נח היה צדיק או לא?

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, זיווגים הגונים לכל הרווקים, אלעד בן ג'ניס,

זיווג הגון מהרה, עליה רוחנית בתורה, יראת שמיים טהרה, ויזכה תמיד לזכות את הרבים.

אמן.

אמן.

ניאור בן אנג'ליקה רוחמה,

ברכה והצלחה בכל מעשי ידיו, רפואת הנפש והגוף, וזיווג הגון מהרה השנה.

מילקו,

בת סוניה,

תזכה לרפואה שלמה, רכבות ימים משנים, בשפע הרוחני וגשמים, בשיבה טובה, בממוחדת הנפש והגוף,

שמחה ואמונה,

תזכה לראות בגאולת עולמים במהרה בימינו, אמן.

אמן.

נוח היה צדיק או לא?

הפסוק מעיד,

נוח היא צדיק, תמים היה בדורותיו.

גם צדיק וגם תמים.

אבל יש שלושה מקומות

שחכמים זיכרונם לברכה

מזכירים את נוח לגנאי.

סנהדרין ק.ח.

נוח היה צריך להימחות בדור המבול,

אלא שניצל כיוון שמצא חן.

מקום שני, בסוהר הקדוש, חלקן יוסף זן.

הפסוק מישעיה אומר,

כי מי נוח.

המים של המבול נקראים על שמו של נוח,

כי הוא היה הגורם.

מקום שלישי, סנהדרין שוב, ק.ח.

על הפסוק נוח, איש צדיק, תמים היה בדורותיו,

מחלוקת בין ריש לקיש לרבי יוחנן.

מה זה בדורותיו?

ריש לקיש דורש לשבח.

היה צדיק בדורו וקל וחומר שהיה צדיק מאנשי דורו של אברהם.

מרבי יוחנן דורש גנאי,

כביכול נוח היה צדיק רק בדורו, דור הרשעים.

אבל אם היה חי בדורו של אברהם, דור של צדיקים,

לא היה נחשב לכלום.

וזה צריך לבאר.

איך דורשים דרשה על מי שהקדוש ברוך הוא הגדיר אותו שהוא צדיק?

ותמים שהוא ראוי למות המבול בא בגללו.

איך עולה על הדעת

שהשם קורא לו צדיק תמים וחכמים אומרים שבדורו של אברהם לא נחשב לכלום.

על פי רשי שכתב על הפסוק קץ כל בשר

נאמר כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה אנדרלמוסיה באה לעולם והורגת טובים ורעים.

והיד רמה מסביר

למה באמת צדיק נספה עם כל הדור

שיש אנדרלמוסיה של עבודה זרה?

הרי הוא עצמו צדיק.

אלא כיוון שהעולם נידון על פי רוב.

הולכים אחרי הרוב.

והצדיק נידון אחר רובו של העולם.

באמרי צבי אומר,

כל זמן שאין עשרה צדיקים,

זה מה שקורה.

אבל אם יש בעולם עשרה צדיקים, מצילים את הדור.

כמו שמצינו אצל אברהם.

התפלל לשם שיצא לסדום,

אפילו אם יש בה רק עשרה צדיקים בלבד.

אז תמוה.

איך נוח?

בניו ונשותיהם,

שהיו סך הכל שמונה,

ניצלו מהמבוט.

מבואר שרק עשרה צדיקים יכולים להציל את עצמם ואת העולם.

אבל בפחות מכך יש אין אנדרלמוסיה שהורגת אפילו טובים.

מבאר על ברכת אברהם.

צדיק יכול למות בעוון דורו

רק אם יש לו גם חטאים.

אדם, אדם שחטאיו מועטים והזכויות מרובות,

ודאי,

אם היו דנים אותו לפי עצמו, הוא נגדר כצדיק

והיה זוכה לחיים טובים.

אבל בגלל עוון דור,

צדיק נספה ונענש גם בשביל העוונות המעטים,

כי הוא נידון אחר הרוב,

והרוב הם רשאים.

אבל מי שצדיק גם הוא.

נקי לגמרי מחטא אינו נידון כלל עם בני דורו אלא עומד בפני עצמו.

