אל תאמין בעצמך עד יום מותך | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

צב את אהרון ואת בניו לאמור, זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה.

וברש״י

אין צב אלא לשון זירוז,

מיד ולדורות.

אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז

במקום שיש בו חסרון כיס.

הסברנו אתמול בהרחבה בהרצאה את כל הנושא,

אבל נאמר עוד קצת, פירוש,

קורבן עולה יש חסרון כיס לכהנים,

כיוון שכולה קליל

לפני השם,

ואין להם מזה מתנות.

לכן צב את אהרון ואת בניו מיד ולדורות.

הרי שהכתוב מזרז ואומר גם לאהרון

נדב

ואביהו בלשון צר בקורבן עולה

יותר מקורבנות אחרים,

כי בעולה יש חסרון כיס.

באנו עומדים וטמאים, ייתכן שאהרון הכהן הגדול,

שעליו הכתוב אומר, תומך אבוריך לאיש חסידיך,

הוא צריך זירוז במקום שיש חסרון כיס?

אין מבין יותר גדול ממנו בעבודת השם,

ובכל אופן צריך זירוז?

כיוצא בזה מצאנו יותר מפורש בתורה.

וידבר אדוני אל משה אחרי מות שני בני אהרון

וקרבתם לפני אדוני וימותו.

ויאמר אדוני אל משה,

דבר אל אהרון אחיך,

ואל יבוא בכל עת אל הקודש

ולא ימות.

רש״י אומר,

אחרי מות, מה תלמוד לומר?

היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו,

משל לחולה,

שנכנס אצלו רופא,

אמר לו,

אל תאכל צונן.

בא אחר,

ואמר לו, אל תאכל צונן,

שלא תמות

כדרך שמת פלוני.

זה זרזו יותר מן הראשון.

שזהיר אותו שלא תמות כדרך שמת פלוני.

וכך נאמר, אחרי מות שני בני אהרון.

דבר אל אהרון, ואל יבוא בכל עת,

שלא ימות כדרך שמתו בניו.

זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מזרז את אהרון,

שלא חלילה יקרה ומקרה כמו שקרה לבניו.

יש כאן זירוז מיוחד לאהרון, שאל יבוא בכל עת אל הקודש,

בצירוף אזהרה שלא ימות

כדרך שמתו בניו.

גם כאן אנחנו נרעשים ונפחדים

על ההדגשה שמדגישה התורה.

יש הבדל באזהרה לאהרון הכהן,

שאל יבוא בכל עת אל הקודש

אם יזהירוהו ויזכירו לו

שלא ימות כדרך שמתו בניו.

ומה זאת?

עד כדי כך, ובלי להגיד לו שהוא עלול למות, זה לא מספיק אם מזהירים אותו? הוא לא ייזהר?

צריך להפחיד אותו עד כדי כך? להזהיר אותו?

יש חשש שהוא לא יקיים את רצון הבורא?

וכעין זה מצינו עוד בהרבה מקומות בתורה הקדושה באזהרות

לגדולי ישראל,

ומוצאים גם את השבח שמקיימים את מצוות השם יתברך.

אף בדברים של דעתנו, דברים קלים הם אצלם.

יש להתבונן בזה, למה זה ככה?

אבל דע,

כי התורה היא תורת אמת,

והאמת,

ניתנה להיאמר לכל אדם בשווה, בן קטן,

אם רק הגיע לכלל דעת,

ובן גדול, אם חשוב או שאינו חשוב.

אם הוא רק יילוד אישה,

ניתנה לו התורה בכל אזהרותיה ומצוותיה ולכל פרטיה ודקדוקיה,

כי כל אדם נולד והבחירה בידו,

ורשות ניתנה לו להטות עצמו להיות צדיק כמשה רבנו עליו השלום,

או להפך להיות רשע כי ירבעם בן נבט.

ואמר הקדוש ברוך הוא,

בראתי לו יצר הרע,

בראתי לו תורה תבלין,

והגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

זאת אומרת, התורה מדברת לכולם בלא כחל ובלא סרק.

פירושו של דבר,

דברים כמשמעם לתינוק,

לקטן שהגיע לכלל דעת,

שהוא בגדר חינוך,

ולאדם גדול, בין אם הוא חשוב או לא חשוב,

כל אחד התורה מדברת עם כל הציוויים וכל הדקדוקים והכול,

עם כל האזהרות,

בלי יוצא מן הכלל. לא תרצח,

נאמר למשה רבנו,

כמו שנאמר לאדם הכי פשוט, הכי גס.

הכול נאמר לכולם. למה? כי לכולם יש בחירה.

ואדם בכל רגע נתון יכול לשנות את הבחירה מכאן לכאן.

