הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אם תצעק אליי, דבר אל בני ישראל וייסעו.

יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה,

ביניהם באה פרשת המן,

שבה הועמדו על ניסיון אמונה וביטחון ארבעים שנה.

על יציאת מצרים אמרו חכמים זיכרונם לברכה, כדאי

היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם את הים,

שלא אמרו למשה,

האך אנו יוצאים למדבר ואין בידינו מחיה לדרך,

אלא האמינו ויצאו אחרי משה,

עליהם מפורש בקבלה,

זכרתי לך חסד נעורייך,

אהבת כלולותיך,

לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה.

לפני קריעת ים סוף נאמר לישראל,

אדוני יילחם לכם ואתם תחרישון,

שאין צורך אפילו בתפילה.

ולמשה רבנו, עליו השלום, אמר השם,

מד תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו.

עלי הדבר תלוי ולא עליך.

הגאון

כתב על זה כי קריעת ים סוף

היתה גילוי של הנהגה גבוהה עד מאוד,

אשר התפילות שלנו אינן מגיעות אליה כלל.

אבל מדברי הגרח

ומחיים מבולוז'י נשמעת לכאורה נימה אחרת מזו של הגרו,

וזה לשונו.

בקריעת ים סוף

אמר הוא יתברך למשה, מד תצעק עלי,

מד תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו.

רוצה לומר, דבדידו טליה מילתא,

הכול תלוי בהם.

שאם הם היו בתוקף האמונה והביטחון

וייסעו הלוך ונסוע אל הים,

סמוך לבם לא יירא מעוצם ביטחונם,

אז יגרמו על-ידי זה התעוררות למעלה,

שיעשה להם הנס ויקרע הים לפניהם.

זה כמו שאמרנו אתמול

בשם הבן-איש-חי, בסוג הביטחון השלישי.

דברי הגאון מחיים מוולוז'י נראים כסותרים את מה שכתב הגרו,

הגאון מווילנא.

אבל אנו חייבים להבין דבריו שהם באים לפרש דברי הגרו ולא לסתור אותם,

ולפי זה נעמוד כאן על יסוד גדול.

לקראת הנס של קריעת ים-סוף

לא היה מקום לתפילה,

כי מקום שהתפילה אינה מגעת,

לשם הביטחון מגיע אליו.

כל ההצלחות שבעולם צריכות תפילה,

ורק לנס גבוה כקריעת ים-סוף

אין צורך ואין מקום לתפילה,

אלא זוכים רק על-ידי ביטחון.

ויבואו בני ישראל בתוך הים, ביבשה.

אם הים למה ביבשה?

אם ביבשה למה בתוך הים?

אלא מכאן אתה למד

שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חותמן,

ואחר כך נעשה להם יבשה.

זאת אומרת, הייתם צריכים להיכנס פנימה עד שיגיעו מים עד נפש,

עד אף שאי-אפשר לנשום,

ורק אז נהפך הים ליבשה.

ואמרו בגמרא בסוטה ל' שקפץ נחשון בן עמינא דם וירד לים,

ועליו מפורש בקבלה,

הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש,

ורק אז נאמר למשה, הרם את ידך על הים ובקעהו.

רק אחרי זה,

אחרי המסירות נפש, הוא נכנס לבפנים בביטחון גמור,

שזה ייקרה,

אז

השם הורה למשה לקחת את המטה ולבקוע את הים.

הגאון בעצמו כתב במקום אחר דברים המתאימים בדיוק לדברי הגאון רבי חיים

על שיר השירים ב'

יונתי בחגבי הסלע, בסתר המדרגה,

הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך.

זה מה שלמדנו היום בבוקר.

אמרו החכמים, זיכרונם לברכה, עד שלא עברו ישראל בים,

היו נמשלים ליונה שברחה מהנץ,

לא מהנץ בבוקר בתפילה, מהנץ, מהעוף הדורס,

וברחה בנקיקי הסלע,

ורעתה נחש לקראתה ואין לה מנוס.

וכן המצרים היו רודפים אחריהם

והים לפניהם,

וזה מה שכתוב בסתר המדרגה שלא היה להם מקום להיסתר.

והיו צריכים להסתיר את עצמם גם מלמעלה,

כשהיה שר של מצרים לוחם עמהם מלמעלה.

ואז אמר הקב' ברוך הוא, הראיני את מראייך.