אז ודאי שהוא ינצל.

אם ככה

יוצא שנוח לא רק היה צדיק,

עם רוב זכויות ומיעוט עוונות, אלא גם תמים נקי בלי חטא

וכזה צדיק,

ודאי שלא ימות בגלל חטאים של אחרים.

אז איך דורשים אותו לגנאי?

מבואר במסכת בבא קמא ס'

פורענות באה לעולם כשיש רשעים בעולם ומתחלת מהצדיק.

וככה היה

בתושלח נפטר סמוך

לתחילת המבול.

לאור דברי הגמרא

מתבאר

כשנגזרת פורענות לבוא על העולם.

בתחילה ימות הצדיק עצמו,

אחר כך תבוא הפורענות על הדור.

ואם כן משמש לא היו באותו הדור צדיקים

מלבד מתושלח ונוח, אלה שנותרו.

ובמדרש תנחומא ס' ג',

פרשת ראה,

אמרו ממש להפך.

הרבה כשרים היו בדור המבול

ונמחו עם הדור.

אם כך היו עוד צדיקים.

חוץ מנוח משפחתו מתושלה.

אז למה רק נוח משפחתו ניצלו? למה הכשרים מהם לא ניצלו?

ובפרט

שרש״י מבאר שאברהם התפלל לקדוש ברוך הוא שיציל לסדום אם יש בה עשרה צדיקים.

בעל פחות בעשרה הוא לא ביקש.

כיוון שבדור של המבול היו שמונה,

והם לא הצילו את הדור, כי לא היו עשרה.

אז כיצד התיישבו דברי רש״י

עם המבואר בתנחומא שהיו עוד צדיקים.

אמנם לא כתוב בלשון צדיקים, כתוב כשרים.

מבאר על דברי יואל.

הרב במסתמא זכר צדיק וברכה,

על פי דברי הזוהר הקדוש.

הקדוש ברוך הוא המתין 120 שנה עד שאוריד את המבול,

ולמה כל כך הרבה זמן?

אלא הזוהר הקדוש אומר מלבד.

כשהמתין הקדוש ברוך הוא לאותו דור, שמא יחזרו בתשובה.

המתין לעוד שני דברים,

שנוח יתפלל על בני דורו,

ויבקש עליהם רחמים,

ובנוסף שיוכיח את בני דורו.

לאור זאת נבין,

מכיוון שנוח לא דאג לדורו,

ולא ניסה בכל כוחו להחזירם למוטב,

וגם לא התפלל עליהם,

על כן היה עליו קטרוג,

ולכן נקרא מבול על שמו מי נועה,

שבאשמתו ירד המבול.

אם היה מתפלל, אם היה מוכיח,

היה מצליח.

ואומנם

גם ללא התפילה של נועה,

לפי התנחומא היו יותר מעשרה צדיקים באותו דור,

אלא שאותם הצדיקים חיו הרבה לפני המבול,

ובתוך המאה ה-20 שנה שהוא בנה תיבה,

אז הקדוש ברוך הוא ראה שהדור הרשיע,

היה קוטף, קוטף צדיקים,

ונפטרו צדיק אחר צדיק,

כי בצדיק אחד מכפר על כמויות שהיו צריכים להריג.

ולמרות שמתו צדיק אחר צדיק, הדור לא הבין את זה.

ברגע לפני המבול, כמו שאומרים, נפטר מתושלח,

ונשארו רק שמונה צדיקים,

ולא היו עשרה,

וגם היה בלי תפילה

אז כבר לא הייתה זכות קיום לעולם,

ומכאן למד אברהם, כשאין עשרה, אין העולם ניצול בזכות הצדיקים.

לפי זה מבואר התאב, איך ייתכן שנוח,

הקרוי אצל הקדוש ברוך הוא צדיק תמים,

צדיק תמים, בכל זאת יש עוד תביעה,

והמבול קרוי על שמו,

מנוח,

שהוא גרם לאובדן העולם.

הדברים מפורשים במסכת סרנדרין כח,

שגם נוח עצמו היה ראוי למות במבול.