הרי ירבעם בן נבט היה גאון הגאונים,

ובדורו כל חכמי ישראל היו כאזובי קיר לידו.

והוא נטה אחרי מידת הגאווה שבו והפסיד את עולמו ונקרא גדול מחטיאי הרבים בעולם.

זאת אומרת, אדם בכל רגע יכול לטוט את עצמו. יוחנן כהן גדול

שימש בכהונה גדולה 80 שנה, נכנס

לקודש הקודשים, יצא חי.

היו שנכנסו פעם אחת ומתו.

הוא יצא 80 פעם,

ובסוף נהיה צדוקי.

זאת אומרת, הוא היה לפחות בן 110

כשזה קרה לו. אתם שומעים?

לא יאומן כי יסופר איך בן אדם שמגיע לרום פסגת החיים

יכול לרדת ברגע אחד ולשאול תחתית.

לכן, אל תאמין בעצמך עד יום מותך.

יצר הרע עובד

ללא הפוגה,

וככל שהוא לא מצליח הוא מחפש איך להצליח.

הוא יכול להעמיד נגדך את כל עולם התורה.

כולם יצאו נגדך,

הפך הדעת והשכל,

ויכניס בתוכם ובלבם שהם עושים את הדבר הנכון.

זה כוחו. אם הוא יכול להראות שמשה מת

ומשה חי,

וכולם נהיו נביאי שקר,

שראו כאילו בנבואה שמשה מת

ומזה עשו את העגל,

אז מה עוד אפשר להגיד?

אם זה הכוחות שיש בידו,

זה הכוח של המרכבה הטמעה

שיכולה להתלבש

על כל העם

ולהפיל אותם בבור עמוק כזה, בן רגע, כהרף עין,

זה מפחיד.

לכן אל תאמין בעצמך עד יום מותך, זה כוחו.

נמצא שכל אדם

יש לו רשות לבחור בטוב או ברע

בכל מקום ובכל זמן,

בכל עת ובכל שעה,

כל ימי חייו.

עד הנשימה האחרונה הוא יכול לבחור בטוב ורע.

אין מי שיכוף אותו ללכת בדרך טובה או להפך.

ואם כי ודאי האדם הגדול

שעלה במעלות התורה והיראה

לא יטה אוזן יצר הרע ולא ישמע אליו כלל,

זו החוכמה הכי גדולה,

לא להקשיב לו בכלל, בכלל, לא להיכנס אותו למשא ומתן,

לא לדחות אותו, בכלל לא לשמוע אותו,

בכלל מה התורה אומרת אני עושה?

תעזוב אותי, לא רוצה לשמוע.

משהו אחר לא. יש לך, למד אותי מהתורה, בבקשה.

משהו אחר לא מעוניין לשמוע.

ואם כי ודאי

האדם הגדול שעלה במעלות התורה והיראה

לא יטה אוזן יצר הרע ולא ישמע אליו כלל,

וכן להפך,

האדם הטובח, חס ושלום, בים התאווה מטמטם ליבו ושוב לא יבין

שפת הקדושה והפרישות.

מכל מקום, התורה, תורת אמת,

לא תגרע משום כך,

לא תגרע משום כך אזהרותיה ומצוותיה לכל אדם בשווה,

באין יוצא,

והמתבונן יבין.

זאת אומרת,

התורה לא מחלקת בין איש לאיש,

בין רם המעלה למיעוט הערך.

הגמרא בירושלמי שבת

מביאה

מעשה בחסיד זקן אחד

שהיה יושב ושונה.

אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך.

לא היה אומר עד יום מותך, היה אומר עד עת זקנתך.

למה היה אומר כך?

כי היה חסיד גדול וזקן,

והרגיש בעצמו שאין לו כבר שום שייכות לעולם הזה.

מה יכול עוד לעטות אותו מדרך חיים לדרך מיתה?

הוא כבר אין לו יצר הרע, הוא חסיד וזקן,

תש כוחו,

אין לו כבר יצר הרע לפי דעתו.

זהו, אז הוא שינה מה שכתוב באבות.

אל תאמין בעצמך עד יום מותך, הוא אמר, מה, אני אעשה שקר בעצמי, אני אגיד דברים?

אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך.

אצלו כבר יצר הרע לא יכול לעבוד.

אבל בשמיים התרעמו עליו, על השינוי הזה,

ונתנו רשות ליצר הרע.

והתחפש לאישה יפת תואר,

אשר מאמות תובל קין לא הייתה כמוה.

ונכנסה בדמות זו

לחדר של אותו זקן,

וכיוון שנשא עיניו וראה אותה,

דיבר איתה דברים אשר אינם ראויים לחסיד כמותו.

