גלימה לי גלימה לי... | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

וביררנו גדולתם להפלים מן המקראות

ושניהם נתרחקו מתחת כנפי השכינה בשביל זה.

כמוהר ברמב״ם מלכות תשובה.

פרק זן,

הלכה ג'

אל תאמר שאין תשובה אלא מהעבירות שיש בהן מעשה.

אלא כשם שצריך האדם לשוב מאלה, כך הוא צריך לחפש בדעות הרעות

ומרדיפת הממון והכבוד.

אתה שומע, דעה רעה זה מי שרודף אחרי ממון

ומי שרודף אחרי כבוד כמו הרב הראשי לישראל.

ואלו עוונות קשים מאותן שיש בהן מעשה.

על פי זה דיברנו

שעניין העסק במשא ומתן שהתירה התורה,

כל העניין של עסק ומתן, עסק ומתן שהתירה התורה,

זה כמו עבירה לשמה.

ועבירה לשמה, אם כוונתו לשמה,

יגדיל מעלתו. ואם שלא לשמה, אין זה עבירה לשמה.

אבל הוא בעל עבירה בחמדת הממון.

ואולי יאמר האדם כי כוונתו לשם שמיים לעסוק בתורה ולגדל בניו לתלמוד תורה,

יראה אם לא יעבור הגבול בכמות העסק

ובאיכות החמדה.

ובפרט אם הוא נושא ונותן באמונה על פי חושן משפט ולא בסברות קרסיות.

ואם זחה דעתך עוד לומר כי אינו מרגיש כי סכנה גדולה כל כך תהיה בה עסק,

עד שאם לא יכוון לשם שמיים יקרב על עבירה,

אברר לך יותר ותבין היטב.

מי לנו גדול מדור המדבר

אשר פנים בפנים דיבר אדוני עימהם

ואדוני הולך לפניהם.

ועם כל זה ראה מה אירע להם

אחד מגדולי שבטי יד,

אכן בן כרמי בן זרח למטה יהודה,

ראה אדרת שנער אחת

ואחמדם ואכחם.

הייאמן כי יסופר על גאון חסיד גם בדורנו, שיבוא למידה כזאת?

אתה מתאר לך, הרב קנייבסקי,

מגיע לאיזה חתונה ופתאום הוא רואה איזה עוגה מיוחדת,

לוקח אותה ככה ומכניס לכיס.

אתה מתאר לך דבר כזה?

מה זה הדבר הזה?

ואחמדם

ואכחם.

הייאמן כי יסופר על גאון חסיד גם בדורנו,

שיבוא למידה כזאת.

ראה כי קרה זאת לגדול שבשבטים.

מעיין שם ברש״י, שראה שבט יהודה נאספים למלחמה,

אמר מוטב שאמות לבדי ואל יהרגו אלפים מישראל.

ראה מתוך גנותו גודל שבחו.

וגם נאמר יעכרך אדוני ביום הזה.

אבל לא לעולם הבא.

כי שב בתשובה שלמה.

רק ביום הזה ולא לעולם הבא.

הוא ראה כי על כן נקווה לך.

על כן נקווה לך, ראשי תיבות עכן.

כי הוא תיקן את התפילה הזו.

בכל ישראל אומרים אותה.

ראה גדולתו, ועם כל זאת נכשל בחמדת הממון.

ככתוב בפירוש, ואחמדם.

ראה כמה מסוכן עסק וחמדת הממון לגדולי ישראל.

ומכל שכן לדורות הבאים,

ובפרט לדורנו.

השם ירחם. אתה רואה כל מה שרודפים אנשים.

זה כבוד וממון, וכבוד וממון. ולי הגלימה, ולי הגלימה.

גלימה לי, גלימה לי, גלימה לי, גלימה לי,

גילימני, גילימני, גילימני, גילימני.

והנה נמסר לאדם,

בעל כורחו,

עסק מסוכן לנסותו בו.

נמסר לאדם, בעל כורחו,

עסק מסוכן.

עסק מסוכן לנסות אותו בו.

האם יכוון בעבירה זו לשם שמיים?

הרי זו מצווה גדולה.

אם יכוון בעבירה הזאת, אתה שומע בעסק המסוכן הזה של משא ומתן?

אם יכוון שם שמיים, מצווה גדולה.

אם יהיה זהיר בגבולים שהגביל לנו התורה, בכמות או באיכות או משא ומתן, על פי דין תורה.

ראה כמה עמל הותר על אדם, אומרים לו שבור חביד ושמור יינה,

כי העסק מסכן את האדם מאוד,

אבל גזירת המלך היא לשמור את נפשו מסכנה.

אז הגד לי, אחי,

אפשר את השמירה הזאת בלי לימוד רב?

אפשר בלי ללמוד את ההלכה בעיון?

היינו עסק התורה והמוסר גם יחד, בעיון והשתדלות רבה,

בכולי היי ואולי.

ואפשר שזוהי כוונת יעקב אבינו על השלום? קטונתי,

כי במקלי עברתי את הירדן, ועתה הייתי לשני מחנות.

מי יודע,

אם היה לשם שמיים בכל עת ורגע ולא נתערבה בהם חמדה,

על כן ונתיירא.

מי יודע אם זה היה לשם שמיים ולא נתערבה בהם חמדה,

על כן ונתיירא.

