"על כן יאמרו המושלים בואו חשבון", המושלים אלו המושלים ביצרם, בואו חשבון - בואו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.

מי אלה המושלים? אלה שמושלים ביצרם. רוב העולם נמשל ע"י יצרו, יש בודדים שהם מושלים ביצרם. הם אומרים בואו חשבון, בואו, בואו נעשה חשבונו של עולם, העולם כולו מתנהל על פי חשבון, אז בואו נעשה חשבון, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. מהחשבון הזה יצא רווח גדול שנדע איך להתהלך בעולם הזה.

עכשיו בואו נראה, אם נתבונן בכל מיני חשבון הנהוגים בעולם נמצא כי אדם יכול לעשות חשבון בלי שום טעות כלל. בעניני ממון ידוע כי כל התחלת עסק, אמצעיתו וסופו יושלם רק ע"י חשבון מדויק, כל עניני הממון, הגם שיש סיכון גדול אם יטעה הן בחסר והן ביתר, כי אם יגרע מי שמחשב אפילו ספרת אפס אחד, וכן אם יוסיף אפס אחד, הגם שהאפס כשלעצמו אינו שווה כלום, אבל אם יצרף אותו למספר מה הוא יכפול את המספר פי כמה, ויצא מזה הפסד גדול, אבל בכל זאת, בכל עסק ומסחר החשבון הוא הקובע וסומכים עליו, יען כי יכול אדם לעשות חשבון מדויק בלי שום טעות. לכן בכל ענין ועסק שעושה החשבון מנחה אותו. ז"א בלי חשבון אי אפשר לעשות עסקים, לא עושים עסקים באומד, בערך, אלא לוקחים מחשב, היום לוקחים מחשב ועושים, אבל אם אתה טועה זה יכול להיות הרה אסון, בכל אופן למרות שתתכן טעות אבל מכיון שאפשר לעשו חשבון מדויק אז כל העולם הולך על פי חהשבון, רק צריך לשים לב שאתה כותב את כל החשבונות המספרים והחישובים הכל נכון, כל דבר במקומו, ואם אתה לא סומך על החשבון אתה עושה אותו פעם שניה ושלישית כדי לאמת וכו'. יש כאלה אפילו שסופרים ממון אומר לשני תספור גם אתה, שיהיה בטוח, אבל אפשר להגיע לדיוק מושלם.

גם בעניני רפואה, אנו מוצאים שיכול אדם לעשות חשבון למדוד את החום של החולה ואפילו שיכולה להיות כרוכה בכך טעות, והטעות עלולה לסכן את ההחלטות של הרופא, בכל אופן מתבססים על פי חשבון, חשבון המדידה, כי כיון שאדם יכול למדוד את החום כמות שהוא בלי שום טעות, ולכן על ידי זה תושלם הרפואה. אז אם רואים שהחום עולה רואים שמתפתחת פה מחלה או חולי, ואם החום הוא בממוצע נכון 37 מעלות, אז אומרים שאדם מבחינה זאת לא ניכר בו עדיין שום חולי, יכול להיות חולי שהוא לא קשור לשום מקום, אבל אם זה תלוי בחום אז צריכים לדעת את המדידה, והיא תשנה את ההחלטות. ולמה נוהגים על פי המדידה? כיון שאפשר לדייק במדידה אז לכן מודדים.

עכשיו נבוא ונראה מפני מה בכל הענינים יכול אדם לעשות חשבון של צדק בלי שום טעות כלל, אבל בעניני השלמות הרוחנית שלו לא יימלט ממכשול, בכל חשבונות מוטעים. למה זה? אם בעניני ממון ורפואה שאין ההפסד בהם אלא חיי שעה, מה יכול אדם להפסיד בזה אם הוא טעה בחשבון, יכול להפסיד חיי שעה, אז למרות זאת יכול האדם לסמוך על החשבון, בעניני שלמות שהסכנה אם אתה טועה בחשבון זה אבדון נצחי, כל שכן שצריך אדם לדעת לעשות חשבון בלי טעות, אם על שקלים אתה כל כך בודק פעם ושוב, ונותן גם לאחרים כדי לאמת את החשבון, והכל רק לצורך חיי שעה, אז לחיי העולם הבא שלך, חיי הנצח אתה יכול לאבד את הכל, כל מה שעבדת כל ימי חייך ילך לטמיון ואתה תלך למקום שלא חלמת שאתה רוצה להגיע אליו, איך אתה לא מדייק בחשבון? איך אתה בא לידי טעויות?

אמרו חכמים ז"ל, אל תתחבר לרשע אפילו לדבר מצוה, אתם שומעים? אל תתחבר לרשע אפילו לדבר מצוה, כי הרשע כשלעצמו אשר כגוי נדמה לו, לא יוכל להזיק כלל, כי מכירים אותו ויתרחקו ממנו, לא כן אם יתחבר אליו בצורת תלמיד חכם, כי אז סכנתו עצומה מאד. יען כי יבוא בדרך הטענה והראיה מן המושכל והכתוב והקבלה אשר אדם סומך עליהם, ויכול לצוד במצודת השקר בצורת האמת, והוא תקלה לכל העולם כולו. יש שני מיני רשעים, יש רשע שהוא נדמה לנו כגוי לכל דבריו, וממנו אנחנו לא פוחדים, הוא לא יכול להזיק כי לא נתקרב אליו בעולם, ברור לנו, זה רשע כמו גוי, הוא לא יוכל להזיק כי מכירים אותו ומתרחקים ממנו. אבל יש בעיה, יש רשע אחר, שהרשע האחר הוא בצורת תלמיד חכם, הוא רשע באמת אבל הצורה שלו של תלמיד חכם, גם העולם קורא לו תלמיד חכם, גם העולם קורא לו תלמיד חכם, אבל האמת שהוא רק צורת תלמיד חכם, סכנתו של איש זה היא סכנה עצומה מאד, למה? כי הוא יכול לבוא אליך בדרך טענה וראיה ויביא לך גם מן המושכל על פי שכל הוא יכול לשכנע אותך, הוא יכול להביא לך מן הכתוב ראיות פסוקים ומאמרי חז"ל, וגם מהקבלה, מה שקיבלנו מחכמים, יכול לבוא אליך בכל אחת מן הדרכים האלה ולשכנע אותך שהוא צודק, וזה דברים שאדם סומך עליהם, גם על השכל הוא סומך, גם על הכתוב וגם על קבלה של חכמים. ויכול התלמיד חכם בצורה, שיש לו צורת תלמיד חכם, לצוד במצודת השקר, הוא צד את בני האדם במצודת השקר בצורת האמת, כאילו זו האמת, והוא תקלה לכל העולם כולו, אדם כזה הוא תקלה לכל העולם כולו.

