תכונות המנהיג של ישראל | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ויאמר אדוני אל משה, קח לך את יהושע בן ענון, איש אשר רוח בו ושמחת את ידך עליו.

יהושע בן ענון נבחר להיות מנהיג ישראל ולהכניסיו לארץ ישראל במקומו של משה רבנו.

אף על פי שהיו בישראל גדולים יותר מיהושע,

שהרי נמנה יהושע החמישי במניין המרגלים.

בתחילת פרשת שלח לך.

ולפניו נמנה כלב השלישי,

מעיין שם ברמב״ן,

שסדר מניין המרגלים הוא לפי מעלתם.

ואם כן, כלב היה גדול מיהושע.

ובבעל הטורים פירש הכתוב, ראשי בני ישראל המה,

שכל המרגלים

היו שרי חמישים כמניין המה.

ואם כן, היו עוד אלפים רבים של שרי מאוד ושרי אלפים שהיו גדולים מיהושע.

ואף על פי כן לא נבחר להיות מנהיג ישראל אלא יהושע.

ואכן פירש הכתוב את מעלת יהושע,

איש אשר רוח בו.

מה כתוב צולקלם?

רוח אחרת עמו.

ופה מה כתוב? איש אשר רוח בו.

שבמעלה מיוחדת זו

היה יהושע גדול שבכלל ישראל.

ועל כן זכה להיבחר הוא למנהיג ישראל.

בחכמים, זיכרונם לברכה, אמרו טעם נוסף בבחירת יהושע,

משום ששימש את משה רבנו עליו השלום.

אז לגבי מה זה רוח בו, למדנו בשיעור הקודם.

ועכשיו טעם נוסף ששימש את משה רבנו עליו השלום.

אבל ודאי שאין מקרה יוצא מידי פשוטו.

ואף משום המעלה איש אשר רוח בו נבחר יהושע.

או בפירוש,

איש אשר רוח בו כתב רשי שיכול להלך

כנגד רוחו של כל אחד ואחד.

והוא מה שביקש משה.

יפקוד אדוני אלוהי הרוחות

איש על העדה.

ורשי פירש.

אמר לפניו ריבונו של עולם, גלוי לפניך דעתו של כל אחד ואחד.

ואינם דומים זה לזה.

מנה עליהם מנהיג

שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

ביאור העניין.

אמרו חכמים, זיכרונם לך בפסחים פייזן.

פז.

בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים.

בגדול שבכולן הושע.

אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע.

בניך חטאו.

והיה לו לומר.

בניך הם בני אברהם ויצחק ויעקב, גלגל עליהם רחמך.

לא דיו שלא אמר כך,

אלא אמר לפניו ריבונו של עולם.

כל העולם כולו שלך.

האוויר אין באומה אחרת.

אמר לו הקדוש ברוך הוא.

אמר הקדוש ברוך הוא, מה עשה לזקן הזה?

אמר לו, לך

וקח לך אישה זונה והוליד לך בנים זנונים.

ואחר כך אמר לו,

שלחה מעל פניך.

אם הוא יכול לשלוח,

אף אני אשלח את ישראל.

יעוין שם בגמרא שכך היה.

לקח את גומר בת דבליים,

שהייתה זונה מפורסמת.

ולאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת,

אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע,

בדול עצמך ממנה.

אמר לו, ריבונו של עולם, יש לי בנים ממנה.

ואיני יכול להוציא הנה ולא לגרשה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה אתה שאישתך זונה ובניך בני זנונים,

ואי אתה יודע אם שלך הם או של אחרים מהם.

כך

ישראל שם בניי בחוניי,

בני אברהם, יצחק ויעקב,

ואתה אמרת אעבירם באומה אחרת.

כיוון שידע שחטא,

עמד לבקש רחמים על עצמו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא.

עד שאתה מבקש רחמים על עצמך,

מבקש רחמים על ישראל,

שגזרתי עליהם שלוש גזרות בעבורך.

נראה בביאור הדברים שהנה אמר לו הקדוש ברוך הוא, בניך חטאו,

והוא שישראל הם כבניו של הושע.

שהנביא הוא כאביהם של ישראל.

ולא עוד,

אלא שכיוון שאמר לו הקדוש ברוך הוא, בניך,

הרי במאמר זה נעשו כל ישראל בניו,

וכולם היו בנים של הושע,

שכל העולם כולו נברא במאמרו של הקדוש ברוך הוא.