למה שלא מיחה בבני דורו?

וכתוב שמי שלא מוחה נתפס בעוון,

וגם לא התפלל עליהם.

והרב גנצרי,

זכר צדיק ורחב בספרו הפריון,

כותב על דרך חידוד,

דרש.

היה מדורותיו.

זאת אומרת, נוחי צדיק,

היה מדורותיו, זה אנשי דורו, הם קראו לו צדיק תמים.

למה הם קראו לו כך?

בגלל שהוא צדיק, לא הוכיח אותם.

אומרים, זה צדיק, אתה רואה, לא מתערב, לא כלום, לא שום דבר. מה אתה כל הזמן מבלבל את המוח, זה הצדיק.

אז זה אומר בדרך חידוד,

שבני הדור הם מבסוטים דווקא מנוח, אתה מבין? לא הפריע להם בכלכלתם.

כי נוח את האלוהים התהלך.

זאת אומרת, הוא רק עם האלוקים, הוא לא מתערב עם הבריות.

עכשיו יבנו פסוקים רבים.

במבט ראשון היו נראים תמוהים.

אברהם בתפילתו על אנשי סדום

ניסה למצוא צדיקים.

והאריך, אולי ימצאו חמישים, ארבעים, על יחרבב, על יחרנא, אולי ימצאו, ניננה אוהלתי.

בשביל מה צריך להאריך?

כל זה בתפילות.

הוא יכל פשוט לשאול את הקדוש ברוך הוא כמה צדיקים יש בסדום.

בוודאי אין שומע שיש פחות מעשרה.

אבל אברהם אבינו בתפילתו מלמד אותנו לקהות תפילה לדורות.

אף על פי שבסדום לא היו צדיקים.

אבל אנחנו צריכים לדורות לדעת

שעשרה צדיקים יכולים להציל אין לשם מה שרשעים.

בכוח של חמישים צדיקים להציל חמש ערים.

לכן הוא התחיל עם חמישים, שיהיה עשרה לכל עיר.

אחר כך הוא ירד לארבעים וחמש.

אז זה רק תשעה לכל עיר.

אבל בצירוף קודשא בריכו זה עשרה.

ואחר כך הוא ויתר. חמישה ערים הוא לא יכול להציל. אז לפחות ארבע ערים. אז ארבעים.

שלושים. שלוש ערים.

עשרים.

אפילו עיר אחד לא יכול להציל.

אין עשרה.

ואברהם לימד אותנו מה עושה תפילה שיכולה להציל עיר שלמה.

הבן איש חי,

בן יהוידה, סנהדרין קופחיין,

מביאים.

פעולה קושייה.

איך ייתכן שרבי יוחנן דורש לגניין

בשעה שכתוב צדיק תמים,

ותמים פירושו בלא חטא.

הגמרא בשבת נג',

מסופר על אדם אחד שמתה אשתו

ונשאר עם תינוק קטן,

לא היה לו כסף למנקת,

נעשה לו נס

ונעשו לו דדים נושאים חלב כאישה מנקת.

גם על המעשה הזה נחלקו בגמרא.

רבי יוסף,

רבי יוסף אומר כמה גדול אותו האיש שנעשה לו כזה נס, שינוי הטבע.

הבעיה אומר הפוך, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית.

מסביר הישועות יעקב,

אורח חיים ריח ב',

אין מחלוקת כלל.

רבי יוסף התייחס למעמדו של אותו אדם לפני הנס.

אם נעשה לו כזה נס,

זה סימן שהוא בעל זכויות רבות.

אז הוא מתייחס לפני שהיה נס.

מי גרם שיהיה נס כזה?

הזכויות הרבות שהיו לו.

אז הוא אמר כמה גדול האדם הזה.

אבל הבעיה מתייחס לאדם אחרי הנס.

אחרי נס כזה גדול.

ודאי נתמעטו מאוד זכויותיו של אותו אדם.

לכן אמר הבעיה, כמה מסכן, כמה גרוע הוא שנשתנו לו סדרי בראשית ונמחקו רוב זכויותיו.

לפי זה מבאר הבן איש חי.

