עין הרע בפעולתה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לרפואת וורדה, אבי גז, בן אלפץ' מרשה.

מהרה.

ואסיר אדוני מבימך כל חולי בכל מתווה מצרים ארעים אשר ידעת לא יסימם בך

ונתנם בכל שונאיך.

הנה המקיף לכל הדברים הוא טוב ורע, כמו שאמרנו אתמול.

המקיף לכל הדברים הוא טוב ורע.

בנוסף על זה אין במציאות כלל.

יש הטוב מצד אחד,

והכל נכלל תחת השם טוב,

בעניין שלו זה השפעה, השפעה עד אין סוף,

מעיין שוטף בלי גבול ותכלית,

בלי שום מעצור ומעכב, שפע, ברכה, בריכה.

זה הטוב.

מצד שני זה הרע.

והכל נכלל תחת השם רע.

בעניין של הרע ההפך מהראשון.

מעצור אטום,

עיכוב השפעה.

הקדוש ברוך הוא אומר, אין נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע.

זוהי כל התורה וזהו כל האדם.

כי יותר אין במציאות.

טוב זה החיים ורע זה המוות.

זהו. השם אומר, אין נתתי.

לפניך

את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע. זהו, זה מה שיש.

או שאתה פה או שאתה שם.

ואת העניינים האלה צריך להבין,

אבל לא להבין כדברים שפורחים באוויר,

מושגים ערטילאיים וכו', אלא מציאות של החיים.

צריך להבין מהי מציאות הרע, מציאות של מוות.

עד כמה זה פשוט,

נוכל לראות ממה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בבא מציעה קופזן.

על הפסוק הזה, והסיר אדוני ממך כל חולי,

מי יש לו כל חולי?

כל חולי?

והסיר אדוני ממך כל חולי.

מי יש לו כל חולי?

כל החולאים בעולם?

והסיר אדוני ממך כל חולי, אומרת הגמרא,

אמר רב, זו עין.

רב לטעמד, דרב סיליק לבי קברי,

אמר תשעים ותשעה בעין רעה.

רב,

היה מסוגל לראות על מה מתו כל אלה שנמצאים בבית הקברות.

והוא התבונן ואמר שתשעים ותשעה מאלה ששוכבים פה בבית הקברות,

זה מתו מעין הרעה.

אז הוא אומר,

והסיר אדוני ממך כל חולי?

מה גורם לכל חולי?

זו עין.

עין הרע של בן אדם.

תשעים ותשעה מתים מעין הרע,

ואחוז אחד משאר מיתות.

רואים אנחנו מזה דבר מבהיל מאוד.

מה זה המציאות של סם המוות,

שהוא הרע שבאדם?

מה זה עין הרע? זה הרע שבאדם.

תראה מה הוא מסוגל לעשות.

זהו ערש הממית,

תשעים ותשעה בעין רעה.

הלא פשוט שהעין לא ממיתה.

העין היא רק צינור שמוביל את הערש שנמצא בקרבו של האדם החוצה.

אבל הרוע הוא פנימי,

הוא רק עובר דרך העין.

רעה זו היא מציאות של מוות.

הרי נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע.

רע זה מוות.

אדם רע בהבטת עין לבד וממית.

גם מיתות החמורות

שהחולה מפרפר בייסורים,

ייסורים הכי גדולים,

הכל בא לו בגרימת עין הרעה של בן אדם.

והנה פשוט

שהעין רעה לאו דווקא.

אדם רע

לאו דווקא בעין הרעה שלו הוא ממית.

אדם רע, כשהוא עובר אפילו,

כל המקום מתמלא רע.

המציאות שלו הוא רע.

היא ממלאה את כל החלל.

יש רגל של צדיק נכנסת לבית, מביאה ברכה,

ויברך אותך לרגלי.

יש רגל נכנסת לבית, מביאה רעה.

בלי עין עוז.

אדם שהוא רע,

הוא מארס,

מלשון ארס, מארס את כל הסביבה.

מביא מיתה לעולם.

עד ש-99 בעין רעה.

סוד מוות כזה הוא הרע.

ואם כן, פשוט ומובן,

מי החלל הראשון

שנופל

מסיבת הרעה של האדם?

מי החלל הראשון?

זה בעל עין הרעה בעצמו.