אלא שאף על פי כן

לא היו לו רחמי אב,

שכוח זה של קרחים אבל בנים

בא לאב על ידי מסירות נפשו בגידול בנו.

וכן מה שאמר ממחיל תאובה ברמב״ן על הפסוק לא אהביי ולשומרי מצוותיי.

אז לא היו לו רחמים של אב.

רבי נתן אומר לא אהביי ולשומרי מצוותיי,

אלו שהם יושבים בארץ ישראל ונותנים לנפשם על המצוות.

מה לך יוצא להרג

על שמלתי את בני?

מה לך יוצא לסרף

על שקראתי בתורה?

המכות הללו גרמו לי לאהוב את אביו בשמיים.

עד כאן.

זאת אומרת, אלה שישבו בארץ ישראל נתנו נפשם על המצוות במסירות נפש נגד האויבים שהיו הורגים בהם בגלל שמלו,

שורפים אותם בגלל שקראו בתורה,

והם היו אומרים שהמכות הללו

הן שגרמו להם לאהוב את אביהם שבשמיים.

הרי שעל ידי מסירות נפש על קדושת השם,

באים לידי אהבת השם.

וכאן זה מצינו באהבת חברו.

אם אתה רוצה לדבק באהבת חברך,

הביא נושא ונותן בטובתו.

אם אדם רוצה לדבק באהבת חברו,

שיהיה תמיד נושא ונותן בטובתו.

טעות מושתרשת לי בעולם.

כשהאדם מטיב למי שהוא אוהב,

זו טעות.

אדם לא מטיב למי שהוא אוהב, אלא מהלך הדברים הוא להפך.

כשלמי שהוא מטיב,

נעשה אוהבו.

זה כמו חציץ, אתה משקיע אותו, אתה נקשר אליו.

אז אם אתה נקשר לדומם, לצומע,

לחפץ,

כל שכן לאדם, אז אם אתה משקיע בו,

אז אתה אוהב אותו.

לא הוא אוהב אותך, אתה אוהב אותו.

ולכן אף על פי שהיו ישראל בניו של הושע,

כיוון שלא היה לו צער גידול בנים,

ולא מסר נפשו על גידולם,

לא היו לו רחמי אב על בניו.

והיה יכול לומר, אבי רמבו, מה אחרת?

מדברי החכמים, זיכרונם לברכה שם,

מבואר שהייתה כאן תביעה על הושע.

והיינו שאף על פי שהוא לא הרגיש עליהם רחמי אב.

היה לו להבין שרחמי הקדוש ברוך הוא ישראל

הם כרחם אבל בנים.

ואין אדם בא להחליף בניו,

אפילו אינם נוהגים כשורה.

זו הייתה טעות להבדיל של בלעם,

שהוא ביקש מהקדוש ברוך הוא

שיאבד את הבנים שלו, האהובים שלו,

בעוד בשביל כסף שהוא ירוויח.

ואין אדם בא להחליף, בניו אפילו אינם נוהגים כשורה.

וזהו מה שאמר הקדוש ברוך הוא, מה עשה לזקן זה?

כלומר, להסביר לו הדבר שאין האב מחליף את בניו,

אי אפשר, כיוון שהוא עצמו לא הגיע להתבוננות זו.

והעצה היא להביאו על ידי כך שירגיש בעצמו רחמי אב על בניו.

ואפילו יהיה לו בני זונה מפורסמת.

ועוד יהיה ספק אם אין לו בניו כל עיקר.

ומכל מקום ירגיש אליהם רחמי אב על ידי מסירות נפשו בגידולם.

ועל ידי כך יבין טעותו מה שאמר העבירם באומה אחרת.

איזה ביזיון היה לנביא שהיה צריך להתחתן

עם אישה כזאת.

כל זה בשביל להבינו מוסר את מה שהוא לא הרגיש.

הוא יכול להבין אבל לא הרגיש.

השם רוצה שהוא ירגיש.

מה זה העבירם באומה אחרת?

וזהו מתנאי מנהיגות העם

שירגיש אליהם קו על בנים.

וכך דכתיב

ויאמר משה אל אדוני

האנוכי הריתי את העם הזה ואנוכי יריתי הוא

כי תאמר אלי שאו בחכך כאשר יישאו עומנת היונק?

ופרש רשי והיכן אמר לו כן.

לך נחה את העם הזה.

והוא אומר ויצבם אל בני ישראל

על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם.

רוצה לומר שאם ההרגשה להם היא כשל אדם זר,

הרי שאם הם סוקלים אתכם ומחרפים אתכם,

יש לא לומר מה לי ולצרה הזאת.

