למה צריך להביא דורון לה'? | הרב אמנון יצחק

"וידבר ה' אל משה לאמר: צו את אהרון ואת בניו לאמר: זאת תורת העולה". אין "צו", אלא לשון זירוז מיד ולדורות.

מה כתוב כאן? ה' מדבר עם משה ואומר לו תצוה את אהרון ואת בניו לאמר זאת תורת העולה. מה "צו את אהרון"? תזרז את אהרון. תזרז אותו מיד ולא רק הצו הזה הוא רק לאהרון ובניו, אלא זה גם לדורות.

נסביר: מדוע יש זירוז מיוחד בקורבן עולה? למה "צו את אהרון" לשון זירוז ,"ואת בניו לאמר זאת תורת העולה", למה דווקא בעולה? למה זירוז מיוחד דווקא בקורבן עולה?

הגמרא בזבחים ז' אומרת שהעולה מכפרת על אי קיום מצוות "עשה". שאדם עובר על מצות עה ולא מקיים, הוא צריך להביא קורבן עולה. והעולה מכפרת על אי קיום מצות "עשה".

וידועים דברי האר"י הקדוש, זכרונו לחיי העולם הבא, בליקוטי תורה, בספר שמות על פי איוב כ"ד, י"ט: שיש גהנום של אש וידוע שהתוקף של האש שבעולם הזה אינו אלא אחד משישים מאש של גהנום. ואח"כ זה הולך לפי מדורים, כל פעם פי שישים. זה מופיע בברכות נ"ז.

ויש גהנום של שלג שהייסורים לו קשים יותר. כמו שמובא במאמר הנפש לעארמה 02:10.

גהנום של אש למחממים עצמם לעבירה. יש אנשים שעושים עבירה ומתחממים בשביל לעבור את העברה, אז נותנים להם מידה כנגד מידה גהנום של אש.

 ויש גהנום של שלג למתעצלים מקיום המצוות. אנשים שהם מתעצלים הכל ברפיון, בקרירות, בעצלות, הולכים לאט לאט. אלה מחכה להם גהנום של שלג. להקפיא אותם. מקפיאים אותם ככה, אתם יודעים שמישהו הולך על שלג זה מוציא לו את כל העור. כמו דבק.

והואיל והעולה מכפרת על אי קיום מצות "עשה", שזה נובע מעצלות. למה אתה לא מקיים מצות "עשה"? עצלות. אז לפי כך יש לזרז בה. לפי כך יש לזרז בה, לתקן את המעוות. להורות על הזריזות הנצרכת בקיום המצוות. זה אחד משבע עשרה התנאים שהקראנו מבעם לועז, בתחילת ספר דברים, כדי לקיים מצווה לשמה, אחד מהתנאים זה זריזות.

נחזור להבין: "וידבר ה' אל משה לאמר: צו את אהרון", זרז את אהרון "ואת בניו לאמר זאת תורת עולה", העולה באה על אי קיום מצות "עשה". למה היא באה לזרז בקיום מצות "עשה"? כי כשלא עושים "עשה" זה מעצלות, לכן צריך זריזות שזה המתקן את המעוות של העצלות ועל זה יש גהנום של שלג.

אמרו בגמרא בזבחים ז' שהעולה נחשבת כדורון. אם העולה באה על קיום מצות "עשה" איך זה נחשב כדורון? דורון זה מתנה. אתה נותן מתנה להקב"ה? למה זה נחשב כדורון? שהרי העובר על מצות "עשה" ושב בתשובה אינו זז משם עד שמוחלים לו.

אז אם מוחלים לך אתה צריך לתת דורון. עשית עבירות "עשה", עברת על "עשה", חזרת בתשובה מהם באמת, אז אתה לא זז משם עד שמוחלים לך כבר. זה מחול מיד. מיד, מיד. לא צריך שום יום הכיפורים ולא צריך יסורים ולא צריך.. על המקום! אז לא מגיע דורון על כפרה כזאת?

ועתה ממה נפשך? אם לא שב, הרי אמרו שזבח רשעים תועבה, אם הוא יבוא לבית המקדש ויביא עולה, אבל הוא לא שב, הוא רק הביא את העולה, אבל לא שב, זה נקרא "זבח רשעים תועבה". כי הוא נשאר רשע והוא מביא זבח של רשעים. וזה תועבה לפני ה'.

ואם הוא שב, אז הרי נמחל לו. אלא לאחר התשובה מביא דורון. קודם שבים בתשובה ואז תבוא אל בית המקדש תביא את קורבן העולה שזה דורון לפני הקב"ה על שהוא מחל לך על מה שעברת על מצוות "עשה".