הנפגע הראשון

זה בעל העין הרעה הזאת.

הוא בעצמו הנפגע הראשון.

שהרי אמרו לנו חכמים, זיכרונם ברכה.

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין.

כל זמן שהדבר הוא סמוי,

והעין לא שולטת בו, יכולה לשרות בו ברכה.

מרגע שעין הדם תהיה עליו,

ניטל את הברכה.

אתה רואה אנשים שכשהם סופרים כסף מסתובבים, שלא יראו כמה הם סופרים.

מפני שאחרי כל,

איי, איי, איי, איי, כל הטוב שיכול להיות לבן אדם, בעין שלו הוא הורג אותה.

אין הברכה מצויה אליו דבר הסמוי מן העין.

לכן אמרו חכמים,

מי שהולך ללמוד את גורנו,

הוא הולך לגורן ללמוד את החיטים שיש לו.

אז אמרו חכמים, ההולך ללמוד, עוד לא מדד,

ללמוד את גורנו,

אומר יהי רצון שתשלח ברכה בקרי הזה.

הוא מתפלל לפני שהוא הולך לספור כמה יהיה.

לפני שהוא הולך למדוד,

הוא אומר, יהי רצון שתשרה ברכה.

והאדם שואל, מה זה מועיל?

מה שהוא עשה ויש פה לא ישתנה אם אתה תגיד יהי רצון.

אם תגיד יהי רצון, מה זה יהיה מרובה יותר?

אומרים חכמים, כן.

אתה, לפני שתספור, תגיד יהי רצון שתשרה

ברכה בקרי הזה.

מדד,

ואחר כך ברך.

יהי רצון.

תפילת שווא.

תפילת שווא, לא יועיל.

גמרנו.

למה אין הברכה מצויה אלא בדבר סמוי מן העין?

כל זמן שעוד לא מדדת,

לא שקול ולא מנוי ולא מדוד,

יכולה לשרות ברכה.

אחרי שעשית את הפעולה,

נגמר, לא תועיל ברכה.

מה לומדים מפה?

אדם הולך לעמוד את גורנו.

ודאי הוא מאחל לעצמו שיהיה לו ברכה וטובה עד בלי די.

באדם ודאי שהוא טוב לעצמו.

הוא יכול להיות רע לאחרים,

אבל אף אחד לא רוצה להזיק את עצמו.

אדם הוא טוב לעצמו

מכל מקום.

הרי לנו שהבטת עין של בעל הגורן על גורן של עצמו מעכבת את הברכה.

למה?

מפני שאחרי כל הטוב שמכיל האדם לגבי עצמו,

אבל כלפי סוד הברכה עדיין זה רע עין ממש.

ואין הברכה מצויה.

למה הוא בעצמו מעכב את הברכה שהיא לא תחול בגורנו?

זאת אומרת, אם הוא מדד, אז הוא כבר שלט בעין שלו, זה כבר לא סמוי. הוא כבר יודע מה המספר.

הוא מדד, אם זה משקל או משהו, אז הוא דפק את הסחורה כמו שהוא.

יש כאלה

ממשמש בכיסויה בכל שעה.

בודק מה עם הכסף, זה נפל לארנק, לא נפל, מסתכל כל הזמן.

אין ברכה.

תשים את הכסף, אל תספור אף פעם, תמיד יהיה לך.

תושיט את היד, תוציא, תמיד יש.

תנסו.

אז זאת אומרת, אפילו עין רעה של עצמו פוגעת בעצמו.

שהיה אפשרות שיתרבה לו.

ומה קרה?

בעצם זה שהוא מדד.

העין שלא שלטה בזה,

ממילא

הכניס בזה כבר מארה קללה.

וזה אומר עד כמה נוראים הדברים האלה.

ועד היכן הם מגיעים. כמה רע יש באדם שאפילו שהוא רוצה להיטיב לעצמו,

יש כוח ברע שמופנם בו לפגוע בעצמו.

חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו, למה נותנים מחצית השקל?

כדי שלא ישלוט בהם

עין הרע במניין.

אם יספרו את עם ישראל, אחד,

שתיים, במספרים,

אז שולט המניין. אתה אומר מניין, העין שולטת במספר עכשיו.

ואם אתה אומר,

אז עכשיו אתה פוגע בכל הנספרים, כל הנמנים.

