להיות עשיר גדול | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חבל.

הגמרא בירושלמי בסוף ברכות אומרת

אם ראית דור שמתרפים מדברי תורה עמוד אתה ואחזק בה

ואתה נוטל שכר כולם

תראו איך אפשר להיות עשיר בן רגע

אפשר ליטול שכר של דור שלם

אם ראית דור שמתרפים מדברי תורה

עמוד אתה ואחזק בה ואתה נוטל שכר כולם

מציאות הבריאה כולה זה בשביל התורה

ומי שמתחזק בה בדור שמתרפים

הרי שכל קיום העולמות

על ידו ובכוחו

כי אם מציאות כל הבריאה זה בשביל התורה

ודור שלם מתרפא

ולא מחזיק בתורה עמוד אתה ואחזק בה ואתה מחזיק את העולם כולו

וקיום העולמות כולם בידו ובכוחו

לכן הוא נוטל שכר של כולם

כמו אברהם אבינו שעשרה דורות

מנוח ועד אברהם שהיו באים ומכעיסים לפני הקדוש ברוך הוא

עד שבא אברהם ונטל שכר כולם

וקיבל סייעתא דשמיא של כולם

זאת אומרת יורד שפע מן העולמות לכולם

מי שבא עם הכלי לקבל

מקבל

דוגמה יורד גשם

אחד הוציא נטלה מילא אותה, אחד הוציא אמבטיה מילא אותה, אחת בנה סכר מילאה אותו

כולם לא רצו בכלל את הסייעתא דשמיא, פנו עורף, בא אחד קוראים לו אברהם

הוא היחידי שהתחבר והקול של הסייעתא דשמיא נשפך אליו

לכן היה לו כוח גם להחזיר את כל האנשים

אל דרך האמונה

ולכן מגיע לו שכר כולם

ומי טעמה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן

לא זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנום

ועל ידי התרפותו גרם שנפגמה המדרגה של חברו

כמו שכתוב בסנהדרין יא

ראוי היה הלל שתשרה עליו שכינה כמשה רבנו

אלא שאין הדור ראוי לכך

שבגלל הדור נפגמה מדרגתו

אז מי שמזכה את הרבים נוטל

את חלקו שלו בגן עדן

ואת חלק חבריו שבגן עדן

כי הם ויתרו על זה

והוא אוכיחם והוא עזרם והם לא רצו לקחת

אז הוא נוטל

ואם לא זכה

מי שלא זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנום

למה?

כי הוא גורם גם בזה שהוא לא זכה והוא לא זך

להתרפות

של חברו במצוות

כמו שראינו שהלל היה ראוי מצד עצמו שתשרה עליו שכינה

והוא היה יכול להיות כמשה רבנו

בהשראת השכינה

אלא שהדור לא היה ראוי אז הדור פגם במדרגתו של הלל וגם לא זכה הדור

מה שהיה יכול לזכות אותם הלל

כן, בגדר זה הם ימי אלול

ועניין התשובה בכלל

רוב אנשי העולם אינם שייכים כלל לחשבון הנפש

אנחנו לא מדברים מחילונים, אנחנו מדברים מחרדים כביכול

רוב אנשי

העולם

אינם שייכים לחשבון הנפש

ולהכנה לימים הקדושים

ימי הדין והרצון

הולכים במרוצתם

כבהמות נדמו

והמתחזק

נוטל שכר כולם

בתי כנסת היו צריכים להיות מפוצצים

מפוצצים

בזמן הסליחות

יש הזדמנות לבוא לבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא

אפילו אם זה לא יביא אותך עדיין לתשובה

אבל עצם זה שאתה בא עם הציבור לסליחות אתה כבר נמצא בדרך הנכונה,

בכיוון הנכון

ואתה בא כל יום כי זה יותר חשוב מכל דבר

זה החשבון נפש שלך עם עצמך

לקראת יום הדין

ומי שמקדים מחודש אלול בתחילתו

לעשות חשבון נפש

הוא גם נידון בין הראשונים

שאז יש לו דין כמו של מלך

לפני שיפוש חרון אף

אז זה עניין גדול

אבל אנשים כבהמות נדמו הולכים במהלך הרגלם

ושום דבר לא משתנה יומיים שלושה לפני ראש השנה אז הם באים

והם יודעים שיש התרת נדרים ופה ושם וזה הכל

והם חושבים שבראש השנה הם יבואו והקדוש ברוך הוא ודאי

יוציא אותם בדין זכאים. מה הראייה?

הראייה ששנה שעברה גם כן הם היו חפיף דליל והנה הם חיו

מלפני שנתיים גם הם היו אותו דבר חרטה ברטה והנה הם חיו

אבל הם לא יודעים שמורידים להם החיים

הרי כתוב שרשעים מתים לאלתר

אז איפה זה מתקיים?

אלא מורידים להם שנים מחיים

לא עשית תשובה באמת

לא עלית על המסלול הנכון

אז זה מקטין לך מאורך חייך

זה נקרא מיתת שנים

ולכן כתוב רשעים לא יחצו ימיהם

איפה נעלמים יותר ממחצית הימים? לאן הלכו?

היה מגיע לו 80-90, לאן הלכו?

למה הוא גמר ב-40?

מה קרה?

רשעים לא יחצו, איפה הלכו?

יורד לו כל שנה

כל שנה לא חזרת בתשובה? יורד שלוש,

יורד ארבע, יורד שבע, יורד שתיים עשרה, יורד שנה, חצי שנה, תלוי

כל שנה ושנה

אז זאת אומרת

בגדר זה הם ימי אלול ועניין התשובה בכלל רוב אנשי העולם

אינם שייכים כלל לחשבון הנפש

ולהכנה לימים הקדושים

ימי הדין והרצון

הולכים במרוצתם כבהמות נדמו

והמתחזק לא נרדם

המתחזק

הוא נוטל

שכר כולם. איך יצר הרע בא לאנשים מתי שאומרים להם תוכחת לחיות אותם?

אומר לו תישן, אתה יודע איך אתה חייף, אתה סחוט,

בקושי אתה מחזיק מעמד, פשוט איך אתה עובד קשה?

