נתתי כפרך מצרים... | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום משפחת תמנו ברכה הצלחה בכל מכל כל שאברהם בן אורה יזכה בתביעה

ורפואה שלמה לאורה בת חנה ומאור בן לאה אמן

וסיר אדוני ממך כל חולי

וכל מתווה מצרים הרעים אשר ידעת לא יסימם בך

ונתנם בכל שונאיך

מהו זה שכתוב

ונתנם בכל שונאיך

למה אני מעביר את המחלות לאסד ואשתו וכל החבר'ה האלה?

כתוב בפסוק

בשביל שיסיר השם ממך כל חולי

צריך לשים אותם, לתת אותם על כל שונאיך.

למה?

כי לא די בזה שהקדוש ברוך הוא לא ישים את המחלות

על ישראל?

וכי אנחנו מעוניינים שהמחלות

יבואו על ראש שונאינו?

האם יש בזה כוונה להרגיע ולהשיב את נפש ישראל?

כי אין נקמה בגויים ובשונאי ישראל?

שהרי הכתוב מדגיש

ונתנם בכל שונאיך,

כאילו הכוונה להרגיע ולפייס אותנו.

נקרא עוד פעם את הפסוק.

והסיר אדוני ממך כל חולי בכל מדמי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך

ונתנם בכל שונאיך.

אז כאילו אתה, גם מוציאים לך את המחלה,

גם שמים אותה על האויבים.

אז כאילו זה בא לפייס אותך.

אבל אומר המחבר, נראה לפרש,

כי כאשר מידת הדין שולטת בעולם,

אין היא שוקטת

עד שבא הדין לידי מיצוי.

אין דבר כזה שמידת הדין תשתוק.

אם נפל בידיה

דין לעשות, היא לא מוותרת.

זאת אומרת, היא חייבת להוציא את הדין.

היא לא שוקטת עד שייצא הדין ויגיע לידי מיצוי.

וכל זמן שלא נתמצא הדין,

הרי עומד ומקטרג ותובע את התגשמותו בעולם.

ולכן, הקדוש ברוך הוא ברחמיו הגדולים,

מחליף את מידת הדין מישראל ונותן אותה על אומות העולם.

בזה

הוא משקיט את מידת הדין וממלא את תביעתה.

כאשר עם ישראל

רואה את הדינים שבאים על אומות העולם,

הוא מרגיש בזה את רחמי השם הגדולים עליו,

שכן אותם דברים צריכים היו לבוא עליו

ונמנע מהם.

ומתוך כך מודים לה' יתברך על רחמיו המרובים

שהסיר מהם כל מחלה וכל המדווים הרעים.

היות שדברים שהיו צריכים לבוא על ישראל,

השם נותן אותם על אומות העולם שונאי ישראל ושונאי השם.

אז לכן,

לדוגמה, אנחנו מעבירים

כמה דברים לסורוס הרשע,

זה שדואג שיהיו מהפכות

בכל העולם, מממן את זה,

מלחמות וכולי.

צריך להעביר את זה לאויבים, לשונאים.

כתוב, כי אני אדוני אלוהיך מושעך נתתי מצרים חופרך כוש ושבע תחתיך

מאשר יקרת בעיניי נכבדת

ואני אהבתיך

ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך.

כשהיה הנביא אומר בשם השם,

השם אומר לנו, אני אדוני אלוהיך,

אני המושיע לך,

אני נתתי את המצרים שיהיו כפרה עליך במקומך,

ואת כוש ושבע תחתיך במקומך.

ולמה אני עושה זאת?

מאשר יקרת בעיניי נכבדת.

אתה כל כך, עם ישראל, יקר בעיניי ומכובד בעיניי.

ואני אהבתיך.

הקדוש ברוך הוא אומר, אני אוהב אותך.

ולכן ואתן אדם תחתיך במקומך,

אם אתה צריך למות, אני אביא בן אדם אחר במקומך, האדם תחתיך.

ולאומים תחת נפשך, ואפילו לאומים שלמים.

