תנאי התשובה על פי המבי"ט | הרב אמנון יצחק

בעל המביט רבי משה מטראני שחי בשנת 1500-1580 כתב ספר בית אלהים, על ענין התשובה, ואנחנו נגיד קיצור של שער התשובה שלו, הוא היה פוסק ודיין בצפת, תלמיד חכם עצום. וכך הוא כותב:

חקרנו על גדר התשובה ומצאנוהו נכון ושלם והיא קריבה לה' מריחוק החטא, מה גורם חטא? להתרחקות מן ה'. ומהי התשובה? קריבה לה'. אז הוא אומר חקרנו על גדר התשובה ומצאנוהו נכון ושלם והיא הקריבה לה' מריחוק החטא. החטא גרם לריחוק והתשובה צריכה להביא לקריבה -  להתקרב אל ה'.

הרצון במילת קריבה הוא היות כוונת השב בתשובה להתקרב אל בוראו שנתרחק ממנו בעברו על דבריו. כשאנחנו אומרים הקריבה לה' מה הרצון במילה זו של קריבה? שתהיה הכוונה של מי ששב בתשובה להתקרב אל הבורא שהוא נתרחק ממנו כשעבר על דבריו, ולא להנצל מן העונש על מה שעבר. התשובה לא מ טרתה לברוח מהעונש, המטרה של התשובה לשוב, להתקרב אל הבורא שהתרחקנו מנו בעבירות, ולא להנצל מן העונש על מה שעבר, כי אם הכוונה לכך אינו מתקרב לה', הוא מתרחק מן העונש, אבל הוא לא מתקרב לה'. כי החוטא שתיים רעות עשה, רעה אחת עשה לעצמו בזה שהוא חטא שיעניש אותו ה' יתברך, החטא גורם שיהיה לו עונש, זה רעה שהוא עשה לעצמו, ורעה גדולה מזו שהכעיס את הבורא במה שעבר על ציוויו. אז רעה אחת שהוא מריע לעצמו שהוא יצטרך לקבל עונש על החטא, ורעה שניה גדולה יותר, זה מה שהוא מכעיס את הבורא שהוא עובר על ציוויו.

אם כן השב בתשובה צריך לתקן את אשר עיוות בשתי הרעות, ויותר במה שהכעיס את הבורא, שירצה שירצה הבורא אותו, שירצה הבורא אותו ויתקרב אליו בתשובה. אבל אם הוא רק רוצה לברוח מהעונש אז הוא לא רוצה להתקרב כמו שצריך, הוא רוצה לברוח, אז הוא לא מתקן את מה שהוא התרחק מה', ואת מה שהוא הכעיס אותו.

וענין ההקרבה הוא, שישים אל לבו כי גם אם לא היה מעניש אותו האל יתברך על חטאו, לא היה רוצה לחטוא שלא לעבור על מצוה בורא עולם, וישאל ממנו מחילה וירצה אותו בדברים, מה זה הענין של הקריבה שאדם יתקרב לבורא? הוא צריך לשים אל הלב שלו גם אם ה' לא היה מעניש אותנו על החטאים. צריך האדם לשים על ליבו שלא ירצה לחטוא בכלל שלא לעבור על מצות הבורא, וישאל ממנו מחילה אם הוא חטא לפניו ישאל, יבקש ממנו מחילה וירצה אותו בדברים. כמו שכתוב בהושע הנביא י"ד, "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", כלומר, התשובה שלנו צריכה, אני מסגנן את זה קצת במילים שלי שיהיה קל יותר להבין, מחילה מהמחבר, "קחו עמכם דברים ושובו אל ה', כלומר התשובה שלנו צריכה להיות מכוונת לרצות את ה'. לא על שלא יעניש אותנו על החטאים, אלא להתקרב אליו, ואם כן כוונת השב צריכה שתהא להתקרב לה' ולרצותו על מה שעבר על דברו. ולא על העונש המעותד לבוא עליו, כי בשובו בלב נשבר ונדכה לפני ה' סוף העונש להסתלק ולא יענש אחרי שובו. אם אתה שב באמת תשובה אמיתית בלב נשבר ונדכה, ואתה רוצה להתקרב לה', גם העונש סופו להסתלק מהאדם ולא יענש אחרי שובו.

ומילת ה' שכתוב, "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", המילה הזאת של ה' מורה שה' יתברך בחסד וברחמים ומקבל את תשובת השבים, בשמו הגדול שם הויה ברוך הוא, שהוא מידת הרחמים, כי במידת הדין לא מקבלים שבים, ה' לא היה מקבל במידת הדין את השבים, כי מידת הדין תובעת דין, זה רק במידת הרחמים, לכן כתוב "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" אם לא ה' הגדול שם הרחמים אי אפשר שיהיה מחילה לאדם, כי השכל ישפוט כי מי שיעבור על ציווי האל יתברך לא יועיל לו התשובה, אלא שימות על חטאו. מאיפה לומדים? קל וחומר ממלך בשר ודם שכתוב במלך בשר ודם, כמו שכתוב ביהושע בינון, כל אשר ימרה את פיך יומת. ככה אמרו הזקנים ועם ישראל ליהושע בינון, כל אשר ימרה את פיך יומת, אז כל שכן מי שיעבור על דברי הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים הקב"ה, אם הוא עובר על דברו חייב מיתה כפי מה שגוזר השכל, אם מלך בשר ודם עוברים על דברו חייבים מיתה, אז מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה, אלא שהאל יתברך בשמו הגדול והנורא ייעד לקבל את השבים בתשובה לפניו, ככתוב "ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך. אם אדם שב אל ה', שומע בקולו, הקב"ה מרחם עליו. אז מצד הרחמנות לא ירפך ולא ישחיתך, כפי מה שהיה גוזר השכל, השכל גוזר שהוא ישחית את האדם, אבל הקב"ה בגלל שאתה שומע לו ואתה חוזר בך, אז הוא לא ירפך, לא ירפה אותך ולא ישחית אותך. כי אזהרות רבות בתורה, ואי אפשר לאדם בלי חטא, שהרי שלמה המלך אומר, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם היה החוטא נענש מיתה אז אין מי שימלט ממנה כי אי אפשר שהאדם מתוך תרי"ג מצוות לא יימצא בו איזה חטא באחד מן הזמנים, שכל ימיו הוא לא יחטא ולא יכשל אפילו פעם אחת, צריך להיות השלם שבשלמים. אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם היה על חטא חייב מיתה כמו שאמרנו במלך בשר ודם אם חוטאים לו חייבים מיתה, קל וחומר במלך מלכי המלכים, אז אם זה היה כך וה' לא היה מקבל אותנו בתשובה במידת רחמיו המרובים לא היה נשאר אף אחד. כל אחד היה חוטא חטא אחד ומת.

והנה בני נח, אזהרותיהם מעטות, שבע מצוות בני נח, ולכן הם נענשים על הקלה שבהם עונש מיתה. אצל אומות העולם אם הם חוטאים באחד משבע מצוות בני נח הם מתים. כמו שאמרו ז"ל, בן נח נהרג על פחות משווה פרוטה, מפני שהם יכולים להמלט שלא לעבור על אזהרות מועטות, מה זה המצוות שלהם בכלל? לא לשפוך דמים, לא להיות רוצח, לא להיות דאעש, זה בעיה.

