לבטל את ה"אני" | הרב אמנון יצחק

בס"ד 24/07/2013 ספר דברים - פרשת עקב: לבטל את ה"אני"

הרמב"ן: "שיהיה לבכם פתוח, לדעת את האמת "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".

עורלת הלב הוא אוטם הלב וכיסויו, שהיצר גורם לאוטם הלב מכיסויו, ואם נמול את הערלה הזו - שוב נהיה פתוחים לאמת,

זאת אומרת: כל מי שלא משיג את האמת ערלת הלב שלו עבה והוא צריך למול אותה.

עמלק הוא העם המתקיף אותנו בגוף וברוח ורוצה להכשיל ולהכחיד אותנו, אם נאמר על כל האומות "לא תחונם", את כוחו התוקפני של עמלק אין לנו אלא למחות כליל.

אז באומות העולם נאמר: "לא תחונם" לא תיתן להם חניה, לא תיתן להם חן, לא לחון אותם, אבל בעמלק נאמר למחות כליל.

קשה היא המלחמה הזאת כלפי פנים וכלפי חוץ גם יחד, זוהי העבודה שלנו בששת אלפי שנים עד בא משיח. ויש לנו לדעת כי בלי המלחמה הפנימית הזאת נגד שני המעכבים האלה דהיינו: נגד יצר-הרע ונגד אומות העולם אי אפשר להיחלץ מן השקר ולחיות עם האמת, כל עוד שהלב נמשך אחרי יצרו-הרע, ואחרי סגנון החיים הגויי, ה'מודה', הוא מרוחק מהבורא יתברך, ובזה הוא מרוחק מן האמת,

לכן אנחנו שומעים הרבה סילופים מאנשים חרדים, כיוון שהם מחוברים לאורח-חיים של הגויים לתפיסתם ונוטים אחרי יצרם תאוותיהם וכו'.

אולם עד כמה שנלחם בחירוף נפש את שתי המלחמות הללו לא נצליח עדיין לבטל את הרע כליל גם אם נלחם החירוף נפש, כליל לא נוכל לבטל את הרע, בודאי לא נוכל לצאת בכוחות עצמינו משעבוד מלכויות, לכן יש לשתי המצוות האלה המשך בהבטחת השם יתברך.

זאת אומרת: כנגד מה שנאמר "ומלתם את ערלת לבבכם ועורפכם לא תקשו עוד" זה עבודה שלנו למול את עורלת הלב, לזכות שהלב יהיה פתוח לדעת את האמת ועוד מצוה יש לנו "תמחה את זכר עמלק", אז כנגד שתי המצות האלה יש לנו את הבטחת השם יתברך כדי למגר סופית את העניין, כתוב: "ומל השם אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך"

זאת אומרת המילה הסופית הסופית היא על ידי השם. למול את לבבך דהיינו: בשני יצריך.

הספורנו אומר: "יגלה עיניך לסור מכל טעות, מערבב השכל מידיעת האמת, כשתשתדל לדבקה בו".

מתי שאתה משתדל להידבק בקב"ה, הקב"ה יעזור לך לגלות את עיניך כדי לסור מכל טעות ולערבב את השכל שלך מידיעת האמת. כי מי שלא מכיר את האמת הוא נקרא מעורבב, הוא מעורבב מהרצונות שלו, ואפילו אם מחפש גם את האמת אבל הערבוב הזה עושה ערפל, "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים", אז רואים שהקב"ה בעצמו יעשה את הגמר. הגילוי הגמור של האמת והביטול הגמור של הרע יהיה רק לעתיד לבוא מבפנים ומבחוץ ולהיות אנשי אמת, כמובן במלחמה רוחנית הדברים אמורים, גם "ומלתם" וגם "ותמחה" כי לא הולכים לחתוך שום דבר בגוף וגם לא הולכים להרוג באופן פיזי, עד כמה שנוכל אלה המצוות המוטלות עלינו, "ומל השם, ומחה ימחה" זהו יהיה הביטול הרע המוחלט של הרע וזה יהיה כשהקב"ה יבוא ויגאלנו. אז אנחנו עושים את רוב הדרך לבד ואת הגמר יעשה הקב"ה.

זה מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה בילקוט: "שובה ישראל עד השם אלוקיך", אמר רבי סימאי: "משל לצור גבוה שהיה עומד על פרשת דרכים ובני אדם נכשלים בו, אמר המלך: "סתתוהו קמעא קמעא עד שתבוא השעה ואני מעבירו מן העולם".

כך אמר הקב"ה לישראל: "בניי יצר-הרע מכשול גדול הוא אלא סתתוהו קמעא קמעא, ולסוף אני מעבירו מן העולם. שנאמר: "והסירותי את לב האבן מבשרכם".

