פרפראות וחדושים לפרשת ויחי תשפ''ו - חלק ב'

- - - לא מוגה! - - -

נציב יום חנה בת דינה יהיה רצון שכל צאי צעיר ילכו בדרך ישראל סבא ילמדו תורה לשמה יאירו את העולם כולו בתורה ובמעשים טובים אמן אמן

פרפראות וחידושים לפרשת ויחי חלק ב תשפו

"וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה" (בראשית מח, א)

מה הם הדברים שלאחריהם נאמר ליוסף כי יעקב חולה הדברים האלה זה הבקשה של יעקב ליוסף לקבור אותו בארץ כנען וההבטחה של יוסף על זה. שאלה מדוע מר יעקב לצוות את יוסף על עניין קבורתו בעודו בריא? ומפני מה לוחה עד לפני מותו? כדרך שכל אחד מצווה לבניו. בשעה שחולים חולי אז מצווים ביקשה כך הרמבן מזכט וכתב ליישב שבתחילה היה רק חלוש ואחר כך נעשה חולה אפשר ובאמת חש יעקב את עצמו חולה עודם השביע את יוסף על עניין קבורתו, אלא למרות מחלתו וחולשתו נזהר שלא ידע מכך יוסף, שאם ידע לא היה תוקף לשבועה שהוא נשבע ליעקב. כי הלכה פסוקה בשולחן ערוך יורה דעה קכ"ח המבטיח דבר לחולה אין עליו חיוב לקיים הבטחתו ויכול לטעון כי כל כוונתו להרגיע את החולה שלא יתרגש אם לא נענים לבקשה ולא מבטיחים לו הבטחה כזאת נקראת נדרי ונסין שאינם חלים כי הנדור הנודר אנוס. יכול להיות שהמבקש יבקש דבר שאין ביכולתו של השני להתחיב שיקיים. אבל אם הוא יגיד לו לא, החולה התרגש שלא עושים צבעתו וזה יכול להרע את מצבו, יש חשש לחיו. אז מותר לאדם להגיד כן כן כן והוא לא יכול והוא לא מתכוון לקיים בשביל שהחולה לא יסתקן. זה נקרא נדריסין. הוא לא חייב לקיים. זה הלכה בשולחן ערוך. משום כך נזהר יעקב לא להודיע ליוסף על דבר מחלתו וביקש ממנו שישוע על ענייני קבורתו. בשעה שיוסף סבור שאביב בריא כאחד האדם. רק לאחר מכן אחרי שנשבע יוסף את שבועתו לא כנדרי ונסין כהבטחה לבריא מצא יעקב מקום להודיע לבנו על דבר המחלה שכן החשש לביטולה של השבועה לא קיים כבר אין חשש כי השבועה היא לא נדרי אונסים הלכות הכל מחובר אבותינו קיימו את כל התורה לפני שנפנה ואמנם מיד אחרי הדברים האלה לאחר השבועה ויאמר לי יוסף הנה אביך חולה לא נאמר כי יעקב חלה לאחר הדברים הללו שכן כבר חלה קודם לכן וכל שנאמר כאן הוא כי השליח מודיע ליוסף על דבר המחלה כי חולה הוא זה לא עכשיו התחיל וזה הוא לא ידע על כך מראש כדי שלא יבטיח ויהיה רשאי לא לקיים זה מביא התוספת ברכה. על פי הבאור הנפלא הזה נישב קושיה נוספת שמקשה שפתי חכמים. רש"י כתב על הפסוק וישתחוו ישראל על ראש המיתה. דהיינו יעקב אבינו הפך עצמו לצד השכינה כי שכינה נמצאת מרעשותיו של החולה. מכאן אמרו שכינה למעלה מרעשותיו של החולה כמו שמופיע בשבת יב ובנדרים מ וקשה קשה הרי עתה בשעה שיוסף נשבע לאביו עדיין לא היה יעקב חולה ורק בהמשך מוזכר שאמרו