עריות זה בעיה? עבודה זרה לעבוד לפסלים לשטויות זה בעיה? לא לקלל שם שמים זה בעיה? להעמיד דיינים זה בעיה? לא לאכול אבר מן החי זה בעיה? שום בעיה. ולא לגזול, זה קצת בעיה. אבל זה כל הסיפור שלהם, אז אם הם לא נשמרים מאחת, אצלנו גם יש גזל ועוד תרי"ב מצוות, חוץ מגזל, כן, עוד תרי"ב, עוד 612. אז לנו הקב"ה נותן תשובה כי אי אפשר לעמוד בכל התרי"ג בכל הזמנים בלי להכשל בשגגה, אבל הם שיש להם מצוות מועטות ובכלל לא קשות. אבל ישראל שיש להם שס"ה מצוות לא תעשה, וגם הנמשך מהם, לא יוכלו להיות נשמרים מבלי שיעברו על קצתם, לכן הקדים להם האל יתברך רפואה למכתם והיא התשובה, שנבראה לפני העולם, ומזה הצד תשובת ישראל היא קרובה להתקבל. זה הצד שגורם שתשובתנו תתקבל לפני ה' יתברך.

וכן אנחנו רואים ב-13 מידות של רחמים, שאמרנו בסליחות היום בקול רם, אמרנו ה' ה', אל רחום וחנון וכו', מה זה פעמיים שם ה'? למה פעמיים שם ה'? דרשו חכמים ז"ל במסכת ראש השנה דף י"ז, אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא וישוב. ז"א במידות הרחמים של הקב"ה יש פעמיים שם ה' שהוא שם הרחמים, ה' ה', הראשון זה שם הרחמים לפני שיחטא, והשני זה מידת רחמים יותר גדולה, זה אחרי שיחטא. מה זה שם הרחמים לפני שיחטא? אם הוא עוד לא חטא בשביל מה צריך את השם של רחמים? משעה שאדם מהרהר בליבו וגומר בליבו לעשות את העבירה, הוא מכין עצמו לעשותה, והקב"ה יודע מצפוניו, ואינו מענישו באותה שעה, אם יקרה לו איזה מקרה רע מרחם עליו כאילו לא חשב לעשות את אותה עבירה, גם כי גלוי לפניו יתברך שהוא יעשה את אותה עבירה שהוא חושב לעשותה, וכל זה למה? כי מחשבה רעה לישראל אין הקב"ה מצרפה למעשה, וכל עוד שלא חטא אינו מענישו. ואם כן גם זו מידת רחמים קודם שיחטא. ז"א הוא יודע שהוא מתכנן, והוא בישל עבירה, והוא מתכוון  לעשותה, והוא יודע אפילו שבסוף הוא יעשה אותה, אבל בינתיים הוא לא עשה, הוא היה יכול כבר לתת לו עונש על עצם המחשבות הרעות, הרהורי עבירה קשים מעבירה, היה יכול להעניש אותו, אומר הקב"ה ה' זה ה' לפני שחטא, שהוא מרחם עליו כשהוא עוד רק בתכניות ובהכנה לביצוע עבירה, ה' השני זה אחרי שכבר חטא וביצע את העבירה.

ועוד אפשר לפרש, אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא וישוב, כי  מי ששב בתשובה על חטאותיו ה' מעביר עליהם והיו כלא היו, ומתרצה אליו כאילו לא חטא מעולם. כי היה מספיק כשיעבור על חטאותיו ולא יענישהו עליהם במידת רחמים שלו, אבל לא יהיה מהעומדים  לפניו ומרוצים אצלו כבתחילה, גם אם הקב"ה לא היה מעניש אותנו, על עבירות בגלל שחזרנו בתשובה, האם הוא מוכרח לקבל אותנו כמות שהיינו לפני העבירה, נגיד אדם היה קרוב ונאמן למלך, והמלך כיבד אותו ונתן לו ועשה לו וכו', ויום אחד הוא מרד במלך, והמלך החליט מסיבת רחמנותו לוותר לו על עונש המיתה, זה אומר שהוא כבר מחוייב להחזיר אותו למתכונתו הראשונה, שיהיה קרוב אצלו ואהוב אצלו כמו שהיה לפני החטא, זה דומה? לא חייב בכלל. לזה אמר, אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא וישוב, כי כמו שקודם שחטא האדם הוא מרוצה אצלי ועומד לפני, כמו כן אחר שיחטא כיון שעשה תשובה הוא לפני כבראשונה. פשששש איזה דבר זה. ככתוב "ארפא משובתם אוהבם נדבה", כי לא לבד הסתלקות העונש הוא שנהנים בתשובה אלא גם שיהיו מרוצים לפני ה' יתברך כבתחילה. איפה יש דבר כזה? אנחנו מסוגלים למחול ולסלוח לבן אדם שעשה לנו דברים איומים וקשים, וביזה אותנו ופגע בנו וגנב אותנו וגזל אותנו ודיבר עלינו ועשה ככה וככה, שבסוף בא לבקש מחילה, כמה אנשים ימחלו באמת עד שיהיה הכל נקי נקי נקי? קשה מאד, קשה מאד. קשה מאד שלא יטור ושלא יזכור, קשה מאד. אבל נגיד שהוא הצליח, נו, ומהיום היה נאמן אצלו כמו שבכלל היה דבר כזה, מי מסוגל כזה דבר? מי מסוגל דבר כזה? מי מסוגל?

ואומר בעל המביט, אומר המביט בעל בית האלהים, אומר שאני ה' לפני שיחטא ואני ה' אחר שיחטא, שלא רק שאני מוותר לו על העונש, גם אני מחזיר אותו למעלתו הראשונה לפני שהוא חטא. פשששש מה כוחה של תשובה, ומה מידת רחמנותו של הקב"ה.

אז אמרנו שצריך האדם להתקרב אל ה' יתברך כנגד הריחוק שעשה ה', נכון? נכון? ולא בגלל העונש שהוא עתיד לקבל.

עכשיו מה זה המילה ריחוק? ריחוק? המילה ריחוק מורה על היות החוטא מרוחק מהאל יתברך כל זמן שהוא לא שב בתשובה, כי מי שעומד לפני מלך בשר ודם ודאי שאינו עובר על דבריו כשהוא עומד לפניו, אלא אם הוא עובר על דבריו זה רק אחרי שהוא הלך מלפניו, כן, הוא לא יעיז פניו בפני המלך לעבור עלדבריו כי אחת דתו להמית, אבל אם הוא יתרחק למדינה רחוקה שמה הוא יכול לפטפט מה שהוא רוצה הוא חושב כנגד המלך, אבל גם למלכים בשר ודם יש מרגלי חרש, יש להם את המוסד והשב"כ וכל מיני כאלה מלשינונים שיגידו דברים, אזניים לכותל. אז אם הקב"ה הוא מלוא כל הארץ כבודו, אז ודאי שהוא רואה ושומע גם כשאתה לא לפניו כאילו, כאילו אתה לא מרגיש שאתה עומד לפניו, למה? זה מהצד שאנחנו לא משיגים את כבודו, אנחנו לא מרגישים שה' נמצא בינותינו, אם היינו מרגישים שהקב"ה נמצא לידינו "שיויתי ה' לנגדי תמיד", אם היינו משיגים את כבודו לא היינו  חוטאים, אבל אנחנו  חוטאים כיון שכאילו אין שכינה לפנינו, ואין שכינה בארץ כאילו, ואז אנחנו מתרחקים מכבוד שכינתו, כי אין אנחנו משגיחים שהשכינה וההשגחה של ה' בינינו וזה בעיוורון של השכל, בשעה שאדם חוטא.

