שקר מביא שקר | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

תוקד על המזבח, לא תכבה.

הרוצה להתקרב להשגחה העליונה,

לחיות עמה ולהבחין בה,

צריך להיות מן הצנועים,

כי השגחת צנועה היא,

והקדוש ברוך הוא נקרא

אומן מוצנע.

מובא בספר החינוך במצוות

קלב

להיות אש על המזבח בכל יום תמיד,

שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה,

ובא הפירוש של תמיד,

כלומר לשים עצים בבוקר

ובין הערביים.

ובביאור אמרו זיכרונם לברכה,

אף על-פי שהאש יורד מן השמים,

מצווה להביא מן העדיוט.

אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה, אש הייתה יורדת מן השמים,

בן אס.

אבל הייתה מצווה להביא מן העדיוט,

דהיינו צריכים להביא ולשים עצים.

בבוקר ובין הערביים.

וזאת למה?

משורשי המצווה ידוע הדבר בינינו,

ואצל כל חכם,

כי נסים גדולים

אשר יעשה האל

אל בני האדם בטובו הגדול, לעולם יעשה דרך סתר.

ונראים העניינים קצת כאילו הם בדרכי הטבע ממש או קרוב לטבע.

כי גם בנס קריעת ים-סוף, שהיה נס מפורסם,

כתוב שם, ויולך אדוני את הים ברוח קדים

עזה כל הלילה,

וישם את הים לחרבה ויבקעו המים.

והמשכילים יבינו,

כעניין סתר זה, למה השם מסתיר את הנס בתוך הטבע?

כי עניין סתר זה, למעלת האדון

ושפלות המקבל.

ומזה העניין ציוונו להבעיר אש במזבח,

אף על-פי ששם יורד אש מן השמים,

כדי להסתיר את הנס

שהאש יורדת לא הייתה נראית בירידתה,

חוץ מיום שמיני של מילואים,

ואצל גדעון,

ואצל מנוח,

שהייתה נראית האש, ירדה מן השמים.

הדברים מפליאים.

הקדוש ברוך הוא הוליך רוח קדים

עזה כדי לבקוע את הים,

וגם כתב זאת בתורה.

ומי פתי יוכל לחשוב שעל-ידי רוח עזה זאת יחמדו המים משני הצדדים

כמו חומת אבנים,

ולא עוד אלא לשנים-עשר גזרים,

אלא כל זה נעשה להסתיר הנס.

הוא אשר אמרנו, הקדוש ברוך הוא הוא אמן מוצנע,

ואפילו נסים גלויים הוא מכסה.

באסוך השמן של אלישע כתוב,

עוות,

וסגרת דלת בעדך ובעד בנייך,

ויצקת על כל הכלים,

והמלא תסיעי.

כל כלי שהתמלא, תסיעי אותו הצדה.

רש״י מסביר, למה הוא אמר לה, עוות וסגר את הדלת?

למה צריך לסגור את הדלת כשעושים את הנס?

אז אומר רש״י,

כבוד הנס הוא לבוא בהצניע.

והנה, אם הנס עצמו בא בהצניע,

מקבל הנס

בוודאי צריך להיות צנוע.

ואם בנס גלוי כך,

בנס נסתר על אחת כמה וכמה שצריך להיות צנוע.

כי מי שאינו צנוע לא יבחין בשום אופן

שנעשה כאן נס.

בציבור השתרשה הבנה די שטחית בעניין הצניעות.

הרי הצניעות שאנו מדברים עליה כאן היא הדרך של בניין עולם פנימי באדם.

עולמו הפנימי של האדם הוא מוצנע.

אנחנו רואים חזותית, חיצונית, את מעשיו,

אבל עולמו הפנימי הוא מוצנע.

ועת צנועים חכמה, אמר שלמה המלך, עליו השלום,

במשלי יא ב'.

ורבנו יונה כתב על זה, והצניעות גורמת חכמה לבעליה,

כי היא מידת החכמים אשר בה יכנו את החכמים.

כי ישמעו ויקשיבו,

חכמים ישמעו ויקשיבו,

יתאהבו להתגלות ליבם,

סליחה, ולא יתאהבו להתגלות ליבם,

מקשיבים ומשמיעים, לא רוצים לדבר, לדבר, לדבר, אלא הפוך,

שומעים ומקשיבים,

ולא מתאהבים להתגלות ליבם.

