'סור מרע' על ידי 'עשה טוב' | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה.

ספר החינוך משורש המצווה,

שהוא כדי שלא תתגלה, האש ירדה מן השמיים.

וידוע הדבר כי ניסים גדולים,

אשר יעשה השם לבני האדם בטובו הגדול,

לעולם יעשה אותם דרך סתר.

ונראים הדברים לעינינו כאילו נעשו בדרך הטבע ממש או קרוב לטבע.

כי גם בנס קריעת ים סוף, שהיה נס מפורש,

כתוב בו, ויולך אדוני את הים ברוח קדים עזה כל הלילה.

זאת אומרת, כדי להבליע את הנס בטבע.

ביאור הדברים שהקדוש ברוך הוא מסתיר את הניסים הגלויים,

ואפילו שהם של שינוי הטבע ממש,

כמו קריעת ים סוף ל-12 גזרים,

כדי שהאדם יגלה אותם.

זוהי עבודת האדם בעולמו, להגיע לבירור האמת על ידי הגיעתו.

וכדי הוא יסתר כבוד שמים כדי שיתגלה על ידי עבודת האדם.

ואילו לא היה הסתר פנים

והניסים היו גלויים לכל,

לא הייתה בחירה לאדם כל עיקר.

והיו בני אדם מבחינת מלאכים

שהאמת גלויה להם מצד עצמה,

ואינם צריכים לעבוד על בירור האמת.

לא לשם כך נברא האדם, אלא לעובדה ולשומרה,

שיגיע להכרת האמת ולגילוי כבוד שכינה על ידי עבודתו שלו.

ובאמת,

מצד מצב האדם כשלעצמו צריך להיות הכול ברור לו,

שהרי נשמתו חלק אלוה ממעל,

וכן היה בעודו עובר במעי אמו.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

אין לך ימים שהאדם שרוי בטובה יותר מאותם הימים

שהוא במעי אמו,

אוכל ממה שאמו אוכלת,

שותה ממה שאמו שותה,

ומלמדין אותו כל התורה כולה,

צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו.

כל צרכיו מוכנים לפניו בלא טורח כלשהו,

ואף אינו צריך לטרחה של אכילה ושתייה,

אלא ניזון על ידי אמו.

וכן יודע כל התורה כולה,

וגם זה בלא עמל,

אלא מלמדין אותו,

צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו,

שכל משתרי הבריאה גלויים לפניו.

זה כשלעצמו צריך להיות מצב האדם ברור תמיד,

כמו זה שהרי חלק נשמתו הוא חלק אלוה ממעל,

ולכאורה קשה.

מה טעם זכה עובר

לכל זה? הרי עדיין לא עשה שום מעשה טוב.

מבואר מזה שזהו מצבו הטבעי של האדם.

כיוון שנשמתו חלק אלוה ממעל,

מן הדין הוא שיהיה הכול לפניו.

ידע כל התורה,

ולא יהיה עליו שום טורח כלשהו.

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה, שבעת לידתו

בא מלאך וסוטרו על פיו

ומשכח כל התורה כולה.

טעם הדבר הוא כאמור,

שצריך האדם להגיע לכל מעצמו,

ואפילו שמצד בריאתו

יש לו לדעת את כל התורה,

משכחים אותה ממנו במיוחד,

כדי שיגיע לידיעת התורה על-ידי גיעה ועמל שלו.

ידוע הדבר שהיו גדולי עולם שבא אליהם מגיד, לגלות להם סתרי תורה, והם לא רצו לשמוע ממנו.

אלא רצו להגיע למה שיכולים להגיע על-ידי גיעתם.

זה מה שאמרו החכמים, זיכרונם לברכה, לא יגעת ומצאת?

אל תאמין.

מה זה אל תאמין?

אל תאמין שזה יישאר בידך.

דבר שאין בו הגיעה לא נשאר.

שמה שמצאת בלא יגיעה אינו שלך כלל.

רק על-ידי העמל והיגיעה נעשית התורה שלו וברשותו,

כמו שדרשו חכמים, זיכרונם לברכה,

ובתורתו יהגה יומם ולילה.

שעל-ידי שהוא הוגה בתורה,

נעשית התורה לתורה שלו.

אבל יש לעיין

במה שכתב רשי בבאור הפסוק,

והיו לו אותות.

