הלכות ברכות הנהנין ושינוי מקום: דין כניסה לשירותים באמצע הסעודה, דיני קדימה בברכות בין שוקולד לפירות, ברכת שהחיינו על בגד חדש בשבת, וגדרי ספק סכנה באכילת דגים ובשר

 - - - לא מוגה! - - -

טוב לך מאזין? ערב טוב. ערב טוב. שלום לכם כבוד הרב. רציתי לשאול שאלה לגבי מה שכותב מרן בהליכות עולם, בהליכות שינוי מקום סעודה בסעיף ה'. ברשותך כבוד הרב, במקרה תהלכה ואז אני ארכיב את השאלה, את הספקות שהתעורבו. אף על פי שנתבהר לעיל, שערכים מיני מאכל או משקל שברכתם האחרונה היא בורא נפשות רבות, ושאינה מקומו מחדר לחדר בתוך הבית, אינו חוזר למערכת בקלת הנהנין. אפילו לא היה בדעתו מתחילה לכל המקום השני, ואפילו אינו רואה את מקומו הראשון. מכל מקום, אם נכנס באמצע אכילתו או שתייתו לשירותים לנושא את שכריו, כיוון שאין המקום שנכנס אליו ראוי לאכילה, צריך לעזור לברך בקלת הנהנין, אפילו כשחוזר למקומו הראשון. ומכל מקום, אם היה הדבר באמצעות זאת פת, או הדברים עשויים בחמש-מני דגן, כיוון שטוענים ברכה לאחרים במקומם, אינו חוזר לברך בקלת הנהנין. ואף לגבי שירת המינין, הקטינה זה ספק ברכות להקל. והשאלה שנשארת, כבוד הרב, היא האם גם על ברכת הריח, כגון בשבת, כשנוהגים לברך מיני בסמים, האם כניסתו לשירותים זה הפסק? ועוד דבר, האם האדם שהתחיל לשתות לפני התפילה, ומכיוון שכבר עברו צעד 18, ניתן את התפילה, האם נצטרך לעזור לבית קטנה לתחילה? מאותה שאלה, מכיוון שבזמן שעמד בתפילה הוא לא יכל היה לשתות. אז אם זה יהיה הפסק או לא. הנושא של שינוי מקום, אדם שמשנה את מקומו, אם צריך עוד הפעם לחזור ולברך או לא, מחלוקת גדולה בראשונים היא מחלוקת בין מרן להרמה באורח חיים סימן ק״ח. מרן הלך לחומרה בנושא הזה שצריך לברך. הרמה נקט לכולה. הרמה לא הלך בזה כשיטת הרמב״ם, אלא הרמה הלך כשיטת התוספות רשב״ם והראש. ולכן, אפילו אנחנו, אנחנו בדרך כלל הולכים כדעת מרן בכל הדברים, כאן הכלל בידינו תמיד אומרים ספק ברכות להקל. ולכן אדם שאכל כזית לחם. אפילו אם הוא יצא לרחוב וחזר, נכון שהוא עשה שלא כדין שיצא, היה אסור לו לצאת, אבל אם כבר יצא וחזר, לא נוכל להגיד לו שאחזור עוד הפעם לברך. אנחנו גם בזה אומרים ספק ברכות להקל, אפילו נגד מרן. ולכן, בכל הדברים האלה אנחנו מיישרים את הקו על איבא דה הרמה, ורצוי לא להרבות בברכות. אבל יש עצה פשוטה במחלוקות הללו. האדם הזה יצא לרחוב וחזר. יכול לקחת מעט סוכר, לברך שהכל נהיה בדברו, ולכוון לפתור את הלחם או את המאכלים האחרים שאוכל אחר כך. הרי על הכל, אם אמר שהכל נהיה בדברו, יצא. זו העצה הפשוטה, זו העקיפה שיכול לעקוף ולתת את החובה לבדיקו לעלמא. לכן גם בדוגמה שהבאת, אפילו בשבת, אפילו שם, לא כדאי לקחת את אותו הפרי ועוד הפעם לברך, אחרי שיצא מהשירותים, משלמנו להיכנס למחלוקת. יכול לקחת מעט סוכר, ייקח שני גרגרי סוכר, יברך שהכל, ויכוון לפתור גם את הפירות, את הדברים האחרים. בזה הוא יוצא ידי חובה אליבא דיקו לעלמא. זו העצה. כך אנחנו ממליצים, אפילו בחול, אז כך גם יהיה לגבי השבתות. אדם שכבר ברך, הרי בשבת יש מתירים לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להגיע למצוות מאה ברכות, אז לגבי שבת המצב הוא קצת קל יותר. ולכן, אם האדם הזה עשה את מה שאמרת, יש לו על מי לסמוך. אבל אם הוא שואל אותנו עצה טובה ולכתחילה עצה טובה, בשביל זה הקדוש ברוך הוא ברא את הסוכר בעולם, שהוא נפוץ, נמצא בכל בית, ברוך השם, אז האחד יכול לומר לכל בני הבית, כשיש להם איזה מחלוקת, אני מכוון לפתור את כולם. זה טוב לגבי מאכל. אבל בדוגמה האחרונה ששאלת על הבשמים, שם העצה לברך שהכול על הבשמים היא לא דבר חלק. שם רוב הפוסקים אומרים שאי-אפשר לברך שהכול נהיה בדברו על הבשמים. ולכן העצה היא שייקח סוג אחר של בשמים ויברך. הוא רוצה להשלים מאה ברכות, שלא ימשיך להריח באותו הסוג הראשון. אם יש לו בבית