הקאובוי הרוסי | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ואת כל העדה הקהל אל פתח אוהל מועד ויעש משה כאשר ציווה אדוני

ואת כל העדה הקהל אל פתח אוהל מועד.

כותב רבנו בחי על התורה מעשה נס היה

וזה אחד המקומות שהחזיקה מועט את המרובה.

זאת אומרת, כלל ישראל עומדים, פתח אוהל מועד,

איך אפשר?

זה מיליונים,

כולם ליד הפתח,

פתח אוהל מועד, איך?

עכשיו היתה עצרת,

אומרים 300,000,

כמה רחובות זה תפס וכו',

נו,

אז מיליונים יכולים להיות בפתח, פתח אוהל מועד,

אלא זה מעט שהחזיק את המרובה.

כיוצא בו ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע.

איך אפשר שכולם יהיו אל פני הסלע?

אם נקיף עכשיו סלע עשרות אנשים,

איך אפשר שכולם יהיו אל פני הסלע?

כל הקהל.

וכן אמרו במדרש, ואת כל העדה הקהילו פתח אוהל מועד.

אמר לפניו משה, ריבונו של עולם,

שישים ריבו אנשים,

שישים ריבו בחורים,

איך אני יכול להעמידן פתח אוהל מועד?

אמר לו הקב' ברוך הוא,

על זה אתה טמא?

על זה אתה טמא?

והלא השמיים כדוק עין היו,

ואני מתחתים מסוף העולם ועד סופו.

שנאמר, נותך הדוק שמיים וימתחם כאוהל לשוות.

אז אם הקב' ברוך הוא מתח את העולם

מקדוק של העין,

ומתח מזה עולם משלם עם כל הגלקסיות והכול,

ועם כל הכוכבים,

ועם כל כדורים,

והכול בקיצור,

אם הכול,

הקב' ברוך הוא הצליח למתוח ככה, מה אתה מדבר איתי שכולם יעמדו פתח אוהל?

מה הבעיה?

ולכן בהר סיני,

נגלה הקב' ברוך הוא על הר סיני ב-22 אלף

מרכבות

של מלאכי השרת,

שנאמר מצילים ס', רכב אלוהים,

ריבותיי אלפי שנאן.

ועל כל מרכבה ומרכבה קם מרכבה אשר היה יחזקאל.

נו, ואיך היה ההר מחזיק את כולם?

אלא מעשה ניסים היה.

שהיה, קב' ברוך הוא אומר להר, הרחב וקבל בני אמונים.

אם הקב' ברוך הוא יכול לעשות קפיצת הדרך,

אם הוא יכול למתוח את הכול,

אם אפשר לעשות השבעת קולמוס,

אם אפשר לעשות את הכול,

מה הבעיה אם אפשר לעשות ככה וככה וככה? למה?

הוא המקום, המקום ברוך הוא.

כיוון שעברו את הירדן,

נכנסו כל ישראל בין שני בדי הארון,

ארון הבירית,

בין שני הבדים שמחזיקים אותו ונוסעים,

בין שני הבדים האלה היו כל ישראל.

נו, ואיך עוברים מיליונים בין שני הבדים?

שנאמר, ויאמר יהושע על כל בני ישראל גישו הנה ושמעו את דברי ה' אלוהיכם.

וכן עתיד לבוא

כל אותן אוכלוסין

שיצאו מהאדם הראשון

עד שיחיו המתים,

היכן הם עומדים?

ואין עתידין לומר, צר לי המקום, גישה אליי וישבה.

אלא אני מרחיב את ירושלים,

שנאמר, ארחיב ממקום ההולך

ויריעות משכנותייך.

וכתיב, ברחבה ונסבה למעלה למעלה.

עד כאן במדרש.

ושמעתי בשם הגאון הצדיק הקדוש

רבי אלחנן וסרמן, זכר צדיק וברכה, השם ינקום דמו.

כי ההבדל

בין בעל הבית

לבין תורה הוא.