והעין רעה יכולה לפגוע בהם.

והיא פוגעת.

אבל אם אתה נותן מחצית השקל,

אז לא יודעים כמה יש.

אוספים, אוספים, אוספים, אוספים, אוספים. אחרי שאספו את הכל, סופרים.

אבל זה כבר, העין רעה לא תהיה על האנשים.

היא תהיה על הכסף.

והכסף, אין לנו בעיה.

לא ביקשנו שהוא יתרבה.

ביקשנו שנדע כמה יש אנשים, לפי מחצית השקל.

עכשיו בואו נתבונן מי היה המונה.

מי היה המונה?

המונה שמנה את ישראל במדבר היה משה רבנו.

משה רבנו בעצמו נאמר עליו, טוב עין הוא יבורך.

זה משה רבנו.

שהיה לו עין טובה,

הוא יבורך, הוא יברך.

כל תכלית המניין,

למה צריך היה למנות את ישראל? כדי להשיג את ברכתו של משה רבנו לכלל ישראל.

הוא רוצה לברך את עם ישראל,

כמו שמבואר ברמב״ן במדבר א' ממהה.

ואף על פי כן, התורה מחפשת תחבולה ועצה.

איך להסתיר את כלל ישראל מהעין טובה של משה רבנו,

כדי שלא ישלוט בהם עין הרע.

ואילולא מקרא כתוב, אי אפשר דבר זה לאומרו. זה מבהיל ונורא.

כי אפילו בעין טובה של משה רבנו עדיין יש בחינה של עין רעה.

דוד מלכנו ספר את ישראל, מנע אותם,

וגרם להרג בעם ישראל.

דוד ישראל אוהב ישראל.

משה רבנו אוהב ישראל.

התורה חוששת גם מהעיניים שלהם.

קח מחצית השקל.

אל תספור אותם, אל תמנה.

כי גם בעין הכי טובה יש גם עין רעה.

צריך להבין את זה על דרך מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

איך נבין את זה שמשה רבנו גם כן,

יש בו איזה צד משהו של עין רעה בתוך העין טובה?

איך?

הפסוק אומר, אדוני אלוהי אבותיכם יאסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דיבר לכם.

זו ברכתו של משה רבנו לעם ישראל.

מברך אותם, תשמעו איזה ברכה.

אדוני אלוהי אבותיכם יאסף עליכם ככם אלף פעמים,

ויברך אתכם

כאשר דיבר לכם.

מה אמרו לו ישראל?

רבנו משה,

הקדוש ברוך הוא לא נותן קצבה לברכותינו, ואתה אמרת אלף פעמים?

הקדוש ברוך הוא נותן לנו ברכה בלי קצבה, בלי גבול.

למה אתה מברך אותנו רק באלף פעמים?

למה אתה נותן קצבה?

שאלתי ילד פה שהיה,

כמה תאהב אותי, שתיים או שלוש?

אמר לי שלוש.

אמרתי, רק שלוש.

אמר לי זה מה שאלת, או שתיים או שלוש, שלוש זה יותר, אז אמרתי שלוש.

אבל,

שואלים ילד, כמה תאהב אותי? הוא אמר, עוד שמיים.

בלי גבול.

הוא מבין,

הוא לא מגביל.

אתה אומר, הוא אומר לך מיליון, אתה אומר, רק מיליון? לא, שתי מיליון, רק שתי מיליון, עשר מיליון, רק זה עשר מיליון, למה?

למה להגביל?

למה להגביל?

שואלים אותו, משה רבנו, הקדוש ברוך הוא לברכות שלנו לא נתן קצבה, למה אתה נותן קצבה אלף?

הלוואי עלינו,

שאין ברך אותנו ברכה אחת בלי כפולות,

אותם ברך באלף,

עוד אומרים לו, למה אתה נותן קצבה?

אמר להם, תקשיבו, תקשיבו, מה שברכתי אתכם,

משלי הברכה,

כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויברך אתכם כאשר דיבר לכם, אני לא נכנסתי לברכה של השם.

אני בירכתי אתכם אישית בפי אלף,

לא על חשבון הברכה של הבורא.

הבורא, הוא יברך אתכם כאשר דיבר לכם, כמה שהוא רוצה יברך אתכם בלי סוף.