מין אחר, יעבור למין השני. אם קודם ברך עצה, כעת יעבור לעשווה, יעבור לסוג השני, ולא כדאי לו להיכנס בחשש כל דהוא של ספק ברכה לבטלה. כבוד הרב, אם מדובר בכנסת, כיוון שאנחנו נוהגים לזכות את הציבור, אז נהגנו לעשות כל שבת גם עצה בסמים, גם איזה בסמים וגם אותן הלכות ופירות. כשראיתי גם שהרב זקאי כתב בספר הלכות אצלו, שמכיוון שאדם מסיח דעתו כבר מהרסמים, יכול לחזור לברך בתנאי שאין הריח נפוץ בכל החדר. עכשיו, בגלל שזה בכנסת, האדם נמצא בבוקר, דוגמה, בתפילה, ואחר כך עוד שעה, עוד שעה וחצי יכול, אז הוא מצרף את הבית כיסא שכבר נכנס ויצא. אז אם יכול להרחזור, כי זה כבר זמין, כאילו אותם זווה ואותם יפה, אף על פי שיש כמה סוגים של עצה. כמו שאמרתי, אם עדיין האדם הזה לא קיים 100 ברכות, רק על-ידי הברכות האלה ישלים את 100 הדרכות, הייתי מקבל את העצה שלך. אבל ברוך השם, לא חסר לנו ברכות ביום שבת כדי להשלים את הגירעון. הגירעון שיש לנו ביום שבת מתוך המאה זה 20 ברכות. הדרשנים גם נתנו את הרמז היפה, האלף לך שלמה ומאתיים לנותרים את פריו. איך אנחנו משלימים את 20 הברכות, וכל ברכה שווה מבחינת דיני קנסות, כעשרה זהובים. 20 הברכות הללו, איך אנחנו משלימים אותן? ומאתיים לנותרים את פריו. והיום, ברוך השם, יש לנו פירות וירקות ושפע נוסף לעצי בסמים שאמרת. וכשברוך השם אוכלים ושותים הרבה, יש גם כמה וכמה פעמים אשר יצר, בקלות רבה אנחנו מגיעים למאה ברכות, ולכן לא הייתי רוצה להזדקק, להיכנס לסלע המחלוקת דווקא בפרט הזה, לחפש כאן את האפשרות הזו. אמרתי, אדם שברך יש לו על מי לסמוך, אבל מלכתחילה העצה היא לחפש ברכות שהן... הליבה דכולה עלמא, כך נוהג אדם שהוא שלם עם קונו. הבנתי, ובנושא אני יכול לעזור שוב פעם רק לסעיף הזה, מה שכתב מרן פה הרב עובדיה יוסף, כאילו שאנחנו פשוט נוהגים להרביץ את ההלכות שהרב כותב, כאילו לחזק את דברי הרב בכל מקום, לגבי מה שכתב פה לגבי אכילה שתייה, האם השירותים זה אפק? שוב, אמרתי שיש לנו את הבעיה, יש לנו את המחלוקת, וכמו שאמרתי, במקום שיש סוכר, עדיף להיות סוכר. אדם תן להם את העצה הזו, ואז נוכל לתת ידי חובה, גם מרן יסכים איתנו, כל הפוסקים פה אחד יגידו שאם האדם הזה מברך על הסוכר ומכוון לפתור, הליבה דכול העולם הזה מצוין. גם בבתי הכנסת, ברוך השם, יש סוכר. לא חסר. בשום מקום לא חסר סוכר. זאת אומרת, תראו את זה עוד משהו אפשר קטן? אדם יצא בבית כנסת למרפסת של הבית כנסת, זאת אומרת שזה כבר נמצא מחוץ לבית כנסת, זה בדרך החוצה. יצא לקרוא לילד, יצא לאיזשהו עניין כזה או אחר. כשחוזר, האם יצטרך לברך או ש... גם בזה הוא כבר מתחיל להסתבך, כי אם המרפסת הזו היא מתחת כיפת השמים... לא, היא לא מתחת כיפת השמים. אפילו אחי, אפילו אחי. המרפסת זה לא חלק ממשי מבית הכנסת, ולכן גם בזה הפתרון הוא קל, שייקח מעט סוכר ויברך. ברגע שהוא יצא למרפסת הוא נכנס כבר למחלומות. עוד שאלה, כבוד הרב, אם אפשר? לגבי עניין המניין בנץ, אנחנו נוהגים פה להתפלל איזה חמישה בתי כנסת בנץ, ותמיד נהגנו להתפלל, לקבל זמן, תפילה, לפי לוח אור החיים, ישיבת אור החיים. איפה אתם גרים? בעכו. כן. והשנה, מישהו שם לב שההפרשים בין לוח השנה הזאת לשנה קודמת, הפרשים משמעותיים בזמנים, בין שבת לשבת, בין שבוע לשבוע כביכול. אז החליטו כביכול לקחת לוח שהדהיג פעם הרב לופס, הרב השלום, שהדהיג פה איזה לוח, ולגביו, לפי זה להתפלל. עכשיו יש לציין שהזמנים הם קצת הפרשים גדולים, זאת אומרת שזה ארבע דקות, חמש דקות בערך, מה שכתוב היום בין לוח אור החיים לבין הלוח שנהיג הרב אז. האם זה נכון לעשות קרן, או שאיך אנחנו צריכים לנהוג בכל אופן? מדובר בארבעה חמשי בתי-כנסת, כבוד הרב. העצה היא להשתדל לקחת לוח שהוא מעודכן על-פי דעת רוב ככל חכמי הדור. יש לוח בשם עתים לבינה. הלוח הזה הוא מעודכן, הוא טוב מאוד, שם הם הולכים לפי נצח המה