מוטב להקרא שוטה | הרב אמנון יצחק

13\04\09 - ספר ויקרא- פרשת תזריע מצורע - מוטב להיקרא שוטה

 "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע" במשנה בעדויות, עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים,

אמרו לו: "עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל",

אמר להם: "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום, שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו". 

עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים לא כדעת חכמים,

ואמרו לו: "עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשה אותך אב בית דין לישראל",

זה מזכיר לכם משהו?

אז אמרו לו: "אנחנו נעשה אותך אב בית דין לישראל",

אמר להם: "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום",

זאת אומרת אם הוא סובר ככה מה שייך שהוא יגיד ההיפך מזה בגלל שימנו אותו לאיזה תפקיד? זה מבחינתו רשע לפני המקום כיון שהוא חוטא לאמת למה שהוא מבין למה שהוא יודע. ודבר שני, שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו. 

חיי בזיון תמידיים עדיפים משעה אחת של חטא. חיי בזיון תמידיים, כל הזמן אדם חי ברדיפה, מבזים אותו בכל מקום, זה עדיף משעה אחת של חטא. מוטב לאדם להיקרא שוטה כל ימיו, כל ימיו זה בלא הפסק, במקום 'בוקר טוב' – 'טמבל', במקום 'צהרים טובים' אתה מבין, מילים אחרות, כל הזמן מבזים אותו, איפה שהוא הולך מבזים אותו, מוטב לאדם להיקרא שוטה כל ימי חייו, כולם מכנים אותו שוטה, ולא לחטוא פעם אחת בחיים לפני המקום ברוך הוא.

אז חיי בזיון תמידיים עדיפים משעה אחת של חטא. הכרת חיים זו, להכיר בדרך חיים כזו מוסרים לנו חכמים זכרונם לברכה הקדושים שהם ידעו והכירו את ערך הפגם והחיסרון שיוצר החטא, והם לא הססו לקבוע כי מוטב להפקיר את הכבוד העצמי בצורה כה קיצונית, להיקרא שוטה כל החיים,

אתם יודעים מה זה אומר, זה אומר שלא תהיה לך השפעה בחיים על אנשים, כי מי רוצה לשמוע לשוטה, אחד הולך ברחוב כולם קוראים לו שוטה שוטה, אם הוא יגיד איזה דבר מישהו יקשיב לו? אז הוא יאבד את כל הזיכוי הרבים שלו, נגיד הוא יכול לפעול, יכול לעשות, אף אחד לא יחזיק ממנו כלום, גרוש לא, כל החיים שלו לא יכול להשפיע,

אבל יותר חמור אם יהיה לו חטא אחד. ובלבד שלא להיכשל בשעה אחת של חטא, ואפילו מעין חטא, לא חטא ממש, מה זה מעין חטא? שאומרים בשביל שררה חזר בו, הכל הוא עושה בשביל כסף. אתם מכירים את זה גם. 

והנה מרוב המרחק שבין הבנה זו למצב חיינו הירוד, חושבים אנו כי הכרה זו זה חסידות מופלגת, איפה תמצא בן אדם כזה שמוכן להפקיר את כל חייו בשביל שלא יגידו, אתה מבין, "אנכי העשרתי את אברהם", כאילו רק שיגידו זה בשררה ופה, חשבונות, מי מוכן? מי מוכן? חושבים שזה חסידות מופלגת ונחלת יחידים בכלל, והיא בכלל לא מחיובי התורה שהיא ניתנה לכלל ישראל, זה לא ניתן לכלל ישראל, אתה יכול להיות כזה אשריך,

"מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה", ככה אמר רבי לויטס, יופי, אז מה? נו יש, תספור לי כמה אנשים אתה מכיר כאלה? אז אדם יכול לסבור זה חסידות, זה חסידות מופלגת, זה לא סתם חסידות, זה חסידות מופלגת.

אני שמעתי כן הרבה אנשים, "תשמע מה אתה זה יכול לעשות כזה דבר, יכול להסתבך עם העולם להילחם איתם".... זהו. שומר על פרופיל, רוצה להישאר בפרופיל מסוים שהפרופיל הזה יישאר, "למה לי? אחר כך יבזו אותי, מה אני לא יכול לעמוד בזה, אני חלש, אני לא יכול להחזיק מעמד. זה ענין של פיקוח נפש. יכול לחלות".

אז אומר ואינם מחיובי תורה, ככה חושב אדם שזה לא מחיובי תורה שניתנה לכלל כולו, אמנם ההתבוננות בפרשת המצורע בחטאו ובענשו מורה לנו כי הכרה הזו היא מדרכי התורה השוים לכל נפש, זה הנדרש מכל אחד מבני ישראל. זה לא חסידות ולא מופלגת ולא כלום, זה חיוב התורה. וזה מורה לנו כי הכרה זו היא מדרכי התורה השוים לכל נפש.