פירוש הראיני עוד ניסיון אחד,

כמו שראיתי כבר ממך.

והיינו, דבר אל בני ישראל ויסעו לתוך הים.

מיד קפץ נחשון לתוך הים,

וישראל אחריו עד שבאו מים עד נפש.

באותה שעה אמרו,

הושעני אדוני,

ואמר הקב' ברוך הוא למשה, הרם את מטיך

על הים ובקעהו.

הרי מפורש בהגרא,

כי הקב' ברוך הוא רצה שיעמדו בניסיון של ביטחון.

והן הן הדברים.

תפילה אינה מגיעה להנהגה גבוהה מתגלה בקריעת ים-סוף.

רק ביטחון היא הכנה אליה.

הננו עומדים כאן על רוממות מידת הביטחון,

וכמה רחוקה היא מקטני מוח

השוקלים עד היכן לעשות השתדלות,

ומתי לנקוט ביטחון,

אין חלק לקטנות בביטחון.

רואים מה זה מידת הביטחון, שהיא למעלה מן התפילה?

לא צריך תפילה בכלל למי שיש ביטחון בדרגות גבוהות.

וכמה רחוקה היא מקטני המוח שהם שוקלים,

עד היכן לעשות השתדלות?

כמה לעבוד, כמה לזה, כמה להתאמץ, כמה להתייגע, כמה לתכנן.

עד היכן לעשות השתדלות?

קטני המוח שוקלים.

הם שוקלים מתי לנקוט ביטחון.

זאת אומרת, בדרך כלל קטני המוח אומרים, כל מה שאני יכול לעשות בכוחי, בשביל מה אני צריך סמוכה לביטחון,

אני יכול ללכת לעשות א' ב' ג' ד', זה הכול. בשביל מה אני צריך ביטחון ולחכות?

תיגש, תיקח את העבוד, תקע כסף, תלך הביתה.

מתי הם משתמשים בביטחון כשאין להם ברירה? זה לא ביטחון.

זה אין ברירה, זה לא ביטחון.

ביטחון זה שלא הולכים לעשות שום השתדלות.

זה ביטחון, לא ביטחון אחרי שאין ברירה.

אבל זה קטני המוח, מה לעשות.

כשנגלה הקדוש ברוך הוא ל'תן תורה',

לא על ישראל בלבד נגלה, אלא על כל האומות.

בתחילה הלך לבני עשו

ואמר להם, מקבלים אתם את התורה.

אמרו לו, מה כתוב בה?

אמר להם, לא תרצח.

אמרו לו, כל עצמן של אותן אנשים, אביהם רוצח.

הוא שנאמר, וידיים ידי עשו,

ועל כך הבטיחו אביו, ועל חרבך תחיה.

זה עשו, זה אדום, זה אמריקאי.

וכך בכל גוי נמצאה איזו מידה שהיא מנוגדת לתורה,

שלא היה בכוחם לקבלה.

אביהם, עשו, שאל על הבכורה.

מה טיבה של עבודה זו?

אמר לו יעקב כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויים בה

אמר אני הולך למות על ידיים כי אין מה לי חפץ בה

כלל ישראל לא שאלו שאלות

למה יאמרו הגויים

יהודים לא שואלים שאלות

קפץ לתוך ימה של תורה והקדימו

נעשה לנשמה

על זה אנחנו אומרים אבינו מלכנו בעבור אבותינו שבטחו בך

ותלמדם חוקי חיים

כן תחוננו אבינו מלכנו

גם זה היה ביטחון בקדוש ברוך הוא

שעם ישראל בטח שהוא לא יעמיד עליהם מצוות שלא יוכלו לעמוד בהן

גם כאן מצינו כי זוהי מדרגה עליונה בנשמת ישראל

וכן אמרו

בשבת פח בשעה שהקדימו ישראל

נעשה לנשמה

באו שישים ריבו של מלאכי השרת

600,000 מלאכים

ולכל אחד ואחד מישראל הם קשרו שני כתרים

אחד כנגד נעשה

ואחד כנגד נשמע

רש״י אומר שני כתרים מזיו השכינה

תוספות אומרים שני כתרים של הוד היו

לפיכך כשנטלם משה

קרן עור פניו

כשישראל עשו את העגל הפסידו את הכתרים ומי לקח אותם?

משה רבנו

ומזה קרן

עור פניו

שהיה צריך מסווה כדי שיוכלו

לדבר איתו, לשמוע אותו, להסתכל לכיוון שלו.