הצנוע הזה נושא עולם פנימי בקרבו,

ואין לו כל עניין בהתגלות משהו מעולמו זה שלא לצורך אמיתי.

הוא לא יתחיל לבוא ולהגיד לכל אחד מה שהוא יודע,

הוא לא קישקיש קריע,

הוא מלא ועמוס

וגדוש בפנימיותו,

ורק לצורך אמיתי הוא משתמש במעט קצר וקולע, וזהו.

בזה מתוסף לאדם מימד חדש בקרבו,

עשיר בתוכן

ושמור לעצמו,

וזהו עולמו של התלמיד חכם.

האמיתי כמובן

הוא אשר אמרו בסנהדרין צ׳ט

שכל הנביאים לא נתנבאו

אלא לדבקים

בתלמיד חכם.

כל הנבואות של אחרית הימים שנתנבאו, עם כל ההבטחות שהנביאים התנבאו באחרית הימים,

כל זה לא נתנבאו אלא לדבקים

בתלמיד חכם.

אבל תלמידי חכמים עצמם, עין לא ראתה אלוהים זולתך, מה מחכה להם,

מה מגיע להם וכו'.

וכידוע, כשהשכר מגלה את המהות,

מהותו של התלמיד חכם, מה היא?

עין לא ראתה אלוהים זולתך.

גם מהותו של התלמיד חכם

זה עין לא ראתה אלוהים זולתך.

התלמיד חכם בנה בקרבו עולם צנוע,

ומזה הוא בא למבט פנימי,

בדרך חיים של פנימיות,

לא צעקניות, לא חיצוניות.

כשאמר שלמה המלך עליו השלום בעת צנועים חוכמה,

בוודאי הייתה כוונתו לחוכמה פנימית.

לראות את הדברים בעומקם,

להסתכל מבעד לתופעות.

לא להסתכל על התופעה ולחשוב, הנה, זה מה שאני רואה, זה מה שיש.

יש מעבר לזה.

כשלבלר כותב מאמר,

לא צריך לקרוא רק מה הוא אמר, צריך להבין למה הוא כתב,

למה בעת הזאת, למי הוא רמז, על מי הוא כיוון,

מה הניע אותו לכתוב.

כשאדם שואל שאלה,

לא השאלה מציקה לו, מאחוריה יש רבדים עמוקים

שהביאו אותו לשאול את השאלה.

החוכמה לחדור מעבר למבט השטחי.

זאת אומרת,

בעת צנועים חוכמה הם רואים את הדברים בעומקם

ומסתכלים מבעד לתופעות.

רק במבט זה יכולים להבחין גם את דרכי ההשגחה שהם מסתתרים מאחורי התופעה עצמה.

הרי הקדוש-ברוך-הוא יושב בסתר העליון.

אתם חושבים שפוטין עושה איזו פעולה סתם ואובמבה עונה לו ככה וכו'.

הרי העולם צריך להגיע להתנגשות גרעינית בסוף,

כמו שהסברנו הרבה פעמים.

והנה, סגן נשיא רוסיה כבר אמר אתמול

שהתעצמות גרעינית היא חיונית

משום שהיא יכולה לדחות כל פרובוקציה מערבית.

אז הוא רומז שרוסיה,

אם תצטרך,

גם תשתמש בגרעין.

אתם שומעים לאן הגיעו? תוך כמה שבועות

כבר נרמזים מהסוג הזה.

הקדוש-ברוך-הוא נותן לאחד שידבר, לא הוא לא יפה, יעליבו אותו כאילו שהוא משוגע,

כאילו שהוא היטלר לפוטין, יגידו ככה, הוא יתרגז.

בשביל מה הוא למד ג'ודו?

בשביל להתרגז.

הוא לא יכול לתפוס טובמה עכשיו ולהפיל אותו,

אתה מבין?

אז לכן

הוא מזיז כוחות

והוא מראה.

הדוב הרוסי מתקדם.

ואז מה?

זה מחליש כאילו את כל אירופה ואת כל אמריקה,

וממילא

זה בעיה.

ופוטין מרים טלפון לסיני,

דבר עם הסיני, זה עוד מעצמה.