תנוח מותק, תנוח, תרגע, שהראש לא יתפוצץ.

וכן

כתוב והכוהנים הלוויים

אשר שמרו את משמרת מקדשי

ביטאות בני ישראל מעליי

המה יקרבו אליי לשרתני.

יחזקאל הנביא אומר, אה,

בשעה,

בשעה

שטעו בני ישראל מעליי, מי שרתו אותי?

מי שמרו את משמרתי?

הכוהנים והלוויים.

אז המה יקרבו אליי לשרתני.

אה, בשעה שכולם מפקירים את עבודת השם.

ויש כמה שחכמים לא מפקירים.

אומר, אלה משרתיי הנאמנים.

להם אני אתן הכול.

הכול! מה שהיה צריך להגיע לכולם, אני אתן להם.

וכן הבחירה של שבט לוי הייתה, מתי?

בשעה שאחרים יתרפו מעבודת השם, ככתוב,

ויאספו אליו כל בני לוי.

משה רבנו קורא, מי לשם אליי?

כתוב, וייאספו אליו

כל בני לוי.

והם זכו להיות משרתי השם.

החליפו את הבכורות בעבודה.

והנה תכלית תורה,

תשובה ומעשים טובים.

ואם הוא הולך בדרכי ההרגל,

הרי זה נקרא מתרפא מדברי תורה.

והמתעורר לחשבון הנפש ול...

תיקון המעשי

הוא נקרא, מחזיק בתורה ונוטל שכר כולם

מי שמתרפא מוותר על השכר המגיע לו

מי מקבל את זה, מתחזק באותה שעה שמתרפאים

כתוב בגמרא שיצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום

שנאמר רק רע כל היום

ורשי אומר

כל היום קרע יתר ההוא. בשביל מה צריך להגיד כל היום?

תגיד

שהיצר

רק רע.

אז אם הוא רק רע, מתי זה?

כל הזמן.

למה צריך להגיד כל היום?

ללמדנו שכל שעות היום רעתו מתחדשת.

כל שעה.

יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו.

אתם מכירים את זה שאחד אומר,

יואו, אתה יודע כמה יש לי סידורים היום?

מי סידר לך את הסידורים?

יצר הרע.

הוא עושה לך סידורים.

סידור.

אתה צריך ללכת לפה.

אחר כך הוא אומר לך, רגע, מה עם זה? לא סגרת את העניין. אתה צריך ללכת לפה.

אתה צריך לצלצל לשם. אתה צריך לפעול לשם.

ככה מבזבז לך את כל היום בסידורים

והוא מתחדש כל רגע. כל רגע הוא נותן לך, יואו, זה לא סגרנו.

אתה יודע מה? אני אלך עכשיו לבדוק שמה.

כל רגע נותן לו סידורים, מתחדש עליו

בכל יום, והוא חושב שהוא מסדר את הסידורים שלו,

והוא לא יודע שהוא מסדר לו את הסידורים.

אדם אומר, מחר אתה יודע מה? חלאס, אני הולך לסניהום, מחר אני הולך לתפילה בנץ,

מחר אני הולך לשבת בכולל, לפחות ארבע שעותו, איפה זה?

איפה זה? סידורים.

מה, אתה לא יודע, קמתי בבוקר, מה זה, איחרתי בזה? אמרתי, חבל, הפסדתי את הכול.

רציתי לבוא, אבל בדיוק ההוא לא בא, הבטיח לי שהוא יאסוף אותי, לא בא, אתה יודע מה זה.

בא, אתה יודע, כל רגע חרטא אחרת, וככה דוחה את האנשים, עברו הימים, עברו השנים, עברו החיים,

ואחר כך הוא יראה בדיוק מה בישל לו יצר על ה...

אז היצר של האדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש לעמיתו.

והעידה התורה,

כי יצר ליבו רע מנעוריו,

וכל מחשבות ליבו רק רע.

הוא לא אומר זה רע, הוא אומר זה סידורים.

זה לטובתך, הוא דואג לך, מה פתאום? הוא פעם יגיד לך אצל הרע שזה רע?

העבירה הכי רעה, הוא יגיד לך, זה מתוק וטעים וכדאי.

וזה רק פעם אחת.

מה, הוא אף פעם לא אומר זה רע.

ומחשבות ליבו רק רע,

וכל היום הוא מתחדש לשלוט,

לא לישון,

לשלוט

במה ששלט קודם.

כל יום הוא מתחדש,

לשלוט

במה שהוא לא שלט קודם,

וגם מתגבר בענייניו הקודמים שנעשה חזק יותר.

אז אם הוא ראה אותך ער,

אז הוא מנסה לשלוט במה שלא שלט קודם בערנות, והוא מרדים אותך באמצע השיעור. הנה, יש אחד כבר שוכב עם הראש בצד,

גמרנו להביא לו רק כרית.

אז זאת אומרת,

וגם הוא מתגבר בעניינים הקודמים,

משהו כבר אוחז אצלך,

עד שנעשה חזק יותר,

אז

משתלט לגמרי.

וכמו שכתוב בגמרא בסוכה נב,

בתחילה יצר הרע דומה

לחוט של בוכיה.

זה עכביש,

לפי פירושים מסוימים,

ככה אומר רשי, ככה אומר ארוך וכו'.

ואחר כך הוא מתעבה ונעשה כאבות העגלה.

קורא עכביש, זה הכי דקים, הכי דקים.

0.2 מיקרון.

מיקרון

זה מיליונית.

מיליונית המטר.

0.2.

הוא מייצר את זה, העכביש מבטנו.

יש לו הפרשות ריריות כאלה,

וחוט הכור, הכור של העכביש, הוא מורכב מכמה חוטים.

וזה החוט הכי חזק בעולם

והכי גמיש.

זאת אומרת, אם יש לך מטר,

הוא יכול להתגמש ולהימטח פי חמש, להיות חמש מטר.

והוא הכי חזק, אם תשים חוט פלדה, הכי הכי חזק, פלדה,

בעובי שלו, הוא חלשלוש לידו.

אבל זה דק, דק, דק, דק, עד אין נבדק.