כשהמאורות לוקים,

סימן רע לעולם.

נאמר על המאורות שהן יהיו לאותות.

אז המאורות כשהן לוקים,

זה סימן רע לעולם.

שנאמר מאותות השמים אל תחתו.

בעשותכם רצון הקדוש-ברוך-הוא,

אין אתם צריכים לדאוג מן הפורענות

עד כאן דבריו.

והכוונה למה שאמרו בסוכה כט,

בשעה שחמה לוקה,

סימן רע לאומות העולם.

בשעה שהלבנה לוקה,

סימן רע לישראל.

הרי שכל תכלית בריאת המאורות

זה להזהיר לאדם שטעה ולעורר אותו לחזור בתשובה.

בעיקר תכליתם

אינו להאיר

אלא ללמד טועים בינה,

שכן נאמר, והיו למאורות,

ופרש רש״י,

עוד זאת ישמשו שיאירו לעולם.

זאת אומרת, דבר משני ותפל,

מה שהמאורות מאירים, העיקר זה לאותות ולמועדים.

והתוספת

שהיא נדבך על הקודם, זה והיו לאורות.

אומר רש״י, עוד זאת, עוד זאת,

ישמשו שיאירו לעולם.

כלומר, עיקר תכלית בריאת המאורות הוא לאותות.

ותכלית נוספת זה שישמשו לאורה.

ואף על-פי שעל-ידי חמה קיום כל העולם

ובלעדיה אין שום צומח ושום חי,

זה טפל לעיקר עדיין,

שהעיקר

זה להזהיר לאדם לשום את דרכו הרעה,

ולהעלותו בדרך הישרה.

זאת אומרת, העיקר העיקרים

זה להדריך את האדם בדרך הישרה. הרי כתוב, ועידותי בכם את השמים ואת הארץ.

אם לא,

הם לא ייתנו מטר והארץ לא תיתן יבולה.

הכול נברא בעצם בשביל האדם,

בשביל להדריכו בדרך ישרה.

ונראה ביאור העניין,

שההבדל הוא בין קודם החטא לבין אחר החטא.

לפני החטא

יש על האדם להשיג הכול

על-ידי גיעתו ועבודתו

בלא סיוע,

וזו עבודתו של האדם בעולמו.

אז לפני שאדם חוטא,

עליו להשיג לבד הכול, ביגיעה ובעבודה בלי סיוע.

זאת עבודתו של האדם בעולמו.

אבל לא כן לאחר שחטא ונכשל בעוונו.

אז כל היצירה מלמדת אותו ומזהירה אותו שישוב מדרכו הרעה.

זאת אומרת,

אפילו אותות השמים,

כל הבריאה היא כבר תלמד ותזהיר אותו על מה שחטא.

וייתכן שזה ביאור מה שאמרו חכמים,

זיכרונם לברכה בשני השמות, אדוני, אדוני,

שנאמרו בשלוש עשרה מידות.

אחד קודם שחטא,

שם השם,

ואחד לאחר שחטא,

שאינו דומה הנהגתו כביכול קודם שחטא להנהגתו לאחר שחטא.

וזה מחסד השם וטובו

לסייע לאדם להיטיב את דרכו.

מידת הרחמים שבשם השני,

עמוני עמוני,

זה יותר גדול, החסד.

למה?

כי אז השם, למרות שחטא לו,

ומסייע לו להיטיב את דרכו.

כמו שכתוב, הבא לטהר, מסייעין בידו.

הכוונה,

מי שבא לטהר מי טומאתו שנטמא כבר,

מסייעין בידו.

אתה שומע? אדם חוטא לך, ואתה בא לקראתו ועוזר לו איך להתנקות.

ואמר הנביא,

שובה ישראל עד אדוני אלוהיך,

כי חשלת בעווניך.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אמר רבי לוי, גדולת תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד,

שנאמר שובה ישראל עד

אדוני אלוהיך.

גדולת תשובה שמתעלה על ידה ומגיע עד כיסא הכבוד.

למעלה ממה שהיה בכוחו להגיע אליו,

אילו היה צדיק מעיקרו.

למעלה ממה שהיה בכוחו להגיע אילו היה צדיק מעיקרו.

