון. הרב נחשון גאון אומר, אצל המלך לא היה ספר תורה שלם, אלא והיה כשבתו על כיסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר. רק יש את המשנה תורה דברים עם עשרת הדיברות. אבל אין שם את כל התורה, ולכן היה מותר. אבל אילו היה ספר תורה שלם היה אסור. אלה הבעיות שאמרנו, שרשרת מחלוקות שיש בעניין זה, ולכן מן הראוי שהגבאי ישתדל לא לתת להם את הספר תורה. אומר להם, יש לכם שבת חתן, ברוכים הבאים, תבואו לכאן, תלכו חמש דקות ברגל, לא יקרה שום דבר. תהנו מהאוויר של ירושלים, בשבת יש תמיד מזג אוויר יפה, נעים, ברוכים הבאים, כך יאמר להם הגבאי, ולא ייתן להם ספר תורה. טוב, יכול להיות שגם זה יהיה אפשר. הלילה, הירצאית שם.