והחוט הזה מתחיל בדקות שכזאת,

אבל עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, עד שזה נהיה כמו העבות של העגלה שסוחבים את הסוס עם הכול

וזה מורכב מחוטים, חוטים, חוטים, חוטים.

ככה עבירה בהתחלה קטנה ועוד אחת קטנה, קטנה, קטנה, קטנה,

עד שחביבי עושה לך חייבת תלייה, ככה כמו של הסוסים שישימו אותך בפנים, יא חביבי.

הכל מתחיל מחוט של בוכיה.

אחר כך מתעבה ונעשה כעבות העגלה שנאמר

הוי מושכי העוון בחבלי השווא

בתחילה זה נראה חבלים של שווא, של כלום

ואחר כך וכעבות העגלה חטא

היום אומר לך יצר הרע עשה כך

ומחר אומר לך עשה כך

עד שאומר לך לך עבוד עבודה זרה הוא לא בוער לו,

יש לו זמן איתך.

כל יום טיפונת,

טיפונת,

טיפונת, טיפונת, טיפונת עד שימאיס לך את התורה, ימאיס לך את המצוות, ימאיס לך את התפילות, ימאיס לך הכל לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט נכניס לך סידורים ויכניס לך זה ויכניס לך זה

ואם לא יעשה אדם תחבולות חזקות כנגדו

הרי יתוספו בכל יום ובכל שעה ענייני היצר בו

וגם התחדשו חידושים שלא עלה על דעתו תחילה כלל.

יש פה מישהו שנמצא בדרך כלל,

ואני אומר לו, מה אתה עושה כל היום? למה אתה לא יושב פה ללמוד וזה ופה ושם?

אז הוא אומר, לא, אני בונה עכשיו ספרייה.

עכשיו, חודש אלול, שבועיים לפני, אתה בונה ספרייה?

קודם תמלא את הראש בספרים.

מה אתה מלא?

עושה קרשים, בונה ספרייה?

מה, בשביל לקבור את הספרים בפנים?

הספרים צריכים להיות בראש. הנה, יש פה מלא ספרייה, יש פה

עשרות אלפים ספרים. יאללה, תיקח, תתחיל לקרוא.

הוא בונה ספרייה, יצר רעש, סדר לו עכשיו ספרייה.

עכשיו, לפני יום הדין, לפני זה, זה מה שאתה עושה?

במקום להכין צידה לדרך, מה תגיד, מה זה?

אלוף העולם יצר רעש, אלוף העולם.

איי, איי, איי, איי, איי.

והוא מחדש לו חידושים כל הזמן.

תארו לכם שהיו אומרים לכם שדאעש נמצא בחוץ,

מי שיוצא,

הם מחכים עם הסכין.

מישהו היה יוצא?

השטן הוא מלאך המוות, הוא יותר גרוע מדאעש. דאעש זה החיילים שלו, הקטנים.

זה אלה שהוא שולח אותם לכמה משימות.

אבל זה לא, זה לא הוא.

הוא יש לו אותם, את החמאס ואת

ג'בהת א-נוסרה ואל-מג'הדין ואת כל החבר'ה האלה.

מול חמאס וחזבאללה, גם איראן ונסראללה,

כל אלה זה החבר'ה שלו, זה אלה שמוצאים לפועל.

ואת הערך שמחכים בחוץ, מישהו יצא? מבית המדרש?

מה, אני משוגע? אני אסתכן? מה, אני...

אבל ככה זה.

יוצאים ועוד מחפשים אותם. איפה, איפה, איפה?

כאילו,

לייצר אליי שזו תוכנית, לוקח אותך לקנות זה ולקנות זה ולהסתכל שם, שמעתי שיש אנחות שם,

נמצא שם,

עכשיו ככה, וגם הוא לוקח אותך ככה.

והוא עם הסכין הולך איתך, עם הסכין.

עם הסכין. אתם יודעים שיש לו חרב גדולה למלאך המוות. הוא בא עם חרב.

כשראה את החרב שלו דוד המלך, רגל במרכבה,

קיבל

רעידות חמש עשרה שנה ממה שהוא ראה את המלאך עם החרב.

חמש עשרה שנה דוד המלך רועד.

רועד מה פער?

ראה את המלאך?

ואנחנו עם דאעש מסתדרים, אין לנו בעיה. בפרט ביבי הוא עכשיו מכריז מלחמה על דאעש.

איי, איי, איי.

איך אומר רבנו? חובת הלבבות.

הוא אומר, כשחזרו הלוחמים מהמלחמה וניצחו,

עשו וי, וי, וי כל הדרך, אמר להם, אה,

המלחמה הקטנה ניצחתם.

עדיין המלחמה הגדולה לפניכם.

אמרו לו, מי יש עוד?

אמר להם, מלחמת היצר,

לנצח את דאעש זה חפיף, זה פצצות, זה מטוסים, זה זה, אפילו בלי מגע אישי.

אפשר להפציץ, אפשר לעשות.

תילחם יצר רעש נמצא בתוכך, שנמסך בתוך דמך,

שהוא יושב לך במוח והוא אומר לך שזה אתה.

הוא מדבר בשמך, הוא סותם לך את הפה.

דבר בשמך, הוא אומר לך ככה וככה, ככה אני רוצה אתה אומר, זה לא אתה, זה הוא

ככה אני רוצה, לא בא לי, כן בא לי, מי מדבר, הוא מדבר

אתה שם לך כאן סרט שחור

והוא מדבר

ואתה חושב שאתה מדבר

מה אתה רוצה למרוד בשם, אתה רוצה לעשות, לא ברגע של אמת אתה תגיד מה אני משוגע, מה עשיתי, איך אמרתי דבר כזה, איך יכול להיות דבר כזה

והוא מדבר

הוא מזיז אותך, הוא מניע אותך, הוא נותן לך תוכניות,

הוא מסדר לך את הסידורים.

הוא, הוא, זה לא אתה,

תשכח מזה.

אדם שלא נותן גט,

לפעמים צריך להצליף בו עד שיגיד רוצה אני.

מה זה, זה גט מעושה, מה זה, בכוח, באונס, מה הולך פה?

