http://live.shofar-tv.com/videos/2807
20-3-13
"קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת ואת שני האלים ואת סל המצות" מה תלמוד לומר, לפי שהוא אומר "ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן", היה במשמע שנתרחק אהרן, כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו היה במשמע שהוא התקרב. אם כתוב "ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" במשמע שנתרחק אהרן, כשאומר "קח את אהרן ואת בניו", במשמע שנתקרב. כאן גילתה לנו התורה שלמרות חלקו של אהרן בחטא העגל נמחל לו יחד עם הכלל, ונבחר לשמש בכהונה גדולה הוא ובניו אחריו.
ומצאנו במדרש שדוקא מחמת חטא העגל עלה אהרן לגדולה, משל לבן מלך שרצה לחטוא נגד אביו, אמר לו פדגוגו, פדגוג זה המחנך, המורה שלו, מוטב שאני אעשה את זה ואתה אל תתייגע, הציץ עליו המלך ואמר לו, יודע אני מה היתה כוונתך, שיתלה הקלקול בך ולא בבני, ובזכות זה העלהו לגדולה. מלך יש לו בן, הבן רוצה לחטוא זה בני ישראל רוצים לעשות את העגל, בנים של הקב"ה, "בנים אתם לה' אלקיכם" בא אהרן אומר - אל תעשה, אל תתייגע, אני אעשה את זה, אמר הקב"ה אני יודע מה התכוונת, רצית שיפול התיק עליך ולא עליהם, רצית להציל אותם שהם לא יחטאו לפני הבנים שלי, אמר לו אני יודע מה היתה כוונתך שיתלה הקלקול ולא בבני, בזכות זה העלהו לגדולה.
כמו כן הבין אהרן שיעשו ישראל את העגל, אם יסרב להם אז תהיה האשמה בהם, לכן הקדים הוא ועשה את העגל כדי שישראל ינצלו מכעסו של הקב"ה. אמר לו הקב"ה לאהרן, אהבת צדק, אהבת לצדק את בני ושנאת מלחייבן? על כן משחך אלהים אלהיך. אמר לו חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה, מכל שבט לוי. ולא רק שציוה הקב"ה לקרב את אהרן, אלא גם ציוה לאסוף את כל העדה כדי לראות את סדר המילואים, ואיתא במדרש שנעשה נס, והחזיק מועט את המרובה, וכל השישים ריבוא של כלל ישראל נכנסו לפתח אהל מועד. המקום לא יכול להכיל, אבל זה נקרא סוד המקום, שמועט מחזיק את המרובה, כמו שכל ישראל הלכו תחת אהרן.
והנה כל שבעת ימי המילואים שהיה משה משרת בקודש, לא ירדה שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה, משה רבינו, כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה ביננו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל, מה קורה? לא יורדת שכינה, והיה משה משיבם, אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם, ותדעו שהמקום בחר בו, אז לא על ידי יהיה, זה יהיה על ידו שהוא יהיה יותר ראוי ממנו, כי ה' בחר בו. והנה אחרי השמיני למילואים, שהקריב אהרן בעצמו את קרבנותיו, עדיין לא שרתה שכינה, ונחלשה דעתו של אהרן, שבגללו לא ירדה שכינה, עד שמשה נכנס איתו ביחד אל אהל מועד לבקש רחמים ואז ירדה שכינה לישראל.