אז לכן אל תתחבר לרשע אפילו לתלמיד חכם בצורת תלמיד חכם, מה שאנחנו קוראים.

וכן בענין המעלות והחסרונות שבאדם, וכן בענין המעלות והחסרונות שבאדם, מה שהוא כולו חסרון לא יוכל כל כך להזיק, אם אדם עושה מעשה שהמעשה כולו חסרון אז זה לא יכול להזיק, למה זה לא יכול להזיק? כמו שאמרנו שרשע זה רשע גמור שהוא דומה לגוי אז יודעים להתרחק ממנו והכל, אז גם אם אדם עושה מעשה שהוא כולו חסרון, הוא לא יכול להזיק, הוא לא יכול להיות כמו צורת  תלמיד חכם שישפיע על כל העולם כולו ויטעה את כולם וינהו אחריו ויכשלו. לדוגמא, אם יאכל כזית של איסור, לא יפעל עליו הכזית האיסור לא יפעל עליו אלא שיתאווה לעוד כזית, אז אם הוא אכל דבר איסור מחמת טעמו נגיד, אז הוא יכול להתאוות לעוד כזית א יסור. אבל זה רחוק מלהיות מחלה שמתפשטת ותהפוך להיות סכנת הכלל, זה לא יהיה מחלה מתפשטת ותזיק לכל הכלל, כי גם לעצמו לא יגרום אכילת האיסור אלא צמאון בלבד, ונעשה טרוד ברצונו ומצומצם עם כל רצונותיו רק באכילת כזית האיסור, אבל הוא לא רואה חוץ מגבול הכזית, לכן לא תצא מהעבירה שיטה של עבירה, אלא רצון של עבירה. הסכנה אם דבר הופך להיות שיטה, אבל אם זה רצון לעבירה זה אסור ואיסור גמור, אבל זה לא מתפשט, זה לא מחלה מתפשטת. יש גידול, זה מפריע, צריך להוריד אותו אבל הוא לא גידול סרטני ממאיר, סרטני ממאיר זה בעיה, יש גרורות אח"כ לא גומרים עם זה. אבל אם זה מקומי, כגון אכילת כזית איסור שעלול להתעורר לו הרצון לעוד כזית איסור, אין הסכנה גדולה שהיא תתפשט המחלה הזאת, וגם שתשפיע על כלל הציבור הישראלי. ואז לא תצא מהעבירה שיטה של עבירה אלא רצון של עבירה, ורצונו יוכל להזיק בגדר של היזק של רצון בלבד.

לא כן אדם אשר יש בתוכו מעלות עם חסרונות, רוב בני האדם הם כאלה שיש להם מעלות וחסרונות, ואין לכל אחד מהם תחום לעצמו, המעלות והחסרונות לא מוגדרים כל דבר במקומו, אלא מעורבבים יחד, ומזה נוצר מין מיוחד, מזה נוצר מין מיוחד. כמו שלבן זה צבע מוגדר ושחור זה צבע מוגדר, ויודעים להבחין ביניהם ויודעים להגיד זה לבן וזה שחור, אבל אם מערבבים לבן ושחור מה יוצא לנו? אפור בהיר, אפור כהה, אפור ככה, זה לא זה ולא זה, זה מין חדש, זה צבע חדש. כשאדם יש לו מעלות וחסרונות והם אינם מוגדרים, אלא מעורבבים, יוצא מין חדש. המין הזה של ערבוב חסרון עם מעלה קשה מאד לכלכל אותו ומזיק גדול הוא, ז"א בכל דבר שאדם יעשה יהיה מעורבב מעלה וחסרון, יהיה פה אפור. כי זה יכול לצוד אותו במצודה גדולה שלא יהיה ניכר אצלו האיסור כלל. לא יהיה ניכר האיסור כלל. ערבוב חסרון ומעלה ביחד הוא כמו צירוף מספר מה לאפס. שהאפס כשלעצמו הוא לא כלום, אבל צירופו יגדיל המספר. תוסיף לעשר אפס כלום זה אפס, אני מוסיף, לא זה כבר מאה, זה פי עשר ממה שהיה קודם.

ז"א זה לא פשוט כשאדם מעורבב ממעלות וחסרונות. איפה זה נופל בד"כ? אצל אלה שאומרים דרכיה דרכי נועם לא על פי התורה, אלא כשיטה כסיסטם, דרכיה דרכי נועם, תמיד תפשר תמיד תערבב, תגיד ככה  תגיד ככה, לא חשוב, העיקר שתוציא את זה הכי טוב שאפשר. ז"א אי ןפה מעלה ואין פה חסרון, יש פה ערבוב, והערבוב הזה זה בשביל להשקיט את הרוחות, זה בשביל שאתה לא תאבד את המעלה שלך, שלא תקרא קיצוני, כל מיני דברים וחשבונות כאלה ואחרים, הערבוב הזה הוא אסון, כי אין פה תורה, יש פה שיטה חדשה לוקחים את התורה ומשתמשים איתה בצורת תלמיד חכם, בצורת תלמיד חכם שזה אסון לכל האומה.