הוא אומר, לא, לא, באמת הוא רוצה, רק היצר לא נותן לו. גאווה, הוא מתנגד, אני לא אוותר, אני לא אשתוק,

אני לא זה, אני לא אתן.

מצד האמת הוא רוצה.

אז זאת אומרת שהאדם כבוש תחת יצרו, במקום שהוא יכבוש את היצר,

הוא כבוש תחת היצר,

והוא חושב שהוא, מתי שרוצה, שולט בו.

הוא לא יכול.

מצוות אנשים מלומדה זה אתה כבוש תחת יצרך.

לכן כתוב, כבהמות נדמו.

מה עם בהמה?

בהמה, פשוט מישהו רוכב עליה ומריץ אותה לאן שהוא רוצה.

אז כבהמות נדמו, פירושו שיושב עליך יצר הרע, והוא אומר לך, דיו, דיו, דיו, דיו. קדימה, קדימה, קדימה.

והנה העצה הגדולה והתקנה נגד היצר הרע היא התורה,

כי השם בעצמו אמר, אני בראתי אותו,

ואני אומר לך שהוא יצר הרע, אין יותר רע ממנו. אני אומר לך,

בכל העולם לא תמצא

יותר רע ממנו. מספיק שהתוצאות

שיש לו, יש לו מאה אחוז הצלחה

בהכנסת כל האנשים לקבר,

רובם טרם זמנם,

עם עוונות ששולח אותם, יש על הגיהנום.

מה יש לך מצליחן כזה יותר גדול?

אדם שמצליח לשכנע שמונה מיליארד אנשים,

חוץ מאולי כמה בודדים שאפשר לספור אותם על יד או שתיים,

את כל השאר הוא מכניס לגיהנום ישר.

קודם כל לגיהנום.

נתנקות ושלא תספיק לעשות תשובה.

הנה,

חודש אלול,

השם אומר לך,

אני בא לקראתך, זה רצון, זה חסדים,

זה רחמים, זה הכול, אני בשבילך.

אני בשבילך, אני בשבילך. לא מחכה שאני לדודי, דודי לי כבר.

הוא אומר, בוא, תעשה.

אה, אתה עושה.

מי מפתה אותך לא לשמוע לו קול השם?

שלא תקבל חנינה, מי עושה את זה?

יצר רע. מי לא רוצה להיות חנון?

מי לא רוצה לצאת זכאי בדין?

אז למה אתה לא עושה משהו בשביל זה?

כי הוא מסדר לך סידורים!

יש לי סידורים.

איך אני יכול?

יש לי סידורים.

העצה הגדולה והתקנה נגד יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין.

אומר הקדוש בראתי אותו,

אבל בראתי לו גם תבלין, תבלין.

אתה לא תוכל לחסל אותו.

אבל לתבל אותו אתה יכול.

ממה לעשות אותו מתוק?

להשתמש בו למטרות שלך אתה יכול.

אם תהיה חכם ותלך על פי התורה,

התורה תלמד אותך איך לעשות איתו את מה שאתה צריך,

כמו יצר הטוב.

אתה תתחבר ליצר הטוב, תהיו שניים עליו.

ככה אם הוא הולך איתך, אתם שניכם על יצר הטוב.

יצר הטוב רוצה לדבר, הוא משתיק אותו.

אז אומר השם, כל זמן שאתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו.

אין לו פתחון פה, כי התורה מדברת זה הקדוש ברוך הוא מדבר.

כשהקדוש ברוך הוא מדבר, ואתה שומע מה הקדוש ברוך הוא מדבר,

ואתה מאזין ולא נרדם,

אז אתה שומע, באותו שעה, אז אתה ברוך השם.

באותה שעה הוא לא יכול לבלבל לך את המוח,

אם אתה מאזין.

אבל יש לו כניסות לפעמים, תוך כדי.

תישן,

תחשוב,

צייר ציור, הוא צודק, לא צודק, היה ככה, לא ככה, כן, ככה, כן. עד שאתה חוזר אליי, לשמוע מה אני אומר.

כבר עברו שלוש שורות, ואיבדת את הקישור בין ההתחלה לבין הסוף, בסוף אתה יוצא מפה

עם חלומות שיש לך זכות של לימוד תורה עם שינה, בתנאים נוחים,

עם שינה,

עם מחשבות ברחוב, עם הכל אחלה בית מדרש.

מה אתה רוצה?

כיסאות מרופדים, הכל, ושיעורי תורה

על כורסאות.

הוא פירש רשי,

עסוק בתורה ואתה מושל בו.

והיינו, לא רק שאינו נמסר בידו, אתה לא תימסר בידו,

אלא אתה גם תמשול בו. אם אתה עוסק בתורה, אומר רשי, אתה מושל בו.

ותוכל להשתמש איתו לסיוע לעבודת השם.

כמו שהגמרא בברכות נ״ד אומרת, בכל לבבך, בשני יצריך.

אתה יכול לעבוד את השם בשני היצרים גם עם יצר הרע.

זהו הגדר של תורת טבלין.

כוח הטבלין למתק את המר ולהטעימו.

וכן בזה,

שעל ידי קבלתו עול תורה,

מה קורה?

יצר הרע משתעבד לו ומסייע לו לעבודת השם.

ואז

אתה יכול ליהנות מן העולם, והוא לא יזיק לך העולם.

כמו שאומר חובת הלבבות.

כי מצד טוהר נפשותם

וחוזק שכלם

לא היו ענייני העולם אצלם בגדר יצר,

ולא הוצרכו

להתרחק כל כך מענייני העולם.

והיו אצלם עשיית צורכי הגוף בתור גמילות חסדים.

או כמו שכתוב בילד, שהיה אומר, אני הולך לגמול חסד

עם האי אכסניה,

עם הנפש שלו ועם הגוף שלו, הוא הולך להתקלח.

הוא עושה חסד,

הוא עושה גמילות חסדים.

אם לא היה גמילות חסדים, הוא לא היה מתקלח.

אבל אם זה גמילות חסדים, אז הוא לא היה מתקלח.

זאת אומרת,

העולם לא מושך אותם בכלל, הפוך, העולם הופך להיות כלים

שאיתם עובדים. מי?