חכמים זכרונם לברכה מבארים, כי נגע הצרעת בא לאדם בעוון חטא לשון הרע וגסות הרוח, אדם לא מדבר לשון הרע אם אין לו גסות הרוח, רק בעל גאוה יכול לדבר על השני, מה לך לדבר על השני? מה אתה יותר טוב ממנו? אתה נקי מכל חטא מכל פגם שאתה יכול לדבר על האחרים? ואם אתה נקי אז אתה יכול לדבר? זה רק גסות רוח, גאוה.

אז אדם שעושה כזה דבר, חכמים זכרונם לברכה מבארים כי נגע הצרעות בא לאדם בעוון חטא לשון הרע וגסות הרוח, עונש שמים, מצורע זה עונש שמים על שעה אחת של חטא, לשון הרע וגסות הרוח יכול על מקרה אחד שבן אדם הצטרע ולמותר להדגיש כי ענשי רשעים לתועלת האדם הם, לרפאות את תחלואי הנפש. זה לא בגדר עונש סתם כאילו מגיע לך סטירה תקבל סטירה שאין בה שום תיקון ושום תועלת ושם דבר, כל מה שהתורה מכוונת זה על ידי העונש לרפא את התחלואים שיש בנפש, זה כמו כדורים, כמו זריקות, כמו ניתוחים, תלוי מה הרמה שצריך להעמיק את הטיפול בבן אדם. 

אז עונש שמים על חטא של שעה אחת, למותר להדגיש כי עונשי רשעים הם לתועלת האדם והם לרפואת תחלואי נפשו, על ידי הנגעים נעשה האדם מושפל, מבוזה, כנגד הגסות הרוח, כן היה לו גסות רוח, מה התיקון? להשפיל, לבזות אותו, מצב זה שובר את גאוותו, שזה הבעיה שגרמה לו, ויוצר בו מצב נפשי המונע אותו להיכשל בכישלון שנכשל קודם. זה כבר יעמוד מולו וזה כבר לא יתן לו יותר לחזור על אותו דבר.

מי שנכנס לכלא ולא אהב את זה, לא ישתוקק לחזור לשם. ואם הסיבה שגרמה לו היא שהביאה אותו לשם - לסיבה הזאת הוא כבר לא יחזור, עזוב לא רוצה. למה אתה נוסע לאט? עצרו עכשיו אחד שנסע 243 קמ"ש באופנוע הכניסו אותו שלשה חדשים בפנים, אפילו השופט אמר שצריך עכשיו להחמיר באלה שעוברים 195, ואמר גימטרייה קצה, 195 זה גימטרייה קצה, זה כבר הקצה, אם אתה עובר את זה- זה בית סוהר, עד שמה עוד יכולים לתת לך על תנאי ולתת לך קנסות ולשלול לך את הרישיון וכו', אתה עובר את הקצה גימטרייה 195, או, שופטי ישראל, אתה נכנס לכלא, זהו. 

אז עכשיו, הנה נתבונן ונצייר לנו, אדם נכבד בעירו, מעורב בין הבריות, והוא נכשל בלשון הרע, אתם רואים, יכול להיות גם בן אדם מכובד, נחשב מאד בין הבריות, ואמר לשון הרע, אם חשבתם שזה לא יכול להיות, הנה אתם רואים זה יכול להיות.

אדם נכבד בעירו, מעורב בין הבריות, נכשל בעוון לשון הרע, נו, אז בחסדי שמים החליטו בבית דין של מעלה לרפא אותו מהמחלה, יש לו מחלה, הוא חולה, הוא דיבר לשון הרע, הוא חולה, חולה חמור, האדם הנכבד חולה חמור, בחסדי שמים רצים למרק את חטאו בעולם הזה כדי שלא יגיע חס וחלילה מלוכלך לעולם הבא שמה הניקוי הוא יותר מסובך, התהליך יותר ארוך יותר קשה גם. אז החליטו לנקות אותו על ידי נגע הצרעת, נגע הצרעת.

דרך אגב יש מי שהיום מלמדים ואומרים שהסרטן זה היום נגע הצרעת של פעם. אז אומר מיד נעשה אדם זה מנותק מביתו ועסקיו וחיי החברה שהוא שקוע בהם, פתאום מנתקים אותו, זהו, בדד ישב חוץ למחנה, אין יותר לא עסקים לא שיעורים לא פה לא שם, שום דבר אין כלום, מנותק מביתו אשתו וילדיו, מעסקיו מהפרנסה מהכל מחיי החברה שהיה שקוע בהם, מבודד מחוץ למחנה, "בדד ישב" בלי שיוכל לפצות את הפה לפני מישהו שום דבר, אין לו עם מי לדבר, אין לו עם מי לדבר, גם אחרים שהם מחוץ למחנה לא מתקרבים אליו.