אמר, קטונתי,

כי במקלי עברתי את הירדן,

ועתה הייתי לשני מחנות. מה פירוש?

למה קטונתי?

קטונתי בגלל שאני יצאתי בלי כלום,

הלכתי עם מקל,

וחזרתי עם שתי מחנות, עם עושר רב,

וכל זה, איך נעשה?

אולי נכשלתי חס ושלום, והיה פה איזה צד של חמדה, אולי משהו כזה,

אז קטונתי.

ואפשר עוד לומר סכנת העסק,

כי אנו מחויבים להאמין כי כל פרנסתנו,

אפילו שאנו עוסקים בה, אינו רק כגרזן

ביד החוצב בו אם ירוויח.

זאת אומרת, הגרזן לא פועל מאומה.

היד המניפה

היא שעושה

את הפגיעה.

אנחנו גרזן.

הקדוש ברוך הוא זה היד,

והוא עושה איתנו ככה.

ואם יוצא מזה כסף או לא, פרנסה או לא,

זו לא הפעולה שלנו שעושה ככה.

זה הוא שגוזר אם נתפרנס ובמה.

לכן, ידוע כי האדם כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה, זה טבעו, ככה הוא מרגיש.

אפילו

כי אינו מרגיש,

וידמה לנו כי הוא מאמין.

אמנם קשה מאוד שלא יחשוב על זאת, כי הלא טבע הוא באדם, ולמדנו את זה אתמול.

וראה מה שאמרו זכרונך על זה ביוסף,

שנתוסף לו שני שנים בבית הסוהר,

ומן הסתם נתערבה במחשבה זו כחוט הסערה,

ומה יאמר אדם שותה כמה עם עוולה,

ובפרט מי שלא עמל לשרש מלבו הטבע הרע הזה,

של מה? של כוכב עוצם ידי,

ובפרט שהוא שטוף כיומא דשוקא היה בבית וכדומה,

ובפרט מי שהוא בטבעו אוהב ממון,

יותר הוא בסכנה גדולה. צריך להיזהר הרבה מאוד.

ואם תאמר,

ואל תאמר,

אם יכול שתהיה סכנה כל כך גדולה, אם זו סכנה כזאת גדולה,

אז איך נמצא לאדם ניסיון כזה,

שצריך להיות במדרגה גדולה כל כך כמעט כמו משה רבנו?

שבור חבית, פירוש עסוק בסכנה, ושמור ינע,

פירוש שמור טהרת נפשך.

אני אראה לך כי על כן כן הוא.

הנה ידוע,

כי אשתו מותרת לו.

ידוע.

ואף על פי כן כתב הרמב״ם בפרשה קדושים, כי באה התורה להזהיר את האדם להיות קדוש.

היינו,

שהוא יכול להיות נואף גדול בהיתר.

ובאה המצווה, קדושים תהיו, פירושים תהיו,

כעניין שתיקן עזרת ועילה לבעלי קרי,

כדי שלא יהיו מצויים תלמידי חכמים אצל נשותיהם כתרנגולים.

וכן באכילות.

אפילו המותרות.

קדש עצמך במותר לך.

ברמב״ם, זכרונו אנחנו בסנהדרין,

בנדרים כ',

התורה התירתו.

כתב הוא זכרונו רף, שמותר מכל מקום החכמים גנים הדברים המתועמים הבהמיים האלה המרשיעים בעליו.

פירוש ומוליד טבע רע באדם.

מזה תבין מה שהתורה אוסרתו והבן.

והנה הזהירה התורה ונשמרתה אזהרה שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה.

והנה עבר התשמיש נמסר ביד כל אדם לכל אשר יחפוץ יתנו,

כקטן כגדול, להיזהר ממחשבה זרה,

אף כי עיניו פתוחות והלב חומד.

הרי זה ממש כיש בנעורת.

ועם כל זאת, היזהרו גדולים וקטנים ברוב חמדתם, להיזהר מהרע הזה.

יש לך יותר שבוע רחבית ושמו ראיינה גדול מזה?

וכולם חייבים בה.

ולא אמרו לנו אל תצא לרחוב.

הרי נתבהר בעליל.

גודל העמל של אדם לעמל יולד וטוב לו.

מעת הנביא.

כי גם בעסק המותר לאדם ניתן לו רק לניסיון גדול.

שיתעסק ברווחת ממון לצורכו.

ומי לא יבין כי התעסקות בצרכיו להנאתו ולחמדתו מולידה אהבה לעולם הזה.

כל מה שיחבב עולם הזה יותר,

יתרחק מאהבת עולם הבא יותר.

כמו שכתוב בחובת הנביאות ושער ייחוד המעשה, פרק רביעי.

והשלישי, הרהור היצר במה שמחבב עולם הזה.

שהיצר מכניס בו הרהורים לחבב את העולם הזה.

וירחיקהו מדרך העולם הבא.

זה ממש

שבור חביב ושבור יענה.

אז זאת אומרת,

אומר הרמב״ם להלכה,

שבחזרה בתשובה,

לא יחשוב אדם שרק מגזל,

מגניבה ומעריות,

חוזרים בתשובה רק ממה שיש בו מעשה,

אלא גם מהדעות הרעות,

והן החמורות יותר.

חמורות לשום מהן בתשובה,

כגון אהבת הממון ורדיפת הכבוד, הגלימה.

גלימה לי, גלימה לי, גלימה לי, גלימה לי.