כמו שאמרו חכמים, אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, וכשהוא שב, חוזר בתשובה, וניחם על מה שעשה, מתחרט על מה שעשה, והוא בוש, מתבייש ממה שהוא חטא, בזה הוא מתקרב אל הקב"ה בחזרה במחשבה, ועושה רצונו בזה שהוא משיג עכשיו כשהוא עומד לפניו ויודע את מצפוניו, בקיצור בן אדם תפס ראש והבין את הטעות ומבין שה' עומד כנגדו ורואה במעשיו והוא בוש ונכלם והוא חוזר בתשובה, בזה הוא מתרקב אל הקב"ה מהריחוק שהיה. מה היה הריחוק? הריחוק היה שהוא בכלל לא שם לב שהקב"ה נמצא לידו.

ומה מילת החטא מורה? כי גם בחטא שהוא בשוגג צריך החוטא תשובה גם בשגגה, ומידת רחמים הוא צריך שיתכפר לו, בחטא, לא במזיד, בחטא. כי אם היה זהיר בעבודת האל והיה ירא מלעבור על דבריו, לא היה נכשל בחטא. אם היינו רואים את העבירות כמו חשמל, אז מי שמתעסק בחשמל אם הוא ישכח פעם אחת שהוא מתעסק בחשמל הוא יקבל זץ של 220 והוא יכול להיות גחל. לא צריך התראה. זזזזזז והוא נהיה פחם. אם בן אדם היה מצייר לעצמו את העבירות במקום הגחלי רתמים שישימו אותו עליהם אח"כ, אם היה מרגיש את העבירות עכשיו גחלים, אש לוהט או חשמל, הוא היה נזהר. למה אדם שוגג? כי הוא לא נזהר. אם היה זהיר בעבודת האל והיה ירא מלעבור על דבריו לא היה נכשל בחטא. אבל כיון שהוא מסיח את דעתו ממצוות האל הוא נכשל בעבירה בלי מתכוון, הוא באמת לא התכוון, אבל הוא מסיר את דעתו מהאל, הוא שוכח שיש בורא לעולם נגדו, לכן הוא צריך מה? חרטה, חרטה על מה? על שהסיח את דעתו מעבודת הבורא, ועל ידי שהוא התחרט הוא חוזר ומתקרב לעבודת הבורא ומקבל האל אל תשובתו במידת רחמים, הוא לא חייב בכלל כי על פי מידת הדין הוא היה צריך להיות פחם, אבל במידת הרחמים על ידי החרטה הוא מתקרב שוב לה' והוא מקבל ה' את תשובתו במידת רחמים, כי מצד הדין היה ראוי שיענש על אשר לא היה זהיר שלא יכשל בחטא. כי זוהי מעלת יראת חטא, צריך אדם להיות ירא חטא, ירא מן החטא, אבל אין לו  יראת חטא, לכן הוא חוטא, חוטא זה נכשל בשגגה. כי אם היה ירא חטא היה נזהר שלא יבוא לידי חטא בשוגג מהיראה של החטא, כי מה זה חטא? גחלי רתמים. חשמל. ולכך בדבר שיש בו חשש שמא יהיה בו חטא, אינו נוגע בו עד שיתברר לו שהוא היתר גמור.

אם יגידו לנו שבמשקה ששמו לפנינו יתכן שיש חידקים, אם יגידו שיש רעל ודאי שנחרד יותר, אחד יגיד שיש והשני יגיד שאין, מה נכריע, שיש או אין? שאין? ז"א אתה תשתה, אתה לא תשתה, למה לא תשתה? זה חמישים אחוז חמישים אחוז, אז חמישים אחוז שיש אתה לא לוקח סיכון, אם אומרים לך שבמערה זו שאתה רוצה להכנס לתייר יש חשש של נחש ארסי, אחד אומר ראיתי אותו נכנס, אחד אומר ראיתי אותו שכבר יצא, על מי תסמוך או על מי לא תסמוך? או מה תחליט? לקחת סיכון או לא? אם החיים שלך לא שווים תקח סיכון, אם החיים שלך שוים לא תקח סיכון. מה זה חטא? מוות. פחם. למה אתה לא ירא חטא? זה מוות! כי ראוי על פי הדין מוות, אדם חוטא למלך בשר ודם חייב מיתה. אז למלך מלכי המלכים יותר, אז מה אתה מספר שאתה שוגג, מה אני יעשה אני שוגג, מה זה מה תעשה? אתה מתעסק בחשמל, מה אני יעשה, לקחתי מברג בלי בידוד, מה זה מה תעשה? אז אתה מתחשמל.

אז ז"א, כיון שאין יראת חטא נכשלים בחטא. אז אדם שיש לו יראת חטא לא נוגע בשום דבר עד שההיתר יהיה גמור, כמו הדוגמאות שהבאנו בימים האחרונים, אדם נכנס לחתונה ואוכל חופשי, כי הוא סומך על סמוך, רגע, זה היתר גמור או שזה נראה לך שזה היתר, כי אם כולם אוכלים בטח זה היתר, לא? אבל זה היתר גמור או שזה לא היתר גמור? היתר ברור זה רק אם ביררת אתה בעצמך ובדקת שאכן כך הם הדברים, אבל אם לא בדקת אמנם עד אחד נאמן באיסורים, אבל צריך גם את העד הזה, וצריך שהעד יהיה נאמן, לא שהוא יהיה בלען בעצמו, והוא אומר לך זה בסדר בלי שהוא יבדוק בעצמו. אז ז"א אדם לא יסתפק ולא ישאיר מקום של ספק, הוא אם הוא ירא חטא הוא רק יגע בהיתר גמור, כל דבר הוא יברר. הרי מדובר בחיינו, הרי מדובר בריחוק מה' יתברך. ורק במידת הרחמים לא מתים, אבל יכול להיות שהקב"ה יחליט שגם על שוגג אדם יכול למות. הרב לאפין זצ"ל אומר, בשעה שיש הפקר במצוות כגון בדיני מוקצה בשבת יכול להיות שגם על מוקצה שזה דרבנן יחייבו אדם כדאורייתא, והוא נותן דוגמא, כמו שיש עוצר, במצב רגיל אנשים יכולים לצאת מהבית, אבל אם הצבא מכריז עוצר, אז גם אם אדם יוצא מן הבית בלי נשק בלי שום דבר, רק יצא הוא עבר רק על מה שאמרו החיילים עוצר יורים בו. במצב רגיל לא יורים בו, אבל אם הכריזו עוצר יורים בו. אם נהיה הפקר שכולם מזלזלים במצוות, כמו שהיה בזמן הגמרא, שמי שרוכב על סוס זה איסור דרבנן, אבל כשנתרבו רוכבים בשבת הוציאו להורג. אפילו שזה דרבנן. שמא יתלוש זמורה מן העץ, אז ז"א יש מצבים שעל שוגג גם כן יכול אדם להתחייב מיתה, רק מידת רחמיו יתברך שלא מתים.