ורש"י מפרש למה זה נקרא דורון: להקבלת פנים. אתה הולך להקביל  פני אבים שבשמים בבית המקדש, אז הדורון הוא להקבלת פנים. כמו אדם שסרח במלך וריצהו, האדם ריצה את המלך על מה שהוא סרה, איך ריצהו? ע"י פרקליטי. שלח לו אנשים שילמדו עליו זכות ויגידו, ויגידו, ואח"כ שהוא שמע שנתרצה לו המלך, אז הוא בא לפניו ומביא דורון בידו. זה דבר פשוט. "ולא יראו פני ריקם".

אבל זה נורא הדבר! נורא! נורא! נורא! מה נורא? שהרי אמרו בזבחים ז' שאין לך אדם מישראל שאינו מחויב "עשה". מה זה אומר? אין אדם מישראל שלא עבר על "עשה". שאינו מחויב "עשה", רש"י אומר: שלא עבר על "עשה". זאת אומרת, כל אחד עובר על "עשה".

פה הוא פספס את המצוה, פה עשה ככה... "עשה" מדברים לא על "לא תעשה". "לא תעשה" הרבה יותר חמור.

וכאן נתבאר שהמחויב "עשה", דהיינו, הוא עבר על "עשה", לכן הוא מחויב על "עשה". ולא שב קרוי רשע. קרוי רשע. אתה יכול לקרוא לו רשע. קרוי רשע.

אילו היה האדם קורא אותו בשם רשע, סתם שקורא לאחד רשע, הלא היה יורד עימו לחייו. אבל המחויב "עשה" רשע הוא! הוא עבר על "עשה". נגיד אחד לא התפלל תפילה אחת, לפי הרמב"ם הוא רשע. תפילה דאורייתא. לפי הרמב"ם דרבנן גם נקרא רשע.

עכשיו, לא זו בלבד, אלא אפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים נקרא רשע! כמו שאמרו בפרק שני ביבמות כ' ובפרק ראשון בנידה י"ג: שאפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים נקרא רשע.

אז מה הדין של בן אדם שנוסע באור אדום? לכנס של אלף איש של יגעל כהן, ומלווים אותו חמישה כוננים של מד"א, כאילו הוא נשיא ארה"ב, ובסוף הוא בא ורואה רק אלף איש. נוסע באדום, סכנת חיים, עובר על איסור דאורייתא! ואבא שלו פסק שצריכים לקיים את כל החוקים של התעבורה, של התחבורה. אז איך עושים כזה דבר? ועכשיו יש חקירה של כל הנושא וזה עלה לחדשות. נו, אבל בעלי גמילה זה שונה כנראה, הוא כנראה לא שם לב, הוא היה בתוך עיון מה הוא הולך להגיד בחמש דקות שהוא דיבר, אז יכול להיות שזה מותר.

בכל אופן, העובר אפילו על איסור קל של דבריהם נקרא רשע.  וכל שכן וקל וחומר במבטל איזו מצות "עשה" שאפשר לו לקיימה. אז כל שכן, וקל וחומר מי שמבטל איזו מצות "עשה" שאפשר לא לקיימה, כמו כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. עליו דרשו חכמים זכרונם לברכה בסנהדרין צ"ט: "כי דבר ה' בזה יכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה".

פשיטא: שהוא נקרא רשע יותר מהעובר איסור דרבנן. כמו שמובא בתנא פרק א'. זאת אומרת, יש לו כרת. כי דבר ה' הוא מבזה. יש לו אפשרות ללמוד ולעסוק בתורה והוא לא עוסק. אז הוא מזבה את דבר ה'. הוא יכול לקרוא עיתון "חרדי", הוא יכול לשמוע חדשות, הוא יכול לשמוע "נייז", יש לו זמן להכל, שלא לדבר על דברים אחרים. "יכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה". כל זמן שעוונה בה היא תכרת משני העולמות.

אם הוא חזר בתשובה, המרחם ירחם. אבל פשיטא עד שהוא יחזור בתשובה הוא נקרא רשע יותר מהעובר איסור דרבנן. זה פשיטא.

לפעמים מבטלים כמה מצוות. כגון: להתפלל בציבור ועניית "אמן". אדם שיש לו ציבור שהוא יכול להתפלל, חזן כשר, הוא יכול להתפלל. והוא לא בא לציבור כזה ולמניין כזה, האדם הזה הוא נקרא רשע. לא עונה "אמן", חולם חלומות, נקרא רשע. גם מי שעונה "אמן" או מתפלל בציבור שלא ראוי או בשליח ציבור פסול גם כן רשע. כי הבן איש חי אומר שאסור לענות, כמו שחייבים לענות על "אמן" שחייבים, אסור לענות "אמן" על מה לא חייבים. "אמן" זה שם שה'. אל מלך נאמן. לא מזכירים את ה' על ריק או על דבר שה' לא רוצה שיזכירו אותו שם. 