הנראה. ולכן, אם אתם יכולים להשיג את הלוח הזה, הוא המעולה מכולם. אם אפשר, שתלכו לפי הזמנים שנאמרו שם. אולי אתה יכול להבין צמיף להשיג את הלוח הזה? הלוח הזה בדרך כלל מפיץ אותו אוצר החוכמה ברחוב בר-אילן אחד. שם הוא היה המפיץ הראשי, אבל יש גם חנויות ספרים אחרות שגם הן מתעסקות בדבר הזה. ולכן, תשתדלו להשיג את הלוח הזה כדי שיהיה לכם את הנץ הנראה, את הלוח המדויק יותר, שתוכלו לדייק בזמן הנץ החמה. עוד שאלה אפשר, כבוד הרב? הוא היה באורח שנמצא באיזשהו בית, מתארח אצל איזה מישהו, הזמין אותו לשתייה, מאכל וכדומה, והאורח כבר נמלך בדעתו, והוא בירך בברכה האחרונה בעולם של התרבות, וכבר לא חשב שצריך יותר. ובא הבית, בא והציע לו כרגע משקה משובח יותר או איזה משקה אחר. האם הוא יצטרך לחזור לברך, או שבגלל שהוא אורח ודעתו על בעל הבית אז הוא יכול לסמוך על הברכה הראשונה שהוא בירך, כאילו, בגלל שהוא לא יודע שיביאו לו עוד משקה יותר משובח? כן. תראה, את המגן אברהם באורח חיים, סימן קופצדי. הוא מדבר לגבי כוס ברכת המזון. למאן דאמר שברכת המזון לא טעונה כוס. האם ברכת הגפן שאנחנו מברכים דווקא לאדם שלא שתה יין בסעודה, ומה יהיה באדם שכן שתה יין בסעודה? האם ברכת המזון זה הפסק או סילוק? יש בזה דיון ארוך בין גדולי האחרונים. גם חוכמת הדם ועוד דנו בנושא הזה. ולכן, בגלל המחלוקת כאן, גם בזה העצה היא לא לחזור לברך על אותו דבר, אלא ייקח מעט סוכר, יברך על הסוכר ויפתור. זה הפתרון הטכני. אולי ניתן אפשרות למאזינים, ידידי היקר? קצר, קצר. תודה רבה, שלום לך, מאזין יקר. אנחנו נעבור למאזין נוסף שאיתנו, ברשותכם הרב. שלום. הלו. בבקשה, אדוני. שלום לכם, כבוד השאלה. זה מבינתי נכון. שבוע שעבר כבודו דיבר בעניין שימוש בחשמל. אם אדם, בשבת, אם אדם, נגיד, האם העיקר הבעיה היא רק לחמין, נגיד, וזה לגבי מאור ושבת, זה אין כל כך בעיה, או שכיוון שכבודו אמר, אם יעשה טרח על-פי גז וזה, זה בסדר? אם האדם יכול להתחבר לגנרטור, שגם התאורה תהיה על-ידי הגנרטור, זה בוודאי הטוב ביותר. אם הוא יכול להחמיר בכול. אם הוא לא מסוגל להחמיר בכול, לפחות שאת התבשיל, את המאכלים, יניח על הגז את מה שניתן לפתור, זה עדיף יותר. האמת היא שביום בוודאי שיש שם חילולי שבת. הם באים, הפועלים שם ב-6 בבוקר, מתחילים לעבוד את צערנו כמעשיהם בחול. בלילה לפעמים יש זמנים שזה עובד יותר אוטומט, ואין צורך להרבות בחילולי שבת. נניח בתקופת האביב, שם הצריכה של החשמל היא יורדת. שם סך הכול הצריכה הארצית היא 5,000 מגה-ואט, משהו כזה. ואין להם עומס, זה הולך להם יותר קל, והמחשבים כן שולטים במצב. הם מכינים את כמות הפחם, גורפים את הכול מערב שבת, אז יכול להיות שאולי בתחילת הלילה, יכול להיות, אולי ייתכן, ואין חילולי שבת. אבל כשאתה מגיע ל-6 בבוקר, אז כבר, כמו שאמרנו, יש הכרח לבצע הרבה חילולי שבת. ולכן החמרנו עוד יותר, ביתר שאת, לגבי המאכלים, שלא יניח אותם על הפלטה, אלא אמרנו שישתדל להניח על הגז נחושתן את הנחושת, יכסה. בשם יניח את המאכלים שלו, זו העצה, היעוצה, בלכתחילה. אבל, אם אין ברירה, שעתא דחא כשענין. אפשר עוד שאלה אחת, בבקשה. אני, לצערנו, נאלצתי ללכת לזה, לאז כאן נגיד לזה עניין. תוך כדי הדברים הוא אמר מילת זלזול באחד מגדולי, שנחשם מגדולי אדם, אמרנו, הוא מטומטם וזה. ואני אמנם הערתי לו, אבל לא בצורה נחרצת ככה. אמרתי אחר כך, האם זה מספיק, צריך לעשות משהו. כתוב שמי ששמע בזיון את המזלחה צריך לנדות. אם לא, ניתן משהו לעשות. אמרתי, חבל שהלכתי אליו, ואיזה עניין הייתי צריך. הרבה פעמים השתיקה היא יותר טובה. לפעמים אין סיכוי שהוא ישמע לנו. הרבה פעמים אותם האנשים חושבים את עצמם שהם חכמים יותר מכולם. וגם אם תעיר לו, הוא לא יקבל. אז לפעמים כשם שמצווה נאמר דבר הנשמע, כך מצווה שלא נאמר דבר שאינו נשמע. המהריל דן בנושא הזה של ביזיון תלמידי