מהות התשובה מהי? מהות התשובה הוא החרטה על מה שעבר ועזיבת החטא לעתיד. שני דברים, המהות של התשובה זה להתחרט על מה שהוא עבר ממצוות ה' יתברך, חרטה על העבר, ודבר שני, זה עזיבת החטא לעתיד, אתה מקבל עליך שאתה לא תחטא לעתיד, ולא תושלם תשובה כי אם בשתיהם, חרטה על העבר וקבלה לעתיד, שאתה עוזב את העבירות. שאם יתחרט ולא יעזוב את החטא לעתיד, אז זה נראה שהוא לא יתחרט, כי אם הוא יתחרט איך הוא יחזור עוד פעם בעתיד? אז הוא לא יתחרט, אז לכן זה לא מספיק רק להתחרט, ואם יעזוב את החטא הוא קיבל על עצמו לא יותר לעשות אבל הוא לא נתחרט על מה שעבר, נראה כי מה שהוא עזב את החטא זה לא היה לסיבת היותו מוזהר ממנו, כי אם לסיבה בלתי היותו מתאווה לעשות מה שהיה עושה, יכול להיות שהסיבה בגלל שכרגע מסיבות כל שהן הוא לא רוצה לעשות יותר את הדברים האלה והאלה. כי אם היה לסיבת היותו מוזהר מאת ה' יתברך אז ודאי שהיה מתחרט גם על מה שעשה, למה אתה מקבל על עצמך יותר לא לעשות? כי אתה מבין שעברת על דברי ה' ואתה מתחרט על זה, אז ודאי שתהיה גם חרטה. וגם כי יש לתשובה עיקרים רבים, פה אומר המביט שיש שתיים עיקריות, זה החרטה ועזיבת החטא לעתיד, והוא אומר אבל גם כי יש לתשובה עיקרים רבים, כמו שמנה רבינו יונה ז"ל, כמה הוא מנה עיקרים? עשרים עיקרים לתשובה, בימים הקרובים נלמד אותם, הוא אומר עם כל זה, באלו שני העיקרים אם אתה מתחרט על העבר ומקבל עליך לעתיד לא לעשות  יותר, נתכפרו חטאיו, נתכפרו חטאיו. ושאר העיקרים הם להשלים ולקיים בידו את סדר התשובה. מהו סדר התשובה.

מה זה מילה של תשובה? מה זה המילה תשובה? כשאנחנו אומרים עושים תשובה, בעל תשובה, חוזר בתשובה, מה זה המילה תשובה? מילת תשובה מורה על עזיבת החטא שהוא העיקר. ששב ממה שהיה עושה עד עתה ועוזב דרכיו הרעים. שב מדרכו הרעה, זה תשובה. וגם על החרטה, שהוא שב בדעתו ובמחשבתו ממה שהיה חושב קודם במעשיו הרעים והוא מתחרט עליהם. אז תשובה זה שתי שיבות, שב ממעשיו הרעים ושב ממחשבתו הרעה. יעזוב רשע דרכו ואיש אוון  מחשבותיו, יעזוב זה את המעשה, וגם את המחשבות יעזוב. מחשבות אוון. מזה הוא שב, מהמעשה ומהמחשבות.

אבל שאר עיקרי התשובה אינם נכללים בשם התשובה, להיותם בלתי הכרחיים למהות התשובה, כי מהות התשובה למדנו זה החרטה על מה שעבר ועזיבה של החטא לעתיד. ולא נתפרש בתורה כי אם מילת התשובה, ושבת עד ה' אלהיך, כי בכלל הלשון תשובה נרמזו שני העיקרים ההכרחיים לענין התשובה, מהם החרטה ועזיבת המעשה, כמו שאמרנו שב מן המחשבה הרעה ושב מן המעשה, זה הלשון תשובה מורה, זה מה שכתוב בתורה. ונתפרשו בפירוש בנביאים אלו העירים ככתוב בישעיה הנביא, יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו וישוב אל ה'. וכתוב בירמיה ל"ה, כי אחרי שובי ניחמתי, ניחמתי זה אני מתחרט.

וסיבת היות החרטה ועזיבת החטא עיקרי התשובה, למה דוקא שניהם הם העיקרים בתשובה? מפני שהם דמיון מה שחטא, כי אין החטא נגמר אלא על ידי מחשבה ומעשה, איך אפשר שאדם יחטא אם הוא לא יחשוב ויעשה? ולכן כשהוא מתחרט במחשבה וכשתבוא לידו גם עבירה הוא פורש ממנה, מה הוא עשה עכשיו? ההיפך מן החטא, ההיפך מן החטא במחשבה וההיפך מהחטא שהיה בו מעשה, והוא שב משניהם, אז לכן התשובה מבטלת את החטא בשני האופנים שבו, המחשבה והמעשה.

אמת אומר לנו המביט, תשמעו דברים כי במי שהרהר תשובה בלב הרי הוא בעל תשובה, אם אדם הרהר תשובה בלב הוא בעל תשובה, ועם כל זה לפי חומר העוונות צריך עדיין לברר וללבן את עצמו ביום הכיפורים, וביסורים עם התשובה, למה? כי הוא רק הרהר בתשובה, הרהר בתשובה הוא בעל תשובה, אבל לפי חומר העוונות זה ארבעה חילוקי כפרה של רבי ישמעאל, אז צריך לברר וללבן את עצמו ביום הכיפורים, ויצטרכו לבוא עליו יסורים עם התשובה שהוא עשה. ובהרהר וגמר בלבו על התשובה הוא בעל תשובה. כי מי שהוא חוטא ואינו שב לפני האל יתברך, גם כשיענש על חטאותיו אם אינו שב בתשובה אין העונש מנקה לו החטאים, והוא לוקה ומשלם אחר כך עונש חטאותם. אדם שלא עשה תשובה והוא יקבל מכות, הוא לא יוכל להגיד כפרת עוונות, כפרת עוונות לא יעזור לך בבא, לא חזרת בתשובה אין שום כפרה, אתה לוקח ואתה עוד שלם על העוונות, כי זה לא מכפר, רק עם התשובה היסורים מכפרים, אבל בלי התשובה זה סתם מכות, בשביל לעורר אותך, זה לקבל סטירה וכאפה ועוד פעם בשביל שתתעורר, זה לא מכפר כלום.