ההוא צדוקי

שראה את רב הלומד תורה ושקוע בתורה

ויושב על האצבע שלו

ויוצא ממנה דם

ואמר לו, אתם עם פזיז,

אתם הקדמתם את הפה שלכם לאוזניים שלכם,

עדיין אתם עומדים בפחזותכם?

היה לכם בהתחלה לשמוע,

ואם אתם מסוגלים לעשות את מה שהשם יבקש,

תקבלו.

ואם למה, אל תקבלו.

מה אתם יודעים מה להגיד לכם? אתם צועקים ישר, נעשה ונשמע.

ככה אומר הצדוקי.

מה ענה לו רבא?

אמר לו אנחנו שאנחנו מרובים בשלמות.

כתוב בנו, תומת ישרים תנחם.

עד תום היושר,

השלמות,

היא מנחה אותנו,

את הישרים.

הנחין שיענייתם

שאתם מרובים בעלילות,

כתוב בכם, וסלף בוגדים משולדנו.

אתם בוגדים, אתם לא רוצים לקיים.

לכן אתם שואלים שאלות, מתאים או לא מתאים.

הצדוקי דמעה

שקיבלו את התורה בבהילות, בחיפזון, בזריזות יתירה, מתוך התפעלות,

ולא שאלו מה כתוב בה.

ענה לו רבא, לא, לא היתה בהילות שם. לא היתה בהילות.

תמימות וישרות.

מי שיש לו

תמימות וישרות זה מידות

שמביאות לידי ביטחון.

תמימות וישרות.

אלה מידות של רוממות הנפש של כלל ישראל.

וידועים דברי הכוזרים,

א', ל', ז',

שכלל ישראל זה סוג חמישי

מעל ארבעת הסוגים,

דומם, צומח, חי, מדבר,

ומעל מדבר יש ישראל.

אנחנו סוג חמישי בבריאה.

לכל סוג יש כוח מעמיד אותו.

את הצומח, מה מעמיד?

כוח הצמיחה.

את החי, מה מעמיד?

כוח החיות.

את המדבר, מה מעמיד?

כוח הדיבור.

כלל ישראל זה סוג חמישי.

ומה הכוח שמעמיד אותו?

לפי דברי הראש,

נבין כי הכוח המעמיד של כלל ישראל הוא הביטחון.

זה המעמיד של כלל ישראל.

זו סגולת ישראל על כל העמיד.

לכן אתמול כשלמדנו

אתמול את הפסוק שהבן ישחי לימד אותנו,

בך בטחו אבותינו ובטחו ותפלטטמו.

ובסוף של הפסוק, בטחו ולבושו.

שלוש מדרגות.

זה סוד סגולתם של ישראל, הביטחון. הם בטחו בשם, הלכו אחריו במדבר בלי שאלות,

קיבלו את התורה בלי שאלות, נעשה ונשמע.

זה סוד סגולת ישראל, הביטחון בשם אלברכם.

אבל, לצערנו, אנשים היום

התחברו לרחוב

והתחברו להמון

ולא מחוברים לספרי מוסר.

בוודאי שלא למדו את רבנו בחי כמו שצריך בשער הביטחון.

דאם כן, לא היו נוקפים אצבע חוץ מרוחניות.

ובביטחון משיגים הכול.

גם מה שאי-אפשר להשיג בטבע, משיגים.

אבל אנשים

מעדיפים ללכת אחר ההמון,

כי פותחים עליהם עיניים. מה אתה לא עובד?

מה אתה עושה? מה עם הילדים? מה זה הפקרות?

מה אתה עושה? מה זה אשתך? ואתה התחייבת בכתובה לזון ולפרנס וזה, ומה אתה מדבר על זה? אתה מדבר על זה בגבי גבי גבי גבי גבי גבי גבי גבי גבי.

והוא נבהל.

בוא,

שמע טענות של צדוקים.

צדוקים אומרים, אמא פזיזה.

ואז אתה מאמין לדתיים האלה? אתה מאמין לרב האומה?

מה אתה נורמלי?

צדוקים.

צדוקים.

אמא פזיזה.

צריך לענות להם, טומאת ישרים תנחם.

אם אתה תמים וישר עם השם, יהיה לך ביטחון.

אבל אם אתה עקמומי,

דור עיקש ופתלתול,

בנים לו אמון בם.