המצרים היו לך לפדיון,

שבכוריהם מתו

ואתה ניצלת.

שהייתם חייבים כל הים.

גם בכורי ישראל היו צריכים למות.

אבל במקום זה הוא לקח את הבכורים של המצרים ובזה הוא כיפר לעם ישראל.

כמו שנאמר בפסוק,

ואומר לשפוך חמתי עליהם בארץ מצרים.

הקדוש ברוך הוא רצה לשפוך חמתו על עם ישראל בארץ מצרים.

אבל במקום זה, מה הוא עשה?

העביר את החמאה על המצרים ופדה את ישראל.

כשהדין מתוח בעולם,

אז הדין לא רוצה להתבטל,

והוא תובע התגשמותו.

או שייתנו לו חילוב של ישראל.

כן. ריבונו של עולם, אתה לא רוצה לתת את ישראל? תן לי מישהו אחר.

חילוף.

אבל

מידת הדין לא שותקת, היא רוצה את מה שכבר

נפל בידיה.

כמו שאומרים היום, תיקים שהגיעו לפרקליטות,

יא חביבי.

איתא בילקוט.

בישעיה רמז תנא.

ריביל עזאר

על לבטח סה.

אתה הוא רמאה וכמה.

מדנפק ריביל עזאר אתה דרכונה שמטה לכרכושה.

קרא עלי ריביל עזאר

בה יתן אדם תחתיך.

מה היה המעשה?

ריביל עזאר, חוץ מכבודכם, נכנס לבית אכסה לשירותים.

הגיע רומאי,

הוציא אותו.

הוא רוצה להיכנס.

יצא ריביל עזאר,

בא נחש,

הקיש אותו במעיים, הרג אותו.

בעליו קראת פסוק ריביל עזאר, ואתן אדם תחתיך.

זה הלך כפרה עליו.

מידת הדין הייתה מתוחה ריביל עזאר, הוא היה צריך להיפגע.

על ידי הוויתור הוא הציל את עצמו.

אבל הוויתור לא מספיק.

צריך גם שיבוא בן אדם תחתיו במקומו, כי מידת הדין לא שותקת. היא רוצה להרוג מישהו.

לא ריביל עזאר, רומאי, לא משנה, תביא אותו.

נכנס הרומאי במקומו.

והעבירו את הדין מריביל עזאר,

בניתן על הרומאי,

כי מידת הדין תובעת את שלה.

היא לא מבטרת

עד שהיא משיגה את שלה.

או מי שזוכה

על ידי תשובה ומעשים טובים,

מחליפים ומעבירים את הדין לשונאי ישראל.

לכן נאמר,

תשובה וצדקה ותפילה מעבירים,

לא מבטלים.

מעבירים את רוע הגזירה. מה זה מעבירים? על מישהו אחר.

מעבירים את רוע הגזירה.

אז מי שעושה תשובה ומעשים טובים,

מעבירים.

לכן אני אומר שאלה שאני מבקש בעבורם רפואה,

זה שהמחלה תעבור לפלוני אלמוני.

למה? כי מידת הדין לא תשתוק.

זה לא מספיק.

הוא צריך לעשות את מה שאני אומר.

תשובה, מחסים טובים וכולי.

אז זה הזכות.

אבל מידת הדין המדרגה, ומי במקום?

אז אנחנו מסמנים לו מישהו,

קח אותו משם.

וזהו מה שאנחנו אומרים,

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.

מעבירים ממנו על שונאי ישראל.

וכן אמר רבי נחוניה בן הקנה.

כל המקבל עליו עול תורה,

מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

וכל הפורק ממנו עול תורה,

נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

אז מה כתוב? שלא מבטלים ממנו את גזרות המלכות,

אלא מעבירים ממנו לאנשים אחרים,

כי הגזירה צריכה להתקיים.

אז כל המקבל עליו עול תורה היה צריך להיות עליו עול של מלכות.

אבל בגלל שהוא קיבל עול תורה, עול מלכותו התברך, מעבירים ממנו עול מלכות, בשר ודם, אבל מעבירים ממנו למישהו אחר.