אחר כך, לא גמרנו, פוקדת אותו פרשת בזיון של פריעת ראש, קריאות בוז בפניו "טמא טמא", מופרד מבני אדם, אורח חייו התקין זה הופך להיות עד שתעלה מכתו ארוכה - רפואה, ולפעמים נשארים במצב זה עד יום המיתה. יכול להיות שהוא בן שלשים, הוא יחיה עד תשעים, שישים שנה הוא ישאר ככה.

זה יותר גרוע מצינוק. בצינוק עוד נכנס האסיר מידי פעם בודק מסתכל זה פה שם, זה שמה לבד.

וגם אם נרפאת צרעתו, שוב מלווה בפרשת הטהרה שלו בזיון, במה? יש מצות תגלחת של כל גופו, מגלחים לו את הזקן, את הגבות של העיניים, כל השערות שיש לו, ראיתם פעם בן אדם בלי גבות? בלי זקן? בלי שערות, בלי שום דבר, משהו כמו אבטיח עם עיניים, זה משהו מפחיד כזה, בזיון וחרפה כה גדולים, ולפעמים למשך כל החיים בגלל שעה אחת של לשון הרע. ומאליה בוקעת ההכרה, עכשיו הוא יכול להבין, עכשיו הוא מבין מה חכמים אמרו, מוטב להיקרא שוטה כל החיים ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום.

למה זה יותר כדאי? למה זה יותר כדאי? למה זה יותר כדאי? כי אם לא, אם תחטא שעה אחת לא יקראו לך 'שוטה', "טמא טמא טמא" ויבזו אותך באמת באמת באמת, וגם לא תהיה מחובר לאנשים, אבל אם אתה תעדיף לא להיות חוטא שעה אחת לפני המקום, אפילו אם כל העולם יקרא לך 'שוטה' זה משתלם כי אתה תהיה מהמשפחה, אתה תהיה בעסקים, אתה הכל בסדר, אתה יכול להצטרף למנין, הכל טוב, זה שיש אנשים שקוראים לך שוטה שוטה שוטה, נו מה אכפת לך? קבל את השכר שלהם, מה הבעיה שתקבל שכר של אחרים, אם רוצים לנדב לך את זה וולקם (ברוך הבא!). אבל אתה לא מצורע, אתה לא מנודה מהחברה, אז זה לא עסקה משתלמת? במקום שוטה שסתם קוראים לך לטמא שבאמת קוראים לך, לא שווה? הרי זה בדיוק אותו דבר, זה חטא של שעה, אז כדאי לא לחטוא שעה ולהיקרא שוטה, מאשר לחטוא שעה ובאמת להיקרא טמא ולחיות אתה מבין חיי מצורע.

חשבון חיים זה הוא רצון התורה שמתגלה בבהירות למתבונן בפרשת המצורע, כי היא ההנהגה משמים לרפאות את האדם, והדבק בדרכי שמים חייב לממש הכרה זו בחייו, חייב לממש, לממש, לחיות בממשות ההכרה הזאת כל ימי חייו.

זאת אומרת צריך לפחד מהחטא יותר מכל דבר אחר. מי שראה חולה סרטן רואה שבעצם כל מה שכתוב פה כמעט מתקיים בהם, חוץ מהבדידות, כן, אמנם יש הרבה שלא באים לבקר כאלה כי הם פוחדים שזה לא מדבק ולא יודע מה, אבל נושר השיער ונושר הזה ועוברים טיפולים ורק מצטמק, מצטמק ורע לו, וכו' וכו', מצב לא טוב בכלל, זה נגעים, כתוב שנגעים באים על מי שמספר לשון הרע באים עליו נגעים, זה אחד מהנגעים, כן, יש סוגים רבים לנגעים האלה.

אז זהו מהלך תיקון האדם בדרכי התורה, והמתכחש לזה אינו מתכחש לחסידות מופלגת, אלא הוא מתכחש לפרשה מפורשת בתורה. והנה אם נתבונן באורח חיינו נמצא כי אנו חיים בהיפוך גמור להכרת אמת זו, כל אחד מאתנו חי כפי שנח וערב לו, שבוי תחת ממשל המידות הרעות, מוכנים להפקיר את הנשמה, מזלזלים בקיום מצוות בגלל רדיפות כבוד, מתפשרים על הרבה דברים, הרגשת מה יאמרו הבריות, או אי נעימות אחרת מביאה לעזיבת מקום תורה, נטישת חיי רוח ושקיעה בחיי חומר, מצב הפוך ממה שצריך להיות, בגלל שעה אחת שנראה כשוטים נכנסים למצב של רשעות לכל החיים.

