הרקדנים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדוני במצרים ויראו העם את אדוני ויאמינו באדוני ומשה עבדו

השאלה מפורסמת

למה התורה מקדימה כאן את היראה לאמונה

כתוב פה בפסוק

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדוני במצרים

ויראו העם את אדוני ואחרי זה כתוב ויאמינו באדוני ובמשה עבדו

למה מקדימה תורת היראה לאמונה לכאורה האמונה מביאה ליראה אם אני מאמין אז אני אראה אם אני לא מאמין ממה אני אראה לכאורה

לפי המושגים שלנו קודם אדם מאמין אחר כך הוא ירא

אבל פה רואים בפסוק הפוך

שהפסוק אומר ויראו העם את אדוני ואחר כך ויאמינו באדוני ובמשה עבדו

נו אז איך זה מסתדר

אומר הזוהר הקדוש

בראשית נט עמודן

כל ברנש דדחילה לקדשה בריחו

שר יעימי מהימנותא קדקיהו

דהה ההוא ברנש

שלים מפולחנה דמרא

ומאן דלא שר יעימי דחילה דמרא לא שר יעימי מהימנותא

ולאו איהו כדיין למהיבנך ולקב עלמה דעתם תרגום

כל אדם שהוא ירא מהקדוש ברוך הוא שורה עמו נמצאת עמו האמונה

כראוי

שהרי אותו אדם הוא שלם בעבודת הבורא

אז שלמות בעבודת הבורא זה מי שפוחד מהקדוש ברוך הוא, מי שירא מהקדוש ברוך הוא, הוא המאמין

כראוי

והוא שלם בעבודת השם

ומי שלא שורה בו יראת השם

לא שורה עמו האמונה

והוא לא כדאי שיהיה לו חלק,

דהיינו הוא לא ראוי שיהיה לו חלק בעולם הבא

אז מי שאין לו יראה אין לו אמונה וממילא הוא לא ראוי להיות בעולם הבא

הרי דווקא האדם היראה את הקדוש ברוך הוא

שורה עמו האמונה כראוי

מהזוהר רואים

שדווקא האדם היראה את הקדוש ברוך הוא, שורה עמו האמונה כראוי

והוא האדם השלם בעבודת בוראו

ונמצא

שהיראה היא התחלה לאמונה.

יש הרבה שמקשקשים,

תראה, צריך לעבוד את השם מהאהבה לו מיראה, זה לא דרך,

לא עובדים ככה, צריך מאהבה, לא תופע.

הפסוקים מכחישים, הזוהר מכחיש,

הרמב״ם מכחיש,

כולם מכחישים,

אבל הם יש להם שיטה חדשה,

אהבה.

לא מבינים אפילו את המילה, מה זה אהבה.

אהבה פירושו עבדות גמורה לקדוש ברוך הוא שאין לך שום רצון כלל,

רק רצונו יתברך.

אז אתה חושב שאתה אומר מילים יפות זה נקרא אהבת הבורא?

הרמב״ם מביא בספר המצוות

שלוש מצוות באמונה.

מצווה ראשונה,

הציווי שציווי שציווינו הוא באמנת האלוקות,

והוא שנאמין

שיש שם עילה וסיבה

והוא פועל לכל הנמצאים.

שימו לב, זה לא כל פעם מזדמן לכם ללמוד

את שלושת המצוות של האמונה.

אז שימו לב.

הציווי

שציווינו הקדוש-ברוך-הוא באמנת האלוקות

הוא שנאמין

שיש שם עילה וסיבה,

והוא פועל לכל הנמצאים.

יש עילה

ויש עילול.

יש סיבה ויש מסובב.

דהיינו, יש מקור ושורש

לכל הדברים הקיימים, הברואים והמתרחשים.

אז אנחנו צריכים להאמין

שיש שם עילה, דהיינו, עילה ראשונית,

שזה הקדוש-ברוך-הוא,

עילה וסיבה,

והוא פועל לכל הנמצאים.

זה מה שנאמר בתורה, אנוכי אדוני אלוהיך,

להאמין

שיש אלוקים חיים שהוא העילה והסיבה והשורש לכל

הנמצאים וכו'.