וכמו שאמרו ז"ל בסנהדרין ג. כל הנידונים בבית דין צריכים להתוודות כדי שתהא מיתתם כפרה על העוון, ואז יכופר להם העוון ויהיה להם חלק לעולם הבא, ז"א כל המומתים, כל מי שנידונים למיתה בבית דין, צריכים להתוודות, כי הוידוי הוא אחד מהתנאים של התשובה כמו שאומר הרמב"ם, פה לא מזכיר את זה המביט אבל הוידוי והתוודו את עוונם, אז צריך להיות מתוודה כדי שתהא מיתתם כפרה על העוון. הוידוי הוא חרטה, ואמרנו מי שמהרהר בתשובה הוא בעל תשובה, ואז המיתה תהיה כפרה, ואז יכופר להם העוון ויהיה להם חלק לעולם הבא, לכן כשאדם גוסס או נמצא בבית חולים אומרים לו הרבנים, תגידו לו שיתוודה, שיפטר מן העולם אחרי וידוי, למה? שיהיה לו כפרה ויהיה לו חלק לעולם הבא. כמו שלמדנו  מעכן שכתוב בו ביהושע ז', שים נא כבוד לאלהי ישראל ותן לו תודה יעקרך ה' היום הזה. אמרו חכמים, היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעולם הבא. ז"א בעצם זה שתתן תודה לפני ה', דהיינו תודה, תתוודה על מה שמעלת בחרם, אז המיתה תהיה כפרה והעכירה תהיה היום אבל לא לעולם הבא. יעקרך ה' היום הזה, היום הזה ולא לעולם הבא.

ואם אינו מתוודה בתשובה אינו מכופר במלקות, אם אינו מתוודה בתשובה אינו מכופר במלקות, גם אם הוא ילקה לא יועיל. וכן בכל חייבי חטאות ואשמות אמרו שהוידוי מעכב כפרתם, כמו שנאמר וככתוב "והתוודה אשר חטא עליה", ז"א תנאי בכפרה זה הוידוי. חרטה.

אם כן אף בזמן שיענש אדם על חטאתו, אם אינו שב בתשובה אין העונש מנכה לו העוון, ואם כן עיקר כפרת העוון תלוי בתשובה, שהוא הרהור הלב ווידוי שפתיים. וכשאדם מהרהר תשובה בליבו הרי הוא כאילו מצדיק את דינו של הקב"ה, ומצדיק את דינו לפני האל יתברך, ואומר לו, אני מתנחם על העבר, אני מתחרט על העבר, ואני שב לעתיד, וכל מה שתביא עלי מן העונש אני מקבל אותו כדי שאהיה מנוקה מן העוון, נמצא כי מעת שהרהר תשובה בליבו נקרא צדיק. למה? שהוא מקבל את עונשי האל יתברך על חטאותיו בסבר פנים יפות.

וענין הקרבנות, למה צריך קרבנות? היום אין קרבנות, למה צריך היה קרבנות? וענין הקרבנות שיהיה החוטא מעוכב כפרה, מעוכב כפרה, עד אשר יקריב חטאתו או אשמו. קרבן חטאת או קרבן אשם. החוטא יהיה מעוכב כפרה, לא תהיה לו כפרה, מתי תהיה לו? כשהוא יקריב את הקרבן של חטאת או אשם. גם שחזר בתשובה לפני האל יתברך, צריך בזמן בית המקדש להקריב קרבן, גם כשחזר בתשובה, וזה צריך ביאור, כי כיון שהתשובה מכפרת על החטאים והוא נקר אצדיק בהרהור תשובה בליבו, מה לי אם זה בזמן בית המקדש קיים מה לי אם זה בזמן שאין בית המקדש קיים. ואם הוא צריך לקרבן ובלעדיו הוא מעוכב כפרה בזמן בית המקדש, אם כן בזמן הזה שאין בית המקדש קיים לכאורה לא תהיה לו כפרה בתשובה עד שייבנה בית המקדש, והדבר ידוע כי התשובה מכפרת בכל זמן גם כשאין בית המקדש, אז למה הצריכו קרבן בזמן בית המקדש אם היום לא צריך?

לכן אני אומר, כך אומר המביט, כי התשובה לעולם היא מקובלת, בין בזמן בית המקדש בין שלא בזמן בית המקדש, אם גמר בליבו לא לשוב עוד לעבירות, וניחם, מתחרט על מה שעשה, כי היא מצות הגוף, התשובה היא מצות הגוף, ואינה תלויה בארץ, התשובה היא לא תלויה בארץ, שאפשר לעשות תשובה רק בארץ ישראל, והיא לא תלויה בזמן, ולא בבית המקדש, היא לא תלויה בזמן שבית המקדש קיים, כי היא מהדברים שקדמו לעולם, ולא היה קיום לעולם זולתה, אלא, אלא שיש הפרש, הבדל בין קבלת התשובה בין שני הזמנים, בזמן שאין בית המקדש קיים התשובה מתקבלת על כל העוונות הקלים והחמורים עם קבלת העונש, בין שחטא במזיד בין שחטא בשוגג, ואופן התשובה על השוגג שיתן אל ליבו שאם היה חרד וירא מעבור על דברי האל יתברך לא היה חטא בא על ידו, כי הצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, ובזמן שבית המקדש קיים אין תשובה זו מספקת על השוגג עד שיביא את הקרבן. היום זה מועיל, אז זה לא היה מועיל, היום זה מועיל אם אתה מתחרט ואתה יודע שאם היית ירא וחרד על דברי ה' לא היתה באה תקלה לידך ולא היית חוטא בשגגה, כי צדיקים לא באה תקלה על ידם, אבל בזמן בית המקדש תשובה כזו לא היתה מספקת, למה? כי בזמן שבית המקדש קיים, תקשיבו טוב, והשכינה שרויה למטה במקום המיוחד, בבית המקדש, היא השכינה מכינה את האנשים לחכמה ויראת חטא, ויותר מזמן שאין מקום מיוחד לשכינה, וכרגע שהיא נסתרת בינינו, ככתוב "ואנכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא" כי לא יקרא נסתר כי אם בהיותו במציאות אבל במקום שאינו נראה ונגלה, "ואנכי אסתר אסתיר" זה לא שאני לא נמצא, אני נמצא רק אתם לא רואים, זה כמו מחבואים, איפה אני? איפה אני? חפש אותי, אני נמצא, אתה שומע, אבל לא רואים, אז במקום שיש הסתר זה לא דומה במקום שהשכינה גלויה בבית המקדש.

