להלל בכל מצב | הרב אמנון יצחק

"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'"

אמרו חכמים ז"ל, משל למדינה שמרדה על המלך, אמר המלך לדוכוס שלו, לך ונלחם בה, אמר לו דוכוס - אין אתה יכול, החריש המלך והלך בלילה בעצמו וכבשה, ידע הדוכוס, עשה העטרה והביאה למלך. כך אמר משה לפני הקב"ה, יודע אני שחטאתי לפני באז, שנאמר "ומאז באתי אל פרעה", והרי טיבעת אותו בים, לכך אני משבחך באז, הדא הוא דכתיב "אז ישיר משה". 

המדרש מסביר, שמשה הבין שהוא חטא באז, בלשון שהוא אמר "ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה", אז לכן הוא משבח את הקב"ה ב"אז ישיר" דוקא במילה אז. והמשל הוא מהמלך שאמר לדוכוס בא ונלחם, אז הוא אמר לו אין אתה יכול. ואז הוא הלך וכבש אותם בעצמו לבד בלילה, ואז ידע הדוכוס את המעשה והביא עטרה למלך על מה שהוא כבש, במקרה הזה נגד הסיכויים שחשב הדוכוס, ולכן נתן לו עטרה, אז לכאורה בנמשל כביכול משה, כביכול, אי אפשר להגיד דבר כזה, אבל כביכול, בגלל הלשון שהוא אמר משמע כאילו שאין הקב"ה יכול, כי ה' אמר "היה אשר היה" הכל יהיה בסדר, אל תדאג, לך, לך אל פרעה, תגיד לו שלח את עבדי ויעבדוני, והוא אומר אדרבא, מאז שבאתי לדבר נהיה יותר רע, ז"א לא רק זה שהמצב היה קשה, אלא גם נהיה יותר רע, כאילו הוא מצפצף, הוא לא עושה כלום, אז יוצא שכאילו לא יכולים עליו, כאילו, בלשון ומאז הרע הלשון נשמע כאילו מה, אז מה אתה מסתפק אם אתה יכול כלפי היכולת של ה', כלפי ה' שמה, שאמר דבר שהוא לא ברור, מה אתה רוצה להגיד? הלשון לא טוב. אז כיון שאמר אז והבין שחטא בזה, אמר אז ישיר כמי שהביא עטרה למלך על שניצח, לא בגלל שהקב"ה ניצח אלא בגלל הלשון. 