חכמים, והוא דן, הרי רבותינו בסנהדרין צ״ט אמרו שהוא נקרא אפיקורוס. אפיקורוס לא מצטרף למניין. אם הוא סופר, אי אפשר לקנות ממנו את התפילין שלו, המזוזות שלו וכן הלאה. אבל אומר המהרי, לצערנו, בימים האלה, בזמנים האלה, אנשים לא מבינים את חומרת הדבר. ולכן אין זה נחשב כמזיד אלא כשוגג, ואין עליהם דין של אפיקורוסים. הגמרא אומרת שם בבבא מתיעה ה', לא תחמוד, בלא דמם אשמע להו לאנושה. ולכן לא פוסלים אדם כזה לעדות, כמו שכתב מרן בחושן משפט, סימן ל״ד. גם בסנהדרין כבו הגמרא מספרת על אותם האנשים שקברו אמת ביום טוב, ונתנו להם מלקות על מה שהם עשו, את העוון שזלזלו ביום טוב שני. ואף על פי כן, הכשירו אותם לעדות. למה? אותם האנשים טועים חושבים שעשינו מצווה. וגם את זה מרן העתיק שם להלכה בחושן משפט, סימן ל״ד, ומזה, מהסוגיות האלה למדו המעריד ושאר הפוסקים, שגם לגבי הנקודה של ביזיון תלמיד חכם. ולכן, אם האדם הזה אדם נבון, חכם, ואפשר להעיר לו, לדבר איתו בלשון יפה, להעיר לו בצורה ברורה, שיכיר את מקומו וילך לבקש. למה? אותו החכם שהוא זלזל בו, הנה מה טוב. אבל אם אתה משער שאותו העסקן כנראה נמצא במפלגה אחרת, לא נמצא באותה מפלגה של אותו החכם, יש לו איזה חשבונות, אינטרסים וכולי, אז אתה יודע מראש שהוא לא ישמע לנו חבל לדבר איתו. אולי כשתדבר איתו עוד הפעם, אולי הוא יתחיל לחרף ולגדף עוד... להגביר את הטבע. זה מה שעלול להיות, ולכן המשכיל בעת ההיא יידום ותכוון עליו בברכה תשיבנו אבינו לתורתך, ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה, שגם אנחנו וגם הוא, שכולנו נזכה בעזרת השם לכל הברכה האמורה. אמן. יישר כוח. תודה רבה. כל הזמן. תודה גם לך, מאזין יקר. שלום למאזין נוסף. ערב טוב. שלום. שלום וברכה. רציתי לברור שתי שאלות. שאלה ראשונה, שאל אותי ידיד, הוא אמור להיכנס לדירה בקרוב, האם יש יום מיוחד שעדיף להיכנס לדירה? כל הימים מותר, אין שום בעיה. כל הימים מראשון עד שישי הם ימים כשרים שאפשר לעבור בהם דירה. אבל לא רצוי לעבור דירה ביום שישי. ערב שבת אנחנו צריכים להתכונן להכין את צורכי השבת. ולכן זה לא הזמן הנכון, זה לא הזמן המתאים שאדם יבחר לעצמו את יום השישי. אלא ימצא לעצמו זמנים אחרים כדי שיוכל להתחיל את החיים שלו ברגל ימי. דרך אגב, אנשים רבים לצערנו לא מודעים לחומרת המצווה של מזוזה, ודוחים את מצוות המזוזה עד שיעשו חנוכת הבית. וזה לא קשור אחד לשני. ברגע שאדם מעביר את החפצים שלו, צריך מיד לברך ולקבוע את המזוזות. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות. זו העצה שצריך לייעץ לכל אדם ואדם. אבל אם הוא שואל אותנו, הוא אומר, ברוך השם, את המזוזות הכנתי, ואני, ברוך השם, בשעה טובה אני רוצה לעבור דירה, תאמר לי באיזה יום כדאי לי לעבור דירה. מרן, ביורד העש סימן קעט, מרן סובר שאין בדבר הזה חשש מצד לא תנחשו ולא תעוננו. מותר לאדם לתכנן דברים כאלה ביום מסוים, ואין בזה לא תנחשו ולא תעוננו. שם, מרן כותב בסעיף ב' נהגו שהן מתחילים בשני ורביעי. זאת אומרת, שיבחר לעצמו לעבור דירה בימים ראשון, שלישי וחמישי, ולא כדאי בימים שני ורביעי. זה מה שמרן נותן לנו שם את העצה, ואין בזה את החשש, נותן החשו ולא תעוננו, זה מה שהוא יכול לנהוג ולעשות. רציתי לשאול עוד שאלה, את הרב. הלו? כן. מצאנו שבקדיש, ראיתי שכתוב שאולם יכול לכוון, שמרן יום קדיש לאלף נשמות, לא לנשמה אחת. כן. ומצאנו שהחפץ חיים אמר עליו אשר, מה אני חושב, שבעל רוקח אחר, בעל מכולת, למשל, הוא יכול לכוון רק כסף, אז אין לו חסד. הוא יכוון גם חסד, אז יש לו גם חסד וגם כסף. רציתי לשאול, כשאדם לומד תורה, האם הוא יכול, כמו הקדיש, הוא יכול לכוון שהוא מזוצץ הכותל את כל עם ישראל? רואים שיש פה אפשרות על-ידי כוונה להוסיף רווחים גדולים, אז מה הכוונה שצריך לכוון בלימוד? לכוון בלימוד, קודם