השער לבטחון | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כי על כל מוצאפי אדוני יחיה האדם.

הדרך הנכונה ליראי השם הרוצים להגיע לשלמות האמיתית

היא לבטוח בשם מבלי שום סיבה.

ואינם צריכים לגלגול הסיבות

ורוב ההשתדלות המטרידים את האדם בעולם הזה

וגורמים למעט חובתו ושלמותו לעולם הבא.

והשם יתברך יטריפה מבלי שום השתדלות מצידם,

כי הרבה שלוחים למקום להכין טרף ליראיו.

מה הדרך הנכונה

למי שירא שמיים?

שיוכל להגיע לשלמות אמיתית.

ירא שמיים שואף להגיע לשלמות אמיתית, אבל מה הדרך הנכונה להגיע לזה?

אדם רוצה להגיע לשלמות?

מה הדרך?

לבטוח בשם בלי שום סיבה.

לא אם יהיה לי כולל שמשלם ככה, אז אני אוכל ללמוד,

אם יהיה לי זה, אז אני אוכל ככה,

אם יהיה לי איזה עבודה ככה, אז אני אוכל לעשות ככה,

אז איך תגיע לשלמות?

אתה תולה את הדברים בסיבה.

אם אתה רוצה להגיע לשלמות אמיתית,

אתה צריך לבטוח בשם בלא שום סיבה.

אתה עושה את עבודת האלוקים

בלי שום חיפוש לסיבה שתפרנס ותזון אותך.

ואין צריכים לגלגול הסיבות.

ייצור עבודה פה, עבודה צדדית, כל מיני דברים. אין,

אין, אין צריכים לגלגול הסיבות.

ואין צורך לרוב ההשתדלות, לרוב, יש אנשים מרבים בהשתדלות.

שזה מטריד את האדם בעולם הזה.

וזה גורם לו למעט את חובתו,

מה שהוא חייב להשם, כי הוא לא יכול. איך אני יכול לשבת ללמוד? איך אני יכול זה? אני עובד,

אני לא יכול, איך אני יכול, איך אני יכול?

ואז זה ממעט בחובתו ושלמותו לעולם הבא.

אז מה, אתה חושב שאם אתה תעבוד אז אתה תהיה שלם לעולם הבא? אתה ממעט בחובות, ממילא לא תהיה שלם לעולם הבא.

אז תהיה לך פרנסת עולם הזה, ולא יהיה לך פרנסת עולם הבא.

ולא תחשוב שאם אתה עושה סיבות והשתדלות, אתה תמביא את הכסף בגלל זה,

כי אם כן אתה כופר, זה לא זה.

זה רק טיפשות.

בגלל שאין לך ביטחון.

והשם יתברך יטריפם, ייתן להם טרף ומזון מבלי שום השתדלות, שום, שום,

שום השתדלות מצידם.

כי הרבה שלוחים למקום להכין טרף ליראיו.

הקב' יוכל לתת לאדם מכל סיבה פרנסה.

חסד יסובבנו מכל צד.

לא רק מפה יבוא, מפה יבוא.

מכל צד, כמו סביבו, כמו מסביב.

מאיפה שאתה רוצה.

הרבה שלוחים למקום.

לא אחד, ואם הוא לא בא, אז נזכרת.

הרבה שלוחים למקום.

יוצא שירא שמים שמבקש דרך לשלמות בוטח בשם לשום סיבה, לא עושה שום השתדלות, והשם יטריפהו כל מה שהוא צריך.

נקודה, סימן קריאה.

וכמאמרם, זיכרונם לברכה,

כשהוכיח ירמיהו את ישראל,

למה אין אתם עוסקים בתורה?

אמרו לו, אם אנו מתעסקים בתורה,

במה נתפרנס,

אומרים לירמיה נמין.

ירמיה הנביא,

עומדים מולו במרד פרנס.

באותה שעה הוציא להם את צנצנת המן.

הרי שמרו את משמרת, את מצנצנת המן לדורותם,

בשביל לענות לישראל.

ואמר להם, ראו דבר השם.

שמעו, לא נאמר.

לא סיפר להם את הסיפור הממן.

ראו.

בזה נתפרנסו אבותיכם

שהיו עוסקים בדברי תורה.

כשעוסקים בדברי תורה מקבלים מן.

כשעוסקים בדברי תורה מקבלים מן.

דבר לא טבעי, לא הגיוני, לא הגיוני.

אפילו אם תחלום, חלומות, רק מקום אחד לא תחשוב שיבוא אליכם, מה שמיים.