ובזה מונח הציווי, שאו בחכך כאשר יישא עומד את היונק.

ושוב בבחינת האב

אינו מתפטר מתפקידו

גם כשבנו מתמרד,

בוא.

זאת אומרת, תפקידו של המנהיג לטפל בעם עם כל הצרות. כמו שאבא מטפל בילד, אפילו אם הוא עושה גדולים, הוא צריך להחליף לו.

ואפילו אם הוא עושה כל חצי שעה, הוא צריך להחליף לו.

ואפילו אם הוא מקיא,

הוא צריך להחליף לו.

ואפילו אם הוא בוכה, הוא צריך להרגיע אותו.

ואפילו כל מיני בעיות שהוא עושה, ואפילו בתדירות.

אמנם שמענו על 1, 2, 3 שזרקו מהחלון את הילדים הקטנים, או שמו פח אשפה,

ודאי למה בני ישראל הם מה,

אבל

לא זורקים ילדים על דברים שהם עושים עד כדי כך.

וזו הייתה טענת משה.

ה' אנוכי הריתי את העם הזה,

הוא פירש בספורנו.

הנה האב יכול להנהיג את בניו

אף על פי שהם חלוקי הדעות.

כי כולם חושבים אותו לא אוהב,

שישתדל בכל כוחו להיטיב להם.

זו הייתה אחת מהטענות

של קורח,

לפי אחד המפרשים,

שהטענה שלו שאפילו אם

הקדוש ברוך הוא רצה למנות את אהרון לכהן גדול,

סליחה, אם היה זוצר למנות את ארי צפן בן עוזיאל,

את עוזיאל בן ארי צפן,

אז היה יכול להשתדל משה רבנו להתפלל לקדוש ברוך הוא, לבקש ממנו שיבחר קורח.

והוא כעס עליו למה הוא לא עשה את זה.

כי הוא ראוי יותר.

הוא הבן של האח השני.

אז לכן,

זו הייתה הטענה שלו. היה לך מקום, אתה המנהיג, אתה קובע, ואתה יכולת לדאוג לי, כמו שאומרים, לתפקיד הזה. ואתה לא דאגת לתפקיד הזה, אז על זה היה לו טענה.

כאילו, זה הכל בידיו של המנהיג. אתה מחליט, אז אתה רוצה, אז זה יהיה, זה ככה, ככה.

זו הייתה טענת משה. אנוכי הריתי את העם הזה, פירש אספו לנו.

הנה האב יכול להנהיג את בניו, אף על פי שהם חלוקי הדעות.

כי כולם חושבים אותו לא אוהב, שישתדל בכל כוחו להיטיב להם.

אבל אלו אינם בוטחים בכלל.

וחושדים אותי, ומנסים אותי.

מה אעשה בעדם?

זאת אומרת,

זו הייתה הטענה של משה. אנוכי הריתי את העם הזה.

הורה,

אז מאמינים בו.

אב יכול להנהיג את בניו,

אפילו שהם חלוקי דעות, כי כולם חשבו אותו לא אוהב, שישתדל בכל כוחו להיטיב להם. אבל אלה אינם בוטחים בכלל, וחושדים אותי, מנסים אותי, מה אעשה בעדם?

ונראה הכוונה שלו שיחש

שיחס המנהיג לעם יהיה כאב על בנים, אלא אם כן יחס העם אליו, כי יחס הבנים אליו יהיהם.

שגם כשדעותיהם חלוקות,

מכל מקום בוטחים בו שישתדל בכל כוחו להיטיב להם.

אבל כיוון שישראל לא היו בוטחים בו, ולא נהגו כמנהג בנים, אף הוא אינו יכול לנהג איתם כמנהג אב.

אז הטענה של משה רבנו,

אתם לא מתייחסים אליי כאב,

אז איך אני יכול להתייחס אליכם כבנים?

יש מקום בגמרא שאומר

שעיניהם של הבנים תלויות באב,

ועיניו שלהם תלויות בקדוש ברוך הוא.

אז כל זמן שהם תלויים בו,

אז הוא יכול לבקש בשמם ולטובתם.

אבל הם לא תלויים בו.

אין מקום לבקשה.

אותו דבר,

כשמאוחרים החסידים רבה,

אז כאילו הם כולם נשפעים ממנו והם סומכים עליו, והם מאמינים שהוא ינהיג אותם כמו שצריך.