אבל אני, אני, אני, משה,

מברך אתכם כך.

אדוני אלוהי אבותיכם

יוסף עליכם ככם

אלף פעמים. כמה אתם?

שש מאות אלף נגיד, תכפילו באלף?

אני מברך אתכם. מה יש לכם היום?

כל מה שיש לכם, פי אלף. מה עוד יש? זה פי אלף. כמה ילדים יש לכם?

הכל פי אלף, יאללה, פי אלף.

זה אני מברך.

אחר כך הוא ממשיך ואומר,

ויברך אתכם כאשר דיבר לכם. הקדוש ברוך הוא, מה, אני לא מתערב.

כמה שהוא מברך אתכם שיהיה כאשר דיבר לכם.

ונשאלת השאלה, ולמה בירך אותם משה רבנו רק באלף פעמים ולא יותר?

מה, הוא לא ידע שיש מספר מיליון?

למה הוא אמר דווקא אלף?

אלא שסוד הברכה של משה רבנו לא הגיע רק עד אלף.

סוד הברכה שלו, שהוא יכול להשפיע ולהעניק, עד פי אלף.

ברכתו של משה רבנו לא הייתה אלא לפי מידת הברכה שהוא הכיל.

כמה הוא מכיל, הוא יכול לתת. כמה הוא יכול להשפיע, זה מה שהוא נתן.

עד אלף.

שזה העניין של הברכות.

לא כמו שאנחנו מורגלים ניתן ברכות

בלי קיבוץ.

אנחנו לארג'ים.

מברכים כמו הקדוש ברוך הוא, בלי קיבוץ.

אבל לא יודעים מה הכלי שלנו בכלל לברך.

הלוואי והברכה תפגע באחד על אחד.

הוא אומר, חביבי, עד בלי די.

קודם נתחיל עם אחד.

על דרך זה צריך להבין מה שאמרנו,

מבחינת רע עין אצל משה רבנו.

אמרנו שאצל העין הכי טובה של משה רבנו עדיין יש משהו עין רע.

למה? כי כלפי הברכה של אין-סוף,

לגבי הברכה של הקדוש ברוך הוא שמידת טובו היא בלתי פוסקת,

אז גם הטוב של משה רבנו הוא נחשב בחינה של עין הרע.

למה?

כי מידת הברכה שלו הייתה סוף סוף במידה קצובה.

זאת אומרת, אין לך מציאות ואפשרות לתת יותר,

אז אתה מוגבל. ההגבלה הזאת היא לא ברכה כבר, זה שייך לחלק של מה? של הרע,

שלא יכול לתת יותר.

זה כמו בן אדם, להבדיל, להבדיל, לא מדויק, אבל רק בשביל ציור,

קמצן.

יש לו מיליארדים.

הוא נותן לך 18 דולר, הוא אומר, זהו.

אתה אומר, אבל תן עוד ענה, אתה, אתה, אתה, אתה, אתה, אתה.

הוא אומר לו, חביבי, 18 תגיד תודה, שלום.

לא, הוא לא יכול יותר.

זהו, זו הקצבה שלו.

על דברנו זה צריך להבין מה שאמרו חכמים,

זיכרונם לברכה, בתענית כ' טובה קללה שקלל החייה השילוני יותר מהברכות של בלעם הרשע.

כמה גלגל הקדוש ברוך הוא,

גלגל, גלגל, גלגל,

כדי להשיג מבלעם הרשע ברכות

בשביל כלל ישראל. הקדוש ברוך הוא הפך את כל הקללות שלו לברכות.

אז השם גלגל.

ונתן להם ברכות במקום הקללות שרצה.

אבל מה קרה בסוף?

נטפחו חזרה לקללות.

למה? משום שהסוד של כל העניין שלו, של בלעם, היה רע.

בלעם הרשע היה רע עין, שתום העין.

גם הברכות שלו, גם הברכות שלו היו מוות ממש.

עד כדי כך אדם משחית ומחבל ממש בראייה שלו.

עד כדי כך שאסרו חכמים, זיכרונם לברכה,

גמרא בבבא בת רבית,

לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בכמותיה,

ודנו אותו כמזיק ממש.

אדם יש לו שדה,

והשיבולים מתמרים ועולים למעלה,

גובה שלוש מטר.

אסור לעמוד להסתכל.