זו מצוות האמנה הראשונה.

או כמו שאומר הרמב״ם בתחילת ספרו, ספר המדע,

יסוד היסודות ועמוד החוכמות לידה, שיש שם מצוי ראשון,

ממציא לכל הנמצאים.

זו מצוות האמונה הראשונה.

מצווה שנייה של האמנה,

נאמין,

היא הציווי שציוונו באמנת הייחוד,

והוא שנאמין

שפועל המציאות וסיבתו הראשונה אחת.

זאת אומרת, אמנת הייחוד

זה מי שפועל את המציאות כולה,

והסיבה הראשונה שלה זה אחת, זה לא דברים נפרדים.

זאת אומרת, הכול באחדות גמורה,

מאתו יתברך, ואין דבר נפרד ממנו.

ולית אתר פנוי מיני, אין מקום שהוא פנוי ממנו.

והכול בידיעתו ובהשגחתו וברצונו.

הכול זה אחד גמור.

וזה הציווי באמנת הייחוד,

זה שנאמין שפועל המציאות וסיבתו הראשונה אחת, וזה מה שאנחנו אומרים.

שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.

היה, הווה ויהיה, בעל הכוחות כולם וכו'.

מצווה שלישית

היא שנאמין,

יראתו יתברך ואלפחד ממנו.

מצווה שלישית באמונה

זה להאמין יראתו יתברך ולפחד ממנו,

ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות ליבם ובקרי,

אבל נראה ביראת עונשו בכל עת.

צריך אדם לחיות בפחד כל הזמן,

מיראת העונש

על כל מעשה ומעשה.

זה כמו אדם שאמרו לו, תשמע, יש פה חשמל גלוי בכל החדר.

תיזהר שלא תתקרב לקירות, לא לעמודים ולא כלום.

אם אתה תתקרב, לא תשים לב, אתה תקבל זץ 220,

ומי יודע מה יהיה בסוף שלך. תיזהר.

זהו.

בן-אדם שנמצא בחדרים קטנים וצריך לחבור ביניהם, הוא יודע שכל הקירות,

יש בהם חשמל גלוי,

הוא חי בפחד.

הוא לא הולך מהר.

הוא שם לב איפה הוא הולך.

הוא מתרחק כל הזמן מכל דבר שיכול להביא אותו להתקרב.

ככה אדם צריך להיות בפחד לא להתקרב לאיסור.

להתרחק מעבירה.

זה 220. מצווה שלישית, ציוונו להאמין יראתו יתברך ולפחד ממנו,

ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות ליבם ובקרב.

אבל נראה ביראת

עונשו בכל עת.

זה מה שאומר הפסוק, את אדוני אלוהיך תירא.

הנה הרמב״ם

מונה את היראה

כמצוות אמונה.

להאמין יראתו.

אותו יתברך.

יראה זה מורה על האמונה, זה מצוות האמונה.

וזה חלק מן האמונה.

במקום אחר נתבאר

מה עיקר האמונה.

עיקר האמונה זה הציור.

כשאדם יודע לצייר ציורים שמעוררים פחד

מהדר גאון עוזו יתברך,

ויראה מהמשפט והעונש השמימי,

גם הם באמונה יסודם.

וזה מעלת איש מחברו.

לירא יש ציורים מפחידים ביותר,

שהם עוצרים אותו, בולמים ומונעים ממנו להתקרב לאישור.

הטיפש והכסיל הוא לא ירא. הוא אומר, יהיה בסדר, יהיה בסדר. אה, הקדוש-ברוך-הוא רחמן,

מה קרה לך?

והנה אמנת האלוקות,

כלומר האמונה במציאותו יתברך,

היא לבדם סוגלת לעשות רושם כה עמוק בלבנו עד לשנות את כל הלך מחשבותינו.

להאמין באלוקות, אנוכי השם אלוקיך.

ובאמת כותב הרמב״ן בהשגותיו שם בספר המצוות,

כי מצווה זו היא קבלת עול מלכות שמים.