וכן הוא השכינה שהיא איתנו, אלא היא מסותרת בעוונותינו, ולכן בזמן שהיא היתה נגלית היא היתה מועילה לאנשים להשפיע עליהם רוח דעת ויראת אלקים, אז כשאדם חוטא בזמן שבית המקדש קיים העוון חמור וגדול יותר, משתי פנים: אחד, מצד שהוא מושפע מהשכינה לקדש את עצמו ולהיות מוכן לעבודתו, עבודת הקודש, והוא בבחירתו הרעה מקשה את עצמו לדעת ללכת אחרי יצרו הרע, למרות שהכל גלוי ושכינה והוא עולה ברגל ורואה את הכל ורואה את עשרת הניסים שהיו במקדש וכו' וכו', ועם כל זה הוא מתקשה והולך אחר יצרו, עוונו הרבה יותר גדול. ומצד שני, היותו מעיז פנים נגד השכינה כשהיא גלויה במקום המיוחד, והוא עובר על מצות התורה, ואינו חושש ואינו מתבייש ממנה, זה דמיון של עבד שעובר על דברי האדון בפניו, אין ספק שהעונש שלו יהיה גדול. מה שאין כן, כשהוא עובר שלא בפניו, או כשיש הסתר פנים, והוא בזמן הגלות, כמו עכשיו שאין אדם מוכן כל כך לעבודת ה' מצד הסתר השכינה, וגם נקל לחטוא להיות השכינה נסתרת ממנו, יותר קל לאדם כשהוא חוטא כי הוא לא רואה שום דבר לנגדו שמעוררו, ולכן בזמן שאין בית המקדש ואין סנהדרין, היסורים שבאים על החוטא מספיקים כדי למרק את עוונו כמו המיתה בזמן בית המקדש. שמעתם? בזמן בית המקדש הוא היה צריך למות. בזמן הזה היסורים יספיקו, כיון שהיום אין השכינה נגלית, בזמן שהשכינה נגלית והאדם חוטא חייב מיתה. בזמן שהיא לא נגלית, אז יש יותר מיתוק דינים והיסורים יכולים לבוא במקום מיתה. למה? מצד שאין העוון נחשב כל כך חמור בזמן הזה משתי הפנים שלמדנו.

טוב, אומר המביט, אחרי שנתבאר כי עיקרי התשובה, מהם? החרטה, ועזיבת החטא, נבאר כי יש עיקרים אחרים לתשובה, וכולם הם לקיום שני העיקרים האלה, והנה הוידוי הכתוב בתורה הוא לקיום העיקרים האלה, כי בהתוודות האדם ובהיותו מבטא בשפתיו לפני האל את חטאותיו שחטא בהם, והוא מתנחם בהם, מתחרט עליהם, וגומר בליבו לא לשוב עוד עליהם, והוא אומר את הדברים האלה בפיו ובשפתיו, אז יבוש ויכלם מלשוב עוד למה שחטא. כי אתה אמרת בפה שלך לפני הקב"ה, התוודית ואמרת שאתה חוטא ואתה עושה כאלה וכאלה דברים ואתה לא תעשה יותר, אז צריך שיבוש ויכלם מלשוב למה שחטא, אז זה עוד תנאי בתשובה מהעיקרים של התשובה אבל כדי לקיים את השניים ההכרחיים, שהם חרטה ועזיבת החטא, כשהוא מתוודה הוא אומר שהוא מתחרט ושהוא מקבל עליו, אז זה מחייב אותו, זה שומר שהתשובה תהיה החלטית.

וכן הכניעה והשפלות, כי אם אדם לא יכנע לפני ה' וישאר בעל גאוה, אז הוא יכשל במהרה, לכן בעל תשובה צריך להיות כנוע ושפל, אחרי שהוא יודע שהוא עשה עבירות, איזה פנים יש לאדם שהוא נתפס בגניבה, נגיד הוא עבד בבנק ותפסו אותו על מעילה גדולה ועשו לו חסד והשאירו אותו בבנק, יש לו פנים להרים את הראש וללכת כמו שהוא היה הולך קודם? ודאי שאדם כזה ירגיש כל הזמן שזוכרים לו כל פעם שהוא גנב והוא מעל והוא עשה והוא בגד והוא מרד, הוא לא יכול ללכת בזקיפות קומה כאילו הוא נקי, זך ואין לו שום עוון, הרי זה ברור שאדם כזה צריך ללכת שפל וכנוע כל הזמן רק שלא יזכירו לו, רק שלא יזכירו לו את מה שהוא עשה, אז לכן עוד מן הדברים העיקריים לתשובה זה הכניעה והשפלות, וגם שאר הדברים שמנו חכמים כמו שאמרנו שנלמד ברבינו יונה עשרים תנאים לתשובה. כל אלה אבל אומר המביט, הם לקיום שני העיקרים ההכרחיים הראשונים, שעליהם נקרא השב בעל תשובה, ולכן לא הוזכרו בתורה כי אם שני העיקרים, שהם נכללים במילת תשובה. וגם הוידוי שהוא סיפור החטא, שהוא מספר את החטא, והסיפור של מה שהוא מתנחם על מה שחטא ושעוזב את החטא לעתיד ושאר העיקרים לא נרמזו כי אם בדברי הנביאים שהזהירו את החוטאים בהם כדי שתתקיים התשובה בידם. אז עזיבת החטא, החרטה והוידוי זה כתוב בתורה, שאר העיקרים בנביאים.

וראוי לכל בעל תשובה או כל מי שחטא לפעמים, כשישוב ממה שחטא בו, שיהיה זהיר בכל אותם העיקרים כדי שתתקיים התשובה בידו ולא יחזור אל מה שחטא בו ואז יש לו שכר טוב בעמלו, ואותם העוונות שעשה גרמו לו בתשובתו הגמורה שהוא יזכך את עצמו יותר ממה שהיה קודם חטאו, ונחשבות אלו העוונות עתה כזכויות. והקב"ה הופך לו את העוונות כזכויות. כמו שאמרו רבותינו ז"ל ביומא פ"ו, גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכויות, דכתיב ביחזקאל ל"ג "ושוב רשע מרשעתו עליהם הוא יחיה, ואחרי שנתבאר ענין התשובה שהיא החרטה, ועזיבת החטא, נאמר כי אינה כשאר המצוות, שימו לב עוד מעלה בתשובה, היא לא כשאר המצוות מצות התשובה, למה? שהעושה חלק המצוה אין לו חלק שכר המצוה, הוא לא יכול לקבל, הוא עשה חלק ממצוה הוא יקבל כנגדה חלק, מה עשית? עשרים אחוז מהמצוה אז תקבל עשרים אחוז שכר, אין דבר כזה, אם הוא לא עשה מצוה בשלמות הוא לא מקבל שכר, כגון אם אדם צריך לעשות ציצית עם ארבע כנפות, והוא יעשה בשלש כנפות לבד, הוא לא מקיים שלשת רבעי מצוה, אין פה מצות ציצית בכלל, אין פה כלום, כלום אין פה, הייתי אומר הוא עשה שלש כנפות אז תן לו שלשת רבעי, לא, אין דבר כזה, שהרי ארבע ציציות הם מעכבים זה את זה, והרי הוא כאילו לא עשה שום דבר, אבל התשובה, תקשיבו טוב, גם אם אינה שלמהעד שהיא תהיה בחרטה לשעבר ועזיבת החטא לעתיד, שזה תנאים הכרחיים אמרנו, עם כל זה החרטה לבד בלי עזיבת החטא מועיל קצת, מועיל קצת. וכן עזיבת החטא בלי חרטה, כמו שכתוב באחאב שאחאב נכנע מלפני ה' במה שהוא קרע את בגדיו וצם ושכב בשק, כמה? שעתיים וחצי, שנראה כמתחרט על מה שעשה, ולא עזב את מעשיו, ולא עזב, ועם כל זה הועיל לו, כמו שכתוב במלכים א' כ"א, "יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו, ה' החזיק אותו עוד שלש שנים עד שהרג אותו.