לו שיעקב חולה אז תראס שפתי חכמים שאף על פי שלא היה חולה תש כוחו והיה כחולה ואם לא חן למה ביקש מקום קבורתו מה פתאום מתעורר עכשיו לבקש מקום קבורתו אכן ביאור התוספת ברכה שאמרנו קודם מיושב שיעקב כבר היה חולה אז ורק רק לא נודע על יוסף רק לאחר זמן אחרי הדברים האלה אז גם ככה תשכוחו זה חצי חולה בדרך להיות חולה ויתחזק ישראל וישב על המיטה אמרו חכמים זכרונם לברכו כל המבקר את החולה נוטל אחד מ60 מחוליו נדרים לט ועוד אמרו שם כי דבר זה אינו אלא כאשר מבקר אותו אדם שהוא בר מזלו אך באדם אחר אינו נוטל מחוליו כלום אז לא כל מי שבא כאשר היה יעקב חולה רצו להביא לפניו את יוסף שיטול אחד מ-60 מחול יום. למה? כי הוא היחיד מבן האחים אשר היה בן מזלו של אביו. כמו שאמרו חכמים שמראה פניו דומה לאביו. הבן מזלו צריך להבין זה יש אומרים בן מזלו זה כאילו שהוא באופי במידות או ב מתי שהוא נולד גם הוא נולד באותו דבר יש לזה כל מיני ביאורים פה כתוב דומה לאביו א זה נקרא בן מזלו אבל גם מה שכתוב צריך לבדוק איך זה ואומר הפסוק ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך בשביל מה לקחת אחד מ-60 איפה זה כתוב שהוא בא לקחת אחד מ-60 כתוב פה הנה בנך הנה בגימטריה 60 וכשביקר יוסף שהיה בן מזלו לקח ממנו אחד מ60 אז כתוב ויתחזק ישראל למה הוא קל לו קצת מהמחלה וישב על המיטה קודם הוא שכר בחוליו ועכשיו הוא התחזק מזה שהוא לקח ממנו 50 וישב על המיטה ועכשיו נותר לו רק חמיש 59 חלקים מהמחלה. איפה זה כתוב? המיטה זה 59. וישב על המיטה, על ה-59 הנותרים אז זה נתן לו חיזוק שהוא כל השבת. מבהיל על הרעיון. אה חכמים אומרים משהו והכל מעוגן בכתובים ומשהו נפלא. תראו מה זה חוכמה של יהודים, צדיקים וכולי. מספרים שרבי מאיר שפיר המלובלין בא פעם לבקר עשיר מופלג קמצן קמצן. שאל העשיר את רבי מאיר, מדוע כבודו בא לבקר אותי? אמר לו, כדי לקיים מצוות ביקור חולים. שאל העשיר, מי אמר לך שאני חולה? ענה לו ככה כתוב. כתוב שלמה המלך מעיד עליך שאתה חולה. הפסוק אומר פרק ה פסוק יב יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שאמור לבעליו לרעתו אם אתה שומר את כל הכסף בשבילך ואתה לא נותן כלום אין מחלה רעה יותר מזה אז באתי לבקר אותך שאל אותו טוב למה באת בקר אותי יש עוד חולים בעיר למה באת דווקא אליי אמר לו באתי ליטול אחד מ60 המחלה שלך זה מיליארד תביא לי אחד מ60 להקל עליך את המחלה איי איי איי ישתבח שמו לעד ויתחזק ישראל וישב על המיטה כותב בעל התורים על המיטה יש שניים. על המיטה. הלשון על המיטה מופיע פעמיים במסורה, בכל התנך. והמן נופל על המיטה ופה וישב על המיטה. הצדיקים אפילו כשהם חלשים מתחזקים. שנאמר ויתחזק ישראל וישב על המיטה. אפילו בתוקפן של