בכל זאת, לרוב המאמינים האמונה הזו נשארת מופשטת למדי.

יודעים שיש אלוקים, הרבה אנשים יודעים, אבל זה מופשט אצלם למדי.

מה זה אומר להם?

יש אלוקים, אני אמרתי שאין אלוקים?

מה זה, אני מאמין שיש אלוקים, מה קרה לך?

נולדתי עם זה, מה זה?

כן, מה זה עושה? מה זה אומר? מה אתה עושה עם זה?

איפה זה משפיע על הלך החיים שלך?

תראה, אני משתדל וזה.

רגע, איך הולך אמונה? אני משתדל.

מה זה?

אומרים לך שיש זרם חי עכשיו פה, בכל החדרים וכל זה.

לא, אני משתדל לא לקבל זץ וזה, אני משתדל.

אתה מאמין שיש חשמל גלוי?

אתה יודע מה עושה חשמל גלוי? ראית מישהו מתפחם פעם?

מה אתה מבלבל את המוח, אני משתדל.

אם פעם אחת תקבל זץ, לא תוכל להשתדל יותר.

הוא משתדל.

אז אצל רוב המאמינים האמונה הזאת מופשטת למדי.

רושם יותר חזק

צריך להתקבל מאמנת הייחוד,

שזו הדרגה השנייה שאמרנו שאומר הרמב״ם,

וזו הידיעה הנוראה שאין עוד מלבדו,

שהוא פועל בנמצאים והוא סיבת הכול ושורש הכול,

והכל זה אחדות אחת גמורה.

אז זה עושה רושם יותר על האדם שהוא יודע שהכל זה באחדות מה' יתברך,

וזו ידיעה שאין עוד מלבדו,

לא תוכל להיוושע ולא תוכל ליזוק

בלי רצונו וידיעתו של הקב' ברוך הוא.

אכן הרמב״ם, הרמב״ן שם כותב,

כי מצווה זו היא קבלת עול מלכות שמים,

שהיא מחייבת את האדם לכל ימי חייו

להשתעבד אך לרצון השם.

שמעתם?

משועבד אך לרצון השם.

אנשים עובדים במצות, 35 שקל שעה,

ורוקדים כל הזמן ככה, ככה, ככה,

שמונה שעות רוקדים.

ועומדים עליהם ומסתכלים, נו, מה, תמשיך לרקוד, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נותנים להם קצב.

אתה מקבל 35 שקל.

סליחה, אדוני, אני לא מקבל ממך את החיים, אני מקבל רק 35 שקל.

אתה כבר שולט לי על החיים?

מה, שמונה שעות אתה רוצה שאני ארקוד לך פה?

הוא אומר, כן, אתה מקבל 35 שקל. אתה יודע מה זה 35 שקל?

אז תתחיל לרקוד, מוטי. קדימה.

אז אם השם נותן לך חיים, כמה אתה צריך לרקוד?

ורק אומרים את השמונה שעות, אומרים לקדוש-ברוך-הוא, אני חייב, רקדתי אצל בעל הבית.

עכשיו אני הולך לישון,

עכשיו אני צריך לאכול, עכשיו אני צריך מקווה,

עכשיו אני צריך זה, עכשיו אני צריך זה.

אני חייב, שבור, אגב, זה, הלכתי.

אה, איזה עולם, יא בביי.

איפה ההסתכלות האמיתית של אנשים? מפיש, מפיש, מפיש.

אה,

אין התבוננות.

אז אומר הרמב״ן שהמצווה הזו שאומר הרמב״ם,

האמנת הייחוד שאין עוד מלבדו,

זו מצווה של קבלת עול מלכות שמאי,

ואם חייב את האדם לכל ימי חייו להשתעבד אך ורק לרצון השם.

אך גם האמונה הזאת מתעוררת בכל תוקפה

רק לרגעים,

בשעת התעלות יתירה,

הלוואי עלינו,

כגון בשעת קריאת שמע.

וקשה מאוד לחיות באמונה הזו בכל שעות היום.

רק יראת החטא והעונש

היא עשויה ללוות את האדם תמיד,

לרסן את יצריו,

לדרבן אותו למעשים טובים.