כל, לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראנו. צריך לשאוף ללמוד תורה לשמה, כך אנחנו מברכים בכל בוקר, שבעזרת השם כולנו נהיה ולומדי תורתך לשמה. זו הכוונה הראשונה, שאדם צריך לכוון בכל התרייג מצוות, ובפרט במצוות תלמוד. אתה רוצה להוסיף גם שבזכות התורה הזו הקדוש ברוך הוא ישמור את כל העם ישראל וכו', למה לא? אני לא מתנגד, גם זה. אבל, כמו שאמרתי, יותר חשוב, המעלה של לימוד תורה נשמה. אי אפשר שכאילו כל עם ישראל, כמו שב... אפשר קדיש, אז הבנתי למה קדיש. יהיה כאילו שכולם למדו, אפשר ככה? אפשר, אפשר שהדבר הזה יועיל להגן על כל עם ישראל, אבל כשעם ישראל יהיו שותפים איתך במצווה, אתה רוצה לחלק את המצווה הזאת? אתה כל כך נדיב? למה? נר לאחד, נר למאה? נר לאחד, נר למאה. נכון הדבר שהוא יכול לזכות שזה יהיה גם לעילוי נשמת, אבל שוב, גם שמה הוא מתכוון בראש ובראשונה לקדש את שמו של הקדוש ברוך הוא, ונקדשתי בתוך בני ישראל, לעשות נחת רוח ליוצרינו. גם תוספת שיהיה גם עילוי נשמה. אז אותו דבר גם פה, גם בעניין מצוות לימוד התורה. אבל היא גופה, מה שאתה אומר שהוא יכול לכוון על כמה מנטים, זה לא דבר שהוא מוסכם, יש בזה מחלוקת. מה שאתה טוען, כך כותב בספר ציצי אלעזר, הוא מנסה לדייק את זה מדברי מר אלבך, אבל יש חולקים עליו. הגאון, הרב אלישיב, סובר שאי-אפשר. אדם שמקבל ממון כדי לומר קדיש לעילוי נשמת אותו הנפטר, ועכשיו בא אדם אחר ואומר לו, קח עוד ממון ותגיד גם לעילוי נשמת הנפטר השני, הרב אלישיב סובר שזה לא מועיל מלכתחילה. כך שהדבר לא חלק. מה שאתה אומר, זה לא הלכה למשה מסיני, זה דבר שהוא שנוי במחלוקת. טיצי אלעזר כותב שאם אין שם בעיה, הוא לא מקבל ממון מאף אחד. אף אחד זה לא אבא שלו, זה יכול גם לכוון לאלף קדישי, לאלף מנשמות. נכון. זה לפי דעת הרב טיצי אלעזר. אבל כמו שאמרתי, הרב אלישיב לא סובר כך. זו הבעיה שיש מחלוקת בנושא, זה לא מוסכם. תודה רבה הרב. בבקשה. תודה גם לך מאזין יקר, ונעבור למאזין נוסף שאיתנו. שלום, ערב טוב. הלו. בבקשה. שלום, ערב טוב, הרב. ערב טוב. רציתי לדעת בקשר לטלית שהוחלפה בבית-כנסת, גם לגבי ספק אם היא הוחלפה וגם לגבי ודאי אם היא הוחלפה. מה יהיה הדיני? האם אפשר להשתמש בטלית שהוחלפה, או שצריך פשוט מאוד להעמיד אותה במקומה? הגמרא הוא מרן בשולחן ערוך בחושן משפט, ימ״קנ״ו. דנו בנושא הזה אדם שהוחלפו כליו. זה קורה הרבה במקווה, זה קורה בימים האלה עם המטריות שלנו, וכן כל כיוצא בהם. דבר שמצוי כמעט בכל השנה. ולכן הפתרון הוא קל, להניח פתק השבת הלידה. לרשום בפתק החלפתי את הטלית שלי עם מישהו אחר, או הוחלף, יאמר בסגנון אחר, תלוי מה קרה. ואז מי שבאמת איבד את הטלית שלו, והוא מן הסתם לקח את הטלית שלך, יבוא ויחזיר. יחזיר את שלך וייקח את שלו, זה מן הסתם. בינתיים, אתה יכול בינתיים להניח את התפילין שלו, או להתעטף בטלית שלו. ואם זה ספק, זה לא בוודאי. לגבי הטלית, הבעיה המסובכת היא, הרי אנחנו יכולים לברך על הטלית שלנו, או אדם שנתן לי טלית במתנה על מנת להחזיר, שם אני רשאי לברך. אבל אם הטלית הזו שאולה, גדלים תעצלך על ארבע כנפות כסותך. אם הטלית הזו שאולה, אני לא יכול לברך עליה. בוא ונאמר שאותו אדם שהחליף עמי את הטלית, אותו האדם עם הארץ, אולי הוא לא יזכה לי את הטלית הזו כמתנה על מנת להחזיר. ואז, איך אתה יכול לברך על אותה הטלית? זו הבעיה לכל זה. ולכן אמרתי שתזדרז להניח פתק השבת אבידה, ומן הסתם תמצא את מי שהחליף את הטלית שלו עמך. ובספק אם זה הוחלף, הדין הוא אותו דבר? אם זו טלית חדשה והכול אותו דבר, נראה לך שאולי זה שלך, טוב, אין ברירה, אז בינתיים אתה יכול לברך על זה. אבל כדאי שגם במקרה הזה להניח פתק השבת אבידה. כי יכול להיות שלאדם השני יש עין חדה, יש תביעות עין. אולי אותו שאיבד היה תלמיד חכם? תלמיד חכם יש לו תביעות עין? ואולי השני ידע לדעת יותר מדויק אם