וכן מצינו באנשי ננווה, ששבו לעתיד, שעזבו את החטא, אבל לא נתחרטו על העבר, כי אפילו באזהרתו של המלך לעם לאמור, כך כתוב ביונה ג', "וישובו איש מדרכו הרעה, ומן החמס אשר בכפיהם, החמס שהיה עודנו בכפיו היו מחזירים, אבל הגזל הנאכל שקשה להשיבו לא החזירו, ויותר מזה אמר רבי יוחנן, בירושלמי תענית פרק ב', מה שהיה בכף ידיהם החזירו, ושידה תיבה ומגדל לא החזירו, מה שהגזל כבר היה בלוע בתוך הקירות ובכל מיני דברים אחרים לא החזירו. לזה אמר הכתוב, "וירא אלהים כי שבו מדרכם הרעה, מה זה דרכם הרעה? עזיבת החטא לעתיד בלבד, ועם כל זה הועיל להם שניחם האלהים על הרעה אשר דיבר לעשות ולא עשה. הם לא התחרטו על העבר, והם גם לא עשו תשובה שלמה, ועם כל זה ה' ניחם. אז רואים שהמצוה הזאת של תשובה אפילו שהיא נעשית חלקית ולא שלמה יש בה צדדים גם כן שהקב"ה ירחם ויקל מעל האדם, לא כשאר המצוות. גם כי התשובה היא מועילה לכל באי עולם, אדם שעושה תשובה באופן פרטי הוא מועיל לכל באי עולם. עם כל זה שתשובה היא מועילה לכל באי עולם, וכל אחד מבאי עולם יכול לעשות תשובה, עם כל זה יש הפרש בין תשובת ישראל לתשובה של שאר אומות העולם עובדי עבודה זרה שהיו בשנים קדמוניות, כי העולם לא נברא אלא בשביל ישראל שיקבל ואת התורה, ואם לא יקבלוה אין קיום לעולם, כי עשרים ושש דורות נתקיים העולם בחסד האל יתברך כנגד אותם עשרים ואחד פסוקים כי לעולם חסדו, כי לעולם חסדו, כי לעולם חסדו, שכל העולם היה בחסד הבורא יתברך. וכן התשובה אלמלא נתקבלה לא היה קיום לעולם. וזה מה שכתוב שקדמה במחשבה לבריאת העולם, בכלל שבעת הדברים שקדמו לעולם. ישראל שיש עליהם עול רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, ואי אפשר לעמוד בכללם מבלי שלא יקיימו איזו מצוה או יעברו איזו עבירה, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, לכן ישראל צריכים לתשובה בכל יום, ובשבילם נבראת התשובה, ובשבילם נברא העולם, וכמו  שיחס הנביא ע"ה את התשובה לישראל, ככתוב "שובה ישראל עד ה' אלהיך", למי זה מתייחס התשובה? לעם ישראל.

וכמו שאמרו חכמים ז"ל ביומא פ"ו. גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, וידוע כי נפשות ישראל בלבד חצובות מתחת כסא הכבוד מהאוצר ששמו גוף, מה שאין כן הנפשות של אומות העולם עובדי אלילים. ואמר גם כן, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, אמר הקב"ה, כשושנה הזאת שהיא מפורחת וליבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה יהי ליבכם למעלה, וכתוב "אהיה כטל לישראל", וכן אמר הכתוב, "ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. נראה כי התשובה מיוחדת לישראל כי קבלת התשובה צריכה גם כן זכות אבל של ישראל.

וכן כל הנביאים מזכירים את ישראל שישובו בתשובה על חטאתם, ומזכירים את ענשי האומות, ואינם מזכירים אותם שישובו בתשובה, להורות כי אין תקומה למפלת האומות הנזכרים, ולא כאלה חלק יעקב כי זכות אבותם מסייעתם לשוב בתשובה שלמה לעם ישראל בלבד.

ונבדלת תשובת ישראל מתשובת האומות, כי תשובת הרבים מישראל מועילה גם ליחידים מהם שאינם שבים, אתם שומעים? תנועת התשובה שחזרו בתשובה מגוננים גם על החילונים, נבדלת תשובת ישראל מתשובת האומות, כי תשובת הרבים מישראל מועילה גם ליחידים מהם שאינם שבים וזכות הרבים תעמוד להם שלא ייספו בעוונם בעולם הזה עד אשר יתנו אל ליבם לחזור כדי שלא יענשו לעולם הבא. ואתם רואים שבמשך השלשים וחמש ארבעים שנה האחרונות שיש תנועת התשובה כמה אנשים זכו להכנס, היו ראשונים ואח"כ שניים ואח"כ שלישיים וכו' וכו', אם לא היה ה' מאריך אפו בזכות אלה שחזרו היו נספים בעוונם. אז המגוננים עליהם זה הבעלי תשובה. מה שאין כן באומות העולם, אין התשובה מועילה כי אם לשבים. אבל רק בעולם הזה, רק בעולם הזה, תשובה של האומה לא מועילה להם לעולם הבא, רק לעולם הזה, שבמקום שימותו הם יוכלו לשרוד, כמו בננוה שהיתה צריכה להיהפך, עשו תשובה והיא נשארה, לא הרבה זמן אח"כ הם חזרו בתשובה. ואצל האומות לא תועיל היחידים שאינם שבים תשובתם אפילו של רבים.

וכמו שאמרו ז"ל על הפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון", שהוא יום ראשון לחשבון עונות, אחרי התשובה והכפרה של יום הכיפורים מגיע חג הסוכות, "ולקחתם לכם ביום הראשון", מה לוקחים - את ארבעת המינים, כנגד מה ארבעה מינים? כנגד ארבע כיתות שיש בישראל. יש כאלה שיש בהם תורה ומצוות, יש כאלה יש בהם תורה בלא מצוות, יש כאלה שיש להם מצוות ולא תורה, יש כאלה שלא זו ולא זו, אמר הקב"ה יקחו ארבעה מינים אלו כנגד כולם, ארבעת הסוגים, יש אתרוג, שהוא כנגד תורה ומצוות, הוא גם טוב למאכל והוא גם בעל ריח, יש את הלולב, כנגד התורה ולא מצוות, יש הדס שהוא מדיף ריח מעשים טובים מצוות ולא תורה, ויש ערבה, לא זה לא טעם ולא ריח. אומר הקב"ה יקחו את ארבעת אלה המינים כנגד ארבעת הכתות שיש בישראל, יאגדו אותם יחדיו, והם מגוננים זה על זה. "ויעשו כולם אגודה אחת" והם מכפרים אלו על אלו, זה רק בישראל.