נמצא כי האמונה בפועל הגמור

היא אמונת היראה דווקא.

אמור מעתה

מה שבא חבקוק ועמידן על אחת

וצדיק באמונתו יחיה,

נאמר על אמונת היראה השלישית,

שזה יראת העונש.

וצדיק באמונתו יחיה.

שומעים?

דווקא הצדיקים הם פוחדים ויראים מאת ה' מדבריו.

לכאורה הם מכוסים, לא הם צדיקים.

לא.

אם אין להם את היראה הם לא שומעים כלום.

בזה נעמוד בעזרת השם על דברי הגאון רבי ישראל סלנטר,

זכר צדיק לחיי העולם הבא באיגרת המוסר.

בלי דעת

ובלי תמונה נכיר

שהאמונה המרחפת בנו

שהאלוהים שופט הוא לתת לאיש כפרי מעללו

היא ראשית מצעדנו לעבודתו יתברך.

הוא מאמר חכמים, זיכרונו לברכה, בה חבקוק

בעמידן הלכת וצדיק באמונתו יחייה.

אומר רבי ישראל

לא צריך דעת ולא צריך תמונה בשביל להכיר.

גם בלי דעת ובלי תמונה נכיר.

שהאמונה המרחפת בנו שהאלוהים שופטו לתת לאיש כפרי מעללו

היא ראשית מצעדנו לעבודתו יתברך.

בלי שאדם ידע שהקדוש ברוך הוא יכול להעניש אותו

או לזכות אותו, הוא לא יתחיל לעבוד.

אבל זה גם בלי להכיר, בעצם זה שהוא יודע שזה ככה, זה כבר ראשית

מצעדיו לעבודת השם.

זה מה שאמר חבקוק, וצדיק באמונתו יחייה.

ומאמר חכמים, זיכרונו לברכה, על כן יאמרו המושלים, בואו חשבון,

הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.

זאת אומרת שאדם צריך לחשב ולראות ולהתבונן מה יוצא לו מכל מעשה.

יש רווח זמני,

אבל שעונשו גמור.

רווח זמני.

ובוא הקדוש ברוך הוא יגיד לרקדן הזה שעושה מצור.

לא הבנתי, שעה חיים היית מוכן לתת ולרקוד, לרקוד, לרקוד בשביל

35 שקלים.

והאיש נותן לך עולם מבא שלם.

לא היית מוכן, לא לרקוד, לשבת על כורסה מרופדת,

נינוח בבית המדרש וללמוד את תורתי, להחכים, להשכיל

ולקבל שכר על כל מילה, תרי״ג ומצוות.

זה לא יותר מ-35 שקלים?

מה יגיד לו?

לא, אני הייתי צפה.

צריך לסגור חובות, אני הייתי צריך זה, ובואו משם.

ומי שלח אותך לרקוד?

ומי סידר לך את הריקודים?

ואתה חושב שאני שלחתי אותך בשביל שתתפרנס משם?

אני שלחתי אותך בשביל שתראה ותשאל את עצמך מה אני עושה, מה אני רקדן?

מה אני רקדן?

רוקד לפי החליל של בעל-הבית בשביל 35 שקל?

עכשיו אני אשאל אתכם שאלה.

יעצור אתכם אחד ברחוב.

תגיד, אתה רוצה 50 שקל?

כן.

אומר שעה, תרקוד פה לפני כולם. נו, תרקוד.

תגיד, מה אתה טיפש? מה אתה עושה ממני צעוק?

תרקוד אתה, מה אתה מבלבל את המוח?

אומר, אז למה אתה רוקד בקומה שלישית פה ב-35 שקל?

אה, בגלל שלא רואים אותך?

אתה רקדן בסתר, אה?

ובשביל הקדוש ברוך הוא אתה גם מוכן לרקוד?

היית צריך לקרוא לזה בית-המדרש בריקודים.

אני הולך להרוויח עכשיו לא 35 שקל, עולם הבא.

הם יגידו לו שהוא מקבל 35 דולר.

איך הוא יבוא לעבודה? איזה חיוך.