זה הוחלף או לא. הבעיה חמורה יותר, לצערנו, היום הציציות עבודת מכונה הן בחזקת פסולות. אין עליהן שום הכשר. פעם, לפני 40 שנה, היה להן הכשר של הרבנות. היום אפילו לרבנות אין להן. ויכול להיות אולי שהטלית הזו שאתה לוקח אותה ולובש אותה, אולי הציציות אינן מעשי עבודת יד, אולי הן מכונה. אם זו עבודת מכונה, איך תברך על זה? וציוונו להתעטף בציצית. כן, אבל בדרך כלל זה נפש... כך שהבעיה מתחילה בדיני ממונות וגולשת גם לנושא של איסור דאורייתא לבישת ארבע כנפות בלי ציציות, ועוד איסור של ברכה לבטלה, שרשרת של בעיות ותקלות. ואת הדברים האלה אתה יכול לברר, איך הדהיקה לברורייה? אז אנחנו משתדלים לברר, ולכן אמרתי שתניח פתק השבת אבידה, אפילו אם קרה הדבר ואינך יודע בוודאי ספק, גם מספק כדאי להניח פתק השבת אבידה. עכשיו, השאלה אם לא יענו לי ולא יימצא העובד. אם במקרה שיש עובד אני יכול להחליף את הציציות? בסדר, אין לך ברירה. אז בינתיים, כמו שאמרתי, אתה יכול ללבוש את זה. ואני יכול להחליף את הציציות גם? כדאי להחליף את הציציות. בכל מקרה, אל תהמר על הברכה, קל וחומר בטלית צמר, שהאיסור דאורייתא גם, ללבוש בגד ארבע כנפות בלי ציציות. אם נאמר שהציציות האלה הן פסולות, אז לא רק שאין כאן את המצווה, אלא הוא עושה עבירה בקום ועשה. הוא לובש בגד ארבע כנפות בלי ציציות. ולכן, כשאדם הלך, הזדמן לאיזה מקום ואין לו טלית, וגבאי בית הכנסת נותן לו טלית של בית כנסת. אם זה בשכונות שלנו, באזורים שהגבאים הם בני תורה, יראי שמיים, יודעים מה זה ציציות עבודת יד, ומבצעים את ההלכה ככתבה וכלשונה, שם הוא נותן לך במתנה על מנת להחזיר, אתה רשאי גם לבד. אבל כשאתה מזדמן במקומות נידחים, יש באזור תל אביב או מקומות אחרים גבאים שלצערנו לא למדו תורה. תגיד לו עבודת יד, הוא לא יבין על מה אתה מדבר, מה זה עבודת יד? מה זה חשוב? מה נפקא מינאו ישאל אותך? ולכן באותם המקומות לא כדאי לאדם להסתבך בייסורי ברכה לבטלה, ייזהר מאוד שלא לברך על אותם הטליתות. כי לצערנו, ברוב אותם בתי הכנסת שיש בהם אנשים מעמי ארצות, רובם הגדול מסתבכים באיסור ברכה לבטלה באותן הציציות שהן כאילו עבודת מכונה, כאילו יש עליהם הכשר ואין עליהם שום פיקוח, שום הכשר, שום דבר, לא בדץ ואפילו הרבנות לא נותנת. תודה רבה, כבוד הרב. כל טוב. תודה גם לך, מאזין יקר. שלום לעוד מאזין. הלו. בבקשה. שלום. שלום. שלום, כבוד הרב. שלום. רציתי לשאול, ברכת המפיל, אם אדם הולך אחרי 12 לישון, לא צריך לברך בשם ומלכות, נכון? נכון. וזהו, יכול להיות לעשות ידי חובתו בזה? נכון. יוצא ידי חובתו, יאמר ברוך אתה, ברוך המפיל, ויהרהר שם ואלוקינו, וימשיך מלך העולם, המפיל חבלי שינה, כך יעשה אדם שיודע שלא יירדם לפני חצות. בימים האלה חצות לילה זה לא 12, אלא בימים האלה שעון חורף, חצות לילה 23-23. ולכן, אם הוא הולך לישון קצת מאוחר, הוא יודע בוודאי שלא יירדם לפני חצות, יעשה את העצה שאמרנו, כדי לחמוק מספק ברכה לבטלה. תודה, תודה, כבוד הרב. תודה גם לך, מאזין יקר, ואיתנו עוד מאזין, רבי אליעזר. שלום עליכם, כבוד רבנו. שלום וברכה. יש לי שתי שאלות לכבוד הרב. שאלה ראשונה, לגבי בקבוקים של שתייה שהוא לוקח לבית הכנסת, עכשיו החבר'ה שם לא פותחים את זה בשבת, הם מחמירים. האם אני יכול לקרח להם את הבקבוקים? מעיקר הדין, כן. אין בדבר הזה איסור מכה בפטיש. מעיקר הדין מותר לפתוח את אותם הפקקים, אותם הבקבוקים. תראה בנושא הזה תשובה בספר מנחת שלמה. הרב, הגאון הרב אוירבך, כתב כמה תשובות, כמה סימנים, בזה אחר זה. גם ציצי אליעזר, אבא ביחווה דעת, כמעט כל חכמי דורנו דנו בהרחבה בנושא הזה. לדעת הגאון רבי יעקב ישראל פישר הייתה להקל, ולא רק הוא אמר, אלא גם היה עושה הלכה למעשה. אבל יש מחמירים בדבר. תראה תשובה בספר אור לציון, חלק א', של מורנו חכם בן ציון, וכמו שאמרתי, כמעט כל חכמי דורנו דנו