וכן שיבחו חכמים תפילה שיש בה מפושעי ישראל, כמו החלבנה שבסממני הקטורת ריחה רע, אחד עשר סממני הקטורת, אחד מהם קוראים לו חלבנה והריח שלו רע, הקטורת היה לה ריח מדהים, היה מגיע עד יריחו, מירושלים, ריח הקטורת. ריח חזק ריח טוב, ריח מדהים, אבל הוא היה מעורב עם חלבנה. אמרו חכמים, תפילה שיש בה מפושעי ישראל, ז"א צריך מנין של כשרים, ואם יהיה עוד אחד שהוא גם מפושעי ישראל, מה זה מפושעי, לא עבריינים עולם התחתון, אחד שעובר על אחת מהמצוות, הוא נקרא מפושעי ישראל, אז זה כמו חלבנה שהיתה נכללת עם סממני הקטורת עם היותה ריח רע. וזה לישראל שנצטוו בכל זה ולא האומות הנזכרים.

וכן מצינו באנשי ננווה שכתוב בהם "וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם", למה צריך? כי לא הספיקה תשובת הרוב, ולא הספיקה תשובת הגדולים, אלא גם הקטנים היו צריכים להצטער ולצום וגם הבהמות.

לסיכום: בהיות התשובה מן המצוות הגדולות, היא הסיבה לגאולה, רוצים גאולה? צריך תשובה. כמו שאמר רבי יוסי הגלילי ביומא פ"ו, גדולה תשובה שמביאה גאולה לעולם, שנאמר "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה', בסיבת ציון החרבה ושוממה ועומדת בדד בלי השכינה, ובסיבת שבי פשע יבוא הגואל, ויש התייחסות לתשובה עם הגאולה לכשתבוא בגללה, למה? כי הגאולה היא תשועת שיעבוד הנפש, היום הנפש שלנו משועבדת ליצר הרע ולשטויות, מה זה גאולה? שהאדם נושע משעבוד הנפש, כי אין שעבוד מלכויות גדול משעבוד מלך זקן וכסיל הוא היצר הרע. השעבוד שלנו בגוף למלכויות הוא לא יותר גדול ממה שאנחנו משועבדים בנפש ליצר הרע שהוא נקרא מלך זקן וכסיל, זקן הוא כבר ותיק, 5700 וכו'. וכמו שהגאולה היא ההיפך מהשעבוד, יש שעבוד, יש גאולה, הגאולה היא ממה? מהשעבוד, כך התשובה היא ההיפך מהעוונות כי שבים מן העוונות. בעוד שהנפש שלנו משועבדת ליצר הרע, אז ראוי גם שהגוף יהיה משועבד למלכויות. אם אתה הסכמת לשעבד את הנפש שלך ליצר הרע, אז הגוף שלך גם כן יהיה משועבד למלכויות. אבל אם הנפש שלך, כשהנפש שלך משחררת את עצמה ע"י התשובה מיצר הרע מהשעבוד שלו, כי היא שבה בתשובה, אז ראוי גם כן שהגוף יהיה משוחרר משעבוד מלכויות, הא בהא תליא, תשחרר את הנפש שלך משעבוד של היצר הרע, והגוף ישתעבד מהמלכויות. זה שאמר דוד המלך ע"ה, "קרבה אל נפשי גאלה", תרקב אבינו שבשמים את הנפש שלי לגאולה שלה, קרבה אל נפשי גאלה למען אויבי פדני, ועל ידי זה אתה תפדה אותי מן האויבים. אם הנפש היא תגיע אל הגאולה ליצר הרע, אם היא תתקרב לזה אז ודאי שאתה תפדה אותי מן האויבים, כי אם הנפש היא שקועה בשעבוד ליצר גם הגוף משועבד למלכויות ולאויבים, אבל אם אתה תשחרר את הנפש אז ישתחרר מהגוף מן האויבים, זה מה שאמר דוד המלך בתהילים ס"ט "קרבה אל נפשי גאלה" הגאולה שלה, למען אויבי פדני. רוצה לומר, תתקרב אל נפשי בתשובתי כדי שתגאל אותם מן היצר הרע למען שיש סיבה שתפדה גופי מיד אויבי.

נמצא יהודים יקרים, שלמדנו פה יסוד התשובה, ובירור התשובה, שהוא מתקיים על ידי זה שמתחרטים על העבר, ועוזבים מכאן ולהבא את העבירו לעתיד, זה עיקרה של התשובה, והוידוי זה המקיים היותר גדול לקיום התנאים האלה, כי כשאדם אומר את זה בפיו לפני ה' צריך להיות בוש ונכלם לעבור על דבריו והבטחתו לפני ה' יתברך. ויש עוד עיקרים נוספים, כניעה, שפלות, זיכוי הרבים וכו' שמביא רבינו יונה ונלמד. אבל רואים כמה הטבה, כמה הטבה הקב"ה מטיב בתשובה, זה המתנה הכי גדולה שאדם יכול לזכות בה, והוא צריך לרוץ אחריה, כדי להיחלץ מכל מה שמעותד לו ה' ירחם, הוא לא יודע אפילו כמה מעותד לו, ואדם פה בתשובה אמיתית, אם התשובה היא לא כל כך אמיתית אז הוא יצטרך יסורים ואחרי זה יתמרק לו ויגמור את זה פה במקום מיתה רח"ל ועונשים איומים בהמשך, אם יעשה את התשובה כראוי יהפוך את הזדונות שלו לזכויות, וגם תשובה חלקית ראינו שיש בה משהו, וגם ראינו שאפילו תשובה של רבים מועילה ליחידים שעוד לא עשו תשובה, והרבה מעלות גילינו פה, וכמה חסד ואהבה יש לבורא אלינו, שהוא לא חייב לקבל אותנו בכלל, ולא רק שהוא מרחם, הוא מחזיר אותנו לאותו מצב כמו טרם היותנו חוטאים. אבל מי שאין לו יראת חטא הוא נכשל בחטא. אז לכן צריך שלאדם תהיה יראת חטא, ועל זה צריך ללמוד שערי תשובה, ספר יסודי מאד בענין התשובה, ובעזרת ה' נעבור על חלקים ממנו מה שאפשר במשך חודש אלול, כדי שידעו מהי התשובה, וכמה זכות יש לנו שהאלקים מרחם עלינו וברא את התשובה לפני העולם, ואמרנו כבר שהיה ראוי אברהם אבינו להיות אדם הראשון. ולמה הוא לא נברא כאדם הראשון? שאם היה חוטא אברהם אבינו מי היה מתקן? לכן ברא הקב"ה את אדם הראשון ראשון, שאם יחטא יבוא אברהם ויתקן, שכל העולם עומד על התשובה, ואברהם אבינו היה המחזיר בתשובה הגדול ביותר בעולם, הראשון שהקב"ה בחר להקים את האומה הישראלית ממנו בגלל עבודתו זו, וה' הבטיח שכך תסתיים גאולתם של ישראל בעבודת התשובה שתיעשה בדור האחרון - הדור הזה, כמו שכתוב "ברוך אתה ה' מגן אברהם, לא מגן אברהם יצחק ויעקב, בהתחלה אומר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ובסוף במי הוא חותם? רק באברהם, אמר הקב"ה בך חותמים, מגן אברהם, בך חותמים דהיינו בעבודתך, שהיתה עבודה של גיור גרים.

יהי רצון שנזכה להבין להשכיל ולקיים את הדברים אמן ואמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה...