"פקוד את בני לוי למשפחותם לבית אבותם כל זכר מבן חודש ומעלה תפקדם". כתב הרמב"ן וז"ל, והנה לא היו שבט הלויים כשאר השבטים, כי מבן חודש ומעלה לא היו רק 22 אלף, והנה לא יגיעו מבן עשרים ולמעלה לחצי שבט בישראל הפחות מכולם, וזה תמוה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם? 

אומר הרמב"ן, שבט לוי לא היו כשאר השבטים, את כל השבטים מנו מבן עשרים שנה ומעלה, אותם מנו מבן חודש ומעלה, אז לכאורה היו צריכים להיות מרובים מכל השבטים. ומה אנחנו רואים? ולא יגיעו מבן עשרים ומעלה הם היו מונים אותם לחצי שבט מישראל הפחות בכולם, ונשאלת השאלה, איך לא יהיו עבדיו וחסידיו שבט לוי כי לי, לי אומר הקב"ה, שבט לוי זה לי, "והיו לי הלויים", אז אם השבט הזה שהם עבדיו וחסדיו והם ברוכי ה', איך הם לא יהיו כשאר כל העם בכמות?

התעוררתי להתבונן כי אנו לא היינו שואלים שאלה זו ששאל הרמב"ן, גם אנחנו לומדים פרשת השבוע, ראינו מספר השבטים, ומספר שבט לוי שהוא קטן מכולם, ולא התעוררנו בזאת, הסיבה לכך שהכל פשוט בעינינו, סבורים אנו שמקרה הוא, ולכן יתכן ששבט אחד מנינו פחות משאר השבטים אבל המאמין יודע שאין מקרה בעולם. הוא מבין שהכל תלוי בהשגחת ה' יתברך, והוא מתעורר לחשוב מה הסיבה לכל אשר רואות עיניו. 

ותירץ הרמב"ן, כי שבטו של לוי לא היו תחת שעבוד מצרים, והנה ישראל אשר מררו המצרים את חייהם כדי למעטם היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים. כמו שנאמר "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", אז הברכה של כן ירבה וכן יפרוץ, זה כנגד כאשר יענו אותו, אז הברכה של פריה ורביה זה למי שמעונה, אבל מי שאינו מעונה אין לו את הברכה הזאת. אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ, בלי הברכה של כן ירבה וכן יפרוץ. וזה התירוץ של הרמב"ן למה הם היו פחותים, כי הם התרבו כדרך הטבע, וברכת כן ירבה וכן יפרוץ לא היתה בהם כיון שלא עונו, כי הברכה היתה תלויה כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, כמה שמענים אותו יותר כן ירבה וכן יפרוץ.

והערה הזאת היא נוראה למבין, כי אפילו ששבט לוי גדולים היו משאר השבטים, עד שנמנו לבדם ולא נכללו בתוך מנין כל ישראל, כמו שמביאים חכמים ז"ל שלגיונו של מלך נמנה בנפרד, מכל מקום כיון שבשעבוד מצרים הם לא היו לא חלה עליהם ברכת הריבוי. 

הדבר הזה מלמדנו, אתה שומע, תשים לב. כאשר אדם זוכה בכבוד ובעשירות הוא מפסיד בשביל זה, ורק בעת שסובל צער ויסורים יקבל שכר עבור היסורים שקיבל. כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

אז הנוגע לענינינו הוא, הסיבה מדוע אנחנו לא מתעוררים לחשוב במהות המקרים הקורים לנו, כח בעת שסבורים ויודעים שהכל השגחה, אז אם סבורים ויודעים שהכל השגחה מתעוררים לשאול מה הסיבה לכך וכך וכך וכך, אך באמת הטעם פשוט למה אנחנו לא מתעוררים לכך, למה לא מתעוררים לכך? כי אדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב, בעיניים הגשמיות הן לא רואות את השגחת ה', הן רואות העיניים רק את כוחי ועוצם ידי שהוא עושה לי את החיל, ואם אני לא עושה הפעלת שרירים שום דבר לא זז, וכן סבור שהכל מקרה ללא סיבה. 

אפילו אם נדבר עם אדם ידבר איתנו על השגחה, ידבר איתנו על בטחון, ידבר איתנו על אמונה, אבל מה הוא רואה בעיניים? כוחי ועוצם ידי, ואיך הוא מתנהג? כוחי ועוצם ידי, ואיך הוא משתדל? כוחי ועוצם ידי. 