זה גורם, חביבי, שאתה עדיין נצרך לעבודה עם תירוצים, כמובן. לא, אני מאבקה עליהם.

כן? חכמים שבהם אומרים שלום בית, שלום בית.

כל מיני תירוצים.

בקיצור, אין ביטחון.

וסלף בוגדים ישודדים.

זה נאמר לאותו צדוקי.

לכן, יהודים יקרים,

סוד גאולתם של ישראל בקריעת ים סוף היה ביטחון.

השם ביקש ביטחון בדרגה הגבוהה ביותר.

תיכנס איפה שלא נורמלי שאתה תקבל משהו.

תיכנס לים

עד שאתה הולך למות.

תיכנס, לך, לך, לך עוד. מה לך?

לך.

לך.

אחרי שתעשה את זה, אני אפתח לך.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא לא פותח ככה צ'יק צ'אק.

הוא רוצה לראות אם אתה מוסר נפש עד הסוף.

אתה מאמין בו עד הסוף או לא מאמין?

אם אתה מאמין, הוא יפתח לך את כל השערים.

הרי כתוב שכל המקיים את התורה מעוני,

סופו לקיימה מעושר, נכון?

יש לך יותר עני מאברכים?

אבל אם הוא מקיים את התורה מעוני,

באמת הוא מקיים את התורה, לא בגלל שהוא לא מוכן להיות פועל, ולא זה, וזה

לא כבוד, מה,

אני אפסיד את המעמד של בן תורה, וזה, וזה, וזה. הוא באמת לומד

כי צריך ללמוד. לא אכפת לו, קוראים לו אברך, לא אכפת לו, קוראים לו ככה, לא אכפת לו זה, לא אכפת לו, אכפת לו שהוא לומד תורה על מנת לקיימה במאה אחוז.

כל המקיים את התורה מעוני

מבטיחה משנה סופו לקיימה מעושר.

טוב. אז מי שמאמין באמת הוא יראה את זה, אבל מי ש...

‫הוא לא מאמין, הוא לא יזכה לראות את זה.

‫כן?

‫-מה עם תקופת של מחשבות תפילה?

‫אתה רוצה לחשוב על הדברים? ‫-איזה דברים?

‫-אתה רוצה לחשוב מה שאתה רוצה. ‫-איזה מחשבה, מה תחשוב? ‫תחשוב מה שאתה רוצה, נו, תחשוב. ‫תגיד לי מה חשבת.

‫אני בוטח במה... ‫-איך אתה בוטח במאה עוזר?

‫מה פירוש? אתה לא בוטח בגרוש. ‫אם אתה הולך לעבוד, אתה לא בוטח בכלל,

‫כי האוכל היה יכול להגיע אליך

‫ישר הביתה.

‫אתה לא מכיר את הסיפור שסיפרנו

‫על יפו 18 ו-16?

‫אתה לא מכיר את הסיפור?

‫אני אספר לך את הסיפור.

‫היה אחד רעב, לא אכל שלושה ימים, ‫והוא הולך בדרך,

‫והוא נראה זוועה כבר, הולך למות.

‫כמו עוף מרוט.

‫ופתאום בא לקראתו אדם ואומר, ‫תגיד לי סליחה, אולי אתה יודע ‫איזה מקום אני אוכל פה למצוא איזה אוכל,

‫מישהו ייתן לי לאכול, לשתות? ‫לא אוכלתי שלושה ימים.

‫אז הוא אומר לו, ‫אתה בדיוק נמצא במקום הנכון.

פה, ברחוב יפו, מספר 18,

כמניין חי,

‫יש שם בית-תמחוי, ‫נותנים אוכל בשתייה חינם,

‫הכול, שינה, ביגוד, מה שאתה רוצה.

‫תודה רבה. הוא הולך,

‫לרוב טשטוש, הוא לא שם לב.

‫הוא עצר ב-16,

‫דפק בדלת,

אמר, שלום, פה נותנים אוכל וזה בחינם.

‫בעל-הבית היה רשע,

‫ידע שלפעמים טועים האנשים בכתובת, ‫אמר לו, כן, פה נותנים בחינם.

‫אבל לפני שאוכלים,

‫חייבים לעשות השתדלות.

‫מה, סתם לאכול בחינם? ‫צריך לעשות השתדלות.

‫הוא אומר לו, טוב, ‫אני מוכן לעשות השתדלות, ‫תגיד לי מה לעשות, ‫אבל אתה תתן לי אוכל או לא.