אהלן, בוקר טוב, אהלן, אהלן.

נו, מתי מתחילים?

35 דולר.

ואם זה 350 דולר שעה?

איך הוא אוהב את בעל-הבית הזה?

אין בעל-הבית כזה, משלמים 35 שקל, אני מקבל 350 דולר.

אל נגיד זה בעל-הבית.

בורא עולם נותן לך עולם הבא, ואתה, מה עצוב לבית-המדרש, מה עצוב?

זה מה נלמד היום?

לא יודע מה, תמיד את הספר הזה, בוא, זה... רגע, יש תה? יש זה? בוא קודם נתארגן, זה... תביא עוגיות תמיד.

מה שאני עושה לכם זה אפס ממה שעושה לנו הקדוש ברוך הוא. אפס, אפס, אפס.

רק לדעת שאתה עומד מול האמת.

אתה מתכווץ, מתכווץ, מתכווץ, מתכווץ, מתכווץ,

שלא ישאל, שלא יגיד, שלא, לא, לא, בסדר, אני מבין, טוב, טוב, די, די, לא, לא, לא, עזוב אותך, עזוב, עזוב.

לא, לא, אל תראה לי את הסרט איך אני רוקד.

לא, לא, לא, לא.

איי, איי, איי, איי, זה הכוח של ציורים.

עם ציורים כאלה בן-אדם יכול לנצח את היצר הרע. אם אין לו ציורים על כל דבר ודבר,

אין לו יראה.

הוא לא יראה את השם.

הוא ישלוף לך כל מיני הבנות כאלה ויגידו, מה, אבל אני צריך זה, אבל אני צריך זה, ואז איך אני צריך את זה,

הוא בכלל לא קולט מה הוא מדבר.

אין לו ציור, הוא לא רוצה ציורים.

הוא מדבר, שכל, כאילו, מה, חייבים לדבר על זה.

על כן, יאמרו המושלים, בואו, חשבון, בואו,

בואו, נעשה חשבון, בואו. אבל זה המושלים ביצרם.

מי שמושל ביצרו לא מפחד להיכנס לחשבון מול יצר הרע.

אומר לו, רגע, רגע, מה אתה מציע לי?

יש לי הצעה יותר טובה.

איך אנשים עושים היום?

מבקשים שלוש הצעות מחיר,

משלושה גורמים,

משווים מחירים,

ואחר כך מתחילים לעשות משא-ומתן.

למה הוא נותן לי ככה? אתה מוכן לרדת?

תשאלו את לייבה.

איך זה עובד?

אומר את ספרים ככה, הולך ככה, עושה ככה, ככה, ככה, ו...

אז שם עם היצר הרע, תגידו לו, תשמע, אני מוכן לשמוע כל הצעה. בבקשה. מה אתה מציע לי לעשות היום?

יופי. ומה זכרי?

כן. ומה עונשי?

כן.

עכשיו בוא אני אגיד לך מה מציע לי הקדוש ברוך הוא.

הוא מציע לי כך וכך. איך אתה רוצה, תגיד לי, שאני אקבל את ההצעה שלך

כשאני מקבל מחיר אפס וגם מקבל עונש,

והקדוש ברוך הוא ייתן לי שכר אין-סופי

גם בעולם הזה וגם לעולם הבא.

אז למה שאני אשמע לך?

לך מותק.

תבוא יום אחר עם הצעות יותר טובות, אני מוכן לשמוע. ביי.

טורק לו את הדלת בפנים והולך בית המדרש.

איזה הצעות אתה נותן לי, מה אתה משוגע?

על כן יאמרו המושלים, בואו חשבון,

הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.

אכן, למורת רוח ודאבון לב,

הכוח הכללי הזה הוא רק

מסתתר בנו,

נחבא במצפוני הלב בל ייראה החוצה.

אם לא נשים לב לשדד אדמת לבבינו בהרחבת רעיוני המוסר.

אז את הכלליות של הדבר הזה שבארנו,

יש לנו, יש לנו את זה בפנים.

אבל זה נחבא,

זה לא יוצא לפועל.