עכשיו, בעל הבית מודאג

איך יתרחש, איך יתהווה הקיום יום מחר, איך אני, מה יהיה עם מחר? תשמע, זה לא פשוט, מה יהיה עם מחר?

כולו נתון דאגת המחר, מה ילד יום? מה ילד יום?

ואילו הבן תורה האמיתי הוא כולו שקוע ואפוף

תימהון על הניסים והנפלאות של יום אתמול.

הוא מתפעל ושואל,

איך עברתי את העבר במשך רבות בשנים?

איך בכל המצבים השונים של עוני וצער וניסיונות קשים, איך עמדתי ועברתי בכל זה?

אמנם כשהוא מסתכל ומתבונן לאחור לתקופות הקשות ביותר של רעב וצימהון,

שחי עם משפחתו בבית קטן לצער,

איך הם גידלו בנים ובנות בחדר אחד או בשני חדרים קטנים בדור הקודם, יש עוד קצת בדור הזה?

עשרה בחדר.

הרי שהוא משתאה,

יש לנו פה יהודי שעובד איתנו, אני לא האמנתי,

לא האמנתי.

הוא לקח אותי לבית שלו,

הוא גר ב-27 מטר,

עם שתי בנות ואשתו.

27 מטר,

וצריך ארונות ומיתות ומיתה עגלה וזה וכל הדברים והכול, ב-27 מטר.

והוא שמח, מבסוט.

עכשיו כן, הציעו לו איזה דירה, 45 מטר,

בושה רגילה, בי להביא,

הוא עומד פה.

איי, איי, איי, איי,

וכך הם גידלו בנים ובנות בחדר אחד או בשני חדרים קטנים.

הרי הוא משתאה ומביט על עצמו, כי איש פלא,

איש פלא זה,

עומד ומטמיע. אם זהו אני שעברתי ככה,

האם באמת אני הוא האיש שיכולתי לעמוד כך בכל המצבים?

או שזה רק חלום,

ולא יותר.

ונתקיים בו עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.

כך הייתה התמיהה של משה רבנו בדור המדבר.

הוא התפלא איך הסתדרו שישים ריבו, אנשים ושישים ריבו, בחורים בפתח צר של אוהל מועד.

כך גם יש להתפלא על הישיבות הקדושות

בדור הקודם.

הם למדו בתנאים הכי קשים.

הם למדו ברטט, באימה, בהתלהבות.

כשלרשותם בתי מדרש קטנים לא נוחים,

קרים בימות החורף וחמים בימות הקיץ.

והיו נודדים על ספסלי בית המדרש.

פעם הוא יושן בספסל הזה, פעם בספסל הזה.

בעשרותם לילות קיימים בתנאים של רעב וצימאון.

איך ניתן לכנות את הדור הזה? דור אחד רק לפני.

אם לא, שזה ממש נס כפול,

כמו הציור שנתנו לנו, חכמים זכרונו לך דורו של רבי יהודה ורבי אלעאי, שישה מתכסים בתלית אחת.

הציעו בזמנו לסטייפלר, זכר צדיק קדוש לברכה,

הציעו לו שיהיה לו מזגן.

אתם יודעים, יש ימים שהם חמים. מה זה חמים?

אנחנו לא יודעים מה זה חמים, כי אין בית היום בלי מזגן.

אבל

לא היה מזגן.

גם ונטלטור לא.

וכשחם זה חם, אז אתה כאילו בסאונה.

ולא כל בית הוא מרווח ומוברר ויש לו ארבעה כיווני אוויר.

פעם גם הם עושים חלונות קטנים, לא כמו שהם פותחים.

חם, חם.

הוא לא הסכים, בשום אופן הוא לא הסכים.

למה הוא לא הסכים?

הוא אומר, אם ישימו לי מזגן,

אני אתרגל ללמוד במזגן.

ואם פעם יהיה הפסקת חשמל,

וציון לא יהיה.

מה יהיה?