או שעוברים על גמילות חסדים, כמו שלמדו ביומיים האחרונים, עוברים על גמילות חסדים. או ביטול תורה כנגד כולם. אפילו בלי הנאה כלל! זאת אומרת לא האדם נהנה. היום בא אלי בבוקר אדם, אני אמר לו "מה קרה לא הגעת לתפילה?". "הוא הפיל אותי". אמרתי לו: "אתה מאשים את יצר הרע?". אז הוא אומר... אמרתי לו: "אל תגיד ככה הוא הפיל אותי, תגיד נפלתי בחיקו. היה לך כייף לישון, כי אתה הרוג, רסוק, אתה גמור".

אז קוראים לזה "הוא הפיל אותי". לא ההוא הפיל אותך. אמרתי לו תראה את איתן, ישן חצי שעה, שעתיים, זה ככה, וכבר כמה ימים ככה, הבן אדם אוורירי על כיסא ישן, עם רגליים על כיסא רחק בשביל לשרת פה את הקהל, לעזור להם, שיהיה להם תבלינים ויהיה להם זה ויהיה להם זה... יש לאדם כוחות עליונים. הנה פה החברה כמעט לא ישנו 48 שעות, אולי שעה, שעתיים, יש כאלה יותר. למה? כי מבינים שיש כמה משימות שצריכים לעשות, אחרת לא יהיה לציבור שום דבר.

אבל מה הכי טוב להפיל על יצר הרע. ואח"כ אומרים שחטאנו ביצר הרע. מה את המזכיר את יצר הרע, אז יש לו תפקיד, מה אתה רוצה ממנו? עושה את התפקיד נאמנה, מה אתה רוצה. אתה התפקיד שלך לא לשמוע לו. מה אתה מבלבל את המח? מה אתה  מאשים אותו? הוא בכלל לא אשם, הוא עושה מצוין! הוא עושה את העבודה פיקס! אם תעשה את העבודה כמוהו, אתה תהיה מלאך גם כן. הוא מלאך ואתה מלאך.   

 אז זאת אומרת, לפעמים מבטלים כמה מצוות כגון להתפלל בציבור ועניית "אמן" וגמילות חסדים וביטול תורה כנגד כולם. אפילו בלי הנאה כלל. רק מבלי משים לב ליראו לאהבה את ה' הנכבד והנורא. מלך איום ונורא. ומבלי הבין שעל כל מצוה שיכול לקיים ואינו מקיים, ועל כל עבירה שעובר נחשב שאינו חס על כבוד קונו!

שאמרו זכרונם לברכה בחגיגה פ"ב: שראוי לאדם כזה שלא בא לעולם! אדם שלא חס על קונו, ברא אותך, יצר אותך, הביא אותך לעולם, הביא לך את כל הכלים לעבוד אותו ולקבל שכר בשני עולמות ואתה מבזה אותו, לא חס על כבודו. שום דבר! לא ראוי לאדם כזה לבוא לעולם. שהרי אינו חושש לעשות נחת רוח ליוצרו שזה מה שצריך, ואינו מקפיד להיות גורם כעס, צער וכעס למלך רם ונישא. זה לשון פלא יועץ בערת מצות. 

שהרי אינו חושש לעשות נחת רוח ליוצרו, זה בתפקיד שלנו בחיינו, לעשות נחת רוח ליוצרו, וגם אינו מקפיד להיות גורם, הוא הגורם לצער ולהכעיס למלך רם ונשיא.

"מה עשיתי לך רע שתחזיר לי רעה", אומר הקב"ה. ומה תגיד לו? "מה עשיתי לך רע? אתה רואה אותי? שומע אותי? נתתי לך פה, נתתי לך את כל האיברים, הכל בסדר, למה אתה לא משתמש בהם לכבודי? בשביל מה נתתי לך אותם? להתעלם ממני? להכעיס אותי? להשתמש בהם נגדי? מה אתה עושה?".

עכשיו תשמעו שתי דוגמאות מחרידות, אבל אמת לאמיתה.

המשגיח מלומז'ה, הגאון הצדיק, רבי אליהו דושניצל 16:49, זצ"ל, היה אומר: אם בן ישיבה יעבור ברחוב והוא ממהר למניין, לפתע הוא רואה ילד ממרר בבכי, ודאי יעצור לברר על מה ולמה? "ילד למה אתה בוכה, מתוק? איפה אבא? איפה אמא". התחיל לשאול אותו לראות מה על מה. ישקיט אותו, ירגיע אותו, ינחם א הילד. אם יראה אותו בן ישיבה, אדם מבוגר, נכבד, עומד ובוכה ברחובה של עיר בצער ויגון, ודאי יגש וישאל "כבודו, אפשר לעזור במשהו? אתה זקוק למשהו? אבדת משהו? שכחת משהו? ממתין למישהו? מה אני יכול לעזור לך". ואם יראה את גדול הדור עוד ברחוב, כמה יחרד ויחוש לברר על מה ולמה? ומה אפשר לעשות לעזור לגדול הדור.