הסיני אומר לאמריקנים, תרגעו לו,

כדאי שיהיו פה בעיות וזה, אתה מבין?

אז הגוש הקומוניסטי

מול הגוש המערבי,

וזה מה שצריך להיות.

עכשיו, אחר כך, יותר מאוחר, זה צריך להיות.

הרי באיזשהו מקום צריך להיות איזה פיצוץ עולמי שיביא לריב עם כולם.

אז מי שמסתכל רק על חיצוניות הדברים,

הוא חושב שיש פה איזה סכסוך באמת על איזה אי-קרים ורוסים שהם פה ושם.

יש השגחה אלוקית, יש זמן, יש תאריך, יש מועד, יש הכול.

מתי צריך לבוא פיצוץ עולמי?

איך זה יהיה, זה לא משנה.

קטטה פה, קטטה שם, דיבור פה, דיבור שם,

אבל זה יהיה.

צריך להיות מביט

על-פי ההשגחה,

ולא

לא להסתכל במבט חיצוני,

וזאת לדעת

שאין צניעות אלא בישראל.

כן? אנחנו לא מדברים על צניעות חיצונית של בגדים, כן?

אלא על הפנימיות של ישראל, שהם מצניעים עצמם.

ואין ישראל אלא בצניעות.

זה שאמרה התורה,

כשנודע כי משה רבנו הרג את המצרי,

כתוב ויירא משה

ויאמר אכן נודע הדבר.

רש״י אומר,

ויירא משה

דאג

על שראה בישראל רשעים דלתורים,

מספרי לשון הרע,

שלא שומרים

את מה שרואים בפנים,

לא צנועים, אלא מוציאים החוצה.

אמר, מעתה שמא אינם ראויים להיגאל.

אם הם דלתורים,

אם הם מוציאים דברים החוצה,

אפשר שמעתה הם לא יהיו ראויים להיגאל.

אכן,

נודע הדבר. איזה דבר?

המדרש אומר,

עכשיו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו.

מה חטאו ישראל מכל 70 אומות להיות נרדים בעבודת פרך?

אבל רואה אני שהם ראויים לכך.

על זה כתב המהר״ל בגור אריה,

וזה לשונו.

המדרש הזה יש בו טעם נפלא,

כי מי שיש בו מידה זאת

אינו ראוי לגאולה.

מי שיש בו לשון הרע,

מספר לשון הרע,

כמו השדרנים ברדיו, בקול בעורמה,

לא ראויים לגאולה,

לא הם ולא המקשיבים להם.

כי מי שיש בו מידה זו אינו ראוי לגאולה,

כפי שהגאולה נמשכת ממדרגה פנימית עליונה שהיא אינה בגלוי.

הגאולה נמשכת ממדרגה פנימית עליונה שהיא אינה בגלוי.

ומי שמגלה דברים,

ההפך זה שדבק במדרגה התחתונה,

היא נקראת מדרגה גלויה וחיצונה.

וכך, כאשר ראה משה דלתורין בישראל,

אמר שהם ראויים לשעבוד.

שהרי הם בעלי רכיל

מגלים הסוד,

וראוי להם השעבוד שהוא מדרגה גלויה תחתונה.

ותדע

כי האומות,

יש להן מדרגה גלויה וחיצונית,

ובין ישראל מדרגה פנימית עליונה.

דבר זה רמזו חכמים, זיכרונם לברכה,

בפרק הזרוע ועל חיי,

שאמרו שם

סתם גוי מהרבה דברים.

אתם שומעים פעם

גויים שנוסעים באוטובוס, איך הם מדברים, איך הם צועקים ומצחקקים?

וכן בעירובין.

מדרגתו של גוי חיצונה ואינה פנימית נעלמת.

לכך תמיד מדבר,

ואין לו רוח פנימי.

וכשראה בישראל שהם נמשכים אחרי גילוי דברים,

אמר, עתה ידעתי מפני מה הם

משועבדים יותר מכל האומות,

מפני שהם דבקים בגלוי

שזוהי מדרגה שפלה גלויה פחותה.

מה נקשה לך?

שכל שכן שראוי שיהיו האומות בשעבוד?