כי אם הבריות יאמרו, 'אה, מה אתה? חניוק אתה, אתה יותר מידי, אתה הגזמת אתה פה, אתה פורש מהחיים, אתה פורש מאתנו, בא בא בא בא',

בשביל שעה אחת שיקראו לו 'שוטה' הוא כל כך מפחד מהשעה הזאת שיגידו לו יפגעו בו ויאמרו לו, הוא מוכן להתפשר על חיי רשעות עם אותם האנשים בשביל שהוא יהיה במחיצתם בחברתם וכו' וכו' וכו'. והדברים ברורים גם במהלך האחרון שהיה. 

מוכרחים להילחם בצורת חיים זו שהיא מנוגדת לדרישות התורה ולתועלת האדם ושלמותו. מתכסיסי המלחמה בענין זה, נו, אז מה הכלים שיש לנו עכשיו לפעול כדי להגיע להכרה הזאת ולממש אותה?

מהתכסיסים שיש לנו במלחמה הזו זה להתמיד בעיון, בעיון, לעיין בדברים ולעשות חשבון נפש, חשבונו של אדם, חשבונו של עולם, להתבונן במצב האדם בעולם הזה, כמה אנחנו נחיה פה, בסוף אנחנו נצא פה, החבר'ה האלה לא ילוו אותנו, ואם שמה יקראו לנו שוטה רשע וכו' וכל המעלות, זה יהיה לנצח, אז כדאי להפקיר את הנצח בשביל חיי שעה?

אדם יעיין ויתבונן מה משתלם, זאת אומרת היום כשבן אדם צריך לעמוד למשפט לפני שופט בשר ודם בגלל שהחבר'ה דרבנו אותו

ואמרו לו: 'בא בא בא בא בא בא'

ותפסו אותו על הבא בא, ועכשיו הוא עומד שמה, מישהו מוכן להיכנס במקומו לכלא?

'אבל אתם אמרתם לי 'בא בא בא', אני לא רציתי, דחפתם אותי לזה, אז אתה היית גבר אני לא הייתי, אני פחדתי רק כי לא נעים לי וזה ופה ושם, ואני אכלתי אותה, בא אתה תעמוד במקומי, בא תיקח את התיק עליך, תגיד שזה אתה ותשב בכלא במקומי, הרי אתה גבר, אתה דחפת',

מישהו יחליף אותך? אף אחד לא יחליף אותך. ולמעלה מישהו יחליף אותך? אתה יכול להגיד: 'החבר'ה אמרו לי?' מה יעזור כל השטויות האלה? שום דבר לא יעזור.

אז אדם שמעיין ומתבונן במצב שלו בעולם הזה, אז יש לו תכסיס איך לעמוד מול הפיתויים האלה, לאור התורה וחכמים זכרונם לברכה המלמדים אותנו כי מציאות האדם היא הנפש, החלק אלוה ממעל המתלבש לתקופת זמן מוגבלת בתוך גוף בשרי, כוחות החומריים מושכים אותו לחיי הבל ותוהו, הקנאה התאוה והכבוד בצורתם הרעה הם דבר שמחוצה לאדם, הם רק קניני הלבוש, אם תלביש טיפש בחליפה, פראק עם כפתורים, הוא לא נהיה חכם, הוא לא נהיה רב, הוא לא נהיה דיין, הוא טיפש בחליפה של... כל הקנאה והתאוה והכל זה הכל בחיצוניות, אין בזה שום דבר אמיתי, בנשמה אתה יכול להיות שפל ואתה יכול להיות כלומניק ואתה יכול להיות רשע והכל, אבל אתה יש לך איזה כבוד וזה וכל מיני דברים, יצרת לך איזה מצב כזה, אבל זה לא מצב אמיתי, זה לא מצב מהותי, זה חיצוני, ניקח לדוגמא בן אדם שהוא מצולק כולו, לבש חולצה יפה וזה ולא שקופה, אז זה אומר שהוא לא מצולק מלמטה? וברגע שהוא יצטרך לפשוט אותו מה יראו, ואם הוא מנוגע, יש לו פצעים עם מוגלה, בחוץ לא רואים, חליפה כמו כולם, רק אם אתה לוחץ עליו פששש שומעים שזה מתפוצץ ככה, אבל אם הוא יפשוט את זה וצריך לעמוד וצריך להיראות? אז זאת אומרת הכל בחיצוניות.