והדבר מבהיל, שאחרי שכבר נמחל להם מעשה העגל, ונצטוו על מעשה המשכן שעשו את זה בחרדת קודש ובנדיבות לב יוצאת מן הכלל, וכל מעשיו על פי רוח הקודש, וכבר נבחר אהרן על פי ציווי ה', ונתגדל לעיני כולם תוך נס גלוי של החזקת מועט את המרובה, שכל ישראל נכנסו פתח אהל מועד, ובכל זאת לא ירדה שכינה. כמה צער נצטערו ישראל ומשה ואהרן על זה, ובכל זאת לא ירדה השכינה עד שהורידוה משה ואהרן בתפילתם. ואם כן אנו יכולים לתאר לעצמנו כמה גדולה השראת השכינה בישראל, עד שלא זכו אליה כל הצדיקים האלה, אפילו אחרי התשובה, אפילו אחרי כל הטרחות של הכנת המשכן שנעשה על טהרת הקודש, אפילו עם כל הנדיבות לב, אפילו אחרי הבטחת הקב"ה, כל זה לא הועיל להוריד את השכינה עד שהתאמצו בתפילה מתוך שברון לב.
ובכדי להעריך כראוי את ענין השראת השכינה, יש לציין את דברי המדרש, שמתחילה היה הקב"ה מקבל קרבנות מלמעלה, אבל משהוקם המשכן הוא מקבל קרבנות מלמטה, ושם מבואר במדרש בשיר השירים ה' א', איך משה ושאר הצדיקים הורידו את השכינה לארץ אחר שנסתלקה מחמת הרשעים, והכוונה בזה שלפני הקמת המשכן היו הקרבנות מתקבלים רק מאנשי המעלה, כמו אדם, כמו נח, כמו שם, אבל אחרי שכבר הוקם המשכן נעשה שכינה קבועה בארץ, ומתקבלים קרבנות מכל אדם, אם הוא עושה את זה כתורה המבוארת בפרשת הקרבנות, כל אדם יכול.
והנה אנחנו חיים בתקופה של חורבן, אבל מה שזכו דור המדבר ומשה ואהרן בראשם עדיין קיים אצלנו, אפילו שנחרב הבית מכל מקום עומד עדיין בקדושתו, וכן פסק הרמב"ם, שקדושת המקדש קיימת כמו שכתוב בהלכות בית הבחירה פרק ו', וכן ע"י תלמוד תורה שורה השכינה בישראל, כמו שמובא במדרש, כל מקום שיש תורה יש שכינה, ככתוב בשיר השירים ח' י"ג, ובש"ס מובא מיום שנחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, ככתוב בברכות ח'.
כמו כן בבתי כנסיות שהם מקדש מעט זוכים לקבלת פני שכינה כמו שאמרו חכמים ז"ל, מיהו זה שבא לבית הכנסת ולא מצא את כבודי שם? כתוב במדרש דברים רבה ז' ב', ובאמת היא שעמדה לאבותינו ולנו להתחזק כחומת ברזל מול הלחצים העצומים ש מבפנים ומבחוץ, מאלה שדורשים להטיל שינויים בהשקפתנו או בדרכנו, החל מההשכלה הברלינית ועד ימינו, לימודי ליבה, גיוס בני הישיבה וכו', רוצים להכניס לבית המדרש רוחות חדשות הנושבות בעולם, ולרשות התומכים שלהם יש השפעה עצומה והון תועפות, בשעה שחובשי בית המדרש מעונים ודוויים, שכינת עוזנו השרויה בתוכנו היא שנתנה לנו את הכח להדוף כל פלישה זרה, לא יאומן כי יסופר, גבורתם של נושאי דגל התורה בהקריבם את חייהם על מזבח התורה במסירות נפש מבלי להזדקק לטובותיהם של המהרסים והמחריבים. כי יש כאלה שלא לוקחים פרוטה וחצי פרוטה מהם, ואלה שלוקחים בסה"כ מקבלים 600 שקל.
כאשר עלה הכורת על יהדות אירופה ומצאו את מותם מות קדושים בידי הרוצחים ימח שמם וזכרם, ראינו אז ולקחנו מוסר, איך לשוא כל ההתייפות וההתדמות לגויים, הרי היו חנפים מהיהודים שהחניפו לגויים ורצו להתדמות להם, חשבו שככה יקרבו אותם, שלא יהיו בגטו, ויצאו ללמוד בגימנסיות באוניברסיטאות להיות כמותם, לבשו כמלבושם, כל ההתייפות וההתדמות לגויים לא הבחין הרוצח בין חרדי לבין חילוני, בין חרדי לבין מודרני, בין תלמודי לבין משכיל, בין פולני לבין גרמני, כולם נתפסו גם יחד. אולם אלה נתפסו לפחות כרבי עקיבא על דברי תורה ולאושר נצחי, ואלה תפסום על דברים בטלים.