כן המעלה אשר היא מעורבת בחסרון, כשיש לאדם מעלה אבל היא מעורבת בחסרון, היא תגדיל החסרון למכביר, כמו שאמרנו שעשר זה נקרא מעלה, אתה מוסיף לחסרון זה אפס, היא תגדיל, כן, את המעלה, נכון? המעלה תהפוך להיות מאה כאילו, אבל מעלה שמעורבת בחסרון היא מגדילה את החסרון למכבר, כי המעלה נותנת לו דרך לעבירה במילי דעלמא ובמילי דשמיא, גם בעניני עולם הזה, גם בעניני הרוח ענינים השמימיים, המעלה של האדם כשהיא מעורבת עם החסרון היא תתן לו דרך לעבירה, כי הכיסוי שלו שהוא בצורת תלמיד חכם, הכיסוי שלו שהוא בעל מעלה, שהוא מבין, ויש לאדם את הבחירה לבחור שהמעלה תקטין את החסרון, אדם יכול, אדרבא, אם יש לו מעלה והמעלה אמיתית הוא יכול להקטין את החסרון, במה? במה שישתמש במעלתו לבקר את דרכיו ולהעמידם על פי הנהגת התורה ותיקון המידות. ז"א נגיד איש המעלה ויש לו איזה חסרון, מה החסרון? שיש לו תאוה למאכלות נגיד, או יש לו תאוה לממון, אבל כיון שהוא איש המעלה הוא יכול לטפל בחסרון, אם הוא יחליט להשתמש במעלה אז הוא יבקר אותה, הוא יגיד לא, נכון שאני קצת בעל תאוה, אבל פה יש לי ספק לגבי הכשרות אז אני לא אוכל, אני לא סומך על זה שכולם אוכלים פה, אפילו בעלי הצורה, אני לא אוכל, כי אני לא יודע למה והתורה מבקשת ממני לחקור ולדרוש היטב מה אני מכניס לתוך פי. אז המעלה יכולה לבקר את החסרון והיא תקטין אותו, או אם אדם יש לו תאות ממון אבל הוא אומר רגע, אולי הממון הזה עכשיו שאני הולך לעשות את העסקה הוא אסור ופסול, אולי הבן אדם לקח את זה בדרכים שהן לא הגונות, לא ישרות, אולי פה אני מונה אותו קצת, נותן לו כמה מילות שבח בשביל להגדיל את הערך של המוצר שאני רוצה למכור לו, או אני מקטין את המוצר שאני רוצה לקנות ממנו, אולי יש כאן הונאת דברים, אולי כך וכך, אז המעלה יכולה לבקר את החסרון, אדם יכול לשלוט בזה אם הוא רוצה, בעל המעלה יכול לשלוט גם בחסרונותיו ולבקר אותם על פי התורה ולא להכשל. זה מה שאמרו חז"ל זכה, נעשית לו סם חיים, כיון שהוא זכה הוא זך, הוא רוצה להשאר זך, הוא רוצה להיות נקי, אז נעשית לו התורה סם חיים, אדרבא, כל המאמרים וכל מה שהוא למד מכוונים אוו לבקר, הלו הלו, תבדוק בדיוק מה אתה עושה עכשיו, אתה עלול להפוך את זה מסם חיים לסם המוות, תזהר, תבדוק טוב טוב, אתה תכשל, לא מישהו אחר, תשים לב, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה, הוא לא זך, הוא לא מחפש לבקר עם ה מעלות שלו, התאוה שולטת בו  יותר ממה שהוא רוצה להיות נקי ושמור, לא זכה נעשית לו סם המוות כי המעלה עוד תכשיר החסרון ותגדיל אותו, אדרבא הוא כזה תלמיד חכם אז הוא יגיד, מה אתה רוצה, פה יש רבנים יותר גדולים ממני והם אוכלים בלי לשאול שאלות, לה אני צריך לשאול שאלות, מה אני יותר גדול מהם? מה אני חסיד שוטה? מה אני עושה מעצמי כך וכך? מה אני מטיל דופי בהם? מה אני כזה צדיק שאני צריך לשאול, הם לא שואלים ואני שואל? והמעלה שלו והענוה, הענוה הוא נהיה עניו, מה פתאום שאני, למעשה אני דן אותם, אני אומר שהם לא בסדר, איך הם לא שאלו, כן, או אולי ודאי הם שאלו, אני לא ראיתי שהם שאלו ואם הם שאלו אז הם אוכלים, ואם הם אוכלים אז למה שאני לא אוכל? מה אני יותר מהם? הרי ודאי שהם שאלו לא? וככה בעל המעלה יכול להגדיל את החסרון עוד יותר אם הוא מתפתה אחר תאוותו וכו'.

וכמו שמצינו במדרש, שקורח פקח היה, מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו, שמואל הנביא ששקול כנגד משה ואהרן, מה אנחנו רואים, איש המעלה הגדול שקראו לו קרח, שהיה פיקח ובעל רוח הקודש, עינו הטעתו, אתם רואים בעל מעלה גדול כזה, שיכול למשוך אחריו 250 סנהדרין כנגד משה רבינו, הרי זה לא יצוייר שמישהו יסכים לצאת נגד משה רבינו והוא הצליח, ז"א הוא היה פיקח גדול, עינו הטעתו. מה עינו הטעתו? מה הוא לא ראה נכון ברוח הקודש? הוא ראה נכון, יצא ממנו שמואל או לא יצא? יצא, אז מה עינו הטעתו?

הביאור הוא המעלה שמצא בעצמו היא היא שהטעתה אותו לחלוק על משה רבינו, אפילו שהוא ראה שודאי יצא ממנו שמואל הנביא, הוא לא הסתפק בזה, כי היה לו חסרון של גאוה, הוא לא הסתפק בזה שיהיה שמואל ממנו, הוא תבע את זה מיד, הוא רצה להיות עכשיו שמואל הנביא, עכשיו. זה כמו בעל מעלה שיש לפניו תאוה, בגלל שהוא רוצה לאכול עכשיו! אין לו זמן לבדוק, הוא אומר אם אני אבדוק עוד יתברר בסוף שזה ספק ואני לא אוכל לאכול, אז הוא עושה חשבונות אם הם אוכלים אם זה ככה כמו שאמרנו אז אפשר לאכול, מיד, הוא רוצה מיד. וטעה בעינו לדון מן המאוחר אל המוקדם, מה שעתיד בעוד דורות רבים להיות שמואל הנביא מזרעו הוא רצה כבר היום.

