מצוות פרסום האמונה | הרב אמנון יצחק

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

"וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" ('תהלים' מט יג) 

יתכן להיות אצל האדם הון רב ואינו יודע מזה ואינו שומר את עצמו מלאבדו. אדם יכול שיהיה במחיצתו ויהיה לו הון רב אבל הוא אינו יודע מזה ואינו שומר עצמו מלאבדו. לדוגמא חז"ל אמרו: "לעולם יקדים אדם שלום לחברו ואפילו לעובד כוכבים ומזלות". וזוהי מידת דרך ארץ וזוכה הרבה לעולם הבא על ידי זה! וטמון בקדימת שלום אוצרות מלא טוב, ויתכן שאדם לא יקדים שלום לחברו בשוק ואפילו ליהודי, ונמצא שמאבד הזדמנות קלה לקנות עולם הבא! וזהו הביאור "אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" ('תהלים' מט כא) 

אם אדם יש לו יקר כזה להשיג עולם הבא באמירת 'שלום' בהנהון בהנחת יד על ליבו, בכל דרך אפשרית להורות על קדימת שלום לחברו - מאבד עולם הבא! "אָדָם בִּיקָר" וְהוא לֹא יָבִין שזה כל כך יקר וזה מצוי בידו להשיג! "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" כי בהמות גם כן לא יודעות מה זה 'קדימת שלום' ואין להם הרגש בזה.

הרמב"ן כותב בסוף פרשת 'בא' וזה לשונו: "מעת היות עבודה זרה בעולם החלו הדעות להשתבש באמונה" התחילה עבודה זרה בעולם והדעות התחילו להשתבש "מהם כופרים בעיקר" היו חלק שבכלל כפרו בעיקרו של עולם שהקב"ה 'נמצא וממציא לכל הנמצאים' "ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית" 

אומרים: 'לא! יש וודאי בורא לעולם, העולם הזה לא בא 'מפיצוצים' אבל השגחה שהוא משגיח בפרטים ויודע ומסתכל? זה לא!' 

"וכאשר ירצה הא-לוקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת, בשינוי מנהגו של עולם וטבעו", הקב"ה מחליט: 'שהוא רוצה עדה מסויימת, קהילה מסויימת, עם מסויים, יחיד מסויים!' "והוא עושה על ידו או לו מופת שהוא חוץ לטבע יתברר לכל ביטול הדעות האלה".

למה? כי אם הטבע הוא טבע ונוהג בטבעו ובא מישהו ומשנה את טבעו נגד טבעו משמע שיש מי מעל הטבע שיכול לשלוט בטבע ולעשות בו כרצונו! אז אם כן כשרוצה ה' בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו - יתברר לכל: ביטול הדעות האלה! "ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו: 'שנעשה תמיד זכרון ולאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם". 

יש אחד יושב לו ב'דיזינגוף סנטר' ואומר: 'רבש"ע! אני גם רוצה שתעשה לי 'מעמד הר סיני' זוטא פה ב'כיכר' ואז אני אעשה לך טובה ואני אודה שאתה קיים, אבל קודם כל כמו שעשית להם תעשה לי...' 

אז הקב''ה לא לכל רשע וכופר שיושב באיזה 'פאב' יעשה לו איזה נס ומופת בשביל להוכיח שהוא מצוי. אז לכן הקב''ה ציוה אותנו: 'שנעשה זיכרון לאשר ראו עיננו, ונעתיק את הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם'. "כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה, כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא מהשגחתו וגם בנבואה, והאמין בכל פינות התורה!" אומר הרמב"ן: מי שקונה מזוזה בזוז אחד - מעט כסף! וקובע אותה בפתח ומתכוון בענינה, מה זה מתכוון בענינה? 

הרי המזוזה באה להזכירנו: שהקב''ה הבדיל ביננו ובין המצריים ופסח מעל בתי בני ישראל לפני שהוציאם מארץ מצרים כששמו את הדם מעל המזוזות, והקב''ה ידע והבחין כמובן בין בית לבית; בין בני ישראל לבין המצרים, והכה את המצריים ואת בני ישראל לא הכה! אז אם אדם מתכוון בהנחת המזוזה ובקביעתה בענין זה: שהקב''ה יש לו השגחה פרטית! כן, אז מה קורה? כבר הודה בחידוש העולם! אז ברור שיש מחדש לעולם מי שברא אותו מהאין והאפס - וזה הבורא יתברך, והוא כבר הודה בידיעת הבורא והשגחתו - שהוא יודע ומשגיח על כל הברואים, הראיה: שהמזוזה באה להזכירנו: את מה שהקב''ה ידע מי יושב בכל בית ופסח מעליו! 