‫אז הוא בטח ייתן לך.

‫מה עלי לעשות?

‫הוא אומר, תראה, קח שם את הדלי ‫ותעשה את הסמרטוט, ‫תעשה ספונג'ה פה, ‫אחר כך תעלה לגג,

‫תוריד את הכבשים,

‫אחר כך תעשה כלים פה, ‫תעמיד את הכביסה שם. תעשה, גם נתן לו עבודה עד הערב.

‫גמרת עבודה, אמר לו, מה עם האוכל חינם? ‫אמר לו, ביפו 18,

‫שם אתה תקבל את האוכל בחינם.

‫הבנת?

‫ככה יצר הרע אומר לך.

‫בטח, בחינם, בטח השם נותן. ‫רק השם נותן, הכול הוא נותן.

‫אבל צריך השתדלות.

‫מאיפה אתה משתדל? אצל יצר הרע.

‫ובסוף מי שולח לך את האוכל?

‫מספר 18. הקדוש ברוך הוא, בשביל מה עבדת?

‫אם היית מגיע למקום הנכון,

‫ולא נתקעת ב-16,

‫היית אוכל בחינם.

‫אבל זה התפקיד של יצר הרע, ‫לבלבל את האנשים, להטעות אותם, אתה מבין? ‫לשקר אותם, לזייף להם את הדברים.

‫להגיד להם, הנה, אתה הולך לקרוס, אתה תמות, אתה לא יהיה לך, ‫יהיו לך חובות, אתה הולך לשלם, ארונה וטלפון,

‫איך אתה תעמוד בזה?

‫הוא מראה לך הר.

אבל מי שבוטח בשם,

‫מי נתן לך לראות היום בבוקר

ועד עכשיו,

‫ולשמוע אותי

ולהריח

ולדבר וללכת.

‫איפה טענת את הבטרייה של הגוף? ‫אתה מטעין את הסוללה בלילה?

‫איפה אתה מטעין את החיים שלך?

‫מאיפה קיבלת אותם?

‫מי שנותן לך את כל מערכת החיים, ‫לא ייתן לך את האוכל שמקיים את החיים?

‫אז איך הוא רוצה שתחיה? ‫אם הוא קצר לך, שתחיה עד גיל 80. ‫הוא צריך לתת לך לאכול, לא?

‫אתה רוצה שהסוס יעבוד אצלך?

‫אתה חייב לתת לו תבן.

‫אם הוא לא תיתן לו תבן,

‫אם תשלח אותו לעבוד,

‫הוא לא יעשה לך את העבודה.

‫האדון צריך להביא לסוס תבן.

‫אם השב רוצה, שנעבוד אותו.

‫אז הוא ייתן לנו לאכול. אם הוא לא ייתן לנו לאכול, איך נעבוד?

איך נעבוד אותו?

‫ואם נלך לחפש בעצמנו את האוכל, מתי נעבוד אותו?

‫אז אנחנו נצווה ונגיד בו יומם ולילה.

‫איך אני יכול יומם ולילה, ‫אם אני עובד יומם ולילה, ועוד שעות נוספות?

‫ואיך זה יכול להיות?

‫אלא בן-אדם טמבל,

‫כמו הצדוקי.

‫אם היה לו שכל, היה בוטח במאה אחוז.

‫אין לו שכל.

מה לעשות?

קטני מוח.

‫אתה לא בוטח בכלל, חבל לך על הזמן.

‫בוטח במאה אחוז, ‫אז בן-אדם לא זז מהכיסא,

‫יושב ולומד וזהו.

‫זה בוטח במאה אחוז.

‫-תודה רבה. יש תארים שנכנסים לפרויקטים ‫שלא מותנים לציור, ואומרים, אני בוטח בעצמנו ואיבסוטו.

‫כן, זה בסדר.

‫בסוף כולם מתחתנים, אל תדאג. אין אחד ש...

‫אבל מה עם הלאה? מה עם ה... ‫-עזב את הקיום, אתה שומע? ‫לא שואלים שאלות כאלה. ‫זה שואלים עשיו וישמעאל.

‫הם שואלים מה כתוב בה, איך. ‫אז איך אני קיים? אני לא יכול? אני בלי זה לא יכול? ‫איך אני יכול? מאיפה אני יכול? ‫כל החשבונות האלה זה לא שלנו.