כשאבותיכם למדו תורה במדבר, השם יאכיל אותם מן.

בזה

התפרנסו אבותיכם שעוסקים בדברי תורה.

אף אתם עסקו בתורה,

והקדוש ברוך הוא מפרנס אתכם מזה שהרבה שלוחים יש לו למקום להכין מזון לירי אבו.

הרי דקדקו, חכמים זכרם ואמרו,

אף אתם עסקו בתורה,

והקדוש ברוך הוא מפרנס אתכם מזה.

הרי

של העוסקים בתורה.

ויראה השם.

עיני אדוני אל יראב למייחלים לחסדו.

להכין להם מזון על ידי סיבות נעלמות

ובלי שום השתדלות ותחבולות מצד האדם.

אמנם השם יטריפם באופן פלאי לגמרי שלא ישוער מסכר אנושי.

וכמו שהמן הגיע לישראל מבלי שום סיבה והשתדלות,

ובאופן פלאי שלא ישוער בשכל האדם כלל,

כמו שכתוב, ויענך וירעיבך רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטפת הולך במדבר.

אין מקום אפילו לקנות משהו.

ויאכיל לך את המן

אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך. עוד לא היה דבר כזה בעולם.

המן הגיע אליהם בלי שום סיבה ובאופן פלאי לגמרי שלא עלה על דעתם שייתכן להיות כזאת.

אתמול סיפר לי

מישהו שעמד פה שהיה רעב, רעב. כל היום הוא לא אכל, לא שם לב. רעב, רעב, רעב. ובערב,

כשהוא נוסע ברחם עם חבר,

פתאום הוא נזכר שהוא לא אכל, והבטן שלו קרקרה וזה, פה ושם הבן אדם רעב.

עכשיו אין לו כסף ואין לו כלום.

הוא תקוע והם נוסעים לאיזשהו מקום.

איכשהו גומר לערער בזה,

פתאום זה שמידו אומר לו, אתה רוצה לעצור מקנה פלאפל?

אז הוא אומר לו, לא, עזוב, אני אסתדר, כבר זה פה, עכשיו זה. אומר לו, לא, לא, לא, לא, לא. הלך, הביא לו מנה פנאפל,

הביא לו קולה, הביא לו זה,

הבן אדם, רק חשב, ג'רים, הביא לו בן אדם.

אחרי זה בערב הוא בא אליי,

והבאנו בשר שהיה מוצלח מאוד מאוד של הרב לנדה,

מהחתונה של שמעון שלו, שמגיע לו מזל דור,

שנתן לנו את זה בשביל שניתן לחבר'ה שיאכלו,

ונתנו לו את הבשר, ככה

חבילה של בשר,

מה, הוא התעדן על זה ולא האמין, הוא אומר, איך נראיתי בתחילת היום ומה אני אוכל עכשיו?

נו,

נו,

הוא טרח בשביל זה, הוא הכין בשביל זה, הוא עשה משהו,

שתי ארוחות קיבל,

אתה מבין, ג'מבורי בלי שום בעיה, מה?

כן, הוא השתדל פה בעבודת האלוקים,

והקדוש ברוך הוא משלם יומות תתן שכרו, מה השאיר אותו רעהו,

לא השאיר אותו רעהו,

אין דבר כזה.

אז זאת אומרת,

אדם לא יעשה שום דבר, רק מלאכת שמיים.

הבוטח בשם עושה רק מלאכת שמיים, והשם ממציא לו הכול.

ואז הטיפשים שואלים, אבל איך זה יכול להיות? אז מאיפה זה בא? אז איך זה יכול להיות?

אז מה?

אז צריך לסמוך על הנס, אבל זה לא נס ולא בטיח.

מי שעוסק בתורה מתפרנס.

ואם השם לא רוצה,

גם אם תהיה עשיר, לא תוכל לאכול.

יש עשירים,

יש להם כסף לסוף,

אבל הם לא יכולים לאכול, הם יכולים עם צינור מהגרון.

ויש כאלה שהם שולחים בבית חולים.

יש כאלה צריך לעשות דיאליזה.

יש כאלה ככה, ויש כאלה ככה, ויש ככה.

אתה לא יכול ללכת לגזירת השם. כשהוא רוצה,

גם אם לא תרצה, יהיה לך.

אם הוא לא רוצה,

אז גם אם אתה... זה,

כן יהיה לך.

הוא מחליט מה כן ומה לא.

אבל זה ברור שאם אתה עוסק בתורה,

השם לא ימנע ממך טוב.

ואם הוא מונע כביכול, כביכול,

זה בגלל שזה יותר טוב.