וגם בנבואה הוא מודה - כמו שמשה בא והודיע לישראל: 'כך וכך תעשו וככה וככה תנצלו...!' וגם האמין בכל פינות התורה. אם כן אז כל מה שכתוב בתורה - אמת לאמיתה! אז ע"י קביעת מזוזה בזוז והתכוון בענינה - כמה זכויות כבר האדם הזה זכה! שהוא כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא מהשגחתו וגם בנבואה והאמין בכל פינות התורה. לפיכך אמרו חז"ל: "וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה" (אבות ב א) למה? שכולן חמודות וחביבות מאוד!" זאת אומרת כל המצוות הן חמורות מצד אכותן, מצד עניינן, אבל מצווה קלה וגם חמורה לקיימה, וקשה אפילו, גם הקלה היא חמורה בענינה ובתוכנה - והיא מזכה את האדם לשכר גדול מאוד!

ומוסיף הרמב''ן להסביר: "וכוונת בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים" למה זה? "זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו, ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה, ויאמרו לפניו: 'בריותיך אנחנו!'" כל עניין הכינוס בבתי כנסת ותפילת רבים כל זה כדי שבני האדם יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו ויאמרו לאל: 'אנחנו בריותך!'

מבואר מדבריו הקדושים של הרמב''ן: שהקונה מזוזה אחת וקבע בכוונה נכונה, הרי הוא מודה בחידוש העולם ובהשגחה ובכל התורה כולה, ואם אינו מנצל הזדמנות זו - הרי איבד הזדמנות לזכות להיות מודה לאמונה ולכל התורה! אז זה "אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ".

עוד יש חידוש בדברי הרמב''ן: שהוא מקיף את כל הבריאה כולה! והוא מה שכתב: "וכוונת בתי כנסיות שיהיה מקום שיתקבצו רבים ויפרסמו: 'בריותיך אנחנו!". היסוד בזה: שבלי פרסום - אין ערך הראוי לשום דבר! לא 'אין ערך', 'אין ערך הראוי לשום דבר!' כי ברבות הפרסום - אז הערך נהיה יותר ראוי! ורק על ידי פרסום אפשר להעריך, ואפילו מה שאדם יודע, אינו ידיעה גמורה עד שיהיה בפרסום. אפילו מה שאנחנו יודעים, כשאנחנו יודעים לבד, זה לא אותו כח של אמונה שפועל עלינו, אם ידעו עוד כמה את מה שאנחנו יודעים, יהיה לנו חיזוק לאמונה שאנחנו יודעים כבר!

 מאיפה לומדים? פסוק! "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" ('שמות' י ב) מה זה וִידַעְתֶּם? אני מספר להם את הסיפור! מה זה וִידַעְתֶּם? אומר: לא דומה! אחרי שאתה מספר – אתה כבר יודע אחרת! "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ" זה גורם ל"וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". לא וידעו הבנים וִידַעְתֶּם גם אתם המספרים. מוכח מכאן דברי הרמב''ן: דיסוד ענין אמונה - הוא רק ע''י פרסום! וכל שיש פרסום יותר גדול, אפשר לקנות אמונה בקנין גמור, שלא תהיה ידיעה שטחית ומושכל ראשון. כל שיש פרסום יותר גדול, בדרך כלל בבני אדם יש אמונה, אבל האמונה שטחית, אפשר לערער אותה בקלות! קלי קלות. 

אבל לדוגמא, אם אדם אומרים לו: 'שפלוני הוא רב חשוב' 

עונה: 'כן, כן כולם כן, כן'. 

אבל אם יבוא מישהו יבוא וילחש לו: 'אתה יודע מה היה עכשיו עם פלוני אלמוני, שמעת מה קרה? וזה...'

הוריד אותו מיד! מהאמונה שמה שהוא ידע על אותו יהודי, גמרנו, צ'יק המפלס ירד – סימן: שהאמונה היתה שטחית. אם אחד מאמין בה' במאה אחוז, 

יבוא אחד וילחש לו: 'אתה יודע, שיש חששות גדולים: 'שאין א-לוקים!' 