חכמים ז"ל הקדושים מדגישים שלדברי משה רבינו ע"ה היה בטוי מיוחד ומאז, בביטוי הזה הרגיש משה רבינו בחינת חטא, דוקא בביטוי הזה, ולאחר שנים עשר חדש כשעמד על הים והתעורר לשירה, התחיל בלשון אז כדי לקלס ולשבח לקב"ה בלשון שחטא בו. השירה שאמרו משה רבינו וישראל בשעת הנס של קריעת ים סוף, באה מתוך התרוממות גדולה והשגה יותר מוחשית באמונה. כמו שאמרו חכמים ז"ל, אע"פ שכבר האמינו עד שהיו במצרים שנאמר "ויאמן העם", חזרו ולא האמינו, שנאמר אבותינו במצרים לא השכילו לנפלאותיך, כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה איך עשה משפט לרשעים ושיקע את מצרים בים, מיד "ויאמינו בה'". ובזכות האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה.אז ז"א כל זמן שהם לא ראו בראיה חושית אז גם ה"ויאמן העם" שהיה בהתחלה, זה היה אמונה, אמונה גדולה אבל עדיין לא חושית, וזה לא דומה אמונה לאמונה חושית. אם אדם מאמין במשהו והוא יראה שהמשהו הזה יתקיים ממש בחוש, שיהיה לו שמחה יתרה באותו רגע, ראית? מה קרה? הרי אתה מאמין בזה אתה צריך להתנהג רגיל, כאילו מה, אם אתה רואה לחם אתה מתפעל, אה, הנה לחם, הנה לחם, ה' זן את הכל הנה לחם. אף אחד לא ראיתי מתפעל מלחם, הנה לחם, הנה המן המן. אבל כשאין אוכל פתאום אתה רואה את המן, הווווו מה זה משנה מאיפה הוא מביא לך את האוכל, מהמכולת או מהשמים, מה זה משנה? הקב"ה יכול להביא מכל סיבה, למה במכולת אתה לא מתפעל ואם זה יורד מהשמים אתה מתפעל? כי מה שאתה מאמין שה' זן ומפרנס זה רק אתה מבין בדרכים הטבעיות כאילו, ואתה חושב שהן טבעיות, ואתה לא יודע כמה סיבי סיבות הקב"ה מסדר בשביל שבאמת יהיה אוכל או מי שצריך לאכול. אבל אם זה בחוש פתאום זה בא, זה כבר מדרגה אחרת לגמרי. כל זמן שישראל יצאו ממצרים היה להם עדיין פחד, מה הפחד? נכון הקב"ה נתן מכות למצרים, עשר מכות, כל הכבוד, הכל היה יפה, אבל עדיין המצרים נמצאים, והנה הם רודפים אחרינו, אז הם קיבלו מכות וזה לא נגמר, הם ממשיכים. כשהם ראו אותם טובעים בים הא, אין יותר מצרים, אין יותר מצרים, עכשיו זה "אז ישיר" זה שירה, זהו, עכשיו הקב"ה כבר לא מלך, הוא אגוסטוס. יש אנדרטאות שעושים למלכים שהוא עומד עם קידון או שהוא עומד עם חרב או שהוא עומד כאילו לפני מלחמה, זה אנדרטה של כבוד, אבל יש אנדרטאות אחרות שרואים את המלך יושב על כסא מלכותו נשען ככה וזה, זה נקרא אגוסטוס, ז"א על הים הם ראו את הקב"ה אגוסטוס, קודם ראו אותו כמו - עדיין הוא צריך להלחם, עדיין צריך חרב קידון, אבל כשהוא יושב על הכסא זה נקרא אגוסטוס. זה היתה הבחינה שהשתנתה, נהיה חושי הכל, ואז הם אמרו שירה. 

הרי שאפילו שהאמינו ישראל במצרים, עוד טרם הגיעו להשכיל נפלאותיו יתברך, עוד היו מסופקים ושאלו מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, שעל זה באה התשובה "התייצבו וראו את ישועת ה'", וכשבאו על הים נתרוממו ממדרגת האמונה וההשכלה בנפלאותיו והנהגתו יתברך במידת המשפט ושרתה עליהם רוח הקודש. ז"א כיון שהם פחדו ואמרו מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, אמר נו נו, התייצבו וראו את ישועת ה', וכשהיו על הים הם התרוממו למדרגת אמונה והשכלה בנפלאות ה' והנהגתו במידת המשפט, מה הוא עשה למצרים, שרתה עליהם רוח הקודש. זה לא סתם, זה להעיף כל מצרי חצי מת כזה חצי מבושל, לתוך המים, לרגליים של המשועבד שלו, ז"א יהודי שהיה משועבד ע"י ערבי מצרי, המעביד האדון הושלך מהים לרגליים שלו, שכל יהודי יראה איך מקבל הבעל הבית האדון את העונש. ולא רק זה, אלא נתנו לו אפשרות להעניש אותו ולשים את רגלו ושהכלבים ילוקו את מעיו. 