הרשעים שהם במעלה הכי גבוהה שלהם והמן נופל על המתה אז יש הבדל בין כאלה לכאלה וצריך לדעת זאת ויאמר יעקב אליוסף אל שדי נראה אליי נשאר רבי עקיבא איגר בתשובה סימן עשה היה בספר תורה נחסרו בו בפסוק זה שתי המילים אל יוסף ונכתב ויאמר יעקב אל שדי נראה אליי בלי אליו יוסף ועכשיו יש ספק האם הסופר החסיר את המילים אל יוסף וממילא המילה אל שנכתבה היא שם קודש אל שדי ואין אפשרות למחוק אותה כדי לתקן את הספר תורה או אולי החסיר הסופר את המילים יוסף אל וממילא המילה אל שלפנינו אינה שם קודש ואפשר למחקה איזה אל יכול להיות שהוא ישמיט את אל יוסף ואז אל שדה יהיה קודש ואם הוא השמיט את יוסף אל ונשאר ויאמר יעקב אל שדי אבל זה אל של יוסף זה לא האל שדי אז זה חול אז צריך לדון מה קורה במצב כזה ושמה הוא דן על הדבר הזה רבי עקיבא איגר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יולי בספר משולחן רבי אליהו ברוך פרשת ויצא עמוד קל לב מביא שבנובהדוק היו אומרים מכאן רואים שמי שמוותר לעולם לא מפסיד אפרים ומנשה הבנים של יוסף נחשבים כשבטים ראובן ושמעון יהודי רשי בפ פרק ל פסוק כא כתב על ידת דינה שלמעשה היא הייתה בן ולאדן הדין בעצמה אם זה זכר לא תה רחל אחותי כאחת השפחות זאת אומרת אני אהיה לי שבע השפחות הביאו כל אחת שתיים שתיים אז רחל תוכל יכול להביא רק אחד והיא לא תהיה אפילו כמו השפחות. לכן התפללה עליו הזכר הזה ונהפך לנקבה לדינה. יוצא שהפסידה שבט. היה לה שישה שבטים. זה השביעי שהיה יכול להיות לה. ויטרה לאחותה שאותו שבט נוסף יצא מרחל. ומה היא זכתה? קיבלה שני שבטים. במקום אחד שהיא ויטרה קיבלה שתיים. הפסוק בפרק מאסוק מ כתוב שפרעה נתן ליוספת אוסנת בת פוטפרע הכהן און לאישה והתרגום יונתן בן עוזיאל אומר שעוסנת הייתה הבת של דינה שנתעברה משכם בפרקי דרבי אליעזר מוסיב יעקב אבינו שלח ח אותה מביתו מחשש שהאחים של דינה יהרגו אותה שם לה בצברה כמע שהיא מזרע יעקב שכל מי שמוצא אותה ויראה את הזה ידע שהיא מזרע יעקב לפי זה יוצא אפריים ומנשה הנחדים של דינה ונינים של לאה ובזה שהיא ויטרה בלידה של דינה על אחד משבטי ים זכתה שמדינה יצאו שתי שני שבטים אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהודים מפה אומרים נודוג מכאן לומדים מי שמוותר לעולם לא מפסיד ואם כבר אנחנו מדברים, צריך להבין דבר אחד. תשמעו, לוותר על שבט. אתם מבינים מה זה לוותר על שבט? זה מיליונים מיליונים מיליונים צאצעים קדושים שיוצאים משבט עם כל המצוות שלהם בכל וכל אינסוף אינסוף אינסוף. פר כל עם ישראל לכל דורותיו אלפי שנים זה מה-12 אחין ופה היא ותרה על שבט איזה החיות אלה לאה ורחל רחל ותרלה על הבעל בכלל על כל השבטים כאילו היא לא בטוחה בכלל שהוא התחתן איתה