חפץ חיים נדחי ישראל פרק כא עוד גנות העריות וגודל העונש
תאריך פרסום: 02.07.2012, שעה: 05:23
2-7-12
פרק כ"א נדחי ישראל החפץ חיים.
עוד מהענין שאמרנו אתמול, כמה יש לו לאדם להיות זהיר מזה החטא החמור, כי אמרו חכמים ז"ל בירושלמי פאה, שהוא אחד מארבעה דברים שנפרעין מן האדם על זה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, כי הוא נידון על זה בעניות ודלות ושאר מיני יסורים. כמו שאמרו חכמים ז"ל, כל מי שהוא להוט אחר הזנות לסוף שהוא מבקש ככר לחם בביתו ואינו מוצא, שנאמר במשלי ו', כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. ואמרו חכמים ז"ל, כל הממרק עצמו לדבר עבירה פצעים וחבורות יוצאים בו, שנאמר "חבורות פצע תמרוק ברע" ולא עוד, אלא שלוקה בהדרוקן, שנא' ומכות חדרי בטן. ובפרט אחר מיתתו כמה יקשה עונש העבירה זו, כמו שאמרו חז"ל, שכל מי שהוא להוט אחר העבירה גורם לעצמו שתנטל ממנו עוד שכינה, ומלאכי חבלה מושלין עליו ודנין אותו באכזריות, ממה שנאמר "ושנותיך לאכזרי", וינהום באחריתו ככלות שארו ובשרו על כל העבירות שעשה בעולם הזה, אבל אין מי יועיל לו אז. וכמו שנאמר "ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר", ובעצמו יתוודה לבסוף עלכ ל העוונות שעשה בעולם הזה, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק, "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, גם ברכות יעטה מורה, מלמד שהרשע מתוודה כשם שהמצורע מתוודה, ואומר, אני פלוני בן פלוני, עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני, וגם מצדיקים עליהם אז את דינם ואומרים לפניו, רבונו של עולם יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת, יפה תקנת גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים, הכוונה שאז רואה האדם בעצמו גודל הקלקול והחורבן כשפעל למעלה בעולמות הקדושים ע"י מעשיו הרעים, והגביר בזה מאד את כח הקליפות והחיצונים ע"כ הוא מצדיק הדין על עצמו. כמה גדול עונש הגיהנם שאמרו חז"ל שכמה מיני אש יש בגיהנם יש בה גחלים כהרים ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח, ויש בה כאבנים גדולות, ויש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין, וכשנגזר דין חס ושלום על הרשע לירד לגיהנם הוא מוריד דמעות כמעין של שיתין. לכן כתוב עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו, עוברי זה עוברי עבירות, כשהם יהיו בעמק - בגיהינום, יהיה הבכא, הם יהיו בוכים, עוברי בעמק הבכא, מרוב בכי מעיין ישיתוהו.
ואיתא בתנא דבי אליהו, הרשעים הגמורים הרי הם בתוך הגיהינום כציר ומורייס בתוך הקדרה, מה הקדרה הזו כיון שנותן בתוכה ציר ומריס מיד היא נחה אף הגיהינום כן, כיון שנותנין בה פושעי ישראל מיד היא נחה. ציר ומריה זה רוטב של דגים, כמו רוטב של דגים, כיצד, כשהיא מתרגשת אומר לה הקב"ה, למה ועל מה את מתרגשת, אומרת לפניו רבש"ע, תן לי את אלו המכירים בה ועוברים עליה, תן לי את אלה הרשעים של ישראל שמכירים את התורה ועוברים עליה, והקב"ה משיא לגיהנם בדברים ואומר לה, שמא אין לך מקום לפושעי ישראל, באותה שעה אמרה גיהינום לפניו, רבש"ע, והלא נשבעת לי להרחיב אותי, שנאמר בישעיה ה', "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק" ואין לכן אלא לשון שבועה, שנאמר "לכן נשבעת לבית עלי", אז לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, ומה תלמוד לומר, המשך הפסוק "וירד הדרה והמונה אלו שעוברין עבירה בחדרי חדרים או בחדרי חרדים במקום הטמון ואומרים מי רואנו ומי יודענו, שנאמר "והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו", ואומר בתהילים צ"ד, "ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב" כך הרשעים חושבים, שאין מי שרואה אותם. ואומר יחזקאל ח', "הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחשך כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ". ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שהם עוברים עבירות בחדרי חרדים ובחדרי חדרים ובמסתרים, ובמקום חשך וטמון כך הקב"ה יחפש עוונותיהם מתוך אורות ונרות, שנאמר "בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם, האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע, לכך נאמר הדרה רוצה לומר שהנפש החוטאת עושה העבירה במקום סתר, כדי שתשאר לעיני הבריות הדרה עליה כמקדם, אבל הקב"ה שהוא גדול העצה ורב העליליה מסבב שיתפרסם חטאה לבסוף לעיני הכל, כמו דבר המתחפש באישון לילה ע"י נרות, דהיינו שמחפשים אותו כשיש לילה ע"י נרות, ועל ידי זה ירד הדרה מעליה, כמו שאמר הכתוב, "וירד הדרה", וכעין זה אמרו חכמים ז"ל על הפסוק, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה', אל תקרי ואני לא אראנו אלא אני אראנו, כיצד? כיצד, נאף אדם אשה בסתר הקב"ה מצייר צורת הולד בצורת הנואף, כדי שידעו הכל את הנואף, וכן כהן גדול כמה סיבובים עד שיתפרסם לבסוף עינו לעיני הכל, דהיינו הוא בא על אשת איש וחושב שאף אחד לא ידע, והקב"ה עשה את התינוק בדיוק בדמות של הנואף. אז הבעל רואה הא, זה קצת דומה לשכן, מה קרה פה? ובפרט בעולם הבא שם בודאי מתפרסם רעתו לעין הכל, כידוע שמן העבירה שעשה בעולם הזה נבראת כח ה טומאה בתמונה זו ממש, וקשורה בו ואינה נפרדת ממנו בכל מקום שהנפש הולכת שם בעולם הבא עד עת יקבל ענשו, כמו שאמרו חכמים ז"ל, שכל העובר עבירה בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו, רבי אלעזר אומר, אף קשורה בו ככלב, שנאמר "ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא, וכמה תגדל כלימתו על ידי זה אין לשער ואין להעריך, ה' ישמרנו. בשיעורים הקודמים הסברנו, שהארי הקדוש פעם בא אליו שר תורכי שלגלג קצת על הסיפורים שהוא שמע עליו, ואז הוא אמר לו אתה השר התורכי שהגעת, וההוא נדהם איך הוא ידע שהוא שר תורכי, אמר לו כל מה שהוא עושה על הכל הוא הודה, על דבר אחד הוא לא הודה שהוא אמר לו אתה שכבת עם השפכה שלך, אמר לו זה לא נכון, בושה בשביל השר שישכב עם שפחה, אז הוא אמר לו זה לא נכון, אמר לו תודה אם לא אני אביא אותה לפה, לא הודה, כתב שם קדוש ויצא מתוך הגוף שלו הדיוקן שלה, והוא ראה את זה, התעלף, וזה מה שכתוב אומר בספר רוחות מספרות של הרב טיה, קשורה בו ככלב עבירה הקשורה בו ככלב, אח"כ הוא קם והוא רצה להתגייר, התורכי הזה, הוא אמר לו אתה חייב מיתה, אתה צריך למות, אמר לו מה שכתוב אני מוכן לקיים, אמר לו אתה צריך שריפה, אמר לו הנה קח כסף תביא עצים, אמר לו לא, אצלנו שריפה זה לא הולך ככה, זה שופכים עופרת לתוך הגרון, אמר לו אני מסכים, אמר לו תשכב שכב פשוט ידיך עצום עיניך פתח פיך, אמר לו אני שופך, אמר לו שפוך, שפך לו דבש, וההוא התעורר מה זה, מה עשית? אמר לו כיון שקיבלת על עצמך כאילו נתקיים בך, ונשאר אותו שר כבר בצפת וחזר בתשובה מה שנקרא, התגייר וכו'. אז עבירה קשורה בו ככלב, תארו לכם שבן אדם אם היה עושה עבירה עכשיו, היה נברא לו כלב עכשיו על המקום נברא, סיים את העבירה איך שהוא קם מהעבירה אוו אוו כלב לידו. עכשיו איפה שהוא הולך הכלב הולך איתו, איפה שהוא הולך הכלב הולך איתו, הולך לחתונה הוא הולך איתו, עולה למונית הוא עולה איתו, איפה שהוא הולך הולך, לא יכול להתפטר מהכלב, קשורה בו ככלב. זה אם יש לו כלב אחד, ואם הוא עושה כמה עבירות, כל השכונה רואה שהוא הולך עם עדר. אתה יודע איזה פדיחות, הוא לא יכול להתפטר מהם, לא יכול לזוז, עכשיו מרוב שיש לו כלבים כבר יוצאים מהחלונות, יוצאים מהזה, במדרגות, וכולם יודעים הבן אדם הזה כלב, תראה כמה כלבים יש לו, אבוהון דכלבי, ממה? מעבירה הקשורה בו ככלב. כשאדם יגיע למעלה יחביבי, אומר החיד"א, יש 32 אלף ריבוא שבילים שאדם צריך לעבור דרך אחד מהם בלבד, ואם הוא בא להכנס באחד שזה לא השביל הנכון שלו, יוצא לו כלב, מה זה כלב שאין בעולם הזה, ורוצה לשסות ולבלוע אותו, לכן מי שעשה תשובה פה ותיקן את מעשיו, עליו נאמר "אורח חיים למעלה למשכיל" הוא ידע בדיוק ללכת באורח חיים ולהכנס בדיוק בתוך ה-32 אלף ריבוא, מתוכם הוא צריך לדעת לכוון את עצמו לאחד, למען סור משאול מטה, אם הוא לא מכוון הכלב חוטף אותו וזורק אותו ישר לגיהינום. לכן אמר דוד המלך "הצילה מכלב יחידתי" על זה היה מתפלל דוד המלך שינצל מזה.
ש. כבוד הרב, זה תורה...
הרב: תורה, מצוות, תשובה, דבר אחר, הדרה, אל תקרי הדרה אלא חזרה, שחוזרין על העבירות ועושין אותן כמה פעמים, לכך נאמר הדרה, בארמית הדרה זה לנידר - לחזור, ליגרס אינש והדר זה ואחר, לחזור עוד פעם. מאי המונה, אלו שהולכין המונים המונים חמשה חמשה ועשרה עשרה, וגונבים וגוזלים ומזנים זה בפני זה, ואין להם בושה לא מפמליא של מעלה ולא מפמליא של מטה, לכך נאמר המונה, רוצה לומר הדרה, זה מדובר על אלה שעושים העבירה ביחידי בסתר, כסבורין שעל ידי זה לא ירד הדרן מעליה, והכתוב מודיע שלבסוף ירד הדרן, והמונה זה מדובר על אלה שעושים עבירה זה בפני זה בהמון, ואין להם בושה כלל, כל אלו ירדו לשאול עבור זה. ועונשם הוא גם כן כעין זה, ששורפין כל אחד בפני חבירו ועל ידי סיועת חבירו, כמו העבירה שעשה בסיוע חבירו, שמסתמא עשה כל אחד ע"י הסתת חברו שהחזיק את ידו לזה, דהיינו חיזק אותו לעבירה, וכדאיתא בתנא דבי אליהו זוטה, בפרק י"ז אומר אליהו הנביא, אמר רבי יוחנן בן זכאי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד שהוא היה מלקט עצים, ודיברתי עמו, ולא החזיר לי דבר, אח"כ היה בא אלי ואומר לי, רבי, מת אני ולא חי, ואמרתי לו, אם מת אתה עצים הללו למה לך? אמר לי רבי, האזן מה שאומר לך דבר אחד, שהייתי חי אני וחברי היינו עוסקים בעבירה בפלטרין שלי, וכשבאנו לכאן גזרו עלינו גזר דין של שריפה כשאני מלקט עצים שורפין את חברי, וכשהוא מלקט עצים אז שורפין אותי. ואמרו חכמים ז"ל, המחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה והמחטיאו הורגו בעולם הזה ובעולם הבא, לכך מצרים אע"פ שהשליכו את הזכרים ליאור, נאמר עליהם לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, אבל עמון ומואב על ששכרו עלינו את בלעם בן בעור, והוא סיבב ע"י עצותיו הרעות לזנות ולכמה עוונות לכן הוזהרנו עליהן, לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם, המצרים הרוצחים השפלים והנתעבים שהם זרקו את הזכרים ליאור, והם שיקעו את הילדים בתוך הטיט בתוך הלבנים, והם שחטו תינוקות בשביל להסיר את הצרעת מפרעה, אלה שרצחו לא תתעב אותם, אלה שהחטיאו את ישראל בזנות לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם, אז מי יותר חמור? גדול המחטיאו מן ההורגו, הרבה יותר חמור מי שמחטיא ממי שהורג. וצא ולמד מנחש הקדמוני, שנחש הקדמוני החטיא את חוה ונתקלל עמה, על כן השומר נפשו ישמור את עצמו לעולם שלא לסבב לחברו שום חטא ועוון, ואדרבא, יזרזהו להשמר מכל חטא ויהיה טוב לו בזה ובבא. לכן נאמר, כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. למה מי שמזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, יש לו שמירה מיוחדת מן השמים שהוא לא יחטא, למה? כיון שאם הוא מזכה את הרבים אז הרבים יהיו בגן עדן, ואם הוא יחטא אז הוא יהיה בגיהינום, וזה לא יפה שהרב יהיה בגיהינום והתלמידים שלו בגן עדן, אז לכן שומרים עליו בגלל שהוא מזכה את הרבים שהוא לא יפול בגיהינום. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, למה? למה הזמרים הפסולים לא זוכים לחזור בתשובה, למה כי הם מכניסים את כל אלה ששומעים אותם ורוקדים לצליליהם להכנס לגיהינום, אז לא יכול להיות שהזמר יחזור בתשובה וכל אלה ששמעו אותו יהיו בגיהנם. אז אם הוא הרבי שלהם, והוא דאג שיהיה בגיהנם אז הוא יהיה הרבי שלהם גם בגיהנם. לכן מן השמים לא מספיקין בידו לעשות תשובה. ולכן אתם רואים שאף אחד מהזמרים הפסולים לא חזר בתשובה אלא ההיפך הם מתדרדרים ונהיים חילונים. וחלקם הגדול כבר מופיעים במועדונים כמו שמופיע באתר שופר. אז ככה זה עובד, מי שמחטיא את הרבים הוא יותר גרוע מרוצח, הרבה יותר גרוע מהמצרים המתועבים. והוא כמו עמון ומואב, שהחטיאו את ישראל בזנות, וכל הזמרים האלה זה הסיבה שהם נמצאים שם. לכן אין מספיקין בידיהם לעשות תשובה. ומי שמזכה את הרבים ומזהיר מהם סופו להיות בגן עדן.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.