בנושא הזה, והמקל, יש לו על מי לסמוך. יש שאמרו העצה שיהיה לך פקק אחד כזה, פקק רזרבה בבית הכנסת, ואז יהיה היתר יותר קל. הם רוצים ללמוד את זה ממה שכתוב במסכת סוכה ל״ג. הגמרא שמה דנה לגבי אם יש הרבה ענבים בהדס, ואני מלקט אותן לאכילה. אין לי כוונה להכשיר את ההדסים האלה, אם איתלה או שענה חטי מותר, אולי גם פה, ולכן, מעיקר הדין אתה יכול לפתוח להם את הבקבוקים, ואין בעיה. כן, מה עוד? שאלה שנייה, בבית הכנסת מסיימת, כשעליתי לתורה ותרמתי שם כסף כבר, ואפילו הייתי מודע לעניין, אבל לא הייתה לי בריאה, הייתי חייב לעלות לתורה, ואני יודע שהכסף לא מגיע למקום הנכון. מה אני עושה בכסף הזה? כן, דיברנו בנושא הזה גם בשבוע שעבר, וגם הלילה דיברנו, כן, שמעתי, אבל יש את התשובה. שלא כל מקום שיש גבאי צריך לתת לו ולשלם לו את הכסף של התרומות. לצערנו יש גבאים, ינשא דלא מעלה, פעם הם היו בעולם התחתון בלי זקן, היום הם הצמיחו לעצמם זקן והשתלטו על איזה בית כנסת וכן הלאה, ולצערנו הכסף לא הולך למטרה שאנחנו היינו רוצים שהכסף הזה ילך. ולכן, אם עלית לאותו בית-הכנסת ותרמת, אסור לך להעביר את הכסף הזה לאותם הגבאים, ינשא דלא מעלה. הרי אסור לסייע ידי עוברי עבירה. אסור לעזור לגנבים, ולפני עבר לא תיתן מכשול. את אותו הכסף שתרמת תיתן לבית-כנסת אחר. תרמת 101 שקל לעליית מפטיר, תיתן את אותו הכסף לבית-כנסת אחר, בית-כנסת שיש שם גבאים, אנשי אמת, יראי אלוהים, שונאי בצע, שם תעביר את הממון ובזה תקיים את מוצא שפתיך ויוצא בזה ידי חובה למהדרין. בזמנו שאלנו את חכם מן-ציון, דיברנו בנושא הזה, התייעצנו אתו, וכך הוא ייעץ, הוא אמר שייתן את זה לבית-כנסת אחר. רעילה. אבל אם הוא בכל זאת בבית-הכנסת הזה והוא רוצה לעלות לתורה, הוא יכול להתנדב וראשו יהיה במקום אחרי שהוא יתנדב את זה. כן, כן, כן, יכול. אפשרי? אפשרי. ולתהילים אפשרי? כן, כל שכן. כל שכן, שיעביר את זה לקופת התהילים שלך מפי עוללים ויונקים מסדת העוז. אם הגבאי לא זכה להעביר לך ממון, אז קל וחומר שאנשים אחרים לפחות יזכו להעביר לך ותזכה למצוות. ובזכות זה שאתה מרביץ תורה ברבים באותם תינוקות של בית רבן, הקדוש ברוך הוא יזכה גם אותך, שגם לך בעזרת השם יהיו בנים זכרים של קיימת, תזכה גם אתה לקיים בהם ושיננתם לבניך. אמן. וזה יתגל לכל הישועות. אמן. אמן. חזק בימת רבי אליעזו. שלום כל טוב. מאזין אחרון? שלום, ערב טוב. שלום, כבוד הרב. שלום וברכה. שלום קצרות. בקשר למכונת גילוח פיליפ, שיש לה שתי סכינים, הכל סיבוב, שתי סכינים. האם מותר להתגלח איתה או אסור? ואם אסור, מה הדין? מתחת ל... כאילו בגרון, במקום הגרון. האם מותר רק? באותם הסכינים יש אפשרות לשבור את הסכין הכפולה, מה שנקרא בלועזית דאבל. אפשר לשבור. תיגש לאחד מהחנויות שעוסקים בזה. יש פה ברחוב שמואל הנביא, יהודי, ספר בשם רוני, שהוא מומחה בדבר, ועוד כיוצא בו, ואז המכונה תחזור להיות כשרה. דבר שני, כמו שאסור לגלח בתער את הזקן, את הפנים, כך גם מתחיל. לסנטר גם במקום שנמצאת הגרגרת, גם בגרון שם. יש לנו חשש וצריך להיזהר גם שם לא לגלח באותה המכונה. ולכן, לפי שעה אחת קודם, תתקן את המכונה הזו או שתחליף את הסכינים. יש כאלה שייתנו לך מעיקרה סכינים טובים שהסכין אינה כפולה. אחרות שאלה קצרה, בקשר למיקרובל, אם תמיד אני משתמש בזה לבשרי, ועכשיו חיממתי בזה בטעות דגים, האם אני יכול לאכול את זה או לא? ואותו דבר אמרתי לגבי חלב. כיוון שהתנור היה נקי, אז אין לך שום בעיה לעבור מהבשר את הדגים או להפך, אפילו אם זה בן יומו, כיוון שהתנור הוא נקי במאה אחוז. יש היום מגבות נייר, נייר עבה, שבו אפשר לנקות את התנור היטב. בפרט אם התנור עדיין הולך, אתה מנקה היטב את התנור, ואז אתה יכול לעבור מהבשר לדגים. אבל כשאתה רוצה לעבור מבשר לחלב, שם זה לא מספיק לנקות, אלא נוסף לניקיון צריך גם להניח מים שיש בהם מעט