למי הרב ענה "הוא שייך לציבור"? | הרב אמנון יצחק

בס"ד 24/07/2013 ספר דברים - פרשת עקב: למי הרב ענה "הוא שייך לציבור"?

"ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך"

בפרשת "ראה": "שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנוכי מצוך למען יטב לך ולבנך אחריך עד עולם".

אז צריך לשמור ולשמוע את כל הדברים שהשם מצווה אותנו לאהבה - לטוב לנו, ולבנינו, אחרינו עד עולם.

ובכן כבר בארנו במה שכתוב באבות פרק ג' "חביב אדם שנברא בצלם שנאמר: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם", חיבה גדולה נודעת לו, פירוש: מתי חיבה גדולה וחיבה יתרה? מתי? כשהודיעו לו, שנודע לו, זה חיבה יתרה, כן הוא בפירוש המשניות להרמב"ם זכרונו לברכה "נודעת לו" שהודעת מה שהטיבו לו, שאדם לו מה ההטבה שהוא מקבל מעצם הידיעה זה נקרא "חיבה! חיבה גדולה", שיעור הטובה היא הטבה אחרת, כי פעמים שיגמול אדם טובה לאיש מבני האדם על דרך רחמנות ולא יודיעו שיעור מה שעשה עמו מפני שהוא נבזה בעיניו", עד כאן לשון הרמב"ם.

זאת אומרת שהוא מודיע לו גם את הסיבה למה הוא מטיב! זה עוד הטבה מעבר לטובה המעשית יש גם את ההטבה בידיעה, וכן הוא מופיע ברבינו יונה זכרונו לברכה עיין שם.

ולהבין מה חיבה יתרה בזה שהודיעו לו, יצוין לשני אדם עניים מרודים מסתובבים על פתחי נדיבים, ואין להם פרוטה לפורטה אבל לאחד מהם יש אוצר גדול בביתו טמון מתחת תנורו ואינו יודע מזה, הנה כל זמן שהוא לא יודע מזה אין לו שום יתרון על חברו והוא רעב ללחם כמוהו, אבל כשייוודע לו וביכולתו להשיג את האוצר - הרי הוא נהיה ברגע עשיר מופלג והוא נחלץ מצרתו.

אז מה מבדיל ביניהם? הידיעה וחוסר הידיעה, חוסר הידיעה משווה אותם לעני חברו ואילו היתה לו ידיעה שאוצר טמון בביתו הוא היה כשעיר בין רגע, נמצא כי מרחק בין הידיעה לאי הידיעה הוא בין עני לעשיר, גם בינו לחברו אין לו יתרון עליו, קודם שנודע על עשירותו אלא במיגו. לומר: שיכול להתעשר בקל אם יתוודע לו מה שאין כן חברו אבל לא יותר מזה כי במציאות כעת שניהם רעבים,

וכן הדבר הזה: אם האדם יודע את ה"לטוב לך ולבניך אחריך עד עולם", אם הוא לא יודע ששמירת וידיעת התורה ועשיית המצוות של הקב"ה זה "לטוב לך ולבניך אחריך עד עולם", אם הוא לא יודע את זה - נמצא שומר מצוות השם יתברך וירא ממנו "כמי שכפאו שד", זה למי שיראי שמים כמובן כן?

והרי במציאות אין לו טוב כעת, כי הוא לא יודע את הטוב הצפון בשמירת התורה, אלא יש רק מיגו - מתוך שיטוב לו שאם יודע לו כי "לטוב לך".

אבל אם אדם היה יודע שהוא כבר עשיר, אדם שיודע שהוא הולך לירש ירושה של 100 מיליון, מהרגע שהוא יודע הוא כבר עשיר, הוא כבר הולך עשיר, כבר טוב לו! אדם שהולך בעולם ולא יודע את "הטוב לך ולבניך אחריך עד עולם" - הוא כמו אותו עני שאינו יודע שבתוך ביתו יש אוצר טמון והוא הולך ומחזר על הפתחים כמו עני, והוא מקיים מצוות כמי שכפאו שד.