שירה מעולה זו שנאמרה בשעתה, לימוד מיוחד יש בה גם לעתיד, כי הלשון "אז ישיר", היא גם לשון עבר, אז זה פעם, ויש אז לעתיד, ורש"י פירש, אז - כשראה הנס עלה בליבו שישיר שירה, כי דבר גדול נתחדש להם למשה רבינו ולישראל באותה שעה בדרכי ה' יתברך, כי ישועתו יתברך היא תמיד בטוחה, אפילו בשעה שהיא אינה נראית עדיין באופק תמיד היא בטוחה, לכן צריכים תמיד להיות בבטחון חזק בישועת ה' יתברך עד שיהיה אפשר לשיר גם קודם הישועה, כמו שכתוב, "קול רינה וישועה באהלי צדיקים", קול רינה וישועה, קול רינה וישועה... מה קודם? רינה ואח"כ ישועה, צריך להיות ישועה ואח"כ רינה, לא, הצדיקים בוטחים בה' יכולים כבר לרנן לפני הישועה, וזה רינה קודם ישועה. כך מביא הגאון מוילנא זללה"ה. 

"מהולל אקרא ה' ומן אויבי איוושע", רש"י מפרש, אפילו לפני התשועה אני מהללו, כי שאני בטוח שאיוושע מאויבי, לכן כתוב "מהולל אקרא ה'" כבר מהלל את ה', "ומן אויבי איוושע", אני בטוח שאני איוושע לכן אני יכול להלל אותו לפני כן. "מהולל אקרא ה' ומן אויבי איוושע", אז מי שיש לו את הבטחון הגמור הוא מהלל לפני ה' זה כבר סיבה שהוא ייוושע. ונאמר בשירה, שירת הים, "ה' ימלוך לעולם ועד", פירש הרמב"ן, יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל, עכשיו הקב"ה הראה על הים שהוא מלך ושולט על הכל, הנה, אותם מצרים טובעים בים. הושיע את עבדיו ואיבד את מורדיו, כן יהי רצון לעשות מלפניו בכל הדורות, לכן "ה' ימלוך לעולם ועד" שכך כמו שראו במצרים שה' הוא מלך ושלטון על הכל, כך רוצים ישראל שה' ימלוך לעולם ועד, דהיינו שיציל את ישראל ויאבד את האויבים הקמים עליהם. 