אז אם ככה,

אם ישראל,

יש בהם דלתורים והם רואים לשעבוד,

הגויים, שזו מידתם לדבר כל הזמן,

שהם מרבים בדברים,

אז כל שכן שראוי שיהיה להם שעבוד,

שהם דבקים במדרגה הפחותה הגלויה,

אומר המהר״ל, אל יקשה לך.

זה שאתה לא רואה אותם בשעבוד,

אין זה קשיא,

מפני שמדרגתם מדרגה גלויה בעצמה.

זה לא שהם מגלים,

זו מדרגתם.

אין זה כמו דלתור.

דלתור הוא מגלה דבר פנימי.

לכן האומות שמרבים דברים ומדרגתם מדרגה גלויה,

ואין זה נחשב

גילוי כמו הדלתור,

וחטא זה שהוא דלתוריה יש יותר בישראל מכל האומות.

כיוון שאצלם זה צריך להיות בגדר סוד,

והם מוציאים החוצה,

לכן הם רואים להיות משועבדים.

אבל האם זו מדרגתם, אין להם שום פנימיות.

רוח באדם מוציא אותה ישר על המקום.

הגוי,

הוא מרבה לדבר,

ודבר זה מביא לו שפלות ופחיתות.

אף על גב שאינו מביא לו דברי שעבוד,

בישראל שיש בהם דלתוריה לגלות סוד,

זה יותר רע, ומביא השעבוד.

קיצרנו בדברי המהר״ל,

גם לא נוכל להעריך בהם כראוי,

אך הדברים ברורים.

כלל ישראל הוא עולם פנימי, וזה סוד במהותו.

והוא שאמרנו,

אין צניעות אלא בישראל,

ואין

ישראל אלא בצניעות.

ולכן אמר שלמה המלך, עליו השלום,

בעת צנועים חוכמה.

ומדובר על חוכמה פנימית,

אינה גלויה,

שמהותו של החכם שהכול אצלו מוצנע.

הוא מוציא החוצה רק משהו נצרך ובקצרה.

מי שהיה אצל הרב קניבסקי שמע בהצלחה,

אצלוחה וברוכה.

עכשיו הוא גם לא אומר את זה, הוא אומר בוהה.

ברוכה ואצלוחה.

מאשר תיבות, בוהה.

הכול בקצרה.

בשיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד.

חושבים שמדברים דברי חולין.

זה לא דברי חולין.

שבזה רמזים כמוסים.

הם אומרים את הדברים, אבל מי שעומד מהצד הוא חכם,

מבין מה הוא ענה לו.

ההוא חושב שהוא קיבל תשובה ככה, והוא הבין.

לא תמיד מבינים את מה שאומרים.

אז לכן,

הצניעות נאה לעם ישראל,

בישראל הם בצניעות.

אומות העולם אין זו מדרגתם,

ולכן כל אחד יבחן את עצמו.

האם הוא דומה לאלוקים שהוא צנוע או מן מוצנע?

שהרי הקב'-הוא עושה ניסים והוא יכול להתפאר,

והוא מצניע אותם גם בטבע.

עושה את זה בדרך שניתן לתלות שזה טבע.

כמו שהיה חפץ חיים פעם,

זכר צדיק לברכה,

בא אליו מישהו שהיה לו מחלת אפינפסיה,

וביקש ממנו ברכה.

אז הוא אומר לו, תשמע, תלך לחכם פלוני בעיר פלונית, וזה פה ושם,

הוא ייתן לך ברכה, אבל בתנאי זה יועיל לך,

בתנאי שאתה לא תספר לעולם

את מה שאמרתי לך.

אם תעשה ככה,

אתה תרפק.

והוא הלך לאותו חכם וקיבל ברכה, ובאמת נרפק.