אבל תכף התחרט,

והיה לו צער גדול מזה,

וכנראה שהיה בסכנה כבר מחמת הצער, כי היה חסיד גדול אמיתי,

ורחמו עליו בשמיים,

ונצטווה אותו רוח להפסיק

והתגלה עליו

אותו רוח ואמר לו,

דע כי שלחו אותי מן השמיים ללמד אותך

שלא תגרוס עוד, אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך,

אלא עד יום מותך.

אין ביטחון ואין ביטוח לאף אחד עד היום האחרון שלו.

הרי שעד יום מותו של האדם אינו בטוח בעצמו כלל וכלל,

ועליו לבקש רחמים

שיעזרהו השם יתברך שלא ייכשל חס ושלום,

כמו שהביאו חכמים זיכרונם לברוכה בקידוש ש״ל,

צופה רשע לצדיק ומבקש לאמיתו.

רשע זהו יצר הרע שאינו מסתלק משום איש

ואינו מתייאש אפילו מן הצדיק ביותר,

וצופה לו לתופסו במקום ובזמן המתאים לאכשילו,

וניצחונו עליו מובטח כי קשה הוא מאוד,

ורק ה' לא יעזבנו בידו

אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו,

ואפילו ביום מותו כששוכב במיתתו ויודע שעוד מעט ויניח כאן הכול,

והוא הולך ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

גם בעת הזאת צריך רחמים מרובים ולבקש עזר מהשם.

הנה,

בלי יראת העונש אי אפשר לאדם לכבוש את יצרו ומידותיו המגונות,

את התאווה,

את הכעס, את החמדה וכדומה.

וכן מצינו בחכמים זיכרונם לברכה בשבת פח.

שעל אף מדרגתם של ישראל בקבלת התורה על הר סיני,

שאמרו כולם כאיש אחד ובלב אחד נעשה ונשמע,

עד שיצתה בת קול ואמרה מגילה רז זה לבנאי,

אף על פי כן אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא הר כי גיגית ואמר להם,

אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם.

כל כך למה?

למה צריכים לאיים עליהם?

הטעם הוא שאפילו האדם הגדול ביותר,

כל זמן שהוא בחיים, אין להאמין בו.

לכן צריך שיהיה מורא שמיים עליו.

דהיינו, יראת העונש,

שאם יעבור על רצון הבורא יתברך,

יענש חמורות.

לכן כפה הקדוש ברוך הוא עליהם

הר כגיגית.

ואיך נעשה אדם ליראי שמיים?

ראשית, צריך ללמוד

את ההלכות

כדי לדעת איך לקיים את התורה.

ובצד ההלכות הביאו חכמים זיכרונם לברכה דברי אגדות.

ובצד ההלכות הם הביאו את האגדות. גם אלו צריכים לימוד.

וכן אמרו חכמים זיכרונם לברכה באבות דרבי נתן,

פרק כט,

מי שיש בידו הלכות

ואין בידו אגדות,

הרי זה דומה למי שיש לו כלי זין בידו אבל הוא חלש,

יש לו נשק אבל הוא חלש, זה מי שיש בידו הלכות.

זה נקרא אדם שיש לו כלי בידו,

אבל אם אין בו אגדות הוא חלש.

מי שיש בידו אגדות

ואין בידו הלכות

הוא דומה לגיבור בלא כלי זין.

זאת אומרת,

את האמונה בשם

מקבלים מהאגדות.

שם אתה גיבור גדול,

אבל צריך גם כלי מלחמה נגד היצר,

צריך את ההלכות.

אם אין את ההלכות איך תילחם נגד יצריך?

הוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום, לדעת

חוכמה ומוסר.

חוכמה היא הכלי זין לאדם נגד יצר הרע.

אבל אם האדם חלש

ואינו יכול להרים את הכלי שבידו ולהשתמש בו כנגד השונא,

מה יועילו? הכלי מלחמה?

לא יועיל אם הוא חלש.

לכן הכריז שלמה שצריך לדעת חוכמה וגם מוסר,

כי על-ידי לימוד המוסר מקבל גבורת הלב,

מקבל גבורת הנפש,

ואז ירצה ויוכל להשתמש בכלי זינו נגד השונא הגדול השוכן בבתי נפשו ויכריע אותו תחתיו.

לכן עלינו לדעת

שאם אדם אינו לומד מוסר,

הוא רחוק מיראת העונש,

וממילא הוא רחוק גם מלכבוש את היצר.

ואל יטעה השקוע בתאווה,

כי בלא מוסר יוכל להשליך מעליו את מסע התאווה.

בשום אופן לא יוכל.

ואפילו אם יישא אישה, לא יועיל לו.

אדרבה,

על-ידי זה ימצא לו פתחי היתר וישקע עוד יותר בתאוותו.

מי יהיה נבל ברשות התורה.