ואמר הכתוב עוד: "הן להשם אלוקיך השמים ושמי השמים, רק באבותך חשק השם לאהבה אותם", פרשו הראשונים זכרונם לברכה: שזה בא להורות על "וטוב לך", פרשו הראשונים שזה בא להורות על "וטוב לך", כי השם יתברך עשה את כל השמים שהם כל המלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש, ושמי השמים שהם עוד יותר גבוהים מהשמים, כמו שהזכיר דוד המלך עליו השלום: "הללו את השם בשמים הללוהו במרומים, הללהו כל מלאכיו, הללוהו כל צבאיו" ואחר כך אמר "הללוהו שמי השמים", ואת כולם עזב כביכול, וחשק רק באבותינו, הרי שהם חשובים יותר, ואם לא כן מה זה שכתוב: "רק באבותך חשק"? ואם כן ראה כמה טוב לך! כמה טוב לך,

אם הכתוב אומר שלקב"ה יש את השמים ויש מלאכים ויש שרפים ויש אופנים וחיות הקודש וכו' וכו', כל מה שיש לקב"ה בעולם אבל "רק באבותך חשק השם לאהבה אותם". נו, אז כמה כמה טוב לך? "לטוב לך ולבניך עד עולם", עד עולם זאת אומרת: יהיה לך יותר טוב מכל המלאכים והשרפים ואופנים והכל והכל והכל. זה מה שמצפה לנו, אם נשמור ונעשה ונקיים ונדע את השם אלוקינו לא כמי שכפאו שד אלא כמי ששש ושמח "כמוצא שלל רב!" על כל מצוה ומצוה ומצוה ועל כל רגע ורגע לעבוד את השם.

וכן הוא בספורנו וזה לשונו: "הן להשם אלוקיך השמים" ויעיד על זה שהוא מבקש "לטוב לך" כי אמנם השמים והארץ הם שלו, ועם היותם נכבדים בלתי נפסדים "רק באבותך חשקתי", ששינה את טבע אותם הנכבדים בגללכם בזכות אבות, ואין זה אלא כדי להשיג דבר יותר נכבד מן השמים וארץ, ומה זה הדבר שהוא יותר נכבד מן השמים והארץ? הוא האדם השלם! בהיותו דומה לבוראו כפי האפשר כאומרו "בצלמנו כדמותנו".

אז הקב"ה מוכן לשנות את טבעם של נכבדים הללו לטובת האדם, סימן שהשינוי שעושה האדם וגורם יותר חשוב ממהלכם של הנכבדים הללו, שהם משמשים לו. עוד כתוב: "רק באבותך חשק ויבחר בזרעם אחריהם, בכם ככל העמים כיום הזה". וזהו עוד "לטוב לך", שבחר בנו השם יתברך וכן שבחר בנו ונתן לנו את התורה, עד כדי כך שאנחנו נקראים "בנים למקום", כמו שכתוב: "בנים אתם להשם אלוקיכם",

חיות הקודש, וכן שבחר בנו ונתן לנו את התורה, שנאמר: "ובך בחר השם אלוקיך עם סגולה לכל העמים אשר על פני האדמה, נמצא שאנו חייבים להכיר עד כמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו בשלוש אלה:

א.       רק באבותך חשק, דהיינו: "חביב אדם שנברא בצלם" וכמו שאמר הספורנו: שהשמים והארץ עם היותם נכבדים ובלתי נפסדים חשק רק באבותך, והוא האדם השלם כאומרו: "בצלמנו כדמותנו" מי שממלא את הפונקציה הזו כצלמנו כדמותנו הוא האדם השלם אז עליו נאמר רק באבותך חשק ולזה זכו אבותנו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, שהיו בצלם הנכבד זה.

ב.        "ויבחר בזרעם אחריהם", זה מה שנאמר: חביבים ישראל שנקראו חביבים למקום.