גם המחלוקת על נוח היא לא מחלוקת, הוא אומר.

נוח

הוכח קודם שהיה צדיק תמים בלי חטא בכלל.

הקפדה עליו, למה לא התפלל ולמה לא קרב למוטב את בני דורו?

ולכן דרש רש לקיש לשבח,

כמו שהפסוק אומר.

צדיק תמיד.

רבי יוחנן מגלה לנו את הדרגה של נוח החיים.

אחרי הנס של ההצלה שלו.

הקדוש ברוך הוא הרי השאיר את נוח בנס שנה שלמה.

ודאי שאחרי כזה נס נגרעו מזכויותיו של נוח,

וכבר לא נשארו לו זכויות רבות.

לכן אמר רבי יוחנן שכלפי דורו של אברהם,

נוח אחרי הנס לא נחשב לזכויותיו.

כי לא נשאר לו הרבה מזכויותיו, אם הוא יהיה בדורו של אז לא.

למה לא מונעים את נוח עם האבות הקדושים?

הבן שלו שם לימד את אברהם, את יצחק ואת יחקב,

והיה ראש הישיבה הראשון בעולם,

ורבקה אימנו כשהרתה הלכה לשאול את שם ואת עבר מה לעשות עם העובר שבה התרוצצו הבנים בקרבה.

עד שאמרו לה שני גויים בביתנך, זאת אומרת הם היו נביאים,

ולמרות כל זה לא נקרא שם,

שם אבינו.

הסיבה היא

אברהם אבינו לא למד תורה לעצמו בלבד,

אלא לימד זכות על כל העולם,

אפילו על סדום,

וקרב מאות ואלפים.

בנתה אשל,

והיה כולו חסד,

והפיץ תורה בכל העולם.

ועל כן היה אברהם אבינו טוב למעלה ואהוב למטה.

עכשיו, נבין את דברי רשי.

ואני הנני מביא מבול.

אמר הקדוש ברוך הוא,

אני מסכים עם אותם שזרזוני ואמרו לפניי,

מה אנוש כי תזכרנו?

בשביל מה אתה בורא את האדם? מה אתה צריך אותו בכלל?

אז כשהוא אמר, ואני הנני מביא מבול,

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא, אני עכשיו מסכים עם אותם שזרזוני ואמרו לפניי, מה האנוש כי תזכרנו?

לא כדאי לך.

עכשיו צריך להבין, עם מי הסכים הקדוש ברוך הוא שאמר שצריך למחות את האדם?

ואם החליט שצריך למחות את האדם,

אז למה השאיר את נוח במשפחתו?

אלא חכמים אומרים בסנהדרין ל״ח אמר ביהודה אמר רב

בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם

זאת אומרת טרם בריאתו

ברא הקדוש ברוך הוא כת אחת של מלאכי השרת

ואמר להם

רצונכם שנעשה אדם בצלמנו?

אמרו לפניו מה מעשר?

אמר להם כך וכך

אמרו לקדוש ברוך הוא מה אנוש כי תזכרנו

הושיט הקדוש ברוך הוא אצבע קטנה ביניהם ושרף אותם

כך היה גם בכת השנייה

שאל אותם שאלות ענו אותם תשובות שרף אותם

מה עם הכת השלישית?

אמרו לפניו ריבונו של עולם ראשונים שאמרו לפניך מה העלו?

מה יצא ממה שהם אמרו?

אתה ביטלת את העולם?

לא לא לא לא לא זה כל העולם כולו שלך עשה כרצונך

ככה הם ישרדו לפחות אם הם יגידו אותו דבר ישרפו אותם

אבל כשהגיע דור המבול ודור הפלגה שהמעשים שלהם כולכלים אפילו הכת השלישית

אמרו לקדוש ברוך הוא

וכי לא צדקו מלאכים ראשונים שאמרו שלא לברות האדם?

זאת אומרת הם צדקו הנה אתה רוצה להביא מבול

אמר להם ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול

אומר אמר שם

כשנעשו המלאכים כיתות כיתות

חסד וצדק אמרו ייברה

מלאכי חסד

ומלאכי צדק

אמרו שאדם ייברה כן ייברה למה?