וחייבים להחיות את הנפש את הנפש את הנפש כל הזמן לדאוג לנפש, כמו שאתם עושים עכשיו כן, להחיות את הנפש, ולא את החיצוניות, מה יגידו מה יחשיבו אותך זה לא ישנה, אם העולם יגידו עליך חכם ואתה לא חכם-זה לא מוסיף בך כחום, ואם יגידו שאתה טיפש ולא חכם- אז הורידו ממך את החכמה, אז מה אכפת לכם מה יגידו, תדעו לכם כבוד אמיתי אין בעולם הזה, אף אחד לא מכבד את השני כבוד אמיתי,

יתירה מזו: אין אפשרות להאריך כדי לכבד כבוד אמיתי, אין דבר כזה, אף אחד לא יכול להעריך את השני באמת. גם אם נגיד גדול בישראל והכל והכל, אנחנו לא מגיעים לאפס קצה של כבוד שראוי לתת באמת של משהו שהוא באמת אמיתי אפס קצה, מה עשית טובה שעשית לו ככה, {הרב מנענע את ראשו לשלום} מה עשית לו? שנשקת לו את היד מה עשית לו? מה מה יש פה איך אתה יכול לכבד דבר כזה? אתה יכול לכבד? לא יכול לכבד.

ואם מחר הוא יגיד משהו שזה נוגד את אורחותיך כוונותיך וכו' וכו'? אה... הוא כבר ירד בעיניך, כבר יש לך ביקורת אפילו עליו, רגע! אבל אתמול הוא היה ב ב ב ב בם, מה קרה עכשיו? תש...

הכבוד זה בהתאם מה שמתאים לי, זה הולך עם מה שאני חושב עם מה שאני רוצה עם מה שאני מבקש אז זה בסדר אבל אם זה משתנה-אז זה גם משתנה, אז איזה כבוד זה? אז הכבוד הכל מתייחס אליך לא מתייחס אליו, אין כבוד אין כבוד זה שקר זה בלוף, רק המן צריך להיות המן בשביל לתבוע כבוד,

"כבוד חכמים ינחלו", לא עכשיו רק לעתיד "ינחלו" אי אפשר לתת כבוד בעולם הזה, אי אפשר "למען יזמרך כבוד" זה הנשמה הקדושה, וגם היא לא יודעת לזמר ולשבח את הקב"ה, כל מה שאנחנו אומרים ב"נשמת כל חי" אחרי כל מה שאנחנו אומרים ואומרים "על כל שירות ותשבחות של דוד עבדיך משיחך" זאת אומרת כל השבחים שאנו צריכים להגיד לפניך "אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות הטובות הניסים ונפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו" אחרי כל כל כל כל זה כל זה אחרי שירות ותשבחות שאנחנו צריכים להגיד את כל התהילים לא בקריאה אלא כמו הרגשה של דוד המלך. כל זה על כל שירות ותשבחות זה בנוסף, ולא יצאנו ידי חובה! ככה אומר רבינו בחיי "בשער הביטחון" אם אדם יקיים את כל תרי"ג המצוות, ולא יעבור שום עבירה, 100% חלק, כל מה שהוא עשה אינו מגיע אפילו לטובה אחת שהקב"ה עשה לו, ואחרי שיש שער הבחינה ואתה יודע כמה חשבונות יש שמה, וחשבון הנפש וכו' וכו', איפה אנחנו בכלל איפה? והקב"ה אומר 'אל תעשה, אל תעשה, אל תחטא אל תחטא', בן אדם מעדיף לשמוע לבשר ודם ולא לשמוע לקב"ה.

כמה שנגביר את חיות הנפש בתוכנו פחות נשתעבד לרצונות של הגוף, עד שנגיע למצב של שליטה של כוחות החומר שלא יציקו לנו, ונוכל לכוון אותם לתועלת הנפש, המצב הזה היא הצורה האמיתית של האדם, כמה שהוא פחות מחובר לחומר והוא יותר מרומם את הנפש-זה המצב האמיתי של האדם כי "גם הנפש לא תמלא" בחומר כמה אתה יכול? תאכל תאכל הנה תאכל גמרת לאכול? קח עוד קח עוד, לא יכול לא יכול, מוגבל, חוכמה- כמה שתיתן בן אדם יכול, מוסיקה-זה רוחני, כמה שתיתן לבן אדם יכול להתמלא בלי סוף, רק שלא תהיה צורמת ושל זמרים פסולים כן? וכן הלאה, זאת אומרת יש דברים שהרוח יכולה לקבל אבל היא אף פעם "לא תימלא" כי אין סוף, היא נצחית, אין מילוי סופי בה, אין מילוי סופי בה, אבל החומר - זה כלום! אפשר למלא אותו בשני שניצלים שלושה וגמרת את כל הסיפור, כל הבן אדם הזה נדחף שלושה שניצלים גמרנו, חנקת אותו גמור הוא לא יכול, אפ... לא יכול לזוז, מה קרה? כולה שלושה שניצלים לא יכול לזוז זה מה שאתה שווה? שלושה שניצלים?!