‫מי שבוטח בשם לא מודאג משום דבר. ‫בביטחון השלם,

בביטחון השלם לא מודאג בכלל.

‫אם היית שומע את השאול של אתמול,

‫שלוש דרגות של ביטחון, שאומר הבן אשחי, ‫היית מבין.

גם אם תהיה בדרגת הביטחון הראשונה,

‫זה כמו שאתה חושב שאתה בוטח. ‫מה אכפת לך לבטוח?

‫מה אכפת לך להגיד בעזרת השם?

השם יעזור, בסייעתא דשמיא. ‫מה אכפת לך להגיד?

אם עזר, עזר, אם לא עזר, לא.

אבל אם אתה תגיד שהוא לא יעזור,

‫למה לך לחיות בדיכאון? ‫-אולי אין לנו הגדרה של 100% בגבי ביטחון.

‫למה לא?

100% ביטחון זה בן-אדם שלא סומך על עצמו בכלום ‫ולא עושה שום השתדלות.

‫אני מדבר רק בעניין פרנסה, ‫אני לא מדבר במצוות.

מצוות צריך לרוץ,

לכתת את הרגליים, לעשות, זה התפקיד.

בדברים שאתה מזומן להם, הרי האדם הראשון היה בגן-עדן.

ישר הוא שם אותו בגן-עדן.

‫בגן-עדן הוא לא עבד.

‫מלאכים היו צולעים לו בשר ומשכין אותו יין.

‫אחר כך הוא חטא, אז הוא קילל אותו.

מהקללה? השתדלות.

‫בזיעת אפיך תאכל לחם, מעכשיו תתחיל להיות מקולל.

‫אבל הוא לא אמר לו כמה שעות להיות מקולל.

‫נו, אז מה עכשיו? להרבות בקללה או למעט?

מה אתה ממליץ?

למעט.

‫ואם אני לא רוצה בכלל להיות מקולל, ‫זה טוב או לא טוב?

‫זהו, אני לא מקולל, לא עובד.

‫-ואין פה חונן הדעת?

זה חונן הדעת.

זה חונן הדעת, שאני מבין שאני כלום אפס גורנישט,

‫וגם אם אני הולך לעבוד, זה לא אומר שאני אקבל ואצליח וכו', ‫יכול להיות שאני ארוויח מפה,

וה' יסדל לי את ההפסדים משם.

‫החינרת את האוטו בעבודה, ‫עשו לך רפורט, יצאת, הלך לך שלוש יומיות.

‫נו, מה עשית?

‫אם לא היית הולך לעבודה, ‫היית מרוויח 750 שקל

בלי לעבוד.

וכן, על זה הדרך.

‫אין דבר כזה שאתה מפרנס,

‫אין פרנסה מעבודה,

‫אלא הכול בגזירת השם, מראש השנה.

מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה, עד אחרית שנה.

זה הכול.

איך אנשים יושבים בבתי-חולים,

‫שוכבים שם חודשים?

‫לא רק שאין הכנסות, יש גם הוצאות.

‫לא רק שיש הוצאות, גם לא נותנים לבית כלום.

‫ואיך משפחה שלמה מכלכלת את חייה?

‫חצי שנה, שנה, שנתיים, איך זה יכול להיות?

‫איך זה שהבעל שהיה מביא 17,000 שקל בחודש, נפטר,

ואשתו לא נפטרה אחריו ולא ילדים?

‫הרי הוא החזיק את הבית כאילו,

‫עכשיו מי יחזיק אותם?

מי יביא להם 17?

‫הדברים של כל יום.

‫אלא מה, האדם חי בדמיונות,

‫כוחי ועוצם ידי. מה, אני צריך לדאוג לעצמי,

‫אני חייב לזה? מה פתאום?

מה פתאום פה פה?

יש כאלה שמספרים סיפור תמיד, מה, אני צריך להיות שנורל,

‫לבקש מהאנשים, זה בושה, מה, אני זה, מה, לא יכול לעבוד, מה, אני זה, מה, כל מיני קשקושים.

כל הפטנטים, התירוצים של יצר הרע, ‫כתובים בספרים.

אתה לא חידשת אותם, לא המצאת אותם, ‫כבר אמרו אותם לפניך מיליונים,

מיליונים, מיליונים, מיליונים, ‫ואת כולם קבר יצר הרע.