בתקופה האחרונה נתרפו הרבה מן האמונה, הרבה נתרפו מן האמונה הטהורה, ומשתרש החטא כבר בטבע ומקרה, ומזלזלים מאד בלימוד התורה באמרם שלא יוצא מזה שום תכלית, אולי כדאי שנצא ללמוד קצת מקצוע, אולי נלך לצבא נגמור כמה שנים ואח"כ נקבל עבודה וכו', אולי נלך ללמוד עו"ד או משהו כזה, ואפילו ש"ס מעודדת מאד ופתחה גם אפשרויות כאלה ומתגאים שגם חמשת אלפים עזבו את ספסלי התורה והלכו להיות עורכי דין וכו'.
מצאנו בירושלמי ביקורת חדה על דור המדבר, שאין להבין איזה אופי היה להם, אין להבין כי זה דור דעה, שהרי כשנתבעו לעגל תרמו, וגם כשנתבעו למשכן תרמו, כמו שכתוב בירושלמי שקלים א', על אף שהעגל והמשכן שני הפכים, תרמו, כיום אצל רבים כבר אין בעיה זו, משום שאינם תורמים אלא לעגל בלבד, בזמן שבמשכן לא רואים שום תכלית, קונים אל סי די גדול, קונים אייפונים, אנדרואית, כל מיני דברים, אבל להשקיע בספריה תורנית, לתת צדקה לתלמודי תורה, להפנות משאבים לקודש, לרוחנית.
אמרנו באחת הדרשות האחרונות, בדור המדבר אנשים הורידו את הכסף והזהב ונתנו לעשות להם אלהים, איזה אלהים? עגל. היו מוכנים לתת את הכסף והזהב לעשות אלהים, עגל, עגל זהב. היום - נותנים את האלהים בשביל לעשותכ סף וזהב, אז לא רואים במשכן שום תכלית, אבל אנחנו שיש לנו שכל להבין צריכים להתחזק מאד ולהמשיך את דרכנו בקודש ביתר שאת, ולא להתפעל כלל מן הטועים, ועלינו להיות חזקים באמונה שהשכינה שירדה בימי משה ואהרן לתחתונים נמצאת בנו, ועל ידה נוכל לעלות ולהצליח, ואשריו של מי שמחזיק בעת הזאת בלימוד התורה בלא הפסקה, ורואה בזה את הדרך היחידה לשרוד נגד כל מה שעובר כרגע בעולם הזה, ולהצליח בגדול בבוא העת כשיתגלה משיח צדקנו. זה צריכים לדעת, מי שמחזיק עכשיו ברגעים האחרונים, כמו שאומרים, בתורה הקדושה ולא עוזב האדם הזה יזכה לקבל את כל השכר הגדול בעזרת ה' יתברך בגילוי משיח לכשיבוא.
ובהזדמנות זאת אם כבר דיברנו, אז נזכיר ליושבים פה ולאלה ששומעים אותנו בשידור, כיון שהחלטנו להקים בית כנסת דקהילות פז פה למעלה בקומה שניה, בארגון שופר ברח' מתתיהו 10, 112 מקומות לגברים ועוד עזרת נשים, אז כיון שאין כלום לא מרצפות ולא תקרה ולא גב ולא כסאות ולא שולחנות ולא תיבה ולא היכל ולא פרוכת, לא כלום, כל אחד שירצה או מכיר או יודע או שמישהו רוצה לעשות לע"נ, להצלחה, לרפואה, יכול לתרום מה שהוא יכול, ויהיה לו לזכות קיימת תמיד. אז זה לידיעה.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...