ואם באחד משלושת המקרים הוא יעבור באדישות, רואה ומתעלם וליבו לב אבן. מה נגיד על אחד כזה? עכשיו, הציור מחריף. אם בן הישיבה נחפז בדרכו ומראש הוא נבהל למניין, הוא הודף את כל הנקרה בדרכו, ובחפוזו הוא הפיל את גדול הדור ארצה. הכובע התגלגל, המשקפיים נשמטו לארץ, הפארק התלבן בעפר, גדול הדור נאנח ונאנק בכאב מהנפילה והמכה שקיבל, והוא ממשיך בדרכו באדישות. היש דיי מילים להוקיע את האיש הזה?

וכשהגמרא מעידה בחגיגה ה' שהקב"ה בוכה בכל יום על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. הוא שגרם לריבון כל עולמים לבכות. וממשיך במרוצתו, אינו עוצר לתקן המעוות. מה נאמר על שוטה רשע כזה?!

אז שהגמרא מגדירה אותו רשע, זה מילה קטנה, זה שלוש אותיות, רשע. אבל כמוש מגדילים בן אדם ואומרים "הרב הגאון הגדול הצדיק החסיד"... וכל התיאורים , אז צריך גם פה לתת לו הרבה תארים עם הרשע שזה החלק הקטן ביותר שיש בזה. אני לא רוצה להגיד, כי אני לא אוהב לקלל. הוא הגורם.

עכשיו יפתח לנו פתח להבין את דברי הגמרא ביומא ל"ה שכאשר רשע עולה למרום, שואלים אותו: "בפני מה לא עסקת בתורה?" . מה הוא עונה?  "טרוד אני הייתי ביצרי". עוד פעם מאשימים את יצר הרע.

משל למה הדבר דומה? אמר הגאון הצדיק רבי איצלה בלייזר,זצ"ל: ילד נשאל ע"י המלמד: "בני, מדוע איחרת לשיעור?". הוא מתנצל: "כבודו הייתי עסוק בגניבה מהמכולת והייתי חיי בלהמתין עד שהחנווני יהיה טרוד ויסיח את דעתו ממני וזה ארך זמן, הוא לא הסתובב, הפנה את הגב, אז לא הספקתי לגנוב מהר, אז לכן המתתי עד שיהיה לי את האפשרות ולכן איחרתי לשיעור".

 אבל באמת דבריהם כגחלי אש, שרשע נשאל מדוע לא עסק בתורה, מדוע גרם לאביו שבמשים לבכות עליו? הוא יאמר כל דבר  ובלבד שיוכל לומר שהוא לא עליו בכה, הוא לא היה בגדר מי שאפשר היה לעוסק בתורה ואינו עוסק. הוא יצטדק. גם שאול המלך הצטדק. זה עזר לו? הפוך, הוא אמר אני קיימתי את דבר ה'. זה עזר לו? קרעו ממנו את המלכות. והתחייב מיתה הוא ושלושת בניו. לא פשוט! לא פשוט!

אז אמת, אמת, אין כאן אלא ביטול מצות "עשה", יכול ללמוד ולא לומד, זה ביטול מצות "עשה". יכול לעשות חסדים ולא עשה, ביטול מצות עשה. יכול להתפלל במניין כשר ולא התפלל, זה ביטול מצות "עשה" לפי הרמב"ם. אמת יש פה רק ביטול מצות עשה. רק. רק. שמענו כבר מה זה ה"רק".

אבל אמת גם שאם עשה תשובה בחרטה על העבר, בווידוי ובקבלה אמיתית לעתיד, אינו זז משם עד שמוחלין לו. מוחלין לו. אבל גם אם נמחל לו, אבל אבא שבשמים בכה בגללך. אבא שבשמים בכה בגללך! עכשיו תחשוב כמה פעמים אתה נותן לו לבכות. הרי אנחנו רואים את ההורים שלנו כמה בכו עלינו שלפעמים לא עשינו בדיוק וזה פה ושם. אז איך לא חסת על כבוד קונך?

לכן אתה חייב לפייס, להביא דורון, קורבן העולה זה דורון, אחרי התשובה והתרצות של הקב"ה, אתה צריך להביא דורון. והכהנים נצטוו  להזדרז בהקרבתו. "צו את אהרון ואת בניו לאמר". זירוז, למה? שהאבא יתפייס עם הבן מיד! לא להשאיר את אבא עם דמעות. לפייס אותו מיד.