הוא עושה חסדים וצדקות.

אבל כת של אמת אמרה אל ייברה שכולו שקר

כולו שקר

הייתם צריכים לראות את הדיון אתמול

הוא עוד התפרסם

ושלום אמרה

אל ייברה

למה? כולו קטטה

אם כן, שתי הכיתות שהקדוש ברוך הוא שרף

הם האמת והשלום.

ואז באה הכת השלישית,

חסד.

ואמרה לה קדוש ברוך הוא, עשה כרצונך.

ותברא את העולם במידת החסד.

אבל כשהגיעו דור המבול,

כולם חמסנים, שקרנים.

כולם במחלוקת כל היום.

אז אמרה הכת השלישית לקדוש ברוך הוא, שכת אמת ושלום צדקו.

אתה רואה שדור המבול כולו קטטה, כולו שקר.

ענה להם הקדוש ברוך הוא, אמת,

אין להם זכות להתקיים.

אבל אקיים אותם בחסד.

ועד זקנה אני הוא.

פירוש אחד, עד זקנה אני הוא, עד מתן תורה שאני אתגלה שמה כזקן.

עד אז אני הוא, זאת אומרת, הם יחיו בחסד.

ולכן בטילים,

קל״ה,

אומרים עשרים ושש פעמים כי לעולם חסדו.

כנגד עשרים ושש דורות, מהאדם הראשון עד משה רבנו, מתן תורה.

שבכל הדורות הללו

הקדוש ברוך הוא זן את העולם בחסד כי לעולם חסדו נותן נחם לכל בשר,

זה ממש לכל העולם חסדו.

לא היו רואים לחיות.

אבל,

יש עוד רמז שרומז הקדוש ברוך הוא,

שגם

קודם מתן תורה יכול לעולם היה להתקיים בזכות אברהם אבינו.

כמואר במסכת

בבא מציאה פז.

עד זמנו של אברהם

לא הייתה זקנה בעולם.

ולכן, מה שנאמר, אברהם מוליד את יצחק,

זיו קלסתר פנים שווה.

לא יכלו לראות מי הוא האב, מי הבן.

שניהם נראים אותו דבר, זקן שחור לא היה זקן דבר.

עד שהתפלל אברהם שתרד זקנה לעולם,

והקדוש ברוך הוא נהנה לו,

ונעשה אברהם אבינו הזקן הראשון

שנאמר באברהם זקן בא בימים.

אוה,

עכשיו מבואר שהקדוש ברוך הוא אמר על אברהם ועד זקנה אני הוא.

זאת אומרת עד שיבוא הזקן.

אברהם אבינו שהיה מידת החסד והשפע לכל העולם.

אז עד אז אני אזון בחסד ממני.

ומאברהם, מהחסד של אברהם שהוא יגלה בעולם את המידה הזאת,

אז העולם יוכל להמשיך.

וזוהי המעלה של אברהם אבינו,

שהוא היה עמוד החסד.

נוח היה רק צדיק

תמים לעצמו,

אבל לא לאחרים.

ולכן אבינו אברהם קרוי אבינו,

כי צדיק תמים זה לא מציל את העולם.

צריך חסיד,

אדם שדואג לכל הדור.

אדם כזה יכול להציל את העולם כולו,

כאברהם אבינו, וזה ההבדל בין נוח לבין אברהם.

נכון, צדיק תמים,

אבל לעצמו,

מה ענה יש לעולם מנו?

הנה, המים נקראים על שמו מנוח.

לא עשית מה שצריך, לא דאגת להם,

לא התפללת, לא הוכחת,

מנוח.

אלא צריך לפעול כל הזמן להצלת הדור והעולם.

כל אחד כפי כוחו והכוחות מרובים.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

או מקדשיי מקדשיי מקדשיי מקדשיי שלי נפלאי.

הרי אני מכוון קיים צורך ימים דאוריתא בשמחה דאוריתא גומל נפשו איש חסד דאוריתא כבד את אביך ותלמך דאוריתא.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש

שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.