הנה לנו דוגמא, מי שהיה בעל רוח הקודש וראה את העתיד, בכל זאת כיון שהיה לו חסרון הראיה הזאת הפכה את זה לסם המוות, אתם שומעים? הוא וזרעו אחריו כמעט כולם נפלו לגיהינום, עם כל האנשים שהאמינו לו. הוא הביא אסון לאומי. כל זה הפך לו לסם המוות, כי זה טבע הדבר, אם לא תתגבר המעלה על החסרון יתגבר החסרון על המעלה. אין  מצב ביניים, או מעלה המתגברת על חסרון או חסרון על המעלה. זה כשיש באדם מעלות וחסרונות, ואין אנשים שאין בהם מעלות וחסרונות, וזאת הסכנה הכי גדולה, למעט מבודדי בודדים שהם שלמים, מה שנקרא, עד כמה שאפשר להגיד שלם בדורנו. ופעולת החסרון שתיים המה, מה פועל החסרון? האחד לפעול דברים פשוטים וגרועים, שאדם פשוט בעל חסרון ועושה את הכל העבירות והתאוות הכל בלי שום בעיה, ממש פשוט וגרוע. כזה פעולת חסרון שהיא גורמת. דבר שני, לפעול על המעלה, שהחסרון פועל על המעלה, לא המעלה מבקרת את החסרון אלא החסרון פועל על המעלה ובורא שיטה מיוחדת שמתאימה עם נטיות החסרון שלו. נגיד אם הוא בעל תאות אכילה תמיד הוא יצא מזה הכי טוב כדי שהוא יאכל, שהוא יאכל יאכל. הוא בעל ממון תאות ממון, הוא תמיד יצא שהוא צודק בחשבונות וכו' וכו', הוא יכול להגיד שאפילו את זה מותר לשקר כי הוא רשע, ואם אתה משקר אותו אתה ממעט לו את הכסף ואז ממילא הוא יעשה פחות עבירות עם הכסף, זה גם כן יכול, לא? עד כמה אדם יכול להיות פסיכי.

אז עכשיו יכול לברוא שיטה מיוחדת שהיא תתאים עם נטית חסרונו, אתם שומעים?

חכמים ז"ל אמרו שרשע שיוצא להורג אין ממונו הפקר, אי אפשר לקחת את הממון שלו, כאילו אם כבר הרגו אותו אז כבר, אין דבר כזה. אז אם לאחר מותו שהוכרע כמי שהוא רשע למיתה, גם כן הממון שלו זה לא יכול להיות נחלת הכלל כל אחד יבוא ויקח מה שהוא רוצה.

אז הדבר השני הגרוע ביותר שפעולת החסרון גורמת שהיא פועלת על המעלה לברוא שיטה מיוחדת, שהיא תתקים עם נטית חסרונו, ומה עוד הוא ירצה? הוא ירצה לתבוע כבוד גם, להיות מאנשי המעלה, הוא גם רוצה כבוד להיות מאנשי המעלה, ולהפיץ את דרכו כי רק היא אשר בחרה בה התורה, ולגנות מי שנוטה מנתיבתה, כמו הרבנים שמופיעים ברדיו כאילו הם אנשי המעלה אלה המודיעים לעם את הדרך שאפשר לשמוע זמרים פסולים, נמצא בתכניות כאלה, חלקם אפילו  מדברי םנגד הזמרים ונמצאים במקום כזה, וחלקם כאלה שמזמינים אותם לחתונות שלהם וכו'.

ועליו אמרה התורה, על אחד כזה, "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה", כלומר, מראיית העיניים אדם יכול להיות משוגע ממראה עיניו אשר הוא רואה את עצמו בעל מעלות, והוא נהיה משוגע, כי המעלה שהיא קשורה תחת ממשלת החסרון, ההפסד מכופל שבעתיים. הבן אדם משתגע, הוא רואה בעצמו רק מעלות והוא לא רואה חסרונות, והוא מפיץ שיטה ארסית בכל העולם כולו, וגורם נזק והפסד שיכופל שבעתיים, כי הוא רואה רק את המעלות של עצמו.

נמצא כי נעשה משוגע ממראה עיניו במה שהוא מחבר מעלה לחסרון, ומרוב ההרגל נעשה האדם כזה אשר אינו חוקר אחר מעשיו והוא עושה מה שבא לידו, הן מעלה והן חסרון, וכאשר הוא עובר ושונה זה נעשה לו כהיתר, ואז נוצרת לו דרך מיוחדת, והוא מייצר שיטה, באמת איך זה התחיל? שהוא טעה בחשבון, ואח"כ הוא עשה מהטעות שיטה, ודרך  לחשוב כך, ואח"כ הוא מזכה את הרבים בטעותו. כי דרך האדם לנהל גם אחרים בדרכו וטעותו, ואומר להם זה בסדר זה בסדר, אין חשש, זה בסדר, אין בעיה, אין בעיה. וככה הוא מפיץ שיטה שהורסת כל חלקה טובה בעם ישראל, זה הצורת תלמיד חכם, לא התלמיד חכם.

גם בזה שונה חשבון האדם בעניני השלמות מכל עניני החשבון, ז"א אמרנו שבחשבון של מספרים, במסחר, או ברפואה, שמה אנחנו סומכים תמיד על החשבון, זה הכלי המדידה שלו, גם בזה שונה חשבון האדם בעניני שלמות מכל עניני ה חשבון, כי בחשבון של מדידת חום לא לבד שאדם מודד ורואה את הקצוות, תחילת החום והשיא שלו, אלא הוא מודד גם כל המדרגות שבין הקצוות ויודע את כולם, כי לא לבד המדרגה האחרונה של החום  מסוכנת אלא גם המדרגה שקודמת לה והקודמת לה גם זה הוראה על החולי שמתפתח, לא צריך להגיע לארבעים ושתיים, ארבעים וארבעים ואחד גם אומר לנו. ובעניני השלמות רואה אדם רק קצוות, הוא רואה קצה אחד צדיק והוא רואה קצה אחד רשע, פה הטעות, והוא רואה קצה אחד צדיק והוא רואה קצה אחד רשע, מי זה רשע הוא קורא לו? רשע זה שיש לו מטבח טריפה ומחלל שבת, זה רשע, אוכל נבלות, אוכל טרפות, מחלל שבת, זה רשע, וצדיק אצלו, צדיק זה גבוה מעל גבוה, זה פשששש הוא לוקח רק את הקצוות. ושמניהם הוא רחוק. הוא, איפה הוא? הוא רחוק מהרשע, והוא רחוק מהצדיק, את מדרגת הצדיק הוא לא יכול להשיג, הוא אומר אני? אני יכול להיות כמו פלוני אלמוני? מה פתאום איך יכול להיות. ולמדרגת הצדיק הוא בטוח שהוא לא יבוא, אבל המדרגות שיש בין הרשע לפי השגתו ובין הצדיק לפי השגתו, המדרגות האלה חסרים מהשגתו, המדרגות ביניהם, ונמחקו מהכרתו. אז בעצם מי אתה? אז מי אתה? איך נקרא לך? מה אתה? מי אתה? לכן הוא מביט על עצמו כך, כיון שהוא יצא מכלל מדרגה אחרונה של הרשעות, כבר יצא ידי חובתו ואין עליו שום טענה. מה אני רשע? מה אני אוכל נבלות וטרפות? מה אני מחלל שבת? מה אתה רוצה ממני? מה, מה לא טוב? מה לא טוב? וזה יוצא לו מפני שאינו יודע למדוד את המדרגות של צדקות ורשעות, כי מלבד השגתו את הרשע יש עוד מושג של רשע, שהוא טהור בעיניו, טהור בעיניו, והתורה קוראת לו רשע. כמו שכתוב, "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי, מה אתה יושב ברדיו ומחרתת את כל העולם ומערבב את נטיותיך תאוותיך וחשבונות כבודך, מה אתה מספר חוקי ירשע, הרי שיש  מי שמספר את חוקיו של הקב"ה, והתורה קוראה לו רשע. ועוד אמרו, רשעים מלאים חרטות, ועל זה אומר רבי ישראל סלנטר זצ"ל, הגאון הצדיק והחסיד הלואי היינו מהסוג הזה. שמעתם? הצדיק והחסיד הגדול הזה, אומר הלואי והיינו בגדר רשעים מלאים חרטות. אתה יודע מה זה רשע ומלא חרטות? אנחנו מלאים חרטות? אנחנו על כל דבר מלאים חרטות? אז אפילו בגדר רשעים לא הגענו, הוא אומר הלואי ונהיה בגדר רשעים מלאים חרטות, איזה רשעים היו פעם, מלאים חרטות.