"חייו מתמלאים סיפוק שמחה ואושר אם הוא משתחרר מהחומר והוא ממלא את הנפש כמה שאפשר, אבל ענייני העולם הזה ופגיעותיו - לא רק שאינם מזיקים אלא אדרבא! מביאים תועלת וחיזוק"

זאת אומרת "ואילו ענייני העולם הזה ופגיעותיו - לא רק שאינם מזיקים אלא אדרבא! מביאים תועלת וחיזוק"

כפי שמביא הרמב"ם בפירושו לאבות בפרק ד' על המאמר "מאד מאד הווי שפל רוח מפני כל אדם", וזה לשונו של הרמב"ם על המשנה הזאת.

"והנה ראיתי בספר מספרי המידות, ששאל מן אחד מן החסידים החשובים:

"איזה יום הוא ששמחת בו יותר מכל ימיך?"

אמר לו: "יום שהייתי הולך בספינה והיה מקומי המקום הפחות שהיה בספינה בין חבילות הבגדים, והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון ואני הייתי שוכב במקומי בין חבילות הבגדים, אחד מאנשי הספינה קם", כך כתוב אני קורא מה שכתוב "קם להשתין, ואהי נקל בעיניו ונבזה, שהייתי שפל בעיניו מאוד עד שגילה ערוותו והשתין עלי, עלי, עלי!. ותמהתי! מהתחזק תכונת העזות בנפשו, תמהתי וחי השם לא כאבי נפשי למעשהו כלל, ולא התעורר ממני כוחי, ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול שלא יכאיבנו ביזוי ולא הרגישה נפשי אליו".

זה אומר שהוא הגיע למדרגת "השתוות המידות". יש לו בלאנס ואי אפשר לעשות לו ככה {לערבב אותו}, לא מתעצבן לא כועס לא בללם בללם, שום דבר פש... כמו "וידום אהרן" ולא עוד אלא ששמח, כמו "וידום אהרן" ולא עוד אלא ששמח, שנתחבר אליו הדיבור וקיבל "פרשת שתויי יין" וזה רק מתוך שמחה כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה.

יש אומרים שזה הרמב"ם הוא בעצמו היה סיפור איתו.

"כך חיי בעל נפש, בעל נפש: פגיעות וביזיונות לא רק שאינם מצערים אותו אלא אדרבא משמשים לו אמצעים לעליה ולשלמות, וממלאים אותו שמחה עילאית, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. חיי הנפש הם היוצרים את האושר, חיי הנפש הם היוצרים את האושר בשני עולמות: אבל הליכה אחרי יצירות הגוף יוצרים סבל וצרות בלי סוף. כל אחד חייב להתבונן היטב בדברים האלו ולעשות את החשבון של הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה",

ייסורי איוב כדאיים למירוק חטא קטן, כל ייסורי איוב אם יעברו על בם אדם 70 שנה כדאי לו לעומת חטא אחד שיצטרך להשתלם בעולם העליון, כך אומר הרמב"ן, כדאי לו לאדם, על לאו אחד דאורייתא לקבל 70 שנה כל ייסורי איוב בעולם הזה, ולא מה שהוא יקבל בעולם העליון, והגאון מווילנה אמר שהוא המעיט כאילו, הוא אמר את זה בקטנה, המצב - הרבה יותר גרוע.

ואם כן מה ההיגיון לבחור ברע? הרי אם אנחנו מאמינים שיש בורא לעולם ויש חיים לאחר המוות, ויש כשר ועונש, ושום דבר לא נעלם מאת השם, והוא זוכר כל הנשכחות ובכל אצלו חי בהווה ואנחנו נעמוד מול המציאות הזאת, לא יספרו לנו עליה אנחנו נראה אותה זה ישוחזר עם המחשבות עם הכוונות עם התשוקות הכל הכל ישוחזר לעיני כולם, שווה לנו? לא שווה.

ואילו מצד שני: "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" אז אם תהיה בעולם הזה ביל גייטס, והיה לך מיליארדים ותתרום חצי מהמיליארדים לכל העולם ואתה תעמוד על כל פודיום מזדמן וכו' וכו', נו כמה אתה יכול את זה 80 שנה? בסדר, ואחרי זה מה? נצח, מה אתה חושב ששמה אתה ביל גייטס כמו פה? זה לא אותו... זה משהו אחר לגמרי.