מי שאצלהם טוהר הנפש וחוזק השכל,

אז אצלהם כל ענייני העולם

לא היו משפיעים עליהם ולא הצליחו להתרחק מהם. אדרבא, הם השתמשו בהם בתור גמילות חסדים.

וזה מה שאמרו בקידושין,

כל זמן שהרתיה על מכתך אכול מה שהנאתך.

אם אדם מקבל מכה ושמים לו על המכה רטייה, תחבושת,

אז זה בסדר, אתה יכול להתנהג עכשיו כאילו אתה בריא.

אם בית סר הרב תוקף אותך ואתה שם רטייה עליו את התורה שהיא התבלין,

אחרי שאתה מתבונן בתורה ואתה משתמש איתו אפילו שהוא קיים,

אז תאכל מה שאתה רוצה להנות, אין בעיה.

אין בעיה,

אתה תאכל את זה כמו סעודת השבת לכבוד המצווה,

לעניין הברכה,

לכו' וכו'.

אין שום בעיה, כי אתה לקחת את התורה והתורה מטבלת אותו, ממילא מהמר שהוא רצה

שתאכל בלי ברכה או בלי כוונה או בלי זה, אדרבא.

אתה אומר, אני אוכל, אני אוכל טעים, אני אוכל הכל, אבל אני אברך כמו שצריך, ברכה ראשונה, ברכה אחרונה,

אני אגיד דברי תורה, אני אגיד הגמובה, מצוין.

וכן בזה שעל ידי קבלתו את עול התורה,

היצר משתעבד לו ומסייע לו לעמוד את השם.

כמו שאמרנו, כל זמן שהרתיה על מכתך יכול מה שאנתך.

ובכלל עסק התורה,

שהוא התבלין, העסק התורה ליצר רע, זה לימוד המוסר.

חפץ חיים אומר במשנה ברורה שאיזה תורה מדובר, איזה תורה ללמוד בשביל

שיתגבר על יצרו, אומר, זאת תורת המוסר.

מה עושים בתורת המוסר?

חשבון הנפש,

איפה הנפש שלי נוטה?

מה היא שואפת?

לאן אני רוצה להגיע? האם אני מתעסק בדברים העיקריים שבשביליהם נבראתי או לא?

ולימוד ההלכות

שנוגעות להנהגותיו ולמידותיו.

שמעתם? לא לקיום מצוותיו עכשיו.

קודם כל, הנהגותיו ומידותיו, דהיינו, דרך ארץ ומידות.

ללמוד את הדינים וההלכות.

כי בלימוד בלבד הרי מתערבים

גם רצונות ומחשבות פגומות.

אדם יכול ללמוד

יכול ללמוד

ויהיה לו מחשבה פגומה.

הוא עכשיו מחשיב את עצמו,

גדול הדור, גאון הגוינים,

למדן,

הוא יודע להניע את האצבעות ימינה ושמאלה במהירות גבוהה,

הוא יכול להקשות קושיות, הוא יודע על תירוצים,

והוא חושב שהוא מורם מעם וכל זה, ומה, והוא לא מתייחס לאנשים ומזלזל.

בהם, בין בליבו, בין בפיו,

בין בקריצתו.

אז זה לא אומר שאם הוא לומד תורה,

זה לא אומר שהמידות שלו לא פגומות.

זה לא אומר שהמחשבות שלו טובות.

אמנם אמרו חכמים כי לעולם יעסוק בתורה ואפילו שלא לשמה,

אבל זה בתנאי שיגיע ללשמה.

אם אין מטרה להגיע ללשמה,

טוב שנהפכה של יתו על פניו לא יוצא לאוויר העולם,

אך ההגנה נגד היצר,

שימו לב,

אינה שלמה בעידנא תעסיק בה שלא לשמה.

בשעה שאדם לומד תורה שלא לשמה,

אין לו הגנה שלמה מיצר הרע.

עדיין יצר הרע מנפנף בו ועושה בו מה שהוא רוצה.

וכל מה שיטהר את עצמו יותר בתורה,

כך יהיה מובטח יותר שהוא לא נמסר ביד יצרו.

ובאותה מידה שהוא לא נמסר, הוא מושל ביצרו.

עכשיו תשמעו דבר מדהים, חשוב,

מגדר הממשלה ביצר,

זה להשתמש בו בחילופי יצר ביצר.

שמעתם פעם מה לדבר כזה? חילופי יצר ביצר?

זאת אומרת, אתה לא משתחרר מהיצר לגמרי, אתה משתמש ביצר הרע נגד יצר הרע.

שמעתם פעם דבר כזה?

אני שמעתי פעם

שבא מחנך

בתלמוד תורה לרב שך, זכר צדיק וברכה, ואמר לו, יש לי תלמיד,

והתלמיד הזה מתפרע, משתולל, הורס לי הכול.

ואני הגעתי להחלטה שמן הראוי זה לסלק אותו מתלמוד תורה.

ואני רוצה לשאול את הרב,

האם אני עושה נכון, לא, ומה לעשות.

בין הדברים, הוא אמר, זה ילד

שאין לו יצר הטוב בכלל, כולו רע,

כולו רע,

משחית, מזיק, קלל, עוזב.

אמר לו הרב שך, אני מתפלא עליך.

ממתי יש לי ילדים יצר טוב?

יש להם יצר הרע עד גיל 13, בכלל יצר הטוב מגיע רק אחרי 13. מה אתה מחפש טוב אצל ילד?

איך אתה מחפש טוב אצל ילד?

אם יש לו טוב, זה רק בגלל שהטביעו בו, או ההורים, או זה, זה לא מצד שהוא חושב טוב, או זה, או זה, זה, כאילו הוא הולך עם יצר הטוב.

זה.

אז הוא אמר לו, אז מה אני עושה?

הוא אמר, תשתמש ביצר הרע שלו.

הוא אומר לו, מה איך אני אשתמש?

הוא אומר, יצר הרע

אוהב כבוד.

אז תן לו כבוד.

קודם כל, תשבח אותו על דברים טובים שהוא עשה, אפילו שהוא לא התכוון אליהם.