הרי שישנם אנשים שהם מלאים גם חרטות, שעליהם אומר הלואי, רבי ישראל סלנטר, והם נקראים רשעים, חכמים קוראים להם רשעים, למה? כי הם אינם עומדים על נקודת האמת. למה הם כל פעם טועים? הם לא מתכוונים, אם הם מלאים חרטות פירושו שהם לא רוצים לעשות, על מה הם מתחרטים? על מה שהם עשו טעויות, נכשלו שגגות, ואיך קוראים להם חכמים? רשעים, אבל הוא טעה, הוא שגג. הוא לא מזיד, אם הוא היה מזיד אז מה אתה מתחרט, הרי מחר אתה עושה עוד פעם. אלא מאי, הוא אומר, אתה לא עמדת על נקודת האמת, אתה לא עשית חשבון, בואו נחשב חשבונו של עולם, אתה לא מחשב כלום, אתה הולך אחרי נטיותיך, קודם כל אוכל, ואח,כ אומר יו, אולי זה לא כשר, מה אתה אומר, מי? ווי אכלתי אותה, די אני מתחרט, כל הכבוד לך. למה לא בדקת את נקודת האמת לפני שאכלת? אה, משום שאינם עומדים על נקודת האמת פירושו של דבר שהם נקראים רשעים. ככה קוראים להם חכמים.

נו, בואו נראה עוד נקודה ועד כמה עלול להיות מוטעה חשבון האדם בגלל נגיעה דקה מן הדקה, דקה מן הדקה כמה יכול להיות מוטעה כל החשבון, תקשיבו טוב, פחד פחדים, כמה יכול להיות אדם מוטעה מנגיעה, מנגיעה דקה דקה דקה מן הדקה, שיכולה להשפיע אפילו על אנשים גדולים תנאים קדושים קדושים קדושים.

לומדים את זה ממעשה בגמרא שרבי ישמעאל ברבי יוסי היה רגיל לאריס שלו, שהיה מייתי ליה מעלה כל שבתא קנטא דפרי, רש"י אומר שהיה נותן לו סל פירות מהפרדס של רבי ישמעאל. רבי ישמעאל היה לו פרדס והיה לו אריס שהיה עובד שמה, ביום חמישי היה מביא לו פירות תמיד מהפרדס. פעם אחת הוא הקדים, סליחה ביום שישי היה רגיל להביא לו, פעם אחת הוא הקדים להביא לו את זה ביום  חמישי, שאל אותו מה קרה שהקדמת? אומר לו על הדרך יש לי דין ואני צריך לדון, אז לכן כבר הקדמתי, אם אני כבר בא אז הקדמתי לתת. כן, אז יום אחד אייתי ליה בחמישה בשבת, אמר ליה מאי שנה דנא, אמר ליה דינא אית ליה, והוונא אגב אורחא למר, בינתיים אני אביא לכבודו, לא הסכים רבי ישמעאל ברבי יוסי לקבל ממנו את הקנתא דפירי, את הסלסלה הכלכלה הזאת של הפירות, ועוד אמר לו, פסילנא לך לדינא, אני פסול לדון אותך. קודם כל אני לא לוקח, ואני פסול לדון אותך. רגע, אם אתה פוסל את עצמך מלקחת אז תקח את הפירות, לא, לא לוקח את הפירות וגם אני פסול לדון אותך. אוטיב זוגא דרבנן וכד דיינינן ליה, והדי דקא אזיל ואתי, אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי, אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד. ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה. אז הוא העמיד לו דיינים שידונו אותו, הוא היה פסול לדון, והיה הולך מחוץ לבית הדין, מקשיב למה שקורה בפנים, והוא אומר בליבו רבי ישמעאל ברבי יוסי הלואי ויגיד ככה ויאמר ככה ויטען ככה, בשביל שיצא זכאי, האריס שלו, ותפס את עצמו מה הוא חושב, ואמר, תיפח נפשם של מקבלי שוחד, למה? הוא אומר הרי אני לא קיבלתי ממנו את הפירות, וגם אם הייתי מקבל ממנו הפירות הם שלי, הוא לא נותן לי משלו, מה הוא משחד אותי בשלי? אבל הקדמת הפירות ביום אחד זה גם כן שוחד. אז הוא אומר, לא נטלתי ואם נטלתי את שלי נטלתי, אז אם זה כך משפיע עלי על אחת כמה וכמה מקבלי שוחד שקיבלו ממש אז לכן תיפח נפשם.