ובאמת חייבים אנחנו לבקש עצות ודרכים כדי להשריש בקרבנו את היסודות של האמונה בהשגחה, כי זה עיקר האמונה שלנו הקדושה, כמו שנאמר, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אם ראה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, לא כתוב אם הוא רואה שבאים יסורים ילך לרופא ילך ליועץ ילך לזה, יפשפש במעשיו, פשפש פשפש ולא מצא, לא מצא שיש לו מעשים שהם חס ושלום בשביל איסור שעובר עבירות, אין לו הוא צדיק, אז מה יתלה? במה יתלה? יסורים באים לא בחינם, יתלה בביטול תורה.

ובודאי שאין זה מהדברים הקלים למצוא את הסיבה ליסורים אלא מקרים שבאים על כל אחד ואחד, אבל לפחות מחובתו לפשפש ולבקש מה הטעם לכך, שהרי אין שום דבר במקרה. וחכמים ז"ל אומרים שאפילו החלומות של אדם באים בהשגחה ובכוונה, כמו שמובא בברכות נ"ה, לאדם טוב אין נותנים חלום טוב, וכל שאינו מאמין בכך הלא דברי הרמב"ן ברור מללו, שאין לו חלק בתורת משה. ואם כן חייב לבקש עצות איך להגיע להכרה באמונת ההשגחה. למה באים לאדם טוב חלומות לא טובים? כדי שיפשפש במעשיו ויתקן את דרכיו. למה באים לרשע חלומות טובים? יראה עד שיסתאב, 

הסבא מקלם ביאר דבר חשוב ביסוד התפילה, באמת קשה להבין מה המטרה של התפילה? הרי יסוד התפילה זה בקשת צרכים, כשאדם מבקש את צרכיו מהקב"ה, חוננו מאיתך דעה בינה ודעת, רפואה שלמה, ברכנו, כל הדברים. ולכאורה הרי כל דעביד רחמנא לטב עביד, מה צריך אותך שאתה תבקש בכלל? הרי כל מה שהקב"ה עושה איתך אם תתפלל ואם לא תתפלל זה הכל אותו. וכשם שחייב אדם לברך על הטובה כן הוא חייב לברך על הרעה, כי אין דבר רע יוצא מאת ה' יתברך. ונמצא שאפילו הצרות הרעות שפוקדות את האדם נעשות לטובתו, ומעתה איך יבקש לשנות בתפילה את רצון ה'? הלא הכל נעשה לטובתנו, וזה לא רע גם, זה טוב, גם הרע שהוא חושב שזה רע - זה טוב. וביותר מדוע הוצרך לבקש זאת? וכי אין ה' יתברך יודע כל מה שפוקד עלינו? 

וכבר הזכרנו כמה פעמים שבריאת העולם הוא יש מאין, והכל נעשה על ידי רצונו יתברך, והוא המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכל יום ויום מחדש הקב"ה את הבריאה, וכשם שבראשית הבריאה הכל נברא מאין ללא רצונו של הקב"ה לא היה נברא העולם, גם עתה בכל שעה ושעה אין כח בעולם כלל ללא רצון הבורא, ואפילו הטוב והרע הנמצא בעולם אינו טוב ורע אלא רק רצונו יתברך. 

אלא כבר הורנו מרן הסבא מקלם זצ"ל, יש סוד התפילה הוא לחזק בליבנו את יסודות האמונה וההשגחה, שהאמונה בהשגחה היא יסודו כל איש מישראל. 