אמרו ישראל,

כשם שאנו עולים מצד אחד,

ככה מצרים עולים מצד אחר,

בקריעת ים סוף.

אמר לו הקב' ברוך הוא לשר של הים,

פלוט אותם ליבשה,

להרגיע את ישראל,

שלא ייבהלו,

יחשבו שאנחנו נכנסנו בים ויצאנו והם יבואו אחרינו וגם יצאו.

אז הקב' ברוך הוא בשביל להרגיע את ישראל ביקש מהשר של הים שיפלוט אותם

החוצה,

ואז הם יראו אותם מתים.

אז מה ענה לו שר של הים?

אמר לו ריבונו של עולם,

כלום יש עבד שנותן לו ריבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו?

אתה כבר נתת לי מתנה את כל המצרים שיטבעו אצלי בים.

ועכשיו אתה לוקח אותם בחזרה,

מעביר אותם ליבשה, פלוט אותם ליבשה.

איפה מה שאני קיבלתי?

מה זה?

יש מישהו מקבל מריבו מתנה ואחר כך הוא לוקח אותה בחזרה?

איזה מין מתנה זאת?

מתנה נותנים וזהו,

והיא נשארת אצל מי שנתנו לו.

לא לוקחים בחזרה.

מה זה, מתנה על מנת לחזיר?

מה אמר לו הקב' ברוך הוא?

הצדיק אותו.

מה אמר לו?

אמר לו, אתן לך אחד ומחצה שבהן.

אני אתן לך 150%.

אל תדאג,

לא תצא מקופח.

כמה כתוב בפרעה היו רכב בחור?

600 רכב בחור.

וכמה כתוב בסיסרא?

900 רכב ברזל.

מידת הדין

טבעה את שלה וביקשה תמורה.

וקיבלה פעם וחצי.

אז לא קיבלת את המצרים, תקבל את רכב

סיסרא 900, לא 600, 900, אחת וחצי.

אז רואים מפה שמידת הדין לא שותקת עד שיתקבל

את מה שמגיע לה.

כתוב וישא אברהם את עיניו

וירא והנה איל.

בא ילך אברהם ויקח את העיל ויעלהו לעולה תחת בנו.

מה כל ההתאמצות להקריב את העיל?

זה לא היה חלק מהציווי.

הציווי היה לקחת את יצחק ועלהו לעולה.

גמרת את הניסיון, שלום, קח את הילד ותלך.

אז מה אם מצאת העיל?

קח אותו איתך גם הביתה.

למה צריך להקריב אותו עולה?

הניסיון היה של אברהם ויצחק.

אחרי שהם מסרו נפש להשם יתברך והצליחו,

נסתיימה השליחות.

המטרה נתמלה.

אבל לפי מה שלמדנו עכשיו, מידת הדין לא שותקת.

רגע, רגע,

היה צריך להיות פה יצחק.

ומה אני מקבל בתמורה?

אז מגיע העיל.

והעיל יהיה במקום

בשביל להשתיק את מידת הדין.

נאמר בזוהר הקדוש, פרשת בלק.

וזה מעשה שאני אתרגם לכם אותו עכשיו בעברית.

כי בזוהר זה בארמית.

מעשה מאוד מרגש.

אתם יודעים איפה אני אמרתי את הדרשה הזאת פעם, כן?

מישהו מזהה?

אולי מהסיפור הזה אתם תזהו.

בן קטן

היה לרבי יוסם מפקיעין.

רבי יוסם מפקיעין נפטר.

והיה לו בן קטן.

שלא נתן לשום איש להתקרב למיטתו של אביו הנפטר.

ורק הוא לבד עמד על יד מיטתו ובכה.

ואמר,

אדון העולם,

כתוב בתורה,

כי יקרא כאן ציפור לפניך בדרך.

שלח תשלח את האם

והבנים תיקח לך.

ועכשיו אדון העולם,

עליך לקיים מצווה זו מן התורה.

שני בנים היו לו לאבא ואימא.