כמו שאמרו החכמים, זכרונם לברכה, במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

כשנאמר שלום, שלום, לרחוק ולקרוב.

לרחוק בהתחלה ואחר כך לקרוב.

זאת אומרת, מידת החסד של הקדוש ברוך הוא לקרב את הרחוקים

היא גדולה מאוד מאוד,

ואת כל בריאת המאורות זה בשביל להיות אות וסימן לבני האדם לתקן את מעשיהם.

והדברים מבוערים שכיוון שלבעל תשובה יש סיוע מהקדוש ברוך הוא,

לכן הוא זוכה להתקרב אל השם יותר מן הצדיק.

עוד למדנו מזה שהחיוב של בעל תשובה הוא להגיע עד אדוני אלוהיך.

ונאמר על זה הטעם

כי חשלת בעווניך,

שאי-אפשר לבעל תשובה להיעצר באמצע הדרך,

כי עוונותיו מושכים אותו מטה-מטה,

בדרך המפלט מעוונותיו,

ועל-ידי שיגיע עד אדוני אלוהיך.

ככתוב, אורח חיים למעלה למשכיל

למען סור משאול מטה.

כשהשאול מטה מושך, מושך את האדם אליו,

הדרך להימלט משאול מטה

זה רק אורח חיים למעלה למשכיל.

ואם אצל כל אדם הוא כך,

הרי שזה חטא מסוכן גדול הוא.

בעצה יעוצה,

ישובה ישראל עד אדוני אלוהיך.

אין ברירה אם האדם

לא יוכל לעצור את הירידה שלו.

רק עם תשובה אחת בהחלטה.

עצה אמיצה.

בשינוי

תפנית גדולה אחורה, כמו שאומרים,

שובה.

ואז יכול לנסוק למעלה.

אז הוא מקבל

את העזר מהשם.

זה לא קשה בכלל.

לא, אם אתה אומר הוא מושך אותו למעלה. נכון. זה קשה. נכון. גם אם אתה נוסע על 220 לכיוון אילת בטעות,

ואתה רוצה להגיע לאילת, לא ממשיכים כבר בשוונג.

כי הם מבינים שמתרחקים מירושלים.

אז נותנים ברקס לאט-לאט, זה נעצר, עושים סיבוב U-turn ונוסעים מייד בחזרה לירושלים.

אחרת, אוי ואבוי, אתה תגיע לסדום ועמורה.

קשה, בסדר, תן למישהו אחר שילחץ על הברקסים.

ובכן,

והנה לבני תורה חטא

שלפעמים דבוק בו

איזה חטא דבוק בבני תורה. אתם יודעים איזה חטא דבוק בבני תורה? אם הם בני תורה, איזה חטא דבוק בהם?

איזה חטא?

ביטול תורה.

ביטול תורה,

וזה הקשה מאוד לפרוש ממנו. כי פה זה קצת, ופה זה קצת, ופה ברבור, ופה דיבור, ופה שמיעה, ופה ופה ופה.

לאט-לאט-לאט-לאט-לאט.

זה דבר שקשה להם.

כשאני אומר שילמדו שעתיים בתחנית דיבור,

תופסים את הראש שעתיים בלי לדבר.

לא, אני אומר דבר,

תצעק אפילו, בלימוד, אתה לא מדבר? דבר.

לא, הוא רוצה לדבר מה שהוא רוצה לדבר,

שאפשר יהיה לדבר מה שהוא רוצה לדבר.

אז זה דבר שקשה מאוד לבני תורה,

לסתום את הפה מלדבר דברים

שלא צריך לדבר, בתוך הלימוד.

בתוך הלימוד.

מאוד קשה לפרוש מזה, והעצה להינתק מן החטא הוא,

כמו שאמר רבנו יונה

בשערי תשובה שער א',

שהמתייצב על דרך לא טוב

ושונה באיוולתו תמיד,

דרך התשובה שלו אינה חרטה על העבר,

אלא דרך התשובה שלו להתחיל בטוב

מכדבא הבא.

יוטון וקדימה, לנסוע.

אחר כך תעשה את החרטה, קודם כול תסתובב.

תסתובב

ותפסיק בדרך הקודמת,

תתחיל דרך חדשה ללמוד בלא הפסק

ולהימנע מביטול תורה ככל האפשר,

ועל-ידי זה זוכים לשוב בתשובה שלמה.