כשאנחנו אומרים חוננו זה לא רק בקשת חוננו, אלא זה קביעה במודעות שבלעדי שאתה תחוננו חכמה בינה ודעת לא יהיה לנו שכל בכלל. שבלעדי שנבקש רפואה ממך ונכיר שאתה הרופא כל בשר ומפליא לעשות לא תהיה רפואה, אין בכח יד אדם לרפא. כשנקבע בליבנו כשאנחנו אומרים ברכנו, שרק אתה יכול לברך אותנו ולהשפיע במעשינו רווח והצלה וישועה וכו' וכו', זה לא רק בקשת צרכים, זה קביעה, קביעה במודעות שלנו, שנדע שאנחנו חוזרים על זה ואומרים, שהכל זה אמונה והשגחה על כל איש מישראל, ומי שאינו מאמין בזאת אין לו חלק בתורת משה רבינו ע"ה. אבל זה לא מהדברים הקלים להגיע לכך שישתרש בליבנו ההכרה הברורה הזו, ואני אספר לכם סיפור עכשיו מה שלא יאומן כי יסופר, שאחד מהרצפים, לא ההוא שסיפרנו עליו בפעם הקודמת, השני שהתמיד לבוא למרות שהוא חולה ולמרות שקשה לו ולמרות שאין לו כסף, אז הנה הוא כותב לי, לא יכול היה לבוא שלשה ימים, אז הוא אומר, אני לעולם איתך מורי ורבי והלואי שיתנו לרב סימן משמים שאני לא משקר, ואני בא עכשיו לרב בלי דלק, וה' יאמר לרכב שיסע, ואני אראה לרב את הבטחון שלי, נו, אשתו כותבת לי אחרי שהוא הגיע לפה בס"ד בדרך נס, כבוד הרב ברוך ה' אני ידעתי שבעלי היה צריך ללכת לרב, בשורות טובות ברוך ה', הגיע המכתב שחיכינו לו הרבה זמן, בעלי יכול לספר לרב במה מדובר, וכמו כן יש עוד סכום ברוך ה' כמאה אלף שקל שאמור להגיע. על הבטחון הזה בעלי כל הזמן מדבר, אמרתי לו פשוט סע לרב, נסתדר, אתה שליח מצוה, ה' ידאג לנו, והנה הוא רק יצא מפתח הדלת הגיע הישועה ברוך ה'. נסע בלי דלק והגיע. והגיע המכתב שהוא ייחל לו הרבה זמן, וגם מאה אלף שקל בדרך. נו, נו, להראות שהכל מאיתו יתברך, זה מי שאתם מכירים, אני לא מזכיר את השם. 

אלא הורנו מרן הסבא זצ"ל, יסוד התפילה הוא לחזק בליבותינו את יסודות האמונה וההשגחה, שהאמונה וההשגחה היא יסודו של כל איש מישראל, ומי שאינו מאמין בזאת אין לו חלק בתורת משה רבינו ע"ה, ומפני שאין זה מהדברים הקלים להגיע לכך, לכן ניתנה לנו התפילה כעצה להתחזקות בתפילה. וכבר אמרו כי התפילה היא כלימוד המוסר, וכשם שהמוסר מטרתו לקרב את האדם לאמת, מטרתו התפילה לקבוע בלב האדם את היסוד שאין שום מקרה בעולם. כל מה שאדם מקבל בעולמו הוא רק מגזרת הבורא יתברך שמו, שהוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים. אבל כיון שטבע האדם מנוגד לאמונה בהשגחה, כי הוא תולה את הכל במראה עיניו, איך הוא יכחיש מה שעיניו רואות? הוא סובר שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, לכן קשה מאד להשריש את יסודות האמונה, ולכן קראו לזה חכמים תפילה זו עבודה שבלב, כי עבודה רבה וקשה היא עבודת התפילה, להשריש בלב האדם את האמונה שאין המעשים שלו פועלים מאומה והכל בגזרת עליון. אדם מבין אם אני לא אלך עכשיו לעשות זה בסוף לא יהיה לי כסף בסוף היום, ככה הוא מבין, מה שנגזר שתקבל היום תקבל, מפה משם משם מפה. אם אתה צריך לאכול היום אתה תאכל היום, אם אתה לא צריך לאכול היום אתה לא תאכל היום אפילו שיהיה לך כסף. פירושו של דבר, אדם צריך להשריש את הדבר הזה בקרבו, אבל קשה לו, איך הוא רואה בעיניים, הנה לא הלכתי - לא היה, כן הלכתי - כן היה, ככה הוא חושב. קשה. אדם חייב לנטרל את השכל שלו, ואל בינתך אל תשען, ויבטח באלקיו במאה אחוז. ומי שיש לו בטחון של מאה אחוז זוכה למאתיים אחוז. למה? כי הוא מונע בזה שהוא לא בוטח, כי מה שמגיע לו לא יגיע בגלל שהוא לא בוטח, כי אם הוא מסתמך על עצמו אומרים לו תסתדר, מה אתה יכול להביא בטבע? אבל אם זה ברכת ה', הנה מענים אותם שלא יולידו, פרו ורבו, כל אשה ששה בכרס אחת, אין פחות משישיות, רוצים למעט אותם פן ירבה, אומר ה' על הפן ירבה כן ירבה, פן ירבה - כן ירבה. הם באים המצרים בכח הזרוע והורגים את הילדים ועושים את הכל ומשעבדים אותם ולא נותנים להם מנוחה ומרחיקים את הגברים מהנשים והכל, ה' אומר כן ירבה. 