אמה, מים פגומים, להרתיח לעדות את המים שם, ורק לאחר מכן תוכל לעבור מהבשר לחלב או להפך. מה דין בדיעבד? בדיעבד, אם התנור הינקי בדיעבד לא אוסר, אבל אם התנור לא היה נקי, צריך שאלת חכם, יכול להיות שגם בדיעבד יאסר. ומה דין בדיעבד? הניקיון כאן הוא הדבר שהוא בגדר חובה. יש לך חידון? מה אתה שואל? מה קרה לך בתנור? היום קרה דבר כזה בדגים, אבל המיקרוגל לא היה נקי. טוב, אם לגבי הדגים והתנור לא היה נקי, אבל הסיר היה סגור הרמטי, אז יהיה אפשר להתיר את הדגים. שם יהיה הדבר קל יותר אם הסיר היה סגור היטב. אבל, כמו שאמרתי, צריך מאוד להיזהר בדבר. מה הדין בין בשר לחלב בנידון, כבוד הרב? אז אמרנו שאחרי הניקיון יניח כוס זכוכית עם אמה, שיהיה הטעם פגום. כשהמים ירתחו ויתאדו שם, זה יהיה כען ההכשר של התנור כדי לעבור מהבשר לחלב. ואין צורך להחליף את הצלחת שהיא קבועה שם? יש צלחת במיקרו? שוב, שוב, הצלחת הזו היא זכוכית. כן. ולנו, אנחנו הרי פוסקים כדעת מרן באורח חיים סימן תנא סעיף כב שהזכוכית אינה בולעת ואינה פולטת. דנו גדולי האחרונים, מיד יהודה לגאון רבי יהודה לנדו ושאר האחרונים, מה הדין לגבי זכוכית בקלי ראשון, אם זה בולע או לא. אבא דן בנושא הזה באריכות ביביע עומר חלק ד', שם הדוגמה של הפסח, עבדו הדין לכל ימות השנה, ולכן אין לנו בעיה לגבי דעבד, בוודאי שמי שיקל בזה יש לו על מה לסמוך והאוכל לא נאסר. גם כשהמלוכל היה מלוכלך וסמדגים? שוב, אמרנו שגם אם היה מלוכלך, כיוון שהסיר היה סגור. אם לא היה סגור. והרי הסיר, הזכוכית, כמו שאמרתי, הוא לא בולע ולא פולט. אז גם אם נאמר שהיה איזה משהו מעט לכלוך למטה, עדיין זה לא יהיה אסור. לא, בתפנות, בתפנות, בכל המגרות בתפנות. יש. אם למעלה היה שומן, הוא יכול לאסור את הכול. בהחלט. אם גם למעלה, אם גם בתקרה של התנור היה שם שמנונית, אין החנמה צריך לאסור, אלא אם כן תוסיף עוד על הדגים עד שיהיה פי 60. כל זמן שלא יהיה פי 60, יש מקום לאסור. מסתבר שיש פי 60, לא? מה זה מסתבר? תלך, תשאל חכם, תעשה את הדברים בצורה ודאית. זה לחץ ותגיד. אצלנו אנחנו לא מדברים בערך כמו הפוליטיקאים. מסתבר, מה זה מסתבר? יש לך שאלה, אם אתה רציני, קח את סיר האוכל החכם, שהחכם ימדוד בדיוק, יגיד לך בדיוק אם זה מותר לאכול או לא. הרי חמירה סכנתה מייסורה. הנושא של דגים ובשר וסכנה לצרעת זה דבר אחר. ולכן, אל תהמר בדברים האלה. אני יכול לשער? אם למדת את ההלכות טוב, אם אתה פסקן, אז למה לא? תשער, אני לא מתנגד. תודה לך, מאזין. תודה רבה. שלום, שלום וכל טוב. כן, כבוד הרב, עם זאת אנחנו עומדים לסיים. לא לפני שכמובן נשמע דברי סיכום וברכה של הרב. בבקשה. אנחנו רוצים לסכם בענייני דהומה. אנחנו מתקרבים לימי החנוכה. בשבת הבא, בעזרת השם, נתחיל לחגוג את ימי החנוכה. אנחנו יודעים את כל הניסים הנפלגים שהקדוש ברוך הוא עשה לפני כאלפיים ומאה שנה לאבות אבותינו, נתן את הניצחון הגדול של המכבים על אותם היוונים והמתייוונים. לצערנו, מה שהיה עדיין הוא הווה. לא רק אז היו יוונים ומתייוונים. גם בדור שלנו, לצערנו יש לנו מלחמה מבית ומחוץ. ואם מישהו היה מסופק, אם הוא לא הבין בשבוע שעבר הוא ראה בג'נבה מה קורה אם אותם אנשים חלם וחכמיה הלכו לשם יחד עם כל שונאי ישראל. יש לנו מלחמה קשה, ולצערנו אנחנו עדיין מדשדשים יותר משלוש שנים באותה המלחמה. אבל מעט מן האור הרוחני דוחה הרבה מן החושך. העוצמה של המכבים הייתה בראש ובראשונה בכוחם הרוחני. תורתם, חוכמתם, זה נתן להם גם את העוצמה הגשמית. ולכן גם אנחנו בעזרת השם נתחזק בתורה ובמצוות, נזכה בעזרת השם להדליק את נרות החנוכה. ערב שבת הבאה אנחנו מתחילים במצווה זו בעזרת השם, ונקווה שהקדוש ברוך הוא ישפיע על עם ישראל שפע קדושה וטהרה, ונזכה לראות את נרות המנורה בתוך בית המקדש עוד בשנה זו. נזכה בעזרת השם לגאולה קרובה במהרה בימינו, אמן ואמן. אמן ואמן.