אני ואחותי הקטנה ממני.

היה לך לקחת אותנו?

ולהשאיר את אבינו בחיים.

ולקיים מצוות התורה.

מה כתוב?

שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך. אז היית צריך לקחת אותי ואת אחותי

ולהשאיר את אבא שלי בחיים.

ואם תאמר אדון העולם,

כתוב בפסוק אם,

שלח תשלח את האם,

לא כתוב שלח תשלח את האב,

כאילו לחופשי ותיקח את הבנים.

אבל פה זה אבא ואמא.

הוא היה אבא ואמא, כי אמא שלי מתה מקודם,

ולקחת אותה מעל הבנים.

ועכשיו שנשאר רק אבינו, שהיה משגיח עלינו,

לקחת גם אותו מעל הבנים האומללים.

איפה זה דין התורה?

ילד קטן, בוכה.

ברכו ריבי אלעזר והחבראיה.

התנאים בוכים.

ועמוד אש היה מפסיק

בין ריבי אלעזר והחבראיה ובין הנפטר.

אמר ריבי אלעזר,

או שרוצה הקדוש ברוך הוא לעשות נס,

שישוב לתחייה,

או שאיננו רוצה

שאנחנו נעסוק בקבורתו.

למה עמוד האש מפריד פה

בינינו לבין הנפטר?

זה לא העסק שלנו.

כאילו, עמוד אש אומר,

אל תתערבו, זה לא העסק שלכם.

אבל על דברי הילד ודמעותיו

אין אנו יכולים לסבול.

ובזמן שישבו שם,

שמעו קול שאומר,

זכאי אתה ריבי יוסף,

שדברי הגדי הקטן

היינו הילד ודמעותיו עלו לפני כיסא הכבוד.

ובשמיים דנו את הדין.

ושלושה עשר אנשים מזמין הקדוש ברוך הוא בשבילך למלאך המוות.

והפסק דין יצא שתחזור לתחייה והוסיפו לך עשרים ושתיים שנה

בכדי שתוכל לחנך את ילדך, גדי הרך שחביב לפני הקדוש ברוך הוא,

ותוכל ללמד אותו תורה.

ומייד ראו שעמוד האש נסתלק,

ורבי יוסף פתח עיניו,

והילד שלו היה דבוק פיו בפיו.

אז אמר רבי אלעזר, אשרי חלקנו שראינו את חיית המתים עין בעין.

אמר להם רבי יוסף,

זה שקם, המת, שנפטר, שהוא קם,

לא ניתן לי רשות לגלות מה שראיתי בעולם העליון.

ויש המשך, מי שרוצה יחפש שם.

מכל מקום,

רואים המעשה הזה שתמורת חייו

שרבי יוסף לקחו 13 נפשות.

מידת הדין לא שותקה.

אז בתמורה 13 איש היו צריכים למות

בשביל להחזיר את רבי יוסף.

הגזרה שנגזרה על רבי יוסף דפקיעין לא יכלה להתבטל

אלא על ידי החליפין ומידת הדין לא הסתפקה בסתם חילופים.

כיוון שרבי יוסף משקלו היה רב.

הערך שלו סגולי ועל כן לא התרצה אלא לאחר שהחליפו אותו בתלסר אנשים אחרים.

אז רואים שוב את הפרינציפ

שמעבירים

את הגזרה במידת הדין רוצה שיתמצה הדין והיא לא מוותרת.

הרמב״ן אומר שסעילה חזזן

זה שוחד לסמוך מהם

שלא יקטרג ולא יבטל את קורבנם.

על פי זה אפשר להבין גם מה שאמר ראובן יעקב אביו.

אמר לו שישלח

עם מועד בנימין

ואם לא ישיבנו

ימית יעקב את שני בניו.

מה כיוון בזה ראובן?

איזה מין רעיון זה?

אם הוא לא ישיב אותו אז שיהרוג לו את שני הבנים.

אז מה, יאבד שלושה?

מה הולך פה?