אז ז"א רואים מפה שזה לא הולך לפי ההשתדלות הטבעית. אבל שבט לוי שהם לא היו בברכה הזאת, לא היה להם את הברכה של כן ירבה לפי היסורים ולפי העינויים, אז הם התרבו באופן טבעי, ובאופן טבעי כשמונים אותם מבן חודש הם 22 אלף, ואם היו מונים אותם מבן עשרים שזה פחות יצא בסך הכללי, הם יהיו פחות מחצי מהשבט הכי קטן. סימן שזה לא הולך לפי ההשתדלות. 

בזה ביאר הסבא זצ"ל את דברי הגמרא, כל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו, קביעות מקום הוא שיוקבע מקום בלב של האדם, שאין שום דבר בלי השגחת הקב"ה. כי יסוד התפילה הוא להשריש בקרבו את האמונה בהשגחה, ורק שיהיה קבוע בליבו יסודות אלה אז הוא זוכה שאלהי אברהם בעזרו. מה זה אלהי אברהם? אברהם קיבל סיוע שאף בן אדם בעולם לא קיבל, להתמודד מול כל העולם כולו ולנצח? אלהי אברהם יהיה בעזרו, מי שקובע מקום בליבו לתפילתו שהכל זה רק מאיתו יתברך והכל בהשגחת ה' יתברך, כי המאמין בהשגחה ויודע שאין כלום ללא רצונו יתברך, הוא זוכה בתפילתו לקבל צרכיו ורצונותיו מאת הקב"ה. הוא זוכה לקבל. זו זכיה. כל רצונותיו, כל בקשותיו הוא יקבל. 

אתם יודעים, כשבא ילד ומתחנן לאביו, שומעים בקול, בתחנונים שלו, שהוא לא מבקש, שהוא לא דורש, כשהוא משתפך ואבא מבין שאין לו, הוא סומך רק עליו, אין לו מאיפה ואיפה ואיפה, אין הוא נשבר, ברגע הוא נשבר. אבל אם הוא רואה אותו שהוא ככה כן, זה כאילו אם לא תתן אז לא צריך וכזה וכזה, איבד את הכל. אבל אם זה אמיתי, איך יכול אבא עם לב רחמן, כרחם אב על בנים, לראות את הבן שבאמת באמת מבקש ויודע שבלעדי זה לא יהיה לו כלום. איך הוא לא יתן לו? גם אם אין לו הוא יעשה שמיניות. כרחם אב על בנים, אם הוא יודע שזה לטובת הילד ודאי שהוא יעשה, אפילו אם אין לו הוא יתחייב ואפילו אם אין לא הוא יעשה, אין דבר כזה, לעצמו אבא לא יעשה כמו שיעשה לבן שלו. אז אבינו שבשמים שאין לו שום מניעה ושום חסרון לא יעשה? הוא אומר רק תסמוך ותאמין שזה אני והכל בהשגחה ולא אתה ולא אחרים ואף אחד לא יכול לעזור לך ואתה תראה. 

בבית כנסת הזה אנחנו רואים ניסי ניסים כל יום, ניסי ניסים כל יום, מגיעים אנשים אפילו מטהר אויר הגיע בחינם, נוסע בן אדם עוצר פה, אתם מבית כנסת אתם זה, אני רוצה לתרום לכם את כל המטהרי אויר שיהיה לכם לכל השנים, מתי שיגמר אני נותן חינם וזה פה ושם, והוא עובד בחברה, הוא לא בעל החברה. פלאי פלאות. אתמול היינו צרכיים אינסטלטור לא היה זה, פתאום מגיע אינסטלטור, הוא כבר נפגש בבוקר עם עוד בן אדם, עוצו עצה, וכן הלאה, וככה זה הולך. בלי תכנית, אתה לא יודע מאיפה יבוא עזרי, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, פתאום מגיע מישהו בענין אחר, מרים טלפון לההוא, אומר לההוא, ההוא בא על המקום, זה הולך ככה. משהו. מי שלא רואה ולא זוכה לראות בעיניים את השגחת הבורא יתברך, איך הוא נותן עינו על הבית כנסת הזה, לא זכה לשום דבר. פלאי פלאות. ואשריו של מי ששותף בדבר הזה. כל השותפים. ואמרנו בעזרת ה', בכתיבת הספר תורה שיוכנס, כל המתנדבים שעזרו פה בעזרת ה' יתברך, היו פה פיזית ועמלו ועבדו, הם יכתבו אותיות בספר תורה. לא רבנים ולא מכובדים ולא אישי ציבור ולא בטיח, מי שטרח ועבד ויגע ודאג לכבודה של התורה, הוא ראוי לכתוב אות בספר תורה, ויזכה בקיום המצוה של כתיבת ספר תורה. אשריהם ישראל. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...