פירש רש"י, בכל אשר הולך ובא היה ליבו לזכותו של אותו אריס, ובאים לו פתחי זכויות, באין לו פתחי זכויות, עולים לו, מציף אותו כל מיני פתחי זכויות מה יכול להגיד, ואמר בליבו הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין.

עכשיו בעל מדרגת האדם, הסבא מנובהרדוק שזה המאמר שלו, אומר ככה: זאת ברור לנו שאלו הטענות שהוא טען היו אמיתיים, ואם התורה טוענת כך הלא יש כאן פתח פיך לאילם, יש מצוה לפתוח פיו של אילם לטעון טענות, יש לפעמים שאדם אילם לא יכול לדבר וגם הדיינים עוזרים לו בכיוון מסויים שיוכל לפתוח את הפה, פתח פיך לאילם. אז ברור לנו שהטענות היו אמיתיים. ואם התורה טוענת ככה, הלא יש כאן פתח פיך לאילם, כי אם הטענות כולן שקר חס ושלום לרבי ישמעאל שיאמר, אי בעי טעין הכי, ז"א שהלואי ויטעון כך וכך. אלא שהטענות היו כאלה אשר היה תלוי הכרת השקר בם בהרגשת הנגיעה, אשר לולא הנגיעה היו חזקים כברזל, ורק הוא אשר הרגיש נגיעה דקה מן הדקה, הרגיש גם כן אשר מי יבחר בטענות האלה רק הנגיעה דקה מן הדקה שבו רק היא העוסקת עם שכלו להצדיק את האריס בדרך הטענה והראיה. אבל לו סרה ממנו הנגיעה כי אז היה מכיר את החולשה בטענות ובמקום הספק שבהם, ועכשיו הנגיעה היא כסות עיניים לכל המומים הדקים אשר לא ירגיש בם. ז"א גם אם טענות אמיתיות ויש בהם צידוק, אבל רק נגיעה יכולה להסתיר גם מומים שיכולים להיות בטענות, מה שמחליש את הטענות מאמיתותם, ורק אדם גדול מאד כרבי ישמעאל ברבי יוסי הרגיש בזה איך הנגיעה נותנת לו הצפה של טיעונים שבהם הוא יכול לזכות בדין.

לכן אמר, תיפח נפשם של מקבלי שוחד, אם נגיעה כזו אשר לא היה צריך להיות נגיעה בכלל, כי את שלו הוא קיבל, אבל הוא לא קיבל גם, זה פירות שלו והוא לא קיבל, בכל זאת פעלה עליו שיתרמה בטענותיו, אז מי שלוקח שוחד ממש על אחת כמה וכמה שיש בכח השוחד למשול עליו, עד שימצא בתורה מה שליבו חפץ. הוא יכול לקחת את כל מאמרי חז"ל לכיוון הנטיה שלו. עד שימצא בתורה מה שליבו חפץ, לא ליבו ימצא מה שהתורה חפצה, אלא הוא ימצא בתורה את מה שליבו חפץ. וכמו שיחפוץ ככה הוא יראה, וכן בכל עניני התורה זה כך. שוחד זה לא כסף רק, אם אדם רוצה כבוד יש לו תאוה לכבוד, הוא יכול להבין מה שהוא רוצה בתורה, כדי שהוא ישיג את הכבוד. הוא יכול לעשות כל העוולות שבתורה בגלל הכבוד, והוא ירצה לראות שזה ככה. אם האדם יבקש עם נגיעתו גם אם ישוטט בכל רוחב ועומק של התורה לא ישאב ממנה רק לפי נגיעתו, כי זה כח הנגיעה, להטות כל כלי המוח למה שהוא נוטה. עד שכל כוחות השכל ודרכי החכמה משועבדים לעשות את רצון הנגיעה. והוא ילקט את כל הטענות שנוטים אל הנגיעה, ומתרחק מכל מה שלא יפה לנגיעה שלו. עד שלפעמים נפגוש הפכיות באדם אחד ושניהם נולדו מהנגיעה עצמה. כמו שסיפרתי לכם שפעם שוחט מאד מפורסם שיש לו כשרות מאד מפורסמת מהותיקים ביותר בכשרות שפעם אמר לי אל תאכל לנדא, כי יש שמה בודק ריאות שהוא זקן והוא לא מבחין כל כך. נו, אז אני בעקבות ההתראה החלטתי שאני לא אוכל, ויום אחד לא, אחרי זמן רב אחרי כשבוע ימים אני יושב איתו בחתונה, והמלצר עובר, הוא אומר לי מה אתה מעדיף מהבשרים, שאלתי באיזה השגחה, אמר לי הרב לנדא, אז אמרתי לו לא תודה, והרב הזה יושב אחרי והוא אומר לי תביא לי את זה, והוא שמע איך שאני שואל אותו, הוא רק שכח שהוא אמר לי כך בשביל שאני לא אוכל ואגיד לכולם לא לאכול לנדא כדי שיאכלו את הכשרות שלו. אתם שומעים מה זה? אייי.

התוצאות אצל האדם השלם שתיים הנה, האחת, כיון שהאדם השלם יש לו לב ישר הניצול מכל נגיעה ופניה, אז כל הפעולות הינם מדודות ושקולות במאזני צדק לצד האמת. זהו. אדם שלם כיון שליבו ישר, הוא ניצל מכל נגיעה ופניה, והפעולות שלו הינם מדודות ושקולות במאזני צדק לצד האמת. ועוד שנית, כי נעשו פעולותיו תורה חיה, כל הפעולות שלו הופכות להיות תורה, איזו תורה? תורה חיה, שכולם מדייקים את דרכם ופעולתם ממנו, כולם לומדים ממנו והוא המדריך שמדריך את כולם לתורה חיה, ויהיה הוא המשפיע לכל בני דורו, אשר כל מי שמדייק את עצמו על פי נקודת השקפתו רק הוא יצליח להגיע לדרך האמיתית.

זה התוצאות אצל האדם השלם. הוא לא יטעה והוא גם לא יטעה, והוא יהיה זה שכולם ילכו על פיו.