רק אם נלמד מוסר

ונלמד עוד מוסר ועוד מוסר ועוד מוסר,

אז נוכל

לעבוד על עצמנו.

הגאון מווילנה אומר שחייב אדם ללמוד בכל יום כמה פעמים מוסר.

בכל יום כמה פעמים מוסר.

כשהוא היה נצטרך לרדת לרחוב,

הוא היה לומד 13 פעם שער הזהירות ברמחל.

הגאון מווילנה הקדוש העליון בשביל לרדת לרחוב,

וסיבת מה?

היה לפני כן לומד 13 פעם פרק הזהירות,

שער הזהירות.

שמעתם?

הוא אמר שאם הרמחל היה חי בימיו,

היה הולך להקביל את פניו כמקביל פני ריבו.

החתם סופר לא היה מתחיל שיעור עם התלמידים לפני שלומדים מוסר, חובת הלבבות.

ועוד

מאות ואלפים מגדולי ישראל במשך הדורות

שלא זזו מן המוסר.

אי-אפשר בלי מוסר. הנה, אנחנו לומדים עכשיו כמה דקות,

ותראו כמה נקודות פתחנו

שהן עמומות אצלנו, לא שהן לא קיימות בכלל.

אבל מי רוצה להציף אותן בכל רגע? זה כאילו יחשיך את חיינו,

זה יגביל אותנו,

זה לא ייתן לנו את החופש

והדמיון השני,

לא הדמיון האמיתי לירום מאת השם,

אלא לחיות בשלווה ובנחת, כאילו הזמן שלנו, ויש לנו מה שאנחנו רוצים לעשות, אנחנו יכולים לעשות.

בשביל מה אנחנו צריכים, כאילו,

להסתכל על הדברים כל הזמן, אתה מבין, זרם 220. למה?

הרי רבנו גאון ישראל,

נשמתו עדן בדברו על האמונה מסתתרת בלב כל איש בישראל,

מתכוון בפשטות אל יראת העונש שהאלוהים שופטו.

זה דיבר רבי ישראל.

ורק אמונה זו בכוחה להעמיד אותנו על רגלינו בעבודת השם.

אתם יודעים, התימנים,

הזקנים בפרט,

שהיו רוצים לעצור בן-אדם מהעבירה,

היו אומרים לו שתי מלים והיו להם כוח יותר מכל שיעורי המוסר שאני אומר.

מה היו אומרים לאחד שרואים שהוא הולך ככה לכיוון לא טוב?

כף אללה,

כף אללה,

תפחד מאלוקים.

כף זה תפחד.

אללה זה הקדוש ברוך הוא.

תפחד מאלוקים.

כך אומרים לו? כף אללה.

זה הכול. זה הניגון

וזה המילים.

ובן-אדם היה חוזר בו.

כי לפעמים אדם נוטה לשכוח,

אבל הייתה להם יראה שורשית,

וברגע שהזכירו להם,

כף אללה,

כאילו הוראה ניידת באמצע הנסיעה על 200.

פרקס!

זהו.

אתם שומעים? שתי מלים.

אבל זה בגלל שהם היו מוסרשים באמונה.

אבל לפעמים יש גלישה, אדם גולש לפעמים.

אז לפני שהוא גולש, חבר שלו רואה שהוא הולך ליפול,

אומר לו, חבל, לאו, וזהו. מספיק.

בלי דרשות, בלי כלום.

רבנו גאון ישראל,

בדברו על האמונה המסתתרת בלב כל איש בישראל, מתכוון בפשטות אל יראת העונש

שהאלוקים שופטו.

רק אמונה זו בכוחה להעמיד אותנו על רגלינו בעבודת ה'.

והנה ידוע כי רבנו הגאון רבי ישראל,

נשמתו עדן.

משתית

עבודת האדם דווקא על יראת העונש.

עונש, אתם שומעים דווקא על יראת העונש.

אם רוצים לחוות את השם,

צריך ליראו יראת העונש.

והרגילים להבין

שהוא הקל עלינו,

שלא נצטרך להתעלות אל יראת הרוממות,

שזו הדרגה הגבוהה ביותר של היראה. ביראה יש דרגות אין-ספור.