- יתעלף מצחוק! 'משיגנער (משוגע)! לך לבדיקה לאבחון, מה קרה לך?!' 

זה לא מתחיל אצלו, למה? אצלו האמונה מושרשת כי יש א-לוקים! חבל על הזמן! אין מה לדבר. זה לא כמו בן אדם שמספרים 

אז הוא אומר: 'טוב, יכול להיות שכל הידיעות שהיו לי מקורן היה מוטעה, לא היה מבוסס, לא זה, בסדר, שמעתי אז לא נורא מה אכפת לי שזה יהיה בראש?...' 

אבל אם בא מישהו אחר, חמור סבר ואומר לך... - אז אתה ממש מתפעל! 

ואתה אומר: 'מה? בן אדם כזה יגיד סתם, הוא בקיא בהלכות לשון הרע, לא יכול להיות...!' 

וכבר יורד הבן אדם אצלך, וכמה שירבו עוד יותר כאלה שידברו, עוד יותר יותר. זאת אומרת, אם יהיה פרסום רב על אדם מסוים או על עניין מסוים, פרסום רב וגדול מאוד, יהיה קשה מאוד לערער כנגד הדברים. אז זאת אומרת, אומר הרמב''ן: "יסוד קנין אמונה הוא רק על ידי פרסום וככל שיש פרסום יותר גדול, אפשר לקנות אמונה בקנין גמור שלא תהיה ידיעה שטחית ומושכל ראשון, רק ידיעה המגיעה עד הלב, ולכן הוצרכו הרבה מופתים! ועם כל אות ומופת ניתווסף פרסום יותר!" זאת אומרת, למה צריך עשר מכות לתת למצרים? אפשר לתת את המכה האחרונה 'מכת בכורות' בלאו הכי הם לא עמדו בה ולגמור את הענין וחסל, יאלל'ה ללכת. לא, כל מכה הוסיפה עוד פרסום, עוד אמונה! עוד קנין באמונה עוד קנין, עוד חלע'ה (מכה) עוד קנין, עוד קנין. עוד קנין. 

(ש....

ת. בדיוק! זה החכמה לקחת את ה'פשקווילים' ולעשות מהם הפוך על הפוך, אתה מבין הם רצו לעשות פרסום ופרסום ולהשריש ולהטמיע לאנשים: 'שיש בעיות באמת...' 

אבל אנחנו לקחנו את זה כמנוף! אתה מבין על מנת להוכיח את ההפך, זה גם חכמה! צריך לדעת את זה, 

ש...

ת. בדיוק, עשית ולא פרסמת כאילו לא עשית, אם עשית ולא פרסמת ולא שלמת לפרסומת - לא כותבים שעשית אתה לא קיים, אז אתה יכול לעשות אפילו עשרים אלף באצטדיון טדי!!! אבל אם אתה לא שלמת על פרסום אף אחד לא יגיד שהיה דבר כזה, מה פתאום? אבל אם היו לך עשרים איש בהכנסת ספר תורה ושילמת חמש מאות שקל יכתבו: 'שהיה מעמד אדיר! שאלפים פקדו את המקום...!')

ובכן, ולכן הוצרכו הרבה מופתים, שעם כל אות ומופת נתוסף פרסום יותר, וזה שנאמר על הים: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה'" ('שמות' יד לא) מה זה "וַיַּאֲמִינוּ בַּה'"? הרי כשהם יצאו ממצרים היו כבר מאמינים גדולים! למה הם יצאו ממצרים? בגלל שהיו מאמינים גדולים, אז למה כתוב עוד פעם: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"? למה כתוב בים עוד פעם? לכאורה, כבר האמינו קודם? אלא דעל הים היו מכות הרבה יותר ממה שהיה במצרים! ואם כן, הפרסום יותר וממילא נתוסף להם באמונתם וזהו "וַיַּאֲמִינוּ בַּה'" שקנו מדרגות חדשות באמונה! אמונה אין לה גבול, אין דרגה הגיע לאמונה שיא, נגמר. תמיד יכול להפתיע אותך עוד דבר; 

- "מה אתה אומר?" 

- 'מה זה 'מה אתה אומר?' מה אתה מתפלא?' 