אם אדם עומד ומסתכל

בשדה חברו, דנים אותו כמזיק.

מזיק ממש.

משום עין רעה.

ואנחנו לומדים את הגמרות,

ולומדים את זה בהבלעה, בלי בושת פנים, לא מתפיישים.

וואו, מה אתה אומר? מה, הבן אדם ככה, פסיל?

ואנחנו צריכים להתמלא בושה, כי כל מי שיעמוד

ויתבונן על שדה של חברו,

כשהיא עומדת בכמותיה,

העיניים שלו יפגעו בשדה.

זה נאמר על כל אדם.

אז אנחנו צריכים להתמלא בושה. מה זה? איזה עיניים יש לנו?

ועוברים על זה.

אבל אדם צריך להיות מבויש ונחלם.

כתוב שהאדם לא יסתכל בשעה שהאדם אוכל.

יש כאלה יושבים ליד אחד שאוכל, מסתכלים עליו שאוכל. אסור להסתכל.

עין רעה שהוא מכניס לו בתוך המאכל, יכול להיות זיקו.

לא מסתכלים בפניו.

יש דברים שחכמים אמרו לנו שאסור לנו, מה לעשות?

אנחנו מזיקים.

אז אם אדם

המציאות שלו שהוא עומד מול השדה של חברו בקמותיה נידון למזיק ממש.

אז צריך להתמלא בושה.

מה זה העין של בן אדם?

אדם מסתכל וישר המחשבות שלו.

איך הוא השיג את זה? איך הוא קיבל את זה?

למה יש לו?

כל מיני מחשבות.

מנתח.

לומר כאילו הוא לא מגיע לו, לא היה צריך להיות לו, לא יודע. כמה אנשים יכולים לראות בשמחה מה שיש לשני?

נגיד אחד מצא עשרת אלפים דולר עכשיו, הוא נכנס, וואו, מצאתי עוד אדם.

כמה יאהבו את זה שהוא מצא עשרת אלפים דולר?

איפה, איפה?

איפה?

איפה?

הוא הרים את הכול, אל תדאג, לא נשאר.

ולהפך, בצד הטוב,

אמרנו שאדם מורכב מטוב ורע.

בצד הטוב, איש טוב,

יש בודדים כאלה, איש טוב

מביא ברכה וטובה,

מביא תחייה ורפואה לכל הסביבה.

אם מתחברים אליו במ...

נגיעה קלה בטוב שבו מביאה שפע חיים וברכה לכל.

כך נאמר על אברהם אבינו עליו השלום

שהשם ברכו בהיה ברכה.

אתה תהיה מקור הברכות

כמו ברכה

של מים ששופעת

ככה אתה תהיה מקור הברכות. השם

נטל את הברכות מעצמו וכביכול נתן אותן לאברהם.

ונברחו בך כל גויי הארץ.

והוא בעצמו נעשה מקור הברכה.

כל מי שנגע באברהם אבינו היה מתברך.

לא דווקא נגיעה בגוף אלא נגעה בו במשא ומתן, בכל דבר שהתעסק איתו.

מראייה והבתה של אברהם אבינו היו חולים מתרפאים.

מביט על חולה, מתרפא.

סוף דבר אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, אפילו עוברי דרכים וספינות.

כשהיו מזכירים את שמו של אברהם אבינו היו ניצולים בזכותו.

היו נקלעים לצרות עם האונייה, אומרים שזכות אברהם אבינו תעמוד לנו.

אלוהה דאברהם אבינו עננו.

ישר ניצולים.

זה נקרא אנשים שהם טובים, מביאים ברכה וטובה,

תחייה ורפואה לכל הסביבה.

בכל התחברות אליהם,

בכל נגיעה טובה,

בכל נגיעה קלה,

מביאה שפח חיים וברכה,

ואפילו אזכרת שמם

כבר מועיל.

אז כמה חשוב לקרוא את השם של הילד על שם אברהם,

על שם יצחק.

לא לירון ולא מרון ולא מאי ולא אוגוסט ולא

כל מיני שמות. לי ים

ולי חוף

ולי צדף.

כל מיני שמות מצחיקים.

העיקר שיהיה שם שלו שונה משל כל העולם.

שמות של צדיקים, עצם מזכרת השם.

כבר מביא ישועות.

טוב, המשך יבוא.