אחרי זה מה זה את עושה לי תרגיל כזה משתפת אותה נותנת לה את הסימנים ומשאירה אותי ככה אז מה הביטרה כאילו בשבילו לבייש את אחותה ויטרה על הכל היא לא יודעת שהוא יקח אותה עוד וזאת אחותה גם כן עושה חשבון ומותרת איזה איזה משפחה אנחנו וואי וואי וואי וואי וואי עכשיו צריך לראות יש אנשים שמעוכבים בשידוכים וכל מיני מצבים וחושישים שזה זה הוא לא התחתן וזה וזה כשמוכרים את יוסף למצרים זה נקרא אצל יעקב צרת יוסף כששכם עושה מה שעושה זה נקרא צרת דינה למה משכם נולד דינם זה צרה מה אוסנת סליחה אז אה צרה זה מה עושים טוב צרות אמרנו כבר שם זה צר מקום צר כמו שאומרים צרה זה דבר לא לא קבוע זה צר ואחר כך מתרחב הכל בסדר אבל בשעה שצר לאדם הוא חושב שחשך עולמו ואין סיכוי ונגמר הוא כבר רואה לא להתמקד בנקודה הזאת מסתכל במרחב מה היה עד עכשיו מה יהיה מכאן והלאה עכשיו אתה במצר זה עובר גם ממצרים יצאנו יוצאים בסוף מוכרים את יוסף לעבד בעניין שידוך איזה שידוך הוא יכול למצוא במצרים אין ודים שמה מה הוא יעשה אין סיכוי אין סיכוי יעקב שולח את אוסנת למצרים ושם לה עוד קמיע שכתוב עליו שהיא משבת זרע למי למה איזה מסר אכפת לו אם מיעקב לא מיעקב בוא איזה שידוך היא תמצא. מה היא תמצא שמה? זה כאילו נגזר עליה. בסוף הקדוש ברוך הוא מחבר את יוסף היחיד ואת אוסנת היחידה. הוא שם אותה בבית ששמה מוכרים אותו לעבד ותיק זה מתחבר. והם מביאים שני שבטים לעולם. משני משידוכים בלתי סבירים. אין סיכויים. אין דבר כזה. אין סיכוי. אין דבר כזה. עושה שמיים בארץ. איך הוא עשה את זה? צ'יק. ככה עושה שידוכים. ככה עושה הכל. הקדוש ברוך הוא עושה מסדר הכל. מדהים. אז ראינו מי שמוותר לעולם לא מפסיד. ואני בבואי מפדן מתה עליי רחל בארץ כנען והקברי השם בחידושי רבי אלעזר משה מביא שהמפרשים טמהים מה העניין של קבורת רחל שנכנס בתוך הברכה של יוסף בנתינת נחלה פי שניים לבניו אחריו ובמיוחד לפי מה שכתב רש"י שאמר זאת ליוסף לאמור ואני בבוהים מפדן מתה עליי רחם ש מה אמר לו את זה עכשיו באמצע הברכה שאף אומר רש"י שב על פי שאני מטריח עליך לא לכן להכבר בארץ קנען [מוזיקה] ולא כך עשיתי לי עמך שהרי מתה סמוך לבית לחם אז אני לא מטלטל אותה במקום קברתי אותה אם כן לפי זה שהיה לו לומר זאת לעל איפה היה צריך לספר לו את הסיפור הזה? לא כאן באמצע הברכה, אלא אחרי שהוא ציווה אותו לקבור אותו בארץ ישראל, להסביר לו ולהתנצל, תשמע, אני לא קברתי אותה זה אל תכעס. זה בגלל שהיא מתה באמצע הדרך וכולי. שמה מתאים לדבר. מה מכניס את זה פה באמצע הברכה של יוסף? אבל קיימלן יש דין. אין הבכור נוטל פי שניים בראוי אלא במוחזק. אתה לא יכול לתת לבכור פי שניים בדבר שראוי להגיע בזמן מן הזמנים. עדיין זה לא בא