אם לא ישריש בקרבו יראת העונש בציורים,

בדימויים,

חיים שיעמדו מול עיניו,

לא יוכל לעמוד כנגד אצלו.

הוא הולך ונשקע בתאווה,

ויתנבל יותר ויותר, וגם גופו יהיה נחלה ונחלש.

ככתוב

במשלי ל״א,

אל תיתן לנשים חיליך,

אל תיתן לנשים את כוחיך,

כי האדם מקצר ימיו.

זאת אומרת, ודאי ההכרח לאדם

שירכוש שניהם ביחד,

החוכמה והמוסר,

שזה ההלכות והאגדות,

כדי שיגיע לתיקון המידות,

שלא יחפוץ ברע

ולא יתאווה לרע,

כי לא תמיד עומד האדם ברום שכלו ונשאר בטבעו.

ואז הרי גזל ועריות,

נפשו של האדם מתאווה ומחמדת

ואין עצה אחרת, רק יראת העונש.

כתב רבנו יונה,

בשערי תשובה שער ב', ודע

כי נפש הרשע אשר כל תאוותה,

כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו,

ונפרדת תאוותה,

אין לה תאווה,

נפרדת תאוותה מעבודת הבורא,

כן, ונבדלת משורשיה,

דהיינו מתנתקת מהשורש העליון שלה,

הרוחני,

תרד במותו למטה,

לארץ,

אל מקום תאוותה.

אבל לפני כן

יעלו על המרום לדין ולמשפט,

והנה אנחנו חושבים

כי מי זה שנקרא רשע?

זה בעל עבירה שעובר עבירות בשאט נפש.

רבנו יונה אומר, לא,

נפש הרשע זה מי שכל תאוותה לחפצי הגוף.

לא שהוא עובר עבירות,

אלא שאת חפצי הגוף הוא עושה בתשוקה גדולה ובתאווה מרובה.

זאת אומרת, כל תאוותה,

שמה הוא מתאווה, יואו, איזה כיף, הולכים לעבודה.

יש אחד התאווה שלו, הולכים לבית המדרש.

זה ההבדל בין רשע לבין צדיק.

שניהם מקיימים תורה ומצוות,

אבל זה נהנה ומתאווה מענייני העולם,

וזה נהנה ומתאווה לרוחניות.

אומנם

הרשע הזה שאנחנו קוראים לו רשע הוא לא רשע שעושה עבירות,

הוא גם עוסק בעבודת בוראו,

אבל את עבודת הבורא הוא עושה בלי כל תאווה,

בלי כל הנאה,

כי אין לבו מרגיש עונג בחפצי שמים, רק בחפצי גופו.

מסיים רבנו יונה, לכן,

גם במותו

תרד למטה לארץ

אל מקום תאוותה,

אבל יעלו על המרום

לדין ולמשפט

ולראות איך החליף המרום בשאול,

כאשר יעלו את האבן על ידי כף הקלע

ואחרי העלותה למרום

תרד בטבעה למטה לארץ,

כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה.

אז מה העצה להסיר את רוע המעללים הללו?

שירגיש בלבבו ונפשו מה שהוא אומר בפיו

ולפני מי הוא עומד.

ראשית חוכמה היא יראת השם,

ביראת שמיים

מתחמם לב האדם,

מסיר תקרירות מלבו ומקרבו ומתחיל לחשוב חשבון נפשו,

היכן הוא נמצא?

ביראת שמיים משיגים

רק בהתבוננות,

וזה לימוד המוסר.

אם לומדים מוסר,

יש סיכוי שאתה תנצל מיצרך הרע.

אם לא,

אז גם אהרן הכהן צריך להזהירו.

צב את אהרן, זרז אותו

במקום שיש חסרון כיס,

ותגיד לו שייזהר,

שלא ימות כמו שמתו בניו,

ממש אזהרה כמו לפשוט שבעם.

כי לאדם יש בחירה,

ובכל רגע עד יומו האחרון

הוא יכול להשתנות ולהפסיד הכול ברגע אחד,

אפילו ברגע האחרון.

כמה צריך זהירות

בהכנה כל הזמן לקראת הרגע האחרון,

שברגע האחרון לא יפסיד הכול,

כי יצר הרעם מחכה

עד לרגע האחרון, הוא לא מוותר.

לכן חייבים להשריש

את לימוד המוסר,

מינימום שעה ביום ללמוד,

ולצייר ציורים

מהעונשים שיש.

יש מסכת גיהינום,

יש מסכת גן-עדן,

כדאי ללמוד אותם,

ואז האדם יתחיל לצייר לעצמו ציורים

שירתיעו אותו מלהישמע ליצר הרע שמפתה אותו.

אז יש סיכוי שהאדם ינצל

מידו של יצרו הרע.

רבי חנניהו ברגשיון.