אומרים: 'אחד נפל על הראש מקומה שבעים ונשאר בחיים!' 

- 'מה' (בן אדם מתפעל...) 

- 'יש בעיה להקב''ה?! יש בעיה להקב''ה? אתה צריך להתפעל מזה? 'רגיל! כן ב''ה, ישתבח הבורא! תודה לאל' 

זהו פשוט. יש בנס איזה חילוק; נס גדול, נס קטן? הכל ניסים! הכל ניסים מהשי''ת, זה שהעין שלנו עובדת וממצמצת ומעיין הדמעות כל הזמן לא מייבש לנו את העין וכו' וזה עובד אוטומטי! אז מה זה, לא נס? יש נס כזה? בדרך כלל כל דבר, כל מכונה צריך להחדיר לה משהו, לנקות אותה לעשות משהו ופה זה עובד שבעים שנה! שמונים שנה!! בלי בעיות 'תיק תיק תיק' (פתיחת וסגירת העין, רפרוף וכו') כמה זה עובד! זה לא נס? אה, רק אם 'הוא נפל על הראש מקומה שבעים!' אז זה נס?!

וזהו "וַיַּאֲמִינוּ בַּה'" שקנו מדרגות חדשות באמונה, הנה, לדוגמא, 'מצוות נר חנוכה להדליקה על פתח הבית בחוץ', כן, צריך להדליק נר חנוכה על פתח הבית בחוץ. 

... (15:30-17:00)

כי נר חנוכה הוא זכר לניסים שעשה לנו הקב''ה כשאתה מדליק את הנר אתה לא חושב: 'על איזה שמן וכמה עלה לך?' אתה צריך לקבוע בלב: 'שהקב''ה הוא מנהיג העולם ועושה כרצונו יתברך!' איך הוא נתן 'רבים ביד מעטים! וגיבורים ביד חלשים!! וקבעו שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל' בימים האלה קולטים אמונה ולכן תקנו להדליק את זה על פתח הבית, בפומבי כדי שיהיה בפרסום, שככל שהפרסום גדול יותר נקנית האמונה יותר.

אדם שמהלך ברחובות ישראל ורואה נרות בכל מקום - הוא מרגיש: 'שהוא שייך למשהו גדול! משהו עצום' כולם 'מאמינים בני מאמינים' הקב''ה עשה נס ליהודים והציל אותם מיד היונים, מעצמה שהיתה שולטת בכל העולם! עם כוחות 'מעטים' אז הקב''ה מנהיג לכל הברואים ועושה כרצונו ויכול לתת ביד החלשים את הכח לנצח את החזקים בלי שום בעיה! אז כשמפרסמים את הדבר וחושבים בענין הדבר אז האמונה שלנו מתחזקת. 

למה? כי יש משברים הרבה בעולם של כפירה, רוח כפירה יש בעולם והיא מורידה, מקטינה את האמונה מידי פעם, אדם לא נשאר תמיד באותו מצב, פתאום הוא שומע כל מיני הצלחות של רשעים, כל מיני זה, פתאום נכנסים לו הרהורים... זה אנשים שאצלם באמת האמונה היא שטחית, 'מלמעלה' אבל היא לא תקועה בלב. כי אם היא תקועה בלב – אדרבה! הוא יודע: שזה מנסיונות ה', לנסות את בני האדם בשביל שידעו "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" ('שמות' יז ז). 

וכן מצינו במסכת 'מגילה': 'שמבטלים תלמוד תורה לקרוא מגילה' ומבואר בפוסקים: שאפילו חבורה שלומדים ביחד, מבטלים את לימודם ללכת לבית הכנסת לשמוע את המגילה! למה? כיון שבבית הכנסת יש 'רוב עם', וממילא יש פרסום יותר! הפרסום הוא 'ברוב עם' כמה שיש יותר הרבה יהודים מקובצים במקום אחד כי 'מקרא מגילה' הוא משום 'פרסומי ניסא': לזכור את הניסים שנעשו 'בימי מרדכי ואסתר' ולכן כל שיש פרסום יותר - הרי זה 'מצוה מן המובחר', 'ומבטלים תורה בשבילה!' כי היסוד הוא: שאמונה נקנית על ידי פרסום. 