ומילא יש לו כוח אצל הקדוש ברוך הוא, כי הוא בא בשם כל אלה.

אבל אם אנשים רק רוצים לקבל,

והם בעצם לא שייכים ל...

והם לא נכפפים ל...

והם לא בבחינת בנים,

אז גם אם מישהו רוצה לעזור להם זה לא יעזור.

זאת אומרת זה צריך להיות באופן הזה תמיד.

לכן הוא אומר לאנוכי הריתי את העם הזה.

אם אני אליתי הוא, אם זה היה ככה,

אם זו הייתה בחינה,

אז בסדר, הייתי יכול להשפיע עליהם כל מה שאני רוצה.

אבל הם בעצמם רק בוחנים אותי כל הזמן.

אז ממילא אני לא יכול לעזור להם.

זה ברור עניין איש אשר רוח בו,

שיכול ללך כנגד רוחו של כל אחד ואחד,

והוא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו,

שזהו מעיקר כוחו של האב לבניו,

שאין הנהגתו להם הנהגה אחידה,

אלא נוהג עם כל אחד ואחד כפי רוחו.

הוא מטפל בכל אחד ואחד בנפרד כאילו היה איזה בן יחיד.

זו הסגולה החשובה ביותר של המנהיג,

שיהיה נוהג בכל אחד ואחד לפי דעתו.

ועל כן נבחר יהושע שהיה בן מידה זו

למנהיג ישראל.

היה לו כוח ורוח, ואורך רוח,

לטפל בכל אחד ואחד כפי מה שהוא.

והנה בספורנו פירש,

איש אשר רוח בו בעניין אחר.

וזה לשונו, לקבל אור פני מלך חיים.

זה נקרא איש אשר רוח בו לקבל

אור פני מלך חיים,

כעניין שכתוב בפסוק, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.

עד כאן לשונו.

לכאורה יש להבין מה זה חכם לב,

שבלבו נתן השם חכמה.

והרי חכם לב הוא קודם

לנתינת החכמה שנתן לו השם.

ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.

אז מה קדם למה?

שהלב היה חכם עוד לפני שהשם נתן בו חכמה.

ומשמע שלהיות חכם לב צריך אדם בעצמו.

ואז הקב' ברוך הוא נותן חכמה בלבו.

ומצאנו פשר דבר בדברי הספורנו הללו. כי חכם לב,

עניינו מי שמוכן לקבל אור פני מלך חיים.

רוצה לומר מי שאינו מסתפק במה שיש לו,

אלא כל-כולו מבקש ושואף להתעלות יותר ויותר.

זה נקרא חכם לב,

שזוכה שייתן השם חכמה בלבו.

מתי שאתה מוכן לקבל, אז השם נותן.

זו הייתה מעלתו הגדולה של יהושע.

אשר בזה הוא היה מיוחד יותר משאר בני דורו של בקשת החכמה שלו, לא היה שיעור.

לא היה שיעור לבקשת החכמה.

לא היה שיעור, אין דבר כזה. אין תקדים כזה.

ואכן מצינו ביהושע.

בשעה שעלה משה למרום, המתין לו יהושע למרגלות הר סיני,

ארבעים יום וארבעים לילה.

וכל כך למה?

כדי שמיד עברת משה ריבו מן ההר, יוכל לשמשו.

עזב יהושע את ביתו ואת כל ישראל.

היה בודד,

ארבעים יום למרגלות ההר, כדי לזכות לשמש למשה כמה רגעים נוספים.

מהלך אדם מהר סיני על מחנה ישראל.

יא ב ביי.

זאת אומרת, מהר סיני למחנה ישראל זה מהלך של רגעים נוספים.

ואם היה יורד משה, אז תוך כמה רגעים הוא היה מגיע.

הוא לא רוצה לאבד אפילו רגע.

הוא לא ירד עכשיו, הוא לא ירד עכשיו, הוא לא ירד עכשיו,

הוא לא ירד עכשיו.

אז הוא יאבד כמה רגעים ולשמש אותו.

לאור פני עליון,

עומק העניין הוא

שאת בית הכיבול לחוכמה על האדם להכין מעצמו.

ואז הקדוש ברוך הוא אומר לו,

כמו שנאמר על חיפיך ועמלאהו.

הוא פרש רשי

והרב אבן עזרא

ארחב פיך ושאל ככל שתאכל

ועמלאהו.

והרחבת הפה

הוא יצירת בית כיבול.

את זה על האדם לעשות בעצמו.