תחתונה יראת העונש,

גם בה יש דרגות רבות,

ויראת הרוממות זה שאתה לא מפחד מהקדוש ברוך הוא העונש,

אלא יראת הרוממות, כשאתה רואה את

רוממותו יתברך,

יש לך יראת כבוד,

אתה לא צריך לפחד,

עצם מהותו יתברך.

אבל להגיע לדרגה כזאת,

בודדים בעולם מגיעים לדבר כזה, יראת הרוממות.

אבל מה העמיד אותנו? העמיד אותנו רבי ישראל,

שעבודת האדם דווקא על יראת העונש,

ורגילים להבין שהוא הקל עלינו שלא נצטרך להתעלות אל יראת הרוממות דווקא,

שזה דבר קשה על כל אדם בישראל.

מה שאין כן, יראת העונש היא מצויה אפילו אצל פשוטי העם.

אבל לפי מה שלמדנו עכשיו, התבהרו הדברים כמין חומר,

כי יראת העונש אינה כולה לעומת יראת הרוממות,

אלא היא הבפועל

והיא השיא שבאמונה.

בוודאי יש לכל אדם לשאוף ליראת הרוממות,

אך אמונה בלי יראת עונש לקויה היא,

חסרה היא.

בזה נבין בשטחיות את דברי הזוהר הקדוש.

כי רק הירא את הקדוש-ברוך-הוא שורה עמו אמונה,

רק הוא השלם בעבודת בוראו,

ומי שאין יראת בוראו שורה עמו,

גם אמונה אינה שורה עמו.

ואין אדם זה, כדאי לו להיות חלק בעולם הבא.

כי ציור ברור מעולם הבא,

דהיינו שכר ועונש,

יש רק למי שמאמין

ויראתו יתברך.

אז הזוהר הקדוש אומר במפורש,

רק הירא השלם שיש לו יראת העונש לנגד עיניו,

הוא הראוי להגיע לעולם הבא.

ואם לא, אינו כדאי לעולם הבא.

עכשיו מובן שהתורה קובעת

שצריך יראה קודמת לאמונה, והיא הגורמת לאמונה.

על כן נאמר,

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים,

ויראו העם את ה'

ויאמינו אחר מכן.

מה זה, וירא ישראל את היד הגדולה?

אחרי שראו את החמישים מכות בים סוף, מה שקיבלו המצרים,

אז הקדוש ברוך הוא יכול גם לנו לעשות כזה דבר.

כשאדם רואה את היד הגדולה,

רואה מה הקדוש ברוך הוא יכול לעשות בעולם,

איך הוא מקפיא את אמריקה,

מינוס 25 מעלות.

כמו מכת חושך במצרים,

אנשים הולכים, הולכים, הופ,

נקפאים.

כשאדם רואה את היד הגדולה הוא צריך לפחד פחד מוות.

הנה הקדוש ברוך הוא לנו קצת, בקטנה,

סופה לשלושה ימים.

אבל אצל האמריקאים, הרקוליס.

שם הסופה, הרקוליס.

הקדוש ברוך הוא שאלה עליהם את הרקוליס.

אז וירא ישראל את היד הגדולה,

אה,

כשרואים את היד הגדולה, אז ויראו העם,

תפסו, יואו,

אסור להתעסק עם הקדוש ברוך הוא, תראה תראה מה הוא יכול לעשות, בוא בוא בוא בוא, בוא. עזוב אותי, עזוב אותי, אל דבר איתי, אל תדבר איתי.

ואז ויאמינו,

באדוני ובמשה עבדו.

יוצא שיראת העונש זה האמונה השלישית לפי הרמב״ם בספר המצוות, והיא החשובה ביותר, היא בפועל,

והיא משמע עמידת האדם ולפי אזור הקדוש, היא שמזכה אותו לחיי העולם הבא,

ועליה אמר חבקו כאן נביא,

וצדיק באמונתו יחיה.

ריבי חננין יאמר, רשום,

נביא כוח, רבונתו וסוחר.