ישב דקה-שתיים, אני אומר את זה, כן?

ישב דקה-שתיים, פשש,

כל הכבוד,

איזה איפוק, איזה זה.

תן לו להיות אחראי,

לרשום מי נכנס בזמן ומי לא.

כאילו אחראי עכשיו על התלמידים.

תן לו משרה,

תן לו תפקיד,

תן לו זה, תן לו הערכה,

תן לו פה.

עם היצר הרע אתה קובר את היצר הרע שלי.

זה החוכמה,

להשתמש ביצר כנגד היצר. עכשיו תשמעו דוגמאות שכתוב פה.

זה ר' ברון קוטלר אומר, מה שאני מלמד כרגע זה ר' ברון קוטלר.

אז הוא אומר, מחליפים יצר ביצר. איך מחליפים?

להתאפק מכעס.

איך מתאפקים מכעס?

יצר אומר, מגיע, תן לו, תגיד את הכול עליו לפני כלום בצעקות, שכולם ישמעו, שלא יהיה אחד בית המדרש שלו ישמע מה שאתה אמרת.

מגיע לו!

נו, איך מתאפקים מכעס כזה, שהגעת לרתיחה כזאת?

שאתה אומר, אבל זה לא לכבודי,

יגידו שאני מטומטם, מה אני צועק באמת?

מה קרה?

מה קרה? כולם ישמעו, מה קרה? יהיה לי בסוף בזיונות. אני מנסה לבזות אותו ונהיה בזיונות.

הוא נגיד מגיע לו, אבל אני תלמיד חוכם, אז איך אני רוצה...

זה ההנהגה של תלמיד חוכם? זה לא...

אז אני לא...

אז אתה עם היצר הרעש לכובד,

אתה מתגבר על הכעס.

אם אתה רוצה להימנע מדיבורים אסורים,

אז שוב פעם,

תשתמש בכבוד ותגיד, מה זה, זה לא לכבודך?

מה אתה צריך לדוש בענייניהם הפרטיים של אנשים ולפרסם?

שמעת שפלוני ככה וזה ככה וזה ככה? מה לך לחטט בחייהם של אנשים?

זה הכבוד שלך? במקום שתגיד חידושי תורה, תגיד זה, זה, זה, מה אתה פוגש אנשים, רק

מדבר איתם על הווה על דם? מה זה, אם אתה איש שוק?

מה זה?

עם זה תנצח את היצר הרעם.

איך אומרים לבני הישיבות? אתה בן תירא, אתה בן תירא.

פששש, שתי מילים, אתה בן תירא, פסעה.

אז הוא נעצר כבר בן תירא. הוא הולך לאבד את התואר, בן תירא, וואי, זה נגמר.

אז עם יצר הרע של הכוון,

איך קוראים לזה בישיבות?

חשיבס, חשיבס, אתה יודע, חשוב,

ככה זה.

זה נקרא לעבוד על יצר הרע עם יצר הרע.

ומחר, אבל זה לא לשם שמים, נכון?

זה לא לשם שמים, זה לדחות את היצר ביצר,

זה להישאר עדיין עם היצר.

זה עדיין תישאר עם היצר.

זה לא לשמה,

זה לא שאתה עובד על עצמך,

זה לא שאתה תיקנת את המידות, זה עדיין לא.

אבל מאחר שעושה לתכלית של מניעה מחטא,

הרי ההשתמשות בהמידה הזאת אינה חטא בעצמותה.

כשאתה משתמש במידת הכבוד,

לסלק את הכעס או את הלשון הרע או כל הדברים האלה,

אתה משתמש במידה שהיא לא עדיין מושלמת,

אבל היא אינה חטא בעצמות.

איך אומר הגאהן?

תשמעו את הגאהן, איזה פירוש נפלא.

הגאהן אומר על הגמרא בסוכה נ״ב, אם פגע בך מנוול זה,

מושכהו לבית המדרש.

אם אבן

הוא נמוח, ועם ברזל

הוא מתפוצץ.

מה העץ הזאת שאמרו חכמים?

אם פגשך מנוול זה,

מושכהו לבית המדרש.

מה זה? מה זה? זה לשמו או לא לשמו?

זה לא לשמו.

זה לא לשמה.

אתה בשביל להתפטר ממנו אתה נכנס לבית המדרש.

פגש אותך מנוול,

אתה רואה שהוא מבלבל אותך עם סידורים,

יש לו סידורים.

אתה אומר, חביבי, חביבי, אין היום סידורים.

עכשיו הולכים לבית המדרש,

בעצם רצית ללכת לסידורים,

אבל הבנת שהוא בא לתפוס אותך ולבזבז לך את היום והכל, אתה אומר, אני לא הולך לבית המדרש.

ואז מה יקרה? אתה נכנס שלא לשמה, רק בשביל להתפטר ממנו.

זה כמו בן אדם שיש גשמים,

והוא נכנס לבית כנסת בינתיים ללמוד, עד שיעברו הגשמים.

אז מה קורה

אם אבן הוא נמוה ומרזן הוא פוצץ?

אומר הגרו, נלמד שלא לשמה!

אה!

ובזה אנחנו ממלאים את רצונו של יצר הרע.

הוא אומר, אבל העיקר,

נכנסת לפה לא לשמה, בגללי, אתה ברחת ממני.

אתה מסתתר פה, אתה לא באת ללמוד לשמה, תכננת בבוקר

לבוא ללמוד, והגעת בזמן. לא!

אתה הרגשת שאני מסבך אותך, ואתה ברחת לפה, נכון?

אז אתה לא הולך ללמוד לשמה, אז הוא נרגע.

או, העיקר שאתה לא לומד לשמה. העיקר שאתה לא לומד לשמה יצר רע מסתפק גם בקטנה.

הרי עם החוטים שיוצאים לנו מהתפילין אנחנו מסלקים אותו שלא יקטרג עלינו.

הוא רואה חוטים מהעגל

שיוצאים פה למטה, למעל הלבנים,

שזה מהזנב של הפרה,

אז הוא אומר, אה, אלה עוד עם העגל. זה בסדר, זה לא נוגע בנו. הוא לא מקטרג, כי אם הוא רואה, אנחנו הולכים ככה

לעיני כולם, ככה בגאווה, הוא מקטרג. מה זה? מה זה? עושים מצוות ככה?