גילוי האמת לעתיד לבוא הוא גילוי ייחודו יתברך, אז יכירו כל העולם שהשם אחד בכל מעשיו בכל תהלוכותיו וכל מה שהיה בעולם הכל היה מכוון לתכלית אחת. לא נחשוב שאין קשר; הסינים חיים לבד והיפנים חיים לבד וזה לבד ואנחנו לבד וכל בן אדם לבד, אין! הכל מכוון לתכלית אחת.

ייחוד הבורא יתברך הוא האמת כי הוא המציאות האמיתית, אין מציאות בעולם, כשאתה אומר "מציאות" - אין דבר כזה מציאות, הדבר היחידי שנקרא "מציאות" זה השם יתברך, כל השאר נמצא זמני ברצון השם, יכול להיות נצחי אבל ברצון השם, אבל אין לו קיום מצד מהותו ועצמותו אלא מצד רצונו יתברך, אז ייחוד הבורא הוא - האמת. אמת פירושו זה מציאות, אמת זה מציאות, כי הוא המציאות האמיתית וכל דבר בעולם מקבל מציאות רק ממנו. איך אומר הרמב"ם מתחילתו "ביד החזקה"; שאדם צריך לידע שיש ממציא לכל נמצא, ממציא לכל נמצא, אז כל הנמצאים הם מצד מציאותו יתברך.

כל דבר בעולם מקבל מציאות רק ממנו, והוא נמצא רק במידה שרצונו יתברך קבע, כמה שהשם רוצה וקבע ככה תהיה המציאות,

כל דבר בעולם מקבל מציאות רק ממנו, והוא נמצא רק במידה שרצונו יתברך קבע, כמה שהשם רוצה וקבע ככה תהיה המציאות, מאז חטאו של אדם בראשון נסתר היחוד מעיני הבריות ולולא אברהם אבינו עליו השלום היה נשכח לגמרה, הסתרה זו נעוצה בבחירת 'דבר והיפוכו' שנולדה מ'עץ הדעת', בגלל שאכל מעץ הדעת "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה), בעצם זה שיש לך את הבחירה להכיר בין טוב לרע פה נהיה הסתר, האדם שולט בעצמו לאהוב או לשנוא, לרצות בטוב וברע להיות משה את תפקידו או מקיימו, והאפשרות של דבר והיפוכו מסתירה את ההכרה של אחדותו יתברך, זוהי נקודת העומק של התחדשות הבחירה באדם,

הוא אשר אמרנו: כי בלי מלחמה נגד שני המעכבים, יצר-הרע ואומות העולם אי אפשר להיחלץ מן השקר ולחיות עם האמת, רק מי שיכול למחוק ממנו את יצאו הרע ואת אומות העולם והשפעתם-האדם הזה חי במצב אמת תמידית, השקר הגדול ביותר באדם הוא כח הבחירה שלו, כח הבחירה עצמו הוא השקר הגדול, כיוון שהוא יכול לעשות נגד רצון הבורא והיכולת הזאת עצמה מסתירה ממנו את אחדותו יתברך שאין עוד מלבדו, "אין עוד מלבדו" הן גם היום אנחנו מאמינים בייחודו יתברך באמונה שלמה. אך כל מה שמצליח לחזק אמונה זו עדיין אינה מגיעה לייחוד לעתיד לבוא שיהיה בגאולה האחרונה.

זה מה שאמרו חכמים: "והיה השם למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד" אתו האידנא לאו "אחד" הוא? מה זה "ביום ההוא יהיה השם אחד" ועכשיו הוא לא "אחד"?

אמר רב אחא בר חנינא: "לא כעולם הזה כעולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר: "ברוך הטוב והמטיב" ועל בשורות רעות אומר: "ברוך דיין האמת" לעולם הבא כולו הטוב והמטיב.

בהסתכלות שלנו היום יש כאילו טוב ורע, יש גזרות טובות וגזרות רעות, בהסתכלות שלנו היום בעולם הזה ככה זה נראה בעולם הבא זה רק הטוב והמטיב, אין בחינה אחרת רק בחינה אחת.

"ושמו אחד" אתו האידנא לאו שמו אחד? וכי עכשיו לא שמו אחד? אמר רב נחמן בר יצחק "לא כעולם הזה העולם הבא" העולם הזה נכתב ב-יו'ד הא'. ונקרא בא'לף דל'. אבל בעולם הבא כולו אחד, נקרא ב- יוד' והא' ונכתב ב-יוד' והא', זאת אומרת: אנחנו נקרא בשמו של הקב"ה מה שאנחנו לא קוראים היום, את השם שם ה-ו-י"ה נקרא אותו בשמו.