ג.         "ויבחר בכם מכל העמים כיום הזה". היינו: חביבין ישראל שניתנה להם כלי חמדה. או כמו שאנו מברכים: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

מעתה למדנו עד כמה חביב האדם בפני המקום שנברא בצלם, ועוד חיבה יתירה שנודעת לו שהודיעו לו שנברא בצלם, זאת אומרת שהוא יודע שיש לו מטמון אדיר בבית והוא עשיר אדיר, אז לא רק זה שהוא נברא בצלם, שזה דבר גדול ביותר, שזה יותר משמי השמים וכו', אלא אם נודע לו זה חיבה יתרה נוספת עוד חיבה, כי כשאדם יודע כבר מה הרכוש ומה השכר אז זה לאין שיעור עוד, שנאמר: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם".

יש להתבונן שנאמר "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" זה נאמר על כל אדם, כל אדם למה? כי אחר כך כתוב "חביבין ישראל" אז ממי דיבר קודם? מכל אדם,

ואם כן יצויר כך: יש כפר נידח ופינה נידחת בעולם, מתהלך שם רועה חזירים שנולד שם בכפר הוא ואביו ואבי אביו ולא יצא ממקומו מעולם, ואינו יודע כלל שיש תורה בעולם, ואף על פי כן חיבה יתרה יש גם לו שהודיעו לו שנברא בצלם, איפה הודיעו לו שנברא בצלם? בתורה, פלאי פלאים!

אם תשאל אדם זה: "מה היא תורה?" לא ידע בכלל מה להשיבך, בכל זאת יכולה נפשו לדעת כי הוא נברא בצלם שכך כתוב בתורה: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" הרי לפנינו כמה חביב אדם שנברא בצלם, ועוד חיבה יתרה נודעת לו כשנודע לו שהוא נברא בצלם.

והנה כל זה בכל אדם, אבל ישראל "חביבים" בעוד חיבה, שהם נקראו בנים למקום, וגם חיבה יתרה נודעת להם, עוד חיבה, שהם נקראו "בנים למקום", כי כשנודע להם שהם בנים - זה עוד חיבה, חוץ מעצם היותם בנים.

הרי יש כבר ארבע חיבות:

1.    בצלם

2.    ונודע לו,

3.    בנים

4.    ונודע להם.

5.    ועוד שתי סיבות נוספות להן: חביבין ישראל בניתן להם כלי חמדה,

6.    חיבה יתרה נודעת להם שנתנה להם כלי חמדה,

הרי שש חיבות, שש חיבות! מחבב אותנו הקב"ה.

ויש לעורר על זה הערה גדולה: על פי מה שאמרנו למעלה, מסתובב לו רועה חזירים, גוי בכפר נידח במקום נידח, והוא בכוחו ויכולתו לדעת כי בצלם אלוקים נברא ככתוב בתורה: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם.

ומאידך גיסא: עומד אדם מבני ישראל ושש עטרות של חביבות על ראשו והוא לא יודע מזה כלום. למה? כי הוא הסיר את עורלת לבבו לאוטם לבו,

וכבר נתבאר בפשיטות שהמרחק בין מי שיודע שיש לו אוצר בביתו לשאינו יודע זה המרחק בין מי שיש לו ומי שאין לו, זה העני לעשיר.

מה התרופה להסיר את עורלת הלב? זה הידיעה וההרגשה ב"לטוב לך ולבניך אחריך עד עולם", אילו אדם היה יודע כמה טובה יראת השם יתברך וקיום מצוותיו-לא היה מפסיק בבית הכנסת רגע אחד מלהתנדב, לא היה יכול יצר הרע לגשת אליו, לא היה בכלל מאזין פיתויו.

"תגיד, מה, אתה בא לבלבל לי את המח?! שש חיבות הקב"ה מחבב אותי ואתה רוצה שאני ילך אחריך לשמוע את השטויות שלך! לבלבל לי את המח?"