כמו שהרופא אומר לאדם, אל תאכל, יש לך סוכרת.

את זה וזה אל תאכל, יש לך סוכרת.

אז מה, הוא מונע ממנו להעניש אותו? הוא מונע ממנו? להיטיב לו,

שלא יהיה לו יותר גרוע, יסתכן מחייו.

יש אדם שאם יעשיר אותו השם, הוא ימרוד בו.

וישמן ישרון ויבעט, אז הוא לא נותן לו.

כי אם ייתן לו, ימרוד.

ואם ייתן לו, יחפש איפה לבלות.

איפה לבזבז.

ואז הוא לא יישוב ללמוד, כי כל הזמן הוא יגיד, יש לי כסף, מה אני עושה עם זה? לא עושה עם זה כלום.

אז אנחנו נצא ונעשה ונזה ונזה.

הוא אומר, לא, לא, לא, לא. אתה, לא יהיה לך ותשב תלמד.

אז זה תלוי כל אחד אינדיבידואלית.

אבל הכלל הוא,

אין השם אל ירעיו

למייחלים לחסדו.

וייתכן שמפני זה יגיע עמן ישראל בדרך נס לגמרי, שלא ישוער בשכל האדם כלל וכלל.

כי כל דבר שהוא בכלל האפשרות בשכל האדם,

אפילו אם יגיע זה אליו בדרך מסובך מאוד, ועל ידי גלגול הסיבות באופן פלאי.

בכל זאת, אחר שהוא העניין של אפשרות המושג בשכל האנושי,

הרי ניתן מקום לבני האדם לתלות בסיבות ולחושבם לסעד כלשהו.

זאת אומרת, לפעמים יש ציור רחוק שאדם יכול להגיד, כן, יכול להיות שאני ארוויח בהגרלה.

אה, זה סיכוי לאחד למיליונים? הוא אומר, יש סיכוי.

ואנשים רצויים על סיכוי של אחד למיליונים וקונים כל הזמן.

כשהסיכוי אחד למיליונים הם קונים כל הזמן.

כאילו זה סיכוי של אחד לשתיים.

ומפסידים ים של כסף, שעם זה עושים תוכנית חיסכון,

שיכולים להתפרנס כל האחרית מהם.

בגלל סיכוי אחד למיליונים.

ומה הסיכוי שהקדוש ברוך הוא לא ייתן לך לאכול בכלל?

אחד לטריליונים.

אז על מה כדאי לסמוך?

הרי ברור שאם הוא כבש תהיה שבעים שנה הוא צריך לתת לך אוכל.

אז מה הבעיה?

אל תעשה כלום ואתה תאכל.

כי אתה חייב לחיות.

כי הוא כבש תהיה שבעים שנה.

אז איך אפשר לאחד בלי אוכל? זה אי אפשר.

אז הוא חייב להביא לך אוכל.

איך?

זה לא בעיה שלך.

כמו שהוא נותן לך חיים, הוא ייתן לך מזון.

מאן דיאב חייה אם מזונה.

והיה מדרכי השם וטובו ללמד

להועיל לישראל, שיגיע להם תרפם באופן ניסי לגמרי,

שלא יצויר אפשרות בשכל האדם כלל.

להראות להם בבירור שאין מהצורך לסיבה

ואפילו לסעד כלשהו

להכין מזון לרעי השם ולחושבי שמו.

ובדווקא

אחרי שהעמיד את ישראל במצב של עוני ורעב מצד הטבע,

ויענך וירעיבך,

משלל מהם כל סיבות אפשריות להשיג תרפם, כי שם אותם במדבר איפה שאין להשיג כלום,

רק אז אכיל להם את המן

כדי להראות להם ולדורות הבאים שבלי שום סיבה נותן תרף לרעב.

ושאל אחד לחכם, אמר לו, כבוד הרב,

תגיד לי,

אם אני אהיה בחדר ואני סגור על עצמי במפתח ובפנים,

יגיע עליי תרפי?

יגיע המזון?

סגור, אני סגרתי, אני בפנים סגור.

ואם אפשר לפתוח, יגיע עליי או לא?

אמר לו, כן.

אמר לו, איך?

אמר לו, כשם שישיגך מלאך המוות בחדר סגור,

גם מלאך של מזון ישיג אותך בחדר סגור.

מי ששולח את זה, שולח את זה.

ובכן, היסוד העיקרי בדרך הביטחון,

אדוני צילך.

מה זה צל? מה שאתה עושה, הצל עושה.

אדוני ציל לך.

במידה שאתה מודד, בה מודדים לך.