לא יאומן כי יסופר! כמה חשוב ענין הפרסום, לפרסם את האותות והמופתים שהקב''ה עושה לעדה או יחיד, כיוון שזה מעיקרי האמונה, לחזק את האמונה, ולהטמיע אצל האנשים: 'שיש בורא לעולם ומשגיח בפרטים!' היפך הדעות הכוזבות שבעולם. 

כל שומר תורה ומצוות יודע: 'שיש בורא לעולם! והוא יתברך מנהיג את עולמו, ושום דבר לא נעשה בלא ציוויו ורצונו'. וידוע: 'שהצדיקים פועלים הרבה ענינים למעלה מדרך הטבע!' כידוע לנו מהגאון מוילנא וגם בזמן החפץ חיים זצ''ל, ונשאלת השאלה: מדוע האמונה רפויה בידינו? אלא הביאור הוא: משום ששורה רוח כפירה בעולם! וממילא חסר לנו הפרסום, ובלי פרסום - אין האמונה נקבעת בעומק הלב, ומזה צומח הרפיון באמונה.

מן הסתם קראתם במדור 'עולם' ב'ארבע כנפות' לפני שבועיים בערך על האיראני שבא לביקור פה, בישראל והגיע אלינו, והוא מספר: שהם רואים באינטרנט את הקלטות ומתרגמים אותם לפרסית, זה לוקח להם שלושה שבועות! ואחרי שהם מתרגמים יושבים כולם להסתכל - וזה נותן חיזוק מאוד לכל הקהילה באיראן! ויש לו שכנים, גויים, ערביים, פרסיים, שכשהוא החליט: 'לחזור בתשובה! אז נשארו לו כל הדיסקים של 'המערב הפרוע' 

והגוי הערבי שמה ביקש ממנו: 'אם הוא יכול להעביר לו אותם לשמוע?' בסתר כמובן! כי אסור להם שמה לשמוע, והוא העביר לו גם בין הדיסקים שהוא העביר לו, העביר לו גם דיסק אחד: 'מכבים מול יוונים' והם ישבו ופתאום הם ראו שזה דיסק של רב שמדבר על כל מיני דברים... אז קיצורו של דבר; הם הגיעו לקטע של בניטה, 

זו אותה יהודיה שטענה: 'שעשר שנים אין לה ילדים והיא עקרה! ולמה לערבים יש ילדים ולה אין ילדים?' 

והם התרשמו מאוד מהקטע הזה! ובמקרה הזה, היה בדיוק הפוך ממה שאמרה בניטה, הערביה שצפתה בסרט היא היתה עקרה עשר שנים! ואין לה ילדים!! והיא לא האמינה: 'שבגלל שהיא שמה כיסוי ראש - אז היא נפקדה!' עכשיו בחוץ הם הולכים עם כיסוי ראש, שמה אסור להם ללכת בלי, בבית היא הולכת בלי. 

אז היא החליטה: 'לקבל על עצמה ללכת עם כיסוי ראש בתוך הבית!' ערביה, והיא נפקדה באותו חודש!! נפקדה באותו חודש!! מאותו יום התחילה לחפש על חכמי היהודים ולברר כל מיני דברים, יש שמה 'קבר דניאל' התחילה לפקוד את הקבר, ללכת לקבר כל פעם, שומרת קשר עם המשפחה, והכל בשקט ובצנעה! כשנולד לה בן, היא לקחה אותו לבית הכנסת של היהודים, עשתה לו ברית וסנדק יהודי! - זה גויה!! - זה קידוש ה' שאין כדוגמתו!!! זאת אומרת פרסום הנס שהיה עם בניטה מתגלגל בכל העולם, וגורם: לחיזוק באמונה בכל העולם כולו! 

אז רואים: מה זה 'א-לוקי ישראל!' שהקב''ה ציוה את ישראל על הצנעה, על הצניעות, וכשהן הולכות ועושים את מה שצריך לעשות על פי התורה, אז הקב''ה פוקד אותן, אז ישר כבר מחפשת צדיקים, מחפשת את 'דניאל'! זאת אומרת פרסום האותות והמופתים בעולם - גורם לחיזוק האמונה!

וזהו שכתוב באחרית הימים: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה''' ('יחזקאל' לח כג) אנחנו אומרים: "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא" למה אנחנו אומרים: "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא"? יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שמו הגדול של הקב''ה בכל העולם "בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ" בעולם שברא כרצונו וכו' ,למה אנחנו אומרים? זה על שם הפסוק הזה שיהיה באחרית הימים אחרי גוג ומגוג, מה יהיה? "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".