לא כן אם ליבו יהיה נפתה מן הכלכלה של פירו והדומה לה, וליבו יהיה דומה כמו השעון המקולקל, אשר אינו מדויק, וצריך  מידי פעם למהר אותו או לאחר אותו, אם הלב הזה של האדם הוא כזה שאין כח במצפונים שלו לסבב את עצמו כראוי, ואין לו יכולת שיהיה הוא מושל על עצמו לקרב מה שיפה אצל שכל התורה, ולרחק מה שהוא לא נאה אצל שכל התורה, כל אשר מתעמל לדייק את עצמו על פי מטרת שכל התורה הוא כמו המשל הידוע, ז"א אדם צריך לדעת, הוא צריך לקרב מה ששכל התורה מקרב, הוא אין לו שכל יש לו שכל של התורה, הוא רוצה לקרב מה ששכל התורה אומר והוא רוצה לרחק מה ששכל התורה לא רוצה. אבל יש כאלה שהם כמו המשל הידוע. איש אחד התלמד זמן רב לקלוע אל השערה לא עלתה בידו, רצה להיות צלף, וכל פעם הוא מנסה ומנסה ומנסה לצלוף ולקלוע אל השערה והוא לא מצליח. פעם הוא עבר ליד חצר של איכר וראה הרבה מטרות מצויירות, וכל אחת מהן נקלעה אל השערה. איך האיכר הזה מצליח לקלוע אל השערה? והי התמה תמהון גדול וביקש מהאיכר שילמד אותו, השיב לו, אל תדמה שקודם ציירתי את העיגול ואחר כך קלעתי לשערה, לא כך, קודם קלעתי ואח"כ ציירתי עיגול סביב הקליעה. בגלל זה אני צלף. הבנתם? יש אחד הוא קודם כל רוצה לאכול בחתונה, אח"כ הוא עושה את המטרה ואומר כמה מאמרי חז"ל שמצדיקים את כל מה שהוא אמר כמו שתיארנו קודם. אבל יש אחד שהוא רוצה לצלוף אל המטרה אז הוא הולך ושואל ומברר מסביב מסביב מסביב את הכל לבדוק לבדוק, בשביל לדעת מה הדין ומה צריך לעשות.

כך ממש האדם אשר ליבו בלתי נ צור מכל הפגעים, הוא לא שמור מהפגעים, גם כי יעשה כל דבר על פי חשבון לא יהיה החשבון יוצר את הדבר, אלא הדבר יוצר את החשבון. יש לו נגיעה עם הדבר שמעוור את עיניו, והוא יכשיר את השקר בצורת אמת, כי לא עמד מעולם לעצור זרם הרגלו ומידותיו, לצאת לחשוב על פי ההשקפה האמיתית, אם יעשה, אם יעזוב, אלא רץ במרוצת הרגלו כעיוור באפילה, ואיך יתהווה לאדם מכונה פנימית? זה יתכן רק בשעה שהוא מסור לבחור מה שתבחור לו התורה. ולא יניח שום חלק ממנה, כמו הציור האמור, שלא נטל רבי ישמעאל ברבי יוסי את הפירות, וגם אמר פסילנא לך לדינא, זהו. גם אם יש ספק במה שאתה אוכל פה בחתונה, גם אם יש ספק ואפילו יש צדדים להקל להתיר וכו', אתה לא נוגע, לא נוגע, זה לא חלק באמת, זה לא ישר באמת, זה לא בטוח במאה אחוז, לא נוגע. לא נוגע. אתם יודעים כמה סכנה יש בכל המקומות שאוכלים שהם ציבוריים כגון חתונות וכו', בתי מלון וכו'? אנחנו היינו פעם בכינר, ושמה זה לא כשרות מהדרין, גלאט לגמרי, זה של הרבנות, יכול להיות שעכשיו הם שינו אבל אז זה היה ככה, ואנחנו היינו מביאים משגיח ארבעה ימים לפני, שמכשיר את כל המטבח לגמרי מהתחלה עד הסוף, כאילו זה היה טרף. והכל מקפידים. והיו כל מיני מקרים שהיו שמה פשלות, אם זה טבחים ואם זה עוזרי טבחים וכו' וכו', למרות שהמפתחות ביד וכו' וכו', אבל פעם אחת לא היה להם לנדא, והם הביאו עופות אחרים להשלים את המכסה כי הם לא מצאו ולא אמרו לנו והתברר פתאום שזה משהו אחר, באמצע שבת, לא נתנו לחלק את העופות, אנשים היו בלי עופות בשבת. כי הם אין דבר כזה, הם צריכים לספק את הלקוח, אם לא תהיה תביעה נגדם, לא הבאתם בשר לא הבאתם זה לאורחים בשבת, זה תביעה, זה פיצוי. אז מה אתם חושבים, שבעל המלון אכפת לו כל כך ממה שאת הרוצה? אכפת לו שהוא לא יצא מפה נפסד, הוא לא עשה שבת בשביל שהוא יפסיד, ואם צריך הוא יעשה בהיחבא כל מה שצריך. אז אם זה נקרא אצל הדתיים כאילו, אז אצל מקומות אחרים ה' ירחם. יש כאלה שדיברו בגלוי בבירור, גם אם יצטרכו להאכיל נבלות וטרפות גם את זה הם יעשו. חילונים אומרים במפורש, מה אתה חושב שאני אפסיד? אתה נורמלי? אז ז"א אדם צריך כל כך הרבה משמר.

מי שרוצה להשמר יכול להשמר, מי שלא לא, גם כשעשינו אנחנו חתונות גם הבאנו משגיח מטעמנו בשביל שיבדוק את הכל מהתחלה עד הסוף. גם במקומות שכתוב שזה חלק לפי כל השבחים והמעלות. מה אכפת לך להביא עוד בן אדם שיבדוק, אז תשלם עוד כמה מאות שקלים ותהיה רגוע, תהיה בטוח שאתה לא מאכיל את הרבים, לא רק אתה אוכל, מאכיל את הרבים זה יותר חמור. ותמיד יש תקלות, תמיד, קוראים לזה תקלות, זה לפעמים גם תרמיות, אז צריך לבדוק את כל הפרודוקטים וכל הדברים דבר דבר דבר דבר. וצריך לקחת מישהו שהוא באמת באמת בקיא בכל התרמיות,ת לא רק בכשרות אלא גם בכל התרמיות, צריך שיהיה משגיח שיהיה בקיא בהלכות, בקיא בכלים ובמכשירים, כי יש מכשירי אדים וכל מיני דברים שאנשים לא מתמצאים שמשתמשים בהם בשרי וכאלה ואחרים ופרווה ומעורבב וכל מיני ולא יודעים בכלל את הדינים, ויש מקומות שמנפים מנפים מנפים דרך אוטומטית ושמה נמצאים תולעים כי אף פעם לא מנקים בין הדפנות וכו' וליד הרשת וכל מיני דברים, ויש ויש הרבה הרבה בעיות, אפשר לכתוב ספר שלם ממה שאנחנו עברנו במשך שנים רבות, אבל מה לעשות שבני אדם התאוה אצלם שולטת יותר מהשכל, וזה המכשלה, זה הדוגמא שהוא רוצה קודם כל דבר ואח"כ הוא אומר למה זה מותר ולמה למה למה למה.