ובסוף הם עבדו לריק,

‫והוא אומר שלא ניגע לריק,

‫הוא עבד לריק. למה? כי מה שהיה מגיע לך,

היית מקבל בלאו הכי

אבל למה הדבר דומה?

שבן אדם אומר, בוא הנה, תשמע, אם אני הייתי יושב בבית והייתי זה, לא הייתי אוכל גרוש, לא הייתי אוכל שום דבר, שום דבר לא הייתי, לא הייתי מתקיים, לא.

היו שני חברים.

שני חברים.

אחד היה בישיבה והמשיך להיות

בן תורה והלך וצמח וגדל והיה נהיה נהיה רב, נהיה ראש שטיבה, נהיה, נהיה, נהיה, נהיה,

וכמובן שנהיה לו משכורת ונהיה לו מעמד ונהיה לו רכב ונהיה לו דירה ונהיה לו הכל, הכל, הכל, הכל.

מה שני, יצא לעבודה,

יצא לעבודה ופה ושם, והוא עובד בעירייה.

אומנם הוא עובד שעתיים, מריח קצת ריח בלילה,

ובסדר,

ואחרי זה יש לו איזה משכורת.

למה הדבר דומה?

פעם הם נפגשו,

השניים.

אבל נצייר לך את זה בציור.

שני החברים היו,

אחד הלך לבד צרפות

והיה עובד בזהב,

והשני החליט מקצוע פחם, פחמי.

עובד בפחם.

אחרי 40 שנה הם נפגשו.

עכשיו, פחמי,

רואה את זה של הזהב,

בא עם מרצדס,

חביבי,

שעון 250 אלף דולר, בא ככה, בום, מה זה, איזה מעמד, איזה סטטוס.

והוא, אתה יודע, פחמי,

משכורת במעמד הביניים של לפיד כזה.

אז הוא מבין שהוא בעמדת חולשה לעומת הצורף.

אז הוא אומר, אתה יודע איזה מזל שאני לא בחרתי

ללכת במקצוע שלך?

אתה יודע איזה מזל? כשאתה אמרת לי שאתה הולך להיות צורף,

היתה לי הרגשה שאני לא בנוי לזה, זה לא מתאים לי, אני לא אעמוד בזה.

לכן הלכתי לעבוד בפחם.

הוא אומר לו, איך אתה יודע שהיה לך מזל שהלכת לפחם ולא הלכת להיות צורף? הרי אם היית צורף היית מרוויח כמוני, היום היית במרצדס קדילק, היית בא פא פא פא פא,

היית במעמד כמו שלי, למה אתה אומר שאתה לא היה הולך לך?

הוא אומר לו, אני 40 שנה עובד בפחם,

מעולם לא באה אלי אישה וביקשה ממני טבעת זהב.

תאר לך אם אני הייתי עובד בצורפות, אף אחד לא היה בא אלי.

אתה שומע טמבל.

הוא עובד בפחם, הוא רוצה שיחפשו אצלו זהב.

הוא לא ניסה בשביל לדעת מה זה.

אם היה נשאר בתורה,

הוא היה רואה בדיוק כמו שזה הגיע לאן שהוא הגיע.

אבל הוא חשב שבלי עבודה אי-אפשר.

ומה הראייה שלו? שהנה, אתה רואה, אני כבר 40 שנה עובד,

ואף אחד לא בא לשאול אותי הלכות.

אז אם הייתי רב ואתה חושב שהיו באים לשאול אותי הלכות, לא הייתי מתקדם בכלל.

הייתי שומע טיפש.

ככה זה אנשים נופלים מפה של יצר רע.

מכל מקום סגולתם של ישראל זה

ביטחונם בשם הגמור.

זה מה שביקש הקבוצה. אתם רוצים קריעת ים סוף?

בבקשה.

ארעיני את מראייך.

אני רוצה לראות.

אשמעיני את קולך,

צעקו אלי,

יופי, אתם יודעים שאין עוד מלבדו,

נכון?

הכול סגור,

מכל הרוחות,

דברו אתי,

זהו.

עכשיו קח את המטה ותבקע את הים.

12 גזרים, עם ישראל.

אז ישיר משה ובניהי ישראל, איה, איה.

ראית מה זה הביטחון?

עד עכשיו שרים את השירה הזאת.

בזכות הביטחון.

זה מה שצריך לעשות.

רבי חנין יאמר מה שאומר עסוק, עסוק, עסוק, עסוק, עסוק.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נכון?