לעולם נחשב. רק אם זה מוחזק. דברים שמוחזקים ביד זה שנותן אז אתה יכול להנחיל את זה לאחרים אבל אם זה ראוי לבוא לך הפעם וכולי אתה לא יכול להנחיל יוסף היה טמא על כך איך הוא נותן לו פי שניים כי הוא אמר לו אפריים ומנשה קראובן ושמעון יהיו לי כמו שאלה נוחלים בארץ גם שני בני הנחלו בארץ פי שניים לו יהי שהוא מחשיב אותו כבכור בסדר אבל ארץ ישראל אינה מוחזקת למה אפילו שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם קודם התהלך בארץ כבר אומרת הגמרא בבא בטר קוף אין אין הילוך מועיל לקניין בקרקע עד שיחזיק בה. ועל כן שלם אברהם מעות לבני ארץ ישראל עבור הקבורה במערת המכפלה. כי עדיין לא הייתה שלו על פי דין זה שהוא הלך לעורכה ורחבה. עדיין זה לא קניין בקרקע. צריך שיחזיק. ולכן היה צריך לקנות בכסף. וכיוון שאין ארץ ישראל אלא ראויה, לא שייך דין פי שניים. אז לכן מספר לו יעקב באמצע הברכה, אל תחשוש מזה שאני לא יכול כאילו להנחיל לך פתחוש. אני קברתי את רחל בארץ קנעת ולהשתמש בקרקע לקבורה של אמא שלך. זה נחשב מעשה חזקה וזה נחשב מוחזק בארץ ישראל. וממילא אני יכול לתת לך פי שיניים ואפרים ומנשה זוכים בשני חלקים המגיעים לך יוסף שאתה בכול למה הוא מכניס לו את הסיפור של הקבורה בהקברי השם בשביל להגיד לו אל תדאג אני לא מוכר לך סיפורים שמגיע לך ובסוף אין כלום כי זה בראוי זה לא מוחזק. לא לא מוחזק אל תדע. אז באמצע הברכה הוא מבדל לו את הדבר. ותשמעו דבר מדהים מדהים מדהים מדהים. ויר ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה? ויאמר יוסף ולמ בני הם אשר נתן לי אלוהים מה פירוש מה זה מלהם מה הוא מביא לו מה סתם ילדים מרחוב מה הוא מביא לו מה זה פה מה זה השאלה הזאת מי אלה מה אומר לו יוסף בניי הם אשר נתן לי אלוהים תמיד הוא מזכיר שם השם אמר כותב רש"י, מאיפה צצה השאלה הזאת? מי אלה? אומר, "ביקש לברך ונסתלקה ממנו שכינה." אז הוא מרגיש משהו לא בסדר. זה הילדים האלה שהוא מעמיד אותם לפניי, הם גרמו שתסתלק ממני שכינה. מי אלה? אומר רש"י, לפי שעתיד רבעם בן נבת לצאת מאפרים, גדול מחתי הרבים ויהו בן נמשי יצא ממנשה שבסוף נגזר עליו כרשע. אז הוא שאל, "היכן יצאו אלה? הם לא רואים לברכה? מה אתה מביא לי את אלה? איך אני אברך שיצא רובעם בנבד ויהיו בנמשיך? כותב ילקו הגרשוני ויר ישראל את בני יוסף. ואיפה יודע רש"י שנסתלקה ברכה, נסתלקה שכינה והוא לא יכול לברך בגלל שעתיד לצאת לרובעם בנבד יהיו בנמשיין. זה רמוז פה בפסוק כותב בני ויר ישראל את בני בני זה ראשי תיבות בנה ירובעם בן נבת ויהיהו בן נמשי בני זה שני אלה נמצאים בבני בני יוסף האלה יש בפנים את ירבעם בן נבד ונמשי במילים ב במילה בני אז הוא ראה אותם יוצאים ממנו ואמר לו רואים