ואולי זה עומק דברי חכמים ז"ל, שאמרו את המדרש, יודע אני שחטאתי לפניך באז, כך אמר משה רבינו, כי חשבונות האדם שהוא דן קל וחומר מעצמו ואומר, אם המצב כעת כל כך חמור הרי למחר בודאי יהיה עוד יותר חמור מהיום, כך האדם דן לעצמו תמיד בקל וחומר. וזה חטא גדול כלפי שמיא, איך אתה יכול לדון בקל וחומר מהיום למחר? כי מי שבא בסוד ה', מי בא בסוד ה' לדעת מה יולד יום, מישהו יודע מה יהיה מחר? אם אתה לא יודע איך אתה עושה קל וחומר? ומה שייך המחר אל היום? ומה שייך רגע שני לראשון? מה שייך היום אל האתמול? מה שייך זמן לזמן? כל הויה היא גזרה מיוחדת מאיתו יתברך והיא לא נסתבבה מהסיבה שקדמה לה, ואם הוא רע לעם הרי זה נגזר כבר בתחילת הידיעה אצל הקב"ה שכך וכך יהיה, המצבים גזורים, הבחירה שלך זה האם להבין אותם כך או להבין אותם אחרת. אין איפה להגיד ומאז באתי אל פרעה הרע, אין להגיד כזה דבר, למה, וכי אתה הגורם? הרי אני שלחתי אותך ואני יודע מה יעשה פרעה ואני אמרתי שהוא לא ישלח, ומה שהוא הרע זה בכלל היה חשבון אחר, למה אתה עושה קל וחומר? החשבון היה לקצר להם את השהות במצרים, להכפיל את הקושי ואז יצאו יותר מוקדם. למה אתה אומר שהוא הרע? יש כאלה שחשבו שזה קשה מאד להתנדב פה בבית כנסת, הם הלכו לרקוד במצות, למה הם הלכו? מה פתאום הם זכו להגיע למקום שיהיה קרוב מאד לעשות מצות? מה קרה? בשביל שהם יוכלו לרקוד, אחרי שהם רוקדים שמונה שעות הם מבינים שפה זה קיטנה. אז עכשיו קל וחומר התהפך, אם חשבו שיוצאים מפה הולכים לנוח, כי לרקוד זה לנוח, לא? הולכים לריקוד, אבל ריקודים בלי הפסקה, טח טיח טח טיח טח טיח בלי הפסקה, בלי הפסקה אין מנוחה, אייי. אז נהיה קל וחומר הפוך. אז אף פעם אל תבין בקל וחומר, יש גזרות גזורות ויש הוויות ידועות לה' יתברך וזה לא קשור זה בזה, רק הנסיון מורה שכאילו יש סיבה ומסובב, יש עילה ויש עילול וכו'. אבל הקב"ה רק מטעה את האנשים בדרכים כאלה וכאלה ואתה צריך לבחון ולהבין שזה לא זה. כמו שאדם עושה השתדלות להביא פרנסה, אם לא תשתדל גם כן תבוא הפרנסה, וגם אם אתה עושה השתדלות אתה חייב לזכור כל רגע שלא ההשתדלות מביאה את הפרנסה, כי אם תחשוב שהיא מביאה אתה אפיקורוס. היא לא מביאה את הפרנסה, רק זה משתיק לך את המצפון, משתיק לך שאתה לא חושב, זה כאילו בידיים שלך כאילו אתה מטפל בענין, זהו, קבעו איתי מחיר אז אני יודע סוף חודש מה יהיה לי ואח"כ אני אסגור את זה ויעשה את זהו שלום, נו, והבעיות והצרות והחובות והקנסות והרפורטים והדברים ופה ושם זה גם כן היה במשכורת כתוב לך מראש מה יהיה? וכמה תפסיד ותבזבז ויתקלקל וישבר ותחליף וזה, זה גם היה? לא היה, מה בסוף אתה מקבל? מה שנשאר. ומה שנשאר זה לא כל כך הרבה, אם בכלל נשאר. 

אז כל הויה היא גזרה מיוחדת מאיתו יתברך ולא נסתבבה מהסיבה שקדמה לה, ואם הורע לעם ישראל הרי זה נגזר קודם בתחילת הידיעה אצל הקב"ה ואין להגיד ומאז באתי אל פרעה. כי זה היה גזור, שככה נתנהג וככה יהיה, לכן אני משבח אותך באז, כי צריך האדם להתרומם תמיד למעלה מאיצטגננות שכלו הטבעי, ולהתחזק באמונה ובטחון בה', לשיר ולהלל לפני הקב"ה בכל המצבים, אפילו היותר קשים, מתוך בטחון חזק בישועתו יתברך, כמו שאמרו חכמים ז"ל, אין אז אלא לשון בטחון, שנאמר "אז תלך לבטח דרכך". אז אז זה קשור עם בטחון, לכן היה תיקון, מהקל וחומר של משה רבינו שהוא תלה בנסיבה זו שהוא בא לפני פרעה ואז הורע לעם, איך הוא תיקן הוא אמר אז ישיר, אז זה לעתיד, כל הזמן לשיר, כל הזמן לשיר, לשיר, כל הזמן לשיר, יש רק אז אחד, לשיר, כל הזמן לשיר בכל המצבים ועל זה נאמר "ה' ימלוך לעולם ועד" וככה תראה מלכותו עלינו תמיד, וצריכים לכבד את הקב"ה על כל מצב ומצב לשמוח במה שהוא נותן ולהלל אותו כל הזמן, "קול רינה וישועה באהלי צדיקים, קול רינה וישועה" לפני, "קול רינה" לפני הישועה, תמיד לשבח ולהודות לקב"ה, מהולל אקרא ה' ומן אויבי איוושע בעזרת ה'. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....