חלון חור פתוח לרשות הרבים ובחדר אוצרות זהב, ואדם חפץ לעשות צדקה ופנה עצמו לקחת מכיסו, וכסבורין העם שהוציא בעד החלון מן הכסף, ועתה רואה שחושדים אותו. יש חלון עם חור פתוח לרשות הרבים ובתוך החדר הזה יש אוצרות זהב, ואדם חומד חוץ לחלון וחפץ לעשות צדקה, ופנה עצמו לקחת מכיסו, והעם סבורים שהוא מוציא בעד החלון מן הכסף, ועתה רואה שחושדים אותו. נשאלת השאלה, מותר לו לומר צדקה עשיתי להוציא עצמו מן החשד או שמא אסור, שנראה כמתגאה מן הצדקה וטוב לו שיחשדוהו. מה אתם אומרים? האם מותר לו לומר צדקה עשיתי להוציא עצמו מן החשד, או שמא אסור שהוא נראה כמתגאה מן הצדקה וטוב לו שיחשדוהו. אתה אומר שיגיד שהוא עושה צדקה, אז אתה לא חושש מזה שהוא נראה כמתגאה מן הצדקה וטוב לו שיחשדוהו, אתה לא מקבל את זה. עכשיו פה אדם עמד, חפץ לעשות צדקה, הוא פנה עצמו לקחת מכיסו והעם סבורים שהוא מוציא בעד החלון מן הכסף. ועתה הוא רואה שחושדים אותו. אז אתה אומר שצריך לנקות את עצמו מן החשד, אז ז"א מותר לו לומר צדקה עשיתי להוציא עצמו מן החשד, ואתה לא סובר שמא אסור שנראה כמתגאה מן הצדקה ויותר טוב לו שיחשודוה, אתה לא סובר.

אומר ספר חסידים, זה היה אחד מן הגדולים מבעלי התוס', הוא כותב, תפשוט את זה, מאיפה תלמד מה הדין בזה, תפשוט מההוא מעשה, מההוא מעשה, מעשה שהיה, בחסיד אחד שעשה שאלת חלום, מי יהיה חברו לעולם הבא. והראוהו לו, בחור אחד במקום רחוק, למחר התקין עצמו והלך כדי לראותו, רוצה לראות מי יהיה השכן שלו בעולם הבא, היה חוקר ומחפש אחריו, כשהגיע סמוך למקום של אותו האיש, שאל אחריו וכל העולם תמהו עליו למה תבקש זה? כי הוא פריץ מאד, שמע ועצב, היה עצב, אף על פי כן בא לבית האיש, חייב לראות מי זה. והאיש הוציאו בחרפה גדולה, והכהו על הלחי, ופשט מכנסיים שלו, הוא בעצמו הפריץ הוריד את המכנסיים שלו, אמר לו אם תרצה תכנס כאן, והיו הוא וחבריו מתלוצצים בו, אעפ"כ לא השגיח ונכנס. והכניסו בחדר סמוך לחדר הזונות, ובלילה הלך וכינס כל הזונות שבעיר, ונכנס עמהם לחדר סמוך לחדר הזאת, וישקם יין לרוב עד שנשתכרו, והיה מרקד בפניהם כל הלילה עד שמשתכרות וישנו, ויצא הוא והלך לו. לא עשה כלום ויצא. כל זאת ראה חסיד ובכה, בכה, זה יהיה איתי בעולם הבא?

למחר הכין עצמו לחזור, וקודם שהלך שאל מן האיש בחייך, תאמר לי אם עשית טוב מימיך? כי ראיתי בחלום שתשב איתי בגן עדן, ואתה עשית פריצות ואיך יתכן שתשב אצלי? אמר לו כל מה שעשיתי ושראית לטובה אני מתכוון. שאני מראה את עצמי פריץ ומגידים לי הפריצים איזו היא זונה ששכרו, ואני הולך בחשאי ומוסיף אני להם כסף יותר כדי שיבואו אצלי, והן סבורות שאני אבעל אותן, שהן שיכורות בלילה, ועוד ציויתי את אמי שבאה בלילה ומוציאה אותי בשערותי, שאם יאמרו למחר למה לא היית איתנו, אשיב להן מה לא ידעתן, אמא שלי הכתה אותי, זרקה אותי מפה. והא דהכי אני מונע את הפריצים מן העבירות, ואיני חושש אם חושדים אותי, ומוחל אני להם. בשביל להציל את כל העיר מהפריצות שיש שמה, הוא שוכר אותם, משלם כסף רב, מעסיק אותם לילה שלם, משקר אותן, לא עושה שום מעשה, אבל הוא חייב לשחק אותה פריץ, ואז לילה שלם לא היו עבירות בעיר. וככה הוא עושה. והוא אומר שיחשדו אותי, ואני מוחל להם, העיקר הוא מציל את העיר מהעבירות. זה יהיה עם החסיד ביחד בגן עדן. זה לא סיפור בדים, זה סיפור אמיתי, זה מביא את זה בעל ספר החסידים, זה לא סיפורי חסידים. זה ספר חסידים.

מכל מקום, זה מראה מה זה להרחיק אנשים מהעבירות, מה זה מסירות נפש, מי  מוכן להתבזות בשביל שאיזו בזויים יינצלו מחטא, ועוד ישלם מכיסו ומממונו ועוד יבקש מאמא שלו שתמשוך לו בזקן כדי שהוא לא ישקר, שיגיד הנה אמא שלי משכה אותי אתמול בזקן, הוציאה אותי מפה, ועושה את כל הטצדקי האלה בשביל להציל בזויים. וגם אותן, את הנשים גם מציל אותן מן החטא. נו, נו, מגיע לו להיות עם החסיד או לא? אז עכשיו תפשוט מהמעשה הזה מה יהיה הדין עם הקודם, שאלנו האם יגיד שצדקה עשיתי להוציא עצמו מן החשד, או שמא אסור שהוא נראה כמתגאה מן הצדקה וטוב לו שיחשדוהו. אז מה אתה אומר עכשיו?

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.