אתה בוטח, תכבד. אתה לא בוטח,

תסמוך על ההוא.

ייתן לך, ייתן. לא ייתן לך, לא ייתן.

אבל אם אתה סומך על השם, ודאי שייתן.

כמו שמבואר בהרמב״ן בפירושו על התורה,

ובהרמב״ם מלקוט שמיטה ויוביל,

ובחובת הלבבות, פרק ה' משער הביטחון,

שיראי השם הרוצים להפנות את ליבם מטרדות העולם,

אינם צריכים לגלגל בסיבות העולם להבאת תרפם.

כמו שכתוב, לא ירחיב אדוני נפש צדיק.

ויכולים לחיות במנוחת נפשם

מבלי שום טרדה בעולם.

ואפילו שמבואר ברבנו יונה, זיכרונו לברכה, שמידת הביטחון היא מצוות העשה מן התורה.

אמנם כשנסתכל בדבר נראה שמידת הביטחון לבד מה שהיא מצווה חוקית,

עיקרה ויסודה הוא בשכל.

גם אם לא הייתה מצווה שנקראת מצוות הביטחון,

אז המצווה היא גם מצווה שכלית.

זאת אומרת, העיקר והיסוד שלה

הוא בשכל.

מה, הקדוש ברוך הוא, אבא לא דואג לילדים?

ואבא שיש לו הכל, שכל העולם שלו לא יכול לדאוג לסנדוויצ'ים?

אם הוא דואג לנמלים,

אז הוא לא ידאג לילדים?

איך יכול להיות?

נצייר בדעתנו על אדם

ששם ביטחונו באדם כמוהו.

הוא בוטח רק עליו ולא בזולתו.

היעלה על הדעת שהאדם שבטח בו,

אם ידוע לו שהאדם הזה לא ייקבל לשום אדם בעולם ואינו מקבל מזולתו, רק שם כל ביטחונו עליו,

ואפילו ימות ברעב, לא יקבל מזולתו,

שלא ישתדל מי שבטח עליו לפנות אליו ולמלא את חפצו ומחסורו,

שהרי הוא בוטח רק עליו, לא בזולתו.

והביטחון בו זהו הסיבה שהוא השלם את צרכם על ידי מי שבטח עליו.

אז כל זה באדם עם מיעוט יכולתו וחולשת השגתו למלא את חפצו?

וגם יש לו מיעוט ידיעה באופני הטובות והמחסור של זולתו?

ואם זה הוא יכול לסמוך עליו?

כל שכן הבורא יתברך שהוא חזק מכל חזק, מרחם עליו מבטן אימו, שכל היכולת יש מידו ולא בזולתו.

הוא גם יודע את אופני טובותיו ומחסורו.

כי לא תמיד זה טוב לתת לך את מה שאתה רוצה.

לפעמים ילד מבקש אופנוע וההורים לא מסכימים.

מה, הם מחפשים רעתו?

טוב וטוב.

אז לא תמיד מה שאתה מבקש מאיתנו לקבל זה כאילו,

הנה,

הנה,

מה הנה?

השב יודע מה טוב לך, הוא יודע מה יתגלגל אם הוא ייתן לך כך וכך.

רק כל המקיים את התורה מעוני,

סופו לקיימא מעושר.

למה?

כי אם העוני לא העביר אותו על דעתו

והוא המשיך לעבוד את בוראו למרות רעבונו ועניותו,

אז גם אם הוא ייתן לו את ניסיון העושר,

הוא לא יעזוב את הקדוש ברוך הוא.

אבל זה רק בתנאי שהוא עמד בניסיון העוני כמו שצריך.

לכן כל המקיים את התורה מעוני,

סופו לקיימא מעושר.

לקיימא?

סופו לקיימא הוא יקיים את התורה מעושר.

אפילו שיהיה לו עושר.

הוא לא יעזוב את התורה.

סופו לקיימא.

כי אם הוא קיים את התורה,

קיים במצב של עוני, שחייבים לצאת החוצה לחפש אוכל.

אם במצב כזה הוא לא פרש מן התורה,

אז גם העושר לא יעביר אותו על דעתו.

לכן מובטח לו שהוא יהיה עשיר.

מובטח לו.

והאדם מוכרח הוא שיפטח על השם

מבלי סיבה.

כדי שלא ייפול חס ושלום בכוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה.

כי מי שמרמה בהשתדלות

הוא מיקת הכופרים, רחמנא, אצלנו.