בעולם הזה היה נבוכדנצר מפחיד את כל העולם, והזוהר הקדוש אומר: שאלה שבגיהינום עשו הפגנה לא רוצים אותו, מרוב הרישעות המפורסמת שהיתה לו, ושמה מה הוא בגודל טבעי יש מאן דאמר שהוא גובה אמה ויש מאן דאמר שהוא גובה טפח, וזה הפחיד את כל העולם, מה הוא שמה גובה של גחל, מה? גחל קטן גם פחות מה...... נו אז מה? אבל פה העולם רעד ממנו, היה רוכב על אריה ונחש כרוך לו על צווארו כי כל חיות השדה גם הקב"ה הכניע לפניו, זה לא הגיוני אתה מבין אתה מביא בעיטה בטעות והוא מת, הוא היה יושב על המדרכה והיה מנדנד את הרגליים ככה {באוויר כי לא היה מגיע לרצפה}, והעולם רעד ממנו, אתה יכול להבין דבר כזה, אבל הקב"ה נתן לו שליטה על כל העולם, כל העולם כולל בעלי חיים אבל מה הוא שם? זה לא מה שאתה נראה פה אתה חושב שתגיע לשם.

אז לכן מצד שני אבל, יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. אז אומרים חכמים אם תאסוף את כל את כל התענוגים בעולם בעולם, מאדם הראשון עד עכשיו, של כל הברואים ושלכל בעלי החיים וכל מי ששיך בו שם של הנאה תאסוף הכל הכל הכל תרכז את זה ותן לבן אדם אחד ותן את זה לבן אדם אחד ותן לו את זה במשך כל חייו- אם לאדם מסרו היום שהרויח מאה מיליון דולר ספק שהוא יזכה לקבל את בפרס, מהשבץ לב מהתרגשות, על מאה מיליון דולר אם יגידו לו, הוא לא יכול לקבל אושר בכמות מופרזת, אדם מרוב אושר יכול למות, היו שחקני כדור סל שקבלו את הגביע ומתו, מרוב התרגשות, מרוב שהם חיכו וציפו והכניסו את הסל וזכו ומתו משבץ לב, לא יכול לקבל יותר מידי אושר,

מה שאני תארתי עכשיו שתיארו חכמים שתקבל את כל האושר של כל העולם כולו לכל החיים כתוב, ששעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, לא עונג אמיתי, קורת רוח, קורת רוח זה שאם אתה הולך עכשיו לאיזה סעודה של מלך אני יודע מה ונגיד שזה היה אחשוורוש איזה סעודה מאוד מאוד מכובדת גדולה 180 יום, וכל שהולך זה רק משתבח, וכל גדולי עולם שמה וכו' וכו', נגיד שזה הדבר שאתה יכול לצייר לך ציור שזה לשבת על שולחן כזה וכל הכוסות וכל המשקאות ו... אין גבול מה שאתה רוצה כל החלומות אתה תקבל, אבל לא נותנים לך לאכול רק אתה יושב שם בצד, אתה רק מריח את הריחות ואתה רואה את האוכל ומריח את התבלינים... זה נקרא קורת רוח זה לא ליהנות ממש, זה רק הקורת רוח שיש לך, כן?

זה כמו שאמא אחת אמרה לילד היום אנחנו הולכים לראות איך אוכלים גלידה, אז זה רק קורת רוח, הקורת רוח בעולם הבא בעולם הבא קורת רוח של שעה אחת זה יותר מכל חיי העולם הזה כמו שדברנו לרכז אותם וניתן לבן אדם 80 שנה. אז לא שווה? לא שווה! לעבוד פה קצת ולקבל שמה את זה? אז כל הנאות העולם הזה אינם שקולים כנגד ההנאה של חיי העולם הבא ופה בעולם הזה רואים אנו מעין שכר.....

הנה: נבוכדנצר זכה למלכות מפוארת שבעים (70) שנה בזכות שלוש (3) פסיעות שפסע לכבוד הבורא, אז מה שכר מצוות שאנחנו עושים ומצווים ונקנים בעמל וביגיעה, ועוד אם אנחנו מוכנים להתבזות לכבוד השם יתברך! " אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ" (משלי כה, ו) " וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת" (שמואל-ב ו, כב) אז ודאי שההנאה בזה היא בלי סוף! בלי סוף, "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיהו סד, כג)  לא נביאים ראו, אף אחד! שום בריה בעולם עדין לא ראתה את גודל השכר שהקב"ה מייעד לאלה שראויים לקבל אותו.