לכן כל דבר אנחנו עושים לו שיריים, משאירים לו מים אחרונים, יאללה, לסטרה אחרונה, נוזלים לו כל מיני דברים.

אם רודף אחרינו כלב, רוצים לפטר ממנו, לא הולכים איתו מכות, זורקים לו עתיכת בשר, הוא מבסוט משלם, והולכים.

אז גם הוא נותנים לו.

אז נכנסים לבית המדרש, הוא מבסוט, אה, יופי, נכנס שלא לשמה.

אבל מה יהיה בסוף?

שאם אבן הוא נמוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ.

אחרי שזאת הכוונה,

שאתה מתכוון רק

להיפטר ממנו על מנת ללמוד לשמה,

אז כיוון שאתה משתמש בשיטה הזאת,

שהיא לא לשמה בהתחלה,

כדי להגיע לשמה, כדי לנטרל אותו מעליך,

אז זה השתמשות לעבודת השם, וזה נקרא לשמה.

זה בא לא לשמה ויגיע לשמה.

לכן הוא יהיה נמוך ומתפוצץ.

הקושי העיקרי במלחמת היצר

זה שהיצר מעציב

ומשפיל את רוחו,

ואינו

הוא ממלא את רצונו, זאת אומרת

אם היה צריך לבוא סידורים

ואז אתה, מה קורה?

הבנת שהוא רוצה להפיל אותך ואתה החלטת לא, לא ללכת סידורים

אז הוא מעציב אותך

למה?

מכניס לך דאגה

אומר לך עכשיו מה? הנה לא הלכת, לא הלכת לבנק, יסגרו את הבנק, מחר יבואו, יבקש את הכסף, לא יהיה לך,

יהיה לך בושות לפני כולם, רק ככה, רק ככה, אז אתה אפילו רוצה לשבת כבר ללמוד

הוא מכניס לך את המחשבות עכשיו,

מעציב אותך,

מדאיג אותך והכול, למה לא עשית את רצונו? לא הלכת לסידורים, מה שהוא אמר.

ומתוך שאדם רוצה להיות בשמחה ובמצב רוח מרומן

הוא נכנע לו

כי בכל אופן, טוב, הוא בא ללמוד,

אבל המחשבות לא עוזבות אותו. מה זה המחשבות?

זה יצר הרעש שיושב לך במוח ומבלבל לך את המוח ואומר לא הלכת,

לא יהיה. מה יהיה? אז מה יהיה? אז מה אתה עשה אז, אחי? אז מה זה? אז מה זה?

ואשתך תגיד ככה והילדים יגידו ככה וזה יהיה ככה ומתחיל לציין לך ציורים בלי סוף, בלי סוף, בלי סוף, בלי סוף, בלי סוף.

וגם אם תשב, העיקר לא תהיה שמח בעבודת השם, תהיה עצוב ומודאג.

ובני או בני יפסיק אותך במחשבות כל פעם וכל פעם וכל פעם.

ניתן לך לענות, אתה יודע מה?

אז אל תלך עכשיו,

בעוד חצי שעה, שב חצי שעה, תלמד מספיק, הנה עשית,

ולך תסגור את זה ותחזור בחזרה.

כמו תמיד, שהוא אומר לך ותחזור, ואף פעם אתה לא עובר.

איי, איי, ולזה העצה, מה עושים נגד העצות האלה שהוא מדכא את האנשים, שהוא מעציב אותם?

העצה שהתבונן מיקיר,

שבאמת הכל הוא להפך.

אהבת העולם תביא אותו לעצבות.

והוא שותה מים מלוחים,

זה לא ייגמר.

כל תאוות העולם הזה, זה לא ייגמר.

אתה כמו מים מלוחים, אתה לא תהיה רבה,

אתה תהיה יותר צמא.

כמו שכתב הגאון בשם המדרש, שרדיפת התענוגים אינה אלא להפיג את העצבות,

שהיא באה מתוך החושך של החומר,

אדם עם גופו הוא חשוך.

אין שום דבר שישמח

את הגוף.

מה כן יכול לשמח את הגוף?

תענוגים.

נצא לטייל, ניסע, נראה נוף,

ניסע מהר, נעשה תחרות, נעשה ככה.

הגוף מסכן, מדוכא, אין לו מה לעשות.

צריך להמציא לו איזה משהו.

אז כדי שהאדם יפיג את העצבות של החושך של הגוף שלו,

אז הוא מחפש כל מיני להטוטים ותענוגים וכו' וכו'.

אבל זה לא אהבה אמיתית. למה?

כי טוב, הנה, גמרת את הכול. עכשיו מה? בוא נראה את הטלוויזיה. עכשיו בוא זה נראה ככה. עכשיו בוא זה.

עכשיו בוא נצלצל לאור. עכשיו בוא נזה. בוא נשמע מה קרה. בוא נזה.

כל הזמן מטריד אותך בשביל שהגוף המשועמם הזה

לא ידכא אותך ויעציב אותך.

אבל אהבת התורה,

תיתן לו שמחה ותענוג אמיתי.

קודם כל זה מזומן כל רגע.

בספר אחד אתה יכול להיות מאושר חודש.

רק ספר.

תן לו פינה עם ספר אחד,

ורק התורה וחידושים,

מה שהוא סופג בנשמה, פיקודי ה' משארים ושמחי לב.

האדם יכול לתעלות לאין שיעור והוא לא תלוי,

לא בחומר, לא בזמן, לא בכלום,

מתי שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, בכל מקום.

אהבת התורה נותנת שמחה ותענוג אמיתי,

ואין אהבה כאהבת התורה. מי שזוכה לטעום את העמה של התורה,

לא יכול להפסיק ממנה.

יש אנשים שאונסים את עצמם ללמוד תורה, שהם אונסים, מבינים שזו חובה וצריכים, והם אונסים בכל הכבוד להם, מאשריהם.

יש כאלה שאוהבים תורה, אוהבים תורה שהם רצים לה תורה,

הם לא יכולים רגע בלי התורה.