אז הוא אומר, אני ארגיש

כבדות ועייפות.

ממה? מאלימות.

אז לא יהיה לי אותו חשק.

ירד לי החשק של לימוד התורה ממה שאני לומד עם מזגן.

זה יהיה ביטול תורה.

אז אני לא רוצה לשנות, אני ממשיך לראות. לא רוצים.

לא אכניס מזגן.

שלא יהיה ביטול תורה. איזה ביטול תורה? הוא ימשיך ללמוד.

אבל לא אותו דבר כמו עם המזגן.

כי עכשיו הוא כבר מרגיש את המצוקה של החום.

אז הוא ישים דעתו על החום ולא על הלימוד.

זה כבר יגנוב לו את השכל לכיוונים אחרים, אפילו לרגעים שניות.

זה ביטול תורה, אני לא מוכן.

יכול להיות הפסקת חשמל.

מה אני אעשה כשיש הפסקת חשמל?

איי, איי, איי, אם נשווה את הדורות שלנו לדורות שלפנינו,

בדורנו אנחנו חיים ברווחה,

בצורה מסודרת,

נו, אבל מי יודע?

מי יודע אם חס ושלום יגיע הזמן של הניסיונות?

מה יהיה

אם לא נלמד להיות מוכנים ולהיות עתידים ליום הזה בגבורת נפש?

כי הרי אנחנו חיים בדור של אחרית הימים,

שעליו נבוא הנביאים שתהיה עת צרה ליעקב,

שעוד לא הייתה כמותה וממנה ייבשע, ורק באמונה חזקה וטהורה ובמסירות נפש

נוכל להתקיים לראות את הנס הגדול,

שכל האוכלוסין שיצאו מהאדם הראשון עד שיחיו המתים,

שהקדוש ברוך הוא ירחם את ירושלים במהרה בימינו אמן.

אז זה לא פשוט, צריך להתכונן לזה.

אנחנו כרגע בשקט, נכון?

בשלווה.

אבל כשיתחיל המטר של טילים,

ולא טילים פשוטים,

כמו אלה שתפסו עכשיו בדרך,

שהם רק של 200 קילומטר,

רק 200 קילומטר,

יש להם של 600 קילומטר לסורים,

ויש לאיראנים של 2,000 קילומטר,

וכל טיל, חביבי, זה 12 ו-20 מטר,

בנושא טונה,

ליותר נפץ, חומר נפץ,

עם כל הגשפט,

וזה לא פשוט בכלל, לא פשוט מטר כזה. יש להם, לכל אלה שסביבנו כרגע, 160,000 טילים.

זה מה שאנחנו יודעים.

עכשיו, לך טפל בזה.

מי יכול לחיות בתקופה כזאת של טררם? אבל כשהיה עזה,

כל יום-יומיים נפל רק טיל אחד מסדאם,

רק טיל אחד כל יום-יומיים,

כן, היה אף ככה,

נו, כל המדינה הזאת הייתה מושבתת, לא יודעים מה לחפש, לאן ללכת, מה לראות, מה לעשות.

כן, מזריקים, מטרופים וזה,

יא חביבי, אנשים לראות כמו בפורים.

זה לא פשוט, לא פשוט. הם אכזרים, אתם רואים מה הם עושים מסביב, יא בביי.

והעולם מתלקח.

פוטין, יא הקאבוי עכשיו,

הוא החליט שמה, יושב ככה, מצטלם לי חולצה עם חולצה,

עם רובה צייד, עם זה,

פה, עם חליפת ג'ודו, כאילו הוא ילד קטן.

עכשיו חיליבת אשתו זקנה, לקחה אחת צעירה,

ממש, הוא חוזר להיות תינוק עוד מעט,

הוא עושה רוורס עכשיו.

והבן אדם לא מעניין אותו בכלום, מה זה, הוא רואה אובמבה כזה,

מתאים לתמונה על במבה,

ורואה שאין לו כוח, הוא לא עושה כלום, השוטר המערבי,

שום דבר לא עושה.