בעולם הזה שולטות שתי הנהגות, מידת הרחמים ומידת הדין, כי העולם הזה הועמד על בחירה ושכר ועונש, זה מחייב גם בהשגחה שתי הנהגות: והנה האפשרות לעשות נגד רצון השם מסתירה את גילוי ייחודו יתברך מעינינו, לכן מה שמוכרח שתהיינה שתי הנהגות אלו בעולם הזה הוא הסתר פני ייחודו, לעתיד לבוא יתבטל הרע וממלא לא יהיו בשורות רעות, אז יהיה "השם אחד" בגילו גמור. אז עד כמה שנגיע לאמונה גמורה חושית בעבודתנו, אבל לגילוי גמור לשמו יתברך נזכה רק בגאולה האחרונה.

עומק העניין הוא זה: לפי התפיסה שלנו אנחנו כותבים אנחנו מוכרים אנחנו קונים, קניתי מכרתי כתבתי אני כל זה אני, ואנחנו כאילו עושים כל דבר אבל אנחנו מאמינים ש"אם השם לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, ואם השם לא ישמור עיר שוא שקד שומר", להצלחת מעשנו אנחנו זקוקים לסייעתא דשמייא, וגם למאמין מי שכבר מאמין עובר ניסיון של "כוחי ועוצם ידי עשה לי". כיוון שסוף סוף אנחנו עושים ופועלים בידיים, שהו הביאור של השם אדנו"ת באלף ד'לת, אמנם אנחנו פועלים כפי ראות עינינו, אבל הוא יתברך האדון עלינו ועל הצלחת מעשנו.

אז אנחנו אומרים? אנחנו עושים אנחנו פועלים אנחנו קונים אנחנו מוכרים, כן והשם הוא מצליח בידנו לעשות וכל מה שאנחנו עושים וצריכים סייעתא דשמייא ו"אם השם לא ישמור עיר שוא שקד שומר", כל זה אומר שזה שם אדנו"ת. זאת אומרת: אנחנו מכירים את השם כרגע רק בשם אדנו"ת שהוא האדון והוא הבעלים ושהוא הקובע והוא הכל, ככה אנחנו פועלים בטעות ובשקר גס, לכן זה שם אדנות שהוא אדון, לעתיד "ידע כל פעול כי אתה פעלתו וידע כל יצור כי אתה יצרתו" אדם לא יוכל להתיימר כי אדם בעצמו עשה משהו, אפילו משהו, כי ידע בבירור כי הוא יתברך עשה הכל! והאדם אינו אלא כגרזן ביד החוצב בו, כמו שעט לא יכולה לומר "אני כתבתי", זה ברור שאדם המחזיק בעט הוא כתב, כך יכיר כל אדם כי הוא בעצמו לא יעשה כלום, רק הקב"ה עושה הכל והוא כעט או כגרזן עושה בו.

לכן, לא נקרא את השם יתברך עוד בשם אדנות אלא בשם הוי"ה. כי נדע ונכיר בגלוי הוא יתברך הפועל ועושה כל, זה מה שכתוב: "ושמו אחד", לא יהיו שני שמות יהיה שם אחד, שהם הוי"ה ברוך הוא, בזמן הזה יש לנו עוד דמיון כאילו אנחנו עושים פועלים בעצמנו וזה מסתיר את אחדותו יתברך, כי בודאי גם היום גם היום הוא יתברך עושה בכל, וזהו גילוי אחדותו יתברך לעתיד לבוא, וזהו הגילוי הגמור של האמת האמיתית לאמיתה, ואת ההכרה הזאת צריך להחדיר מעכשיו.

שהאדם יידע שהוא לא פועל מאומה בלתי השם יתברך לבדו, מי ששוכה לחיות בהכרה כזאת - זה רק מי שמבטל את עצמו בהכנעה גמורה לכל מצוות השם ורצונו. אז ממלא אין לו של "אני" ושל "עצמו" שהוא רוצה אני רוצה אני רוצה אני רוצה. אני לא רוצה כלום, "לעשות רצונך חפצתי" זהו.

מה השם רוצה ממני כרגע? מה הוא רוצה ממני יחשוב האדם כל הזמן: מה רוצה ממני? הוא רוצה שאני יעשה ככה או רוצה שאני יעשה ככה? מה שהוא רוצה שאני יעשה אני יעשה, בטל ומבוטל, מה שנקרא:

"אנו אנו אנו עבדא דקודשא בריך הוא, אנו אנו אנו עבדא דקודשא בריך הוא, אנו אנו אנו עבדא דקודשא בריך הוא, אנו אנו אנו עבדא דקודשא בריך הוא. אנו אנו אנו עבדא דקודשא בריך הוא, אנו אנו אנו עבדא דקודשא בריך הוא, אנו אנו אנו עבדא דקודשא בריך הוא, אנו אנו אנו עבדא דקודשא בריך הוא".

אתה אומר שאני אומר ככה והצד השני אומר ככה זה נכון, כי הצד השני נקרא הסטרא אחרא, הצד השני הסטרא אחרא זה נכון כי תמיד הצד השני אומר אחרת ממה שאני אומר. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.