אדם שצריך לנסוע ללוס אנג'לס, ואחר כך לשיקגו,

ואחר כך לעכו,

ואחר כך לפה, ואחר כך לחפש כסף כל היום.

אדם כזה הוא מיקת הכופרים, רחמנא,

אשר בוטחים על חילם ברוב עונם.

הוא מובן מצד השכל שהאדם שעשה לו גדר,

למעט לגמרי מההשתדלות,

אפילו לא היה מצד הדין.

רק בגדר המרידה ננזירה סחור סחור ולחרמה לא תקרב,

רק כדי שלא ייכשל חס ושלום בכוחי ועוצם ידי.

ההכרח מצד השכל הוא שבוטח ושבחס עצמו בנו.

גם אם אין דין כזה,

שאתה חייב לא לעבוד,

אלא רק אתה רוצה להתרחק, כמו שאומרים לנזיר, אתה נזיר מיין, אז אל תתקרב בכלל לכרם, אל תסתובב בסביבה בכלל,

שלא תריח וזה, ותבוא לידי, לעבור על הנזירות.

אם אתה רק לא עובד בשום סוג דבר כדי שלא תיכשל בכוחי ועוצם ידי,

השכל מכריח עכשיו בוטח בשם חסד יסובבנו.

אם ילד יגיד לאבא,

אני רוצה ללמוד כל חיי,

אני רוצה להיות צדיק, ירא שמיים אמיתי.

אבא, שיש לו אמצעים, לא ייתן לבן שלו?

כל מה שיש לו, ייתן לו.

בורא עולם שמבקש מאיתנו להיות כאלה,

אז הוא ימנע מאיתנו את האפשרות לקיום הדבר?

ודאי שהוא ייתן.

כי באמת אין לו דרך אחרת,

ואין לו על מי לפתוח זולתו.

באמת אין לנו דרך אחרת.

ולא יכולים לפתוח על אף אחד.

כי רק הבורא את מלך שמו יכול למלות את מבוקשו.

כי הוא יודע אופני תחלואיו וארוחתו.

הוא יודע מה לא טוב לו ומה רפואה בשבילו.

יותר ממה שהאדם יודע על עצמו על עצמו.

וכל היכולת רק בידו של הקדוש ברוך הוא, כי לך אדוני הממשלה,

ולא בזולתו.

ואדרבא, האדם הזה,

שהגיע למדרגה כזאת, הוא השיג את הדעה האמיתית.

הלא ברור הוא,

שבוטח יטריפו בורא מבלי שום גלגול הסיבות.

לא יצטרך כלום.

ואם יהיה בוטח בה' באמת,

ולא יבקש זולתו, ולא ייקבע בלעדו,

בהכרח השיג חפצו, בכל מחסור הוא יתמלא.

מלבד שלפי האמת היא מידע ומצווה בחוק ובשכל.

והחוב על האדם

לשום כל השתדלותו להשיג מידת הביטחון, כמו שהייתי פעם אצל

עשיר באנגליה.

והוא אמר לי, תשמע, זה קשה, כולם באים, רוצים כסף, רוצים זה, ופה, ושם.

וזה, כמה אני יכול?

כמה אני יכול?

אמרתי לו, בן אדם שאין לו צריך לבטוח בשם. אתה, שיש לך כל כך הרבה, אתה לא בוטע, אתה פוחד שזה ייגמר?

אם השם נתן לך, זה בשביל שתיתן.

אבל אם יש לך בעיה שאתה פוחד,

במקום שתעבוד,

ארבע שעות תלמד

שער הביטחון,

כל יום, ארבע שעות תלמד, ולא תצטרך לעבוד בכלל.

במקום לעבוד בחוץ, תעבוד על עצמך מה שצריך,

ואז לא תצטרך לעבוד.

החוב על האדם לשים כל השתדלותו להשיג מידת הביטחון,

אשר היא יסוד כל התורה כולה, זה היסוד שעליו עומדת כל התורה כולה.

כמבואר באורח חיים להראש, באורחות חיים להראש.

וכל מצב האדם

תלוי בה.

וכל מצב האדם תלוי בה.

לכן נשים כל ביטחוננו באדוני.

ואז יהיה לנו סייעתא דשמיא,

שנהיה מן הבוטחים באדוני, והיה אדוני מבטחו.

מי שבוטח, השם מבטחו.

הביאור, אם אדם מוסר נפשו להיות בוטח בשם,

אז השם יהיה מבטחו.

זאת אומרת, אם זכא אדם להיות מן הבוטחים בשם באמת,

אז הקדוש ברוך הוא ייתן לו כל מחסורו במלואו.

זה השער לביטחון.