אז לכן אנחנו רואים שאם אדם רוצה שתהיה לו מכונה פנימית שהיא תעבוד כמו שצריךזה יתכן רק אם הוא ימסוך את עצמו להיות מסור לבחור רק מה שתבחר לו התורה. ולא יניח שום חלק ממנה, כמו הציור האמור של רבי ישמעאל ברבי יוסי שהוא לא נטל מהפירות שלו, וגם אמר שהוא פסול לדון.

נו, ומפני מה חסרות באמת כל מדרגות ההשגה לאדם? ומפני מה טועה הוא בחשבון הזה יותר מהחשבונות של המסחר ושל הרפואה וכו', למה? התשובה בזה היא קצרה וארוכה, יען כי בכל החשבונות אין לאדם שום נגיעה לטעות, לכן הוא קולע לשערה, אבל לא כן בדרכי השלמות, שם נוטה נגיעתו לסור מן השלמות כי הנגיעה היא במקום השלמות, הנגיעה רוצה מה שהיא רוצה, יש לה תאוה, יש לה רצון, אז לכן היא נוטה מן השלמות, ולכן רק שם יימצאו הטעויות והשיבושים, כיון שהנגיעה דנה את התורה, לכן היא מלקטת את הקולות ואת החומרות היא עוזבת. ועוד הוא סובר שהצדיק איתו, וכי צריך להיות נוגע עם הנגיעה, כי כשר וטוב הדבר הוא. מה שאמרנו המיקס שנקרא דרכיה דרכי נועם, בא נערבב, בא נסדר שזה יצא טוב, העיקר שיהיה נועם. אז בשביל מה צריך בכלל שולחן ערוך? בא נערבב.

סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם, כל ספר קהלת בא ללמד שהעולם הזה כולו הבל, הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל, אימתי נשמע הדבר בחוש ויכיר את ההבל בעצם כמות שהוא? מתי? מתי אדם זוכה להבין שההבל הוא הבל? שלמה מכריז, אבל כל העולם רודף אחרי ההבלים, וילכו אחר ההבל ויהבלו, מתי? מתי אדם ישמע ויכיר את האמת הזאת שהכל הוא הבל, מתי? מתי? רק בעת שאת האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, רק אם יש לך  יראת שמים אמיתית הירא את האלהים, רק אז אתה יכול להבחין בהבל. רק אז מרגיש שרק התורה היא החיים והטוב, ואין לו שום נגיעה לזוז ממנה, והוא מבין שההיפך זה המוות, כמו שכתוב רשעים בחייהם קרואים מתים, זה לא אוכלי נבלות וטרפות ומחללי שבת, זה רוב האנשים, זה רוב האנשים. אני מתכוון רוב האנשים זה רוב הדתיים, לא רוב האנשים כן החילונים שהם...

ורק אז אחר היראה ושמירת התורה, רואה כי זה כל האדם. רק אחרי היראה וששומרים את כל התורה רואה כי זה כל האדם, זה כל האדם. לא כמו שהאדם סובר שהתורה זה צירוף לאדם,יש אדם חוץ מן התורה, קודם כל הוא אדם ויש תורה, לא, לא, לא לא לא, בכלל לא, לא כן הדבר. אלא ההתרחקות מן התורה פועלת על האדם שהוא מאבד צורת אדם לגמרי, והוא הופך להיות חיה מזקת, בלי התורה אתה עיר פרא, שנשאר פרא, רק התורה מוכשרת לעשות אותך אדם. אם נתת לה לעשות אותך אדם, אם לא השתמשת ככלי לחיה שבך, זה שאמר הכתוב, על כן  יאמרו המושלים בואו חשבון, וחכמים אמרו מי אלה המושלים? המושלים ביצרם, רק מי שמושל ביצר שלו. לא נותן לו לתעתע אותו. בואו  חשבון, בוא ונחשוב חשבונו של עולם, כי לעשות החשבון בלי שום טעות כלל צריך להיות מושל ביצרו, צריך להיות מושל ביצרו דוקא רק מי שמושל ביצרו, רק מי שמושל בנגיעתו, ומי שיודע להעמיד מהלך הרגלו להעמיד, לא  ללכת על פי ההרגל, להעמיד, ולחשוב קודם המעשה, לא מתוך הרגל, עצור, תבדוק את ההרגל, תבדוק מה עושים, תחשוב קודם המעשה, רק הוא ישיג את המהות של ההבל ולא יניח חלק מן השלמות. ורק זה כל האדם, זה מה שאמר שלמה המלך, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. אם לא זה לא כל האדם, זה חיה ואדם ביחד, שזה בעצם חיה מזקת. כי זה חיה עם שכל של אדם.

זולת זה, הגם שידועים לו כל החשבונות והגם שידועים לו כל ההבלים שהם הבל, בכל זאת הוא יחיה את כל חייו חיי הבל, ובנגיעה קלה יפול ממדרגתו לגמרי, בנגיעה קלה. קורח טיפס טיפס טיפס טיפס טיפס בסוף הנגיעה הרגה אותו ואת כולם. אפילו נגיעה קלה יכולה למוטט את כל מה שהאדם עמל כל ימי חייו. ויהיה כסומא שלא ראה אורות מימיו, עד שיגידו מה ראה לשטות זו, פיקח היה, ובעת שתבוא אצלו הנגיעה יתהפך כל שכלו ויהיה בטוח שהוא דורש אמת. אבל אח"כ יראה שהיה רק שקר בצורת אמת. אח"כ הכל יתברר, אבל אז כבר יהיה מאוחר.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.