 אז אנחנו אומרים: 'שכבר מחכים ליום ש: 'יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ'!' ולכאורה: מאי נפקא מינא אם יאמינו הגוים בקב''ה או לא? העיקר הוא: שאצל כלל ישראל יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שמו של הקב"ה! אלא, שבלי פרסום - אין האמונה קנויה בלב קנין גמור! וצריך שיהיה פרסום בכל העולם כולו!! גם אצל הגוים - ולא ישאר מקום בעולם שלא יקרא בשם ה' - ואז גם אצלנו האמונה נקנית בלבנו.

בתפילות ימים נוראים אנחנו אומרים: "וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְיֹאמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: "ה' אֱ-לֹקֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה!" וְיֵדַע כָּל פָּעוּל, שלא ישארו אפילו שני סינים בעולם שלא ידעו: 'שיש בורא לעולם', מליארדים ידעו, אבל שני סינים לא ידעו - לא מספיק! וְיֵדַע כָּל פָּעוּל... ו: 'כָּל יְצוּר' כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ - כל! כל!! אנחנו צריכים: 'לקרוא בשם ה'!' - בכל העולם כולו, ש: 'יֵדַע כָּל!' לא בשביל שרק הם ידעו, אלא בשביל שלנו זה מועיל! שלא יהיו כאלה שיקררו גם ע''י חוסר האמונה שלהם - כי זה משפיע.

היום יש אנשים שהם כופרים, יש אחד כופר, אבל יש לו כסף, ויש לו ממון, ויש לו 'תחנת רדיו', נגיד, והוא מפיץ כפירה, אחד! רק אחד! זה הכל. אז כולם יאמינו, וישאר אחד שלא מאמין - מה הוא יכול לעשות? נזק וקרירות! אז וְיֵדַע כָּל פָּעוּל. זאת אומרת שחשוב שכולם יכירו וידעו...! וזאת חובתנו: לפרסם! לפרסם מלכותו יתברך בכל העולם כולו, כמו אברהם אבינו, בכל מקום שהלך 'קרא בשם ה'!'.

הנה מבואר מדברי הרמב''ן: שבתי כנסיות הוא מקום קיבוץ רבים, שיאמרו ויפרסמו: 'בריותיך אנחנו!' שומעים? כל העולם, מגיע 'ליל שבת' זורמים, מליונים! לאן? לכיון של בית כנסת בשביל מה? לפרסם: 'בריותיך אנחנו!' – 'אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ!' אנחנו מפרסמים: 'בריותיך אנחנו!' מקום קיבוץ שכולם מתקבצים. ולפי מה שנתבאר: עיקר קנין האמונה - הוא על ידי פרסום. 

יוצא לנו מזה: גודל החיוב להיות נזהר 'להתפלל עם הציבור', גודל החיוב להתפלל עם הציבור. שמלבד עצם החיוב של 'תפילה בציבור' שמבואר בש''ס ובפוסקים, יש בזה עוד ענין נפלא! והיא הדרך לקנות אמונה שתהיה קבועה בליבנו, והמתפלל יחידי מחוץ לבית המדרש, מלבד שאיבד מעלת 'תפילה בציבור', איבד הזדמנות קלה לקנות אמונה. וצריכים להיזהר שלא "אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" אינה דומה תפילה של יום רגיל שיש שני מנינים, שלושה מנינים, לקיבוץ של ארבעים מנינים בשבת קודש! איך בן אדם מרגיש שהוא נכנס, איזה עוצמה!! למי הוא שייך, לאיזה עם, וכמה שהוא נכנס ליותר - זה משהו לא יאומן.

זה מה שהקב''ה רוצה מאתנו: שנכריז בכל מקום: 'אנחנו בריותיך!' ונפרסם בכל מקום את כל האותות והמופתים של ה'. ולכן, יש 'הגדה של פסח' לַשבת ולספר, ולכן יש 'נר חנוכה' ויש 'קריאת מגילה' וכל אלה לספר נפלאות השי''ת 'וְעַל נִסֶּיךָ... וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ... שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם...' כל נס ומופת מהשי''ת - צריך לפרסם. 

ה' יזכנו לעשות רצונו - אמן ואמן.