מה אתה בא לי עם תירוצים: תשמע אשתי צלצלה עכשיו וכל מיני קשקושים, מה, אתה האדם הראשון "האישה שנתת לי היא פיתיתני ואוכל" מה אתה, מה, אתה עושה צחוק מהעבודה? אתה בטובה הגדולה שנתן לך השם כעזר אתה משתמש בה נגדו?

'אני לא יכול לעשות את מצוותך כי אשתי אמרה לי: 'לחזור הביתה לשמור על הילדים להיות בייביסיטר?'

איפה החיובים שלך כלפי הקב"ה, יש לך חיובים כלפי הקב"ה לא? מה זה, אשתך קובעת או הקב"ה קובע? מי קובע פה? מה זה? לפני שהתחתנת עם אשתך היתה לך אישה קודמת התורה "אל תקרא מורשה אלא מאורסה", מגיל 13 אתה חייב! התחתנת עם התורה, אתה נקרא "בן תורה" מה זה? באה אישה שניה וצרה לתורה ואומרת: 'לא, מה על חשבוני, מה, אני רוצה לצאת, יוצאים'......

מה זה? אש הדא? יש מצוה מוטלת על האדם תבצע אותה במסירות נפש! היא שולחת אותו: 'לך תעבוד, תביא כסף',

כאילו הוא מביא את הכסף הרי זה גזור מראש השנה אפילו אם הוא ישב בבית וילמד הכל יגיע, אבל האישה מבינה יותר מהקב"ה‚: 'אל תסמוך על סמוך לך תביא את הכסף! שמעת?,

אי! השם ירחם!! איך היצר הרע מתלבש על האישה כמו פעם והוא הצליח להתלבש על חוה והביא מיתה לעולם. והצליחה לפתות את האדם הראשון, בקטנה, ישר, אמרה: 'תראה איזה טעים! איזה נעים, איזה נחמד, תראה תראה תראה' וזהו. וכולנו מתים בגלל זה.

"התרופה להסיר את עורלת הלב: היא הידיעה וההרגשה ב"לטוב לך" כי אילו אדם יודע כמה טובה לו יראת השם יתברך וקיום מצוותיו, לא היה יכול יצר-הרע לגשת אליו ולא היה מאזין לפיתויו!".

שמעתם!?

פעם הרבנית שלי הלכה לרב ואמרה לו: "כבוד הרב! אני עם 8 ילדים והבחור לא מגיע הביתה, שעות מאוחרות! פה ושם מה עושים?

הוא אמר לה: "הוא שייך לציבור! הוא לא שייך לך בכלל, הוא שייך לציבור".

שום דבר לא נתן, אפילו פירור של דיבור, "שייך לציבור",

עכשיו תארו לכם שהיה אומר: "כן... לך תעשה בייביסיטר"

אז מי היה חוזר בתשובה?

זה גאון! זה גדול, זה מי שיודע איך להכריע, ואם הוא לא היה מכריע ככה? הכל היה נופל חלילה וחס.

"ועתה מה השם שואל מעמך כי אם ליראה לטוב לך, מה השם שואל מעמך כי אם ליראה לטוב לך, רק באבותיך חשק, ויבחר בכם מכל העמים, ומלתם את עורלת לבבכם", בשביל שתזכו לכל זה: שיחשוק בכם ויבחר בכם והכל ותרגישו את זה ותחוו את זה, ותזכו לזה - צריך "ומלתם את עולת לבבכם", זה המעכב.

כלומר: אם תדעו את ה-"לטוב לך", את ה-"לטוב לך, לך ולבניך עד עולם", שתתבוננו בדבר ש"הן להשם אלוקיך שהשמים ושמי השמים ורק באבותיך חשק!" הרי יש בידכם שש חיבות שחיבבתי אתם מ-"חביב אדם שנברא בצלם" עד – "חיבה יתרה שנודעת לכם שניתן לכם כלי חמדה", ובידיעות האלה תגיעו "ומלתם את עורלת לבבכם" במהרה בימנו אמן.

רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.