לברכה מה עונה לו יוסף בני הם אתה יודע מי יצא מהם יהושע בן נ גם בני יהושע בן נ גם הוא רמוז במילה בני או באיברכם. עכשיו הסכים ישראל אבינו לברך אותם. ולכן יעקב בסוף ברך בימינו את אפרים הקטן. למה? כי ממנו יצא יהושע בן. כיוון שהוא יגדל ממנו מאחיו מנשה בזה שיצא ממנו המנהיג אחרי משה רבנו יהושע בנינון ולכן סכל את ידיו וברך את אפרים עכשיו תשמעו עוד פירוש זה ילקות גרשוני ויאמר מי אלה זה בפסוק ח. בפסוק ט. ויאמר יוסף אל אביו, בניי הם אשר נתני אלוהים בזה. אז קודם כל אלה ויוסף אומר לבי בניי הם אלה הם שם אלוהים זה אלה חצי שם אלוקים זה אלה בתוך השם אלוקים יש את האותיות אלה. כשראה את ירובעם ביהו ראה רק חלק של שם השם. חלק. אך יוסף שענה לו על יהושע בן נן אמר שם שלם. למה? איך עושים שם שלם? מה חס לנו לאלה? מה חס לנו? זהו שאמר אשר נתן לי אלוהים בזה. כי צדקותיו של יהושע היו בשלמות. על אלה, על ירובעם שאל מי אלה. למה? כי בפלג, בחלק מהשם של אלוקים חסר אותיות מי? מי זה? מ י וזה הכוונה מי אלה? זאת אומרת מי מהאלה שזה ביחד אלוהים מי אלה? זה שם אלוהים אז הוא שואל אותו מי אלה לך? איפה האותיות האלה? מי אלה? אז אמר לו אשר נתן לי אלוהים בזה דהיינו הצדקות של יהושע היא בשלמות לא כמו האלה שזה ירובעם בנבת ויהו בנמשיך וגם חכמים אומרים שיעקב ביקש לברך אותם ונסתלקה שכינה וזה רמוז באומרו מאלה שזה אותיות אלוהים אבל לא כסדר מלה זה לא כסדר של אלוהים וזה ראיה שהם לא רואים לברכה לכן אמר יוסף בני הם הגביר את האותיות הם משם אלוהים ויעקב יעקב אמר כחם נא אליי אז הם באלי יוצר את השם אלוהים ונעשה שם שמיים בשלמות ובשם הזה שם אלוקים הוא ברך אותם כי גם מידת הדין הסכימה לברכה ואלוהים זה מידת הדין מדברים ביניהם בקודים ומבינים אחת את השני ועושים חיבורים ועושים זה ובסוף יוצא ברכה והכל בסדר. ראו פניך לא פיללתי והנה הראה אותי אלוהים גם את זרעיך אומר החידה הקדוש בשם זקנו זכרונם לחיי העולם הבא ראו פניך לאפ פיללתי חששתי שלא יהיה רשאי לראות את פניך למה שמה תחתיו תיקשל ואז אתה תהיה רשע ואסור להסתכל בפני אדם רשע אבל חסד השם הנה הראה אותי אלוהים הנה הראה אותי אלוהים. לא הראה לי, הראה אותי. הקדוש ברוך הוא הראה את הדמות שלי לפניך. כמו שאמרו חכמים, כשביקש יוסף לחטו באשת פוטיפר, נגלתה דמות יוקנו של אביו בחלון. והצילה אותו מלחתו, בזכות זה אני יכול לראות את פניך אבל בלי זה רואות פניך לא פיללתי איך אפשר לעמוד בניסיון של הדובה הזאת וכולי וכולי איך אפשר אבל הראה אותי אלוהים לא הראה לי אותך, הראה אותי לך הראה אותי ובזכות זה אתה לא חטאת ועכשיו אני זוכה לראות גם את זרעיך וואי וואי וואי איזה ראית כל המדרשים הכל בתוך הפסוקים מדהים

ינוקא שווה שקשוקה

"וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר" (בראשית מח, יד) למה צריך להגיד שהוא הַצָּעִיר? למה זכה אֶפְרַיִם שהוא הילד הקטן להתברך לפני אחיו הבכור מנשה?

התורה העידה עליו שהיה צעיר, שלא התגאה והתנהג במידת ענווה. זה שנימק אחר כך בפסוק יט' יעקב בסדר הברכות "וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" כיוון שהוא קטן הקטין את עצמו לא קטן רק בגיל הקטין את עצמו הוא יזכה לגדולה! ללמד: עד כמה חביבה לפני המקום מדת הענווה.

בשביל זה הפסיד אליאב את המשיחות היה יכול להיות משיח השם "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ" (שמואל א טז ז) למה? היה בו גאווה!

ודוד זכה! "לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי" (תהלים קלא, א) זה מה שהשם מחפש ענווה.

זה אומר חפץ חיים!

הרב קארפ (הרב משה מרדכי קארפ, מודיעין עילית) אמר שהוא עדיין החזיק מהשקשוקה בגלל שהוא חשב שהוא עניו, אבל אחרי שהוא שמע שהוא אמר: 'שהוא יותר גדול מהרב דוב לנדו! לכן הוא רוצה דירה יותר גדולה בצרפת...!'

אז הוא אמר: 'זה סטרא אחרא! זה להתרחק ממנו!' והכל וזה וגער באנשים שהוא שלח אליו וזה...

גם אליי עכשיו מתחילים לפנות כל מיני... לא, אתה לא מבין הוא זה אני אבין לך את החומר המלא אני אביא לך את הזה זה עושים ככה...

אדם שאומר על יש"ו: 'שהיה יהודי טוב!' ?! (עפ"ל) שהרג מיליונים מעם ישראל (הי"ד) בדרך שהוא עשה כישף והכחיש ועשה וזה וזה וזה וזה

כל גדולי עולם במשך כל הדורות גמרות ופוסקים והרמב"ם והכל אומרים שהיה רשע מרושע! והוא נידון בצואה רותחת!! מרוב שהוא היה יהודי טוב?! אז כל זה...

אלא השיטה שלו היא ברורה למי שמבין אם אתה רוצה הרבה כסף שלא יהיה לאף אחד דולר יותר ממך אם אתה תגיד לזה שיש זמרים פסולים - אז הזמרים פסולים יתרמו לך?! בחיים לא! אם אתה אומר שאנשים אוכלים נבלות וטרפות - הם יתרמו לך?! בחיים לא!

אבל אם אתה אומר: הכל בסדר! כולם טובים כולם תותים כולם יהודים כולם זה... אז בטח אתה יכול להקים בניינים אתה יכול לקחת מיליארדים אתה יכול

כי כל אחד אומר זה מה שחיכיתי שיהיה רב אחד כזה טמבל שיגיד שאני עם קעקועים זה קישוטים וזה זה ככה וכולם טובים

אז בסוף באמת לא יהיה לאף אחד דולר ($) יותר ממנו זה השיטה

אבל אין פה ענווה

עשו בGPT היה לו ראיון (המחדש...) שאלו את הGPT תמצא את כל הסתירות בדבריו 12 סתירות מצאו בו דבר והיפוכו כמו שעושים ללפיד (יאיר לפיד) דבר והיפוכו באותו הראיון 12 סתירות שהוא אומר: 'אני לא רוצה פרסום!' ואחר כך אומר כמה הוא מפורסם אחר כך אומר: 'לא רוצה להצטלם!' ואחר כך הוא דואג שיצלמו ואחר כך ככה ואחר כך... לא יאומן כי סופר זה הוא מחרבט מדבר לא משנה לא לא מעניין שקשוקה לא ינוקא שקשוקה

שיהיה לכם שבת שלום

 ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת קורא עונק שבמד ישמחו ממלכותך שומרי שומרי שומרי שבת קורא עונג שבת מקדש מקדש מקדש שביעי שבת עם מקדש מקדש מקדש שביעי שבת שבות ש הרי חבר קצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא דומה נפשו איש חסד דאורייתא כבד את אביך את מך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח התנה קדוש ספתותיו דות בקבר חנני שאומר ‏