הכל חריט, הרבה כל דיבורים, סנקציות,

מחריט את כולם,

וזהו.

אז הוא אומר, חביבי, זו ההזדמנות עכשיו להחזיר את רוסיה להיות למעלה,

ואמריקה תהיה למטה.

הוא עוד הרים טלפון,

שעה דיבר עם הסיני, צ'אנג'ונג'ינג ג'אנג'ונג,

דיבר איתו, שניהם עם אותו ראש,

בצפון קוריאה גם החבר'ה שלהם,

והאיראנים זה סחבק,

והם מצפצפים על העולם, מי זה המערב,

מי זה אירופה,

מי זה אשטון,

וזה מהם, אשפתון, זה מהם, זה הכל שטויות.

אלה רק רוצים ככה לחיות ככה בכיף, על הכיפאק, זה דיבורים, ג'י שמונה, ג'י ארבע, ג'י ענדי, ג'י ענדו,

כל מיני חריט,

מה זה?

קיצור עולם לפני פיצוץ.

ואנחנו בינתיים, כאילו לא נוגע אלינו שום דבר.

שלושה ימים רק היה אובך, איך אנשים נראו, העיניים שלהם ככה לבנות,

ואתה לא רואה אותם דרך המכוניות.

כן, זה רק שלושה ימים עובר.

בארצות הברית, קרה.

באירופה, שיטפונות, באוסטרליה, שרפות.

כל מקום בלאגן הקדוש ברוך הוא מבעבע את העולם.

מה אנחנו כאילו, זה לא...

אבל כשזה יתחיל, כשזה יתחיל,

אנחנו נחזור רוורס לפני ימי הביניים.

והתקופה תהיה קשה,

צריך אומץ, מסירות נפש, אמונה חזקה,

אחרת אדם לא יוכל להתקיים.

זה יהיה ניסיון גדול מאוד באמונה.

באמונה יהיה ניסיון גדול מאוד מאוד.

גוג ומגוג זה לא יאומן,

זה שליש מכל הצרות שהיו בעולם, מהאדם הראשון עד עכשיו,

מתנקזים בבת אחת.

שליש מכל האסונות והמחלות והצרות, הכל הכל שליש. זאת אומרת, מה זה, ששת אלפים שנה,

כמה אנשים סבלו בעולם במשך שנה,

כמה צרות היו, כמה תאונות היו, כמה זה, כמה זה.

כל זה צמצם עכשיו לתקופה קצרה.

כל זה יהיה בבת אחת על כל העולם, וימותו ארבעה וחצי מיליארד בני אדם.

בשואה מתו חמישים וארבעה מיליון.

פה, ארבעת אלפים חמש מאות מיליון.

אז אתם מבינים שהמלחמה לא תהיה קונבנציונלית,

כן?

כל ראשי הנפץ הגרעניים יצאו לפעולה, לא הכינו אותם סתם.

כל המשחית האלה זה לא ימכרו אותם ברזל עכשיו,

יחכו שמחיר הברזל יעלה וימכרו אותם, לא.

הם ישתמשו איתם.

הם ישתמשו איתם.

שאלו את אובמבה עכשיו,

האם אתה מתכונן למלחמה גרעינית עם רוסיה?

כל כך נבהל מהשאלה, מה אתה מדבר שטויות?

שלא הזכירו לפוטין את הרעיון.

אבל הוא כבר עשה ניסוי עם טיל גרעיני עכשיו.

שלח אחד להראות להם, יש לי, הנה אתם רואים, אלפיים קילומטר,

טוזטוז, ניסיון.

הצליח, הוא אומר.

זהו.

תדעו שאני מוכן לכל התפתחות.

ה-cowboy, I will see.

כן.

רבי חנין, אני אומר לך שהוא אומר.

סגו כבר לדבר הזה.

אבי כוח רבות ומסור.

שנה אמרנו לנו, מה זאת אומרת?

נו, חבוד.