כך, אם אדם רוצה

לשוב מדרך רעה,

צריך על המקום לעצור ולהחליט שהוא מסתובב מייד.

הקשקשנים שאומרים לאט-לאט, זה תהליך, זה פה, פה-פה-פה,

זה להמשיך עוד במסלול השקיעה, לשאול תחתית,

ומדי פעם לנסות ככה לעלות,

כזה לנסות לעלות, כזה ללא לה... אלא מה? סור מרע זה מייד. סור מרע. מייד. לא, אתה אומר לעשות מרע טוב.

בוודאי. סור מרע, איך עושים? בעשה טוב.

מייד. סור מרע, תיק בעשה טוב.

זאת אומרת, תתחיל בעשה טוב,

מה קרה לרע ירד? נו, מה אמרתי? סור מרע זה תפסיק לרדת.

עצור, בוא, עשה טוב.

מה אתה רוצה? מה יש עוד סור מרע? כמה אתה סור?

מה אתה רוצה לעשות?

עשית, נגיד, 70 עבירות, מה? איך אתה סור מרע לאט?

איך לאט?

איך עושים את זה לאט?

בא לך עבירה מסוימת, מה אתה עושה? אתה אומר, עוד קצת או שאתה עוצר?

בא עוד אחד, מה אתה אומר?

לא, כבר אחד עצרתי.

אז עכשיו נחכה קצת זמן, נעבור על זאת עוד קצת.

ואחר כך נעצור עוד פעם, זה סור מרע.

מה זה סור מרע?

על המקום.

לא עושה רע יותר.

עכשיו עושה טוב.

אבל אתה נמצא בעבודה כזאת שאתה עושה... איזה עבודה?

איזה עבודה?

לא יודע מה, יש לך דברים שאתה לא לפי התורה.

איזה, איזה?

אני לא יכול ללמוד אותם. סתם תגלול. כן, אין שום דבר. אתה רוצה הכול. כן, כן, כן, כן.

אחד אומרים לו,

תשמע, התברר שיש לך מחלה מקננת בגופך כבר חצי שנה,

ואתה מייד צריך להגיע לניתוח.

רגע, אומרים לו, אתה צריך לבוא מייד לניתוח.

איך אני אבוא לניתוח? השתגעתם?

שאלתם, מה לוח הזמנים שלי? מה התוכניות?

אתם יודעים שאני צריך לצאת לחו״ל, יש לי כרטיסים?

אתם יודעים שאני קבעתי פה, אני בדיוק פותח עסק, הכול.

איזה ניתוח בראש שלך?

מה, אתה לא מתחשב שמה, פתאום, ככה ניתוח?

הוא אומר, אין בעיה, אתה רוצה למות, מאמין?

לך, תמות.

אתה רוצה לחיות?

עכשיו ניתוח.

ותחתום גם שיכול להיות שלא תקום מפה.

נו, מה אתה עושה?

תספר לו, לאט-לאט, לאט-לאט, איזה לאט-לאט?

זו שאלה של חיים או מוות.

מה זה, אתה חושב? אדם עושה עבירות, זה מה זה?

פריבילגיות?

נותנים לו יותר זמן לחתוך.

למה? כי הוא עבריין מזמן.

על המקום עוצרים,

סיבוב

ועשה טוב.

קדימה.

הבנת?

ככה ניצלים.

ראית את הקבוצה הנפלאה שיושבת פה?

איגוד העובדים,

אה? בכולל הישועות.

ראית?

ככה זה עובד.

מחליטים על המקום,

באים ללמוד שבוע, ועכשיו מתייסרים בעבודה.

זה בשביל להרגיש אחר כך את השבוע הבא מייחלים לגן-עדן.

תראה איזה אורות עשינו להם פה.

אתה רואה?

תכלת דומה לים,

וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד. אתה רואה?

ישר נכנסים,

מרגישים הרגשה שנמצאים בגן-עדן תחתון.

אין חשק לעבוד. אין חשק לעבוד, כן. שמעתי שרצו לברוח לך, עובדים אתמול.

כן.

ובכן, זה הדרך, רבותיי, עוצרים, מסתובבים, וקדימה להיטהר.

רבי יוחנן יא ברגשי אומר, עושה זמן זוכר.