זאת אומרת, כמה שאתה מעוניין לקבל, הקדוש ברוך הוא מוכן לתת.

אם אתה בא עם כוס, הם מלאו לך כוס.

תבוא עם ג'ריקה, אם אתה בא עם אמבטיה,

תבוא עם בריכה, אם אנחנו אין לך בריכה.

עם כמה אתה בא.

כמה אתה מוכן לקבל.

ומעין זה מצינו בנס של השמן אצל אלישע.

שהייתה אישה צריכה להכין כלים כאשר תאכל.

ואז נעשה לה נס ונתמלאו.

וברגע שאמר הנער שאין עוד כלי

ויעמוד השמן,

כי אין הנס אלא כשיש לאדם כלי קיבול.

אז זאת אומרת,

מילאה את כל הבית בכלים.

והנס התחיל,

התמלאו כל הכלים.

ואלישע שרתא יש לך עוד כלי.

לא נותר, לא היה יותר.

זהו, נעצר הנס.

שם הוא נעצר.

אין יותר.

כשאין לו כלי קיבול, נגמר.

וכן הוא בהשפעת החוכמה על האדם.

וזהו גודל מעלת מבקש החוכמה.

אז ככה יש השפעה על האדם בחוכמה.

כמה חוכמה הוא יקבל, כמה שהוא מוכן לקבל.

לא מוכן לקבל, בלי לעשות כלום.

הערכים בית קיבול.

בית קיבול זה שהוא יושב על הספרים ולומד והכול

ומפנה את הזמן ואת השעות והכול ועל חשבון השינה והכול והכל והכול.

וככה בית קיבול שלו מתמלא ומתמלא ומתמלא ומתמלא.

וזהו גודל מעלת מבקש החוכמה, ועל ידי זה שזוכה לשבע הרב לעין שעור.

וכן

במעשים טובים.

לא רק בחוכמה, גם במעשים טובים.

חייב אדם לומר מתי הגיעו מעשיי למעשי אבותיי, אברהם, יצחק ויעקב.

לא להסתפק במעשים שלו.

צריך ללכת לכיוון ההורים.

אברהם, יצחק ויעקב.

ומתי הגיעו מעשיי למעשי אבותיי.

קודם כל, זה המסירות נפש שלהם, שהם עשו כל מה שיש להם ידם לכבוד השם.

קודם כל.

ואחר כך להידמות אליהם במעשיהם.

והנה נאמר, חיוב זה על כל אדם.

על כל אדם.

אפילו על ניסים.

ואפילו הוא רחוק מאוד מעשי אבות.

מכל מקום.

צריך ששאיפתו תהיה להגיע על מעשי האבות.

ואז הוא זוכה להתעלות לפי ערכו.

זאת אומרת, אין בן אדם

שלא יכול להתעלות ולהתעלות ולהתעלות. השאלה אם יש לו בית קיבול ואם הוא מוכן.

עכשיו, מצד המנהיג הוא צריך להיות אחד כזה שסובל את כולם ויכול לדעת,

לטפל בכל אחד כפי רוחו.

אבל גם תלוי בעם.

אם העם נותן אמונו במנהיג ומרגיש שהוא האבא שלו,

אז אכן הם יהיו כמו בנים והוא ישפיע עליהם.

אבל הם רוצים רק למצוץ מהמנהיג. מה שהם יכולים למצוץ, אבל הם לא מבחינת בנים,

אלא רק מקבלים,

כמו אנשים זרים.

ההשפעה תקטן והסיוע מן השמיים יהיה קטן, ואז ממילא העם יפסיד.

ככה זה עובד.

אז יהושע זכה מה שלא היה לאחרים,

זה היה הרוח הזאת שהייתה בו, וגם השימוש שהוא שימש את משה רבנו,

ללא הפוגה, ללא הפסקה, ולא רצה לאבד רגע אחד מן השימוש, וגם עשה דברים שאחרים לא התפרסמו שהם מוכנים לעשות, סדר ספסלים, לדאוג לכולם, ולעשות להם מחצי לעות,

שיגיעו לשיעורים, לסמס להם, להודיע להם בטלפון, לקום, וזה, ופה ושם.

רק זה בשביל התורה הקדושה.

אז דברים כאלה הם-הם שמעניקים את הכוח להנהיג,

וכולי, וכולי, וכולי.

ומי החנן אמונה שאומר?

פלוסו הקודש ברוך הוא זה פלוס ישראל, ואומר שום דבר.

שנה אמור אדוני חופש למען של גורם יגיד.