אלא ידוע היה לו

היה ידוע לראובן שאם נגזרה גזירה על יחיד או על הכלל אי אפשר לבטל את הגזירה בלי לפייס את מידת הדין.

לכן אמר לאביו שהוא מוכן להחליף את סכנת בנימין

שהיא תהיה סכנה על שני הבנים שלו והם יהיו במקומו.

כיוון שערך חייו של בנימין בדרגה גבוהה

אז הוא מעמיד שני בנים כנגדו.

אבל יעקב הוכיח אותו על השטות שבדבריו.

כי מה זה יועיל יעקב?

וכי אין הבנים של ראובן גם הם בניו?

מילא אתה מעביר את הגזירה על גויים,

שונאי השם, שונאי עם ישראל.

אבל אם נעביר אותם על הבנים שלי אז אני במקום בן אחד אני אשקל שניים.

אבל רואים שהפרינציפ חוזר על עצמו.

דוד מלכנו אומר, ארוממך אדוני כי דליתני ולא שימחת אויבי לי.

אמר על זה החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה.

לפעמים נגזר על אדם גזירה שימות

עבור חטא שחטא, לא הרבה, חטא אחד אפילו.

והקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד,

מחליף את העונש שלו במקום שימות שיהיה עני.

עני חשוב כמת.

וזה הכוונה של הפסוק שאמר דוד מלכנו.

מודה אני לקדוש ברוך הוא כי דליתני הפכת אותי להיות דל ועני,

והצלת אותי ממוות,

ובזה לא שימחת אויבי לי.

כי אם היית הורג אותי הם היו שמחים.

במלאך המוות היה שמח.

אז הפסוק אומר, ארום ממך, אדוני,

כי דיליתני, הפכת אותי להיות דל, ולא שימחת אויבי.

אמרנו לכם בשם

אמרחו,

לא,

בשם הרמק,

רבי משה קורדוברו,

שהוא אמר שאם אדם רוצה לבטל

גזירת עוני, ימסור את כל הונו לקדושה,

ויהפוך להיות עני.

ואז הוא מבטל את המיטה.

כי העני חשוב כמת.

אבל אנשים מעדיפים למות עם כסף

מאשר לחיות בלי כסף.

לכן אנשים לא משתמשים בעצה הזאת.

אבל הוא אומר מפורש הרמה,

כמו שאמר פה דוד המלך.

אם בן אדם ממש בסכנת חיים,

אם ימסור כל ממונו,

אז הוא הופך להיות עני.

אז אמרנו, קיבל את הגזירה, עני חשוב כמת.

אז הוא לא צריך למות.

אם כן, יש לאדם להכיר,

חסדי הבורא יתברך,

שיכול לפדות את עצמו מעונשים קשים ומרים, אפילו ממוות,

על ידי שמקבל על עצמו את גזירת הבורא.

זאת אומרת,

אדם צריך להכיר חסדי השם,

שיכול לפדות את עצמו מעונשים קשים ומרים,

אף ממוות.

על ידי שמקבל גזירת הבורא.

אז אם הבורא יגזור עליך עניות, כמו עכשיו מיליון אנשים פה במדינה, נגזר עליהם עניות על ידי ביבי דיקי,

אפשר שהיו צריכים למות.

והקדוש ברוך הוא החליף להם את זה בעוני,

והם צריכים להודות לשם יתברך על המצב הזה.

וכמובן, לטעון את הטענות על דיקי, כי הוא מגלגלין חובה על ידי חייו.

אבל בסך הכללי,

כל גזירה שנגזרת מעת השם יתברך,

אז צריך להודות לשם יתברך. ארו ממך, אדוני, כי דיליתני.

אפילו אם אדם נהיה דל

ואין לו מה לאכול,

צריך לשמוח. למה? אתה חי.

מה יתאונן אדם חי?

גבר על חטאיו. אתם זוכרים מה הסברתי, אדוני?

לא זוכרים.

טוב.

מה יתאונן אדם חי?

כל זמן שאדם חי, אין לו על מה להתאונן.

אומרים חכמי המוסר, מה זה אדם חי?