אחרי עשרות שנים, אחרי שהוא התחתן,

אחות אשתו

קיבלה את המחלה הזאת, אפילפסיה,

מחלת הנפילה,

והיא נזכרה, אשתו,

שגם הוא סיפר לה שפעם הייתה לו מחלה, הוא לא סיפר לה איך הוא נושח,

אבל היא ידעה שהוא נושח והכול,

והקצירה בו שיגלה שיציל את אחותה גם כן,

והוא לא הסכים בשום אופן, כי הוא הבטיח

וכו' וכו', אבל הם ישבו, כמו שאומרים, ככה,

יום אחר יום לבקש ולדרוש,

עד שבסוף הוא הסכים,

והוא גילה להם, ברגע שהוא גילה להם את הסיפור,

באותו רגע חזרה אליו המחלה,

והוא רץ מהר,

לחפץ חיים שוב, הוא כבר היה זקן,

מופלג, החפץ חיים מערך ימים, עד גיל 95. הוא רץ אליו, הוא אמר לו,

אני מצטער, כבוד הרב, אני עשיתי טעות, עשרות שנים שמרתי את הסוד, אבל היה מקרה כזה וכזה. הוא אמר לו, תשמע,

אני ביקשתי ממך שלא תספר, אתה סיפרת,

אז אני לא יכול לעזור לך. הוא אומר, מה הבעיה? תשלח אותי עוד פעם.

הוא אומר לו, תשמע,

כשאתה היית אצלי היה לי כוח לטענות בשבילך 40 יום תענית,

אבל היום אני כבר זקן,

אין לי כוח לטענות 40 יום תענית.

הוא שלח אותו להוא בשביל הטעיה שלא ידע שהוא היה הגורם המציל שלו.

זה נקרא,

כמו הקדוש ברוך הוא, אמן מוצנע,

מצניע את מעשיו.

לא כמו השטוטניקים הרברבנים,

שגם מה שהם לא עושים, אומרים שעשו.

יש כאלה בכלל רבנים שהקדוש ברוך הוא מתגלה אליהם כל הזמן ומדברים בשמו מהבוקר עד הערב.

ויש מייחסים להם, נבואה וקשקושים,

ושומעים להם, ואתמול

סיפר לנו אחד בהרצאה,

שאוי אוי אוי, מסכן.

הוא אומר, לפני חצי שנה בערך הייתי בהרצאה שלך, פתח-תקווה, ושאלתי שאלה על הפייסבוק.

ואמרת לי, לזרוק, לשבור, לזרוק,

ולא שמעתי לך.

לא שמעתי לך ושאני עומד עכשיו לפני גירושין מאשתי, בגלל שהיא המשיכה בפייסבוק,

והיא

מתכתבת עם נביא,

שהוא נביא והוא יודע הכול וזה, והיא שאלה אותו אם להישאר אתי, והוא אמר לה לא.

שמעתם?

זהו.

אז יש נביאים בפייסבוק,

יש הרבה דברים מדהימים,

כמה אנשים טיפשים.

כמה אנשים טיפשים.

ויש עוד כמה כאלה שמדברים ברדיו,

ומאמינים להם,

אומרים שזה חוכמה, ואיך הוא יודע, ומה זה, הכול שטויות והבל הבלים.

איי, איי, איי, איי, אבל מה לעשות,

אנשים תמימים, אנשים תמימים.

במקום להאמין באלוקים חיים,

במקום לקיים, תמים תהיה עם השם אלוקיך,

ואל תהיה תמים

עם אנשים,

תמים תהיה עם השם אלוקיך,

שלים תעמד עם השם אלוקיך, אבל לא עם אנשים.

אנשים, חביבי, אתה צריך להיזהר מאוד.

לך לרב קנינבסקי, תשאל אותו למשל להאמין.

אחד אומר שיש לו נביא, מה הוא יגיד לך? שהוא חייב מיתה.

כי אם הוא אומר דבר,

וזה לא נבואה, והוא משקר בשם הנבואה,

או דבריו לא מתקיימים, והוא נביא, על-פי התורה הוא היה מיתה.

אז אם בן-אדם לא מפחד אפילו לחרטט באופן כזה,

אז מה נשאר?

יש כאלה עוצמים עיניים ועושים ככה עם הידיים ואומרים,

השבוע יהיה שתי רעידות אדמה,

מחר יהיה

רוחות עזות,

וזה ירד גשם,

ככה, ולאחד ייפול המרפסת,

וככה וככה וככה, ואנשים,

וכיכר השבאב, מביא נביאים כאלה מהבוקר עד הערב,

מביא כל מיני אנשים תימהוניים וכולי וכולי וכולי.

רק מי שדובר אמת ומוכיח את העם על-פי האמת, על-פי התורה,

חס ושלום מלהביא, כי שקר מביא שקר.

רבי חנין יאברגשי אומר,