הכרתי

בן אדם אחד שראיתי במו עיניי לאורך זמן מה זה אהבת תורה, הוא ישן שעה בלבד.

הרב בירנבוים, זכר צייג וחם.

איזה אהבת התורה.

מה זה היה דולק עם השפתיים שלו כשהוא לומד תורה, זה לא משנה,

לקחת אותו לראש העין, לשאול, לקחת אותו פה, לקחת אותו לשם.

כל מקום הוא בא, מחודש, אין עייפות, אין מושג של עייפות, אין שום דבר, כלום.

היה אומר לנו כל הזמן,

אתם יש לכם טייבה?

איזה טייבה יש לכם?

שוקלט?

שוקלט?

שוקלט?

מה, יש לך טייבה?

אני בעל טייבה, טוירה, טוירה, טוירה.

אבל זה לא היה צגה, זה לא...

הוא חי את זה בלי הפסקה.

פעם אמרתי לו, כבוד הרב, אני רוצה לסדר לך איזה חברותה,

אם תוכל ללמוד איתו,

מישהו, בחור מיוחד, וזה וזה וזה.

אמר לי, כן.

אמרתי לו, מתי הוא יבוא?

אמר לי,

אני מסיים, חברוסה בשתיים בלילה,

שבוע בשתיים בלילה.

אמרתי לו, טוב, ומתי אנחנו נלמד? אמר, בארבע, לפנות בוקר.

ככה הוא היה, סביב השעות.

ככה הוא היה, סביב השעות.

סביב השעות.

לא יאומן כי יסופר. זה הבן

שראש שיבת מיר,

זיכרונם לברכה,

מאמריקה.

זה היה הבן שלו, היה עילוי, היה גאון הגאונים.

יש לו ספרים שהוציאו עכשיו.

איי, איי, איי, איי, איי.

לא כל אחד זכה לראות אנשים שהם תאבים לתורה.

לא, לא, לא הרבה אנשים זוכים.

אפילו רואים תלמידי חכמים וזה,

לא רואים את הברק בעיניים בשעה שהם לומדים.

זה רק מיוחדים, מיוחדים בדור, מיוחדים.

הרב פיינשטיין

סיים את השולחן הארוך עם כל נושאי כליו בעיון 700 פעם.

אתם מבינים מה זה אהבת התורה? מי יכול לחזור על מה שהוא למד פעמיים?

שלוש?

ארבע?

אנשים, מה זה כבר למדתי? מה, אני עוד פעם אעזור על זה?

והוא חוזר, חוזר וטוחן. זה רק השולחן הארוך, אני לא מדבר על הגמרא ושאר הדברים.

זה,

מה זה?

בלי שהאדם אוהב,

איך אפשר ללעוס את אותו אוכל עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, כאילו, כאילו פג הטעם, כאילו.

יש בחידוש שמחה, יש בזה, אבל בישן אין שמחה, אין.

אבל מי שחביבי אוהב תורה,

יכול לחזור על קטע אחד

בלי הפסקה, כל הזמן.

הולך ומשנן את אותו קטע ונכנס ממנו לעוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

פעם הוא לימד אותנו איך ללמוד מוסר, הרב בירנבוים, זכר וצדיק ברכה.

אז הוא אמר לעצום עיניים

ולחזור על משנה חמש דקות,

אבל כל פעם להתבונן בה מחדש תוך שאתה אומר אותה בקול רם.

אנחנו אחר החצי דקה כבר התביישנו לעשות את זה,

והוא המשיך את החמש דקות,

אתה ראית אותו נהיה אדום,

אדום,

אדום, אדום. כשהוא פקע את העיניים הוא חשב שיראה לידו עוד כאלה.

הרי אנשים מסתכלים עליו, רק הוא,

הוא שם, נמצא שם, העולם הזה פרוזדור

בפני העולם הבא.

איי איי איי, אין מושגים, אין מושגים.

אז לכן נברוח מעצבות זה התורה הקדושה,

אהבת התורה תיתן לו שמחה ותענוג אמיתי,

ואין אהבה כאהבת התורה,

ודווקא מצד הרצון לשמחה,

כשהאדם רוצה לחזק את רוחו,

אדרבה, הוא צריך להחזיק בכל עוז בתורה דווקא,

וישפיע על ידי שכלו להיטיב רצונו ולהטוטו לתורה ולעבודה.

תשפיע על השכל שלך,

שיטיב את הרצון

כי הרצון מטה אותך לאן שהייצר רוצה,

אבל תשפיע על השכל,

שהרצון יהיה טוב,

תיטיב את הרצון,

שינטה אחרי התורה והעבודה ולא אחרי

הבלי העולם הזה, כי הם רק

מים מלוחים,

והם רק יצמיעו אותך עוד.

בבחינת

משביעו

רעב,

מרעיבו שבע.

כמה שנרעיב את היצר הרע,

נהיה שבעים ממנו.

אז לכן,

רואים פה התחלנו?

שאם יש חכמים ינצלו את הימים האלה, הם יתלו שכר כנגד כולם.

שכר כנגד כולם.

אם ראית דור שמתרפא מדברי תורה,

עמוד אתה ואחזק בה, ואתה נוטל שכר כולם. זה באחד

שלומד לעצמו,

רק לומד לעצמו בשעה שאחרים מתרפים.

אבל אם הוא גם מחזק אחרים,

מעמיד אחרים, וואי וואי וואי, מה הזכויות שלו.

אם הוא לומד בשעה שאחרים לא לומדים,

אפילו שיש לומדים, אבל לא בשעה שהם לא לומדים, כמו בלילה,

הוא נוטל שכר.

כנגד כולם וכן הלאה צריך להיות חכם חכם בשביל לדעת

אז באלול שרוב העולם כבהמות נדמו ועושים מצוות אנשים מלומדה ולא מתעוררים

ואתה מתעורר באלול לעשות חשבון הנפש באמת אתה נוטל שכר

כנגד כולם ואתה תהיה מן הראשונים שיעברו את הדין כדין זכאי

רבי חנניהו בן-גשיאו אומר

ראשו הקדוש במוזר