אדם חי,

לדוגמה, אדם,

הורידו לו את העין.

הוא חי.

אפשר לחיות עם עין אחת.

גם אם הורידו לו עוד עין, הוא גם חי.

אם יורידו לו אוזן, הוא גם חי.

ועוד אוזן, הוא גם חי.

אם יורידו לו את האף, הוא עדיין חי.

יוציאו לו את כל השיניים,

הוא חי, אבל חי.

יורידו לו יד, הוא חי.

ועוד יד, הוא חי.

את שתי הרגליים, הוא חי.

ייקחו לו כליה, הוא חי.

בריאה אחת הוא חי, ואת התחול יקחו לו, הוא חי.

יש עוד הרבה אפשר לקחת עוד, לקחת לו את הלסת גם אם רוצים.

הוא עדיין חי.

באדם כזה, מה יתאונן?

מה יש לך להתאונן? אתה חי.

כל זמן שאתה חי,

אין לך מה להתאונן.

אתה יכול אפילו רק לחשוב באהבת הבורא, ביראת הבורא.

שישה דברים שאמרנו.

כל רגע ורגע בחיים שאתה חי,

אתה יכול לקיים מצווה אפילו רק במחשבה.

מה אתה רוצה עוד?

מה באת לפה? לעשות מצוות.

עדיין אתה יכול לעשות, במחשבה אפילו.

אין לך איברים לעשות מצוות,

אבל במחשבה אתה יכול.

נו, אז מה הבעיה?

על מה כן התאונן?

גבר על חטאיו.

על חטאים אפילו כשאתה גבר,

ליבור, יש לך הכול.

בבריאות שלמה ואיתנה,

אבל יש לך חטאים.

על זה תתאונן.

מה יתאונן אדם חי?

אין לו מה לתאונן כל זמן שהוא חי, אבל גבר על חטאיו כן יתאונן.

כמה מוסר יש בזה? אנשים לא מבינים.

יש לו קצת איזה בעיה, ציפורן חודרנית, הוא כבר חושב שהחיים לא חיים, הוא כבר חושב שתאבד.

די, אני לא יכול לסבול, אני לא יכול לסבול, אני לא יכול לסבול.

ישר קופצים לתאבד.

אחד מתאבד עכשיו.

קומה 14 נפל על אישה ותינוק, הרג גם אותם.

התאבדות משולשת.

זאת אומרת,

אנשים לא מבינים.

השם נתן חיים.

כל גזרה שהוא מביא עליך,

כל זמן שאתה חי, מה יש לך אונן?

עדיין הוא השאיר אותך פה.

זאת אומרת, אתה לא מיותר.

יש לך עוד מה לעשות, יש תפקיד.

תנצל את זה.

לא תנצל,

אז סמ״ם יבוא וינצל אותך.

מכל מקום, הקדוש ברוך הוא נתן לנו אפשרויות להחליף ולהעביר את הגזרות מעלינו

על שונאי ישראל, שונאי השם.

וזה אנחנו לומדים

מהפסוק והסיר אדוני ממך כל חולי.

בכל מתווה מצרים הרעים אשר ידעת,

לא יסימם בך. איך הוא עושה את זה?

ונתנם בכל שנאיך.

אם תעשה תשובה

במעשים טובים,

כל המחלות אפילו היו בך.

הכל בהסיר ממך.

הסיר היה עליך,

והוא מסיר.

לא לא יביא עליך,

כבר היה עליך.

מחלות וצרות והכול.

השם אומר, אני אסיר מעליך.

כל חולי.

לא משנה, יפחידו אותך, יגידו, יש לך ככה וככה וככה.

כל חולי אני אסיר.

וכל הצרות והחוליים והמדווים שהיו על המצרים,

כל מה שהם עונו בכל המכות והמחלות שהיו,

את הכול אני לא אשים בך.

אני אתן אותם

על שונאיך.

אבל אתה צריך להיות ראוי.

תשובה ומעשים טובים.

תודה על ההקשבה. המשך יבוא.