וכך חייבים מהנשיך ולהתבונן בחשבון החיים ולאור האמת, ואז בחסדי שמים משנים כיוון לכיוון האמת, ומוטב, מוטב, ומוטב עכשיו ברור לי להיקרא שוטה כל החיים ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום ברוך הוא,

אתם יודעים מה זה העולם הזה, זה אוצר בלום, אוצר בלום של זכויות, עם חומר אתם יודעים מה אפשר לעשות עם טיט אפשר לעשות בית כנסת, אפשר לעשות בית מדרש, לוקחים בלוקים לוקחים גבס לוקחים צבע בלטות עם זה עושים מדור לשכינה, יש לך הזדמנות בעולם לבנות בית מקדש מעט, לא הייתם רוצים להיות שותפים בבניית המשכן? משכן לשכינה!

זאת אומרת אדם יכול לנצל הנה, את החומר, את הכסף, את הכח, את האון, את העצה, כל מה שיש לו בא שים פה ותבנה היכל השם, שירבה כבוד שמים, לא שווה? ברוך השם יש פה יהודים שבאים לעזור כל יום וכל זה, שוברים, מפרקים, מרימים, מעמיסים, מפנים עושים. איזה אושר זה אדם רואה איך הוא בונה את היכל השם, ככה לבנה ועוד לבנה ועוד לבנה עד שרואים את ההיכל.

ככה החיים לבנה ועוד מלבנה כך מאמץ החיים עוד שעה תורה, ועוד שעה תורה עוד מצווה ועוד מצווה ועוד חסד ותורה ומעשים ומעמידים... וככה בונים את העולם. עוד חבר דוחפים למעשה מצוה עוד הרצאה לשמיעה, עוד חברותא עוד ועוד ועוד לא לבזבז זמן, כל דקה כל דקה זה אוצר בלום, כל דקה זה 200 מילים כל מילה לפי הגאון מווילנה זה תרי"ג מצוות, על מצוה אחת אי אפשר לשלם לאדם אפילו יתנו לו כל חללו של עולם, כי השכר הזה הוא קצוב והמצוה היא נצחית, אז זה לא הוגן לשלם אתה מבין ממחיר קצוב על דבר נצחי, אז אין בכל חללו של עולם לשלם על מצוה אחת, אתה יכול בכל מילה כמו שלמדנו עכשיו כל מילה מילה מילה כפול מספר המשתתפים כפול אלה שצופים עכשיו כפול אלה שיראו בשידור חוזר, עד סוף הדורות כל זה כל מילה תחשבו עכשיו כמה תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג גם עכשיו כשאני טאומר תרי"ג עכשיו זה עוד מילה שאני אומר עכשיו תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג כל זה מצוות, כל זה מצוות שמחכות לך, מי יכול לשלם לך שכר על זה? אז זאת אומרת נחזור להקדמה שהתחלנו.

"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע" זה לטובתו לרפא את תחלואי נפשו, למה היה צריך לזה? כי אתה פחדת להיקרא שוטה, פחדת, רצית להיות מן החברה, אז שחררת כמה דברים על ההוא ועל ההם ועל הזה... ונתפסת המחלה שנקראת צרעת דאז, עכשיו של תעבור את כל התהליך ולך תדע מתי תצא, לא כדאי להיקרא שוטה ולא לחטוא?

וזה שוטה סתם זה שמישהו קרא לך ככה, זה כלום, שום דבר ממש כלום, זה כאילו אחד מפחיד אותך: "אני אעשה לך ניתוח אני אעשה לך ניתוח אני אעשה לך ניתוח" אז תעשה ניתוח, הפחדת אותי, מה אתה דוקטור? מי אתה שתקבע אם יעשו לי ניתוח או לא? אבל אם אתה לא עושה יעשו לך באמת ניתוח, זה המפחיד, אם תעשה חטא ממש-אז יצטרכו לעשות לך ניתוחים וכו' וכו' וכו'.

לכן כדאי לשמור את המשנה: "עקביא בן מהללאל, העיד 4 דברים

אמרו לו: "עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין בישראל",

מעניין שהצעות כאלה כבר היו אז כבוד הרב שהיו יכולים להציע דבר כזה, והוא אומר

אמר להם: "מוטב להיקרא שוטה כל ימי",

אבל הם באמת האמינו שהוא צריך לחזור בו, זה לא כמו היום, ההצעות שמקבלים היום,

אבל בכל אופן אמר להם: "מוטב, מוטב שאקרא שוטה כל ימי ולא להיעשות רשע שעה אחת לפני המקום, ועוד דבר שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו".

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.